הפרת צו פסילה שיפוטי

הפרת צו פסילה שיפוטי בפניי בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים, בהתאם לסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי [סמכויות אכיפה - מעצרים], התשנ"ו - 1996. בתאריך 16/6/11 הוגש כנגד המשיב כתב אישום המייחס לו עבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון נהיגה ונהיגה ללא פוליסת ביטוח בת תוקף. על פי כתב האישום, בתאריך 15/6/11 סמוך לשעה 16:20 במגדל העמק, נהג המשיב ברכב על אף שידע כי הנו פסול מלנהוג, בהתאם לצו שיפוטי שהוטל על ידי בית משפט זה בתאריך 23/3/11 במסגרת תת"ע 143-01-10 ועל אף שהפקיד רישיונו במזכירות בית המשפט ביום 27/3/11. בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה כנגד המשיב בקשה למעצרו עד לתום ההליכים. אין מחלוקת בין הצדדים אודות קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר. יריעת המחלוקת צומצמה לשאלה אם ניתן להשיג את תכלית המעצר בדרך של שחרור בתנאים מגבילים. טיעוני הצדדים: ב"כ המבקשת טען כי מסוכנות המשיב מחייבת שימתו במעצר ואין חלופה שתוכל לאיין מסוכנותו למשתמשים בדרך ולמנוע ממנו להמשיך לנהוג, הן משום שצו הפסילה שהופר הוטל בגין עבירה זהה של נהיגה בזמן פסילה והן מפני שהעבירות דנן בוצעו בעת שמאסר על תנאי בר הפעלה היה תלוי ועומד כנגד המשיב ולא הרתיעו. ב"כ המשיב הסכים לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, אך טען כי בתיק הקודם הופר צו פסילה מנהלי ולא צו שיפוטי וכי עברו התעבורתי של המשיב אינו מכביד ומחצית מן העבירות טכניות. עוד ציין ב"כ המשיב כי נאסר השימוש ברכב המשיב למשך 30 ימים, הרכב אוחסן במגרש לתקופה זו ולכן אין חשש שיחזור לנהוג כשאין ברשותו רכב. ב"כ המשיב הציע חלופה שבמסגרתה ישהה המשיב במעצר בית חלקי בבית אמו, משעה 20:00 עד 08:00, בפיקוח אמו וחברו, כך שיוכל לצאת לעבודה בשעות היום. לחלופין, הציע חלופה של מעצר בית מלא בבית אמו בפיקוח אמו וחברו יחד או לחוד. דיון והכרעה: תמימת דעים אני עם הצדדים בדבר קיומן של ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למשיב בכתב האישום. המשיב הודה בחקירתו כי נהג, הגם שידע כי הנו פסול מלנהוג ועל אף שנכח בעת מתן גזר הדין בו הוטל צו הפסילה. עוד הסביר המשיב בחקירתו כי הפקיד רישיונו בבית המשפט כשבוע לאחר השמעת גזר דינו ובתיק אישור בדבר הפקדת הרישיון מיום 27/3/11. לאחר עיון בתיק החקירה, הנני קובעת כי קיימת עילת מעצר הנובעת ממסוכנות המשיב לשלומם וביטחונם של ציבור המשתמשים בדרך. העבירות החמורות המיוחסות למשיב, מקימות יסוד סביר לחשש כי יסכן את בטחון הציבור אם ישוחרר. אדם הנוהג כשהוא פסול מלנהוג, מעיד על מסוכנותו לציבור. נקבע לא אחת בפסיקה כי עבירה של נהיגה בזמן פסילה מסכנת את שלום המשתמשים בדרך, נהגים והולכי רגל כאחד, ומעידה כי המבצע מזלזל בצווי בית המשפט ובחוק. חומרה יתרה נודעת לעובדה שצו הפסילה שהופר ע"י המשיב במסגרת תיק זה ניתן בגין עבירה זהה של נהיגה בזמן פסילה. למשיב רישיון נהיגה משנת 2004 ולחובתו 8 הרשעות תעבורה קודמות, שבע מתוכן הן עבירות קנס שעניינן נהיגה במהירות מופרזת, פקיעת רישיון רכב, שימוש בפלאפון, אי ציות לתמרורים, נהג שאינו חגור. הרשעתו השמינית והאחרונה של המשיב הנה מיום 23/3/11 ובה הורשע המשיב במסגרת תת"ע 143-01-10 בעבירות זהות לעבירות דנן: נהיגה בפסילה, ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח, עבירות אותן ביצע ביום 21/10/10. באותו תיק ניתן צו מבחן למשך שנה והוטלו מאסר על תנאי של 3 חודשים למשך 3 שנים, פסילה על תנאי של 6 חודשים למשך שנתיים, פסילה בפועל למשך 7 חודשים וקנס. בתאריך 27/3/11 הפקיד המשיב את רישיון הנהיגה במזכירות בית המשפט במסגרת בקשה לחישוב תקופת הפסילה שהוטלה בתת"ע 143-01-10. ביום 15/6/11, כחודשיים וחצי בלבד לאחר שהוטל צו הפסילה, נהג המשיב ברכב, תוך הפרת צו הפסילה השיפוטי וכשרישיון הנהיגה כלל לא ברשותו, שכן הפקידו במזכירות בית המשפט, כאמור לעיל. המשיב הודה בחקירתו כי נהג בין יעדים שונים במגדל העמק בתאריך 15/6/11, למרות היותו בתקופת פסילה. המשיב ביצע לכאורה את העבירות דנן ללא כל רתיעה, כשהוא נוהג בלב עיר בשעות יום, בעת שעונשי המאסר המותנה למשך 3 חודשים והפסילה המותנית למשך 6 חודשים, שהוטלו על המשיב בתת"ע 143-01-10 הנ"ל, היו תלויים ועומדים כנגדו. העבירות דנן בוצעו תוך הפרת צו המבחן שניתן במסגרת תת"ע 143-01-10. בחקירתו בתיק זה טען המשיב כי נהג בפסילה "מחוסר ברירה" על מנת לחפש עבודה. אין מדובר במצב של "חוסר ברירה" שאילץ את המשיב לנהוג ברכב תוך הפרת צו פסילה, כנטען. השוטר שעצר את המשיב מתאר כי רכב המשיב "היה מלא בסחורה דברי אוכל ושתיה", שנקנו במהלך נסיעה זו, בסכום של 640 ₪ מ"אושר עד" במגדל העמק. אף אם מטרת הנסיעה היתה כפולה, הן לקניות בסופר והן לחיפוש עבודה, עדיין ברור שאין מדובר במצב דחק בו היה נתון המשיב בהעדר מקור פרנסה, אלא בנסיעה מתוכננת, גם למטרה שולית של קניות בסופר, נסיעה שארכה זמן רב. גם בתיק הקודם תת"ע 143-01-10 תלה המשיב את העבירות הזהות שביצע במצוקתה הכלכלית של משפחתו ובצורך לשמור על מקום עבודתו. בגזר הדין שניתן באותו תיק, הובהר למשיב כי עבודה ומצב כלכלי אינם מהווים צידוק לנהיגה בפסילה וכי היה עליו לחפש דרכים חלופיות להתניידות בתקופת פסילה. למרות זאת, ביצע את העבירות דנן. צו המבחן בתיק הקודם ניתן לשם טיפול בבעייתו של המשיב להתמודד עם מצבי דחק. במשך כחודשיים וחצי נתון המשיב בטיפול שירות המבחן, אשר על פניו לא הניב פרי. למשיב הרשעה קודמת בפליליים בגין היעדרות מן השירות שלא ברשות, עבירה שבגינה ריצה 60 ימי מאסר בפועל. הרשעתו משנת 2005 ומאז לא ביצע עבירות פליליות נוספות. רכבו של המשיב הושבת למשך 30 ימים בלבד ולכן אין באיסור השימוש כדי לאיין מסוכנות עד לסיום התיק העיקרי. בתום 30 הימים יוחזר הרכב לחזקת המשיב וגם במהלך 30 ימי ההשבתה יוכל המשיב לעשות שימוש ברכב של בן משפחה או מכר. מן המקובץ עולה כי המשיב נמנע מציות לצו פסילה שיפוטי והפר צו מבחן במסגרת תיק זה ובעבר במסגרת תת"ע 143-01-10 נמנע מציות לצו פסילה מנהלי של קצין משטרה. חומרת העבירות המיוחסות למשיב, בראי קיומן של ראיות לכאורה, אשר בוצעו בתקופת תנאי ובגדר צו מבחן, כמו גם עברו התעבורתי של המשיב, הכולל הרשעה בעבירות זהות, מקימים עילת מעצר וחושפים דפוס התנהגות המסכן את הציבור ומשקף העדר מורא דין או דיין. בנסיבות אלה, קיים קושי ליתן אמון במשיב כי יקיים תנאי חלופה ולא ישוב לנהוג. סעיף 21 ל"חוק המעצרים" מחייב לבחון האם ניתן להשיג את מטרת המעצר באמצעות חלופה שפגיעתה בחירות המשיב הנה פחותה. שעה שמדובר בעבירות תעבורה, קובעת ההלכה הפסוקה כי במידה שקיימת בשלב זה של ההליכים דרך שבה ניתן להרחיק את המשיב מן ההגה מבלי שישהה בכלא, יש להעדיף דרך זו (בש"פ 10118/04 נזמי ג'באלי נגד מדינת ישראל - פורסם במאגרים המשפטיים). במקרה דנן, על חלופת מעצר להיות הדוקה ביותר וכזו שתרחיק את המשיב ממוקד הלחץ המשפחתי-כלכלי שמהווה, לגישת המשיב, אחד הגורמים לביצוע עבירות חוזרות של נהיגה בזמן פסילה וללא רישיון נהיגה וביטוח. אבחן, אפוא, את החלופה המוצעת, בשים לב למסוכנות המשיב, כאמור לעיל. החלופה המוצעת הנה מעצר בית חלקי או מלא בבית אמו של המשיב בפיקוח יחד או לחוד של אמו וחברו אלכסיי ברשטיין. א) מעדות אמו של המשיב התרשמתי כי איננה דמות סמכותית שביכולתה למנוע הישנות עבירות והגם שהצהירה אחרת, הותירה עדותה ספק אם תדווח למשטרה על הפרה. בחקירתה, לא ידעה האם את מספר הטלפון של המשטרה, בכתה כל העת והביעה חוסר אונים מופגן. המשיב התגורר בבית הוריו בעת ביצוע העבירות הן בתיק זה והן בתיקו הקודם נשוא התנאי ובשתי הפעמים נהג בזמן פסילה, ללא שום פיקוח והנחייה מצד הוריו, כשאמו אינה מודעת לעובדה שנפסל מלנהוג פעמיים בעבר. האם עובדת במשרה של 5 שעות שבועיות ולכן אין ביכולתה לחתום על ערבות ברת מימוש במקרה של הפרה. מצבה הכלכלי של המשפחה היוה נימוק לנהיגת המשיב בפסילה ולכן האינטרס של האם ושל המשיב חד המה. אינטרס משותף זה עלול לעודד את המשיב לחזור לסורו ולנהיגה בכביש, תחת "משמורת" אמו. לאור האמור, אמו של המשיב אינה מתאימה לשמש כמשמורנית בתיק זה. חברו של המשיב, מר אלכסיי ברשטיין, אף הוא אינו מתאים לשמש כמשמורן. המדובר בצעיר יליד 1982, נשוי ואב לילדה בת 11, "נהג חדש" שקיבל רישיון נהיגה בשנת 2010, עובד בעסק שבבעלותו משעה 17:00 עד שעה 23:00 ועורך סידורים שונים במהלך שעות היום. המצהיר אינו מודע למהות האישום כנגד המשיב ולעברו של המשיב ואף השמיע קולות צחקוק בעת שנשאל מה יעשה במקרה של הפרת תנאים. התרשמתי כי עסקינן במצהיר שאינו בעל סמכות ביחס למשיב, שאינו מבין את כובד האחריות שהוא נוטל על עצמו ושלא יוכל למנוע הישנות העבירות. הפיקוח על ידו מוגבל לשעות היום בלבד ואף זאת בספק נוכח הסידורים שהוא נדרש לבצע והיותו בעל משפחה. העבירות החמורות שביצע המשיב לכאורה, בתקופה בה היה נתון במבחן ובתקופת תנאי, כמו גם עברו התעבורתי הכולל עבירות זהות ועברו הפלילי, משקפים מסוכנות ומקימים עילת מעצר, ובהעדר חלופה שבכוחה לאיין מסוכנותו, הנני מורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים. ניתנה והודעה היום כ"ד סיון תשע"א, 26/06/2011 במעמד הנוכחים. עדי במביליה - אינשטיין, שופטת צווים