1. בקשת הנתבעת שכנגד 2 לדחיית התביעה כנגדה על הסף. מדובר בתביעה שכנגד שהוגשה ע"י הצד הרביעי בתובענה, רום י.ג. הנדסה בע"מ, כנגד שולחת ההודעה נגדו, מדן קבלנות כללית, עפר, כבישים ומחצבות (1964) בע"מ, כנתבעת שכנגד 1, וכנגד המבקשת י.ג. מתאר ניהול ופיתוח בע"מ, כנתבעת שכנגד 2. שתי הנתבעות שכנגד, מדן ומתאר, הינן צדדים שלישיים בתובענה, להודעתה של עירית נתיבות, הנתבעת בתביעה העיקרית. 2. בבקשתה עותרת המבקשת לדחיית התביעה נגדה על הסף מחמת העדר יריבות ו/או מחמת שיהוי, ולהלן תמצית נימוקיה: אין יריבות בין הצדדים, שכן למבקשת, אשר שימשה כחברה מנהלת מטעם ממ"י מעולם לא היה קשר חוזי או אחר עם התובעת שכנגד. המבקשת אינה בעל דין הדרוש לבירור הטענות בהליך זה. תקנות סד"א אינן מאפשרות לצד ג' או ד' להגיש תביעה שכנגד נגד נתבע, אלא רק נגד תובע, ורק נגדו רשאי הוא לטעון לקיזוז. זכותו של צד ג' להגיש תביעה שכנגד אינה עולה מהוראות התקנות הדנות בהליכי צד שלישי. הסעד הנתבע בתביעה שכנגד והטענות המובאות בה, שונים מאלה המצוינים בתביעה העיקרית ואין קשר ביניהם, דבר המרחיב את היריעה יתר על המידה ומסרבל. התובעת שכנגד השתהתה משך 5 שנים מתום הפרויקט נשוא התובענה (שנת 2006) ועד להגשת התביעה כעת, ואף זאת רק על דרך של תביעה שכנגד. התביעה שכנגד הוגשה באיחור של כ-4 חודשים, תחת הגשתה בד בבד עם הגשת כתב ההגנה. 3. המשיבה, התובעת שכנגד, מתנגדת לבקשה ולהלן נימוקיה בתמצית: אופן ניהול התובענה מסור לשיקול דעתו של בית המשפט ותקנות סדר הדין אינן קובעות מסגרת נוקשה בעניין זה. כך, מסורה לבית המשפט הסמכות להורות על הפרדת דיונים, אך גם על איחודם, במידת הצורך, ולהורות על צירוף בעלי דין ומחיקתם. אופן בירורה של תביעת המשיבה כתביעה שכנגד הינה אף פרי של הסכמה דיונית שהושגה בין הצדדים ואשר קיבלה אישורו של בית המשפט, במסגרת הישיבה מיום 5.5.11, ולפיכך הבקשה הנוכחית הוגשה בניגוד גמור להסכמה דיונית בת תוקף. העילות בגינן מבוקש לדחות את התביעה על הסף אינן מפורטות בתקנה 101 לתקסד"א. הלכה היא כי לא בנקל יסלק בית המשפט תביעה על הסף, וככל שכתב התביעה כפי שהוגש מגלה עילה, מבלי להידרש לנכונות הטענות בשלב זה, לא תענה בקשה כאמור. יריבות בין הצדדים קמה מכוחן של עילות אחרות שאינן בהכרח חוזיות. סכום ההודעה לצד ד' הינו אחד מראשי הנזק נשוא התביעה שכנגד ולפיכך מקיים קשר הדוק בינה לבין התביעה העיקרית. טענת שיהוי אינה מהווה עילה לדחיה על הסף. הטענה הועלתה באופן סתמי, וללא כל ביסוס, במיוחד מקום שעוד בתביעה שהוגשה הבהירה התובעת שכנגד את הגורמים להגשתה באותה עת. אין מקום לטענת האיחור בהגשת התביעה, שכן הארכת המועד הינה פרי של הסכמה דיונית בין הצדדים בעניין, שאושרה ע"י בית המשפט. 4. לאחר עיון בבקשה ובתגובה, וכן בכתבי הטענות, לא מצאתי מקום לדחיית התביעה שכנגד על הסף, ולפיכך הבקשה נדחית. 5. תחילה, לשאלת הפרוצדורה המתאימה להגשת התביעה כפי שהוגשה. תקנה 221 לתקסד"א, הדנה בהגנת צד שלישי קובעת כדלקמן: "רצה צד שלישי לחלוק על התובענה שהוגשה נגד בעל הדין שנתן את ההודעה, או על תוכן ההודעה כלפיו, יגיש כתב הגנה תוך שלושים ימים מהיום שההודעה הומצאה לו, או תוך זמן ארוך יותר שקבע בית המשפט או הרשם ; לא הגיש כתב הגנה, רואים אותו כאילו הודה בתקפו של פסק הדין נגד בעל הדין, בין שנתקבל בהסכמה ובין באופן אחר, ושל פסק הדין לזכות בעל הדין נגדו." (ההדגשה אינה במקור - י.ש.) בע"א 698/89 שמואל שילה נ' אליוט בארי, פ"ד מז(4), 796, נקבעה ההלכה מכח הוראות תקנה 221 הנ"ל, כי הגנתו של הצד השלישי זהה במהותה להגנתו של נתבע בתובענה: "התקנה קובעת באופן מפורש, כי צד שלישי רשאי להגיש "כתב הגנה" מטעמו, ומכאן שגם בהליכי צד שלישי, רשאי הצד השלישי להגיש כתב הגנה על כל טענות ההגנה שעומדות לו. משמעות הדבר היא, שכל הדינים וההוראות החלות על כתב הגנה יחולו גם על כתב הגנה המוגש מטעמו של צד שלישי." ר' גם עו"ד מ' קשת, "הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי הלכה ומעשה", כרך ב', מהד' 15 2007, בעמ' 1046-1047, א' גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהד' עשירית 2009, בעמ' 84. 6. לאור האמור, רשאי היה הצד הרביעי להגיש נוסף על כתב הגנתו גם תביעה שכנגד, ולפי הוראת תקנה 54(א) לתקסד"א רשאי היה להגישה גם נגד המבקשת, אף שאינה שולחת ההודעה (התובעת) (ר' גם עו"ד מ' קשת בספרו הנ"ל, חלק א' בעמ' 480-481, וד' שוורץ, "סדר דין אזרחי, חידושים, תהליכים ומגמות", מהד' 2007). מעיון בתביעה שכנגד עולה כי בפי התובעת שכנגד טענות כנגד המבקשת הנעוצות בעילות מדיני עשיית עושר, בין היתר בטענה כי המבקשת חייבת בתשלום תמורת עבודתה של המשיבה גם לאור העובדה כי המדובר בכספים שנתקבלו אצלה מאת המזמין, וכי בחרה לאשר סכום חשבון סופי הנמוך מחשבון העבודות הנכון שהוגש לאישור. טענות אלה מקימות יריבות בין הצדדים, והן טעונות בירור באופן שאינו מצדיק סילוק בשלב מקדמי. יתר על כן, הותרת בירור הטענות במסגרת זו, תחת המטריה הכללית של בירור התביעה העיקרית בתיק, מתיישבת גם עם השאיפה לברר ככל הניתן את כלל הסכסוכים בין בעלי הדין במסגרת דיונית אחת, ובכך תוגשמנה הן מטרת היעילות והן מטרת ההכרעה מלאה ושלמה בסכסוך הנדון. 7. לא מצאתי מקום של ממש לטענת השיהוי, שאמנם נטענת באופן כללי ונסמכת אך על אדני הזמן שחלף ממועד תום הפרויקט נשוא התובענה. אין די, בשלב מקדמי זה, בנימוקי המבקשת בעניין זה על מנת להביא לסילוק התביעה אשר אין מחלוקת כי הוגשה בתוך תקופת ההתיישנות, לא ניתן לבחון כעת את שיקולי המשיבה והתנהגותה ואף לא הוכחה הטענה לפגיעה בציפייה לגיטימית כלשהי של המבקשת בעצם הגשת התביעה. מובן, כי תהא שמורה למבקשת הזכות להעלות טענה זו בשלב במתאים לכך, הוא שלב בירור התביעה לגופה, ככל שתימצא לנכון. 8. אשר לטענה בדבר איחור בהגשת התביעה שכנגד, פרק זמן של כ-4 חודשים לאחר הגשת כתב ההגנה, מקובלת עליי עמדת המשיבה בדבר הכשרת הגשת התביעה הנלמדת מהתנהגות הצדדים אשר באה לידי ביטוי בהסכמה הדיונית מיום 5.5.11, לפיה הוסכם על הגשת כתבי הגנה מטעם הנתבעים שכנגד עד ליום 30.6.11. לבד מכך, לא מצאתי כי בנסיבות העניין עלה העיכוב הנטען כדי פגיעה בזכות מזכויותיה של המבקשת, אך לכך אין להידרש לאור המובהר לעיל. 9. מכל המקובץ -נדחית הבקשה. המבקשת תשלם הוצאות המשיבה בסכום כולל של 3,000 ₪. המזכירות מתבקשת להמציא עותק ההחלטה לב"כ הצדדים. ניתנה היום, ט' טבת תשע"ב, 04 ינואר 2012, בהעדר הצדדים. תביעה שכנגד