חוזה לביצוע עבודות אינסטלציה רקע וההליך שלפניי לפניי תביעה ותביעה שכנגד הסובבים סביב חוזה לביצוע עבודות אינסטלציה בפרויקטים שונים. אין חולק בין הצדדים כי הם התקשרו בחוזה לביצוע עבודות אינסטלציה כאשר הנתבעת הייתה המזמינה והתובעת הייתה קבלן המשנה. העבודות בוצעו בשני אתרים: הראשון, ברמת גן והשני באתר "מליבו" בנס ציונה. על פי הנטען בכתב התביעה באתר העבודה ברמת גן סוכם כי תמורת ביצוע עבודות אינסטלציה בכל אחד מ- 44 יחידות הדיור תעמוד על סך של 5,500 ₪ לא כולל מע"מ. עוד טוענת התובעת, כי באתר בנס ציונה תמורת ביצוע עבודות אינסטלציה בכל אחד מהקוטג'ים שם, תשלם הנתבעת סך של 7,500 ₪ ככל שאין אסלות סמויות וככל שישנן כאלה לביצוע תשלם הנתבעת סך של 8,000 ₪, כל אלה בתוספת מע"מ. בנוסף טוענת התובעת כי סוכם שכל יום עבודה של שני עובדים שיסופקו על ידה לאתרים אחרים יהיה כרוך בתשלום סך של 1,100 ₪ בתוספת מע"מ. התובעת הדגישה בכתב תביעתה כי כל הסיכומים היו ללא הסכם בכתב אלא בהסכמה בעל-פה בין מנהל התובעת למנהל הנתבעת. התובעת טוענת כי ביצעה עבודות בשני הפרויקטים בהיקף של 159,797 ₪, מתוכם שולם על ידי הנתבעת סך של 94,092 ₪ כך שהנתבעת נותרה חייבת סך של 65,705 ₪ בתוספת מע"מ. התובעת טוענת כי בתום חודש אוגוסט 2008 התחילה הנתבעת להתחמק מדרישת התובעת לשבת ולהתחשבן עד שלבסוף המציאה הנתבעת חשבון מאושר לתובעת לפיו האחרונה חייבת כספים לנתבעת בסך של 10,000 ₪. עוד טוענת התובעת, כי הנתבעת הפרה סיכום לפיו התובעת תגיש לנתבעת חשבונית על סך של 20,000 ₪ ובסוף תיערך התחשבנות בין הצדדים. בשים לב לכך, התובעת מבקשת לחייב את הנתבעת לשלם לה סך של 65,705 בתוספת מע"מ. הנתבעת הגישה כתב הגנה וכן כתב תביעה שכנגד. בכתב הגנתה טוענת הנתבעת כי היא אינה חייבת לתובעת דבר וכי הלה נטשה את אתר העבודה והיא נותרה חייבת לנתבעת סך של 114,114 ₪. על פי הנטען התובעת היא זו שהפרה את ההסכמים ונהגה בחוסר תום לב כלפי הנתבעת. הנתבעת הוסיפה וטענה כי בהתחלה ההתקשרות הייתה אל מול הקבלן סאמי חווא (להלן: "חווא") כאשר התובעת שימשה קבלנית משנה של חווא. בשלב מסוים הוסכם כי התובעת תכנס בנעליו של חווא כאשר התשלום לו היא זכאית הינו בגין עבודות שהיא תבצע החל ממועד קבלת הפרויקט לידיה. בניגוד לכך טוענת הנתבעת כי התובעת מנסה לקבל כספים בגין עבודות שכבר בוצעו על ידי חווא. הנתבעת מוסיפה וטוענת, כי בכל הקשור לפרויקט ברמת גן נחתם הסכם בכתב אשר נמסר לבנק הפועלים על ידי התובעת אך במועד הגשת כתב הגנה לא היה ברשותה העתק ממנו. הנתבעת טוענת כי ביום 6.8.2008 התובעת התנערה מההסכם והודיעה באופן חד-צדדי על הפסקת העבודות. הנתבעת פנתה אל התובעת בכתב וניסתה להניא אותה מהפסקת העבודה אך ללא הועיל. התובעת הגישה, בד בבד עם הגשת התביעה, בקשה להטלת עיקול זמני. אולם, לאחר שמיעת חקירות מטעם הצדדים הבקשה נמחקה בהסכמה. מטעם התובעת העידו מר ג'ורג' ג'ריס, מר חביב דאהר ומר מחמד סעד. מטעם הנתבעת העידו מר אברהם ואליק ומר דניאל בוקסר. דיון והכרעה: מי הפר את החוזה? תחילה אציין כי בניגוד לנטען על ידי התביעה בין הצדדים נחתם הסכם בכתב בכל הקשור לביצוע העבודות באתר רמת גן. התובעת אף עשתה שימוש בהסכם זה וקיבלה אשראי בסך של 20,000 ₪ מבנק הפועלים (סוף עמ' 20 תחילת עמ' 21 לעדות ג'ורג' גרייס). לכן טענת התובעת לפיה לא היה הסכם בכתב הינה מחוסרת תום לב. בעדות מר ג'ורג' ג'רייס בבקשה לעיקול זמני הכחיש כי היה הסכם בכתב (עמ' 1 ש' 26 וכן עמ' 2 ש' 5 - 6). כשנשאל העד בבקשה לעיקול זמני אם פתח חשבון בבנק הפועלים והפקיד את ההסכם בבנק השיב תשובה מתחמקת "לא זוכר" (עמ' 2 ש' 9-10). בתצהיר עדות ראשית של מר ג'ורג' ג'רייס צורף ההסכם והעד מציין בתצהירו כי כריתתו הייתה לשם קבלת אשראי מהבנק (סעיף 4 לתצהיר). טענה זו אין בידי לקבל. עדות זו סותרת את עדות העד בהליך של קבלת סעד זמני לפיה הוא הכחיש לחלוטין כי נכרת הסכם וכי נעשה בהסכם שימוש לצורך קבלת אשראי. הכחשה זו כנראה באה לעולם מאחר והעד ידע שההסכם קובע תניות שאינן נוחות לתובעת בכל הקשור להתחשבנות בין הצדדים. הכחשה זו, שהינה בעניין כה מהותי, אף מלמדת על חוסר מהימנותו של העד ולכן אינני נותן כל אימון בעדותו ובחישובים שעשה בכל הקשור בנושא ההתחשבנות. אוסיף עוד כי יתר עדי התביעה שהובאו לא היו רלוונטיים. עדים אלו לא ידעו לומר מה מערכת ההתחשבנות בין הצדדים. עדים אלו לא ידעו לומר מה קובע ההסכם שנכרת בין הצדדים, בין זה שבכתב ובין זה שבעלפה. ולכן אין כל נפקות לעדותם. החוזה שנחתם בין הצדדים בנוגע לפרויקט ברמת גן קובע באשר לתשלום התמורה ומועדו כדלקמן: "6.3. תשלום התמורה יבוצע בתנאים ובמועדים כדלקמן: 6.3.1. על פי שלבי התשלום שמקבל המזמין מחברת ב.ס.ט. ולפי טבלת תשלומים המצורפת להסכם זה (ראה נספח א'). 6.3.2. בתוך ועד לא יאוחר מ-60 יום חודש הביצוע". נספח א' להסכם קובע כי התשלום יבוצע בהתאם לשלבי התקדמות העבודה כאשר ביצוע מכלול זו או אחר מקנה אחוז מסוים מהתמורה הכוללת והמוסכמת . כך לדוגמא ביצוע קולטני מי גשם מקנה תשלום של 12% (ראה נספח א' להסכם ההתקשרות בין חווא לנתבעת נספח ד' לתצהיר נ/1). הצדדים פעלו במתכונת של התחשבנות מדי חודש בחודשו כאשר הנתבעת שילמה מדי חודש בחודש את החשבונות שהוצגו לה זאת לאחר שנעשה חישוב של כמות הביצוע לאותו חודש. כל חשבונית שצורפה צורף לה ספח של שיק ושיק ועל ספח השיק נעשתה התחשבנות בין הצדדים (ראה לדוגמא נספחים ז1 - ז6 לתצהיר נ/1). מר ג'ורג' ג'רייס מאשר בחקירתו כי החשבוניות מתייחסות לשיקים והחישוב שנעשה על ספחיהם כעולה מאותם נספחים (עמ' 23 ש' 8 - 19). להלן טבלה של החשבונות שהוגשו אל מול התשלומים שביצעה הנתבעת: תאריך סכום חשבונות תשלומים 15.4.08 21,246 ₪ ביום 15.4.08 שולם 21,246 ₪ 14.5.08 15,000 ₪ ביום 4.5.08 שולם 14,550 ₪ 20.6.08 25,410 ₪ ביום 20.6.08 שולם 24,648 ₪ 16.7.08 25,920 ₪ ביום 16.7.08שולם 24,682 ₪ 15.8.08 26,378 ₪ ביום 15.8.08 שולם 24,617 ₪ מאותם חשבונות עולה כי אלו שולמו לאחר שנערכה התחשבנות. החשבוניות תואמות את סכומי ההתחשבנות וההבדלים הקלים נובעים מניכוי מס במקור. כמו כן, עולה מהתנהלות זו כי החשבונות שנערכו היו מקובלים על התובעת אחרת מדוע שתוציא חשבונית על סכום ההתחשבנות שנערכה? על אף שהנתבעת שילמה את החשבונות שניתנו על ידי התובעת בחרה התובעת לשלוח הודעה על ביטול החוזה. ביום 24.7.08 כתבה התובעת לנתבעת כדלקמן: "בוקר טוב מר אבי ואליק אני מודה לך על ההתייחסות שלך כלפינו. ברצוני להודיע לך על הפסקת העבודה במגדלי תמר אצל ב.ס.ט. ובנוסף נס-ציונה שמורת מליבו. אנחנו אנשים אמינים ואין לנו כוונה לדפוק שום בן אדם ולא לעשות ברז באמצע. אנחנו נותנים לך ארכת זמן בת 15 יום מהיום הזה וזה זמן טוב למצוא קבלן מחליף, ובאותו זמן סדר העבודה ימשיך כרגיל בלי לפגוע בלוח הזמנים שקבע ב.ס.ט. אנחנו נותנים לך קומות 9+10 גמורות סופי + השתלות בגגות לפי הצורך. אין באפשרותנו להמשיך לעבוד אצלכם בתנאים האלו ובדרישות האלו ובחישובים והחשבונות האלו. בנוסף להתייחסות המביכה שאנחנו קיבלנו ממכה אין שום חרטה בדברנו וגם בשם א. מי-עד שלא מעריכה את הקבלנים שלה ומזלזלת בהם. לא נותר לי אלא להודות לך על ההתנהגות והיחס שקיבלנו ממך". ביום 6.8.08 שוב כתבה התובעת לנתבעת: "שלום לך מר אבי ואליק חשבתי מאוד לגבי נושא העבודה ושיטת העבודה והחשבונות שלכם, והגעתי למסקנה, שאין באפשרותי להמשיך לעבוד בחברת א. מי-עד בע"מ ומודיע על הפסקת העבודה במגדלי תמר (ב.ס.ט) + נס-ציונה. אין בדברי שום קשר לחשבונות שלנו פשוט מאוד לא יכול לעבודה בשיטה הזאת. אני נותן לך ארכת זמן בת 15 יום מהיום הזה בכדי למצוא קבלן מחליף. כמובן זה לא פוגע בסדר העבודה. אני מתואם עם חמודי מב.ס.ט על סדר העבודה. היה נעים מאוד לעבוד איתך ומודה לך על היחס הטוב שקיבלתי ממך מר אבי ואליק". בתשובה לכך השיב מנהל הנתבעת ביום 11.8.08 כדלקמן: "לכ. גורג' ג. ג'ריס בע"מ א.נ. בהתייחס למכתבך הריני להבהיר כדלקמן: יש בינינו הסכם לביצוע עבו' ב-2 אתרים. במסגרת עבודתינו באתרים הנ"ל גם הלכנו לקראתכם בנושאים שונים כולל מחירים, מקדמות וכו' וזאת על סמך הבנה, שעובדים יחד. אינם יכולים להחליט שהחוזה לא מוצא חן בעיניכם ולהפסיק עבודה - חד צדדית ולבטל את מחוייבותכם עפ"י ההסכם. הריני להודיעכם כי איננו מוכנים לכך ואנו שומרים לעצמנו את הזכות לנקוט בכל האמצעים העומדים לרשותנו". מהתכתבות זו עולה כי התובעת בחרה כבר בסוף חודש יולי - תחילת חודש אוגוסט לבטל את ההתקשרות עם הנתבעת. ביטול זה נעשה על אף שהנתבעת שילמה את כל החשבונות שהוגשו לה על ידי התובעת עד לאותו שלב. קביעתי הנ"ל מפריכה את הנטען בסעיפים 10 ו-12 לכתב התביעה, שם נטען כדלקמן: "10. לאחר סיום חודש אוגוסט התחילה הנתבעת, לאור דרישת התובעת לשבת ולהתחשבן על בסיס כמות העבודה שבוצעה, להתחמק מהתשלום שהיא חייבת לתובעת, עד שלבסוף היא (הנתבעת) הגישה לתובעת "חשבון מאושר" ולפיו התובעת חייבת לנתבעת הסך של כ-10,000 ₪ במקום שהנתבעת תהיה חייבת לה. . . . 12. הסיכום בין התובעת לנתבעת עמד על כך שהתובעת תגיש חשבונית על הסך של 20,000 ₪ (עשרים אלף) ובסוף תיערך התחשבנות בין הצדדים, ואולם כאמור הנתבעת הפרה את ההסכמות מש"אישרה" חשבון בו התובעת שביצעה את עבודתה נאמנה חייבת לנתבעת". דא עקא, החשבון המאושר עליו תלתה התובעת את יהבה בכל הקשור לטענתה כי הנתבע הפרה א ההתקשרות נערך על ידי הנתבעת ביום 15.9.08, כחודש ומחצה לאחר שהתובעת כבר הודיעה על ביטול ההסכם. לכן אין כל קשר בין החשבון שנערך לאחר ביטול ההסכם על ידי התובעת לבין ביטול ההסכם. חשבון זה טרם הגיע לעולם בעת שהתובעת הודיעה על ביטול ההסכם. בשים לב לכך שההפרה הנטענת על ידי התובעת מתבטאת בכך שהנתבעת הציגה חשבון מאושר שלא לרוחה אך נמצא כי חשבון זה הוצא לאחר שהיא הודיעה כבר על ביטול ההתקשרות, ביטול החוזה נעשה על ידי התובעת שלא כדין ובלא שהייתה בידה סיבה מוצדקת לעשות כן. נראה אף מנוסח מכתבי הביטול שהמניע להפסקת ההתקשרות נעוץ בחוסר כדאיות כלכלית מצד התובעת אשר כידוע אינה מהווה עילה לביטול חוזה. רמזים לכך ניתן למצוא אף בעדות המצהיר בבקשה להטלת עיקול זמני שם שאלתי את המצהיר מטעם התובעת "מה יצר את הבעיה לגביך?" ועל כך השיב: "סוכם על מחיר 5,500 ₪, אני לא יכול להסביר". דהיינו, עד זה התחיל את תשובתו במחיר המוסכם ולאחר מכן המשיך שאינו יכול להסביר. חוסר האפשרות להסביר מעיד כי לא הייתה סיבה אמיתית מאחורי ביטול ההסכם ועל כן נמצא כי התובעת הפרה את ההסכם. אין גם ממש בטענת התובעת לפיה סוכם שהם יגישו חשבונית חודשית על סכום מינימאלי של 20,000 ₪ והתחשבנות תעשה בסוף הדרך. טענה זו אינה עומדת בקנה אחד עם התנהלות התובעת. התובעת לא הגישה חשבונית מינימאלית על באופן חודשי כפי שטענה ועל כן טענה זו לא גובתה בשום ראיה אובייקטיבית. בשל חוסר האימון שאני נותן בעדות מנהל התובעת אוכל לקבל טענה זו גם מנימוק זה. טענה זו אף סותרת מזכר שהוציא מר אבי ואליק מיום 12.6.208 המתעד פגישה שנערכה בינו לבין פואד וג'ורג' ג'רייס ומר חווא. על פי מזכר זה סוכם כדלקמן: "ביקשו תשלום מינימאלי חודשי של 26 אלף ₪ - זה מינימלי הצרכים שלהם. לאחר דיון ארוך ושכנוע של סמי, הוסכם כי לאור הערכותינו ששווי הביצוע החודשי ממוצע שלהם יעבור את ה 25 ₪ לחודש הרי שבחודשים ששווי הביצוע לא גבוה תושלם להם ע"י מקדמה - עד לסך של 22,000 ₪ + מע"מ. בחודש בהם יעברו סכום זה יוחזר סכום המקדמה כאמור. ואכן בהתאם לסיכום זה בחודש מאי 2008 היה הביצוע פחות מ- 22,000 ₪ לפני מע"מ. על כן הנתבעת השלימה כמקדמה את התשלום בגין חודש זה עד לסך של 22,000 ₪ לפני מע"מ (ראה נספח ז1 לנ/1). בעוד שבחשבון שנערך עבור ביצוע חודש יוני עלה ס הביצוע על 22,000 ₪ ולכן קוזזה המקדמה (ראה נספח ז3 לנ/1). לפנים משורת הדין אף שולם באותו חשבון מקדמה על חשבון חודש יולי 2008 בסך של 5,000 ₪ אשר הנתבעת לא הייתה חייבת לשלם בהתאם להסכם ולהבנות שהושגו לאחריו. למרות זאת התובעת בחרה לבטל את ההסכם, כאשר התנהלות הנתבעת הייתה ללא דופי מבחינת ההסכמות החוזיות ומשכך אין לה להלין אלא על עצמה. בשים לב לכך דין תביעת התובעת להידחות מאחר ולא הייתה בידה כל עילה מוצדקת לביטול ההתקשרות. התביעה שכנגד הנתבעת טוענת כי בעקבות הפרת החוזה על ידי התובעת ונטישת אתרי העבודה נאלצה לשכור שירותיהם של קבלנים אחרים לצורך השלמת המלאכה דבר אשר גרמה לה לשלם בעודף מהתמורה המוסכמת אל מול התובעת סך של 112,475 ₪ באתר תמר וסך של 23,784 ₪ באתר פיבקו בנס ציונה. דא עקא, הנתבעת כללה בתביעה שכנגד קבלות שלא כולן רלוונטיות. כך לדוגמא, נכללו קבלות בגין עבודות חשמל אשר נטען כי אלו שייכים לעבודות אינסטלציה. לקבלן אבו זאיד מרואן שולם על פי כרטסת הנהלת חשבונות סך של 27,749 ₪ בגין ביצוע עבודות במגל תמר. אולם עיון בחשבוניות שהנפיק קבלן זה נמצא כי הוא קבלן לעבודות חשמל ומיזוג אוויר. אמנם בחשבונות שהגיש כתוב ביצוע עבודות צנרת אך צנרת יכולה לשמש גם לחשמל . לא הוצג הסכמים בכתב אותם קבלנים אשר ניתן ללמוד מהם על מהות ההתקשרות אל מול כל קבלן וקבלן. עוד כללה הנתבעת עבור ביצוע עבודות קידוחים במגדל תמר ברמת גן בסך של 2,870 ₪ לקבלן אלכס קידוחים שלא שוכנעתי כי אלו קשורים בעבודות אינסטלציה. יתרה מכך, המגדל תמר ביקשה הנתבעת לחייב את התובעת בגין עבודות שבוצעו על ידי עובדים שלה בסך של 25,774 ₪ שלא הובאה לגביהם כל ראיה, כגון כמה שולם להם שכר, מתי עבדו, אלו עבודות ביצעו בעצמם. עובדים אלו אף לא הובאו לעדות על מנת לתמוך בטענות הנתבעת. לאחר שאני לוקח בחשבון כל הטענות הנ"ל במגדל תמר לקחתי בחשבון את הקבלות של הקבלנים בהנסי, פל אינסטלציה, לטראקום, יוסי דראושה, ר.ת. עבודות צנרת ונאשף דראר אשר בסה"כ שולם להם סך של 183,194 ₪. מסכום זה יש לנכות את התמורה החוזית המוסכמת עם התובעת בסך של 127,187 ₪ ומתקבל סך של 56,007 ₪. כמו כן יש לנכות את התמורה החוזית המגיעה לתובעת בגין ביצוע חודש אוגוסט 2008 שלגביו אין חולק שלא שולם בשל נטישת האתר. בחודש אוגוסט 2008 ביצעה הנתבעת עבודה מצטברת בסך של 63,283 ₪ במגדל תמר (ראה חשבון שערכה הנתבעת נספח יא לתצהיר נ/1). עד לאותו שלב שולם לה סך של 51,771 ₪ בגין העבודות במגדל תמר על פי אותו חשבון. לכן בחודש אוגוסט אמורה התובעת הייתה לקבל סך של 11,512 ₪ בגין הביצוע במגדל תמר. בשים לב לכך, בגין העסקת קבלנים נוספים במגדל תמר מגיע לנתבעת סך של 44,495 ₪. בגין הפרויקט בנס ציונה העסיקה הנתבעת קבלנים בעלות של 47,779 ₪. העלות החוזית אילו התובעת השלימה את העבודה הייתה 27,675 ₪. לכן הנתבעת שילמה בעודף סך של 20,104 ₪. כמו כן, מעיון בחשבונן המצטבר עד לסיום ההתקשרות אל מול הנתבעת שילמה הנתבעת לתובעת בעודף בפרויקט נס ציונה סך של 4,863 ₪. אולם הנתבעת לא תבעה סכום זה ועל כן אינני פוסק לה אותו. לכן סה"כ מגיע לנתבעת מהתובעת סך של 64,599 ₪ בגין תשלום ביתר לקבלנים אחרים עקב הפרת החוזה על ידי התובעת. התוצאה אני מורה על דחיית התביעה העיקרית. אני מקבל את התביעה שכנגד ומחייב את הנתבעת שכנגד לשלם לתובעת שכנגד סך של 64,599 ₪ בתוספת הפרשי וריבית כחוק מיום 1.6.2009 ועד התשלום המלא בפועל. המועד שקבעתי לעניין השערוך נובע מכך שרוב הקבלנים הנוספים הועסקו במהלך שנת 2009. בנוסף תישא הנתבעת שכנגד בהוצאות התובעת שכנגד בסך של 15,000 ₪. חוזהאינסטלציה