הנתבע היה יו"ר עמותה "עמותת הספורט הייצוגי של מבשרת ציון" (להלן: "העמותה"). העמותה העסיקה שחקן בעונת 2001-2002, עונה אשר תחילתה בחודש אוקטובר 2001. בתחילת העסקת השחקן ניתנו לו 6 שיקים דחויים עבור השתתפותו (ראה חקירת הנתבע בפני כב' הרשם כץ ביום 31.3.03). השיקים נשוא הליך זה הם שניים מתוך ששת השיקים. בצד ימין של השיקים, כבעלי החשבון, מופיעים - העמותה, הנתבע וכן אדם נוסף בשם אייזנר נטע גרשון, אשר היה נתבע נוסף בתיק ונמחק מכתב התביעה. השיק חתום על ידי הנתבע וכן מופיעה חותמת של העמותה. אין מחלוקת בין הצדדים כי, על-פי תקנון העמותה, נדרשות שתי חתימות על גבי השיק כדי לחייב את העמותה. הנתבע טוען, כי השיקים ניתנו לשחקן כדי שיחתים את האדם הנוסף אשר חתימתו נדרשת, אולם השחקן לא עשה זאת. האם יש לראות את השיק כשיק אישי של הנתבע? כלל ידוע הוא כי, כאשר יש מספר פרשנויות המתייחסות לתקפותו של שיק, יש להעדיף את הפרשנות המקיימת את השיק. מעבר לעובדה כי מדובר בכלל משפטי מושרש ובסיסי ביותר, יש גם הגיון רב בצידו. שיק הוא מסמך סחיר, אשר עובר ידים ומחליף בעלים. אין לצפות כי גורם מרוחק המקבל את השיק לידיו, בתום לב ובתמורה, יוכל לשער מה היו נסיבות משיכת השיק, או מה דורש תקנון של תאגיד זה או אחר . לכן, בבואנו לבדוק תקפותו וכשרותו של השיק, עלינו לבחון את השיק, על פניו מתוך האינפורמציה המופיעה על גבי השיק עצמו. ומן הכלל אל הפרט. השיקים נשוא הליך זה חתומים על ידי הנתבע וכן מופיעה חותמת של העמותה. כאמור, כבעלי החשבון מופיעים הן העמותה והן הנתבע. לו היה ההליך דנן נסוב על שאלת חיוב העמותה, היתה מתעוררת השאלה האם ניתן לחייבה על-פי חותמת החברה וחתימת אחד ממורשיה. שאלה זו היתה מתעוררת עקב העובדה שתקנון העמותה דורש, ככל הנראה, שתי חתימות של מורשים כדי לחייב את העמותה. אולם, שאלת חיוב העמותה אינה חלק מן ההליך דנן, אלא חיובו של הנתבע מכוח חתימתו. בהיות הנתבע, אישית, בעל החשבון, אשר שמו מתנוסס בצד שמה של העמותה, על גבי השיק, מסקנתי היא, כי חתימתו האישית על גבי השיק מחייבת אותו אישית, כדרך חיובו של כל בעל חשבון החותם אישית על גבי שיק המשוך על חשבונו. האם העובדה כי ביחד עם שמו של הנתבע, מופיעה גם חותמת של החברה, יש בה כדי לשנות את התמונה? התשובה לכך היא שלילית. חותמת זו אין בה כדי לשנות מאום, שכן, כאמור לעיל , אין טענה בפני לחיוב העמותה. אני דוחה את טענת הנתבע כאילו הכוונה היתה ליצור התחייבות של העמותה. הסבריו של הנתבע לענין זה אינם חלק מן השיק. מי שנוטל את השיק אינו יכול ואינו אמור לדעת כי חתימתו האישית על גבי השיק נועדה להיות חתימה אחת מני שתיים כדי לחייב את העמותה. אלמלא שמו של הנתבע, אישית, היה מתנוסס כבעל החשבון על גבי השיק, היה משקל רב יותר לטענתו הנ"ל. במקרה כזה על נוטל השיק היה לוודא כי החתימות בשולי השיק אכן מקימות חבות לחברה בעלת החשבון. אולם, כאשר שמו של הנתבע מופיע כבעל החשבון וחתימתו מופיעה בשולי השיק, מדוע יוטרד נוטל השיק בשאלות נסיבות החתימה וכוונת החותם? פרטים אלה אינם חלק מן השיק ואין להם מקום כנגד ביצוע השיק. המסקנה היא, כי השיק דנן הוא שיק אישי של הנתבע ולכן מחוייב הנתבע בפרעונו. האם יש לחייב את הנתבע אישית עקב חריגה מהרשאה? טענה זו של התובעת היא טענה חלופית לאמור לעיל. על-פי טענה זו, גם אם חתם הנתבע כשליח של העמותה, יש לחייבו אישית כמי שחרג מהרשאה, בכך שמסר שיק חתום בחתימה אחת ולא בשתיים, כנדרש . טענה זו מקובלת עלי אף היא, בעיקר לאור האמור בסיכומי הנתבע. הנתבע טוען, כי השיקים ניתנו לשחקן כדי שילך הוא ויחתימם אצל בעל זכות החתימה האחר בעמותה. לטענתו השחקן לא עשה זאת, אלא סיחר את השיקים ללא חתימת מורשה החתימה האחר. מגירסתו זו של הנתבע עולה מעין "הודאה" של הנתבע לגבי רשלנותו שלו עצמו. רשלנות זו גוברת בהתחשב בעובדה שהשיקים נמסרו לשחקן עם תחילת ההתקשרות איתו (כאמור בהתנגדות הנתבע לביצוע השיקים). רשלנות זו של הנתבע היא היוצרת את החריגה מן ההרשאה. הנתבע ידע כי אסור היה לו למשוך שיקים עבור החברה בחתימתו בלבד ולמרות זאת משך את השיקים ומסרם לשחקן, הנפרע. אם אקבל את גרסת הנתבע כי יש לפטור אותו מן התשלום, כיוון שעל השחקן היה להחתים את מורשה החתימה האחר, תהיה קביעה זו משום "הלבנת" מעשיו ורשלנותו של הנתבע. החובה להחתים את מורשה החתימה השני, כדי לחייב את העמותה, מוטלת היתה על הנתבע, ואם הוא, ברשלנות, "העבירה" לשחקן, אין לו להלין אלא אצל עצמו על כך שהדבר לא התבצע. בהעברת השיקים לשחקן, כשהם חתומים בחתימה אחת, יש חריגה מהרשאת העמותה ולכן חייב הנתבע אישית. האם קיים פגם במסירת השיקים וסיחורם אגב מעילה באמון? הנתבע טוען, כטענה עובדתית, כי השיקים ניתנו לשחקן כדי שזה יחתים את מורשה החתימה האחר של העמותה. כיוון שהשחקן לא עשה זאת, טוען הנתבע כי נפל פגם במסירה ולשיקים אין תוקף. ראשית, כפי שקבעתי לעיל, נסיבות עובדתיות אלה מקימות את חבותו האישית של הנתבע בכך שחרג מן ההרשאה אשר נתנה לו העמותה. נסיבות אלה אינן מאיינות את המסירה או הסיחור של השיקים כיוון שלשיקים יש תוקף גם ללא החתימה הנוספת, כפי שקבעתי לעיל. יתר על כן, גם בהיבט העובדתי דומני כי דינה של טענה זו להדחות. מתברר, כי שני שיקים אלה היו חלק מסידרה של שישה שיקים, אשר ניתנו לשחקן בתחילת עבודתו, על חשבון משכורות עתידיות לאורך העונה. כל ששת השיקים ניתנו לשחקן יחדיו (ראה סעיף 9 להתנגדות). אני מרשה לעצמי להניח, ועל כל פנים הנתבע לא טען אחרת, כי כל השיקים היו זהים, וכן נחתמו בחתימה אחת בלבד. בהתנגדות לביצוע השיקים טוען הנתבע כי השיקים דנן לא נפרעו עקב בעיות בחשבון עמותה. עולה מכאן, כי לא היתה כל בעיה עם השיקים כשלעצמם, השיקים דנן לא נפרעו עקב בעיות בחשבון העמותה - קרי, העדר כיסוי, ותו-לא. אם היה ממש בטענת הנתבע כי נפל פגם מהותי במסירה, מדוע טרח לכבד את השיקים האחרים ומדוע כיבד הבנק את אותם שיקים שכובדו. מעל לכל מתעוררת השאלה מדוע, בסמוך למסירת השיקים, באוקטובר 2003, לא ניתנה הוראת ביטול מיידית, עם שהתברר כי השחקן לא החתים את מורשה החתימה האחר. סיכומו של ענין מסקנתי מכל האמור לעיל היא, כי הנתבע, בעת שמשך את השיקים, התרשל בכך שלא החתים את מורשה החתימה האחר והוא חרג בכך מן ההרשאה של העמותה. הנתבע על כן, חייב אישית בפרעון השיקים. השיקים, על פניהם, תקפים ונטולי פגם, ולו רק משום העובדה כי החתימה המתנוססת בשולי השיקים היא חתימתו של אחד מבעלי החשבון אשר שמו ופרטיו מודפסים על גבי השיק. העובדה כי גם חותמת החברה הוספה בשולי השיק, אין בה כדי לשנות מסקנה זו. בנוסף, אני דוחה, עובדתית, את טענת הנתבע, כאילו מסירת השיקים היתה פגומה. העובדה כי העמותה, באמצעות הנתבע, כיבדו את השיקים האחרים אשר ניתנו באותה הדרך, סותרת טענה זו של הנתבע. אני קובעת כי ההליך יוחזר להוצל"פ להמשך ההליכים. בשולי הדברים אעיר, כי על אף מסקנותי דלעיל, המושתתות על דיני השטרות - איני יכולה להתעלם מסימני השאלה הגדולים המתעוררים לגבי הרשות המקומית של מבשרת ציון. אין הרי מחלוקת כי השחקן קיבל את השיקים במסגרת משחקיו בעמותה ואין מחלוקת כי עמותה זו פעלה עבור הרשות המקומית. ניתן היום, כ"ו בכסלו, תשס"ה (9 בדצמבר 2004), בהעדר הצדדים. מלכה אביב, שופטת חריגה מהרשאהאחריות אישית