בפני תביעה לשיבוב הסכום אותו שילמה התובעת 1, חברת ביטוח למבוטחה התובע 2 במסגרת חבותה על פי פוליסה לביטוח רכב מנועי רכוש מקיף כפיצוי על נזקים שנגרמו לרכב המבוטח באירוע תאונת דרכים בה היה מעורב גם טרקטור נהוג בידי הנתבע 1 בבעולתה של הנתבעת 2 שולחתו ומעבידתו של הנתבע 1 . וכן תביעתו של התובע 2 על הפרשי פיצויים שלא שולמו ע"י המבטחת התובעת 1 התובעים טוענים בכתב התביעה כי ביום התאונה הטרקטור לא ציית לחוקי התעבורה , בין השאר בכך שנסע לאחור בחוסר זהירות וברשלנות וכתוצאה מכך פגע ברכב המבוטח אשר חנה בצד הדרך בצידו השמאלי . הנתבעים הגישו כתב הגנה ובו טענו כי האחריות נופלת על שכמו של מבוטח התובעת ,התובע 2 , אשר החנה את רכבו במקום בו בוצעו עבודות חפירה וצנרת , ולמרות שהונחו במקום "תמרורים" שהורו על ביצוע העבודות כאמור . טוענים הנתבעים כי כאשר החלה העבודה במקום הכביש היה ריק מרכבים, ואילו המבוטח החנה את רכבו במקום " אסור " לחניה . עד התביעה תובע 2 מעיד בפני ואומר " ..פניתי ימינה על מנת לחנות במקום הרגיל שלי וראיתי יש עבודות לקחתי רוורס ונסעתי אחורה . במרחק 100 מטר חניתי בצמד ימין " מעדות זו למד אני כי מבוטח התובעת אכן ידע כי מדובר במקום בו מבוצעות עבודות , והוא החנה את רכבו במרחק מן המקום בו בוצעו אלה . באשר לקיומו של שלט המונע ממנו חניה במקום , טוען " עד כמה שאני זוכר לא היה שלט שמונע ממני להיכנס לצומת " הנתבע 1 לעומתו טוען בעדותו בפני " הרכבנו את הבריכה , והוא ( עובד נוסף שהיה עם הנתבע 1 ח.י.) לקח מכסה .שילבתי ברוורס והפעלתי צופר חזק , איך שאני מתחיל לנסוע טיפה, הבחור שלי צעק לי שיש רכב מאחורי חונה ..." עד התביעה טען באשר למשך הזמן בו חנה במקום עד שנפגע רכבו " חלפו למעלה משעתיים עד שלוש מהרגע שהחניתי עד שקבלתי הודעה " אין לי נתון כמה זמן חלף מהרגע שהעד החנה את רכבו עד שנפגע . התמונה הכללית המצטיירת מן הראיות שהובאו בפני היא כי בשכונה בה גר עד התביעה אכן בוצעו עבודות עפר והנחת צנרת הן לפי הפגיעה ברכבו והן לאחר מכן . העבודות בוצעו על פני שטח נרחב , ועד התביעה ידע כי עבודות כאלה מבוצעות. כמו כן עד התביעה ידע כי ברחוב בו ביקש להחנות את רכבו בוצעו עבודות אם כי הוא טוען כי בזמן שהגיע לחנות הטרקטור לא עבד , אך כללית ידע שבמקום מבצעים עבודות. כמו כן אני מקבל את גרסת הנתבעים כי בקום אף הוצבו סימנים על ביצוע עבודות. עד התביעה כאשר בקש להחנות את רכבו במקום מסוים חשש כי במקום מבוצעות עבודות ועל כן חשש כי יאונה לרכבו רע, ולכן הוא נסע ברוורס וחנה 100 מטר לפני המקום שבו ביקש לחנות. אך מסתבר כי גם באותו מקום בוצעו עבודות. עד התביעה טוען כי מאחורי רכבו היו רכבים נוספים שחנו , אך לפניו לא היו והוא היה ראשון, קרי הוא היה הרכב הקרוב ביותר לאתר בו בוצעו העבודות. אין לי ספק כי עד התביעה ידע על ביצוע עבודות במקום, וניתן לצפות ממנו כי כאשר החנה את רכבו כפי שהחנה , היה צריך גם להודיע לעובדים במקום ולהזהירם על קיומו של רכבו במקום . הנתבע מבחינתו, הסתמך כנראה על כך כי ישנם סימנים ו"תמרורים" המורים על ביצוע עבודות במקום , הסתמך על כך כי כאשר החלה העבודה השטח היה " נקי " ממכוניות, ועל כן עבד חופשי בכביש , ומתוך הנחה כי אין רכבים במקום . הנתבע ביצע עבודה בשטח שהוא נחלת הכלל, כביש שכונתי, אליו באים ויוצאים אנשים ורכבים רבים . הצבת התמרורים המצביעים על ביצוע עבודות במקום אינה פוטרת את הנתבעים מאחריות למקרה אירוע תאונת דרכים רק משום שהוצבו במקום תמרורים. הנתבעים אינם טוענים כי השטח נסגר לגמרי לתנועה . שכן אילו השטח היה סגור והתובע 2 פלש אליו , המצב היה שונה . השטח לא נסגר מתוך הנחה כי הרכבים של תושבי השכונה יוכלו להיכנס ולצאת לבתיהם, ולפיכך לא היה מקום לנתבע 1 להניח כי לא יכנסו רכבים לשטח . אסור היה גם לנתבע 1 להסתמך על כך שהוא "צפר חזק " כדבריו, ובכך לפטור את עצמו מנקיטת אמצעי הזהירות המתחייבים . האחריות לפגיעה ברכבו של עד התביעה שחנה במקום , ע"י טרקטור שהיה בתנועה ופעולה , הינה על נהג הטרקטור. מה גם שהנתבע 1 מאשר כי העבודה לא בוצעה באתר מצומצם ומוגדר, אלא התבצעה על פני שטח נרחב. הטרקטור, נסע העמיס בריכות ביטון ומכסים, וחזר למקומו, הוביל חומרים ממקום למקום ונסע על פי השטח . הצבת התמרורים אינה משילה מעל הנתבע את חובת הזהירות בה הוא חב כלפי משתמשים אחרים בדרך . מתברר גם שהנתבע הציב פועל נוסף שעבד איתו והוא היה על הקרקע. הנתבע היה בתוך הטרקטור שלו, ובנוסעו לאחור , קיים לגביו שטח מת שהוא אינו רואה מה מתרחש בתוכו. מתברר שאותו עובד כן ראה את רכב עד התביעה , ולא הזהיר את הנתבע בטרם זה יסע לאחור בדבר קיומו של הרכב. נניח כי עד התביעה התרשל בהחניית רכבו היכן שהוחנה . אך מאידך בשעה שהטרקטור החל לנסוע לאחור הרכב היה שם , בין אם למשך זמן קצר או ארוך. וחובה היתה על הנתבע 1 לוודא שע"י נסיעה לאחור אינו מסכן אחרים. עיקר האחריות לתאונה הינה על הנתבע 1 , אך מצאתי לנכון להטיל על עד התביעה רשלנות תורמת בשיעור של 30 % בא כוחם המלומד של הנתבעים מפנה אותי בסיכומיו לתקנה 167 לתקנות התעבורה שענינה פטור לעובדים בתיקון דרך מתחולת מספר תקנות ובין היתר תקנה 44 לתקנות התעבורה בדבר חובת נוהג רכב הנוסע לאחור , ומבקש להסיק מכך שיש פטור לנתבע 1 מכל אחריות בהתאם לתקנה 167 . אין בידי לקבל טיעון זה . תקנות התעבורה ענינן הינו הפן הפלילי של התנהגות הנוהגים בדרך, ויתכן ועל פי התקנה מופטר מי שעוסק בעבודות תיקון בכביש מאחריות פלילית למעשיו שעה שהוא מפר את התקנה 44 אך יש לו את ההגנה של תקנה 167 . במישור האחריות האזרחית , הדבר שונה , ואין בתקנה 167 כדי לשחרר את הנתבעים מחובת הזהירות כלפי עד התביעה ורכבו במישור האזרחי . המסקנה היא כי אני קובע כי הנתבעים ישאו באחריות לנזקי התובעים בשיעור של 70% אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעים את הסך של 5508 ₪ ( המהווים 70% מערך הנזק על פי כתב התביעה ) בתוספת אגרת משפט , והכל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה 22/4/02 וכן שכ"ט עו"ד בסך של 670 ₪ ומע"מ כדין ניתן היום 15/1/04 בהעדר הצדדים ע.ג'.חג' יחיא, שופט משפט תעבורהתקנות התעבורה