לא הוגש תצהיר חוקר במועד 1. בבש"א 13265/03 הוגשה בקשה ליתן החלטה בבקשת רשות הערעור, מאחר שאי מתן ההחלטה, מעכב את ההליכים בבימ"ש השלום. יובהר, כי התיק הגיע ללשכתי לצורך מתן החלטה רק עובר למועד מתן החלטה זו. בשל תקלה שמקורה לא התברר, לא הובא התיק לפני במועד המעקב, ובשל האמור לעיל לא ניתן החלטה אלא במועד זה. ביהמ"ש מתנצל על כך. 2. בתיק העיקרי לאחר עיון חוזר בבקשה וכן עיון בתשובה שנתקבלה, יש בדעתי ליתן רשות ערעור, לראות את הבקשה שהוגשה, כבקשה שניתנה עליה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. לפיכך, תידון הבקשה כערעור. 3. בקשת רשות הערעור היא על החלטת בימ"ש השלום בחיפה (כבוד השופט אמיר טובי), בת"א 31297/99, שניתנה במהלך הדיון שהתקיים ביום 20/5/02, בה דחה ביהמ"ש את בקשת המערערת לאפשר, לאחר השלמת הבאת הראיות מטעמה - הגשת תצהיר שניתן על ידי חוקר מטעמה - מן הטעם שזה לא הוגש במועד שבו היה על המערערת להגיש תצהיריה. 4. במסגרת תביעה שהגישו המשיבים לקבלת תגמולי ביטוח בגין שריפת רכבם שארעה על פי האמור בכתב התביעה ביום 8/10/98, כנגד המערערת, אשר בטחה את הרכב האמור, הורה בימ"ש קמא על הגשת עדויות ראשיות בדרך של הגשת תצהיר. המערערת הגישה בקשה לפטור מתצהירים, בין היתר בהתייחס לתצהיר חוקר. במסגרת אותה בקשה, נמקה המערערת את הבקשה בכך כי קיים חשד שהמשיבים ביימו את מקרי הביטוח, וכי הגשת עדות חוקר בתצהיר תפגע בהגנתה, וכי לחלופין מבקשת היא להגיש תצהירי עדות ראשית של חוקר מטעמה, בתום חקירתם הנגדית של עדי התביעה. בהחלטה שניתנה על ידי בימ"ש קמא ביום 18/2/02 קבע ביהמ"ש: "לנוכח המחלוקת בשאלת החבות, איני רואה יסוד להורות לנתבעת להגיש תצהירי חוקרים, כבר בשלב זה. לפיכך הנתבעת פטורה מהגשתם עד לאחר תום חקירתם הנגדית של עדי התובע". 5. המערערת המציאה תצהירי החוקרים מטעמה, לאחר תום הבאת ראיות התובעים. משביקשה המערערת להציג את עדותו של החוקר מטעמה, מר משה חונן, התנגדו המשיבים, מן הטעם שמדובר בחוקר אשר לא חקר את מקרה הביטוח שהוא מושא התביעה בתיק דנן, אלא מעשה אחר, שבאמצעותו ביקשה המערערת להוכיח קיומה של "שיטה". בית המשפט קיבל את טענת המשיבים וקבע, כי: "... מאחר ולא מדובר בדו"ח חקירה לגבי אירוע הנוגע לתביעה, לא הייתה כל הצדקה שלא להגיש את התצהיר יחד עם תצהירי הנתבעת. מעבר לכך, עיינתי בתצהיר ועולות ממנו טענות לגבי אירוע אחר שבו מעורבים צדדים אחרים, כאלה שבחלקם אינם צד להליכים שבפניי, נראה לי כי הגשת התצהיר תחייב בירור וליבון של טענות שאינן קשורות לעניין ותרחיב בכך את היריעה מעבר למתחייב בנסיבות תיק זה". 6. לטענת המערערת, יש להתיר לה הגשת התצהיר והשמעת עדותו של החוקר, בין היתר, מאחר שהעדות רלוונטית לנושא המחלוקת, ובדעתה להוכיח "שיטה" בה נקט המשיב מס' 1, במקרה דומה אחר קודם, לפיו נרכש על-ידו רכב יקר ונדיר מאותו מוכר, וכי בשני המקרים עלו נזקים דומים. עוד מדגישה המערערת כי במהלך חקירתו הנגדית של המשיב מס' 1, נשאל אם תבע את חברת הביטוח לגבי הרכב האחר, ואם נכון שתביעתו נדחתה. משיב זה, השיב בשלילה, וציין כי זו טרם הוכרעה, וכי התביעה נדחתה על ידי המבטחת בשל העובדה שמי שנהג בו היה בשלילת רשיון. בנסיבות אלה בקשה להציג את גרסתה באמצעות עד זה, ולהצביע בין היתר כי לא רק שקיימת "שיטה" דומה לאופן רכישת הרכב אלא גם לנזקים שנגרמו, באירוע הביטוחי. המשיבים טוענים כי יש לדחות את הבקשה על הסף, בין היתר בשל חוסר תום לב וניצול לרעה של הליכי ביהמ"ש, כי החלטת בימ"ש קמא אשר נעתרה לבקשה להורות על הגשת תצהירי החוקרים לאחר תום הבאת עדי התובעים, התמקדה רק לגבי חוקרים אשר חקרו את האירוע הביטוחי הספציפי, וכי תשובות המשיב 1 במהלך חקירתו הנגדית לא היו הסיבה האמיתית לאי הגשת התצהיר של החוקר, במועד מוקדם יותר. דין הערעור להתקבל. 7. השוני שחל בהבאת הראיות לפני ביהמ"ש בדרך של הגשת תצהירים, לא שינה את סדר הבאת הראיות. ולכן, ככלל, בעל הדין הנתבע יתחיל בהבאת ראיותיו רק לאחר סיום הבאת הראיות מטעם יוזם ההליך. ההסדר להורות על תצהירי עדות ראשית יש בו כדי להביא את מלוא המחלוקות בפני ביהמ"ש כבר בשלב הראשוני, מה שמכונה "לשחק" בקלפים גלויים (רע"א 4249/98 סויסה נ' הכשרת הישוב ואח', פ"ד נה(1) 515, להלן: פס"ד סויסה), מצד אחד, ולקצר בזמן שמיעת הראיות, מצד שני. ואולם הסדר זה, בשום מקרה אינו צריך לפגוע בזכותו של מי מבעלי הדין, להביא את מלוא הגנתו לפני בית המשפט, ובאופן שסדר הצגת התצהירים בביהמ"ש, לא יפגום באפשרות של גילוי האמת. ההוראה למתן תצהירי עדות ראשית מראש, באה למנוע אפשרות לנקוט בטקטיקות של הפתעת היריב, במקום, שאלמלא אותה הפתעה, יכול היה לסתור ראיות אלה. ואולם, סדרי הדין, בכלל, וסדרי הדין כפי שתוקנו ועל אף שביקשו לייעל את ההליך השיפוטי, אינם אלא אמצעי לגילוי האמת, דרך הקצרה והיעילה ביותר. ואולם, ערך גילוי האמת, מידתו עולה על מידת היעילות. כאשר קיים חשש שבעל הדין מעלה גרסה כוזבת, והוא מבקש את הגילוי המוקדם, כדי לאפשר לו לבסס גירסה כוזבת או גרסה הנטענת שהיא כוזבת, אין לאפשר לו לעשות כן. השאלה באילו ראיות מדובר, אם הן נוגעות ישירות לאירוע הספציפי, או יש בהן רק להשליך על המסקנות הנוגעות לאותו אירוע, אינה משנה. טענת בעל דין, על קיומה של "שיטה" לרמות את חברת הביטוח ולהוציא ממנה כספים שלא כדין - היא טענה חמורה, ויש לאפשר לה להוכיח טענותיה, ובפועל לא ניתן להוכיח טענה כזו, אלא על דרך של הצגת מקרים אחרים, קודמים. באותם מקרים בהם קיימת חשיבות שהתובע לא ידע את תוכן דו"ח החקירה - ולעניין זה אין חשיבות, כאמור, אם מדובר במקרה הביטוחי הספציפי, או במקרים דומים אחרים, שיש בהם להשליך על "שיטה" מסוימת - הרי שיש לאפשר לבעל הדין, להוכיח טענתו. מעצם מהות הטענה שהועלתה, לא ניתן להוכיחה, אלא באמצעות חקירה של מקרה ביטוחי אחר. 8. בענייננו, משקבע בימ"ש קמא - ובדין קבע כי תצהירי החוקרים יוגשו לאחר תום הבאת ראיות התובעים - ולעניין זה לא הייתה הבחנה בין דוחות חקירה הנוגעים לאירוע הספציפי או אירועים אחרים, ובדין החליט כך בימ"ש קמא - רשאית הייתה המערערת, להציג את תצהירו של החוקר מר חנון במועד בו הוצג, ולהזמינו להיחקר, במועד בו הוזמן להעיד, במיוחד, כאשר עדותו באה להזים את תוכנה של העדות שנמסרה על-ידי המשיב מס' 1, במסגרת החקירה הנגדית. עדות כזו, ראוי היה לאפשר השמעתה, גם אלמלא הוגש תצהיר עדות ראשית. כאשר ישנה ראיה נוספת שיש בה לסייע בברור האמת, כדי לעמוד על הזכויות והחובות המהותיות של כל אחד מבעלי הדין, יש לאפשר הצגתם, גם כאשר אי הגשתה במועד, היא בשל מחדל של בעל הדין (ראה רע"א 1297/01 גיל מיכאלוביץ' נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נה(4) 577, 579ז). על אחת כמה וכמה, כאשר לא היה כל מחדל בענייננו, בנושא זה, מטעם המערערת. לפיכך, לא היה מקום לדחות את שמיעת עדותו רק מן הטעם, שהתצהיר לא הוצג במועד בו היה על המערערת להגיש תצהירי עדיה. 9. ביהמ"ש הוסיף ונימק החלטתו, בכך, ששמיעת העדות עלולה להתייחס לאנשים נוספים שאינם צד להתדיינות ולהאריך את הזמן השיפוטי. נימוקים אלה מתייחסים לא למועד השמעת העדות, אלא לתוכנה. גם נימוק זה אין בו כדי להצדיק אי השמעת העדות. לכשתושמע העדות, אין מניעה, כי בית המשפט יבחן את תוכנו של התצהיר, ויידרש לצורך להורות על מחיקת פרטים מזהים או חלקים מן האמור בו. חזקה גם שבית המשפט לא יתיר השמעת עדות שכל מטרתה, כהגדרת המשיבים, הכפשת שמם. זאת ועוד, המשיבים טוענים, כי יש בידם ראיות לסתור הטענה בדבר תביעת סרק קודמת מחברת הביטוח. אין מניעה כי ביהמ"ש יבחן הצורך לאפשר גם עדות הזמה, לאור בחינה חוזרת של החקירה הנגדית. בכל מקרה, אם יגיע ביהמ"ש למסקנה, כי הייתה הארכת דיון שלא לצורך, בשל שמיעת עדויות נוספות, אזי לא מן הנמנע שיורה על צו להוצאות בגין כך. לפיכך, גם מן הטעם האמור, היה מקום להתיר את שמיעת העדות. 10. אשר על כן, הערעור מתקבל. הדיון יוחזר לבית משפט השלום לצורך שמיעת עדותו של החוקר מר משה חונן. המשיבים, ביחד ולחוד, ישלמו למערערת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בגין הליך זה, וללא קשר לתוצאות ההליך העיקרי, בסך של 5,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק. פיקדון אם הופקד, יוחזר למפקידו באמצעות בא כוחו. איחור בהגשת תצהיריםמסמכיםתצהיר חוקר