חיוב שב"ס לשלב אסיר בטיפול

כללי 1. העותר מרצה עונש מאסר למשך שנה ו - 8 חודשים בגין הרשעתו בעבירות של תקיפה סתם, פציעה בנסיבות מחמירות, שיבוש בהליכי משפט, הטרדת עד והפרת הוראה חוקית (11 עבירות). 2. העתירה מכוונת נגד החלטת המשיב 1 (להלן: "הועדה”) מיום 1.10.11 אשר דחתה את בקשת העותר לשחרור מוקדם ממאסר. בהחלטת הוועדה צוין כי עיקר העבירות בהן הורשע העותר בוצעו על רקע שתיית אלכוהול וכי בשל סירובו להשתלב בתוכנית גמילה מאלכוהול במהלך מאסרו וכן, לאור מידע מודיעיני המלמד כי העותר משתייך לארגון פשיעה של משפחת רוחן, מעורבות בהשלכת רימון לעבר מתקן כליאה, פגיעה וכוונות פגיעה באחרים ויריבות עם עבריינים -קיימת מסוכנות גבוהה מצד העותר, אם ישוחרר. לדברי הועדה, אפילו היתה מוגשת תוכנית רש"א לגביו, היא לא היתה משתכנעת שיש בה כדי לאיין את מסוכנותו ולפיכך, דחתה את בקשתו לשחרור מוקדם. החלטה זו היא נושא העתירה שבפנינו. 3. מעיון במסמכים שצורפו לתגובת המשיב 2 עולה, כי בפני רשויות שב"ס החזיק העותר בעמדה, לפיה אין הוא סובל מהתמכרות לאלכוהול ולפיכך, הוא דחה כל הצעה להשתלב בתוכנית גמילה במסגרת מאסרו. אף לאחר שהצהיר בפני בית המשפט , במסגרת עתירה שהגיש, כי נכון הוא להשתלב בטיפול, חזר בו העותר מנכונותו (ראה מסמך של קצינת כליאה, מישר רונה תורן מיום 14.9.11) וטען כי הינו סובל מבעיית אלימות בלבד. 4. יצוין כי עובר למעצרו, פנה העותר ביוזמתו לעמותת "אפשר" וטופל במסגרתה במשך כ - 3 חודשים, טיפול שהופסק עקב מעצרו. עמותת "אפשר" קבעה כי העותר סובל מרמת התמכרות לאלכוהול "בינונית" וכן, הביעה נכונות לשוב ולטפל בעותר, שהביע בפניה רצונו לעשות כן, בשונה מהעמדה שהציג בפני גורמי הטיפול בשב"ס. טענות העותר 1. העותר טוען כי הוועדה שגתה בדחותה את בקשתו לשחרור מוקדם וזקפה לחובתו את העובדה כי לא קיבל טיפול בכלא והצביע על כך, כי עובר למאסרו, פנה העותר, כאמור, ביוזמתו לקבלת טיפול. יתירה מזו, העותר טוען, כי בעתירה שהגיש כדי לכפות על שב"ס לשלבו בטיפול (עת"א 100307-04-11) ציין ביתה המשפט בהחלטתו כי "בית המשפט ממליץ בנסיבותיו של העותר לבחון בנפש חפצה את שילובו בהליך טיפולי כפי שיוחלט על ידי גורמי הטיפול..". בעקבות החלטה זו, פנה העותר מספר פעמים וביקש להשתלב בתהליך טיפולי, ברם הוא לא קיבל מענה לפנייתו. לעתירה נוספת, צירף העותר תצהירים של אסירים שהיו נוכחים, על פי הנטען, בעת ששוחח העותר עם העובדת הסוציאלית וביקש להשתלב בטיפול (התצהירים הוצגו בפנינו). כך או כך, טוען העותר, כי הוא נקט מאמץ ניכר לשלבו בתהליך טיפולי, אשר לא הסתייע מסיבות שאינן תלויות בו. העותר הציג בפני הוועדה תוכנית טיפולית פרטית, של הגב' מיכל לובלסקי, המשלבת טיפול ספציפי לעותר הכולל שיחה פרטנית, שיחה קבוצתית, טיפול בעמותת "אפשר", פיקוח ועבודה. 2. העותר טוען כי הוועדה לא נתנה משקל ראוי לנסיבותיו האישיות, במיוחד לגילו הצעיר, העובדה שמדובר במאסר ראשון וכן, לעובדה שהינו אב לתינוקת בת חודשים ספורים. העותר מוסיף, כי התנהגותו בכלא היתה ללא רבב ולא נרשמו לחובתו עבירות משמעת, נהפוך הוא, העותר הינו אסיר תומך - עובדה אשר כשלעצמה מצביעה על כך שאינו אדם אלים. תימוכין לכך, מבקש העותר למצוא בעמדת המשטרה לבקשתו, ליטול חלק בחתונת אחיו, אשר הסכימה לאפשר את יציאתו והוא אכן יצא ושב במועד. בנסיבות אלו, טוען העותר, כי התקיימו בו כל הפרמטרים המצדיקים את שחרורו המוקדם ושיקומו, תחת הותרתו מאחורי סורג ובריח. 3. באשר למידעים של שב"ס ומשטרת ישראל שהוצגו בפני הוועדה והוצגו גם בפנינו טוען העותר כי מדובר במידעים לא רציניים שהשופטים שדנו בעתירות שהגיש העותר לא ייחסו להם חשיבות. טענות המשיבה המשיבה טוענת כי החלטת ועדת השחרורים סבירה וראויה וכי מכלול נתוניו של העותר מלמדים הן על מסוכנותו לציבור והן על העדר סיכויי שיקום. עוד טוענת המשיבה, כי העבירות בהן הורשע העותר, על פניהן מלמדות על הסכנה הנשקפת ממנו ועל מידת האמון שניתן לייחס לו. המדובר בעבירות אלימות קשות, ועבירות רבות של הפרת הוראה חוקית, שיבוש הליכי משפט ועוד, המלמדות על הקושי ליתן בו אמון. לכך מצטרפות הרשעותיו הקודמות של העותר מהשנים האחרונות, גם כן בעבירות אלימות, מרמה והחזקת מקום להימורים. בנוסף, חוות דעת מודיעין משטרת ישראל ומודיעין שב"ס הכוללות ידיעות מודיעיניות מלמדות כי העותר חבר בארגון פשיעה ואם ישוחרר שחרור מוקדם יסכן אחרים. דיון והכרעה הלכה פסוקה היא, כי אין לאסיר זכות קנויה לשחרור מוקדם ועליו נטל ההוכחה כי לא יסכן אחרים אם ישוחרר וכי יש לו סיכויי שיקום. לאחר ששמענו את טיעוני הצדדים ועיינו בכתבי הטענות, הגענו למסקנה כי החלטת וועדת השחרורים ראויה, מאוזנת וסבירה ואין מקום להתערב בה. 2. צודקת הועדה בקביעתה לפיה, העותר לא עבר כל הליך טיפולי וכי הסכנה הנשקפת ממנו, בעינה עומדת. העובדה שהעותר פנה, עובר למעצרו, להליך גמילה מאלכוהול מאשרת שהוא אכן סובל מבעית התמכרות לאלכוהול ולא רק מבעיית אלימות, כפי שטען. כמו כן, מוכיח הדבר שהמוטיביציה איננה מוטיבציה אמיתית אלא קשורה לרצונו להשתחרר על תנאי. לפיכך, מאחר והעותר לא עבר טיפול גמילה מאלכוהול במהלך מאסרו, לא פגה מסוכנותו ואין מקום להורות על שחרורו המוקדם. באשר למידעים המודיעיניים של שב"ס, הגם שאינם מהעת האחרונה ממש, יש בהם כדי לתמוך בטענת המשיבה, באשר להתנהגותו השלילית של העותר בין כותלי בית הסוהר ובמידעים החסויים של משטרת ישראל שחלקם מהזמן האחרון יחסית, יש כדי לתמוך בטענת המשיב 2 כי העותר שייך לארגון פשיעה המסוכסך עם עבריינים אחרים ושחרורו המוקדם עלול לסכן אחרים. לא למותר לציין כי העותר לא יצא לחופשות במהלך מאסרו בשל המידעים השליליים ואין בעובדה שיצא לחופשה מיוחדת לחתונת אחיו כדי לשלול את מהימנות המידעים ורצינותם. לאור האמור לעיל, החלטת הועדה נושא העתירה סבירה ומוצדקת ואנו דוחים את העתירה. ניתן והודע היום ב' חשון תשע"ב, 30/10/2011 במעמד ב"כ הצדדים והעותר. אברהם טל, סגן נשיא ורדה מרוז, שופטת זהבה בוסתן, שופטת בית סוהר / כלאמאסרשב"ס (שירות בתי הסוהר)אסירים