1. תביעת התובע להכיר בפגיעה בידיו אשר ארעה לו, לטענתו, בתאריך 19.10.09, כ"תאונת עבודה" כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה - 1995, נדחתה על ידי הנתבע במכתב הדחייה מתאריך 5.1.11. במכתב הדחייה צוין, כי לא הוכח קיומו של אירוע תאונתי שנגרם תוך כדי ועקב עבודתו של התובע. כמו כן צוין כי המדובר בשינוים ניוונים ובשבר ישן ולא בפגיעה מיום 19.10.09. כנגד החלטה זו של הנתבע הוגשה התביעה בתיק שלפנינו. בכתב התביעה טוען התובע, כי בעת סידור סחורה על משטחים לצורך שליחתה הוא הסתובב, ביצע מספר צעדים, נתקל בקרטון ונפל על הידיים. 2. הנתבע בכתב ההגנה חזר על האמור במכתב הדחייה, וטען כי לא אירעה לתובע תאונת עבודה כמשמעותה בחוק, כי לא אירע לתובע אירוע תאונתי וכי אין קשר סיבתי בין האירוע הנטען לבין מצב כפות ידיו של התובע, שכן המדובר בשינוים ניוונים ובשבר ישן ולא בשבר שנגרם ב- 19.10.09. 3. ואלה העובדות הצריכות לענייננו: א. התובע יליד 1963, עבד בתקופה הרלבנטית לתביעה בחברת אלגדבן, שהינה חברה למוצרי מזון. נציין, כי בהתאם לעדות התובע, החברה הינה בבעלות אביו של התובע. בנסיבות אלה, יש להניח, כי לו אכן התובע היה נופל בעבודתו ב-19.10.09, לא היתה מניעה כלשהי שיקבל, באופן מיידי, או יום לאחר מכן, טופס בל/250. ב. בטופס ההודעה על פגיעה בעבודה (נ/1), ציין התובע, כי בעת עבודתו ב- 19.10.09, בסביבות השעה 8:30 בבוקר, נתקל בקרטון שתיה ונפל על ידיו. התובע ציין כי לא נכחו עדים לאירוע ולא מילא את החלק המיועד למילוי בדבר הודעה למעסיק, בשאלה למי מסר הודעה על הפגיעה. בהודעה לחוקר שנגבתה מהתובע בתאריך 21.11.10, כשנה לאחר האירוע נטען, מסר התובע, כי ביום 19.11.10, בעת שסידר סחורה עמד מול משטח של קרטונים והסתובב כדי לקחת סחורה, נתקל בקרטון שהיה על הרצפה ונפל על ידיו. גרסת התובע, הינה שנח קצת וחשב שהכאבים יחלפו, אולם חש כאבים בשורש כף היד אשר לא חלפו, ולכן התקשר לקופת חולים והלך בו ביום לרופא ד"ר עתאמנה עאבד, סיפר לו מה קרה בעבודה ונשלח לעשות צילום רנטגן. התובע בחקירתו עמד על כך שפנה לקבלת טיפול רפואי באותו יום שארעה לו הנפילה ב- 19.10.09. ג. בתצהיר העדות הראשית מטעם התובע חזר התובע על גרסתו כי בתאריך 19.10.09 (בטעות נרשם 19.10.11), הוא נתקל בקרטון ונפל על ידיו על הרצפה. הפעם, משהתובע היה מודע לשאלות שנשאל על ידי חוקר הנתבע, הוא העיד כי ד"ר עתאמנה ביקש ממנו להביא טופס בל/250, על מנת שיוכל לציין את האירוע כתאונת עבודה. לטענת התובע בתצהירו, נפילתו גרמה להתדרדרות במצבו (עיין ת/1). ד. מהחומר הרפואי עולה התמונה הבאה: 1. עוד בתאריך 23.8.09, התלונן התובע, בעת ביקורו אצל רופא המשפחה, על כאבים באזור האמה הימנית. גם בתאריכים 26.8.09, 28.9.09 ו-8.10.09, קיימות תלונות על כאבים באמה ביד ימין, והמדובר בתאריכים לפני מועד האירוע הנטען. הממצאים של רופא המשפחה היו, כי המדובר בתהליך דלקתי קל. התובע הופנה ע"י רופא המשפחה למומחה בתחום הראומטולוגיה ובתאריך 27.8.09, היה אצל ד"ר דניאלה גדז. ברישומי ד"ר גדז צוין, כי בחודש 5/09 סבל התובע מנפיחות במשך 3 ימים בשורש יד ימין, וכעת בחודש 8/09 יש לו התקף שוב. ממצאי הרופאה הצביעו על סינוביטיס בשורש יד ימין. 2. במועד האירוע הנטען פנה התובע לד"ר עתאמנה ואין רישום כלשהו המתייחס לאירוע תאונתי או לנפילה. לפחות, לכאורה, לפי אופי הרישומים, מדובר בהתמשכות של תלונות על כאבים ביד ולא באיזה כאב חדש שהופיע. ברישום של ד"ר עתאמנה עאבד מ- 19.10.09 נרשם, כי התובע הופנה לבדיקת רופא ראומטולוג, וכן לצילום רנטגן של האמה והרופא ציין, שהתובע סובל מכאבים באמה וביד ימין וכי טופל אצל ד"ר גדז במרפאת דגני בחדרה ואין שיפור במצבו. 3. בתאריך 20.10.09 נרשם שהתובע ביצע צילום המראה על שבר מצד ימין. אין כל אזכור לאירוע תאונתי ונמשך הברור באשר לכאבים ביד, כך שבתאריך 1.11.09 נרשם, כי התובע היה אצל ד"ר עדוי וזה קבע, שלא מדובר בתהליך דלקתי, אולם הומלץ על מעקב בנוגע לגובה חומצת השתן. 4. למרות שבתאריך 20.10.09, קיים רישום על שבר מצד ימין, הרי ברישום מ- 26.11.09 שהינו הרישום הראשון שבו מופיעה גרסה על פגיעה בעבודה, הגרסה מתבססת על פגיעה ביד שמאל ובלשון הרופא: "הנ"ל לפי דבריו נפגע בעבודה ביד שמאלית, ובצע צילום שהראה שבר, הופנה לאורטופד...". ברישום מתאריך 3.12.09 מופיעה גרסה על פגיעה ביד ימנית. ברישום זה, אף מופיעה הגרסה הבאה: "היה אצל ד"ר מיכה רינות בתאריך 1.12.09, לאור המעורבות הדו-צדדית הסימטרית עולה האפשרות למצב מולד אם כי הרגישות אינה תומכת באפשרות זו ללא כל סיפור חבלתי בעבר לאור הממצאים ולשם הגעה לאבחון אם מדובר במצב טראומתי, יש לבצע ארטרוסקופיה..." באותו רישום קיימת התייחסות גם לשבר ישן מימין. 5. ברישום אצל האורטופד ד"ר מוחמד תלס מ- 20.10.09, יום לאחר האירוע הנטען, אין כל אזכור לאירוע תאונתי ונרשם: סבל מכאבים בשורש כף יד ימין מזה 5 חודשים, נפיחויות לסירוגין. תחת הסיבה לפניה לייעוץ צוין, גם שהתובע סובל מכאבים מעל החלק הפנימי של כף יד ימין ומהגבלה קשה בתנועות שורשי כפות הידיים,וכן פער מסוים בין הסקפואיד ללונט מצד ימין. 4. התובע, אשר היה מודע בעת חקירתו הנגדית בבית הדין לכך, שלנתבע החומר הרפואי הקודם, נשאל בנוגע לכאבים מהם סבל ביד ימין, במשך החודשים שלפני האירוע הנטען, ותשובתו היתה, כי פנה רק פעם לרופא בעקבות כאבים במרפק לפני האירוע, אבל לאחר האירוע הכאבים מהם סבל היו במפרקי היד יותר ביד ימין (עמ' 2, ש' 21-22 לפרוטוקול). על פניו, תשובת התובע איננה נכונה, שכן לפני האירוע יש תיעוד על כאבים בשורש יד ימין, כעולה מרישום ד"ר גדז. יתר על כן, איננו מקבלים את גרסת התובע, כי אמר לכל הרופאים שטיפלו בו, שנפל בתאריך 19.10.09, ובעקבות כך הופיעו כאבים, והן רופא המשפחה, והן האורטופד, לא רשמו זאת. יתר על כן, התובע העיד שהוציא טופס בל/250, כשבועיים וחצי לאחר האירוע הנטען, אם כי לא המציא טופס כזה, ומשהופנה לכך שטופס בל/250 נושא תאריך 15.2.10, הוא השיב, שהמדובר בטופס שני שהוציא. אין כל הסבר מניח את הדעת, מדוע התובע, שעבד בחברה של אביו, לא יכול היה להוציא טופס בל/250 בזמן אמת, דהיינו ביום האירוע, או ביום יומיים הסמוכים לאחר מכן, אם אכן היה ממש בגרסתו, כי הרופא הורה לו להמציא טופס כזה, בטרם ירשום את פרטי האירוע. עוד ובנוסף נציין, כי טופס הבקשה למתן טיפול רפואי - בל/250, המצוי לפנינו, נושא תאריך 15.2.10, ואין כל ראיה שהוצא לתובע טופס כזה קודם לכן, וגם אין הסבר מניח את הדעת, מדוע היה צריך להוציא פעמיים את אותו טופס, אם אכן גרסת התובע שפעם ראשונה הוצא טופס כזה לאחר כשבועיים וחצי מיום האירוע, היתה נכונה. כמו כן, מהרישומים הרפואיים עולה בבירור, כי עוד לפני קיומו של טופס בל/250 מ-15.2.10, כתבו רופאים את גרסת התובע על נפילה, לפחות מחודש 11/09. גרסת התובע על נפילה מופיעה ברישומים הרפואיים, רק לאחר ביצוע בדיקות הרנטגן וה-C.T., אשר הצביעו על קיומו של שבר. הדעת נותנת, שאם אכן היתה נפילה, היא היתה צריכה להיות מתועדת ברישומים הרפואיים בסמוך לאירוע הנטען מ-19.10.09, ולא רק כחודש לאחר מכן. ברישומיו של ד"ר עתאמנה עבד, מופיע לראשונה, הרישום כי התובע טוען שהמדובר בתאונת עבודה, רק בתאריך 26.11.09, לאחר ביצוע הצילומים כמפורט לעיל, ואין כל ראיה שביום 26.11.09, או בסמוך לכך, המציא התובע לד"ר עתאמנה טופס בל/250. מעבר לכך נציין, כי ברישומים הרפואיים אף עולה, שב-C.T. עלו ממצאים של שבר ישן מימין, וככל הנראה, התובע שנשאל על-כך ע"י הרופא, השיב, שאינו זוכר שבר ישן (עיין ברישום מ-3.12.09 בתיק קופ"ח, וכן במכתב ד"ר יונה יניב מ-2.12.09, על שבר אולנרי ישן מימין). עוד ובנוסף עולה מהרישומים הרפואיים, כי לרופאים לא היה ברור כלל, אם מדובר במצב טראומתי, או בבעיה שמקורה אחר - מחלה ראומטית וכד'. 5. כבר נפסק, כי יש מקום לתת משקל מיוחד לאנמנזה, המשקפת את דברי החולה בעת שאושפז בבית חולים, או בעת הגעתו לקבלת טיפול רפואי בקופת חולים, מיד לאחר אירוע תאונתי נטען, וזאת מתוך ההנחה, כי: "חולה המאושפז בבית חולים ימסור את העובדות הנכונות על מנת לזכות בטיפול הנכון... ההזדקקות לרישומי בית חולים באה מתוך הידיעה, פרי הנסיון, שרישומים אלה מהימנים ומדויקים" (דיון מט/0/23 המוסד לביטוח לאומי נ. שמעון הירשהורן, פד"ע כ' 349, 352 ודב"ע מב/0/106 המאוזכר שם). קיום אנמנזה המצביעה על המשך כאבים קודמים, והעדר רישום על אירוע תאונתי באנמנזה, הינם משמעותיים, במיוחד כאשר לתובע אין ראיות אחרות, למעט עדותו הוא, המצביעות על קיומו של אירוע תאונתי. לא הובא עד כלשהו מטעם התובע, אשר ראה את הנפילה, או אשר לו אמר התובע, בזמן אמת בסמוך לאחר הנפילה, כי נפל, נחבל באזור כפות הידיים, וכי הוא סובל מכאבים. עיין גם בעב"ל 295/06 קאסם מוחמד כעבייה נ' המוסד לביטוח לאומי, בפסק דינה של כב' השופטת וירט-ליבנה, לעניין משקל האנמנזה. באותו פסק דין קיימת התייחסות להעדר דיווח על חבלה בחדר המיון וברישומי רופא המשפחה בסמוך לאירוע, להבדיל מרישומים מאוחרים ומתעודות שניתנו לאחר מכן. עיין גם בעב"ל 229/06 ציון מכלוף נ' המוסד לביטוח לאומי (2.3.08), בו נפסק, כי ממסמכי בית החולים עולה, כי המערער סבל מכאבים קודם לארוע הנטען בעבודה בו הופעת הכאבים מוזכרת, בלא קשר לאזכור של ארוע כלשהו . ועיין גם בעב"ל 507/07 עפרוני נ' המוסד לביטוח לאומי (25.3.08), נפסק: "בבוא בית הדין להכריע בשאלת הוכחת הארוע בעבודה, עליו לייחס משקל רב לרישומים הרפואיים הסמוכים ביותר למועד הארוע. זאת, בהתבסס על ההנחה, שבסמוך לקרות התאונה ימסור הנפגע את העובדות הנכונות, על מנת לזכות בטיפול הנכון המתאים למצבו. אולם, מעיון בחומר הרפואי בתיקו של המערער עולה, כי דבר הארוע הנטען לא נזכר, ולו ברמז, באף לא אחד מן המסמכים הרפואיים שנרשמו לאחר האוטם, אלא נרשם כי התקבל בשל כאבים בחזה, הא ותו לא. דבר הארוע אף לא נזכר בדו"ח העובדת הסוציאלית מיום 15.12.2002, וזאת למרות שהמערער נשאל על המצב בעבודתו, וענה כי הוא עובד בעבודה רווית מתח. יש לייחס משקל רב להעדר הרישום במסמכים הרפואיים בבוא בית הדין להכריע, האם התקיים ארוע חריג בעבודתו של המערער כפי הנטען, אם לאו. " 6. התובע מפנה בסיכומיו למכתב הדחיה מ-2.1.11, אלא שהאמור במכתב הדחיה על רישום רפואי מ-20.10.09, בדבר נפילה, הינו שגוי, והרישום המצוטט הינו מהאורטופד ד"ר מוחמד תלס מ-7.1.10. ברישום מתאריך 20.10.09 אין כל אזכור לאירוע תאונתי של נפילה, וכפי שציינו לעיל, הטענה על נפילה מופיעה, רק לאחר ממצאי הרנטגן וה-C.T., ברישומים החל מסוף 11/09. לא מצאנו בחומר הרפואי רישום מ-20.10.09 (יום לאחר הנפילה הנטען), אשר בו רשם רופא כלשהו, כי התובע התלונן על נפילה (ככל הנראה, מקור הטעות, הינה שהרישום מ-7.1.10 מופיע בתדפיס המחשב לאחר הרישום מ-20.10.09, אצל ד"ר מוחמד תלס, והפקיד שעבר על הרישומים לא שם לב, שהרישום "נפל במהלך עבודתו", נרשם רק ב-7.1.10 (עיין גם נ/5). 7. לאור האמור לעיל, הגענו למסקנה, כי דין תביעת התובע להדחות. אין צו להוצאות. 8. לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה. ניתן היום, יב' אב תשע"ב, 31 יולי 2012, בהעדר הצדדים. יצחק גבאינציג עובדים עפרה ורבנר - שופטת צחי וולף נציג מעסיקים ידייםשברתאונת עבודה