פלישה לדירה של עמידר

פלישה לדירה של עמידר המבקשים, בעלי זכאות לדיור ציבורי, פלשו לדירה בבעלות המדינה, המוחזקת ומנוהלת על-ידי המשיבה 1, ברחוב פיתוחי חותם 4/8 בירושלים (להלן - הדירה). עד פלישתם, התגוררו בדירה בשכונת מעלות דפנה, וקיבלו סיוע בשכר דירה ממשרד השיכון. אין מחלוקת שהמבקשים פלשו אל הדירה שלא כדין. השאלה היחידה השנויה במחלוקת היא, מהו מועד הפלישה אל הדירה. האם היה זה למעלה משלושים יום קודם ליום 16.2.2011, שהוא המועד שבו לטענת המבקשים, עמדה המשטרה לפנותם, או שמא פלשו לדירה פחות משלושים יום קודם לכן. לשון אחר, השאלה הטעונה הכרעה היא, אם פלישת המבקשים אל הדירה היא "פלישה טרייה", שכמענה לה, רשאית המשיבה 1 לעשיית דין עצמית, ולפנות את המבקשים מהדירה בסיועה של משטרת ישראל (המשיבה 2), בהתאם להוראות סעיף 18(ב) בחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969. הבקשה, הדיון ועוד הערות כלליות 2. ביום 16.2.2011 הגישו המבקשים את הבקשה לסעד זמני, שיורה למשיבים להימנע מלפנותם מהדירה. בהחלטה מאותו יום, ניתן סעד ארעי המורה על עיכוב פינוי המבקשים, ונקבע דיון במעמד הצדדים ביום 20.2.2011. בשל הגשת תצהירי המשיבה 1 סמוך לדיון, ולבקשת בא-כוח המבקשים, המשך הדיון, שנועד לחקירת המצהירים מטעם המשיבה 1, נדחה ליום 21.2.2011. סיכומי טענות הצדדים הוגשו בכתב. מטעם המבקשים הוגש ביום 27.2.2011 (אך בשל תקלה כלשהי נסרק רק ביום 3.3.2011), ומטעם המשיבה 1 הוגש ביום 2.3.2011. לבקשת באת-כוח המשיבה 2, ובהסכמת באי-כוח המבקשים והמשיבה 1, שוחררה המשיבה 2 מנוכחות בדיון. קודם לכן, הגישה לבית המשפט את העדויות שנגבו על-ידי המשטרה ביום 7.2.2011, לאחר שנודע על פלישת המבקשים לדירה (מש/1). כן הגישה את החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים בבר"ע 820/09 מיום 27.1.2009 (מש/2). מהחלטה זו, שניתנה על-ידי כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ, עולה שגם בתחילת שנת 2009 פלשו המבקשים לדירה בשכונת רוממה בירושלים. בית משפט השלום קבע שדובר בפלישה טרייה ולכן ניתן היה לפנות את המבקשים מהדירה. בקשת רשות ערעור שהגישו המבקשים, נדחתה. 3. לשלמות התמונה יוער, כי אין מחלוקת שנסיבות חייהם של המבקשים קשות, וכי הם זכאים לדיור ציבורי. עד לאחרונה גרו המבקשים כאמור, בדירה בשכונת מעלות דפנה, וקיבלו סיוע בשכר דירה ממשרד השיכון. על-פי ראיות המשיבה 1 ודברי נציגיה, לאחרונה הציעה המשיבה 1 למבקשים ארבע דירות שונות, הגם שעל-פי המדיניות הנוהגת לא מוצעות למשפחה אחת יותר משלוש דירות, אך המבקשים סירבו לעבור להתגורר בכל אחת מאותן דירות. יוער גם, שבתום הדיון שהתקיים ביום 20.2.2011, הצעתי למשיבה 1 לנסות למצוא פתרון למבקשים, ועוד באותו יום אותרה עבורם דירה בביתר עילית. אך כפי שהודיעו נציגי המשיבה 1 בדיון שהתקיים למחרת, ביום 21.2.2011, המבקשים סירבו לבדוק את הדירה. מכל מקום, כאמור, המחלוקת היחידה היא רק בשאלת מועד פלישת המבקשים לדירה. 4. לבקשת המבקשים לא צורף תצהיר, וצורפו רק מעט מסמכים שנועדו לתמוך בטענותיהם בעניין המועד שבו פלשו אל הדירה. למרות זאת, אפשרתי למבקשים להגיש כל מסמך שביקשו להגיש, הגם שלא הוגש באמצעות עורכו. כך גם אפשרתי למבקש להעיד מבלי שהוגש תצהיר מטעמו. בנוסף לכך, הגם שבתום הדיון שהתקיים ביום 20.2.2011 סיימו המבקשים את הצגת ראיותיהם, אפשרתי לשני עדים נוספים מטעמם להעיד בדיון שהתקיים ביום 21.2.2011, מבלי שהוגש תצהיר מטעמם קודם לכן. הראיות מטעם המבקשים 5. לפי עדותו של המבקש, הוא נכנס אל הדירה מבעד לחלון, ועוד ביום 19.12.2010 החליף את המנעול בדלת הכניסה של הדירה, ולטענתו, גם צבע את הדירה. בעניין זה הציג קבלות (מש/3), שלפיהן המנעול לכאורה נרכש והוחלף ביום 9.1.2011 (מב/3). כן הגיש פלט של שיחות מהטלפון הנייד שלו (מב/3א), שלפיו התקשר באותו יום, 9.1.2011, אל מספר הטלפון של מי שלטענתו החליף את המנעול, כדי שיגיע להחליפו. בעניין זה יוער כבר עתה, שאין בעריכת אותן שיחות טלפון, ואף לא ברכישת צילינדר, או בהחלפה לכאורה של המנעול, כדי ללמד בהכרח שבאותו מועד כבר פלשו המבקשים אל הדירה. לא זו בלבד, אלא שמשלא העיד אותו מחליף מנעולים, ומאחר שראיות אלו עומדות בסתירה לראיות אחרות, שעליהן אעמוד בהמשך הדברים, לא שוכנעתי שניתן ללמוד מהן על יום הפלישה לדירה. 6. לטענת המבקש, ביום 6.1.2011 הוא יצר קשר עם חברת החשמל, הודיע להם שהוא נכנס לגור בדירה, וביקש טופס להוראת קבע. לטענתו, עוד באותו יום חוברה הדירה לחשמל על שמו. לפי הסברו של המבקש, הגם שביקש רק ביום 6.1.2011 שהדירה תחובר לחשמל, החיבור נרשם מהמועד שבו עזב הדייר הקודם את הדירה, עוד ביום 20.12.2010. לפי דברי המבקש, לחברת החשמל לא הציג שום מסמך, כתנאי לחיבור הדירה לחשמל. בעניין זה הגיש המבקש מכתב מחברת החשמל, שלפיו החיבור לחשמל נעשה ביום 20.12.201 (מב/1), חשבונית שלפיה שילם עבור חשבון החשמל ביום 17.1.2011 (מב/2), וחשבון חשמל שלא שולם מיום 16.2.2011, המתייחס לתקופה שמתאריך 10.1.2011 ועד 28.1.2011 (מב/5). לפי בירור שערכה המשיבה 1, השיב נציג חברת החשמל שכלל לא נותק החשמל בדירה, וכי ביום 6.1.2011 רק נעשתה החלפת שם הצרכן (מש/4). 7. באשר לחיבור למים, אמר המבקש, שלבקשתו, חיבור המים נעשה על-ידי חברת הגיחון ביום 9.1.2011. הוא קיבל חשבון לביתו, לאחר שהוחלף שם המחזיק בדירה מהדייר הקודם (מזרחי) לשמם של המבקשים. כדי להסדיר את החיבור למים הגיש המבקש לחברת הגיחון הודעה על החלפת בעלים שבה כתב תאריך 30.11.2011, אך היא שלח אותה באמצעות פקיסימילה ביום 6.1.2011 (מב/6), וכן שלח טופס הצהרה על שינוי חזקה בנכס (מב/7), ושאליו גם צורף חוזה שכירות, שלפיו שכר את הדירה ממזרחי ותקופת השכירות החלה ביום 1.11.2010 (מש/3). בחקירתו אישר המבקש שזייף מסמכים אלו, מאחר שלדבריו "לא הייתה לי ברירה. הייתי צריך חיבור למים". 8. בהודעה שנגבתה מהמבקש במשטרה, אמר שפלש אל הדירה ביום 20.12.2010, לאחר ששמע שהדירה פונתה ממר אבי ליטינסקי, רכז שטח מטעם המשיבה 1 באזור שבו מצויה הדירה (מש/1). 9. מטעם המבקשים העידו גם מר אבישי מזרחי ומר אברהם אזולאי. שניהם העידו שביום 9.1.2011 הם סייעו למבקשים להעביר את מיטלטליהם מהדירה במעלות דפנה אל הדירה הנדונה. מעדויותיהם עלה שאמנם הכירו את הדירה שאליה פלשו המבקשים, אך ניכר היה ששיננו בעל-פה את התאריך, ואין בעדותם כדי ללמד בהכרח על מועד העברת חפציהם של המבקשים. כך למשל, מר אבישי מזרחי לא נראה כמי שבקיא בתאריכים הלועזיים, ואף לא ידע מה התאריך הלועזי ביום שבו העיד, בניגוד לתאריך העברי, שאותו כן ידע. מכל מקום, גם הניסיון להסביר כיצד זכרו את התאריך אינו משנה מן העובדה, שבהיעדר ראייה אובייקטיבית בעניין מועד פלישת המבקשים לדירה, בין בסיועם של אותם שני עדים ובין שלא, לא מצאתי סיבה לקבל את דבריהם כראייה למועד הפלישה. הראיות מטעם המשיבה 1 10. לעומת הראיות התמוהות מטעם המבקשים, שהציבו סימני שאלה באשר למועד שבו אמנם פלשו לדירה, הציגה המשיבה 1 מספר ראיות שהיה בהן כדי לקעקע את גרסת המבקשים. מטעם המשיבה 1 העידו שלושה עדים שלפי עדותם, ולפי מסמכים אובייקטיביים שהציגו, עד יום 2.2.2011 הייתה הדירה ריקה מכל אדם וחפץ. 11. מר גריגורי ברג, מנהל מחלקת הנדסה בחטיבת ירושלים של המשיבה 1, ביקר בדירה ביום 26.12.2010, כדי להכין תוכנית לשיפוץ הדירה ולהתאמתה למשפחה ברוכת ילדים. לפי עדותו, במועד זה הייתה הדירה ריקה. על התוכנית שערך באותו מועד, חתם את שמו וכתב את מועד עריכתה (מש/5). 12. מר אבי ליטינסקי, רכז שטח מטעם המשיבה 1 באזור שבו מצויה הדירה, העיד שביום 6.2.2011 כבר היו המבקשים בדירה, כפי שאמנם אמר בהודעה שמסר במשטרה (מש/1). מר ליטינסקי גם הסביר שהחיבור למים, שנעשה על סמך מסמך מזויף, כפי שאישר המבקש עצמו, וכך גם החיבור לחשמל, לא אמור היה להיעשות ללא תיאום עם המשיבה 1, ולכן לא ברור כיצד נעשה. בעניין ידיעת המבקש על דבר פינוי הדירה העיד, שבמועד שבו הוחזרו המפתחות על-ידי הדייר הקודם, היה המבקש אצלו במשרד. לכן להערכתו, כך למד המבקש שהדירה פונתה. 13. העדות החשובה ביותר מטעם המבקשת היא זו של מר מאיר אסרף, סייר בחברת השמירה "כפיר", המעניקה שירותים למשיבה 1. מעדותו, כמו גם מהודעה שמסר במשטרה ומדו"ח ביקורים בדירה שערך (צורף לתצהירו של מר ליטינסקי), עולה שביום 2.2.2011 בשעה 10:59 ביקר בדירה והדירה הייתה ריקה מכל אדם וחפץ. כך גם הייתה הדירה פנויה בשני ביקורים קודמים שערך בדירה, אחד ביום 16.1.2011 ושני ביום 27.1.2011. מר אסרף הסביר בעדותו שהוא מבצע סיורים בדירות ריקות בירושלים המוחזקות על-ידי המשיבה 1, כך שבכל דירה הוא מבקר פעמיים בחודש. לאחר שנמסר לו על דירה שבה עליו לבקר לצורך איתור פולשים, הוא מקבל את מפתחות הדירה, נכנס אליה ומציב חיישן בדירה. בכל ביקור הוא נכנס אל הדירה ובאמצעות מכשיר המצוי ברשותו, החיישן שנמצא בדירה קולט את כניסתו של הסייר אליה, והמידע משודר אל מחשב של המשיבה 1, שעליו מפקח מר אבי ליטינסקי. על-פי נתונים אלו, יכולה המשיבה לדעת אם הסייר, מר אסרף, אכן הגיע אל הדירה ואם אמנם נכנס אליה בתאריך ובשעה שבהם ביקר. לפי הסברו, החיישן נועד לבקר את עבודתו, ולפקח על כך שהוא אמנם מבקר בדירות, שבהן נדרש לבקר. מר אסרף הוסיף עוד, שבמועד שלא היה זכור לו, התבקש על-ידי מר ליטינסקי לסור אל הדירה, וזאת לאחר שנמסר למר ליטינסקי שפלשו אליה. מר אסרף אמנם הלך אל הדירה, אך לא יכול היה להיכנס אליה מאחר שהמנעול הוחלף. הוא רק שוחח עם המבקש שהיה בתוך הדירה, אך לא פתח למר אסרף את הדלת. לדברי אסרף, הוא הלך אל הדירה באותו יום שבו התבקש על-ידי מר ליטינסקי לגשת אליה, ולפי עדותו של מר ליטינסקי, היה זה ביום 6.2.2011. סיכום ומסקנות 14. כפי שכבר נאמר, המבקש העלה מספר תאריכים אפשריים באשר למועד שבו פלש אל הדירה. בהודעתו במשרה אמר שפלש ביום 20.12.2010. בחוזה שצירף המבקש לבקשה ששלח אל חברת הגיחון, אותו חוזה שאישר שזייף, נקב בתאריך 1.11.2010. מועד רכישת המנעול והמועד שבו לכאורה, הוחלף המנעול, היה 9.1.2011, שזה גם היה התאריך שבו נקבו חבריו של המבקש, שהעידו שסייעו בהעברת חפציהם של המבקשים אל הדירה. מועד חיבור הדירה למים ולחשמל, לפי טענת המבקש - הגם שכאמור, לא היה צורך בחיבור הדירה לחשמל - היה ביום 6.1.2011, וכך לטענתו, גם מועד חיבור המים לדירה, שגם בעניין זה אישר שזייף את המסמכים, לטענתו "מחוסר ברירה". כפי שכבר נאמר, ככל שהדברים אמורים ברכישת המנעול, אין בכך בהכרח כדי ללמד על מועד הפלישה. המועד שבו לכאורה הוחלף המנעול, תמוה לנוכח עדויות העדים מטעם המשיבים. בכל מקרה, משלא נשמעה עדותו של מי שעל-פי הנטען החליף את המנעול, יש קושי להסתמך על כך, ובוודאי שקשה לקבוע על סמך נייר ללא עד, שמסמך זה משקף את מועד הפלישה. בדומה, כפי שכבר נאמר, לא מצאתי סיבה המצדיקה לאמץ את התאריך שלפי דברי חבריו של המבקש, היה המועד שבו פלשו המבקשים אל הדירה. לא הובאה בעניין זה כל ראייה אובייקטיבית, ונראה כי שהתאריך שבו נקבו אותם עדים, 9.1.2011, איננו אלא חזרה על תאריך שהתבקשו לומר. לבסוף נראה, כי כפי שאמר המבקש בהודעתו במשטרה, וכפי שעלה מעדותו של מר אבי ליטינסקי, ביום 16.12.2011 שמע המבקש שהדירה התפנתה. ככל הנראה, מיד לאחר מכן החל להיערך אל הפלישה לדירה, ובין השאר "ארגן" את נושא החיבור למים ולחשמל ורכש מנעול חדש. אולם בפועל, לא הייתה הפלישה אלא לאחר יום 2.2.2011, כפי שעולה מהראיות של המשיבה 1. 15. אל מול ראיות אלו מטעם המבקשים, שנשענו על כך שהמבקש אף הודה שמקצתם הושגו לאחר מעשי מרמה וזיוף של מסמכים, ובהם חוזה שכירות, ניצבו הראיות המשכנעות והמהימנות של העדים מטעם המשיבה 1. לא זו בלבד שכל שלושת העדים מטעם המשיבה 1 היו מהימנים עליי, אלא ששניים מהם הם עובדי ציבור, נעדרי אינטרס אישי, וכך גם הסייר, עובד חברת שמירה, נעדר כל אינטרס אישי. אך מעבר לכל אלו, הסייר מר אסרף, שלא רק שהוא אדם אובייקטיבי, אלא שעדותו נסמכה על בדיקה אובייקטיבית של חיישן הנמצא בדירה, המאמת את מועדי ביקוריו בדירה. מכשיר אובייקטיבי זה, שנותן את אותותיו הנקלטים ונרשמים במחשב של המשיבה 1, הוא ראייה מכרעת ואובייקטיבית, לכך שבמועדים שנרשמו האותות של אותו מכשיר, אכן נעשה ביקור בדירה. הסייר, מר אסרף, העיד שאמנם יכול היה להיכנס אל הדירה ושהדירה הייתה ריקה מאדם ומחפצים, בכל אחד משלושת הביקורים שבהם ביקר בדירה, וכך גם ביום 2.2.2011. לעומת זאת, בפעם הרביעית, שהגיע לבקשת מר ליטינסקי, כבר לא יכול היה להיכנס אל הדירה, מאחר שהמבקשים כבר פלשו אליה, החליפו את המנעול ולא אפשרו את כניסתו. ביקור זה, שעל-פי ההודעות שנמסרו במשטרה היה ביום 6.2.2011, גם לא נקלט במחשב. 16. המסקנה היא אפוא, שהמבקשים פלשו אל הדירה במועד כלשהו לאחר הביקור האחרון של הסייר בדירה בעודה פנויה, שהיה כאמור, ביום 2.2.2011 בשעה 10:59, לבין יום 6.2.2011, שזה המועד שבו הגיע הסייר אל הדירה, ומצא אותה לאחר שהמבקשים כבר פלשו אליה, ולפיכך נמנעה ממנו האפשרות להיכנס אל הדירה. לפיכך, במועד שבו ביקשה משטרת ישראל לפנות את המבקשים מן הדירה שאליה פלשו, חלפו רק בין עשרה לארבעה-עשר יום מאז הפלישה. מכאן, שפלישת המבקשים אל הדירה הייתה "פלישה טרייה", ולפיכך המשיבות רשאיות לפנות את המבקשים מהדירה. 17. חשוב להדגיש, שכידוע מספר הזכאים לדיור ציבורי עולה על מספר הדירות שעומדות לרשותם. מסיבה זו, משפחות רבות, שזכאותם לדיור ציבורי הוכרה, ממתינות לדירה שאליה יוכלו להיכנס לגור. פלישה לדירה של הדיור הציבורי, ואפילו נעשית בידי מי שזכאי לדיור ציבורי, פוגעת באותם זכאים שלהבדיל מהמבקשים, אינם עושים דין לעצמם, אלא ממתינים לתורם. למבקשים הוצעו מספר דירות, שאליהן הם סירבו לעבור. בין אם טעמי סירובם מוצדקים ובין אם לאו, ראוי למבקשים להשכיל ולהבין שהיצע הדירות העומד לרשותם נקבע על-פי נהלים ועל-פי קריטריונים, ובכל מקרה, אין הם יכולים, או רשאים, להחליט על דעת עצמם לאיזו דירה ייכנסו לגור. גם את מיקום הדירה שבה יגורו, אין הם יכולים לקבוע, אלא בגבולות הנהלים הקיימים. בוודאי שהמבקשים אינם רשאים לפלוש לדירה שאותה המשיבה 1 עמדה להכין למשפחה ברוכת ילדים, וכניסת המבקשים אליה, רק מעכבת את הכנתה ומעכבת את כניסתה של אותה משפחה לגור בדירה. לא רק שלמבקשים לא הייתה זכות לפלוש אל הדירה, אלא שבוודאי שאינם רשאים למנוע כניסה לדירה ממי שזכאי להיכנס אליה. 18. לאור האמור, הבקשה לסעד זמני נדחית, וכך גם מבוטל הסעד הארעי שניתן ביום 16.2.2011. המבקשים יפונו מהדירה לאלתר. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. מקרקעיןדייר מוגן (הגנת הדייר)דירות עמידר / עמיגור / חלמישפלישה למקרקעין