1. בתאריך 24/05/2004 הגיש לנו ב"כ המשיב בקשה (בתיק בש"א 003177/04) שבה הוא עותר למחוק על-הסף את הערעור שהגישה ב"כ המערער (בתיק וע 001186/03) וזאת בשל אי-עמידה במועדים הקבועים להגשת הערעור. 2. בתאריך 14/05/2000 נחבל המערער, בעת שנפל לאחור ממשאית צבאית שהחלה לנוע בפתאומיות. 3. ערעור זה עניינו פגימה הקשורה עם קוצר ראייה. 4. המערער פנה לקצין-התגמולים להכיר בו כ"נכה", לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), ה'תשי"ט - 1959 [נוסח משולב], וזאת בגין הפגימה האמורה לעיל. 5. בתאריך 29/06/2003, הודיע ק"ת למערער, כי בהסתמך על חוות-הדעת הוועדה-הרפואית, מיום 26/05/2003, החליט לדחות את תביעתו לאחר שהגיע לכלל מסקנה, כי לא קיים "קשר סיבתי" בין הפגימה שממנה הוא סובל, לבין החבלה האמורה, מיום 14/05/2000, כמשמעות ביטוי זה בסעיף 1 לחוק הנכים. 6. ביום 22/09/2003, הגישה ב"כ המערער ערעור על החלטתו דלעיל של ק"ת, מיום 29/06/2003. 7. הדיון בערעור נקבע, לישיבה ראשונה, ליום 07/06/2004. 8. ביום הדיון הופיעו בפנינו ב"כ הצדדים וסוכם שב"כ הצדדים יגישו סיכומים, בכתב, לעניין הבקשה למחיקה על-הסף ופסק-הדין יישלח אליהם והם פטורים מהופעה לשמיעתו. 9. השאלה שאנו נדרשים להכריע בה סובבת סביב פרשנותו של סעיף 33 (א) לחוק הנכים, שזה לשונו: - "תובע הרואה עצמו נפגע ע"י החלטה כל שהיא של קצין-התגמולים, רשאי לערער עליה לפני וועדת ערעור תוך 30 יום מהיום שבו הגיעה אליו ההודעה על החלטת קצין-התגמולים, אולם רשאית הוועדה להאריך לו את מועד הערעור לתקופה נוספת שלא תעלה על 30 יום". 10. אין מחלוקת על כך, שהחלטת ק"ת היא מיום 29/06/2003 בעוד שהערעור הוגש רק ביום 22/09/2003, דהיינו, שחלפו למעלה מ- 60 יום מתאריך החלטת ק"ת. 11. למותר לציין, כי גם לא הוגשה לנו כל בקשה, מטעם המערער, להארכת המועד להגשת הערעור. 12. אפילו מקבלים אנו את כל הטיעונים שמעלה ב"כ המערער, בסיכומיה - עדיין תלוייה ועומדת השאלה: האם מוסמכים אנו ליתן למערער את הארכה המבוקשת? 13. לטענת ב"כ קצין-התגמולים, הוראת החוק בסעיף 33(א) לחוק הנכים, היא חד-משמעית, היא אינה מקנה מקום לשיקול דעת להארכת המועד, מעבר למועדים המצויינים בו מנימוקים כאלו או אחרים, וכי אין בהסכמת ק"ת, ואפילו בהסכמת שני הצדדים גם יחד, אין להתנות על הוראת הסעיף, וכל הסמכה כזו בטלה בעיקרא, יען כי הסעיף קוגנטי. 14. ב"כ קצין-התגמולים מאזכר את האמור ב-ע.א. (י-ם) 129/85, ק"ת נ. אלון שביט (פס"מ תשמ"ו, א' 464), שם קבע בית-המשפט המחוזי, כי "חוק הנכים הינו שונה מחוקים אחרים. בחוק הנכים, ביקש המחוקק לצמצם את המועדים לנקיטת הליכים ולכן "פרשנות המסמיכה את הוועדה להגשת ערעור ללא הגבלת זמן נוגדת בבירור את מטרת המחוקק בסעיף 33 (א)". 15. בספר החלטות שניתנו ע"י וועדות הערעורים בארץ, הגיעו לכלל מסקנה אחידה ולפיה, אין לאף ערכאה שיפוטית את הסמכות להארכה מעבר לקבוע בסעיף 33 (א) לחוק הנכים. הוראת החוק היא חד-משמעית, היא אינה מקנה מקום לשיקול דעת להארכת המועד, מעבר למועדים המצויינים בו, מנימוקים כאלו או אחרים. אפילו הסכים ק"ת להארכה, אין בהסכמתו כדי להתנות על הוראות הסעיף הנ"ל וכל הסכמה כזו בטלה בעיקרא, יען כי הסעיף קוגנטי. 16. בע.א. (י-ם) 129/85, ק"ת נ. אלון שביט (פס"מ תשמ"ו, א', 464) הנ"ל, קבע בית-המשפט המחוזי, כי בשונה מחוקים אחרים, בחוק הנכים ביקש המחוקק לצמצם את המועדים לנקיטת הליכים על-פי חוק הנכים ולכן "פרשנות המסמיכה את הוועדה להגשת ערעור ללא הגבלת זמן נוגדת בבירור את מטרת המחוקק בסעיף 33 (א)" (ההדגשה במקור). בית-המשפט ציטט מדבריו של בית-המשפט העליון בע.א. 916/79, אלבר בע"מ נ. מנהל מס רכוש (פ"ד ל"ו (4), 393, 397): - "הכלל הוא שאין להאריך מועד להגשת ערעור אלא אם כן קבע המחוקק אחרת בלשון ברורה וחד משמעית". (ההדגשה במקור). במקרה דנן, לא רק שהמחוקק לא קבע אחרת, אלא אף קבע מפורשות כי סמכות הוועדה להאריך את מועד הערעור מוגבלת "לתקופה נוספת שלא תעלה על שלושים יום". בקשת רשות ערעור אשר הוגשה לבית המשפט העליון נדחתה. המשנה לנשיא דאז, מ. בן פורת, חזרה על האמור בע"א 310/61, קולה נ. קצין-התגמולים, פ"ד ט"ו 1961: "נוסח הסעיף הוא ברור ואינו מעורר כל ספקות". 17. הלכה זו מצאה ביטוייה גם במקרה הדומה למקרה דנן: 11/87, יהושע חיים נ. קצין-התגמולים, שם הגיש המערער הודעת ערעור באיחור של 5 חודשים מהמועד הקבוע לכך. המערער נימק את איחורו בהגשת הערעור, בטעם שהודעת קצין-התגמולים נשלחה למקום מגורים אחר מזה שבו הוא מתגורר. בית המשפט המחוזי בשבתו כבית- דין לערעורים מנהליים קבע: - "אין לנו צורך להאריך בטענות המשפטיות שנטענו. הפסיקה בדבר ההקלה בה יש לפרש את הוראות חוק הנכים בכלל, ותקנות טכניות בפרט, אינה חלה כאשר סעיף החוק הוא ברור ואינו דו-משמעי". 18. אף אנו אמרנו את דברינו בסוגייה זו. בעניין חדד חיים נ. קצין התגמולים, שם קבענו: - "אין לנו סמכות להאריך את המועד מעבר למובא ברישא של החלטה זו" (סעיף 33 (א). 19. בתיק בש"א מס' 3740/01, קבענו: - "הביטוי להאריך שבסעיף הנ"ל חייב להתפרש במשמעות הטבעית והרגילה של מונח זה, שבו קמץ המחוקק את ידו דווקא בעניין המועדים להגשת תביעות ולהתיישנות... וזאת חרף נדיבותם של בית המשפט ורוחב פרשנותם בנושאים הנוגעים לנכים". קשה לתאר המחשה מפורשת מזו של כוונת החוקקק, לצמצם את המועדים, שתסמיך אותנו להאריך את המועד להגשת ערעור ללא הגבלת זמן. במפורש ובבירור - זה נוגד את מטרת המחוקק בסעיף הנדון. לעניין זה ראה גם: - א. בש"א 3740/01 לאוניד וינברג נ. קצין התגמולים. ב. ע. נ. 194/98, פינקלשטיין נ.קצין התגמולים. ג. בש"א 7930/01, אושרה אורן נ. קצין התגמולים. ד. בש"א 3153/03 עמרם ארגואן נ. קצין התגמולים. ה. ע. נ. 519/97, נזרוב משה נ. קצין התגמולים - בבית הדין המנהלי בתל אביב. ו. ובפסק דינו של כב' השופט י. וגנר, הסוקר את הפסיקה הקיימת, והממצה את הסוגיה, בע. נ. 418/99, ירון צדק נ. הקצין התגמולים - בבית הדין המנהלי בחיפה. 20. בעניין קצין התגמולים נ. אלון שביט האמור נקבע: "נדיבותם של בתי המשפט ורוחב פרשנותם בנושאים הנוגעים לנכים ידועה ומובנת ובלבד שתהא מעוגנת כדבעי בהוראה זו, או אחרת, שבחוק הנכים. ואולם בחוק זה, קמץ המחוקק את ידו דווקא בעניין המועדים להגשת תביעות, ולהתיישנותן, והם צומצמו במידה רבה בהשוואה לתקופות ההתיישנות הרגילות (ראה: למשל, סעיף 32). המחשה מפורשת זו של כוונת המחוקק לצמצם את המועדים לנקיטת ההליכים על פי חוק הנכים קשה, לדעתנו, לתאר...". 21. אנו מחליטים למחוק ערעור זה על הסף. 22. אין צו להוצאות משפט ולשכר טרחת עו"ד. 23. מזכירות בית המשפט: א. תמציא לב"כ הצדדים עותק מפסק דין זה, לאחר שבישיבה מיום 07.06.04 קבלו פטור מהופעה לשמיעתו. ב. תמציא לקצין התגמולים, ישירות, עותק מפסק דין זה. ניתנה היום כ"ג באב, תשס"ד (10 אוגוסט 2004) בהעדר ב"כ הצדדים ( - ) ( - ) ( - ) יעקב גנן, שופט (די.מ) ד"ר ל. וינוגרד מר י.שיל"ת אב בית הדין חבר חברצבאקצין התגמוליםערעור