1. לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 9/2/11 אשר קבעה למערער 15% נכות לצמיתות החל מ- 1/3/10 בגין פגיעה בעבודה מיום 2/4/09. 2. ביום 2/6/11 התקיים דיון בפני כב' הרשם קאסם במסגרתו לא הצליחו הצדדים להגיע להסכמות ומשכך הועבר התיק אליי לצורך מתן פסק דין. 3. עניינו של המערער הוחזר לוועדה על פי פסק הדין שניתן על ידי כב' השופט ארמון בתיק ב"ל 16910-10-10 מיום 29/12/10 (להלן: "פסק הדין"). בחלק האופרטיבי של פסק הדין נקבע כי: "מוצדק לקבל את הערעור ולהשיב את עניינו של המערער אל הוועדה על מנת שהוועדה תתייחס במפורש לטענת ב"כ המערער בס' 6 לערר שהוגש לוועדה (טענה הנסמכת על חוות דעתו של פרופ' אידלסון), על כך שהסיבה היחידה לכך שאין למערער נקיעות שכיחות של הכתף היא זהירותו של המערער מביצוע תנועות שהיו עלולות לגרום לאותן נקיעות. אם הוועדה אינה מסכימה עם טענה זו יהיה עליה לנמק זאת. אם הוועדה מסכימה עם הוועדה האמורה, יהיה עליה ..... ..... אשר על כן, משיוחזר עניינו של המערער אל הוועדה יהיה על הוועדה לשקול מחדש את שאלת הפעלתה תקנה 15 לתקנות, תוך שהוועדה תתייחס למקצועו של המערער, בשאלה אם הוא מוגבל בעבודתו במקצועו זה בשל מצב כתפו הימנית וכן - לגילו של המערער". 4. להלן עיקר טיעוני המערער: א. בדיקתה של הוועדה לא הייתה עניינית, שעה שלא בדקה את המערער כדבעי ולא התייחסה כראוי למגבלותיו ולתלונותיו. ב. טעתה הוועדה עת לא התייחסה כראוי לחוות דעתו של פרופ' גורדון אדלסון. ג. הוועדה הייתה מחויבת להתייחס למכלול הפגיעות של המערער אשר מעידות על קיום אי היציבות ממנה הוא סובל. יש לציין כי המערער סובל מקרע ברור של LONGHEAD בשרירי הזרוע אשר אובחנו בבדיקתU.S וכן בבדיקת M.R.I. ד. יש לקבוע למערער נכות על פי הסעיף המתייחס לאי יציבות ולא על פי הסעיף המתייחס להגבלה בתנועות שכן המערער נזהר שלא לבצע תנועות כלשהן מעל לגובה השכמות וראוי כי תקבע נכותו בהתאם לסעיף העוסק באי יציבות הכתף. ה. טעתה הוועדה עת לא התייחסה לממצאים אשר צוינו על ידי האורטופד ד"ר חוסאם ספורי על אף שנתבקשה לעשות זאת על ידי המערער. ו. הוועדה מערבבת בין חוסר יציבות לבין פריקה ומשתמשת במונחים אלה לסירוגין, שכן חוסר יציבות מתייחס ליציאת כתף ממקומה הנורמאלי. אין זה נדיר במצבים כאלו שהכתף לא תעבור פריקה אלא תחליק לקצה הגלנויד תגרום לכאב ותחזור באופן ספונטני למפרק. ז. הוועדה קבעה למערער אחוזי נכות בהתאם לסעיף 41(4)(ב) המתייחס להגבלת תנועה מעל גובה השכם שהינה קביעה לא נכונה מאחר והמערער מסוגל לבצע תנועה מעל לגובה השכם כמפורט בבדיקה שנערכה על ידי פרופ' אדלסון. סעיף 41(1) למבחנים עוסק בפריקות חוזרת, כך שמכיוון ש -SUB LUXAITIONS הינן סוג דומה של פתלוגית כתף, הרי זה הסעיף המתאים ושעל פיו צריך לקבוע את נכותו של המערער. ח. למערער קיימת פגיעה בעוד 2 גידים. קרע בראש הארוך הביצפס וקרע חלקי עמוק ביד הסופראספינטוס כפי שמתועד על ידי בדיקתM.R.I . ט. הוועדה לא מילאה אחר האמור בפסק הדין בכל הקשור להפעלת תקנה 15 ומשכך יש להחזיר את עניינו של המערער לוועדה בהרכב אחר. 5. להלן עיקר טענות ב"כ המשיב: א. הוועדה לא מילאה אחר הוראות פסק הדין לעניין תקנה 15, ומשכך המשיב מוכן להחזיר את עניינו של המערער לוועדה כדי לבחון את עניין הפעלת תקנה 15. ב. פסק הדין הנחה את הוועדה להתייחס לטענה אשר לפיה הסיבה שאין למערער פריקות כתף חוזרות ונשנות היא הזהירות בה נוקט ומשכך הוועדה מילאה אחר האמור בפסק הדין. ג. הוועדה הסבירה כי גם אדם שנזהר עד מאוד בתנועותיו לא יכול למנוע פריקת כתף במקרה של חוסר יציבות. ד. החלטת הוועדה בהירה ומובנת ומשכך דין טענות המערער הנסמכות על חוות הדעת של ד"ר אידלסון, להידחות. ה. למעלה מן הצורך, הסעיף הדן בפריקות כתף הוא סעיף 41(1)(א), אשר דורש מהנפגע להיזהר בתנועותיו מעל גובה השכם כאשר אין חולק כי המערער עצמו מוגבל בתנועותיו עד גובה השכם, כך גם על פי אחוזי הנכות שנקבעו לו. ו. משמילאה הוועדה אחר הוראות פסק הדין, דין הערעור להידחות למעט לעניין הפעלת תקנה 15. 6. החלטת הוועדה - דיון ומסקנות: א. הלכה פסוקה היא משמוחזר עניינו של מערער לוועדה על פי פסק דין עם הוראות, תפקידו של בית הדין לבחון אם הוועדה מילאה אחר האמור בפסק הדין ותו לאו. ב. מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה, כי הונח בפניה פסק הדין וכי לאחר שעיינה בו קבעה כדלקמן: "הוועדה התכנסה על פי פס"ד מיום 4/1/11 וכוונתה להתייחס לטענתו של פרופ' ג. אידלסון מ- 1/6/10. בחוו"ד התובע לא פורק את הכתף מכיוון שנמנע מלהפעיל אותה. הוועדה מדגישה שהתובע לא פרק את כתפו מאז האירוע הנדון מיום 2.4.09 שזו הייתה הפריקה היחידה. אדם שסובל מחוסר יציבות של הכתף לא יכול למנוע את הפריקה במשך תקופה ארוכה גם אם שומר את ידו בתפקוד היום יומי. לאנשים הסובלים מחוסר יציבות בכתף מתרחשות פריקות בזמן שינה וגם בהסח הדעת שאת אלה לא ניתן למנוע בפעילות רצונית. לא קיימת אפשרות של אדם עם חוסר יציבות בכתף לא תתרחש פריקה בלתי רצונית במשך שנתיים. קיום ממצאים רנטגניים כמו נגה הילזקס ונגה בנקרט לא מהווים הוכחה לחוסר יציבות הכתף אם לא מתרחשת פריקה או תת פריקה קלינית. כמו שקיים אצל התובע. לכן, הוועדה לא מקבלת את חוות הדעת של פרופ' אידלסון שקיימות נקיעות שכיחות בכתף ולא מקבלת את קביעתו עקב כך מהסיבות שתוארו לעיל". ג. מעיון בממצאי הוועדה ונימוקיה כפי שפורטו לעיל, עולה כי היא מילאה אחר האמור בפסק הדין, התייחסה במפורש לטענות הנסמכות על חוות הדעת של פרופ' אידלסון והסבירה מדוע אינה מקבלת את דעתו. הוועדה ציינה באופן ברור כי לאנשים הסובלים מחוסר יציבות בכתף מתרחשות פריקות בזמן שינה וגם בהיסח הדעת ואת אלו לא ניתן למנוע. הוועדה גם התייחסה לממצאים הרנטגניים והסבירה מדוע אין באלה כדי להוות הוכחה לחוסר יציבות הכתף אם לא מתרחשת פריקה או תת פריקה קלינית. ד. באשר ליתר טענות המערער לעניין הממצאים הרפואיים והסתירות בין חוות הדעת של פרופ' אידלסון לבין קביעת הוועדה, יש לציין כי מדובר בטענות רפואיות אשר בית הדין אינו אמור להידרש להן. ה. עוד יש לציין כי הוועדה לא נתבקשה על פי פסק הדין לערוך למערער בדיקה קלינית. כמו כן לא נתבקשה להתייחס למכתבו של ד"ר חוסאם ספורי ומשכך, לא מצאתי כי נפלה טעות כלשהי בהחלטת הוועדה, למעט לעניין הפעלת תקנה 15. ו. על פי פסק הדין, הוועדה הייתה מחויבת לשקול מחדש את שאלת הפעלת תקנה 15 תוך שהיא מתייחסת הן לגילו של המערער והן למקצועו, תוך התחשבות בשאלה אם הוא מוגבל בעבודתו במקצועו זה בשל מצב כתפו הימנית. מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי היא לא מילאה אחר האמור בפסק הדין בעניין זה, ומשכך נפלה טעות בהחלטתה המצדיקה החזרת עניינו של המערער לוועדה. בעניין זה יש לציין כי לא מצאתי סיבה להחזיר את עניינו של המערער לוועדה בהרכב אחר משלא התרשמתי כי הוועדה נעולה על דעתה. 7. לסיכום: עניינו של המערער יוחזר לוועדה באותו הרכב כדי לשקול את הפעלת תקנה 15 לתקנות תוך שהוועדה תתייחס למקצועו של המערער ותבחן האם הוא מוגבל בעבודתו במקצועו בשל מצב כתפו הימנית. כמו כן, הוועדה תיתן את דעתה בעניין זה גם לגילו של המערער. 8. בנסיבות העניין, המשיב ישלם למערער הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 1,500 ₪, אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. 9. במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דין זה עליו להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת עותק פסק הדין. ניתן היום, י"ט סיון תשע"א, 21 יוני 2011, בהעדר הצדדים. רפואההרכב ועדה רפואיתועדה רפואית