1. תביעתה של המערערת להכרה בתסמונת התעלה הקרפלית (CTS) וכן בדליות ברגליים, כפגיעה בעבודה, על פי תורת המיקרוטראומה, נדחתה על ידי בית הדין האזורי. לפי קביעתו, תהליכי העבודה של המערערת אינם מקימים תשתית עובדתית להכרה בליקויים אלה לפי תורת המיקרוטראומה (השופטת הדס יהלום; בל' 3759/09). על דחיית תביעתה של המערערת להכיר בדליות מהן היא סובלת ברגליה כפגיעה בעבודה, סב הערעור שלפנינו. התשתית העובדתית הרלוונטית 2. המערערת, ילידת שנת 1958, עבדה במשך 6.5 שנים כמוכרת בחנות נעליים. המערערת עבדה 6 ימים בשבוע, 6.5 שעות בממוצע בכל יום עבודה. כמו כן עבדה המערערת 4 שעות במוצאי שבת. בתצהירה פירטה המערערת את התשתית העובדתית הרלוונטית בקשר לפגיעה ממנה היא סובלת ברגליה. לדבריה, היא נאלצה לבצע את עבודתה כשהיא "מצויה כל יום העבודה (6.5 שעות) "על הרגליים", מאחר ונאסר עלי לשבת עקב עומס העבודה, אציין כי בשל הקושי בעמידה ממושכת פעמים רבות עמדתי כאשר אני מעבירה את משקל גופי מרגל לרגל במהלך היום. כתוצאה מאופי עבודתי אבחנתי כסובלת ממחלת כלי דם - דליות ברגליים ואי ספיקה ורידית". פסק הדין של בית הדין האזורי 3. בדיון בפני בית הדין האזורי העידה המערערת, כי במהלך יום עבודה היא שירתה את לקוחות החנות. אם לא היו לקוחות, הייתה פונה לסדר סחורה במחסן. לטענתה מדובר בחנות גדולה מאד, המקבלת סחורה ומעבירה סחורה לחנויות אחרות. בנוסף העידה המערערת כי היא הייתה מביאה ללקוחות נעליים למדידה, עוזרת ללקוחות למדוד את הנעליים, בודקת את התאמתן, מחזירה את הנעליים לקופסא ולאחר מכן מניחה אותן במחסן. לפי עדותה, הרימה 10 קופסאות נעליים בערימה ונשאה אותן למחסן. 4. לעניין הדליות ברגליים מהן סובלת המערערת נקבע, כי מעדות המערערת עולה שהיא אינה עומדת בתנוחה אחת במשך כל יום העבודה אלא מתהלכת בחנות, משרתת את הלקוחות, מביאה נעליים מהמחסן, עוזרת במדידה, מחזירה את הנעליים למחסן, עולה על שולחנות, מסדרת סחורה במחסנים. לפי קביעת בית הדין האזורי, פעולות הליכה ועמידה אינן יכולה להוות תשתית עובדתית בעילה של מיקרוטראומה. משכך, נדחתה התביעה. תמצית טענות הצדדים בערעור 5. המערערת מבהירה, כי במהלך עבודתה נאלצה לעמוד ממושכות, הן כאשר היא עומדת במקום והן כאשר היא עומדת באופן הכרוך בביצוע תנועות ותזוזות רבות של הגוף והרגליים. בכך, לגישתה, יש כדי להקים את התשתית העובדתית הנדרשת לפי עילת המיקרוטראומה. כמו כן נטען, כי המוסד לביטוח לאומי הכיר פעמים רבות בתשתית עובדתית של עמידה או הליכה ממושכת כתשתית נדרשת לפי עילה זו. אי לכך, מושתק המוסד מלטעון אחרת גם במקרה זה. לפיכך מבוקש כי פסק דינו של בית הדין האזורי יבוטל, וכי עניינה של המערערת יוחזר לבית הדין האזורי למינוי מומחה יועץ רפואי אשר ידון בשאלת הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתה של המערערת לבין הדליות מהן היא סובלת ברגליה. 6. המוסד לביטוח לאומי טוען, כי בעניינה של המערערת לא התקיים רצף של תנועות חוזרות ונשנות כנדרש בהתאם לתורת המיקרוטראומה. פעולות המורכבות מפעולות שונות כדוגמת התכופפות, הוצאות והכנסת קופסאות נעליים, טיפוס לגבהים שונים כפי שעולה מעדותה, וכן הפעלת הרגליים בזויות שונות, אינן בבחינת תנועה או סדרת תנועות חוזרות ונשנות. המוסד מדגיש, כי לא ניתן לדעת כמה זמן המערערת עמדה, כמה זמן התהלכה וכמה זמן התכופפה. לאור האמור לא הוכח כי הונחה תשתית עובדתית לקיום מיקרוטראומה. על כן מבקש המוסד כי הערעור ידחה. דיון והכרעה 7. במסגרת דיון "קדם ערעור" הסכימו הצדדים כי פסק הדין יינתן על ידי מותב בית הדין על יסוד הטענות שנטענו בכתב וכפי שנרשמו מפי הצדדים במסגרת הדיון. אשר על כן, ניתן בזאת פסק הדין בערעור על סמך טענות הצדדים כמוסכם עליהם. 8. לאחר שנתנו דעתנו לכלל החומר שהובא לפנינו במסגרת הערעור הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל. 9. כבר נקבע כי תנאי להכרה בפגיעה בעבודה במסגרת תורת המיקרוטראומה הוא "קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה בסיכומם הכולל לנזק הממשי הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע. ... לגבי אותן פגיעות זעירות שהינן תוצאה של תנועות חוזרות ונשנות, התנועות אינן חייבות להיות זהות אלא "זהות במהותן" כהגדרת הפסיקה, דהיינו דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר. תדירותן אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, אלא על התנועות לחזור ולהישנות בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע." (עב"ל 313/97 המוסד לביטוח לאומי - אשר יניב, פד"ע לה 523, 533 (2000)). כמו כן נקבע, כי "יסודותיה של הפגיעה הזעירה המרכיבה את המיקרוטראומה ..., בדומה ליסודותיה של התאונה בעבודה; הינם שניים, דהיינו - הארוע החיצוני של תנועה חוזרת ונשנית המתבצעת עקב העבודה והנזק הזעיר והבלתי הדיר הנגרם בעטיה של כל תנועה שכזאת" (עב"ל 1012/00 אלי שבח - המוסד לביטוח לאומי, מיום 28.7.02, בפסקה 6(ב)). 10. לפי המתואר בתצהיר המערערת ובעדותה, שלא נסתרו, על המערערת נאסר לשבת במהלך שעות עבודתה. המערערת ביצעה עבודתה במשך 6.5.שעות ביום, 6 ימים בשבוע כשהיא עומדת על רגליה. אין המערערת מתארת מצב של עמידה סטטית על רגליה. לפי הנטען, המערערת מתהלכת בחנות בה היא עובדת, משרתת את הלקוחות, מסייעת להם במדידת נעליים תוך כדי התכופפות, נושאת קופסאות ממקום למקום, ובעת שהיא לכאורה בעמידה היא מעבירה את משקל גופה מרגל לרגל. הנה כי כן, לפי טענת המערערת שלא נסתרה, עבודתה מחייבת מצב של תנועתיות, והיא מבצעת ברגליה רצף של תנועות חוזרות ונשנות. אמנם אין התנועות זהות, אך הן דומות במהותן. המומחה היועץ הרפאי יוכל לסייע לבית הדין בקביעה אם התנועות הללו, הדומות במהותן פועלות על מקום מוגדר, כדרישת הפסיקה בעניין תורת המיקרוטראומה. 11. הנה כי כן, בשים לב לתשתית העובדתית כאמור, מצאנו לנכון לקבל את ערעור המערערת, ולהורות על החזרת עניינה לבית הדין האזורי על מנת שימנה מומחה יועץ רפואי, לבירור קיומו של קשר הסיבתי בין תנאי עבודתה של המערערת לבין הדליות מהן היא סובלת ברגליה, וזאת על פי תורת המיקרוטראומה. 12. סוף דבר הערעור מתקבל. התיק יוחזר לבית הדין האזורי לצורך המשך ההליכים בפניו. בית הדין ידון בתיק בהקדם ככל הניתן. בשלב זה אין אנו מוצאים מקום ליתן צו להוצאות. ניתן היום, י"ב בתמוז, תשע"ב (2 ביולי, 2012) בהעדר הצדדים, וישלח לצדדים בדואר. נילי ארד,נשיאה, אב"ד יגאל פליטמן,סגן נשיאה רונית רוזנפלד,שופטת מר יוסף קרא,נציג ציבור (עובדים) מר יצחק קאול,נציג ציבור (מעבידים) מיקרוטראומהרגליים