העסקת תושב ארעי פג תוקף

רקע 1. בפנינו תביעתו של התובע, כנגד מעסיקתו לשעבר, חברת פונדק הצלבנים בע"מ ( להלן- החברה /הנתבעת1), ומנכ"ל החברה מר משה בן נעים (להלן -משה/ הנתבע2) לתשלום : פיצויי פיטורים בסך 94,792₪. דמי הודעה מוקדמת בסך 6,250 ₪ דמי חגים בסך 10,000 ₪ , שעות נוספות 30,000 ₪ נטו. 2. לטענת הנתבעים, התובע לא זכאי לתשלום פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת, היות ונטש את העבודה ללא מתן הודעה מוקדמת ובנסיבות שאינן מזכות בתשלום פיצויי פיטורים. וכל יתר רכיבי התביעה דינן להידחות. 3. התובע הינו תושב כפר סילת אלד'הר הנמצא בתחומי הרשות הפלסטינאית. בזמנים הרלוונטיים לתביעה עבד התובע במדינת ישראל, בכפוף לאישורי עבודה אשר ניתנו לו על ידי אגף שירות התעסוקה במדינת ישראל. 4. בבעלות הנתבעת1- חברת פונדק הצלבנים בע"מ- ישנה מסעדה השוכנת לחוף הים קיסריה (להלן- המסעדה). עד לשנת 1991- עבד התובע במסעדה שהייתה בבעלות אורה ברקוביץ . לאחר מכן הבעלות במסעדה עברה לחברת "פונדק הצלבנים בע"מ", והתובע המשיך בעבודתו כטבח בחברה. (ראה ריכוז נתונים חודשיים של שרות התעסוקה אגף מדור התשלומים). 5. העידו בפנינו התובע, ועד מטעמו- מר אבנר פרס, אשר במועד מתן עדותו שימש סגן מנהל אגף בכיר ברשות האוכלוסין וההגירה ומעברי הגבול במשרד הפנים. מטעם הנתבעים העיד הנתבע2- מר משה בן נעים שהינו מנהלה של הנתבעת1 . תקופת עבודתו של התובע 6. לטענת התובע, הוא עבד כטבח במסעדה בקיסריה - החל משנת 1983 ועד 11/2004 ברצף אצל מעסיקים שונים, ובשנים האחרונות לעבודתו הייתה המסעדה בבעלות הנתבעת1, כאשר הנתבע2 היה מנכ"ל הנתבעת1. 7. מנגד טוענים הנתבעים, כי הנתבע2, הפך לבעליה של חברת פונדק הצלבנים בע"מ, החל מסוף שנת 1997, וקודם לכן הנתבע2, היה שכיר בחברה ביחד עם התובע ועובדים נוספים. לטענת הנתבעים, שולמו לתובע פיצויי הפיטורים בגין התקופה שקדמה לשנת 1997, השנה בה המסעדה עברה לבעלות הנתבע2, ולאחר מכן, התובע לא עבד ברצף, אלא החסיר ימי עבודה רבים ולעיתים אף חודשים מלאים, אם מחמת סגר שהוטל על השטחים ,או עוצר בשל המצב הביטחוני , ואף על פי כרטיסו האישי של התובע בשירות התעסוקה , ניתן לראות כי התובע הפסיק עבודתו בחודשים 12/98, 9/99, 1,8,9,10,11,12 בשנת 2000, כמו גם בחודשים 1,2,4,6,7,9,10,11,12 בשנת 2001, ובשנת 2002 לא עבד כלל, וכן בחודשים 3,4,5,6,7,8,9,10,11,12 בשנת 2003 -התובע לא עבד כלל (ראה נ/1) 8. על פי הוראות סעיף 1 (א) לחוק פיצוי פיטורים, והכלל "המוציא מחברו עליו הראיה", הטוען לרציפות בעבודה, על מנת שתקום לו הזכות לפיצויי פיטורים , עליו מוטל נטל הראיה והשכנוע (ראה: דב"ע לג / 58-3 האוניברסיטה העברית נ' בתיה מינטל, פד"ע ה ,65 ; דב"ע נו / 69-3 ד"ר איסר מזר ; דב"ע לה/3-61 זיסו יוזיפוף נ' יעקב חנוני פד"ע ז 3 ; עע 1264/04 אלעביד פאיז נ חובב חקלאות בע"מ-לא פורסם). על התובע הנטל להוכיח את תקופת עבודתו ושיעור שכרו (דיון מספר נד' 23-3 חיים פרינץ נ' נתי גפן ואח', פד"ע כו , 552).ב ובהתאם ובכפוף 9. מטעם התובע, הוגשה תעודת עובד ציבור (ת/2), אשר נערכה על ידי מר אבנר פרס -סגן מנהל אגף בכיר ברשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול במשרד הפנים (להלן- אבנר), ובשל חשיבותה להלן ציטוט מהאמור בה : "1.לכל עובד תושב האוטונומיה ,המועסק בישראל ומדווח באמצעותנו קיים במערכת כרטיס אישי (ארצי ומצטבר) ובו נתוני השתכרותו וימי העבודה שדווחו ע"י מעסיקיו,ז"א הנתונים המצויינים בכרטיס האישי של העובד מתבססים על הנתונים שמעסיקיו דיווחו ע"ג יומני העבודה החודשיים. 2. אגף מת"ש היתרים ותשלומים אינו עוסק באכיפה בשטח ולכן אין באפשרותנו לאמת את הנתונים המדווחים ע"י המעסיקים. 3. המעסיק חותם על נכונות הנתונים המדווחים והם מהווים בסיס להכנת משכורתו של העובד לניכויים המחוייבים" 10. עיון בטופס "ריכוז נתונים חודשיים" בכרטיסו האישי של התובע באגף שרות התעסוקה, מגלה כי התובע עבד בתקופות שונות אצל מעסיקים שונים,החל משנת 1989 ולא משנת 1983 כפי שטוען התובע: החל מחודש 3/1989 ועד 10/1991- דווח התובע כמי שהועסק על ידי אורה ברקוביץ . החל מחודש 10/1991 ועד 5/2001- דווח כמי שהועסק על ידי חב' "פונדק הצלבנים בע"מ". החל מחודש 1/2003 ועד 2/2003- דווח כמי שהועסק על ידי אשכנזי -בענף החקלאות. החל מחודש 12/2003 ועד 10/2004- דווח כמי שהועסק על ידי חב' "פונדק הצלבנים בע"מ". 11. אבנר, העד מטעם התובע, אשר בזמנים הרלוונטיים לתביעה שימש כסגן מנהל אגף בכיר ברשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול במשרד הפנים, הסביר במסגרת עדותו בפנינו, כי כל מעסיק ישראלי המעוניין להעסיק עובד המתגורר בשטחי יהודה ושומרון, עליו לקבל רישיון העסקה מהמנהל האזרחי עבור העובד, ולדווח מידי סוף כל חודש מהו שכרו של העובד , "יומן העבודה בו הם ממלאים את הנתונים כולל בתוכו מספר רובריקות,שחלק מהן זה מספר ימי עבודה שחובה לדווח על כך, היקף שעות ביום העבודה ,גם חובה לדווח באם יש,תעריף יומי חובה למלא וכל השאר כמו כלכלה ,שעות נוספות,נסיעות,חופשה,הבראה וכו' ,שבאפשרות המעסיק לדווח,ואז למעשה נוצר סה"כ השתכרות ביומן העבודה ברוטו,תעריף יומי וסה"כ ברוטו הכולל מרכיבים נוספים. ...המעסיק מדווח על יומן העבודה וחותם על נכונות הדברים. לעובד אין קשר לדיווח" (עמ' 18 משורה 16 לפ'). בהמשך הסביר העד, כי ללשכת התעסוקה אין כלים לוודא את אמיתות הנתונים עליהם מדווח המעסיק , ולאחר עיבוד הנתונים המעסיק מחויב בתשלום בגין רכיבים סוציאליים עבור עובדיו,ולאחר ביצוע התשלום, מקבל המעסיק "חבילת זכאות"-המכילה בתוכה יומן עבודה לחודש עוקב עם פרטי המעסיק ופרטי העובדים שדווחו על ידו , וגם דו"ח ביצוע תשלומים לאחר קליטת נתוני היומן הידני שהגיש המעסיק . 12. באשר לטענת התובע לאי נכונות של דו"ח שירות התעסוקה ,היות ולטענתו הוא אינו משקף את מציאות העסקתו, שכן הוא החל לעבוד במסעדה כבר בשנת 1983, נציין כי התובע העלה טענה זו, מבלי שהביא ראיות כלשהן,שיש בהן כדי לסתור את הנתונים המופיעים בכרטיסו האישי שבלשכת שירות התעסוקה. כמו כן, לא הוצגו לבית הדין דוחות של שירות התעסוקה על העסקת התובע בשנים שקדמו לשנת 1989, ויש לזקוף זאת לחובת התובע, שעליו רובץ נטל ההוכחה של תקופת עבודה ורציפות בעבודה, מה גם שבמסגרת עדותו, הסביר העד אבנר מטעם התובע, כי הדוחות של דיווחי המעסיק ללשכת שירות התעסוקה על העסקת עובדים פלסטינאים קיימים במערכת גם בגין השנים שקדמו לשנת 1989 (ראה עמ' 19 משורה 29 לפ'), כך שהיה בידו של התובע להציג ראיה זו לבית הדין בשקידה סבירה, והוא לא עשה כן. 13. לפיכך, בנסיבות העניין אנו קובעים כי, הרישומים אשר נעשו על ידי שירות התעסוקה ביחס לתובע, משקפים מהימנה את מערכת יחסי העבודה בין מעסיקיו השונים, ועל הטוען לסתור נתונים אלה - מוטל נטל נכבד (ראה: ע"ע 660/05 חברת אביסרור משה ובניו - אסמאעיל קיסיה, אשר ניתן ביום 19/3/07,) בהתבסס על הנתונים של שירות התעסוקה, ועדותו של אבנר מרשות האוכלוסין וההגירה במעברי הגבול, אנו קובעים כי תקופת עבודתו של התובע במסעדה בקיסריה, החלה בחודש מרץ 1989 והסתיימה בשנת אוקטובר 2004, אצל מעסיקים שונים כאשר חלו הפסקות בעבודתו מעת לעת, אליהן נתייחס בהמשך . שכרו הקובע של התובע 14. לטענת התובע, הוא השתכר 250 ₪ נטו ליום. כאשר את הסכום שהופיע על גבי תלוש השכר- קיבל לטענתו בשיק ואת היתרה במזומן. לטענתו, תלושי השכר שניתנו לו מעולם לא שיקפו את נתוני השכר האמיתיים הן ביחס לשיעור השכר היומי והן ביחס למספר ימי העבודה בחודש. 15. מנגד טענו הנתבעים כי התובע השתכר שכר מינימום ,כפי שאף דווח לשירות התעסוקה בימים ובחודשים שעבד. 16. נטל ההוכחה בדבר תשלום שכר גבוה יותר מזה המדווח בתלושי השכר ודוחות שירות בתעסוקה, רובץ לפתחו של התובע. התובע לא הניח בפנינו כל תשתית ראייתית לביסוס טענתו כי שיעור שכרו היומי היה 250 ₪ נטו, שכן מרישומי לשכת שירות התעסוקה שצורף לתיק, עולה כי שכרו עמד על גובה שכר מינימום שהיה באותה עת . זאת ועוד - מחומר הראיות ומן העדויות ששמענו אין חולק כי התובע קיבל לידיו את תלושי השכר במהלך תקופת העבודה (ראה-ת/1) (למעט מספר חודשים כדבריו), לא נטען ואף לא הוכח כי בזמן אמת, נשמעה מפיו כל טענה אודות הנתונים שנרשמו בתלושי השכר, וכי הם אינם תואמים את המציאות. במסגרת חקירה ראשית נשאל התובע, האם כאשר המסעדה עברה בעלות, שאל לעניין זכויותיו, או פנה לשירות התעסוקה, והתובע השיב: "כשברקוביץ מכר את החברה לדני ואלי, נשארנו בעבודה בקיסריה באותו מקום, אבל על מנת לדעת את זכויותינו פניתי עם מר משה בן נעים ללשכת התעסוקה ואמרו לנו שאם אנו ממשיכים לעבוד באותו מקום אין לנו ממה לחשוש ונקבל את הפיצויים שלנו" (עמ' 5 שורה 25 לפ'). קרי, התובע ידע לעמוד על זכויותיו בזמן אמת. יפים לעניין זה דברי השופט שמואל צור בפסק הדין בעניין חסיה בן ישראל,: "תלוש השכר אמור לשקף את השכר המגיע לעובד על פי התנאים הקבועים למשרתו. הכנת התלוש ומסירתו לידי העובד מוטלים על המעסיק, אך גם לעובד יש חלק ונחלה בדבר. על העובד לתת דעתו לפרטי התלוש ולעמוד על כך ששכרו שולם לו במלואו. עובד המקבל תלוש שכר חזקה שנתן דעתו לפרטי התלוש ואם לא העיר לגביו, חזקה שהסכים לתוכנו..." ( עע 186/05 בן ישראל- מדינת ישראל ניתן ביום 2.5.06 ). 17. אשר על כן, טענות התובע בכל הנוגע לרישום שגוי של נתונים בתלושי שכרו ובדוחות שירות התעסוקה דינן להידחות. חזקה על התובע שקיבל לידיו את תלושי השכר, שנתן דעתו אליהם, ואם לא העיר לגביהם במשך שנים כה רבות,חזקה שהסכים לתוכנם. דמי חגים 18. בכל הנוגע לתביעת התובע לתשלום דמי חגים, היה התובע חייב להוכיח את זכאותו לתשלום דמי חגים, ולהראות שעבד בסמוך יום לפני החג ויום אחרי החג ביחס אליו נתבע התשלום. אין בתצהיר ובעדות התובע, כל התייחסות למועדי החג אליהם מתייחסת התביעה לתשלום ימי חג, ולעבודתו של התובע בסמוך לפני ואחרי החג, אשר בגינו נתבע התשלום. משלא הוכיח התובע את תביעתו, התביעה בגין דמי חגים - נדחית שעות נוספות 19. לטענת התובע, במשך כל תקופת עבודתו הועסק בשעות נוספות מבלי שקיבל על כך כל תמורה. לגרסתו מתכונת עבודתו הקבועה הייתה- 6 ימי עבודה בשבוע בהם היה אחראי לפתיחת המסעדה בשעה 11.00 בבוקר ולסגירתה בסיום יום העבודה בשעה 24.00 ,קרי עבד 13 שעות ביום , ובתקופת החורף החל מחודש אוקטובר ועד לחודש מרץ במשך כשישה חודשים, עבד לכל היותר 20 ימים בחודש, לפיכך לטענתו הוא זכאי ל-5 שעות נוספות כל יום במכפלת 6 חודשים עבור כל שנה, ובסך הכל על דרך האומדנא 1000 ₪ לחודש ,ומשיקולים אישיים -שאותם לא פירט, העמיד את תביעתו לרכיב זה על סך 30,000 ₪ . 20. משקבענו כי הרישומים אשר נעשו על ידי שירות התעסוקה ביחס לתובע, משקפים מהימנה את מערכת יחסי העבודה בין מעסיקיו השונים, נדחית בזאת טענתו לעבודה במתכונת קבועה של 6 ימים בשבוע 13 שעות ביום. הלכה פסוקה היא כי תביעה לגמול שעות נוספות הינה תביעת ממון מוגדרת ואין לפסוק בה לפי אומדנא : "התביעה לגמול שעות נוספות היא מתביעות הממון המוגדרות ואין לפסוק בה לפי אומדנא דדינא, או לפי עקרונות של שכר ראוי. המבקש גמול שעות נוספות חייב להוכיח לא רק את העובדה שהועבד בשעות נוספות אלא גם את מספר השעות שהועבד לכך, על מנת שביה"ד יוכל לפסוק סכום קצוב". ( ראה: דב"ע לב/32-3 פרוימוביץ נ' בר אדון, פד"ע ד' 39).    אם כן, על התובע גמול שעות נוספות, לפרט את תביעתו, לכמת אותה כראוי ולהוכיח לא רק את עצם עבודתו בשעות הנוספות אלא גם ובמיוחד את היקפה ואת התשלומים המתחייבים מכך.  21. התובע בענייננו לא עמד בנטל ההוכחה הדרוש. מלבד טענתו הכללית לפיה עבד במתכונת קבועה, לא הניח תשתית ראייתית לעבודה בשעות נוספות ולא פירט את הימים בהם עבד שעות נוספות וכמה שעות עבד. 22. תביעת התובע לתשלום בגין שעות נוספות-נדחית. נסיבות ניתוק יחסי העבודה 23. לטענת התובע, עבודתו אצל הנתבעים הופסקה ביום 16.11.04, עת פג תוקף רישיון העבודה האחרון שהנפיקה לו הנתבעת1. לטענתו, לאחר שהופסקה עבודתו, הוא פנה ובקש מהנתבע2 לחדש לו את רישיון העבודה ולאפשר לו לחזור לעבודתו, אך הנתבע2 סירב לבקשתו ואף התחמק ממנו ולא ענה לשיחות טלפון שלו. התובע הוסיף לטעון, כי באותה התקופה הנתבע2, דאג לחדש את רישיונו של בן אחותו ואילו מהתובע התעלם והתחמק . 24. מנגד טען הנתבע2, כי התובע לא פוטר אלא, שב-11/04 חדל התובע להגיע לעבודה וזאת מבלי שנתן הודעה מוקדמת. לגרסתו, בסמוך למועד עזיבתו של התובע, ביקש מהרשויות לחדש את רישיון העבודה של התובע, ברם נאמר לו לטענתו,שהתובע קיבל רישיון עבודה אצל מעסיק אחר, לכן לא ניתן לאשר לו חידוש רישיון עבודה עבור התובע, על מנת שלא יהיו "כפילויות מעסיקים" ביחס לתובע. בעדותו התייחס הנתבע2 לשאלת ההיתר כאשר העיד: "מאחר ולא הצלחנו לסייע לתובע לטפל ברישיון ולאחר בדיקה התברר שהתובע עובד במקביל במקום אחר,וזה התברר מלשכת התעסוקה, כנראה שהתקלות נבעו מכך אני לא יודע במשך כמה שנים" (עמ' 7 משורה 11 לפ') העד נשאל: כשבסוף 11/04 לתובע היה היתר עבודה ואתה ,אחרי 11/04 לא חידשת את ההיתר שלו ולעומת זאת חידשת לווג'יה את ההיתר, מדוע? ת. כי השבתי קודם לכן, שלאורך כל הזמן היה בעיות איתו ברישיון,ולאחרים לא היו בעיות. אחרי בירור התברר שהתובע עבד במקום נוסף ולא ניתן היה להוציא כפל היתרים למספר מקומות עבודה. ההיתרים לא תלויים בנו. (עמ' 7 משורה 21 לפ') ... אני לא זוכר במדוייק את התאריך שהיה לו רישיון או לא. בזמן שלא היה לו רישיון לעבוד אצלנו,הוא הלך ל"מתחרים" שלנו לעבוד אצלהם,לדוגמה-מסעדת צ'רלי בעיקר ,המצודה והורדוס. (עמ' 7 שורה 28 לפ') 25. על פי הלכה שיצאה מבית הדין הארצי לעבודה בשורה של פסקי דין, כאשר יש מניעה חוקית אובייקטיבית להמשך העסקת עובד פלסטינאי בשטחי מדינת ישראל ,ועבודתו מופסקת,זכויותיו של העובד תיבדקנה - על רקע התשתית העובדתית המוכחת - התנהגות המעסיק ועובדו ותרומתם להיעדרות העובד מעבודתו: בין היתר יש לבחון ,האם עשה המעסיק כל הניתן וכל הנדרש ממנו אצל הרשויות המוסמכות כדי להעביר את רוע הגזירה (ראה: עע 145/07 גדיק אוגסטין נ' אהרון המל,ניתן ביום 9.12.2007 ; עע 1179/04; עע 1152/05 דוד דודאי ואח' נ' ניקולאי סטיקה, ניתן ביום 8.3.05 ). בעע 00 / 1344 , מועצה מקומית נ' טאהר אמין אבו הייזם, ניתן ביום 6.3.05), קבעה סגנית הנשיא, הש' נילי ארד (כתוארה אז), כי: "במצב שבו הופסקה כליל העסקתו של העובד מחמת הסגר, שכן אז, הגם שאין בידי המעביד לשנות מרוע הגזרה, ילקה העובד פעמיים: ייגדע באחת מקור פרנסתו ויישללו ממנו פיצויי פיטורים וזכויות אחרות העומדות לו עקב סיום העבודה. שאלה זו אינה מושא דיוננו בערעור זה, ונשאיר את ההכרעה בה לעת מצוא. עם זאת יוער, כי מדיניות משפטית וחברתית רצויה היא שיישא המעסיק בתשלום סכומים אלה לעובד, במיוחד כן כשמדובר בעובדי שטחים שאת התשלומים עבור זכויותיהם המוקנות בדין, חייב המעסיק ממילא להפריש לקופת שירות התעסוקה במהלך תקופתהעבודה. 26. שונים פני הדברים כשמדובר בסגר חלקי בלבד, במהלכו ניתנו הקלות להתרת כניסתם לישראל של חלק מן העובדים, לפי תנאים שנקבעו. או אז, תיבחן סבירות פעולתם של הצדדים לחוזה העבודה. במסגרת זו יהא על העובד להוכיח כי היה מוכן ומזומן לעבודה אצל מעסיקו כל אותה עת וכי לא עבד ולא השתכר באותה תקופה אצל מעסיק אחר. מנגד, על המעסיק הנטל להוכיח כי עשה כל הנדרש בדין, וככל שניתן היה לעשות בנסיבות המקרה, כדי שהעובד יזכה באישור הכניסה. זאת, באשר המידע בדבר השתדלותו ומאמציו אצל הרשויות מצוי, בראש וראשונה, ברשותו. אם לא תאמר כן, נתת בידי המעסיק היתר ומוצא קל לנער חוצנו מעובד שהתשלום עבור העסקתו גבוה, כמו המשיב בענייננו, שהועסק על-ידי המועצה כמורה במשך כעשרים שנה, ולהעסיק תחתיו עובד אחר, "זול יותר"." 26. במקרה דנן, לא הוכח כי הנתבעים פעלו במרץ על-מנת להסדיר את אישור כניסתו של התובע לשטחי מדינת ישראל- כמצופה ממעסיק סביר, במכתב פניה, או בכל דרך אחרת. מה גם שהנתבעים טענו כי נבצר מהם לחדש את רישיון ההעסקה של התובע מאחר ונמסר להם על ידי לשכת התעסוקה, שהתובע קיבל רישיון העסקה ממעביד אחר, ולכן לטענתם הם סורבו לקבל רישיון העסקה עבור התובע. ברם,עיון בריכוז נתונים חודשיים בכרטיסו האישי של התובע אשר הוצא על ידי שרות התעסוקה אגף מדור התשלומים והוגש לבית הדין מגלה כי, החל מחודש 10/2004 ועד לחודש 8/2006 , קרי, במשך כשנתיים,מאז שרישיונו של התובע פג ב-11/04 לא הוצא לתובע רישיון עבודה בשטחי מדינת ישראל כלל, לפיכך הטענה לפיה התובע קיבל אשרת עבודה אצל מעסיק אחר לאחר ובסמוך לחודש 11/04 לא הוכחה על ידי הנתבעים . 27. לא נעלמה מעניינו הפסיקה אליה הפנו הנתבעים, באשר לנסיבות בהן אין מקום לחייב את המעסיק בתשלום פיצויי פיטורים במקום בו המניעה להעסקת העובד מקורה בגורם חיצוני כגון סגר או עוצר שהוטל, ובעניינו שירות התעסוקה אשר סרב לחדש רישיון עבודה לתובע. אולם בתיק דנן, לא הוכח ואף לא נטען, כי המניעה להוצאת רישיון עבודה לתובע , נבעה מסגר או עוצר שהוטל בסמוך למועד ניתוק היחסים, לפיכך כל פסקי הדין אליהם הפנה התובע אינם רלוונטיים , כמו כן לא הוכח שהייתה מניעה של שירות התעסוקה להנפיק רישיון עבודה לתובע ב-11/04. 28. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, שוכנענו כי הנתבעים לא פעלו כנדרש ממעסיק סביר לחידוש רישיון עבודה לתובע, ובשל מחדליהם נמנע מהתובע להמשיך בעבודתו כטבח אצלם. על כן האחריות להפסקת עבודתו של התובע אצל הנתבעים החל מחודש 11/04 מוטלת על הנתבעים , ובשל כך יש לחייב את הנתבעים לשלם לתובע פיצויי פיטורים ככול שהוא זכאי, ודמי הודעה מוקדמת. הרציפות בעבודה וזכאות התובע לפיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת. 29. לטענת התובע, הוא זכאי לתשלום פיצויי פיטורים בגין כל תקופת עבודתו במסעדה, החל משנת 1983 ועד 11/2004, היות ועבודתו במסעדה הייתה רציפה, למעט ימים בודדים בהם נבצר ממנו לעבוד בשל ימי חג ,או סגר שהוטל על השטחים, לכן תקופת עבודתו לשם קביעת זכויותיו הינה 20.75 שנים . 30. מנגד טוענים הנתבעים, כי הנתבע2, עבד כשכיר במסעדה, ביחד עם התובע עד לשנת 1997, בתחילה המסעדה הייתה בבעלות בני הזוג זאביק ואורה ברקוביץ,ולאחר מכן נמכרה המסעדה לשלושה שותפים , אשר בהמשך מכרו את המסעדה לנתבע2. הנתבע2 טען בתצהירו, כי למיטב ידיעתו שולמו לתובע פיצויי פיטורים עם מכירתה של המסעדה על ידי בני הזוג ברקוביץ, ובכל מקרה התובע לא עבד באופן רציף במסעדה. 31. כפי שכבר קבענו לעיל, בהתאם לרישום בדו"ח שירות התעסוקה, תקופת עבודתו של התובע במסעדה בקיסריה, הייתה בין השנים 1989-2004, תחת מעסיקים שונים, עם הפסקות עבודה מעת לעת, כמפורט להלן: החל מחודש 3/1989 ועד 10/1991- דווח התובע כמי שהועסק על ידי אורה ברקוביץ . החל מחודש 10/1991 ועד 5/2001- דווח כמי שהועסק על ידי חב' "פונדק הצלבנים בע"מ". החל מחודש 1/2003 ועד 2/2003- דווח כמי שהועסק על ידי אשכנזי -בענף החקלאות. החל מחודש 12/2003 ועד 10/2004- דווח כמי שהועסק על ידי חב' "פונדק הצלבנים בע"מ". 32. סעיף 1(א) לחוק פיצויי פיטורים תשכ"ג-1963 (להל- חוק פיצויי פיטורים)קובע: "מי שעבד שנה אחת ברציפות ... אצל מעביד אחד או במקום עבודה אחד ופוטר, זכאי לקבל ממעבידו שפיטרו פיצויי פיטורים". החוק קובע עיקרון של רציפות בעבודה ,אם העובד הועסק במקום עבודה אחד,כאחד התנאים לזכאות לפיצויי פיטורים. קרי, אין רלוונטיות לעובדה שבתקופה בה עבד התובע במסעדה (מקום עבודה אחד),התחלפו הבעלים. על פי הוראות סעיף 1(א) לחוק פיצויי פיטורים , די בעובדה שהתובע עבד "במקום עבודה אחד" ופוטר, זכאי הוא לקבל ממעבידו שפיטרו, פיצויי פיטורים בגין כל התקופה שעבד במסעדה, ובלבד שעבד לפחות שנה אחת ברציפות. 33. סעיף 2 לחוק מונה את ההפסקות בעבודה שאינן פוגעות ברציפות, כאשר סעיף 2 (9) לחוק פיצויי פיטורים קובע כי ,לעניין סעיף 1, יראו רציפות בעבודה אפילו חלה בה "הפסקה ארעית ללא ניתוק יחסי עובד ומעביד אך הפסקה תוך ניתוק יחסי עובד ומעביד שאינה עולה על שלושה חודשים" , באשר לנטל ההוכחה בעניין הרציפות בעבודה נקבע בפסיקה כי על העובד להביא ראשית ראיה של מועד תחילת העבודה וסיומה,מה שמראה לכאורה כי עבד ברצף בין שני מועדים אלה. אולם משהתובע לא הצליח להוכיח את מועד תחילת העבודה לו הוא טוען, ומעסיקו הביא ראיה למועד תחילת העסקתו משירות התעסוקה, נטל ההוכחה עובר לתובע, לעניין הרציפות בעבודה: "הרציפות בעבודה היא אחד התנאים, הנדרשים על פי סעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963, על-מנת שתקום הזכות לפיצויי פיטורים. נטל השכנוע לעניין כל התנאים בסעיף זה, ובכלל זה הרציפות, הינו על העובד, שהרי הוא "המוציא מחברו" (דב"ע לג/3-58 האוניברסיטה העברית נ' בתיה מינטל, פד"ע ה 65; וספציפית לעניין הרציפות - דב"ע לה/3-16 זיסו יוזיפוף נ' יעקב חנוני, פד"ע ז 3). לפיכך, אם בסופו של הדיון מאוזנות כפות המאזניים, הרי טענתו של העובד בעניין הרציפות תידחה. עם זאת, כאשר מוכיח העובד את מועד תחילת העבודה ומועד סיום העבודה, הרי בכך הוא מרים את חובת הראיה הראשונית, ומראה לכאורה כי עבד בכל התקופה שבין שני מועדים אלה. בשלב זה עוברת חובת הראיה למעביד, אשר עליו להביא ראיות להוכחת הפסקה בעבודה במהלך אותה תקופה, אם כמובן הוא טוען להפסקה כזו (דב"ע נא/3-7 מרים עדאוי נ' פ.א.ב. שירותים בע"מ, פד"ע כב 325). הביא המעביד ראיות להוכחתה של הפסקה בעבודה, ישוב הנטל לעובד, ועליו יהיה להוכיח, כי התקיימו התנאים המפורטים בסעיף 2 לחוק, והתקיימה לפיכך רציפות בעבודה על אף ההפסקה (דב"ע נא/ 3-158 תחנת דלק בת-ים בע"מ נ' רפי מגלאשווילי, "עבודה ועוד", עבודה ארצי א(1) 251). כלומר, על העובד מוטלת חובת ההוכחה, כי הפסקת עבודה של שלושה חודשים לא היתה אלא הפסקה ארעית ללא ניתוק יחסי עובד מעביד. 34. בענייננו, טוען התובע בעלמא, כי עבד במסעדה באופן רציף 20.75 שנים ,מלבד ימי חג בהם שהה בחופש, וימי סגר בודדים שנבצר ממנו להגיע לעבודה, מבלי שהציג ולו בדל של ראיה להוכחת גרסתו. לעומתו, טענו הנתבעים כי חלו הפסקות בעבודת התובע במסעדה אשר גרמו לקטיעת רצף העבודה, ואף הציגו דו"ח של שירות התעסוקה המאמת את גרסתם, ואשר ממנו עולה כי חלו הפסקות בעבודת התובע במסעדה העולות בהרבה על שלושה חודשים בכל פעם . נציין כי, סעיף 2(9) לחוק פיצויי פיטורין, מבחין בין שני מצבים. הראשון, הפסקה ללא ניתוק יחסי עבודה, ובמקרה זה אין הגבלה של תקופת ההפסקה, ודי שיוכח שמדובר בהפסקה ארעית, מה שלא נטען על ידי התובע.השני, הפסקה תוך ניתוק יחסי עובד מעביד, במקרה כזה קיימת רציפות רק אם הפסקה איננה נמשכת יותר משלושה חודשים ואז אין היא מנתקת את הרציפות בעבודה, אך אם היא נמשכה יותר משלושה חודשים, אזי היא מנתקת את הרציפות בעבודה. 35. עיון בדו"ח שירות התעסוקה מגלה, כי במשך השנים, חלו הפסקות ממושכות בעבודת התובע אצל הנתבעים, העולות בהרבה על שלושה חודשים, לדוגמא: בשנת 1991- אין דווח על עבודה בחודשים 2,3,11,12 . בשנת 1992- אין דווח על עבודה בחודשים 1,2 . בשנת 1993- אין דווח על עבודה בחודשים 3,4,5,6,7,8,9,10,11,12 בשנת 1994- אין דווח על עבודה בחודשים 11,12 ,1,2,3,4,5 בשנת 1995- אין דווח על עבודה בחודשים 1,2,3 . בשנת 1996- אין דווח על עבודה בחודשים 3,4,5,6 . בשנת 1997 - עבד בחודשים 1 ו-12 בלבד . בשנת 1998 - עבד ברצף 1-11 למעט בחודש 12 . בשנת 1999 - אין דווח על עבודה בחודשים 10,11,12 . בשנת 2000 - אין דווח על עבודה בחודשים 1,8,9,10,11,12 . בשנת 2001- אין דווח על עבודה בחודשים 1,2,4,6,7,8,9,10,11,12. בשנת 2002- אין דווח על עבודה בשנה זו כלל. בשנת 2003- אין דווח על עבודה בחודשים 3,4,5,6,7,8,9,10,11 . בשנת 2004- אין דווח על עבודה בחודשים 3,4,5,6,7,11, 36. הנתונים משירות התעסוקה מראים שהיו הפסקות עבודה ממושכות, שלטענת התובע, הינן קשורות בדיווח לא נכון של מעסיקיו, נזכיר כי בע"ע 660/05 חברת אביסרור משה ובניו - אסמאעיל קיסיה, אשר ניתן ביום 19/3/07, נקבע כי, הרישומים הנעשים על ידי שירות התעסוקה משקפים מהימנה את מערכת יחסי העבודה בין הצדדים ועל הטוען לסתור נתונים אלה - מוטל נטל נכבד . בענייננו, התובע לא הביא ולו בדל של ראיה להוכחת גרסתו ,כי הדיווח של מעסיקיו השונים לאורך השנים , לשירות התעסוקה, היה חלקי ולא שיקף את המציאות והעובדות לאשורן . 37. שוכנענו כי בטרם פג רישיון העסקה של התובע אצל הנתבעים, הם לא פעלו כנדרש ממעסיק סביר לחידוש רישיון עבודה לתובע, ובשל מחדליהם נמנע מהתובע להמשיך בעבודתו כטבח אצלם לאחר 18.11.04, ולכן יש לראות בתובע כמי שפוטר מהעבודה במועד זה. אולם- כפי שעולה מדו"ח שירות התעסוקה, בטרם פוטר ב- 18.11.04 התובע לא עבד שנה מלאה ברציפות, על כן התובע לא זכאי לפיצויי פיטורים במועד ניתוק יחסי העבודה במועד זה. באשר להפסקת עבודה קודמת שעלולה הייתה לזכות את התובע בפיצויי פיטורים, היות ועבד ברצף 12 חודשים ואף יותר הייתה בחודש ספטמבר 1999, ברם- לא הוכח כי ניתוק יחסי העבודה במועד זה ארע ביוזמת המעביד ובנסיבות המזכות את התובע בתשלום פיצויי פיטורים. באשר לכל יתר הפסקות העבודה שקדמו ל-11/04 , על התובע מוטלת חובת ההוכחה, כי אותן הפסקות עבודה של שלושה חודשים ואף יותר מכך,לא היו אלא הפסקות ארעיות ללא ניתוק יחסי עובד מעביד. משעובדה זו לא הוכחה על ידו, יש לקבוע כי אין הוא זכאי על פי דין לפיצויי פיטורים. 38. לאור האמור לעיל, תביעת התובע לתשלום פיצויי פיטורים נדחית. הודעה מוקדמת 39. משקבענו כי, בנסיבות העניין דין התובע כדין מפוטר, זכאי הוא לחלף הודעה מוקדמת של חודש ימים , בסך 3,990 ₪. סוף דבר 40. לאור כל האמור לעיל במצטבר, אנו מורים לנתבעים,יחד או לחוד, לשלם לתובע תוך 30 יום מהיום, פיצוי בגין חלף הודעה מוקדמת בסך 3,990 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה,ועד מועד התשלום בפועל . 41. כמו כן, ישלמו הנתבעים יחד או לחוד לתובע הוצאות בסך של 1,500 ₪ אשר ישולמו תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל. 42. לכל צד הזכות להגיש ערעור על פסק הדין לבית דין הארצי לעבודה בירושלים, וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. ניתן היום, י' אב תשע"ב, 29 יולי 2012, בהעדר הצדדים. נוהאד חסן, שופטאב"ד מר פנחס והבנציג עובדים מר אליעזר טרינצרנציג מעבידים אשרה (ויזה)משרד הפניםרשיון ישיבת ארעי / תושב ארעי