1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב מיום 7.2.11 (השופטת אריאלה גילצר-כץ; ב"ל 3000/09), אשר דחה את תביעת המערער לדמי פגיעה בגין פגיעה בגב וברגל שמאל, משלא הכיר בארוע מיום 4.7.07 כ"פגיעה בעבודה" מכוח חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995. 2. המערער יליד 1962, עבד משנת 2005 כעוזר מחסנאי ומסדר סחורה בחנות מכולת. לטענת המערער ביום 4.7.07 בשעה 20:00 עת שהרים ארגז, מעד, נפל ונפגע מארגז שתייה שנפל עליו. פסק דינו של בית הדין האזורי 3. בית הדין קמא דחה את התביעה בקובעו כי המערער לא עמד בנטל להוכחת קיומו של אירוע תאונתי בעבודתו. בית הדין קמא סבר כי עדות המערער אינה מהימנה, וכי הראיות בתיק מלמדות כי המערער הוסיף לעבוד לאחר הפגיעה שארעה לו לטענתו. בית הדין האזורי סמך קביעתו על הנימוקים שלהלן: א. בתיעוד הרפואי של המערער לא אוזכרה תאונת העבודה לה טען. המערער טען כי פנה לרופא יום למחרת התאונה, בעוד שבתיק הרפואי מתועד ביקור ראשון רק ביום 23.7.07, ועל אף שקיים איזכור של נפילה במועד הנטען, לא קיים איזכור לעובדה שהנפילה ארעה במהלך עבודתו של המערער. ב. בית הדין קמא ייחס משקל גם לעובדה שהמערער הגיש תביעה אחרת לבית הדין נגד מעסיקו בגין זכויות כתוצאה מסיומם של יחסי עבודה, ובה ציין כי עבד במקום מיום 1.10.05 ועד ליום 14.4.08, מבלי לציין היעדרות כלשהי לאחר הפגיעה לכאורה. נוסף על כך, מסמכים שהציג המעסיק מלמדים כי המערער נכח במקום העבודה בתקופה שלאחר הפגיעה הנטענת, שכן חתימתו מתנוססת על גבי מסמכים שונים. בית הדין קמא דחה את טענת המערער כי מדובר במקרים בהם החליף את המעסיק באופן אקראי. משכך הסיק בית הדין קמא כי המערער המשיך לעבוד לאחר יום 4.7.07. ג. בית הדין קמא נתן משקל גם לעדות המעסיק לפיה, רק לאחר שמונה חודשים מיום הפגיעה לכאורה פנה אליו המערער בבקשה לטופס פגיעה, והוא סרב לחתום עליו. ד. עוד נתגלעה סתירה בין גרסאות המערער ואשתו לגבי אופן הגעתו של המערער לקופת החולים הסמוכה לאיזור מקום העבודה לשם קבלת זריקות, ובית הדין קמא סבר כי הסבריו של המערער לעובדת הימצאותו במקום העבודה תמוהים. בית הדין קמא ציין כי אשתו של המערער כלל לא יכלה לספר על שארע לבעלה ביום הפגיעה לכאורה. לאור כל זאת קבע בית הדין קמא כי לא הוכח שלמערער ארעה תאונה בעבודתו, ואף חייב את המערער בהוצאות משפט בגובה 1,500 ₪. הערעור 4. בהודעת הערעור טען המערער כי שגה בית הדין קמא בקביעותיו, שכן אלו לוקות בחוסר דיוק עובדתי מהותי. המערער טען כי תיאור הנפילה בעבודה מופיע בשורה של מסמכים רפואיים אליהם לא התייחס בית הדין קמא בפסק דינו, כמו למשל אישורו של ד"ר שר-לוריא ניר מיום 9.3.08 לפיו לתובע ארעה תאונה בעבודתו במועד הנטען. לטענת המערער בית הדין הסתמך בהכרעתו על מסמך רפואי יחיד, וביסס על יסוד מסמך זה קביעה עובדתית שגויה. הסתמכות בית הדין על התביעה שהגיש המערער נגד מעסיקו אינה מן העניין, היות שמדובר בסעדים מסוג שונה, אין רלבנטיות להעדר האזכור של היעדרות עקב האירוע התאונתי בעבודתו. עוד טען המערער כי בסעיף 4 לכתב התביעה נגד המעסיק צויין באופן מפורש כי המערער נפגע בתאונה במהלך ועקב עבודתו. לטענת המערער עדות המעסיק מלמדת באופן מפורש כי ארעה למערער תאונה בעבודתו. המעסיק התייחס באופן מפורש לתאונה, אולם לטענתו המערער לא נעדר בעקבותיה מעבודתו. המערער טען כי שגה בית הדין קמא בהתייחסו למערער כמי שטען שלא עבד כלל מיום האירוע התאונתי ואילך. המערער טען כי כאמור בתצהירו הוא הפסיק להגיע לעבודה כמה ימים לאחר התאונה, אולם לבקשת מעסיקו, חזר לעבוד באופן חלקי עד לחודש 12/07. לטענת המערער בעקבות ניתוח שעבר, מסוף 12/07 ועד 4/08 לא עבד כלל, ואף פוטר ממקום עבודתו. משכך, שגה בית הדין קמא עת ייחס משקל ראייתי לעובדה שהמערער חתם על חשבוניות במקום העבודה בחודשים 9/07 ו- 11/07, שכן מדובר בחודשים בהם המערער עצמו הודה בתצהירו שעבד באופן חלקי. אשר לקביעת בית הדין קמא כי קיימת סתירה בין הגרסאות שהציגו המערער ואשתו לגבי אופן הגעתו של המערער לקבלת טיפולים רפואיים, טען המערער כי נפלה טעות בהחלטת בית הדין קמא, וכי הקביעות בעניין זה אינן תואמות את חומר הראיות שבתיק. 5. הצדדים הסכימו כי לאחר שיגישו השלמת טיעון בכתב, יינתן פסק הדין על סמך כל המצוי בתיק, לרבות הטיעון בעל פה. המשיב תמך בפסק דינו של בית הדין קמא, וטען בסיכומיו כי עסקינן בערעור עובדתי, וכי ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בקביעותיה העובדתיות של הערכאה הדיונית, ובמיוחד לא בכאלו המבוססות על התרשמותו של בית הדין קמא מן העדויות והמסמכים שעמדו בפניו. המשיב הוסיף וטען כי המערער לא הציג ראיות המלמדות על התרחשות האירוע התאונתי, ולא הרים את הנטל הראייתי המוטל עליו בעניין זה. המערער לא הביא עדים שיכלו לתמוך בגרסתו, וגם התיעוד הרפואי אינו מהווה תימוכין לגרסתו. באישורים רפואיים מיום 23.7.07, 29.7.07, 7.8.07, ו - 21.8.07 צויין כי למערער ארעה נפילה, אולם לא אוזכרה התרחשותה במסגרת העבודה. התיעוד הראשון של נפילה בעבודה קיים במסמך רפואי מיום 9.3.08, כשמונה חודשים לאחר האירוע הנטען. אשר למועד הפסקת עבודתו של המערער טען המשיב כי המערער הציג שתי גרסאות סותרות, שכן לפי תצהירו הוסיף לעבוד עד לחודש 12/07, ואילו על פי עדותו בפני בית הדין המשיך לעבוד שלושה חודשים לאחר הפגיעה, דהיינו עד לחודש 10/07. לטענת המשיב סתירות נוספות עולות מעדות המערער ואשתו לגבי נוכחותה בבדיקות. לטענת המשיב נוכח קיומן של סתירות בגרסאות המערער יש ליתן להן משקל ראייתי נמוך. הכרעה 6. לאחר עיון בפסק הדין ובטענות הצדדים נחה דעתנו כי הוא ראוי להתאשר מטעמיו בהתאם לתקנה 108 (ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב 1991. על כך נבקש להוסיף את הערותינו הבאות. 7. הלכה פסוקה היא, כי מלאכת קביעת העובדות היא מלאכתה של הערכאה הדיונית אשר שמעה את העדים ובחנה את תשתית הראיות. ככלל, ערכאת הערעור לא תתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים, בהם מתגלה על פני הדברים התעלמות מראיה בעלת משקל מכריע או שגיאה עקרונית, היורדת לשורש הדברים (ע"ע (ארצי) 299/03 חנן גרין - מילאון בע"מ, מיום 25.12.2005, בפסקה 4ח', וההפניות שם; עב"ל (ארצי) 294/05 יוסף דהן - המוסד לביטוח לאומי, מיום 12.11.06, בפסקה 8; ע"ע (ארצי) 424/06 מטבחי שרת בע"מ - ילנה גרוחולסקי, מיום 2.8.2007, בפסקה 4, דברי השופטת ארד (כתוארה אז) וההפניות שם). הערעור שלפנינו הינו על קביעות עובדתיות של בית הדין האזורי, המבוססות על ראיות שהובאו לפניו ועל התרשמותו ממהימנות המערער. 8. בית הדין קמא מצא כי עדותו של המערער אינה מהימנה עליו, וביאר קביעתו זו בשורה של נימוקים, אשר לא מצאנו כי נפל בהם פגם. בית הדין קמא העניק משקל מכריע לתיעוד בתיקו הרפואי של המערער. המערער טען כי פנה לראשונה לקבלת טיפול רפואי למחרת יום הפגיעה. על אף טענתו זו, אין איזכור של פנייה במועד זה בתיק הרפואי. הסבריו של המערער כי מפאת העומס הרב במרפאה ככל הנראה נשכח הרישום, אינם סבירים בהתחשב בכך שהמערכות בקופות החולים ממוחשבות, ולא ניתן לקבל טיפול רפואי, או מרשם לתרופות, ללא רישום כלשהו בתיק הרפואי. ככל שהיה מדובר במקרה חריג באופן מיוחד, היה על המערער להביא את הרופאה לעדות, כפי שציין בית הדין קמא בפסק דינו. זאת ועוד, כאמור בפסק דינו של בית הדין קמא בתיעוד הרפואי מיום 23.7.07 מצוי איזכור ראשון של נפילה לפני כשלושה שבועות, אולם לא צויין כי מדובר בנפילה שארעה במסגרת העבודה. המערער טען כי בית הדין קמא לא התייחס למסמכים רפואיים מאוחרים יותר מהם עולה כי מדובר בנפילה בעבודה. לשם הדוגמא מפנה המערער לתיעוד של ד"ר שר-לוריא מיום 9.3.08 שם קיים תיאור בדיעבד של בדיקת המערער כשלושה שבועות לאחר נפילה בעבודתו. מידת האותנטיות של התיעוד הרפואי נבחנת בין היתר על ידי סמיכותו לאירוע הנטען. המסמך עליו מבקש המערער להישען נרשם כשמונה חודשים לאחר האירוע הנטען, ושלושה חודשים בלבד טרם הגשת התביעה לדמי פגיעה. בנסיבות אלו, לא מצאנו כי יש לתת משקל למסמך זה בהתחשב במועדו. 9. זאת ועוד, לא ניתן לקבל את טענת המערער כי עדות המעסיק מלמדת על אישורו בדבר קיומו של אירוע תאונתי. המערער הציג בהודעת הערעור ציטוט חלקי מתוך פרוטוקול הדיון בבית הדין קמא ממנו עולה כי המעסיק אישר קיומו של ארוע תאונתי בעבודה. דא עקא, עיון בפרוטוקול המלא של דיון ההוכחות מלמד כי השימוש במונח תאונה נעשה על ידי ב"כ המערער, והמעסיק התקומם על כך ואף ציין זאת לפרוטוקול, תוך שהוא מדגיש שאין בכוונתו להשתמש במונח "תאונה" (עמוד 12 שורות 10-17 לפרוטוקול הדיון מיום 23.6.10). טענת המערער כי שגה בית הדין בהתייחסו למערער כמי שטען שהפסיק לעבוד מיד לאחר הפגיעה הנטענת, אף היא אינה מעלה ואינה מורידה לעניין התוצאה. בתצהירו בפני בית הדין קמא ציין המערער כי לאחר הפגיעה עבד באופן חלקי בלבד. לגרסת המערער מחודש 12/07 לא עבד בכלל עד לפיטוריו ב 4/08. מחקירתו של המערער בפני בית הדין קמא עולה כי המעסיק הציג חשבוניות חתומות על ידי המערער מתאריכים שונים, ואף אם כטענת המערער בחודשים 9/07 ו- 11/07 עדיין עבד במקום, הרי שישנן חשבוניות מאוחרות יותר, כמו מיום 10.2.08 (עמוד 15 שורות 10-13 לפרוטוקול מיום 23.6.10), בגינן לא ניתן הסבר מספק. 10. מהטעמים המפורטים לעיל, דין הערעור להידחות. 11. בנסיבות העניין, ובהתחשב בהוצאות שנפסקו לחובת המערער במסגרת ההליך בבית הדין קמא, אין צו להוצאות. ניתן היום, י"ד סיוון תשע"ב, (4 ביוני 2012), בהעדר הצדדים. יגאל פליטמן,סגן נשיאה, אב"ד ורדה וירט-ליבנה,שופטת אילן סופר,שופט מר ראובן רבינוביץ,נציג ציבור (עובדים) מר יוסי רוזן,נציג ציבור (מעבידים) עמוד השדרהרפואהכאבי גב / בעיות גב