מונחת לפני בקשת הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת") להעברת הדיון בתיק בשל חוסר סמכות מקומית. לטענת הנתבעת, המתגוררת בבאר שבע, הסמכות המקומית לדון בתביעה היא לבית המשפט השלום בבאר שבע, וזאת הן בהתאם לתקנה 3 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד -1984 (להלן: "תקנות סדר הדין"), והן בהתאם לסעיף 42 להסכם עם התובע הקובע כי מקום שיפוט ייחודי לבית משפט הקרוב ביותר למקום בו שוכן סניף הבנק המצוין בראש כתב ההתחייבות. כאשר לטענת הנתבעת ההסכם נחתם בסניף התובע בבאר שבע. התובע הגיש תגובתו וטען כי שני הנתבעים הנוספים בתיק לא העלו טענת של חוסר סמכות מקומית, מכאן שהם מודים בסמכותו של בית המשפט לדון בתביעה. כאשר נקבע כי בית משפט לא יבדוק מיוזמתו את שאלת הסמכות המקומית וכל טענה מאוחרת יותר של בעל דין לא תועיל. עוד טען התובע כי הגיש את התביעה בהתאם לסעיף 42.2 להסכם קובע כדלקמן : "מקום השיפוט היחודי לצורך כתב התחייבות זה נקבע בזה כדלקמן: בבית המשפט המוסמך בישראל הקרוב ביותר למקום בו שוכן סניף הבנק המצוין בראש כתב התחייבות זה, או לפי בחירת הבנק בבתי המשפט באחת הערים הבאות: ירושלים, תל אביב -יפו, חיפה, באר שבע, נצרת". לטענת התובע מעמדה של הסמכות המקומית הולך ופוחת באופן בו שאלה זו הפכה לשולית ביותר ואף לחסרת חשיבות לעניין זה הפנה התובע לרע"א 6920/94 לוי נ' פולג, פד"י מט(2) 731, ולרע"א 11180/08 עיריית מודיעין מכבים רעות נ' ארד ד. הנדסה בע"מ (מיום 06.05.09, פורסם במאגרים המשפטיים). דיון והכרעה הסעיפים הרלוונטיים לעניינו הם תקנות 3 ו-5 לתקנות סדר הדין וסעיף 4(9) לחוק החוזים האחידים. תקנה 3 לתקנות סדר הדין קובעת כי מקום השיפוט של תביעה שאיננה במקרקעין תוגש לבית המשפט שבאזור שיפוטו מצוי אחד מאלה: מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע; מקום יצירת ההתחייבות; המקום שנועד, או שהיה מכוון, לקיום ההתחייבות; מקום המסירה של הנכס; מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים. תקנה 3 (א1) קובעת, כי על אף האמור בתקנת משנה (א), היו לעסקו של התובע מספר סניפים, והיה אחד מהם בתחום השיפוט שבו מצוי מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע, תוגש התובענה לבית משפט באותו תחום שיפוט. תקנה 5 לתקנות סדר הדין המתייחסת להסכם שיפוט קובעת כדלקמן: "היה קיים הסכם בין בעלי הדין על מקום השיפוט, תוגש התובענה לבית המשפט שבאזור שיפוטו מצוי אותו מקום; לא הוסכם בין בעלי הדין שמקום השיפוט המוסכם יהיה מקום שיפוט ייחודי, יכול שתוגש התובענה לבית המשפט שבאותו מקום או לבית משפט אחר לפי תקנות 3 או 4". סעיף 3 לחוק החוזים האחידים תשמ"ג -1982 (להלן: "חוק החוזים האחידים"), קובע באופן כללי כך: "בית משפט ובית הדין יבטלו או ישנו, בהתאם להוראות חוק זה, תנאי בחוזה אחיד שיש בו - בשים לב למכלול תנאי החוזה ולנסיבות אחרות - משום קיפוח לקוחות או משום יתרון בלתי הוגן של הספק העלול להביא לידי קיפוח לקוחות (להלן - תנאי מקפח)". סעיף 4 לחוק החוזים האחידים, שהוא סעיף החזקות, קובע בסעיף קטן 9, את החזקה הבאה כתנאי מקפח בחוזה אחיד : "תנאי המתנה על הוראת דין בדבר מקום שיפוט או המקנה לספק זכות בלעדית לבחירת מקום השיפוט או הבוררות שבהם יתברר סכסוך". בפסק הדין רע"א 1108/10 מאיר חברה למכוניות נ' מאיר ברפי (פורסם במאגרים המשפטיים, מיום 07.04.2010, להלן: "פסק דין מאיר חברה למכוניות") קבע בית המשפט העליון כי בבחינת תנית השיפוט יש להפריד בין שני שלבים. בשלב הראשון יש לבחון האם תנית השיפוט נופלת בגדרי סעיף 4(9) לחוק החוזים האחידים שאז חזקה שהיא מקפחת. אם קמה חזקה דנן, יש לבחון בשלב השני האם הצליח הספק לסתור אותה בנסיבות העניין. בפסק הדין ציין בית המשפט כי "הגיונה וטעמה" של הלכת מפעל הפיס עדיין רלוונטיים גם לאחר התיקון, וכי בשלב השני, בו בוחן בית המשפט אם נסתרה חזקת הקיפוח, ייקח בחשבון את שיקול ההרתעה מפני מימוש הזכות. כאשר נטל ההוכחה להראות כי התניה אינה מקפחת מוטל על כתפי הספק. במקרה הנדון תנית השיפוט בהסכם עם התובע מתנה על ההוראות בדבר סמכות מקומית הקבועות בתקנה 3 לתקנות סדר הדין וקובעת כי לתובע בלבד הזכות לבחור היכן תוגש התביעה נגד הנתבעת. על כן תניה זאת נופלת לגדרו של סעיף 4(9) לחוק החוזים האחידים ומהווה "תנאי מקפח". באשר לשלב השני, ולאחר שקבעתי כי חלה החזקה האמורה, על התובע מוטל הנטל לסתור אותה ולהראות כי התניה אינה מקפחת בנסיבות העניין. לעניין זה ציין בית המשפט בפסק דין מאיר חברה למכוניות, כי בשלב בו בוחן בית המשפט האם נסתרה חזקת הקיפוח ביחס לתנית השיפוט ספציפית יבדוק האם הצליח הספק להראות כי אין בתנית השיפוט כדי להרתיע את הלקוח מעמידה על זכויות המשפטיות. במקרה הנדון התובע לא טען כלל לעניין זה. אציין כי התובע לא הוכיח לבית המשפט מדוע יש להעדיף לקיים את הדיונים בתיק זה בבית משפט השלום בתל אביב עת הנתבעת ויתר הנתבעים מתגוררים בבאר שבע. אשר לטענה כי מעמדה של הסמכות המקומית הולך ופוחת, הרי שחשוב לציין כי המרחק מבאר שבע לתל אביב אינו זניח ובוודאי מהווה הכבדה כלכלית על הנתבעים. יתר על כן, גם הנתבעים האחרים מתגוררים בבאר שבע ומקום השיפוט הראוי גם בעניינם הוא באר שבע ובודאי שאין מקום לפיצול הדיון במקרה שכזה. על כן אני מורה על העברת הדיון בתיק בעניינם של כל הנתבעים לבית משפט בבאר שבע. הדיון הקבוע ליום 28.02.12 מבוטל. המזכירות תשלח ההחלטה לתובע בפקס' ותעדכן טלפונית את הנתבעים (אשר אינם מיוצגים) לגבי ביטול הדיון. ניתנה היום, ד' אדר תשע"ב, 27 פברואר 2012, בהעדר הצדדים. תקסד"א 1984 (הישנות)