אי קבלת תשלום מביטוח לאומי מכוח פסק דין ביום 28/10/2010 ניתן פסק דין בעניינה של המבקשת/התובעת (להלן - התובעת). התובעת הגישה ביום 19/5/2011 בקשה לביזיון בית המשפט ובה טענה, כי הנתבע לא שילם לה את זכויותיה על פי פסק הדין והן: גמלת שמירת הריון ודמי לידה. לדבריה, הנתבע טען כי התיק הועבר לתשלום עוד בחודש 11/2010 והיא נתבקשה להגיש תביעה חדשה לדמי לידה. בנסיבות אלה ביקשה התובעת שבית הדין יבהיר את פסק דינו ויורה לנתבע לשלם לתובעת גמלת שמירת הריון וכן דמי לידה ולחייב את הנתבע בהוצאות ושכ"ט עו"ד. ב"כ הנתבע הודיעה ביום 27/6/2011, כי תביעתה של התובעת לגמלת שמירת הריון לתקופה מיום 20/9/2008 ועד יום הלידה 24/2/2009, שאושרה על ידי הנתבע, הוזנה בימים אלה במערכת הממוחשבת של הנתבע ובימים הקרובים כל סכום הגמלה לה זכאית התובעת לתקופה זו יועבר לחשבונה בבנק בהתאם לפסק הדין מיום 28/10/2010 וזאת בצירוף הפרשי הצמדה בגין האיחור בתשלום. ב"כ הנתבע הוסיפה כי הנתבע מצר על העיכוב בביצוע פסק הדין, שנבע מתקלה טכנית במחלקה המטפלת בסניף נצרת. לאחר קבלת הודעת ב"כ הנתבע, הגישה התובעת בקשה חוזרת בה ציינה, כי ביום 1/8/2011 קיבלה התובעת מכתב מהנתבע נושא תאריך 16/6/2011, אותו צירפה להודעתה, בו אושר תשלום גמלת שמירת הריון בלבד. הנתבע הגיש תגובה ביום 14/9/2011 בה נטענו הטענות הבאות: התביעה שהגישה התובעת לבית הדין, מושא פסק הדין, התייחסה והוגשה בעניין מכתב הדחייה שנשלח לתובעת על ידי הנתבע ביום 22/2/2009. מכתב זה התייחס אך ורק לתביעתה של התובעת לתשלום גמלת שמירת הריון, תביעה שהוגשה לנתבע ביום 15/12/2008, בגין התקופה מ- 20/9/2008 עד הלידה ביום 24/2/2009. פסק הדין מיום 28/10/2010, שנתן תוקף להודעת ב"כ הנתבע, התייחס אך ורק לעניין אישור תביעתה של התובעת לגמלת שמירת הריון, וזאת לתקופה מיום 20/9/2008 עד ליום 24/2/2009. לכתב התביעה מושא תיקנו, לא צורף כל מכתב דחייה, הנוגע לדחיית תביעה לדמי לידה, משתביעה כזו כלל לא הוגשה לנתבע וממילא לא התקבלה כל החלטה של פקיד התביעות. רק ביום 11/1/2011, ולאחר מתן פסק הדין, הואילה התובעת להגיש לנתבע טופס תביעה לדמי לידה. תביעתה נבדקה על ידי פקיד התביעות ונדחתה בשל שיהוי בהגשת התביעה, זאת כאמור במכתב הדחייה מיום 8/9/2011 (תביעת התובעת ומכתב הדחייה צורפו לתגובת הנתבע). התובעת הגישה תשובה לתגובת הנתבע ביום 14/9/2011, בה טענה את הטענות הבאות: התובעת כללה את דמי הלידה בתביעתה העיקרית, שהגישה התובעת לבית הדין ביום 22/4/2009, מאחר ולא ניתן לתבוע דמי לידה כל עוד התביעה לגמלת שמירת הריון לא הוכרה על ידי הנתבע, ובשל דחיית תביעת התובעת לגמלת שמירת הריון הוגשו שתי התביעות יחדיו. לאחר שהנתבע הכיר בתביעה לגמלת שמירת ההריון, הגישה התובעת תביעה לדמי לידה בחודש 1/2011 ותביעה זו נדחתה על ידי הנתבע ביום 8/9/2011. מאחר והשרשרת אינה צודקת, צדקה התובעת שכללה גם את התביעה לדמי לידה בתביעה לגמלת שמירת ההריון, מחשש לטענת התיישנות או טענה אחרת מצד הנתבע, ופסק הדין שניתן מתייחס גם לדמי לידה. חוק הביטוח הלאומי חוק יבש הוא ועל פקיד התביעות היה לקשור את התביעה לשמירת הריון ופסק הדין ולאשר את התביעה לדמי לידה. עוד טוענת התובעת, כי במקום לנהל תביעה חוזרת ושרשרת שניה, על בית הדין לקבל את תביעת התובעת לדמי לידה, כהמשך לתביעה לגמלת שמירת ההריון, זאת מטעמי חסכון בזמנם של בית הדין והצדדים. עיינתי בבקשות התובעת, בתגובות הנתבע, בכל החומר המצוי בתיק בית הדין, בחומר הנוסף שהגישו הצדדים ובטענות הצדדים ושוכנעתי כי דין בקשתה של התובעת להורות לנתבע לשלם לה דמי לידה - להדחות. טעמי יובאו להלן. אין מבוטח רשאי להגיש תביעה לבית הדין, אלא בעניין תביעה שנדחתה על ידי הנתבע. משהתובעת הגישה לנתבע תביעתה לדמי לידה רק ביום 11/1/2011, היינו לאחר מתן פסק הדין (שניתן ביום 28/10/2010), לא היה מקום לכך שעניין דמי הלידה, יתבע טרם זמנו, במסגרת התביעה שהגישה לבית הדין ביום 22/4/2009, בעניין דחיית תביעתה לגמלת שמירת הריון ע"י הנתבע. זאת ועוד, באת כח הנתבע הודיעה לבית הדין ביום 17/10/2010, כי הנתבע החליט לאשר את תביעתה לגמלת שמירת הריון לתקופה מיום 20/9/2008 עד 24/2/009 ובא כח התובעת ציין בתגובתו, כי הוא שמח על החלטת הנתבע, ולא טען או ביקש דבר בעניין תביעה לדמי לידה, ובפסק הדין, שניתן בהתאם להסכמות הצדדים, צויין: "בא כוח הנתבע הודיעה לבית הדין, כי לאחר ששקל בשנית את עמדתו ולאור הנסיבות המיוחדות של התיק החליט הנתבע לחזור בו ממכתב הדחיה שנשלח לתובעת ביום 22/2/2009 ולאשר את תביעת התובעת מיום 15/12/2008 לגמלת שמירת הריון וזאת לתקופה שמיום 20/9/2008 ועד ללידה שהיתה ביום 24/2/2009." להודעה זו ניתן תוקף של פסק דין. מכאן ברור כי פסק הדין כלל לא התייחס לעניין דמי הלידה, ועל כן התובעת אינה זכאית על פי פסק הדין לדמי לידה. אשר לבקשת התובעת, כי בית הדין ידון במסגרת תיק זה גם בדחיית תביעתה לדמי לידה, שהוגשה לנתבע ביום 11/1/2011 ונדחתה על ידו ביום 8/9/2011 - יוטעם כי משניתן פסק הדין ביום 28/1/2010 סיים בית הדין את מלאכתו ואינו מוסמך לדון בתביעה חדשה במסגרת תיק זה. עם זאת מובהר לתובעת, כי היא רשאית התובעת להגיש תביעה חדשה לבית הדין בעניין דחיית תביעתה לדמי לידה. בטרם תחתם ההחלטה יצויין, כי יש להצר על כך שהתובעת לא גילתה אוזנו של בית הדין, מיד עם הגשת בקשתה לביזיון בית המשפט, בכך שהגישה תביעה לנתבע בעניין דמי הלידה רק ביום 11/1/2011, היינו לאחר מתן פסק הדין, וציינה זאת לראשונה רק לאחר שהנתבע טען זאת. משהנתבע שילם לתובעת את גמלת שמירת ההריון, לה היא זכאית - בקשתה לביזיון בית המשפט נמחקת בזאת. משחוב פסק הדין, שניתן ביום 28/10/2010, שולם לתובעת רק בחודש יוני 2011, לאחר הגשת בקשתה לביזיון בית המשפט ובעקבותיה - ישלם הנתבע לתובעת שכר טרחת עורך דין בסך 2,000 ₪ בגין הצורך בהגשת הבקשה. הסכום ישולם תוך 30 יום מקבלת החלטה זו, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל. בקשת התובעת, שבית הדין ידון בתביעתה לדמי לידה או לחייב את הנתבע לשלם לה את דמי הלידה במסגרת תיק זה - נדחית בזאת. הובהר כאמור לתובעת, שהיא רשאית להגיש תביעה חדשה לבית הדין בעניין דמי הלידה. ביטוח לאומי