א. ערעור על החלטת הועדה הרפואית העליונה מיום 15.1.01. ב. עיקרי העובדות: המערער יליד 1955. המערער התגייס לשירות בצה"ל בשנת 1974 בפרופיל רפואי 97. המערער שירת כמסגר טנקים ונגמ"שים. עם תום שירות החובה התנדב המערער והמשיך לשרת בחיל החימוש עד ליום 31.8.00. בשנת 1995, בהיותו במוצב בלבנון, החל לסבול מכאבים, הרגשת כבדות, זרמים ונימול בכפות הידים. המערער אובחן כסובל משינויים ניווניים במפרק הקרפו- מטהקרפאלי הראשון משמאל ומתסמונת המנהרה הכפית דו צדדית. ועדה רפואית שהתכנסה ביום 29.7.99 קבעה למערער 6% נכות בגין: תסמונת התעלה הכפית מימין, לפי פרט 29 (6) I- 1% מצב לאחר ניתוח כריתת עצם הטרפציום בכף יד שמאל, לפי פרט 35 (4) ב'. המערער הגיש ערעור לועדה הרפואית העליונה. לערעורו צירף המערער חוו"ד מיום 7.4.00 ערוכה על ידי ד"ר ע' לין, כירורג - אורטופד, מומחה בכירורגית כף היד. הועדה הרפואית העליונה קבעה למערער 13% נכות בגין: מ.א כריתה של עצם הטרפציום עם שינויים ניווניים בשורש כף יד שמ' עם השפעה קלה על כושר הפעולה, לפי פרט 35 (4) ג - 10% מ.א C.T.S מצד ימין (מותאם) לפי פרט 29 (6)- 1% חבלה אקוסטית ללא טינטון קבוע - לפי פרט 72 (ד) (ו)- 1% מ.א ניתוחים והפרעות מיזעריות (החמרה) לפי פרט 15 (1)א'- 0.25% צלקות ביד שמ' וימין לפי פרט 75 (1) (א) -1% ב. העצב המדיאני בכף יד שמאל לטענת המערער, שגתה הועדה כשקבעה סעיף נכות מאוחד בגין הפגימה בעצב המדיאני ושינויים ניווניים במפרק הקרפו- מטהקרפאלי. המערער טוען כי בהתאם לחוות דעתו של ד"ר לין, מדובר בשתי פגימות נפרדות ויש לקבוע נכות נפרדת בגין כל אחת מהפגימות. לטענת המשיב, ד"ר לין לא הסביר בחוות דעתו מדוע יש לקבוע נכות נפרדת בגין התעלה הכפית משמאל, בנוסף על הנכות בשורש כף יד שמאל. עוד טוען המשיב, כי הוועדה הרפואית העליונה כללה בחישוב הנכות של 10% שנקבעה בגין שורש כף יד שמאל את הנכות בגין מצב שחרור התעלה הכפית משמאל. הועדה הרפואית העליונה קבעה: "הוועדה באופן כוללני מסכימה ומקבלת את הכרעתו של ד"ר לין בגין שינויים סיפטומטיים בכף יד שמ' (גפה לא דומננטית) עם השפעה קלה על כושר הפעולה ולכן משנה את הנכות וקובעת 10% לצמיתות בגין פריט 35 4 (ג). לגבי הגירוי בעצב המידאנוס הוועדה בדעה שהנכות שקיבל משקפת את מצבו (מצד ימין) לגבי צד שמ' העצב נכלל בתוך נכות של 10% שהוועדה קבעה ובכך חלוקה עם ד"ר לין". ד"ר לין קבע בחוות דעתו: "10%, על פי פריט 35(4)ג, בגין שינוים ניווניים סימפטומטיים בשורש כף יד שמאל (הגפה הלא שלטת), עם השפעה קלה על כושר הפעולה וממצאים אובייקטיביים (בדיקת מיפוי עצמות). ... 1%, על פי פרט 29(6)I, בגין מצב לאחר שיחרור התעלה הכפית משמאל" (עמ' 7 לחוות הדעת). הוועדה הרפואית העליונה התייחסה לחוות דעתו של ד"ר לין. הוועדה ציינה כי מצב שחרור התעלה הכפית משמאל נכללת בחישוב הנכות של 10% שנקבעה לגבי שורש כף יד שמאל. לא ברורה טענתו של המערער לפיה יש לקבוע נכות נפרדת בגין התעלה הכפית משמאל ובנוסף לנכות בשורש כף יד שמאל. עמדה זו אומנם מבוססת על חוות דעתו של ד"ר לין, אולם איננה מובהרת ואיננה מוסברת. על פני הדברים לא ברור כי המדובר בשתי פגימות נפרדות, ומשכך אינני סבורה כי יש לקבל את ערעורו של המערער בנקודה זו. אשר על כן, כאמור, סבורה אני כי דין הערעור, בענין זה, להדחות. ג. העצב המדיאני בכף יד ימין לטענת המערער התעלמה הועדה הרפואית מממצאים אובייקטיבים אשר מראים על פגיעה חשמלית ותחושתית בעצב המדיאני בכף יד ימין. עוד טוען המערער, כי היה על הוועדה הרפואית לקבוע נכות על פי פרט 31(4) א, אשר דן בעצב המדיאני, באופן פרטני. לטענת המשיב, הוועדה הרפואית העליונה ציינה כי איננה מקבלת את חוות דעתו של ד"ר לין וקבעה כי הנכות שקיבל המערער משקפת את מצבו. עוד טוען המשיב כי הועדה ציינה "כי מדובר בגירוי בעצב המדיאני וכאמור אין זה המקרה של שיתוק חלקי המצדיק הענקת נכות לפי פרט 31(4)" (סעיף 6 לתגובת המשיב). סבורה אני כי גם בענין זה דין הערעור להדחות. הוועדה אישרה את קביעת הוועדה הרפואית מדרג ראשון, לפיה יש להעניק למערער 1% נכות לפי פרט 29(6)I (מותאם). ד"ר לין קבע בחוות דעתו כי יש לקבוע למערער נכות בשיעור של 5% לפי פרט 31(4) א I. פרט 31 (4) קובע: (4) שיתוק עצב MEDINANUS א. שיתוק חלקי I בצורה קלה מאוד 5%". הוועדה הרפואית העליונה דחתה את הערעור וקבעה" לגבי הגירוי בעצב המדיאנוס הוועדה בדעה שהנכות שקיבל משקפת את מצבו (בצד ימין)" הוועדה לא מצאה סימנים המתאימים לנכות לפי פרט 31(4) וקבעה כי זהו אינו מקרה של שיתוק חלקי. לפיכך, סעיף 29(6) I שנקבע על ידי הוועדה מתאים למצבו של המערער ואין לקבוע לו נכות לפי פרט 31(4)אI. ד. צלקות: לטענת המערער שגתה הוועדה הרפואית משלא קבעה למערער נכות לפי פרט 75 א. המערער טוען שיש בגופו שלוש צלקות, ועל פי שטחן הרבוע ,יש להחיל את פרט 75(א) 3. לטענת המשיב, הוועדה הרפואית העליונה קיבלה את חוות דעתו של ד"ר לין לענין הצלקות וקבעה נכות בשיעור של 1% לפי פרט 75(1)א. הוועדה הרפואית העליונה קבעה: "בכף יד שמ' בקו אמצעי צלקת ניתוחית באורך כ- 5 ס"מ ובצד רדיאלי של שורש כף יד שמ' צלקת אורכית באורך כ- 7 ס"מ, עם סימני תפירה לכל אורכן. בכף יד ימ' באזור אמצעי, כפי, צלקת ניתוחית באורך כ- 4 ס"מ עדינה שטחית לא דביקה לרקמה התת עורית אינן רגישות למישוש אינן גורמות להפרעות תפקוד כשלעצמן. בהתייחס לחוות דעתו של ד"ר לין מקבלת את דעתו בנושא הצלקות וקובעת 1%". (עמ' 2 לפרוטוקול הוועדה). סבורה אני כי דין הערעור, בענין זה, להתקבל. אינני סבורה כי הוועדה לאור בדיקתה צריכה היתה להסתמך על הקביעות הקצרות בחוות דעתו של ד"ר לין. היה על הוועדה למדוד את הצלקות השונות בגופו של המערער, לקבוע את שטחן, ולהחיל, כדין, את פרט המבחן המתאים. ב"כ המשיב אף הוא סבור כי על הוועדה היה למדוד את הצלקות ולקבוע את הנכות על פי שטח הצלקות. (עמ' 3 לפרוטוקול). משהוועדה הרפואית לא עשתה כן, מוחזר התיק לוועדה הרפואית העליונה על מנת שתמדוד את הצלקות ותקבע סעיף ליקוי מתאים בגינן. ה. סוף דבר הערעור מתקבל ככל שעניינו הצלקות. שאר חלקי הערעור נדחים. אין צו להוצאות. ניתן היום כ' בכסלו, תשס"ג (25 בנובמבר 2002) במעמד י' שטופמן, שופטת צבאצלקתאגף השיקום