זהו ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 23/01/11 (להלן: הועדה) אשר קבעה כי למערערת לא נותרה נכות יציבה כתוצאה מפגיעה בעבודה מיום 15/07/09. טענות הצדדים המערערת טוענת כי שגתה הועדה בכך שדנה בערעורה חרף בקשתה לדחות את מועד הדיון, לשם הוספת מסמכים רפואיים. עוד טוענת המערערת כי שגתה הועדה בכך שהתעלמה מחוות דעת אשר הגישה התובעת. לבסוף טוענת המערערת כי שגתה הועדה בכך שקבעה כי לא קיים קשר סיבתי בין הפגיעה בעבודה לבין מחלתה. המשיב טוען כי הועדה בדקה את המערערת, עיינה בכל המסמכים אשר הונחו בפניה ואשר היו רלוונטיים לערר ולא נפל כל פגם משפטי בהחלטת הועדה. המשיב מציין כי חוות הדעת אליה מפנה המערערת עניינה באדם אחר ועל כן לא נדרשה הועדה לעיין בה. עוד מציין המשיב כי השאלה האם מדובר בהחמרה או בנכות שיסודה בפגיעה בעבודה הינה שאלה רפואית בה אין לבית הדין הסמכות והידע להכריע. הכרעה לאחר שהצדדים טענו בפני ולאחר שעיינתי בכתב הערעור ובמלוא המסמכים אשר הגישו הצדדים באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל. זכותה של המערערת לטעון בפני הועדה לעררים ולהציג בפניה את מלוא החומר הרפואי הרלוונטי לעניינה, נגזרת מכללי הצדק הטבעיים. העובדה כי התובעת ביקשה בעבר לדחות את מועד הבדיקה בועדה אין בה, כשלעצמה, כדי לשלול את זכותה לבקש דחייה נוספת מהמשיב או מהועדה. על המשיב לברר את המצב העובדתי לאשורו ולקבוע את נכותה של המערערת תוך התבססות על החומר העובדתי המקיף ביותר אשר קיים בידיו או בידי המערערת. ככל שהמערערת סברה כי קיימת בידה האפשרות להציג בידי המשיב מידע רפואי נוסף היה עליו לאפשר זאת. טוב יעשה המשיב אם יברר נושא זה ויבהיר לעובדיו את חשיבותה של זכות הטיעון, ואת חובתו לאפשר לבאים בשעריו להציג את עניינם בצורה הטובה ביותר מבחינתם. באשר לטענה כי הועדה לא עיינה בחוות הדעת, סבורני כי דינה להידחות. עיון בחוות הדעת מלמד כי היא עוסקת ברובה באדם אחר. העובדה כי בחוות הדעת מופיעים ביאורים והסברים רפואיים הנוגעים למחלת התובעת אין בה כדי לחייב את חברי הועדה לעיין בה. המערערת אינה מלינה על הרכב הועדה, על מומחיותם והבנתם בתחום פגיעתה ולא ברור מערעורה מה תועלת הייתה מפיקה הועדה מעיון בחוות דעת זו. עם זאת, טענת המערערת באשר לשלילת הקשר הסיבתי בין מחלתה לבין הפגיעה בעבודה דינה שתתקבל. הועדה מדרג ראשון בישיבתה מיום 25/05/10 בדקה את המערערת, הגיעה לממצאים והחליטה כי נדרשים לה מסמכים נוספים לשם סיכום בדיקתה ונכותה של המערערת. ביום 20/07/10 התנסה הועדה בשנית ובהתבסס על מסמכים רפואיים קבעה למערערת נכות זמנית בשיעורים שונים מיום הפגיעה ועד ליום 31/03/10. לאחר מועד זה קבעה הועדה מדרג ראשון כי לא נותרה למערערת נכות, זאת בהתבסס על הממצאים הבאים: "הועדה עיינה בתיק רפואי מקופ"ח, לציין בשנת 1999, כאבי ראש וסחרחורת בשנת 200 כאבי גב תחתון, 2001 - כאבי ראש ומגרנה, 2002 סחרחורת. ב4/08 צויין רגישות והגבלה בתנועות צוואר וגב תחתון, בשורה לאחר מכן צויין שאין הגבלה בתנועת המלל אינו ברור. 5/09 התקפי פאניקה. הועדה עיינה בדוחות מעקב לאחר התאונה. טרם לתאונה בשנים שקדמו צויין כאבי גב תחתון בתיקה הרפואי" מסקנת הועדה הייתה כי לא נותרה נכות למערערת, וכי מצבה הרפואי שפיר, אך לא נימקה מדוע. עובדה זו כשלעצמה מהווה טעות משפטית אם כי בית הדין אינו מהווה ערכאת ערעור על הועדה מדרג ראשון. לעומת הועדה מדרג ראשון, חברי ועדת הערר הגיעו למסקנה כי התובעת סובלת ממחלת הפיברומיאלגיה. עם זאת, חברי הועדה סברו כי מחלה זו הופיעה עוד בראשית שנת 2009 בעוד שהפגיעה בעובדה הייתה בחודש יולי 2009 ועל כן לשיטתם לא הפגיעה בעבודה היא שגרמה למחלה. הועדה התבססה על מכתבו של ד"ר טפליצקי, ראומטולוג, מיום 09/11/10 אשר ציין כי התובעת סבלה מכאבים באיברים שונים בשנתיים שקדמו למועד הבדיקה. מכתבו של ד"ר טפליצקי לא הוצג בפנינו. עם זאת, שלילת הקשר הסיבתי בין פגיעת המערערת לבין מחלתה על בסיסו יש בה טעם לפגם מאחר ואין מדובר בממצא רפואי הקובע נכות רפואית. נוסף על כך, סמיכות הזמנים בין המועדים המופיעים במכתבו של ד"ר טפליצקי לבין מועד הפגיעה מעוררת שאלה האם דייקה התובעת במועדים אשר ציינה בפני ד"ר טפליצקי. סבורני כי לא היה מקום לשלול את הקשר הסיבתי בין הפגיעה בעבודה לבין מחלת התובעת על בסיס מכתב מעין זה ולאור סמיכות הזמנים. על פי דין, רק מקום בו אובחנו ממצאים מוכחים קודמים לתאונת העבודה, התואמים סעיף מסעיפי הליקוי תהא הועדה רשאית לנכות מאחוזי הנכות בגין מצב קודם (לעניין זה ראו עוד דב"ע נז/33-01 יעקבי - המל"ל עבודה ארצי לא(1) ,26, וכן דב"ע נז/01-6 קנסטיני - המל"ל עבודה ארצי לא (1), 44, 45). נוסף על כך, אף אם סברו חברי הועדה כי מחלת התובעת הייתה קיימת עוד לפני יום הפגיעה בעבודה היה עליהם להתייחס לשאלה האם החמירה הפגיעה בעבודה את מצבה הרפואי. חברי הועדה לא עשו כן ועובדה זו מהווה אף היא פגם משפטי המצדיק את קבלת הערעור. על כן הריני להורות על השבת עניינה של המערערת לועדה בכדי שתקבע האם נותרה למערערת נכות בגין הפגיעה בעבודה מיום 15/07/09. חברי הועדה ינהגו בהתאם למפורט בפסק-דין זה. החלטת הועדה תהא מנומקת. המשיב מתבקש ליתן דעתו באשר לאמור בסעיף 4 לפסק הדין. המשיב ישא בשכר טרחת בא-כוח המערערת בסך 4,500 ₪ ובהוצאות המערערת בסך 500 ₪. ניתן להגיש בקשת רשות לערער על פסק-דין זה לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 ימים מיום המצאתו. ניתן היום, כ"ב באייר התשע"ב, 14 במאי 2012, בהעדר הצדדים. התקף חרדה