1. בפנינו בקשה לתיקון פסק-הדין ולעיכוב ביצוע חלקי של פסק הדין מיום 22.1.12 שניתן בתיק עב 12447/09. הבקשה מתייחסת לרכיבי תביעה שעניינם - תשלום בעבור שעות נוספות וכן לתביעה שכנגד. 2. במסגרת פסק-הדין נקבע כי המשיב זכאי לתשלום תמורה בעבור עבודה בשעות נוספות בסך של 42,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 1.8.01 ועד למועד התשלום בפועל, לתשלום דמי הבראה לשנת 2009 בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 5.12.09 (מועד סיום יחסי העבודה) ולתשלום בגין הפרשות לתגמולים בסך של 2,361 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 9.7.07 ועד למועד התשלום בפועל (אמצע תקופת הזכאות). בנוסף קיבל בית-הדין את התביעה שכנגד לתשלום החזר הלוואה (בסך של 5,000 ש"ח) וחייב את המשיב בתשלום ההחזר בסך של 5,412 ש"ח על דרך של קיזוז הסכום מחוב המבקשת (סכום הכולל הפרשי הצמדה וריבית נכון למועד הגשת התביעה). 3. לטענת המבקשת, נפלו בפסק-הדין טעויות סופר, כדלקמן: בית-הדין לא פסק שסכום ההלוואה (נכון למועד הגשת התביעה) יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה ועד למועד הקיזוז בפועל, כפי שנפסק לגבי רכיבי התביעה שהתקבלו בפסק-הדין. בית-הדין חייב את המבקשת בהפרשי הצמדה וריבית בעבור התשלום בגין עבודה בשעות נוספות מיום 1.8.01. זאת, שעה שהיה עליו להוסיף הפרשי הצמדה וריבית אך ורק ממועד הגשת התביעה ואילך. בית-הדין שכח כנראה בהיסח הדעת, לדון בטענת המבקשת, לפיה משרתו של המשיב היתה משרת אמון ומשכך אין תחולה לחוק שעות עבודה ומנוחה. לאור האמור, עתרה המבקשת לתיקון פסק-הדין כאמור ולעיכוב ביצוע בכל הקשור לרכיב השעות הנוספות. המבקשת אף ציינה, לאור הצהרות המשיב בחקירתו הנגדית, כי הוא לא יוכל כנראה לפרוע את סכום החוב שיחוב למבקשת ככל שיתוקן פסק-הדין ו/או יתקבל הערעור, אם יוגש. 4. המשיב התנגד לבקשה לעיכוב ביצוע ולתיקון פס"ד ואלה טעמיו: הבקשה אינה נתמכת בתצהיר. על המבקשת להגיש ערעור לבית-הדין הארצי ככל שאינה שבעת רצון מפסק הדין. הטענות שבבקשה אינן מהוות עילה לבקשה לתיקון פסק דין. המשיב ממתין לכספים המגיעים לו מהמבקשת כמעט 3 שנים ואין עילה להמשיך ולסכל את זכאותו להפרע ממנה.   הכרעה אשר לדעתנו יאמר כך: 5. ראשית - טענות המבקשת (לפחות בחלקן) וכפי שיוסבר להלן דינן להתברר במסגרת הליכי ערעור ולא - במסגרת בקשה לתיקון פס"ד על-פי סעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, החל בבית-הדין לעבודה מכוח סעיף 39 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 ותקנה 123 לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991. דברים אלה אמורים - הן לגבי הטענה כי בית-הדין "התעלם" מטענות המבקשת, לפיהן המשיב הועסק במשרת אמון והן לגבי הטענה לפיה יש לפסוק הפרשי הצמדה וריבית אך ורק החל ממועד הגשת התביעה, להבדיל ממועד קיום העילה. 6. במאמר מוסגר ולמעלה מן הצורך, נציין - כי לעניות דעתנו המבקשת נתפסה לכלל טעות ביחס לשתי הטענות הללו: אשר לטענותיה ביחס למועד שממנו והלאה יש לפסוק הפרשי הצמדה וריבית, הרי שכידוע חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961 מקנה לערכאה השיפוטית שיקול דעת רחב בכל הנוגע לפסיקת הפרשי הצמדה וריבית (ראה סעיפים 2 ו-5 לחוק), כאשר בפסיקת בית-הדין הארצי לעבודה נקבע כי: "הקו המנחה הסביר והרצוי הוא, שההצמדה והריבית ייפסקו מיום היווצר העילה ולא רק מיום הגשת התביעה, והוא, כמובן, אם אין נסיבות המצדיקות סטייה מן הקו המנחה האמור." (ראה - ע"ע 701/07 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' שלומי תורג'מן, ניתן ביום 3.3.09 והאסמכתאות המופיעות שם). לא למותר לציין, כי מדובר בפסיקה עקבית הרואה בסכומי הקרן הנקובים בכתב התביעה כסכומים שעליהם יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית החל ממועד קום העילה, ובמקרה של עילה מתחדשת לתשלום הפרשי שכר - מקובל לפסוק הפרשי הצמדה וריבית מאמצע התקופה מושא התביעה (ראה - ע"ע 657/05 עזבון המנוח יגאל ליבוביץ ז"ל נ' תנובה מרכז שיתופי לתוצרת חקלאית בע"מ, ניתן ביום 19.5.09; ע"ע 125/05 גרגורי כצמן נ' מכללת יהודה ושומרון, ניתן ביום 8.5.05). אשר לטענה כי בית-הדין "התעלם" מהטענה כי משרתו של הנתבע היא משרת אמון, הרי שאין מדובר כאמור בטעות סופר, אלא בהכרעה המקפלת בחובה עמדה הדוחה טענה זו, אף אם נטענה ומכל מקום, משניתן פסק הדין הדרך להשיג על "טעות" נטענת זו הינה, כאמור, בהליכי ערעור. 7. עם זאת, מאחר ועמדת בית-הדין - כפי שאף התכוון בית-הדין לבטאה במסגרת פסק-הדין - היתה כי יש לפסוק הפרשי הצמדה וריבית כמקובל - החל ממועד קום העילה (בכפוף לטענות ההתיישנות) או מאמצע התקופה לפי העניין - הרי שנראה כי צודקת המבקשת בטענתה כי נפלה טעות סופר בציון התאריך שממנו והלאה יחושבו הפרשי הצמדה וריבית על רכיב השעות הנוספות, כך שהתאריך הנכון הוא - 5.6.06. מועד המציין את אמצע התקופה בגינה נפסק תשלום בעבור שעות נוספות. בדומה לכך, צודקת המבקשת כי נשמט מהסיפא לפסק-הדין החיוב בהפרשי הצמדה וריבית בגין סכום התביעה שכנגד, אשר צריך לחול ממועד קום העילה ועד למועד הקיזוז בפועל. 8. משהוגש ערעור על פסק-הדין ביחס לטענות האמורות להתברר בערכאת הערעור, סבורים אנו כי אין מקום לקבל את הבקשה לעיכוב ביצוע על יסוד הטענות כפי שפורטו לעיל, הן נוכח סיכויי הערעור כפי שנרמז לעיל והן בשים לב לטענות הסתמיות של המבקשת באשר למצבו הכלכלי של המשיב. בהקשר זה של מצבו הכלכלי של המשיב, מכוונים אנו להפניות המבקשת לפרוטוקול הדיון, בו נאמרו על-ידי המשיב דברים באשר למצבו הכלכלי היכולים להשתמע לכאן ולכאן (ראה - עמ' 10 לפרוטוקול מיום 27.2.11 ש' 8-9). מה גם שדברים אלה התיחסו לתקופה הרלבנטית לתביעה ואין בהם ללמד על מצבו הכלכלי נכון להיום. בנסיבות אלה ולאור הכלל לפיו - הזוכה רשאי לממש את פירות זכייתו באופן מיידי, בהעדר טעמים חריגים המצדיקים את עיכוב הביצוע - הרי שהבקשה לעיכוב ביצוע נדחית בכפוף לתיקון טעויות הסופר כאמור, אשר יתוקנו בהתאם, כדלקמן: במקום התאריך: "1.8.01" המופיע בסעיף 33 לפסק-הדין, יכתב: "5.6.06". לאחר המילים: "קיזוז סכום ההלוואה בסך 5,412 ש"ח" המופיעות ברישא לסעיף 33 לפסק הדין, ייתווסף המשפט: "בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל ממועד הגשת התביעה ועד למועד הקיזוז בפועל". 9. המזכירות תשלח העתק מהחלטה זו לצדדים בדואר. ניתנה היום, ח' בסיוון תשע"ב (29.5.12), בהעדר הצדדים. נטע רות, שופטת בית הדין לעבודהטעות סופר / טעות קולמוס / השמטה מקרית