אי ידיעה על הזכות לקבלת קצבה רטרואקטיבית 1. הדיון בתיק זה התקיים בהעדר נציגי הציבור אשר הוזמנו ולא הופיעו, ולא מסרו נימוק לאי הופעתם. כדי לא לדחות את הדיון הוחלט כי הדיון יתקיים בהעדרם. 2. התובע הגיש תביעה בה תבע לחייב את הנתבע לשלם לו קיצבאות ילדים לתקופה שבין שנת 95' ועד 25.7.99. 3. בכתב ההגנה שהגיש טען הנתבע כי תביעת התובע התיישנה שכן הקיצבה שולמה לו החל מ- 25.7.99 ואילו התביעה לבית הדין הוגשה רק ב- 1.12.02. 4. מרבית העובדות הדרושות להכרעה בתביעה אינן שנויות במחלוקת והן כלהלן: א. התובע אזרח ישראל, הינו אב ל- 10 ילדים, אף הם אזרחי ישראל. ב. בשנת 98' פנה התובע בבקשה לשלם לו קיצבת ילדים, אך נענה כי עליו לדאוג לרישום ילדיו בתעודת הזהות שלו. ג. ב- 4.5.99 הגיש התובע תביעה לנתבע לתשלום קיצבת ילדים, לאחר שדאג לרישום הילדים בתעודת הזהות. התביעה אושרה, והתובע החל לקבל קיצבת ילדים החל מ- 25.7.99. ד. ביום 7.7.02 פנה התובע לנתבע (באמצעות פרקליטתו) וביקש תשלום הקיצבה רטרואקטיבית. הבקשה נדחתה במכתב הנתבע מיום 21.10.02. ביום 1.12.02 הגיש התובע את תביעתו לבין הדין. 5. בתצהירו טען התובע כי לא ידע על הזכאות לקבלת קיצבה רטרואקטיבית. 6. תמצית טענות התובע: א. הנתבע לא הודיע לתובע כי אין בכוונתו לשלם לו רטרואקטיבית, ואף לא הודיעו על זכותו לפנות לבית הדין בערעור על ההחלטה. ב. התובע לא אמור להבין כי הפקדת הסכום בחשבונו משמעותה כהודעת הנתבע שאין בדעתו לשלם רטרואקטיבית. ג. בפועל, לא היתה כל החלטה שלא לשלם לתובע רטרואקטיבית. 7. תמצית טענות הנתבע: א. הנתבע יטען כי התביעה מ- 05/99 אושרה מ- 03/99 והתובע קיבל את הכספים שהגיעו לו על פי ההחלטה מבלי להלין על כך לנתבע ו/או לבית הדין, אלא ב- 2002. לפיכך קיימת התישנות על פי סעיף 1 (ב') לתקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תובענות) התש"ל 1969, להלן התקנות. ב. במקרה שלפנינו לא נשלח מכתב מפורש לתובע בו נאמר לו שהתביעה שלו אושרה החל מ- 03/99 אבל נשלחו לחשבונו בבנק, הפקדות תשלום בסכומים במפורט בתעודת עובד הציבור והתובע לא יכול לטעון ש"לא ידע", שכן ההפקדות בבנק וסיכומיהן כמפורט בתעודת עובד הציבור, מהוות הודעה בדבר זכאותו של התובע לקיצבה מהמועד שבו אושרה התביעה. ג. ברור היה לתובע, שעם תחילת ההפקדות ב- 1999, לא שולמו לו רטרואקטיבית כל סכומים והוא יכול היה להגיש על כך ערעור במועד דאז. כאמור לפי דבריו, אי ההגשה ב- 1999 נבעה מאי ידיעה על הזכות עד מועד הידיעה שהגיע אליו בסמוך ל- 07/02 וההגשה באיחור נבעה מידיעה הזו שהגיעה אליו. ד. הנתבע יטען כי יש להבחין בין דחייה מוחלטת שעליה יש צורך במכתב דחייה לבין היענות לתביעה והפקדות בבנק, אותן יש לראות כהודעה על זכות ואין חובה, שהחלטת הנתבע על זכות תמסר בכתב. 8. לאחר שעיינתי בחומר שבפני החלטתי כי דין התביעה להתקבל מן הטעמים דלהלן: א. בתקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תובענות) התש"ל - 1969 נקבע: (1) תובענה נגד המוסד תוגש לבית הדין לעבודה לכל המוקדם בתום שלושים יום מהיום שבו הוגשה התביעה למוסד עצמו, זולת אם נתן המוסד החלטה בתביעה לפני תום המועד האמור. (2) החליט המוסד בתביעה ונמסרה לתובע הודעה על כך, תוגש תובענה לבית הדין לעבודה תוך ששה חדשים מיום מסירת ההודעה לתובע או מיום תחילתן של תקנות אלה, הכל לפי המאוחר יותר. ב. מלשון התקנות אנו למדים כי מועד הפניה לבית הדין לעבודה בערעור על החלטת המל"ל לא יעלה על 6 חודשים מהמועד שבו נמסרה לתובע ההודעה על החלטת המל"ל. ג. בענין שבפני, לא היתה כל החלטה בענינו של התובע, לענין הרטרואקטיביות. ד. תשלום רטרואקטיבי של גימלה מוסדר בסעיף 296 (ב') לחוק הביטוח הלאומי הקובע: "(ב) הוגשה התביעה אחרי המועד האמור בסעיף קטן (א), וקבע המוסד כי התובע זכאי לגמלה בעד תקופה שקדמה להגשת התביעה, תשולם לו הגמלה שהוא זכאי לה, ובלבד שלא תשולם גמלה בעד תקופה העולה של 48 חודשים שקדמו בתכוף לפני החודש שבו הוגשה התביעה כאמור; היתה התביעה שהוגשה כאמור, למענק או לגמלה אחרת שאינה משתלמת בעד תקופה מסוימת, ישולמו המענק או הגמלה האמורים, בתנאי שבחודש שבו הוגשה התביעה למוסד טרם חלפו 48 חודשים מהחודש שבו נוצרו התנאים המזכים בגמלה." ה. על פי האמור בסעיף 296 (ב') הנ"ל, היה הנתבע אמור לשלם לתובע את הקיצבה עבור התקופה שקדמה להגשת התביעה, בגין 48 חודשים. ו. הנתבע לא נתן כל נימוק מדוע שלל מהתובע את זכותו לקבלת גימלה רטרואקטיבית, ולא הודיע לתובע כי הוא שולל ממנו את הגימלה לתקופה שקדמה להגשת התביעה. ז. כאמור, התובע זכאי לגימלה בגין התקופה שקדמה להגשת התביעה, והנתבע לא הבהיר מדוע לא שילם לו את הגימלה מלכתחילה. עם זאת, לא התקבלה אצל הנתבע החלטה לעניין שלילת הגימלה וכמובן שלא נמסרה לתובע כל הודעה על כך. ח. הנתבע אף לא טרח להודיע לתובע על החלטתו לאשר את תשלום הגימלה ולציין מאיזה מועד משתלמת הגימלה. ט. לא ברור לי מדוע שלל הנתבע מלכתחילה את הגימלה בגין התקופה שקדמה להגשת התביעה (בתחום 48 חודש), ומדוע לא הודיע על כך לתובע. י. מכל מקום, בהעדר החלטה על שלילת הזכאות ובהעדר הודעה לתובע על כך - אין מתקיימים התנאים שבתקנה 1 (ב') לתקנות, ואין התיישנות. 9. על הנתבע לשלם לתובע קיצבת ילדים בגין התקופה של 48 חודש שקדמה להגשת תביעתו לנתבע (נ/1, מיום 4.5.99). 10. כן ישלם הנתבע לתובע הוצאות משפט ושכר טירחת עורך דין בסך 1,500 ₪ + מ.ע.מ. ניתן ביום כ"ג בתמוז, תשס"ד (12 ביולי 2004) בהעדר הצדדים. ח. שגיא - שופטתסגנית שופט ראשי קטיניםקצבת ילדיםרטרואקטיביות