פיטורים ללא אישור המועצה

התובע הועסק על ידי הנתבעת 1, מועצה מקומית מבשרת ציון, כעוזר לראש המועצה מיום 18.4.10 עד לפיטוריו ביום 21.11.10. לאחר סיום עבודתו הגיש התובע תביעה זו למניעת פיטוריו ולחילופין, לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין. הבקשה לסעד זמני נדחתה בהסכמת התובע ביום 6.12.10. בדיון המוקדם מיום 15.3.11 הודיע התובע כי אינו עומד על תביעתו לביטול פיטוריו ולהחזרתו לעבודה. ב"כ התובע הודיע כי "התביעה היא לתשלום שכר עבודה שהוחסר ממשכורתו האחרונה וכן לפיצוי בגין פיטורים ללא שימוע, ללא אישור המועצה כדין ושלא כדין". עניינה העיקרי של התביעה, איפוא, הוא בתביעת התובע לפיצוי בגין פיטוריו אשר לטענתו היו נגועים בשרירות, בחוסר תום לב ונערכו תוך הפרת זכותו לשימוע. עובדות ביום 19.1.10 פירסמה הנתבעת 1 (להלן: "המועצה") מכרז לתפקיד עוזר ראש המועצה. ביום 16.2.10 בחרה ועדת המכרזים של המועצה בתובע כמועמד שלישי והודיעה לו על כך ביום 18.2.10. המועמד הראשון היה מר ניב כהן ואילו המועמד השני היה מר קובי אלון. בעקבות המכרז החל מר ניב כהן לשמש כעוזר ראש המועצה ואולם כחודש לאחר תחילת העסקתו הוא התפטר על מנת לעבוד בלשכת סגן שר הביטחון. בעקבות התפטרותו העסיקה המועצה את מר קובי אלון, אך גם הוא התפטר תוך זמן קצר בשל אי שביעות רצונו מהתנאים הכספיים של המשרה. בעקבות התפטרותם של שני המועמדים שדורגו ראשונים במכרז, פנתה המועצה לתובע והציעה לו את המשרה של עוזר לראש המועצה. התובע, שעבד באותה עת בחברת אבטחה, הסכים להצעה. ביום 22.4.10 ניתן לתובע מכתב מאת גב' רות משעלי, מנהלת כוח אדם ומשאבי אנוש במועצה, שזו לשונו: לכבוד מר X יגאל כאן א.נ., הנדון: העסקתך במועצה הנני מודיעך בזאת, כי ועדת המכרזים בפניה הופעת בתאריך 16.2.10, החליטה לקבל אותך לתפקיד "עוזר ראש המועצה" העסקתך הינה מיום 18.4.10 בהיקף 100% משרה. להלן תנאי שכרך: דרגה 40 בדירוג מח"ר. השתתפות באחזקת רכב לפי דרגת ניידות ד' 1000 ק"מ לחודש, ע"פ דיווח. שעות נוספות מאושר לך עד 50 שעות לחודש, ע"פ דיווח. ניתנת בזאת הוראה למדור שכר, לשלם שכרך בהתאם. מאחלת לך בהצלחה בתפקידך ועבודה פוריה. בכבוד רב, רות משעלי מנהלת כח אדם ומשאבי אנוש". ביום 14.6.10 חתם הנתבע 2 (להלן: "ראש המועצה") על חוזה בכירים עם התובע, לפי 40% שכר בכירים. בחוזה צויין שהחתימות עליו כפופות לאישור משרד הפנים. ביום 28.6.10 פנה ראש המועצה למשרד הפנים וביקש לאשר העסקתו לפי "חוזה בכירים". בפועל לא התקבל אישור של משרד הפנים לחוזה הבכירים של התובע ובשל כך הועסק התובע עד לסיום העסקתו לפי דרגה 40 בדירוג מח"ר, כאמור בכתב המינוי שלו מיום 22.4.10. אין חולק על כך שביום 17.10.10 התחיל מר ניב כהן, שכאמור דורג ראשון במכרז, לעבוד במועצה כעוזר ראש המועצה. הסתבר כי לא אושר תקן לתפקידו המיועד של מר כהן בלשכת סגן שר הביטחון ובשל כך הוא נאלץ לעזוב את עבודתו בלשכת סגן השכר. לאחר שדברים אלה נודעו לראש המוצעה, הועברה למר כהן הצעת המועצה להתקבל לתפקיד עוזר ראש המועצה. אין חולק על כך שהחל מיום 17.10.10 לא שימש התובע בתפקיד עוזר ראש המועצה. ביום 21.10.10 התקיימה שיחה בין התובע לבין ראש המועצה. תוכן השיחה שנוי במחלוקת אך אין מחלוקת כי ראש המועצה הודיע בשיחה זו לתובע על סיום תפקידו כעוזר ראש המועצה. כן אין מחלוקת שראש המועצה שוחח עם התובע על אפשרות שהתובע ישתלב בתפקיד אחר במועצה. ביום 25.10.10 נמסר לתובע מכתב פיטורים בו נקבע שהעסקתו במועצה תסתיים ביום 21.11.10. גרסת התובע בעניין העסקתו והפסקתה ותביעת התובע התובע טוען כי ההחלטה על פיטוריו התקבלה ללא הצדקה עניינית, בחוסר תום לב, ללא שימוע וללא סמכות. לביסוס טענותיו, העלה התובע בפנינו "נראטיב" בעניין העסקתו והפסקתה, שאלה עיקריו: התובע עזב מקום עבודה מבטיח עם תנאי עבודה משופרים שכללו אחזקת רכב, לטובת עבודתו במועצה, תוך העברת מקום מגוריו מחולון למועצה על פי דרישת ראש המועצה. ראש המועצה ידע היטב שהתובע נענה ל"קריאה לדגל" שיצאה מראש המועצה וכי לצורך זה התובע עזב את עבודתו בחברת האבטחה ואף העתיק את מקום מגוריו לתחומי המועצה לפי דרישת ראש המועצה. אשר על כן חלה על המועצה ועל ראש המועצה חובה מוגברת שלא לפגוע בביטחון התעסוקתי של התובע במועצה שלא מטעמים כבדי משקל. לטענת התובע, טעמים כבדי משקל כאמור לא התקיימו כלל, שכן הוא הצליח בתפקידו וקצר שבחים על תפקודו. לטענת התובע, חברי ועדת המכרזים הבטיחו כי שכרו יהיה צמוד לשכר בכירים אך התברר שהבטחה זו הופרה בתחילת העסקתו משהועסק על פי דרגה בדירוג המח"ר. לטענת התובע ראש המועצה נתלה באופן מלאכותי וחסר תום לב בהיעדר אישור של משרד הפנים לחוזה הבכירים שנחתם עמו, כאשר בפועל פעל ראש המועצה מאחורי הקלעים, בחוסר תום לב, לסכל את אישור משרד הפנים, כאשר כל כוונתו היתה "למשוך" את התובע עד שתוסדר השבתו של ניב כהן לתפקיד עוזר ראש המועצה ואז להשליכו מתפקידו ככלי אין חפץ בו. התובע טוען כי לא היה בסיס ענייני להחלטת ראש המועצה להעבירו מתפקידו כעוזרו ולא היתה כל הצדקה לפיטוריו. לעניין זה טוען התובע בסיכומיו כי בשיחתם מיום 21.10.10 כלל לא דובר על פיטוריו. בתצהירו טען התובע כי ראש המועצה הציע לתובע תפקידים אחרים במועצה ואיפשר לו לבחור בין קבלת תפקיד מנהל המתנ"ס לבין תפקיד מנהל הרכש ובו במקום התובע הודיע לראש המועצה כי הוא בוחר לקבל עליו את תפקיד מנהל הרכש. לטענת התובע, רק אז העלה ראש המועצה טענה כי "אין כימיה" ביניהם. כאמור, התובע טוען כי הנתבעת הפרה את חוזה העסקתה עמו בכך שלא שילמה לו שכר בכירים וכי היא פיטרה אותו ללא שימוע, ללא הצדקה עניינית, בחוסר תום לב, ומבלי לנקוט הליך לפי סעיף 171א לפקודת העיריות (פיטורי עובד על ידי ועדת פיטורים) החלה על המועצה לפי הוראת סעיף 34א לפקודת המועצות המקומיות. לעניין זה טוען התובע כי הוא לא היה בתקופת ניסיון. בגין עילות אלה מבקש התובע "פיצויי קיום" בגין אבדן שכר בגובה 12 משכורות לפי השכר שהיה זכאי לו לטענתו לפי חוזה בכירים (בסך כ-130,000 ₪), בתוספת פיצוי בסך 50,000 ₪ בגין הפרת זכותו לשימוע. כן מתבקש בית הדין לפסוק לתובע הפרשי שכר בגין אי תשלום שכר בכירים והפרשות סוציאליות בסך של כ-51,000 ₪ וכן פיצוי על הוצאות מעבר דירה ושכירת דירה במועצה בסך 12,000 ₪ וכן תשלום אחזקת רכב בסך 3,000 ₪. כן מבקש התובע פיצוי בסך 50,000 ₪ בגין עגמת נפש. גרסת הנתבעים הנתבעים טוענים, ראשית, שאין כל יריבות בין התובע לבין ראש המועצה וכי דין התביעה נגד ראש המועצה להידחות בשל כך. לגופן של טענות התובע, טוענים הנתבעים כי התובע נכשל בתפקידו כעוזר ראש העיר וזו הסיבה בעטייה הוחלט לפטרו. הנתבעים מכחישים את טענת התובע כי הוא נדרש לעקור את מקום מגוריו לתחום המועצה וכי התובע הוא זה שהציע זאת מיוזמתו ובתגובה לכך ראש המועצה אמר שהתובע יפיק מכך יתרונות בעבודתו. הנתבעים מכחישים את טענת התובע כי הובטח לו שכר בכירים במסגרת ועדת המכרזים. לטענתם נאמר לתובע שאפשרות העסקת העוזר האישי שייבחר לפי שכר בכירים כפופה לאישור משרד הפנים. הנתבעים מכחישים את טענות התובע כאילו לראש המועצה היתה מעורבות כלשהי באי אישור חוזה בכירים לתובע על ידי משרד הפנים. לטענת הנתבעים, ראש המועצה עמד, בתוך מספר שבועות, על כך שהתובע אינו עונה לצרכים ולהגדרת התפקיד כפי שהוגדרו על ידיו וכי הימצאותו של התובע בלשכת ראש המועצה לא זו בלבד שאינה מסייעת לו אלא היא גורמת לו לעומס יתר. לטענת ראש המועצה, הוא הסביר זאת לתובע במקרים בהם התובע חזר אל ראש המועצה להתייעצויות בעניינים שהתובע היה אמור לפתור, ודרש מהתובע לשפר את תפקודו העצמאי, אך עם חלוף הזמן לא חל שיפור בביצועי התובע. במקרה מסויים, התובע אף פרץ בבכי כאשר ראש המועצה שיתף אותו בדעתו כי התובע אינו מתפקד כראוי. ראש המועצה פנה אל מנהלת אגף משאבי אנוש כדי לברר אפשרות של סיום עבודת התובע והעסקת עוזר חלופי, ובסמוך לכך נודע לו באקראי בפגישה עם סגן שר הביטחון כי ניב כהן לא קיבל תקן בלשכת סגן השר ונאלץ לעזוב אותה. בעקבות זאת נעשתה פניה של המועצה אל מר כהן והוא התקבל לעבודה ובמקביל לכך הודע לתובע על פיטוריו. בעקבות הודעת הפיטורים התובע פרץ בבכי ורחמי ראש המועצה נכמרו על התובע ועל כן הוא ביקש לבדוק אפשרות לשלבו בעבודה במועצה בתפקידים אחרים ואף בדק אפשרות לשילובו בחברת "הגיחון", שהיא ספקית מים של המועצה. ראש המועצה מכחיש את טענת התובע כי הציע לתובע להתמנות למנהל המתנ"ס או למנהל הרכש. השאלות הטעונות הכרעה השאלות הטעונות הכרעתנו הן: האם התובע זכאי להפרשי שכר בגין תשלום שכרו לפי דרגה בדירוג המח"ר ולא לפי "שכר בכירים". האם אי אישור "חוזה בכירים" לתובע על ידי משרד הפנים נבע מפעולות של הנתבעים שנעשו בחוסר תום לב? האם התובע היה "עובד בתקופת ניסיון" שפיטוריו אינם טעונים החלטה של ועדת פיטורים לפי סעיף 144ב לצו המועצות המקומיות או שמא לא היה "עובד בתקופת ניסיון", שאז פיטוריו היו טעונים החלטה כזו ומשלא נעשו כך ממילא הם נגועים בפגם של חוסר סמכות. האם פיטוריו של התובע היו נגועים בפגמים של שרירות, העדר כל טעם ענייני לפיטורים, העדר שימוע או חוסר תום לב? ככל שהתשובה היא חיובית, מהו הסעד הראוי? במסגרת זו, והאם יש לקבל לעניין זה את טענות התובע בדבר הסיכון שנטל, בעידוד הנתבעים, בעזיבת מקום עבודתו הקודם ועקירת מקום מגוריו למועצה. האם יש בסיס לחיובו האישי של ראש המועצה? דיון והכרעה אשר לשאלות א-ב: התובע אינו זכאי להפרשי שכר בגין אי תשלום שכרו לפי שכר בכירים. העסקת התובע נעשתה על פי כתב המינוי מיום 22.4.10, בו צויין ששכרו ישולם לפי דרגה בדירוג מח"ר. לא התמלאו התנאים לתשלום שכר בכירים לתובע, זאת בהיעדר אישור לחוזה הבכירים מטעם משרד הפנים ומטעם מועצת הרשות המקומית (עע 312/05 מדינת ישראל נ. מחמוד חלאילה ואח' (מיום 15.1.06). טענת התובע כי אי אישור חוזה הבכירים על ידי משרד הפנים נבע מהתערבות חסרת תום לב של ראש המועצה - לא הוכחה. אין כל בסיס לקביעה, אותה התובע מבקש שנקבע, לפיה פנייתו של ראש המועצה למשרד הפנים מיום 28.6.10 בבקשה לאשר לתובע שכר בכירים, היתה למראית עין בלבד וכי ראש המועצה פעל מאחורי הקלעים לסיכול האישור. בעניין זה אנו מעדיפים את עדות ראש המועצה לפיה שוחח עם גורמי משרד הפנים והוסבר לו שאין בכוונת משרד הפנים לאשר העסקת עוזר אישי לראש המועצה בחוזה בכירים. עדות זו נתמכת בעובדה, שאינה במחלוקת, שלמועצה היה באותה עת חשב מלווה. אשר לשאלה ג' - אשר נובעת מהתשובה לשאלות א-ב: מקובלת עלינו עמדת הנתבעים לפיה התובע היה עובד בניסיון בהתאם להוראות חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות. התובע אף אישר בחקירתו הנגדית בהליך הזמני שכך הוא הבין את מעמדו. בהתאם לכך, אין בסיס לטענת התובע לפיה פיטוריו היו טעונים החלטה של ועדת פיטורים שכן בהתאם לסעיף 144ב לצו המועצות המקומיות, פיטורי עובד בתקופת ניסיון אינם טעונים החלטה של ועדת פיטורים. אשר לשאלה ד': בדיון בפנינו העיד התובע מטעמו ואילו מטעם הנתבעים העידו ראש המועצה וגב' רות משעלי, מנהלת כוח אדם ומשאבי אנוש במועצה. באופן כללי ניתן לומר שעדותו וטענותיו של התובע לפנינו התבררו כמגמתיות ועל כן נתקשה לבסס עליהן ממצאים שבעובדה, ללא תימוכין. כך למשל, התובע טוען בסיכומיו שבפגישתו עם ראש המועצה מיום 21.10.10, כלל לא דובר איתו על פיטורים. טענה זו אינה מתיישבות עם מכתבו של התובע לראש המועצה מיום 7.11.10 ואף עם האמור בתצהיר עדותו הראשית, שם נאמר שראש המועצה הבהיר לתובע כי קיימת אפשרות שיפוטר ואפשרות אחרת שיקבל תפקיד אחר. גרסת התובע לפיה ראש המועצה הציע לתובע בפגישתם מיום 21.10.10 לבחור בין משרת מנהל המתנ"ס ומנהל הרכש והתובע הודיע בו במקום על בחירתו במשרת מנהל הרכש, נתפסת כמגמתית ולא מדוייקת, הן בשל כך שהיא לא הועלתה על ידי התובע במכתביו לראש המועצה מיום 7.11.10 ו-15.11.10 והן משום שסבירה יותר בעינינו טענת ראש המועצה כי מדובר בשני תפקידים בכירים יחסית שאיושם טעון מכרז. אין פירוש הדבר שאנו דוחים מכל וכל את טענת התובע שבשיחתו עם ראש המועצה ביום 21.10.10 הם שוחחו על אפשרות של שיבוצו של התובע בתפקיד אחר במועצה וכי במסגרת זו נזכרו גם המשרות האמורות, אך בין זה לבין טענה בדבר הבטחה של ראש המועצה להעניק לתובע אחד משני התפקידים לפי בחירתו, רחוקה הדרך, והדבר מצביע על נכונותו של התובע למסור עדות בלתי מדוייקת ומגמתית. על רקע זה, אנו סבורים שאין לאמץ את גרסת התובע לפיה ראש המועצה דרש מהתובע כתנאי לקבלת משרת עוזר ראש המועצה לעקור את דירתו מחולון לתחומי המועצה. בעניין זה אנו מעדיפים את גרסת ראש המועצה לפיה התובע העלה אפשרות מעבר כאמור מיוזמתו. מסקנה זו נתמכת בכך שדרישה למגורים במועצה לא נכללה בתנאי המכרז ולא סביר בעינינו שראש המועצה יציג לתובע דרישה כאמור, בנסיבות בהן התובע היה המועמד שדורג שלישי במכרז והעסקתו טרם החלה. אף גרסת ראש המועצה בתצהירו לגבי המועד שבו גילה שהתובע אינו עונה על דרישות התפקיד, אינה מדוייקת לדעתנו. אף שמקובלת עלינו טענת ראש המועצה לפיה תפקודו של התובע לא סיפק אותו, קשה לקבל את דבריו לפיהם הוא עמד על כך תוך מספר שבועות. קשה ליישב עדות זו עם פנייתו של ראש המועצה למשרד הפנים לבקש אישור להעסקתו של התובע בחוזה בכירים למעלה מחודשיים לאחר תחילת העסקתו. אנו מקבלים את עדותו של ראש המועצה בדבר חוסר שביעות רצונו מתפקוד התובע, אשר החל מן הסתם זמן מה לאחר שראש המועצה פנה למשרד הפנים בבקשה לאישור חוזה בכירים לתובע. עדות זו נתמכת בעדותה של גב' משעלי, שעם כל הסייגים הנדרשים בהערכתה, בשים לב לכך שגב' משעלי הינה עובדת הכפופה לראש המועצה, התרשמנו שאין בסיס שלא לאמץ את עדותה של גב' משעלי בדבר תלונות ששמעה מראש המועצה על תפקוד התובע. עדות זו תומכת ומחזקת את גרסת ראש המועצה בדבר חוסר שביעות רצונו מעבודת התובע, שהחלה זמן מה לאחר סוף חודש 6/10. ואולם לגבי המחלוקת בשאלה האם ראש המועצה הודיע לתובע על חוסר שביעות רצונו מתפקוד התובע בטרם גובש ובוצע המהלך לפיטורי התובע והחלפתו בניב כהן - אנו סבורים שיש להעדיף את גרסת התובע. לעניין זה מצינו שבחקירתו הנגדית של התובע על ידי ב"כ הנתבעים, לא הוצגה כלל לתובע טענת הנתבעים כאילו נאמר לו לפני 17.10.10, המועד בו מצא התובע את ניב כהן על כסאו, כי ראש המועצה אינו שבע רצון מתיפקודו. כך מצינו בחקירתו הנגדית של התובע (דיון מיום 13.9.11, עמ' 12, שורות 14-19): ת. לא היתה לי הזדמנות. אחרי ששוחחתי איתה, וחזרו לעבודה, הגעתי ביום ראשון בבוקר ומישהו ישב על כיסאי במשרד. ש. אני מבין שמרגע זה היו לך הרבה שיחות עם ראש המועצה. ת. לא היו הרבה שיחות, היו מספר שיחות. ש. בכל השיחות האלה לא העלה בפניך ראש המועצה את נושא חוסר שביעות הרצון מתפקודך כעוזר? ת. לא". הגרסה שהוצגה לתובע ממקמת על ציר הזמן את השיחות בהן ראש המועצה הבהיר לתובע את חוסר תפקודו - לאחר הבאתו של ניב כהן לשמש כעוזר, ולמעשה - ביום 21.10.10. איננו סבורים שיש לקבל את טענת התובע בדבר פגמים של שרירות או היעדר כל טעם ענייני לפיטוריו. איננו סבורים שקיימת עילה להתערב בטענות שהתגבשו אצל ראש המועצה כלפי תיפקודו של התובע. עם זאת, האופן בו בוצעו פיטורי התובע נגוע, לדעתנו, בפגם של חוסר תום לב, היעדר שימוע ופגיעה בזכותו של התובע לכבוד. במה דברים אמורים? בשים לב לקביעתנו בדבר היעדר כל עימות של התובע עם הטענות של ראש המועצה כלפי תיפקודו לפני ביצוע המהלך של הבאת מר ניב כהן לעבודה במועצה, סילוקו של התובע מתפקידו כעוזר ראש המועצה, שהתגלתה לתובע בכך שהוא מצא את מר כהן יושב במשרדו על כסאו מבלי שדובר עם התובע על כך, נעשה בדרך שפגעה בכבודו של התובע וללא שימוע. אף אם ניתן לומר שלתובע ניתן שימוע לפני פיטוריו בשיחה שקיים עם ראש המועצה ביום 21.10.11, אופן ביצוע השימוע כאמור נעשה לאחר המהלך של החלפת התובע בתפקידו על ידי מר כהן ללא התראה או הודעה מוקדמת לתובע, באופן שיש בו כדי לפגוע בכבודו של התובע. על כך זכאי התובע לפיצוי. בקביעת היקף הפיצוי בגין הפגיעה בכבודו של התובע, נקיש מן ההלכות בדבר פיטורים שלא כדין. בהתאם להלכות אלה יש לשקול את חומרת הפגם ואת כלל נסיבות העניין. לדעתנו, הדרך הפוגענית בה סולק התובע ממשרתו מצדיקה החמרה מסויימת בהתייחסות לפגם שנפל בפיטורי התובע. עם זאת, יש לקחת בחשבון שלגופן של טענות, לא מצאנו להתערב בעמדת ראש המועצה בדבר קיומן של טענות מוצדקות כלפי תיפקודו של התובע. איננו סבורים שטענת התובע בדבר עזיבת מקום עבודה על מנת לעבוד במועצה צריכה להשפיע על היקף הפיצוי. מקובלת עלינו טענת הנתבעים כי התובע ניגש מרצונו למכרז וקיבל מרצונו את הצעת המועצה לעבוד בתפקיד עוזר ראש המועצה. אמנם לטענת התובע בתצהירו, הוא מצא את העבודה בחברת האבטחה לאחר שנודע לו, במכתב המועצה מיום 18.2.10, כי נבחר אך כמועמד שלישי במכרז, אך בחקירתו הנגדית טען שהחל את עבודתו בחברת האבטחה ב"ינואר או פברואר 2010" (עמ' 9, שורות 16-19). בשים לב לשיקולים הנ"ל, החלטנו להעמיד את הפיצוי בגין התנהגות חסרת תום לב שפגעה בכבודו של התובע והיעדר שימוע, על חמש משכורות של התובע. בנסיבות העניין, איננו סבורים שטענות הנתבעים בדבר חוסר תום לב של התובע בכך שלאחר פיטוריו פנה לחברי אופוזיציה במועצה והעמיד את מאבקו בפיטוריו ככלי לניגוח פוליטי של ראש המועצה על ידי חברי האופוזיציה - מצדיקות הימנעות מפסיקת פיצוי כאמור או הפחתתו. לאחר שפיטוריו של התובע נעשו באופן שפגע בכבודו, איננו מוצאים בפעולות שנקט התובע בסיס להפחתת הפיצוי. משכורתו של התובע במועד סיום עבודתו עמדה על 5,120 ₪. בהתאם לכך, נפסוק לתובע סכום של 25,600 ₪. לא מצאנו בנסיבות העניין בסיס להחלת חיוב אישי כלפי ראש המועצה בהתאם לאמות המידה שנדונו בבג"צ 4284/08 קלפנר נ. רשות הדואר (מיום 8.3.10). פיטורי התובע והבאת מר ניב כהן תחתיו לא היו בגדר "פוליטיקה מושחתת", עליה דיבר כב' השופט רובינשטיין בעניין הנ"ל. סוף דבר התביעה מתקבלת חלקית. הנתבעת 1 תשלם לתובע 25,600 ₪ תוך 30 ימים. הנתבעת 1 תשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך 3,500 ₪. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לצדדים. ניתן היום, כ"ט אייר תשע"ב, 21 מאי 2012, בהעדר הצדדים. נציג ציבור פנחס הומינר נציג ציבור מיכאל בר און דניאל גולדברג, שופט פיטורים