1. המבקש והמשיבים הינם חברי מושב נגה וחלקותיהם צמודות זו לזו. שניהם מחזיקים בחלקותיהם כ"בנים ממשיכים". המבקש של אביו המנוח והמשיב של אמו המנוחה. בשנת 2004 תבע המשיב את המבקש בבימ"ש השלום לסילוק ידו מחלקת קרקע בגודל כ- 5 דונם אשר לטענתו מהווה חלק מנחלתו אליה פלש המבקש (הנתבע) שלא כדין. בישיבת בית משפט השלום באשקלון ביום 26.1.06 הודיעו ב"כ הצדדים לביהמ"ש כי: "בנסיבות העניין לאור אופייה של המחלוקת בין הצדדים אנו מבקשים להעביר את הדיון לבוררות בפני רשם האגודות השיתופיות או מי מטעמו". בעקבות כך ניתנה בו ביום החלטת בית המשפט (כב' השופט ד. חסדאי) ולפיה ניתן תוקף של החלטה להסכם האמור. מכוח כך הוחלט כי: "הדיון בתיק זה יתקיים על דרך הבוררות בפני רשם האגודות השיתופיות או מי מטעמו, כבורר דן יחיד". רשם האגודות השיתופיות מינה בראשונה את עוה"ד א. נצר כבורר יחיד ולאחר שזה התפטר מינה את עוה"ד משה ברטל לתפקיד הבורר. לאחר בוררות ממושכת ניתן ביום 2.3.2011 פסק הבוררות ובו נקבע כי הנתבע (המבקש) אכן פלש לחלק המשיב (התובע) והורה על סילוק ידו ופינויו של הנתבע (המבקש) משטח המריבה. 2. המבקש שלא השלים עם תוצאות פסק הבוררות פנה לבית משפט השלום בבקשה לביטול הפסק - וזאת מכוח סמכותו של בימ"ש השלום לפי סעיף 79 ב (ג) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד - 1984. עילות הביטול שנטענו בבקשה היו העדר הסכם בוררות (סעיף 24 (1) לחוק הבוררות). פסלות בורר ללא סמכות (סע' 24 (3) לחוק), פסק המנוגד לתקנות הציבור (סעיף 24 (9) לחוק, ו"עילת הסל" שבסעיף 24 (10) לחוק. בבקשת הביטול הוסיף המבקש וטען כי נשוא הסכסוך לא יכול היה כלל לשמש נושא להסכם בוררות. בפסק דינו דחה בית משפט השלום (כב' השופטת סבין כהן) את טענות המבקש ואת בקשתו לביטול הפסק וכפועל יוצא מכך אישר את פסק הבוררות. כנגד פסק דין זה הוגשה בקשת רשות הערעור שבפני. 3. טענות המבקש בבקשתו זו שונות בחלקן מהטענות שהעלה בבקשתו בבית משפט השלום לביטול הפסק - זאת כנראה מחמת חילופי הייצוג ושינוי טעמם ושיטותיהם של המייצגים השונים. בבקשה זו שבפני טוענת ב"כ המבקש את הטענות דלהלן: א. משהועבר הסכסוך בהסכמה לרשם האגודות השיתופיות בטלה סמכותו של בית משפט השלום להיות "בית המשפט" המפקח על הבוררות וסמכות זו הועברה לרשם האגודות השיתופיות. על כן - כך הטענה - מנוע היה בית משפט השלום, מחוסר סמכות עניינית, לדון בבקשת המבקש לביטול פסק הבוררות. ב. נשוא המחלוקת - שהופנתה לבוררות - עניינה בזכויות קנייניות בשטח המחלוקת - ועל כן מלכתחילה העניין כולו מסור היה לביהמ"ש המחוזי ולא לבימ"ש השלום. ג. תוצאת פסק הבוררות משמעה הקטנת ופיצול נחלת המבקש ופסק בורר המצווה על כך מנוגד לתקנת הציבור לפיה החלטה שכזו אמורה להימצא בסמכות מינהל מקרקעי ישראל. ד. בשנת 1969, כך טוען המבקש, התנהלה תובענה בפני ביהמ"ש המחוזי בבאר שבע בין אביו המנוח של המבקש לאביו המנוח של המשיב - ואותה תובענה הוכרעה - לטענת המבקש - בפסק דין לזכות אביו המנוח של המבקש - ועל כן קם מעשה בית דין השולל מניה וביה את תוקפו של פסק הבוררות. 4. לאחר בחינת בקשת הרשות לערער ותגובת המשיב על נספחיהם, לא מצאתי ממש בטענה מהטענות האמורות. ואתייחס לטענות כסדר העלאתן לעיל. א. מקור הבוררות נשוא הפסק דין איננו בבוררות סטאטוטורית על פי פקודת האגודות השיתופיות. המדובר בתובענה לסילוק ידו של פולש, משטח לא לו ובטענת הנתבע כי לא פלש והשטח היה מלכתחילה בתחום נחלתו. הסעד שנתבע היה פינוי וסילוק יד - ותו לא. הואיל וכך, הסמכות לבירור סכסוך זה הייתה מלכתחילה לבית משפט השלום ולא לבית המשפט המחוזי או לרשם האגודות השיתופיות. אין מניעה כלשהי כי צדדים החלוקים ביניהם בשאלה עובדתית שכזו יפנו בהסכמתם את ההכרעה בסכסוך זה לבורר - וכך נעשה בענייננו. שני הצדדים, בהסכמה, קבעו כי הבורר שידון בעניין יהיה מי שינקוב בשמו רשם האגודות השיתופיות. הסכמה זו אינה הופכת את רשם האגודות השיתופיות לבעל סמכות הפיקוח הסטאטוטורית על מהות הסכסוך ואינה הופכת את הסכסוך לכזה שסמכות רשם האגודות השיתופיות לעניינו הינה סמכות הבוררות הסטאטוטורית הקבועה בפקודה. דומים הדברים לסעיף שכיח ומצוי בהסכמי בוררות בהם מתמנה, בהסכמה, מאן דהוא לנקוב בשם הבורר. אם זה ראש לשכת עורכי הדין, נשיא לשכת רואי החשבון, ראש מוסד בוררות וכד'. בסופו של יום עניין לנו בסכסוך של מחלוקת עובדתית, בעילת תביעה של סילוק יד, בסמכות העניינית של בית משפט השלום ובהסכם בוררות אליו הגיעו הצדדים להפניית ההכרעה בסכסוך זה לבורר. ב. הטענה כי תוצאת פסק הבוררות משמעה פיצול נחלה חקלאית - אינה ממין העניין. פסק הבוררות קובע כי חלקת המריבה (בת 5 הדונמים) מצויה בתחומי נחלתו של המשיב וכי המבקש פלש לשטח זה ללא זכות. אין בין פסיקה זו לבין "פגיעה בתקנת הציבור" ולא כלום. ג. ומכאן להליכים מסוימים - שלא הוכחו ולא נתבררו - אשר נוהלו כנראה בשנת 1969 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע בין הוריהם המנוחים של הצדדים דנן יבל"א. המבקש לא הציג בפני בית המשפט השלום או בפני הבורר פסק דין כלשהו המפרט או מציין מה הייתה התובענה באותם ההליכים, מה היו עילותיה, מה נפסק ומה נקבע - לא הוצג כלל פסק דין ולא החלטה שיפוטית אחרת. בנסיבות אלה, צדק הבורר בקביעתו בפסק הבוררות כי לא ניתן לטעון טענת מעשה בית דין. 5. נוכח האמור והמפורט לעיל, אני דוחה את טענות המבקש וצלחה את בקשת הרשות לערער. המבקש ישלם למשיב הוצאות הבקשה בסכום של 5,000 ₪. סכום זה יועבר לידי המשיב (באמצעות בא-כוחו) מהפיקדון שהפקיד המבקש. המזכירות תשלח העתק החלטה זו לב"כ הצדדים. ניתנה היום, ה' תמוז תשע"ב, 25 יוני 2012, בהעדר הצדדים. יישוב סכסוכיםרשםאגודה שיתופיתבוררותביטול פסק בוררות