אי ציות לצו גילוי מסמכים 1. בהסכמת הצדדים, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות, כשהבקשה והתשובה תיראנה כסיכומים בכתב. דין הערעור להתקבל.   2. המשיב תבע את המבקש לפינוי דירה שהושכרה למבקש בשכירות מוגנת כנגד תשלום דמי מפתח. כתב התביעה הוגש ביום 19.9.02. ביום 12.12.03 הורה בית המשפט, ביוזמתו ובהחלטה מקדימה, על גילוי מסמכים הדדי בתוך 30 יום, קבע קדם-משפט ליום 3.4.03 והורה על התייצבות בעלי הדין עצמם בקדם המשפט. במועד זה התייצב רק ב"כ הנתבע וניתן פסק דין לפיו נמחקה התביעה. פסק דין זה בוטל לאחר מכן בהסכמה. ביום 9.12.03 התקיים קדם-משפט במהלכו הודיעו באי-כוח הצדדים על עובדות מוסכמות, ובית המשפט החליט כי העדויות הראשיות תוגשנה בתצהירים. המשיב היה אמור להגיש תצהיריו עד ליום 9.1.04. התיק נקבע לקדם-משפט נוסף ליום 18.2.04. בית המשפט לא חזר בהחלטתו על ההוראה בדבר התייצבות בעלי הדין בעצמם ולא הועלה כלל נושא גילוי המסמכים, לגביו ניתן צו עוד ביום 12.12.03. המשיב לא הגיש תצהיריו במועד הנ"ל, וביום 15.1.04 הגישו הצדדים בקשה מוסכמת לדחיית הדיון שנקבע ליום 18.2.04, כשהם מסכימים שתצהיר גילוי המסמכים של המבקש יוגש בתוך 14 יום, כשבמהלך תקופה זו יתקיים גם עיון במסמכים, ותצהירי העדות הראשית מטעם המשיב יוגשו 21 יום מיום השלמת הליך גילוי מסמכי המבקש והעיון בהם. בית המשפט נתן למוסכם תוקף של החלטה וקבע קדם משפט ביום 20.5.04. על פי המוסכם, הליך הגילוי והעיון במסמכי המבקש היה אמור להסתיים עד ליום 30.1.04. רק ביום 4.5.04, כשבועיים לפני מועד הדיון, פנה המשיב לבית המשפט בבקשה למצן צו לחייב את המבקש לקיים את ההחלטה בדבר גילוי במסמכים בתוך 5 ימים, אחרת יימחק כתב הגנתו. בית המשפט נענה לבקשה, מבלי שביקש תגובה מהמבקש. ביום 4.5.04 הגיש המשיב גם בקשה לתיקון כתב התביעה ע"י הוספת עילת פינוי נוספת לתובענה. בבקשה זו עדיין לא ניתנה החלטה. ביום הדיון, 20.5.04, נענה בית המשפט לבקשת המשיב ומחק את כתב הגנתו של המבקש מכיוון שתצהיר גילוי המסמכים לא הוגש ושהמבקש עצמו (או מי שמנהל ענייניו על-פי יפוי-כוח) לא התייצב. המבקש חויב בהוצאות המשיב בסך 5000 ₪. לבקשת המבקש החליט בית המשפט לעכב ביצועה של החלטת המחיקה, כך שלא ניתן פסק-דין כפי שמתחייב ממחיקת כתב ההגנה. המבקש הגיש בקשת רשות ערעור זו על ההחלטה למחוק את כתב הגנתו.   3. בא-כוח המשיב מתנגד לבקשה, אך רומז בשולי תשובתו, כי אם בא-כוח המבקש לא היה משחיר את פני בא-כוח המשיב, ייתכן שהיה נוקט בגישה אחרת. אכן, ללא כל קשר לגופם של דברים, יש להצטער על הסגנון המתלהם בו נקט בא-כוח המבקש בבקשתו, לרבות הטחת דברים בבית המשפט, בעיקר ביחס לכך שמהלך הדיון אינו משתקף בצורה ראויה בפרוטוקול. המבקש לא פנה בבקשה לתיקון פרוטוקול, כך שנקודת המוצא היא שהפרוטוקול משקף נאמנה את שהתרחש בבית המשפט ואין מקום במסגרת בקשת רשות ערעור למסור תיאור אחר של מהלך הדיון. המבקש גם כלל בבקשתו טענות שאינן ממין העניין, כגון שהחלטת בית המשפט אינה עולה בקנה אחד עם סדרי הדין הנוהגים בבית הדין לשכירות, כאשר ההליך כלל לא מתקיים בבית דין זה. זאת ועוד, המבקש צירף לבקשתו מסמך המתיימר להיות תצהיר גילוי מסמכים (נספח ו'), כשעל פני הדברים ברור שמסמך זה אינו יכול להיחשב כתצהיר ערוך כדין. נמצא שעד היום אין, לכאורה, בידי בא-כוח המבקש תצהיר גילוי מסמכים כדין.   4. אין ספק כי מהלכיו של המבקש לא היו תקינים, בלשון המעטה, שכן המבקש אינו מציית לצווי גילוי מסמכים, שניתנים פעם אחר פעם. עם זאת, הסנקציה בה נקט בית המשפט, סנקציה שמשמעותה מתן פסק דין כנגד המבקש על פינויו מדירה אותה שכר כדייר מוגן (ואינני מתייחס לטיב עילת הפינוי לה טוען המשיב ולטיב הגנת המבקש), אינה מידתית בנסיבות המקרה דנן.   5. סמכות בית המשפט למחוק כתב הגנה במקרה של אי-ציות לצו גילוי מסמכים קבועה בתקנה 122 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. על הפעלתה של הסמכות האמורה נאמר, כי בית המשפט: "נרתע, ככל האפשר, מלהגיב בחומרה על חוסר ציות ולא ישתמש בכוחותיו לפי תקנה 122, אלא אם שוכנע שהמשיב מסרב בזדון לעשות את המוטל עליו" (י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995, סעיף 351, עמ' 435). ודוק - הסנקציה של מחיקת כתב הגנה חמורה בהרבה מזו של מחיקת כתב תביעה (כשהתובע הוא זה שאינו מציית לצו), שאינה מונעת הגשת תובענה חדשה, כך שיש לנקוט בה ביתר איפוק. עוד ראו האמור בע"א 2271/90 ג'מבו חברה לבנין ומסחר (קרני שומרון) בע"מ ואח' נ' אמיר מרדכי ואח', פ"ד מו(3) 793, בעמ' 800:   "אין פלא בדבר איפוא, שבתי משפט חזרו שוב ושוב על האזהרה כי אין מוחקים כתב הגנה אלא במקרים קיצוניים הראויים לכך, והוא במקום שהנתבע פועל בזדון או שהתנהגותו מגלה זלזול חמור בבית המשפט. ואילו במקום שהנתבע פועל בתום-לב אך מתוך חוסר הבנה - ולו ברשלנות - לא ילקה במחיקת כתב ההגנה. מובן ששאלת תום-הלב תוכרע בנסיבותיו של כל ענין וענין, ויש שתום-לב יהפוך עורו ויעטה גלימת חוסר תום-לב, לאחר מתן ארכה והמשך המריית פי בית המשפט. מכל מקום, הכלל הוא שמחיקת כתב הגנה - בשל אופייה הדרסטי - בית משפט לא ינקוט אותה אלא אם שוכנע שכלו כל הקצין וכי אין להבין את התנהגות הנתבע אלא כהסתוללות ביריבו ובבית המשפט וכזלזול ברור וגלוי בחובתו" (ההדגשה אינה במקור).   לרקע הלכה זו יש לבחון את עובדות המקרה דנן.   6. א. בקדם המשפט שהתקיים ביום 9.12.03, זמן רב לאחר שכבר חלף המועד שנקבע בהחלטה מיום 12.12.03 להמצאת תצהיר גילוי מסמכים, כלל לא העלה בא-כוח המשיב עניין זה. קדם המשפט הנ"ל, הראשון שהתקיים לאחר מתן ההחלטה על גילוי המסמכים, היה המועד הנכון להעלות עניין זה, וייתכן שהמועד להגיש בקשה בנושא כבר חלף, שכן בהחלטה מיום 12.12.02 נקבע כי כל הבקשות שעניינן גילוי מוקדם צריכות להיות מוגשות 60 יום לפני מועד קדם המשפט הראשון. כלומר - המשיב עצמו לא טרח לעמוד במועד על זכותו לקבל תצהיר גילוי מסמכים מהמבקש וגם מחדלו-שלו הביא לכך שהעניין נסחב. קשה להשלים עם מצב בו בעל דין אינו עומד במועד על זכויותיו ולאחר מכן מבקש שתינקט כנגד יריבו סנקציה קיצונית, כשזה אינו עומד במועדים.   ב. המשיב לא הפנה במועד את תשומת לבם של בית המשפט ושל המבקש לאי ציות המבקש לצו גילוי המסמכים שניתן בהמשך להודעת הצדדים על הסדר דיוני. על פי הסדר זה, הגילוי היה אמור להיעשות עד ליום 30.1.04, אך רק ביום 4.5.04 פנה המשיב בבקשה לבית המשפט, סמוך למועד הדיון שנקבע. גם כאן מדובר בשיהוי ממשי מצד המשיב, נתון שבית המשפט היה צריך לקחתו בחשבון בעת שהוא עורך איזון בין זכויות הצדדים ושוקל מה היא הסנקציה הראויה עקב אי גילוי המסמכים.   ג. בית המשפט התעלם מכך שהמשיב (התובע), מי שאמור להיות מעוניין בקידום ההליך, לא ציית להחלטה על הגשת תצהירי עדות ראשית, תצהירים שהיו אמורים להיות מוגשים עד ליום 9.1.04, ורק ביום 15.1.04, לאחר חלוף המועד, פנה לבית המשפט בבקשת דחייה והודעה על הסדר דיוני. כאשר בית המשפט קובע בהחלטה נשוא הבקשה דנן, כי נראה שלמבקש אין עניין בניהול התביעה, הוא מתעלם במידה רבה מאופן ניהול ההליך ע"י המשיב, שגם הוא מסכל את האפשרות לקדם את בירור התובענה. ד. בית המשפט נענה ביום 5.5.04 לבקשת המשיב מיום 4.5.04 לצוות על המבקש להגיש תצהיר גילוי מסמכים תוך 5 ימים, אחרת תימחק הגנתו, מבלי שביקש וקיבל את תגובת המבקש לבקשה. לא היתה כל סיבה ליתן צו מבלי לקבל תחילה את עמדת המבקש.   ה. ממילא לא הסתיימו ההליכים המקדמיים והתביעה עדיין לא היתה בשלה לקביעה להוכחות, שכן ביום 4.5.04 הוגשה בקשה לתיקון כתב התביעה. אם בקשה זו תיענה בחיוב, ממילא יהיה צורך לאפשר הגשת כתב הגנה מתוקן, וממילא יוותר זמן להגיש תצהיר גילוי מסמכים. אגב, כמפורט בבקשה לתיקון כתב התביעה, העובדות שביסוד בקשה זו נודעו למשיב כבר בחודשים אוקטובר-נובמבר 2003, אך הבקשה הוגשה רק ביום 4.5.04. כלומר, שוב אנו רואים כי דרכו של המשיב לא אצה לו, ואין מקום שבית המשפט ייצא מגדרו ויפעיל כנגד המבקש סנקציה כה קיצונית כנעילת שערי בית המשפט בפניו ומניעת יכולתו להתגונן.   ו. אין זה ברור שניתנה הוראה על התייצבות בעלי הדין לקדם המשפט שהתקיים ביום 20.5.04, ולא היה מקום למחוק את הגנת המבקש מטעם זה.   לנוכח האמור לעיל סברתי, כי אין מדובר במקרה דנן באותו מצב של "כלו כל הקיצין", או של התעלמות המבקש בזדון מחובתו לציית לצו הגילוי וכו'. זאת מבלי להקל ראש במחדלי המבקש. קשה לעיתים להבין כיצד מהלך כה פשוט של מסירת תצהיר גילוי מסמכים (גם כאשר בעל הדין נמצא מחוץ לגבולות המדינה, כמו המבקש), לא מבוצע לאורך זמן ומצריך התדיינות מיותרת לחלוטין. כאמור, אינני סבור שנעילת דלתות בית המשפט בפני המבקש, באופן שיינתן נגדו פסק פינוי מבלי שהגנתו תישקל, הוא מהלך שהתבקש ממחדלי המבקש, במיוחד לרקע אופן ניהול ההליך ע"י המשיב והעובדה שממילא לא הסתיימו ההליכים המקדמיים המתנהלים טרם קביעת התיק להוכחות.   7. אני מקבל את הערעור ומבטל את החלטת בית המשפט קמא מיום 20.5.04. עם זאת יש מקום לחייב את המבקש בהוצאות, גם אם על הצד הנמוך לנוכח התנגדות המשיב לקבלת הבקשה. מכיוון שהתקלה נגרמה כתוצאה ממחדלי המבקש, ולרקע יתר נסיבות העניין, ישא המבקש בהוצאות המשיב, לרבות שכ"ט עו"ד, בסכום כולל של 3,500 ₪ להיום ובתוספת מע"מ. הפיקדון יועבר לב"כ המשיב, על חשבון תשלום ההוצאות שהוטלו על המבקש.  גילוי מסמכיםצו גילוי מסמכיםמסמכיםצווים