1. בפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי פעולות איבה) מיום 24/6/10, אשר קבעה למשיבה דרגת נכות רפואית משוקללת בשיעור של 23%. 2. הערעור נסוב על החלטת הוועדה באשר לקביעת נכות בגין הפגימה בעיניים. 3. רקע: א. תביעתה של המשיבה להכרה כנפגעת פעולת איבה, עקב נפילת קאסם בתאריך 23/11/2006, התקבלה על ידי המערער. ב. ועדה רפואית מדרג ראשון בישיבתה מיום 27/7/08 קבעה למשיבה נכות בשיעור 5% לפי סעיף ליקוי 34 א (א). ג. המשיבה הגישה ערר על החלטת הוועדה מדרג ראשון. ועדה רפואית לעררים, אשר התכנסה ארבע פעמים בעניינה של המשיבה, קיבלה את הערר וקבעה למערערת אחוזי נכות כדלקמן: * 10% נכות בתחום הנפשי לפי סעיף 33 ב' לתקנות. * 30% נכות בגין סעיף ליקוי 52 (1) (ט) (2), בניכוי 10% נכות בגין מצב קודם לפי סעיף ליקוי 52 (1) (ד) (2) - בגין ליקוי הראייה. * 5% נכות לפי סעיף ליקוי 66 (3) - בגין רטרקטומה. * 10% נכות לפי סעיף 58 א' - בגין גלאוקומה. ד. המערער הגיש ערעור לביה"ד על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (תיק בל 2416/09 ). ביום 15/12/09 ניתן פסק דין המקבל את הערעור, ומשיב את עניינה של המשיבה לוועדה לעררים, על מנת שתפעל כאמור בסעיפים 9 ו-10 לפסק הדין: "9. ראוי היה, כי הוועדה תתייחס באופן ברור ומנומק לעברה הקודם של המשיבה בתחום העיניים ובתחום הנפשי, כעולה מהחלטת הוועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) מיום 31/07/2006. 10. אשר על כן, עניינה של המשיבה יוחזר לוועדה הרפואית לעררים (נפגעי פעולות איבה) על מנת שזו תקבע את אחוזי הנכות של המשיבה כתוצאה מהתאונה נשוא הערעור, תוך התייחסות מנומקת ומפורטת למצבה הקודם של המשיבה עובר לתאונה, כמפורט בהחלטת הוועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) מיום 31/07/2006, וככל שיש צורך בכך תערוך למשיבה חשבון עו"ש. בפני הוועדה יעמוד פרוטוקול הוועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) מיום 31/07/2006". 4. עיקר טענות המערער: א. טעתה הוועדה עת אימצה את חוות דעתו של היועץ המומחה ד"ר זינרייך, והכירה בהפרדות רשתית עין ימין ובקוצר ראיה מהם סובלת המשיבה כקשורים לאירוע האיבה. האבחנה אותה ציין המומחה בחוות דעתו- " קוצר ראיה מצב אחרי תיקון הפרדות רשתית בעקבות חבלת ראש"- הינה קביעה שגויה, מאחר ואין לה כל תימוכין בחומר הרפואי, ואף לא במכתב ב"כ המשיבה מיום 6/1/09. ב. הוועדה טעתה שעה שהסתמכה על מנגנון הפגיעה הנזכר על ידי היועץ המומחה, ולא בחנה האם מנגנון הפגיעה בו נפגעה המשיבה עלול לגרום להפרדות רשתית. הוועדה לא נימקה בצורה מפורשת וברורה את נושא הקשר הסיבתי בין הפגימה לאירוע האיבה. ג. מבוקש להחזיר את עניינה של המשיבה לוועדה בהרכב אחר, מאחר והוועדה לא תיקנה את שגיאותיה. 5. עיקר טענות המשיבה: הטענה בנוגע לקביעת הוועדה לגבי חבלת ראש הועלתה גם בערעור הקודם שהוגש לביה"ד. הוועדה התייחסה לפסק הדין כלשונו. בפסק הדין לא נקבע כי על הוועדה להתייחס לקביעה בדבר חבלת ראש, ומשכך לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה. דיון והכרעה: 6. בית הדין, במסגרת סמכותו לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן האם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה. ראה: עב"ל 10014/98 יצחק הוד - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד' 213. היינו, בית הדין נעדר סמכות לדון ולהכריע בהיבט הרפואי של קביעת הנכות. 7. משהוחזר עניינו של המערער על ידי בית הדין לוועדה לעררים בצירוף הוראות, על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין, ואל לה לוועדה להתייחס לנושאים שלא פורטו באותה החלטה. ראה: דב"ע נא 29-0 מנחם פרנקל - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד' 160. 8. לאחר בחינת טענות הצדדים והחלטת הוועדה, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להתקבל, מן הנימוקים דלהלן. מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה, כי הוועדה הפנתה את המשיבה ליועץ המומחה ד"ר זינרייך, אשר ציין בחוות דעתו: "קוצר ראיה מצב אחרי תיקון היפרדות רשתית בעקבות חבלת ראש". 9. הנני מקבל את טענת המערער, לפיה נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה נשוא הערעור, שעה שזו נסמכה על חוות דעת של יועץ מומחה בתחום העיניים, ד"ר זינרייך, אשר נקודת המוצא שלו, קרי האבחנה אשר ציין בחוות דעתו, אינה ברורה דיה; שכן אינה מעוגנת בחומר הרפואי ובמסמכים הנוגעים לאירוע האיבה נשוא הערעור. המומחה ציין בחוות דעתו, בפרק האבחנה: "קוצר ראיה מצב אחרי תיקון הפרדות רשתית בעקבות חבלת ראש". קביעתו זו, לפיה מדובר במצב שנגרם בעקבות חבלת ראש, אין לה תימוכין בתיקה הרפואי של המשיבה, או במסמכים הקשורים לאירוע האיבה. 10. בנסיבות אלה, יש להחזיר את עניינה של המשיבה לוועדה לעררים, על מנת שהוועדה, לאחר היוועצות ביועץ המומחה, תנמק ותבהיר את הקביעה בפרק האבחנה, לפיה הפגימה בעיניים הינה בעקבות חבלת ראש. הוועדה תשקול בשנית קביעתה זו בפרק האבחנה, ותדון בשאלת הקשר הסיבתי בהתאם. הוועדה תפרט ותנמק החלטתה, באופן שבית הדין יוכל להתחקות אחר הלך מחשבתה. 11. לא מצאתי לנכון להיעתר לבקשת המערער להחזיר את עניינו לוועדה בהרכב אחר, שכן דרך המלך היא להחזיר את עניינו של המערער לוועדה באותו הרכב. לא התרשמתי כי הוועדה "נעולה" בדעתה. לפיכך, יש לנהוג בהתאם להלכה הפסוקה, ולהחזיר את עניינו של המערער לוועדה באותו הרכב, על מנת שהוועדה תנמק החלטתה. 12. אין צו להוצאות. 13. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. ניתן היום, י"א אדר א תשע"א, 15 פברואר 2011, בהעדר הצדדים. אחוזי נכותנכות