מיקרוטראומה אצבע הדק

ביטוח לאומי אצבע הדק: התביעה שבפנינו עניינה שאלת היות הליקוי בכפות ידיה של התובעת בגדר פגיעה בעבודה בהתאם לסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995, בהתאם לתנאי תורת המיקרוטראומה, אם לאו. רקע עובדתי בהחלטה מיום 9.2.10, בהתאם להסכמת הצדדים, מונה כמומחה רפואי של בית הדין ד"ר אגינסקי (להלן: "המומחה"), אשר נתבקש לחוות דעתו בעניין הקשר הסיבתי הרפואי שבין או תנאי עבודתה של התובעת לבין הנזק ממנו סובלת בכפות ידיה. בפני המומחה עמד תיקה הרפואי של התובעת. עובדות המקרה, כפי שפורטו מתצהירה של התובעת וכאמור בהחלטה על מינוי המומחה, הן אלה: התובעת עובדת במועצה הדתית בבית שמש מתאריך 8.7.1982. תפקידה מוגדר כפקידה בלשכה הרבנית. היקף המשרה - 5 ימי עבודה בשבוע משעה 8.30 ועד שעה 13.30 ובימים א', ג', משעה 16.00 עד שעה 18.30, היקף המשרה 80%. מתחילת עבודתה ובמשך 8 השנים הראשונות הקלידה במכונת כתיבה ידנית במשך רוב שעות יום העבודה. לאחר מכן, הוחלפה מכונת הכתיבה הידנית במכונת כתיבה חשמלית. מהות העבודה: הקלדת מכתבים ותעודות נישואין. קבלת קהל. רישום וסידור תיקים, תיוקים, הכנת העתקי תיקים. פינוי תיקים לארכיון (בד"כ התיקים כבדים). הערכה משוערת של חלוקת שעות העבודה במשך משמרת עבודה: 3 שעות - הקלדה. 2 שעות - שאר העבודה הנלוות המוזכרת לעיל. דיון והכרעה ביום 21.2.10 נתקבלה חוות דעתו של מומחה בית הדין. בחוות דעתו קבע המומחה כי ליקויה של התובעת הוא כדלקמן: "התובעת סובלת מאצבע טריגר באגודל שמאל." בענין הקשר הסיבתי הרפואי מסקנתו של המומחה היתה כי: "לא ידוע מקור התהוות הנזק של אצבע טריגר ולכן אינני יכול לקבוע כי קיים קשר בין תנאי עבודתה לבין אצבע הטריגר באגודל שמאל." וכן "לא מצאתי קיומו של מנגנון המוכר כמיקרוטראומה לבין הליקוי של טריגר באגודל שמאל." המומחה נימק מסקנתו זו באומרו כי: "... מניסיוני הקליני יצוין שבמקרים רבים אבחנתי התהוות אצבע או אצבעות טריגר אצל גברים ונשים, בין אם עסקו הנשים כעקרות בית או פקידות או כקלדניות ובמקצועות אחרים, ואצל גברים בין אם עסקו בסלילת כבישים, תפסנות בבנין או כמסגרים או נגרים ובמקצועות אחרים, אצל כולם הופיעה התופעה של אצבע טריגר ואין לי נתונים סטטיסטיים מדויקים לריבוי הופעת המחלה אצל העובדים השונים ובאיזה אחוזים." (כך במקור, א.א.) המומחה גם צירף דף מספר לימוד רפואי המדבר על הליקוי הרלוונטי. המומחה נשאל שאלת הבהרה עליה השיב בתשובתו מיום 13.5.10. בשאלת ההבהרה מטעם התובעת נתבקש המומחה להתייחס ל"מחקר אפידמיולוגי אשר מתייחס לצד הסטטיסטי" של הסוגיה, אשר בחן שכיחות מחלת אצבע ההדק אצל בעלי מקצועות שונים, ומצא ריבוי מקרי הדק אצל מזכירות. המחקר צורף לשאלה. שאלתה של התובעת היתה "האם לאור המחקר הנ"ל המומחה מוכן להכיר באפשרות שעבודה מזכירותית יכולה לתרום להופעת אצבע הדק." המומחה התייחס לשאלת ההבהרה מטעם התובעת והשיב עליה בפירוט. המומחה השיב, בין היתר, כדלקמן: "מחקרים וחוקרים צריכים להיות מוכרים ורמתם המקצועית צריכה להיות מודגשת וחשוב עוד יותר, לצורך מה נעשה המחקר. לא אחת הופתענו מתוכן מחקרים שנעשו בידי אנשים שאינם בעלי תואר רפואי. מחקר שנעשה ע"י 250 חולים ממקצועות שונים שעמדו במבחן הוא מחקר על כמות אנשים קטנה שבנוסף חולקה לקבוצות קטנות עוד יותר של חולים. מאחר ואינני יודע מי החוקר שעשה את המחקר ולצורך מה? וכמו כן אינני יודע פרטים אודות המחקר, כיצד סיווגו החוקרים או החוקר את החולים, מה היה גילם של הנבדקים, מה היתה כמות החולים מכל סוג של עבודה, מה היו תנאי עבודתו של כל נחקר, כמה שנים עבד הנחקר המתאים למחקר, מה היתה חומרת הממצא הקליני של החולים שנבדקו ע"י החוקר שכתב את המאמר, ויש עוד שיקולים רבים אחרים בכתיבת מאמר סטטיסטי מסוג זה. ...עפ"י הספרות המקצועית, הסיבה להופעת המחלה אינה ידועה ובשלב זה מהידוע היא תוקפת גברים ונשים, בשום מקום לא צוין לעדיפות של איזו קבוצה של עובדים במקצועות השונים לחלות במחלה, לפיכך אינני מוכן להכיר באפשרות שעבודה מזכירותית יכולה לתרום להופעת אצבע הדק יותר מאשר במגזרים אחרים. אני מדגיש ומבקש, אנא עיינו שוב בדף ששלחתי העוסק באצבע הדק, מספר לאורתופדיה עליו חונכו אלפים של רופאים אורתופדים." (כך במקור, א.א.) נמצא אפוא כי חוות דעתו המנומקת של המומחה שוללת את הקשר הסיבתי בין ליקוי התובעת לבין תנאי עבודתה. קביעת קיומו או אי קיומו של קשר סיבתי בין אירוע חריג לבין ליקוי רפואי, היא קביעה משפטית המושתת על חומר הראיות שלפני בית הדין (ר' עב"ל 1146/00 צבי פחטר - המל"ל (לא פורסם, ניתן ביום 18.5.03)). בית הדין נוטה ליתן משקל רב לחוות הדעת של המומחה הרפואי, אלא אם כן יש סיבות כבדות משקל שלא לעשות כן, שכן "חוות דעת המומחה שנתמנה על-ידי בית-הדין אינה עדות "לטובת" אחד הצדדים, והמומחה אינו עד של צד זה או אחר" (בג"צ 1199/92 לוסקי - ביה"ד הארצי לעבודה פ"ד מז (5) 734). יפים לעניין זה דברים שאמר בית המשפט העליון באשר למשקלה של חוות דעת שניתנה ע"י מומחה אשר נתמנה ע"י בית המשפט: "משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדין, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה, אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל את שיקול דעתו של בית המשפט. אך, כאמור, לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן." (ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה נ' מונטי רבי (לא פורסם, ניתן ביום 23.4.90); ע"א 558/96, ע"א 1240/96 חברת שיכון עובדים נ' רוזנטל פ"ד נב(4) 563 (1998)). ד"ר אגינסקי, המומחה שמונה על ידי בית הדין, קבע באופן חד משמעי, בחוות דעת מפורטת ומנומקת, כי לא ניתן להצביע על קיומו של קשר סיבתי בין מצבה הרפואי של התובעת לתנאי עבודתה. אף בתשובתו לשאלת ההבהרה, חזר המומחה על עמדתו ונימק אותה. לאור כל האמור לעיל, אנו מאמצים את חוות דעתו של מומחה בית הדין וקובעים כי אין קשר סיבתי בין ליקויה של התובעת לבין תנאי העבודה. לפיכך, דין התביעה להדחות. סוף דבר אשר על כן, התביעה נדחית. בנסיבות הענין אין צו להוצאות. אצבעותמיקרוטראומה