הכללת דמי הבראה בשכר

הכללת דמי הבראה בשכר 1. לפנינו ארבע תביעות של מאבטחים במעבר הגבול ליד מיתר, אשר עבדו אצל הנתבעת. הדיון בתביעות התנהל במאוחד בשל השאלות המשפטיות הדומות העולות בכל התיקים ובמרכזן מהותן של תוספת שכר דירה וחדר כושר - כחלק מהשכר השעתי של העובדים. נדון בכל תביעה בנפרד, אך בדיון בתביעה הראשונה נקבע את העקרונות, שינחו אותנו בשאר התביעות. עוד נציין כי הנתבעת הינה חברה העוסקת במתן שרותי שמירה ואבטחה אשר חתמה בדצמבר 2005 על חוזה עם משרד הבטחון למתן שירותי תפעול קו התפר - ביניהם המעבר במיתר בו עבדו התובעים. 2. אמיל שלמייב (תע"א 3525-09) התובע אמיל שלמייב (להלן: "שלמייב") החל לעבוד כמאבטח במעבר מיתר ב- 28.10.07. שלמייב חתם על חוזה עבודה (נספח א' לתצהיר מר רפי דיין, מנהל סניף דרום אצל הנתבעת) ובו צויין כי שכר הבסיס בסך 30 ₪ כולל תוספת בשעור 8% בעד עבודה בשעות נוספות וכן ישולמו התוספות השעתיות הבאות: דמי הבראה 1 ₪ דמי חגים 1 ₪ מענק התמדה - 3 ₪ (מותנה במשרה מלאה) חדר כושר - 0.5 ₪ שכר דירה - 4.5 ₪ סה"כ 40 ₪ לשעה. ב- 6.10.08 חתם שלמייב על הארכת הסכם עבודה אישי (נספח ב' לתצהיר דיין) ובו עודכן שכר הבסיס ל- 35 ₪, ונוספו התוספות השעתיות הבאות: חופשה - 2.8 ₪ פיצויים - 2.92 ₪. סה"כ 40.72 ₪ לשעה. 3. בתאריך 31.3.09 שלמייב השתתף באימון ולא עמד במדדי הכושר, שכללו ריצה למרחק של 3,000 מטר. בתאריך 11.5.09 שלחה הנתבעת לשלמייב מכתב ובו פורט כי לאחר האימון בו נכשל ב- 31.3.09 הודיע שלמייב כי הוא בחופשת מחלה, אך לא הועבר על כך אישור רפואי. הוא זומן לאימון נוסף ב- 11.5.09 אך לא התייצב (נספח ג' לתצהיר דיין). שלמייב לא שובץ מאז בעבודה וזומן שוב לאימון שהתקיים בין ה- 26 ל- 28 במאי. שלמייב שוב נכשל בריצה למרחק 3,000 מטר, ועזב את האימון לאחר שניתז שמן על פניו. בתאריך 10.6.09 פנה ב"כ שלמייב לנתבעת וביקש לשבץ את מרשו בעבודה, לשלם לו את כל זכויותיו או לחילופין למסור לו מכתב פיטורים (נספח ו' לתצהיר דיין). הנתבעת השיבה למכתב מיום 28.6.09 וציינה כי שלמייב, הפר את הסכם העבודה ובכך יש לראות התפטרות (נספח ז' לתצהיר דיין). 4. נסיבות סיום העבודה שלמייב טען בתצהירו כי פוטר על אתר לאחר שהנתבעת הפסיקה לשבצו בעבודה ולא הציעה לו עבודות חלופיות. מר דיין סיפר בתצהירו כי חלק מתפקידו של מאבטח הוא עמידה במבחני כושר. כך מציין סעיף 6 להסכם עליו חתום שלמייב לפיו עליו לעמוד במבדקים "ככל שידרשו בכל עת". לאחר ששלמייב לא סיים את ריצת 3,000 המטרים, הודיע כי הוא בחופשת מחלה עקב בעיות בברך, ומשום כך הוא מנוע מלהתייצב לאימון. הוא זומן לאימון ב- 11.5.09, אך לא הגיע אליו. באימון שהתקיים בין 26 ל- 28 במאי, שלמייב התייצב אך שוב כשל באימון. הוא זומן לאימון נוסף בין 6.7.09 ל- 8.7.09, אך סרב להשתתף בו. מאחר ושלמייב כשל ו/או נמנע מלהתייצב למבחני הכושר, יש לראות בכך התפטרות. הוא לא הציג אף פעם אישורי מחלה, וספק אם ארוע התזת השמן ארע בזמן האימון. עוד ציין מר דיין כי שלמייב לא ביקש לשבצו בעבודה חלופית והוא דיווח למנהל היחידה במהלך הנסיעה לאחד האימונים, כי ברצונו לסיים את העסקתו בחברה. 5. בחינת טענות הצדדים מביאה למסקנות הבאות: שלמייב התקבל לעבוד כמאבטח, כך צויין בהסכם העבודה שלו. אין פרוט בהסכם היכן תתבצע העבודה. מכאן שניתן לקבוע כי הסכם העבודה אינו משקף עבודה במקום ספציפי דווקא. לחיזוק האמור נביא את סעיף 2 (ב) הקובע כי "המעסיק רשאי להעביר ו/או לנייד את העובד בהתאם לצרכיו לכל עבודה כפי שתהיה במעסיק והעברה זו לא תחשב כהרעת תנאים או כסיום העסקת העובד, לרבות ולא למעט במקרה של סיום פרויקט על ידי המעסיק". מנגד בסעיף 6 בהסכם נקבע כי "עבודתו של העובד מותנית בהצלחה במבדקים, בבדיקות רפואיות, ובקורס והעובד מתחייב לבצע המבדקים וכיו"ב הנ"ל ככל שידרשו בכל עת". מסעיף זה מבקשת הנתבעת ללמוד על מחויבותו של העובד לעמוד במבחני כושר, אך חשוב לציין כי מר דיין הדגיש בתצהירו בסעיפים 5 ו-8 כי מדובר בדרישות של משרד הבטחון - שהוא המזמין עימו חתמה הנתבעת על חוזה. מכאן שאי עמידה בתנאים שקבע המזמין בכל הקשור לכושר הגופני של שלמייב, משמעה כי אין הוא יכול לעבוד בכל המקומות אשר נכללו בהסכם שבין הנתבעת למשרד הביטחון. אך אין הדבר אומר כי שלמייב לא היה כשיר לכל עבודה אחרת אצל הנתבעת. כאשר שלמייב לא עמד במבחן הכושר ב- 31.3.09, הוא נשלח לחכות למבחן הכושר הבא ב- 11.5.09, ב- 26.5.09 וב- 6.7.09. מבחינת הנתבעת, היה זה סביר כי שלמייב ימתין בביתו במשך כל אותה תקופה ללא שכר ( למעט שכר עבור יום האימון ב- 26.5.09). בנסיבות אלו כאשר התברר כי שלמייב אינו כשיר לבצע את עבודתו במעבר מיתר, וכי יוכל לעשות זאת רק אם יעבור מבחן כושר נוסף, היה על הנתבעת לשבץ את שלמייב במקום עבודה אחר אם באופן זמני או באופן קבוע, ובכך למנוע מצב בו שלמייב אינו עובד ורק ממתין למבחני הכושר.על כן, אי שיבוץ העובד בעבודה אחרת מהווה פיטורים לכל דבר ועניין. אמנם נטען על ידי הנתבעת כי לאחר מבחן הכושר הראשון שלמייב היה חולה, אך לא הציג לה כל אישור מחלה. שלמייב מנגד הכחיש זאת וטען שחלה רק לאחר האימון השני בו נכשל. את אישור המחלה שלמייב הציג בדיון (ת/1). מהאישור עולה כי שלמייב סבל מסחרחורת בשל הרעלה כימית. אלא שבכך אין כדי לשנות ממסקנתנו לפיה סיום יחסי העבודה נעשה ביוזמת הנתבעת, עת לא שיבצה את שלמייב בתפקיד אחר במקום אחר. מעבר לכך, מועד סיום יחסי העבודה הוא היום האחרון בו שלמייב קיבל עליו שכר (תלוש המשכורת של חודש מאי צורף לכתב התביעה). והוא ה 26.5.12 כפי שטען לו בסעיף 13 לכתב התביעה ולתצהירו. זהו היום בו הגיע שלמייב למבחן הכושר בשנית ונכשל בו. לסיכום פרק זה, מצאנו כי שלמייב פוטר ע"י הנתבעת, ועל כן הוא זכאי לפיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת. 8. השכר הקובע שלמייב טען כי הגיע לעבודה דרך מודעה שפרסמה הנתבעת בה צויין כי השכר השעתי הוא 40 ש"ח ובראיון קבלה נאמר לו כי הוא עומד על 42 ש"ח. לטעת שלמייב, רכיבי השכר המופיעים בתלוש שהם חלק משכר השעה, ובהם שכר דירה; חדר כושר; הבראה; וחג, אינם אמיתיים, הם לא מותנים בתנאי ועל כן יש לראות בהם חלק מהשכר הקובע. עוד טען שלמייב כי לא קרא את החוזה עליו חתם, לא הוסבר לו כיצד מורכב השכר, הוא הוטעה בעניין זה על ידי הנתבעת. מנהלת כח אדם של הנתבעת, שהבטיחה לו את השכר השעתי, לא הובאה לעדות מטעם הנתבעת ודבר זה צריך לפעול לחובתה. הנתבעת טענה כי שלמייב חתם על חוזה העבודה, ובהתאם לו שולם לו שכרו כפי שהשתקף בתלוש השכר. הוא לא הציג את המודעה בה הובטח תשלום של 40 ₪ לשעה, מה עוד שבפועל עם תחילת עבודתו קיבל שלמייב 37 ₪ לשעה. שלמייב לא מחה על קבלת השכר במשך כל תקופת עבודתו ואין גם תביעה בעניין זה ביחס לתקופה בה קיבל רק 37 ₪ לשעה. אשר להוצאות שכ"ד וחדר כושר, טענה הנתבעת כי מדובר בהשתתפות אמיתית בהוצאה נדרשת ואין לראות בה תוספת שכר פיקטיבית כל עוד לגבי רוב העובדים היא אינה כזו. 9. ראשית, נבהיר כי אין בידינו לקבל את טענות שלמייב בכל הקשור לנסיבות החתימה על הסכם העבודה. מדובר בטענות הדורשות הוכחה מעבר לעדותו של מר שלמייב. נטל הראייה הוא על הטוען להבטחה, הטעייה, והעדר גמירות דעת. משחתם שלמייב על ההסכם לא תוכל להתקבל טענה בעלמא, לפיה לא ידוע על מה הוא חתם. 10. אשר למרכיבי השכר השעתי, עלינו לזכור כי נטל השכנוע כי תשלום מסוים המכונה "תוספת" מהווה חלק אינטגרלי של שכר העבודה הוא על העובד (ראו; דב"ע (ארצי) מ"א/ 3-78 אמנון ברזילי - אלבני ישראלי פריט בע"מ פד"ע י"ג 21 ; ע"ע (ארצי) 300327/98 משה אהרונוביץ - ערוגות מושב עובדים מיום 10.6.02). על מנת שסכום המשתלם כשכר עבודה יהווה תוספת ולא חלק מהשכר הכולל המשמש לחישוב פיצויי פיטורים, צריך שהתשלום יהא מותנה בתנאי או במצב. (ע"ע (ארצי) 300434/97 החברה למפעל חינוך ותרבות באר שבע - נינה טופר פד"ע לה 687) 11. מבחינה זו, אין מניעה שתשלום כמו דמי הבראה כפי שנעשה בענייננו, יפוצל לתשלום חודשי או שעתי והדבר אינו שולל ממנו את אופיו כהחזר הוצאות. הכללה זו אף עומדת בדרישות סעיף 5 לחוק הגנת שכר תשי"ח 1958. (דב"ע (ארצי) נב /3-12 יוסף אסתר - רשת חנויות חגית ומיפ בע"מ (לא פורסם); דב"ע נ"ו / 3-22 דורית פני גיל - טכנולוגיה מתקדמת בע"מ (לא פורסם)). הדברים נכונים גם לגבי דמי חגים, אך כמובן שאינם ישימים לגבי חופשה שאין לפדותה מידי חודש אלא אם העובד יצא לחופשה בפועל, וכן לגבי פיצויי פיטורים אלא אם ההסכם אושר על ידי שר העבודה כאמור בסעיף 28 לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג - 1963. 12. אשר להוצאות שכר דירה וחדר כושר - שלמייב ציין בתצהירו בסעיף 16 כי מעולם לא התאמן בחדר כושר, מעולם לא קיבל דירה למגורים מהנתבעת, או התבקש להראות חוזה שכירות. בכך יש כדי ללמד כי סכומים אלו הם שכר לכל דבר ועניין. טענת הנתבעת כי לגבי רוב העובדים אצלה מדובר בכיסוי הוצאות אמיתי לא הוכחה. כמו כן אין בידינו לקבל את הכללת גמול עבור שעות נוספות בתוך שכר היסוד אשר מנוגד לאמור בהסכם הקיבוצי בענף השמירה. לפי הוראת הסעיף המתייחסת לתשלום עבור שעות נוספות גלובליות מדובר בתוספת אחוזית לשכר העובד ולא חלק משכר היסוד. (ראו ע"ע (ארצי) 184-09 פיודור קרבצנקו - חברת השמירה בע"מ מיום 18.12.11, ע"ע (ארצי) 211/10 ארקדי נדצקי - שמירה וביטחון הצפון בע"מ מיום 11.5.12). הכללת הגמול בתוך שכר היסוד מנוגדת לאמור בסעיף 5 לחוק הגנת שכר תשי"ח 1958 ועל כן לא ניתן לקבלה. מכאן כי שכר השעתי של שלמייב יחושב כדלקמן בהתאם לשכרו האחרון כפי שמצא ביטויו בהארכת הסכם העבודה (נספח ב' לתצהיר דיין, ובתלושי השכר). שכר יסוד 35 שכר דירה 4.5 חדר כושר 0.5 פיצויים 2.92 סה"כ 42.92 מאחר ושלמייב העמיד תביעתו על סה"כ 42 לשעה יחושבו הסכומים לפי ערך שעה של 42 ₪. 13. היקף משרתו הממוצעת של שלמייב ב- 12 חודשי עבודתו האחרונים הוא: 186 + 18.6 + 162 + 113 + 128 + 104.75 + 39.25 + 81.5 + 96.25 0.66 = 123 = 1477 = 186 + 186 + 8.5 + 12 פיצויי פיטורים לפי הקף משרה בשעור 0.66: 8,164 = 19 × 0.66 ×186 ×42 12 הודעה מוקדמת - 5,156 = 0.66 × 186 ×42 14. פיצוי בגין אי מתן שימוע והעדר מו"מ עם ההסתדרות שלמייב טען כי פוטר על אתר מבלי שקיבל הודעה מוקדמת, מבלי שנערך לו שימוע, או שניתן לו מכתב פיטורים, ולא נערך עם הסתדרות העובדים כל משא ומתן. משקבענו כי שלמייב פוטר, אין חולק כי היה זכאי שיערך לו שימוע טרם פיטוריו. די בכך כדי לזכותו בפיצוי אשר הועמד על משכורת אחת בכתב התביעה ואנו נפסוק זאת בסך 5,156 ₪. 15. פדיון חופשה שנתית שלמייב טען כי שולמה לו חופשה רק החל מחודש 8/08 ועל כן הוא זקף את התשלומים שהופיעו בתלושי השכר בסך 1,947 ₪. אלא שיש לזכור כי שכרו של שלמייב כולל גם תשלום עבור חופשה שאין לקבלו מכאן שלכל היותר ניתן לזקוף את פדיון החופשה באוגוסט 2008 על סך 1,440 ₪ ולא מעבר לכך המהווה חלק מהשכר השעתי. חישוב ימי החופשה להם זכאי שלמייב 4,213 = 0.66 ×8 × 42× 19 בניכוי הסך שהתקבל 1,440 ₪ 2,773 ₪ 16. דמי הבראה שלמייב טען כי אין לקחת בחשבון את התשלום עבור דמי הבראה שנכלל בשכרו השעתי. משדחינו טענה זו, יוצא כי דמי ההבראה שולמו לו במלואם ומעבר לכך בהתאם להיקף משרתו ועל כן התביעה בראש זה נדחית. 17. דמי חגים שלמייב טען כי אין לקחת בחשבון את התשלום עבור ימי חגים שנכלל בשכרו השעתי. טענה זו נדחתה על ידינו. מספר ימי החג שנפלו בתקופת עבודתו של שלמייב פורטו בסעיף 36 לתצהירו של דיין ובסעיף 41 לסיכומי הנתבעת; מכן יוצא כי בשים לב להיקף משרתו של שלמייב קיבל את כל המגיע לו ברכיב זה. 18. הפרשי תגמולים למבטחים שלמייב טען כי הנתבעת לא פתחה לו קרן פנסיה במבטחים כי אם בהראל ולא למן תחילת עבודתו. כמו כן ההפרשות בוצעו לא לפי השכר הנכון. ראשית, לפי ההסכם הקיבוצי בענף שמירה שחל על הצדדים, הזכות להיות מבוטח בקרן פנסיה מקיפה קמה לאחר תום 6 חודשים מתחילת העבודה. יחד עם זאת נקבע בהסכם הקיבוצי ובצו ההרחבה כי עובד שעבר את תקופת הנסיון בת ששת החודשים ייחשב כקבוע ויחולו עליו כל תנאי העבודה הקבועים בהסכם החל מיום כניסתו לעבודה. לפיכך לאחר תום תקופת הנסיון זכאי העובד לקבל את כל הזכויות לפי ההסכם, החל מיום עבודתו הראשון ובכלל זה הפרשות לפנסיה ותגמולים. מכאן יוצא כי שלמייב זכאי להפרשות בגין כל תקופת עבודתו. שלמייב הודה כי הנתבעת שילמה 2,453 ₪ להראל, ואילו הנתבעת טענה כי הוסיפה עוד 2,180 ₪. לראיה צורפה לסיכומי הנתבעת הודעת הראל מיום 29.6.11 לפיה ניתן לראות כי בזמן עבודת שלמייב הופקדו סכומים בשיעור - 1,713.12, 740.09 ולאחר סיום עבודתו הופקדו ב- 2011 עוד 2,180 סה"כ 4,633 ₪. אם נלך לפי הדרך בה חישב שלמייב את המגיע לו - דהיינו לפי ממוצע משרה של 123 שעות החישוב יהיה כדלקמן: 5,889 = 19 ×6% ×42 ×123 4,633 1,226 מכאן שעל הנתבעת לשלם לשלמייב הפרשי תגמולים בסך 1,226 ₪. בהעדר הוכחת ההפסד שנגרם לשלמייב בגין הזיכוי ממס, התביעה בעניין זה נדחית. 19. החזר ניכויים לקרן רווחה שלמייב טען כי הנתבעת ניכתה משכרו שלא כדין ניכוי בגין קרן רווחה בסך 10 ₪ מדי חודש וסה"כ 190. שלמייב לא נתן את הסכמתו לכך וגם לא הוכח כי הכספים הועברו לקרן רווחה כל שהיא. לאחר שעיינו בהסכם הקיבוצי המיוחד שחל על עובדי הנתבעת (נספח י' לתצהיר דיין) שוכנענו כי מקור הניכוי לקרן הרווחה הוא בהסכם קיבוצי מחייב. משההוראה בהסכם המחייבת ניכוי משכר העובד לקרן הרווחה הינה חלק מחוזהו האישי של שלמייב, אין הוא נדרש לאשר זאת או להסכים לכך מראש ובמפורש. על כן הניכוי נעשה כדין ואין מקום להורות על השבתו. 20. ישראל נחמיאס (תע"א 25263-09) התובע ישראל נחמיאס (להלן: "נחמיאס") החל לעבוד אצל הנתבעת כמאבטח במעבר מיתר ב- 9.3.07 וסיים ביום 18.3.09. נחמיאס חתם על מסמך "הארכת הסכם עבודה אישי" מיום 10.10.08 (נספח ב' לתצהיר דיין) ובו צויין כי שכר הבסיס הוא 35 ₪. שכר דירה 4.5 ₪ חדר כושר 0.5 ₪ חופשה 280 ₪ ליום עבודה הבראה 1 ₪ חגים 1 ₪ מענק התמדה חודשי 3 ₪ לשעה מותנה במשרה מלאה פיצויים 2.92 ₪ שיבוצו של נחמיאס במעבר מיתר הופסק ביום 18.3.09 לאחר שלטענת קב"ט המקום, סרב להתייצב בעמדת שמירה. בעקבות כך קיים נחמיאס שיחה עם נציג הנתבעת ולאחריה לא עבד נחמיאס בשרות הנתבעת. 21. נסיבות סיום העבודה נחמיאס סיפר בחקירתו הנגדית כי במשמרת האחרונה ניגש אליו ראש המשמרת ורצה להענישו בשל טעות שעשה אחד המאבטחים. הוא ביקש ממנו את הנשק. נחמיאס מסר את הנשק ואמר שהוא מוכן להיבדק בפוליגרף. נחמיאס דחה את הטענה לפיה לא התייצב להחליף מאבטח אחרי משמרת לילה (עמ' 21 שורות 18-6). כך או אחרת, מהותו של הארוע אינה חשובה לענייננו, מאחר ואין חולק כי האחראים על נחמיאס במעבר מיתר, הם אנשי משרד הביטחון ולא אנשי הנתבעת. גם נחמיאס הודה בחקירתו הנגדית שהקב"ט הפסיק את עבודתו, אך מי שפיטר אותו הוא איש הנתבעת רפי דיין (עמ' 22 שורות 15-17 וכן סעיף 28 לתצהיר דיין). בשל כך הוחזר נחמיאס לנתבעת ועל תוכן השיחה שהיתה בין נחמיאס לדיין חלוקים הצדדים. 22. נחמיאס טען בחקירתו הנגדית שהוא יזם את השיחה עם דיין, וביקש שישבצו אותו בכל מקום. דיין מסר לו כי לא ניתן לשבצו בגלל המכתב שכתב עליו הקב"ט ממעבר מיתר. הנתבעת טענה כי נחמיאס הוזמן לשיחה במהלכה דיין הבהיר לו, כי התנהגותו אינה מקובלת. הוצעו לו מקומות עבודה חלופיים, אך הוא סרב להם. 23. לדעתנו גרסת הנתבעת עדיפה מאחר והיא נתמכת ברישומים שערך דיין ובמכתב שנשלח לאחר מכן. לפי הרישום שערך דיין ב- 26.3.09 (נספח ג' לתצהירו) נרשם כי "העובד" טוען שפעל לפי הנחיות ראש המשמרת שביקש ממנו להוריד את הנשק. העובד טוען שהיה מקצועי". נרשמה כתובת העובד ומספר הטלפון הנייר שלו, נרשם כי יש לשוחח עם הקב"ט. עוד נרשם "הוצעו עבודות חלופיות והעובד מסרב". במכתב שיצא מהנתבעת ביום 31.3.09 נרשם כי הוצעו לו עבודות חלופיות בכרם שלום ובשדה דב והוא סרב להן. (נספח ד1 לתצהיר דיין). בנסיבות אלו גרסת נחמיאס לפיה פוטר לא הוכחה, ולעומת זאת גרסת הנתבעת לפיה נחמיאס סרב להצעות עבודה הוכחה בראיות אותנטיות. 24. לא ראינו בטופס התביעה לדמי אבטלה שהנתבעת מלאה עבור נחמיאס (נספח א' לכתב התביעה) ובו צויין הסיבה להפסקת עבודה היא "הפסקת עבודה", משום ראיה לכך כי נחמיאס פוטר. הצרוף "הפסקת עבודה" יכול שיתאים גם להתפטרות וגם לפיטורים, כפי שניתן לראות בטופס המשתמש בצרוף זה. גם באותו אופן העובדה שהנתבעת ציינה במקום אחר "סיום עבודה" אין כדי לשפוך אור על נסיבות ניתוק הקשר בין הצדדים. אין גם לתת משקל למכתב ב"כ התובע מיום 10.6.09 שיצא כשלושה חודשים לאחר סיום עבודת נחמיאס ובו ציין כי נחמיאס פוטר והנתבעת נדרשה להשיבו לעבודה. (נספח ב' לכתב התביעה). על כך השיבה הנתבעת ביום 24.6.09 (נספח ג' לכתב התביעה) וציינה כי הוצעו לנחמיאס עבודות חלופיות באותם תנאי שכר, אך הוא סרב להן. אף צוין כי הוצעה לו פשרה שסרב לה. כאמור, כך או כך, קבענו כי גרסת הנתבעת לפיה נחמיאס התפטר הוכחה והתקבלה על ידינו כוודאית יותר מגרסת נחמיאס לפיה פוטר. בנסיבות אלו זכאית הנתבעת לחלף הודעה מוקדמת מנחמיאס ולצורך כך נביא כעת את אופן חישוב השכר הקובע. 25. השכר הקובע נחמיאס טען כי כאשר התקבל לעבודה הובטח לו שכר שעתי בסך 42 ש"ח. לטענתו, הרכיבים המופיעים בתלוש השכר בנוגע לשכר דירה, חדר כושר, דמי הבראה, ימי חג הינם פיקטיביים. הוא לא התאמן אף פעם בחדר כושר. נחמיאס טען כי הנתבעת לא סיפקה לו דירה למגורים או דרשה ממנו להראות חוזה שכירות (סעיף 15 לתצהיר נחמיאס). גם כאן כפי שהיה בעניינו של שלמייב טען נחמיאס כי לא ידע על מה חתם, והוא הוטעה על ידי הנתבעת. 26. בעניינו של נחמיאס קיים רק מסמך הארכת חוזה העבודה עליו חתום נחמיאס (נספח 7 לתצהיר דיין). הסכם העבודה לא הוצג על ידי הנתבעת מאחר ולא נמצא. אנו שוכנענו כי גם נחמיאס חתם על חוזה עבודה כמו שלמייב, ובחוזה זה פורט אופן חישוב השכר השעתי, הכולל גמול עבור שעות נוספות. טעמינו לכך הם כדלקמן: 26.1 נחמיאס הודה בחקירתו הנגדי כי חתם על הסכם עבודה (עמ' 19 שורות 29-30). הוא גם הודה שהיו כמה עמודים בחוזה העבודה (עמ' 20 שורות 11-10). 26.2 הארכת הסכם העבודה שנעשתה עם נחמיאס זהה לזו שנעשתה עם שלמייב. 26.3 אופן תשלום השכר מאז תחילת העבודה כמופיע בתלושי השכר של נחמיאס, זהה לזה המופיע בתלושי השכר של שלמייב. 26.4 נחמיאס ושלמייב עבדו באותה תקופה וגם יחד. נחמיאס הזכיר בחקירתו הנגדית את שלמייב, כפי שקרא לו בשמו הפרטי אמיל, כמי ששמר עימו במשמרת האחרונה (עמ' 21 שורות 18-13). 27. ערים אנו לכך כי הדרישה להסכם בכתב במקרה של שכר כולל, הינה דרישה מהותית ולא פורמלית. אך ניתן ללמוד זאת לא רק ממסמך אלא גם מהצטברות נסיבות, שכפי שפורטו לעיל, המראות כי היה הסכם כזה. 28. כפי שקבענו בעניין שלמייב אין לקחת במסגרת השכר הקובע את הרכיבים של שכר דירה, חדר כושר ופיצויי פיטורים, סה"כ 42 ₪ לשעה. את חישוב ההודעה המוקדמת, נעשה על ידי ממוצע היקף המשרה בשנה האחרונה כעולה מתלושי השכר: 129+186+186 + 186+186 + 186 + 186 + 94 + 186 +186+ 107 158= 121892 = 74.22+ 158 = 0.84 186 158×42 = 6,636 מאחר והנתבעת העמידה את טענת הקיזוז על סך של 5,670 ₪ בסיכומיה (סעיף 73) נפסוק לה סכום זה שהוא נמוך יותר מהחישוב שערכנו. 29. חופשה נחמיאס טען בסיכומיו כי הוא זכאי לתשלום פדיון חופשה בסך 3,373 לאחר ניכוי התשלומים שהופיעו בתלושי השכר בסך 3,367. זקיפת הסכומים בפועל מעלה כי נחמיאס קיבל 3,532 ₪ עבור חופשה במשך כל תקופת עבודתו. נחמיאס היה זכאי ל 18 ימי חופשה לפי היקף משרה של 0.84. על כן החישוב המגיע לו 42×8×18×0.84 = 5,080 5,080- 3,367 1,713 נחמיאס זכאי להפרשי פדיון חופשה שנתית בסך 1,713 ₪. 30. דמי הבראה נחמיאס עתר לתשלום דמי הבראה בסך 2,813 ₪. הנתבעת טענה כי יש לקחת בחשבון כי שכרו השעתי שכלל תשלום עבור דמי הבראה, זאת כעולה מההסכם להארכת חוזה עבודה. מאחר וקבענו כי הסכם זה מחייב את הצדדים, הרי שנחמיאס קיבל בתוך תלושי השכר סך- 3,066 ₪. נחמיאס עבד 18 חודשים, ועל כן הוא היה זכאי ל- 8 ימי הבראה לפי היקף המשרה. 331×8×0.84 = 2,224 מכאן ברי כי הוא קיבל את המגיע לו ויותר מכך. הנתבעת ביקשה לקזז סך של 483 ₪ אשר שולמו ביתר ואנו דוחים זאת מאחר והנתבעת לא טענה זאת בכתב הגנתה. 31. דמי חגים נחמיאס טען כי לא שולמו לו דמי חגים ועל כן הוא זכאי לסך 4,704. מאחר וקבענו כי דמי החגים שנכללו בשכרו של נחמיאס, הינם תוספת אמיתית, הרי שהסך המצטבר המופיע שם הוא 3,362 ₪. כפי שעולה מסיכומי הנתבעת בסעיף 85, סה"כ ימי החג שנפלו בתקופת עבודתו של נחמיאס הם 11 ימים. 11×42×8×0.84 = 3,104 סכום זה הינו נמוך מזה ששולם לנחמיאס. ועל כן התביעה בראש זה נדחית. 32. הפרשות לתגמולים נחמיאס טען כי הוא זכאי לפיצוי בגין אי הפרשה מלאה לקרן הפנסיה בסך 5,273 ₪. נבהיר כי חישובי נחמיאס מבוססים על ההנחות השגויות הבאות: הוא עבד 3,362 שעות במשך כל תקופת עבודתו. ההפרשות נלקחות ביחס לשעות העבודה הרגילות והשעות הנוספות. הוא לא עבד במשרה מלאה כל תקופת עבודתו. השכר הקובע הוא 42 ₪ לשעה. בפועל הופרשו עבור נחמיאס 5,434=2,234 +1,148.44+2,051.36 כעולה מנספח ב' לסיכומי הנתבעת. נחמיאס עבד בהיקף משרה ממוצע של 158 שעות רגילות 158×42×0.06×18 =7,166.88-5,434 =1,733 יוצא כי נחמיאס זכאי להפרשים בגין תגמולים בסך 1,733 ₪. התביעה לפיצוי בגין העדר זיכוי מס נדחית בשל העדר הוכחה. 33. החזר ניכויים לקרן רווחה מאחר ודחינו תביעה זו בעניינו של שלמייב יפים דברינו שם גם לעניינו של נחמיאס. 34. שעות נוספות נחמיאס טען כי קיבל עבור שעות נוספות גמול בשיעור של 100% בלבד. ועל כן הוא זכאי להפרשים בסך 5,383 ₪. מאחר וקבענו כי הסכם השכר עליו חתם נחמיאס זהה לזה שעליו חתם שלמייב והוא כלל בתוכו תנייה אסורה לפיה שכר השעה מקפל בתוכו תוספת עבור 8% בעד עבודה בשעות נוספות, הרי שיש מקום לבחון התביעה לגופה. דוחות השעות שהציג נחמיאס אינם מלמדים על מידת האותנטיות שבהם, שכן לא ברור אם נרשמו מידי יום או פעם אחת מדי חודש. יחד עם זאת מעיון בתלוש השכר נראה כי ניתן לראות את החודשים בהם נחמיאס עבד שעות נוספות לפי ציון מספר השעות העולה על 186 שעות: סה"כ השעות הנוספות בחודשים אלו הוא - 2/09 - 5.5 1/09 - 31.19 11/08 - 25 9/08 - 5 8/08 - 12 7/08 - 38 6/08 - 63 (25% 52) (50% 11) 2/08 - 8 1/08 - 33 11/07 - 40 0.25×42×250 = 2,625 סה"כ + 0.50×42×11 = 231 2,856 מכאן נחמיאס זכאי עבור הפרשי שעות נוספות 2,856 ₪. 35. אושרי דיין ( 38036-02-10) התובע אושרי דיין (להלן: "אושרי") החל לעבוד אצל הנתבעת כמאבטח במעבר מיתר ב 13.11.07 וסיים את עבודתו ביום 31.10.09. אושרי חתם על הסכם עבודה ביום 13.11.07 (נספח א' לתצהיר דיין) שלו צורף נספח פרוט מרכיבי השכר השעתי: שכר בסיס 30 ₪ (כולל תוספת בשעור 8% עבור עבודה בשעות נוספות) דמי הבראה 1 ₪ דמי חגים 1 ₪ מענק התמדה 3 ₪ (בכפוף לעבודה במשך 186 שעות ) חדר כושר 0.5 ₪. שכר דירה 4.5 ₪ עוד חתם אושרי על טופס הסדר תשלום תוספת כוללת עבור עבודה בשעות נוספות. 36. נסיבות סיום העבודה בתאריך 16.8.09 שלח ב"כ אושרי לנתבעת דרישה לתשלום דמי הבראה, הפרשים בשכר השעתי בין 37 ₪ ל- 50 ₪ כפי שנטען כי הנתבעת התחייבה כלפי משרד הביטחון, הפרשי שכר עבור עבודה בשבת בין שכר של 30 ₪ לשעה ובין 37 ₪ לשעה, דמי חגים, פיצוי בגין אי הפרשות לתגמולים, החזר ניכויים ותשלום הפרשי שכר עבור עבודה בשעות נוספות. (נספח א' לכתב התביעה). בתאריך 13.8.09 השיבה הנתבעת לב"כ אושרי וטענה כי שכרו השעתי של אושרי הינו 30 ₪ כמופיע בהסכם, ועל כן כל הנובע מכך ומופיע במכתב יסודו בטעות. כמו כן צויין כי הנתבעת תערוך חישובים לגבי הפרשים לקרן פנסיה וככל שיהיו קיימים הם יועברו לקרן. (נספח 7 לכתב התביעה). בתאריך 11.10.09 הודיע ב"כ אושרי לנתבעת כי מאחר והנתבעת לא נענתה לדרישותיו ובהמשך להודעה על כוונתו להתפטר, הוא יסיים את עבודתו ב- 31.10.09. ( נספח ג' לכתב התביעה). 37. בבואנו לבחון אם התפטרות התובע מצדיקה התפטרות המזכה בפיצויי פיטורים, שמנו ליבנו לכך כי מכתב הדרישה של בא כוחו מיום 15.8.09 (נספח א' לכתב התביעה), מהווה בסיס לכתב התביעה. לאחר הגשת התביעה, בא כח אושרי ביקש למחוק מכתב התביעה את הרכיב המתייחס להפרשי שכר בהתאם לחוזה של הנתבעת עם משרד הביטחון. כפי שקבענו קודם לכן, חלק מהטענות כלפי הנתבעת בקשר לאופן בו הורכב השכר השעתי, התקבלו. קבענו כי המרכיב של שכר הדירה של 4.5 ₪, אינו אמיתי מאחר ולא הוכח כי בפועל הנתבעת השתתפה בתשלום שכר דירה של העובד, וגם העובד לא טען כי הוא משלם שכר דירה. דברים אלו יפים גם לעניינו של אושרי כאן. משאלו הם פני הדברים, ואושרי התריע בפני הנתבעת כי אינו יכול להסכים להמשך תשלום השכר בצורה זו, הרי הוא היה זכאי היה להתפטר ולקבל פיצויי פיטורים. 38. השכר הקובע אושרי טען כי כאשר התקבל לעבודה הובטח לו כי שכרו השעתי יעמוד על סך של 37 ₪ ובשנה השניה יועלה שכרו ל-50 ₪ לשעה. עוד טען אושרי כי רכיבי השכר השעתי הינם פיקטיביים ונועדו להקטין את שכרו. גם כאן כפי שהיה בענייני התובעים הקודמים נטען כי אושרי לא ידע על מה הוא חתם וכי הוטעה על ידי הנתבעת. לא קיבלנו טענה זו בתביעות האחרונות, וגם כאן היא נדחית. אושרי חתום על הסכם מפורש, המסביר מהו השכר השעתי, ועל כן לא יוכל להישמע בטענה כי הובטח לו שכר אחר. יחד עם זאת, כפי שקבענו, אין השכר השעתי יכול לכלול שכר דירה בשיעור 4.5 ₪ . בעניינו של אושרי, הוא הודה כי הוא מתאמן בחדר כושר, (עמ' 25 שורות 16-19) ובכך די כדי להוכיח כי מדובר בכיסוי של הוצאה אמיתית. עוד קבענו כי הכללת דמי הבראה וחגים בשכר השעתי אפשרית. יחד עם זאת קבענו כי אין מקום להפחית מהשכר השעתי את התוספת הגלובלית בשעור 8% עבור שעות נוספות, מקום בו לא שולמה בנפרד. מכאן ששכרו השעתי של אושרי יחושב כדלקמן: שכר בסיס - 30 4.5 34.5 היקף המשרה הממוצע של אושרי בשנה האחרונה לעבודתו. 125+ 131+ 160+178+136+159+167+167+175+122+75+127= 1,722 ₪ 1722 =143 143 = 0.77% 12 186 143×34.5 = 4,933 ש"ח 39. פיצויי פיטורים לאחר שמצאנו כי שכרו הקובע של אושרי הינו 4,933 ₪, הרי שבשים לב כך כי תקופת עבודתו היא 23.5 חודשים יחושבו פיצויי הפיטורים כדלקמן: 4,933×23.5 = 9,660 ש"ח 12 40. פדיון חופשה שנתית אושרי טען כי הוא זכאי להפרשי פדיון חופשה שנתית בניכוי הסכומים שהתקבלו בסך של 4,083 ₪. הנתבעת טענה כי יש להתחשב בסכומים אשר שולמו לאושרי והוא מודה בהם - שהם 3,598 ₪ ו- 1,440 ₪. סה"כ: 5,038 ₪. עבור תקופת עבודתו של אושרי היה זכאי ל- 23.5 ימי חופשה בהתאם להיקף המשרה. 23.5×0.77 = 18 פדיון ימי חופשה 18×8×34.5 = 4,968 יוצא כי הנתבעת שילמה לתובע ביתר. 41. דמי הבראה אושרי טען כי אין לקבל את הכללת דמי ההבראה בשכרו ולחלופין שולם לו רק 3,444 ₪. כאמור, קיבלנו את טענת הנתבעת לפיה הכללת דמי ההבראה בשכרו של אושרי נעשתה כדין. לתובע שולם סך של 3,938 ש"ח במהלך כל תקופת עבודתו עבור דמי הבראה. בשים לב למשך תקופת עבודתו של אושרי 23.5 חודשים והיקף משרתו - 0.77 הוא זכאי לדמי הבראה בשעור הבא: 331×10.7×0.77 = 2,727₪ סכום זה נמוך בהרבה מהסכום שאושרי קיבל בפועל ועל כן התביעה בראש זה נדחית. מאחר וטענת הקיזוז של הנתבעת בסך 692 ₪ בגין תשלום עודף (סעיף 34 לסיכומי הנתבעת ) - לא הופיעה בכתב ההגנה -אין מקום לקבלה. 42. חגים אושרי טען גם כאן כי לא שולמו לו דמי חגים ואין לקבל את הכללתם בשכר השעתי. כאמור, טענה זו נדחתה על ידי ידינו מאחר והכללה של דמי חגים נעשתה כדין. לחילופין אושרי הודה כי שולם לו סך של 4,407 ₪. אלא שסיכום כל הנרשם בתלושי השכר מוביל ל- 4,949 ₪. לפי שיטת אושרי הוא זכאי ל-20 ימי חג. גם אם נקבל זאת נגיע ל- 34.5×8×0.77×20 = 4,250 ₪ כאמור בסיכומי הנתבעת בפועל נפלו 3 ימי חג על ימי שבת, כך שמדובר במספר נמוך יותר של ימי חג . כך או כך, יוצא כי אושרי קיבל המגיע לו בראש זה. 43. הפרשות לתגמולים אושרי טען כי הוא זכאי להפרשות לתגמולים מאז תחילת עבודתו. בנקודה זו נבהיר כי קיבלנו זאת מאחר וההסכם הקיבוצי בענף השמירה שהוראותיו הורחבו בצו הרחבה קובע כי ההסדר הפנסיוני יחול רק לאחר שישה חודשים, אך מאידך נקבע כי לאחר שישה חודשים יהפוך העובד לקבוע ויחולו עליו כל ההוראות מיומו הראשון. חישובי אושרי מבוססים על שכר קובע של 37 ₪, ושעות שבת רגילות שספק אם יש לכללן. סה"כ אושרי דרש 8,606 ₪. בפועל לפי ריכוז ערכי פדיון חלק מעביד שרוכזו בנספח א' לסיכומי הנתבעת נמצא בקרן סך של 7,560.13 ₪ נכון ל- 25.3.12. מכאן שאין חולק שהסכום הנמצא עולה על הסכום המגיע לתובע, בשים לב לסכום הנתבע ולתיקונים שיש לערוך בו. לפי ממוצע היקף המשרה העומד על 143 שעות, אושרי זכאי ל- 34.5×143×0.06×23.5= 6,956 44. החזר ניכויים מאחר ודחינו תביעה זו בעניינו של שלמייב, יפים דברינו שם גם לעניינו של אושרי בדין ועל כן התביעה בראש זה נדחית. 45. הפרשי שכר שעות שבת אושרי טען כי עבור עבודתו בשבת שולם לו שכר בשיעור 150% לפי תעריף של 30 ₪ במקום 37 ₪ לשעה. משקבענו כי התעריף השעתי הנכון הוא 34.5 הרי ש- 150% של תעריף זה הוא 51.75. אושרי קיבל 45 ₪. כלומר הפער הוא - 6.75 ₪ לפי חישוב זה, אושרי זכאי להפרשי שכר בשעור 547×6.75 = 3,692 ₪ 46. אין בידינו לקבל את טענת הנתבעת לפיה חישובי אושרי לוקחים בחשבון גם את קבלת התוספת בשעור 100% עבור כל שעה. כפי שהראנו מדובר רק בפער שהוא התוספת עבור ה- 50%. 47. שעות נוספת אושרי טען שעבד שעות נוספות רבות ולא קיבל גמול בגינן. הנתבעת טענה כי אושרי חתם על הסכם העבודה ובו הנספח המאשר לכלול בשכרו את הגמול עבור שעות נוספות בשיעור 8%. כפי שקבענו קודם לכן הכללת הגמול בתוך שכר היסוד, מנוגדת לחוק ולהסכם הקיבוצי. משלא נטען על ידי הנתבעת כי אושרי לא עבד בכלל בשעות נוספות, הוא זכאי לתוספת של 8% שתוקנה ל- 9% מסך של 34.5 ₪ לכל שעת עבודה. משמספר שעות העבודה לו טען אושרי לא נסתר, החישוב יעמוד על 34.5×0.09×3,330 = 10,340 ₪ 48. ולנטינה רסקזוב (תע"א 3476/09) התובעת ולנטינה רסקזוב (להלן:"ולנטינה") החלה לעבוד אצל הנתבעת כבודקת במעבר מיתר ב 27.7.08 וסיימה את עבודתה ביום 26.8.09. ביום 26.8.09 דיווח קב"ט מעבר מיתר לנתבעת כי ולנטינה יצאה מעמדתה ללא קבלת אישור המאבטח כאשר היה עסוק בתגבור לארוע. התנהגות זו של ולנטינה מצטרפת לתקלות נוספות בהן היתה מעורבת. על כן, הודיע הקב"ט לנתבעת כי הוא פוסל את ולנטינה מלהמשיך לעבוד במעבר מיתר (נספח א' לתצהיר דיין). נציגת הנתבעת ביקשה לתאם עם ולנטינה פגישה על מנת לשבצה בתפקיד אחר, אך ולנטינה ביקשה לדחות זאת בשל לימודיה (מכתבי הנתבעת מיום 31.8.09 ומיום 4.9.09 צורפו כנספחים ב-ג לתצהיר דיין). 49. בתאריך 17.9.09 נפגש מר דיין עם ולנטינה ולפי טענתו הציע לה לעבוד כבודקת ביטחונית במעבר ארז או במעבר תרקומיא או בקניון לב אשקלון. לטענת מר דיין ולנטינה הודיעה כי אינה מעוניינת. (רישום שערך מר דיין צורף כנספח ו' לתצהירו). בעקבות כך ביום 9.10.09 שילמה הנתבעת לולנטינה 4,553 ₪ עבור פדיון חופשה שנתית, דמי הבראה ופיצויי פיטורים. ולנטינה חתמה על מסמך שכותרתו הסכם פשרה (נספח נ' לתצהיר דיין) בו צויין כי לולנטינה לא יהיו תביעות נוספות. כמו כן נמסר מכתב סיום עבודה (נספח ט' לתצהיר דיין). 50. הודעה מוקדמת ולנטינה טענה כי מאחר ופוטרה ללא קבלת הודעה מוקדמת זכאית היא לתשלום עבור 15 ימים בסך 3,120 ₪. הכרעה בתביעה זו מצריכה דיון בנסיבות סיום עבודתה של ולנטינה. אין חולק כי בשל אי מילוי הוראות הקב"ט במעבר מיתר, הופסקה עבודתה שם. ולנטינה טענה כי מאז הפסיקה לעבוד במעבר מיתר, לא הוצעה לה כל עבודה ובחקירתה הנגדית הוסיפה כי מי שמפוטר ממעבר אחד, דרכו לעבוד במעברים האחרים חסומה. (עמ' 10 שורות 1-2). הנתבעת טענה כי ביקשה לקבוע פגישה עם ולנטינה, אך בשל לימודיה, פגישה זו יצאה לפועל רק ב- 17.9.69. בפגישה זו הוצעו לה שלושה מקומות בהם יכלה לעבוד, אך היא סירבה לכולם. 51. טענת הנתבעת מקובלת עלינו מאחר ויש לה תימוכין בכתב: ראשית, באשר לתקרית שבעקבותיה הסתיימה עבודת ולנטינה במעבר מיתר - לעניין זה - ראו מכתב קב"ט מעבר מיתר (נספח א' לתצהיר דיין). שנית, פניות הנתבעת לקביעת פגישה לצורך שיבוץ מחודש מיום 31.8.09 ומיום 4.9.69 (נספחים ב-2 לתצהיר דיין) ושלישית, הרישום שערך דיין בפגישה עם ולנטינה ביום 17.9.09. (נספח ו' לתצהיר דיין). פגישה זו לא הוכחשה על ידי ולנטינה למעט תוכנה. בנסיבות אלו אנו קובעים כי הוצעו לולנטינה הצעות, אך היא סרבה להן. בעקבות כך הגיעו הצדדים להסכמה על סיום העבודה. ולנטינה חתמה על הסכם פשרה ונמסר לה מכתב על סיום עבודתה. לכאורה, מדובר בפיטורים, אך דעתנו היא כי מדובר בפיטורים בהסכמה, שהרי ולנטינה חתמה על הסכם הפשרה, אך מאידך, לא הסכימה לקבל כל הצעה של הנתבעת. בנסיבות אלו, אין היא זכאית להודעה מוקדמת. 52. הפרשי פיצויי פיטורים ולנטינה טענה כי היא זכאית להפרשי פיצויי פיטורים בסך 1,290 ₪ תוך שזקפה את כל הסכום שקיבלה במסגרת הסכם הפשרה על חשבון פיצויי הפיטורים. הנתבעת טענה כי משחתמה על הסכם הפשרה הכולל גם תשלום עבור פיצוי פיטורים, מושתקת ולנטינה מלתבוע את הנתבעת. 53. משקלו של כתב הויתור עליו חתמה ולנטינה הוא פועל יוצא של כלל הנסיבות בכל מקרה ומקרה. על מעסיק המבקש להחתים עובד על כתב ויתור, להבהיר לו בעל פה על מה הוא חותם, מהן הזכויות שמשולמות לו, כיצד חושבו ומהן הזכויות עליהן הוא מוותר (ראו: דב"ע(ארצי) נ"ב / 217-3 אגודה ארצית של מנהלים ומרושי חתימה של הבנק הבינלאומי הראשון לישראל - הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ והסנה חברה ישראלית לביטוח בע"מ פד"ע כ"ז עמ' 3 , 35-34). 54. הנתבעת לא הביאה לעדות את מי שהחתימה את ולנטינה על הסכם הפשרה הכולל את כתב הויתור. נותרה לנו עדות ולנטינה אשר ציינה כי נאמר לה לחתום, בצד הוספו סכומים, וכששאלה מדוע, נאמר לה שהכל פורמאלי (עמ' 11 שורות 5-9). מכאן שלא ניתן לראות בכתב הויתור עליו חתמה ולנטינה ככזה העומד בתנאים שנקבעו בפסיקה. על כן אין בכתב הויתור כדי למנוע מולנטינה להגיש תביעתה בכלל ועבור הפרשי פיצויי פיטורים בפרט. מכאן יש לבחון את הפרשי פיצויי הפיטורים. השכר הממוצע של ולנטינה ב- 12 חודשי עבודתה האחרונים היה: 3,718+3,443+4092+3,802+2,925+4,290+3,575+3,536+3978+4,758+3,718 +1,222= 43057 12 = 3588 ₪ תקופת עבודתה של ולנטינה היתה 13 חודשים 3588×13 = 3887 ₪ 12 מאחר וולנטינה זקפה את כל הסך של 4,553 ₪ בגין פיצויי פיטורים יוצא איפה שקיבלה ביתר סך 666 ₪ אותו נזקוף על חשבון רכיבים אחרים שנתבעו. 55. הפרשות לקופת תגמולים ולנטינה טענה כי היא זכאית להפרשות לתגמולים בסך 2,651 ₪. הנתבעת הפנתה לתדפיס חברת הראל מיום 29.6.11 אשר צורף לסיכומיה - ממנו עולה כי על חשבון המעביד הופרשו 1,254 וסך של 1,482 סה"כ 2,736 ₪. היקף המשרה הממוצע של ולנטינה עמד על 0.83 שהן 154 שעות. על כן, ולנטינה זכאית להפרשי תגמולים בסך 154×26×0.06×13 == 3,123-2,736 387 ₪ עוד טענה ולנטינה, כי לא כל הסכומים שנוכו משכרה הועברו להראל. מעיון בנספח שצורף לסיכומי הנתבעת עולה כי הסכום של 1253.85 שנוכה משכר העובדת הועבר במלואו להראל. 56. פדיון חופשה שנתית ולנטינה טענה כי היא זכאית לפדיון חופשה שנתית בסך 2,638 ₪ וזאת לאחר תשלום שקיבלה בסך 629 ₪. הנתבעת טענה כי יש לזקוף את הסכום ששולם בהסכם הפשרה, אך משולנטינה זקפה את כולו על חשבון פיצויי הפיטורים, ומאחר שקבענו כי נותר סכום של 666 ₪ יש להוסיף סכום זה על חשבון פדיון חופשה שנתית. היקף המשרה הממוצע של אושרית היה: 90.5+169+144+186+159.5+112.5+165+133.5+153+183+143+45 = 168412 = 140 140 = 0.75 186 מאחר והנתבעת הסכימה כי היקף המשרה של ולנטינה היה 0.83 נחשב את המגיע לה לפי היקף זה. 8×26×13×0.83 = 2,244 ₪ 2,244- 629 - 666= 949 ₪ ולנטינה זכאית להפרשי חופשה שנתית בסך 949 ₪. 57. דמי הבראה ולנטינה טענה כי לא שולמו לה דמי הבראה ועל כן היא זכאית לתשלום בסך 2,668 ₪. הנתבעת הפנתה לסכום ששולם במסגרת הסכם הפשרה בסך 1,385 ₪ מאחר וסכום זה נזקף על חשבון פיצויי הפיטורים נערוך את החישוב הבא: (5+1/12 ×331×0.83 = 1,396 הנתבעת תשלם לולנטינה בגין דמי הבראה 1,396 ₪. סיכום בשים לב לכך כי בנוגע לרכיבים החייבים בפיצויי הלנה כפיצויי פיטורים והפרשי שכר עבור שעות נוספות ועבודה בשבת, היתה מחלוקת אמיתית בקשר לעצם הזכאות, לא מצאנו מקום לחייב את הנתבעת בפיצויי הלנה. הנתבעת תשלם לתובעים את הסכומים הבאים: אמיל שלמייב: פיצויי פיטורים- 6164 ₪ חלף הודעה מוקדמת- 5156 ₪ פדיון חופשה שנתית- 2773 ₪ פיצוי בגין חסר בהפרשות לתגמולים- 1226 ₪ פיצוי בגין העדר שימוע- 5156 ₪ כל הסכומים ישאו ריבית והצמדה כחוק מיום 1.6.09 ועד התשלום בפועל, למעט הפיצוי עבור החסר בתגמולים שישא ריבית והצמדה כחוק מיום 15.8.08. עוד תשלם הנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 3000 ₪ בתוספת ריבית והצמדה כחוק מהיום עד התשלום בפועל. ישראל נחמיאס: פדיון חופשה שנתית- 1713 ₪ פיצוי בשל חסר בתגמולים- 1733 ₪ גמול שעות נוספות- 2856 ₪ הנתבעת זכאית לקזז מסכומים אלו חלף הודעה מוקדמת בסך 5670 ₪ . כל הסכומים ישאו ריבית והצמדה כחוק מיום 1.4.09 ועד התשלום בפועל, למעט הפיצוי עבור החסר בתגמולים וגמול שעות נוספות שישאו ריבית והצמדה כחוק מיום 1.3.08. מאחר ומרבית התביעה נדחתה, אין צו להוצאות. אושרי דיין: פיצויי פיטורים- 9660 ₪ הפרשי שכר שעות שבת -3692 ₪ גמול שעות נוספות- 10340 ₪ כל הסכומים ישאו ריבית והצמדה כחוק מיום 1.11.09 ועד התשלום בפועל, למעט הסכום עבור שעות שבת ושעות נוספות שישאו ריבית והצמדה כחוק מיום 1.11.08. עוד תשלם הנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 4000 ₪ בתוספת ריבית והצמדה כחוק מהיום עד התשלום בפועל. ולנטינה רסקזוב: פיצוי בשל חסר בתגמולים- 387 ₪ פדיון חופשה שנתית- 949 ₪ דמי הבראה- 1936 ₪ כל הסכומים ישאו ריבית והצמדה כחוק מיום 1.9.09 ועד התשלום בפועל, למעט הפיצוי עבור החסר בתגמולים וגמול שעות נוספות שישאו ריבית והצמדה כחוק מיום 1.3.09. מאחר ומרבית התביעה נדחתה, אין צו להוצאות. דמי הבראה