אחריות אישית על הפרת חוזה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אחריות אישית על הפרת חוזה: א. רקע עובדתי 1. לפני תביעה לאכיפת הסכם ותשלום פיצויי הפרה, ולחלופין ביטול ההסכם, השבה ותשלום פיצויי הפרה. התובעת, מרגליות סחר ושירותי חיטוי בע"מ (להלן: "מרגליות" או "התובעת"), עוסקת בתחום שיווק ניילון לחקלאות ובביצוע חיטוי קרקע חקלאית. תביעתה הוגשה נגד א.א פוליטיב (1999) בע"מ (להלן: "פוליטיב" או "הנתבעת"), אשר מייצרת ומשווקת ניילון לחקלאות, ונגד מנהלה, אבנר גולן (להלן: "גולן"). התביעה הוגשה תחילה על סך 4,870,310 ₪, אולם בהתאם להחלטה מיום 3.9.06 הוגש כתב תביעה מתוקן שמהותו הגדלת סכום התביעה לסך של 5,774,310 ₪. 2. בין הצדדים התקיימה במשך שנים התקשרות, במסגרתה רכשה מרגליות מפוליטיב ניילון לחקלאות המיוצר על ידי פוליטיב. לטענת התובעת נהגו הנתבעים בחוסר תום לב והפרו את ההסכמים שבין החברות. לכן, בשנים 2003-2004 ביטלה מרגליות שיקים שמסרה לפוליטיב בסך 818,429 ₪. פוליטיב הגישה את השיקים לביצוע בשני תיקי הוצאה לפועל. באחד התיקים ניתנה למרגליות רשות להתגונן ואילו בתיק השני, בטרם הגיע מועד הדיון, הושג הסכם פשרה כולל אשר קיבל תוקף של פסק דין ביום 9.6.05 (להלן: "ההסכם"). אי-ביצועו של הסכם זה הוא נושא התביעה שלפני. 3. במסגרת ההסכם התחייבה מרגליות לשלם לפוליטיב סכום של 827,670 ₪ בגין השיקים שהוגשו לביצוע בהוצאה לפועל. אין מחלוקת שסכום זה שולם לנתבעת במועד כחודש לאחר חתימת ההסכם. עוד נקבע בהסכם כי תלונה שהגישה פוליטיב כנגד מרגליות למשטרה תבוטל. התמורה העיקרית בהסכם מבחינת מרגליות היתה התחייבותה של פוליטיב למכור לה ממוצריה במשך 4 שנים (סעיף 3), לפי הזמנות שתעביר מרגליות לפוליטיב, במחירי הנחה שסוכמו בנספח א' להסכם על פי מנגנון מוסכם של התאמת המחיר. סעיף 5(ב) להסכם קובע כי מחירם של המוצרים שתמכור פוליטיב למרגליות יהיה בהתאם למחירון הבסיסי שצורף כנספח א' להסכם, כפוף למנגנון עדכון שהוא שונה לגבי שתי קבוצות מוצרים. הקבוצה הראשונה נוגעת לגידולי שדה, ולגביה נקבע בסעיף 5(ג) כי מחירי המוצרים יוצמדו למחירי חומרי הגלם המסופקים על ידי כרמל אולפינים בע"מ (להלן: "כרמל") בתוספת של 2 ₪ פחות 7% הנחה, קרי: 1.86% שכר עיבוד לכל ק"ג סחורה (עם תמחור שונה למוצר שנקרא "פולידק"). כרמל היא הספק העיקרי של חומרי הגלם למוצרים נשוא תיק זה. הקבוצה השניה של המוצרים כוללת את כל שאר מוצרי פוליטיב, ולגביה נקבע בסעיף 5(ד) מנגנון תמחור לפי המחיר האחרון שבו רכשה מרגליות מוצרים דומים מחברת "גניגר", וזאת על פי חשבוניות רכישה מגניגר שתציג מרגליות לפוליטיב (להלן: "חשבוניות גניגר" או "מחירון גניגר"), ותוך התאמת המחיר לעליית מרכיב חומרי הגלם שבחשבוניות גניגר. יצויין כי פוליטיב וגניגר הן שתי החברות העיקריות בישראל המספקות את המוצרים נשוא התביעה, והן מתחרות זו בזו. עוד נקבע בהסכם כי מרגליות תקבל על המחיר של מוצרי הקבוצה השניה הנחה של 7% משכר העיבוד, קרי: 14 אג' לכל 1 ק"ג מוצר (סעיף 5(ד). כמו כן נקבע בהסכם לגבי כל סוגי המוצרים שתרכוש מרגליות מפוליטיב, כי היא תקבל הנחת מזומן נוספת של 3.25%, על המחיר שנקבע לפי סעיף 5 להסכם (סעיף 6(ג)). עוד נקבע בהסכם כי זמן האספקה של כל הזמנה יהיה עד עשרה ימי עבודה (סעיף 5(ה)). עוד התחייבה פוליטיב בהסכם, כי לא תשווק מערכות השקייה דקות-דופן (טפטוף) שלא באמצעות מרגליות, וכי פוליטיב תהיה זכאית לקבל עמלה בשיעור 15% ממכירות מערכות אלו על ידי מרגליות (סעיף 5(ט)). בהסכם נקבע פיצוי מוסכם בגין הפרה יסודית בסך 200,000 דולר, מבלי לפגוע בכל סעד אחר לפי כל דין (סעיף 10). תקופת ההסכם הוגדרה למשך ארבע שנים ממועד חתימתו (סעיף 3). 4. ההסכם בין הצדדים לא בוצע, וזו עילת התביעה. לטענת התובעת בכתב התביעה המתוקן, בעוד שהיא מלאה את חלקה בהסכם ושלמה את כל התשלומים בגין השיקים לפוליטיב - לא קיימה פוליטיב את חלקה בהסכם. בסמוך לכריתת ההסכם סיפקה פוליטיב למרגליות ניילון על פי הזמנותיה, גם אם לא תמיד סופק הניילון במועד או בתנאים עליהם הסכימו הצדדים. אולם בהמשך, לאחר שהתובעת שילמה לנתבעת את מלוא הסכום בגין השיקים, חדלה הנתבעת לספק את הניילון. אי-ביצוע הזמנות הניילון, לטענת מרגליות, גרם לה להפר הסכמים עם לקוחותיה, וכן פגע במוניטין העסקי שלה. במקרים שהדבר היה אפשרי, נאלצה מרגליות לרכוש את הניילון מספק אחר במחיר גבוה יותר. אך היו מקרים בהם לקוחותיה של מרגליות היו מעוניינים דווקא בניילון תוצרת פוליטיב. לטענת התובעת, פוליטיב סיפקה לה רק 11% מהזמנותיה. עוד היא טוענת, כי כל ההזמנות התקבלו על ידי פוליטיב, אך עוכבו על ידי מנהלה - גולן. הפרת ההסכם נעשתה בכוונה תחילה על ידי פוליטיב, באמצעות גולן, וזאת כדי לגרום לה נזקים. פרט לכך, הנתבעת לא המציאה אישור על ביטול התלונה שהגישה במשטרה נגד התובעת, למרות האמור בהסכם, לא עדכנה את המחירים לפי המנגנון המוסכם ושיווקה מערכות השקיה דקות-דופן לכל רוכש שלא באמצעות מרגליות, תוך הפרת ההסכם. 5. לאור האמור לעיל, עתרה מרגליות בכתב התביעה המתוקן למתן צו אשר יורה על אכיפת ההסכם עם הנתבעת למשך תקופה של ארבע שנים ממועד מתן הצו, ופסיקת פיצוי בגין נזקיה (200,000 דולר פיצוי מוסכם, שהם 874,000 ₪, וסך של 134,640 ₪ בגין הצורך לרכוש את המוצרים מגניגר במחיר גבוה יותר). לחלופין, תובעת מרגליות ביטול ההסכם, השבת הסכום ששולם לנתבעת בגין השיקים (827,670 ₪), פיצוי בגין אובדן ההטבות הגלומות בו (סך של 2,637,000 ₪) ותשלום נוסף בשל הצורך לשלם לספק חלופי, אשר ניצל את מצוקת התובעת, סך של 720,000 ₪. בנוסף לאמור לעיל, תובעת מרגליות גם פיצוי בסך 100,000 ₪ בגין לשון הרע, בטענה שהנתבעים מוציאים דיבתה רעה. כמו כן, תובעת מרגליות סך 100,000 דולר בגין התערבות שנערכה בין מנהל התובעת לבין מנהל הנתבעת, ושבה התברר כי הצדק היה עם מנהל התובעת (להלן: "פרשת מזרחי"). תוכן ההתערבות היה שאם תוצג בפני גולן הזמנה חתומה על ידי מוטי מזרחי, הוא ישלם לתובעת סכום זה (תמליל ההתערבות והעתק ההזמנה צורפו לכתב התביעה). 6. בכתב ההגנה המתוקן טענה פוליטיב כי יש למחוק התביעה כנגד מנהל החברה בהעדר עילה להרמת מסך, וכן יש למחוק את התובענה כולה בהיותה טרדנית וקנטרנית העושה שימוש לרעה בהליכי משפט תוך חוסר תום לב והטעיה. אשר לתביעה גופא, טוענת הנתבעת כי התביעה הינה תולדה של דפוס פעולה חוזר על עצמו של מרגליות, לפיו היא מסרבת לפרוע שיקים הנמסרים על ידה (טענה זו תמוהה, שכן אין מחלוקת שהתובעת פרעה לנתבעת את השיקים נשוא ההסכם במועד). עוד טענה פוליטיב כי חובתה של התובעת לשלם לנתבעת את סכום השיקים לא נבעה מהסכם הפשרה, אלא מן הדין, שכן השיקים בוטלו על ידי התובעת שלא כדין. אשר להפרת ההסכם, טוענת הנתבעת כי בהסכם קיימות שורה של התחייבויות של מרגליות אשר לא קוימו, ואשר היוו תנאים מוקדמים להתחייבות הנתבעת לספק סחורה לתובעת. כך, ההתחייבות של התובעת לשלם לנתבעת עבור הסחורה את המחיר ששלמה קודם לכן לחברת גניגר כללה בתוכה התחייבות להציג לפוליטיב את החשבונית של חברת גניגר; אלא שחשבונית זו לא הוצגה לה. המחירון הבסיסי שצורף בנספח א' להסכם כלל מחירים שהתבססו על מצגיה של הנתבעת בדבר מחירי גניגר, מתוך הבנה כי מיד לאחר החתימה על ההסכם יוגשו לה החשבוניות, אלא שאלו לא הוגשו. בדיעבד, הסתבר לפוליטיב שבפועל המחירים של גניגר היו גבוהים ממה שנקבע במחירון הבסיסי. זאת ועוד, בהסכם נקבע כי התובעת תהא רשאית למכור את המוצרים שרכשה מהנתבעת בתנאי שלא תמכור אותם במחירים הנמוכים ממחירי המחירון של הנתבעת, וכן שמוצרים אלו יסומנו באופן שלא ניתן יהיה לדעת שמקורם בנתבעת. התובעת הפרה גם התחייבות זו, בכך שמכרה את מוצרי פוליטיב במחירים נמוכים מהמוסכם, והבטיחה לחלק מלקוחותיה למכור להם מוצרים מתוצרת פוליטיב, בעוד שעל פי ההסכם היא הייתה אמורה לשמור את שם היצרן בסוד. טענת מרגליות שהיו לקוחות שרצו שמרגליות תספק להם סחורה של פוליטיב - מוכיחה את ההפרה של מרגליות, שלא שמרה בסוד את זהותה של פוליטיב כלפי לקוחותיה. התובעת גם הפרה התחייבות אחרת, לפיה ישולמו כל חובותיה לנתבעת במזומן. הנתבעת טוענת כי קיימה את ההסכם עד למועד בו הפרה אותו התובעת הפרות יסודיות. לגבי התלונה במשטרה, הרי שזו בוטלה והנתבעת יידעה את התובעת על כך כבר ביום 19.6.05. לגבי ההתחייבות בדבר אי-מכירת מערכות השקיה דקות-דופן, שהרי שהתחייבות זו הייתה מוסבת על מערכות חדשות בלבד, ולא על אלו שנמצאו במלאי של פוליטיב, שלגביהן הסכימה מרגליות כי תתאפשר מכירתם על ידי פוליטיב. אשר לתביעה לתשלום פיצויים, טוענת פוליטיב כי לא נגרם למרגליות כל נזק: מרגליות לא הוכיחה שהיא לא היתה יכולה לעמוד בהתחייבויותיה כלפי לקוחותיה בעקבות העדר אספקה על ידי פוליטיב, או שנגרם לה נזק בלתי הפיך. מכל מקום, תחשיבי הנזק של מרגליות מופרכים. בין השאר, משום שכח הקנייה שנטען על ידי התובעת הינו מופרך; בפועל, היא לא היתה רוכשת מהנתבעת יותר מ- 300 טון ניילון בשנה. אשר למנגנון עדכון המחירים, הרי שמאז התביעה חלו התייקרויות רק במחירי הגלם, כך שלא נגרם כל נזק לתובעת, ובכל מקרה היא היתה יכולה לקנות את המוצרים מגניגר. עוד טוענת פוליטיב בכתב ההגנה, כי הפיצוי המוסכם הקבוע בהסכם מוגזם ומופרך, ואין הוא עומד בשום קנה מידה של סבירות. לבסוף, טוענת הנתבעת כי תביעת לשון הרע איננה מבוססת, כמו גם תביעתה של התובעת בגין "פרשת מזרחי". ב. דיון והכרעה: תשתית עובדתית ומסקנות משפטיות 1. הרקע לחתימת ההסכם, תוקפו ופרשנותו 7. הרקע להסכם הינו סכסוך קודם בין מרגליות לפוליטיב. במסגרת הסכסוך הקודם ביטלה מרגליות שיקים שמסרה לפוליטיב. פוליטיב הגישה את השיקים הללו לביצוע בהוצאה לפועל, מרגליות העלתה טענת קיזוז ואז הושג הסכם הפשרה שבמסגרתו נפרעו השיקים. סעיף 7(ג) להסכם קובע כי לצדדים לא תהיה כל טענה או תביעה בנוגע ליחסיהם עד למועד חתימת ההסכם. לכן, הסכם הפשרה סתם את הגולל על הסכסוך הקודם, ודיון בסכסוך הקודם איננו רלוונטי לענייננו (ראה ההחלטה בעמ' 37 לפרוטוקול). 8. במסגרת הסכם הפשרה הסכימה מרגליות לפרוע לפוליטיב את השיקים בסך 827,670 ₪, וכנגד פרעון זה היא קיבלה את ההטבות שהוזכרו לעיל למשך ארבע שנים. פוליטיב טוענת כי ביטול השיקים שקבלה ממרגליות הכניס את החברה למצוקה תזרימית קשה, וכי מרגליות הביאה את פוליטיב לחתום על ההסכם בתנאי עושק, תוך ניצול מצוקתה, והכל נעשה כדי לגבות חוב עבר שהתגבש עוד טרם לחתימת ההסכם. טענת העושק שמעלה פוליטיב משקפת אולי את תחושתה לאחר חתימת ההסכם, והיא גם מהווה את הרקע להפרת ההסכם בידי פוליטיב. כפי שיובהר לקמן, חתמה פוליטיב על ההסכם במטרה אחת ויחידה: לגבות ממרגליות את סכום השיקים שבוטלו (בכך הודה גולן בעמ' 47). משקיבלה סכום זה, איבדה פוליטיב כל עניין בהסכם, אשר העניק למרגליות הטבות משמעותיות ברכישת מוצרי פוליטיב, וחיפשה אמתלה להתחמק מלקיים את ההסכם. גולן טען כי המחירים שסוכמו בהסכם אינם ריאליים, או "מחירי הפסד" כלשונו (עמ' 47). זה הרקע האמיתי לסכסוך שהביא להגשת תביעה זו, ולאורו גם ניתן להבין את התנהגות פוליטיב, כפי שיבואר בהמשך. יש לדחות את טענות פוליטיב לקיומה של עילת עושק המזכה אותה בביטול ההסכם, מה גם שהיא מעולם לא הודיעה על ביטולו (כמתחייב מהוראת סעיף 20 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973). לאור חשיבותם של הסכמי פשרה, והצורך בוודאות משפטית וכלכלית, לא יבטל בית המשפט על נקלה הסכם פשרה בטענה שהושג בעושק - ובעיקר כשהיא מועלית כעבור כמה שנים - אלא ידרוש לשם כך ראיות ברורות ומשכנעות (דברים שאמר כב' השופט ג' בך בע"א 226/87 זועבי נ' ניקולא, פ"ד מג(1) 714, בעמ' 719). בענייננו, טענת העושק הופיעה לראשונה בסיכומים, ועל כן היא מהווה הרחבת חזית אסורה. יתר על כן, בסעיף 8 לכתב ההגנה המתוקן נאמר: "גובש הסכם הפשרה... מתוך רצונה של הנתבעת 1 להימנע מהמשך ההליכים המשפטיים עם התובעת וכשהיא מוותרת ומסכימה, לפנים משורת הדין וללא כל חובה וצורך, לשורה של דרישות וגחמות שהציבה התובעת במסגרת הסכם הפשרה כתנאי לביצוע תשלום הכספים...". כך גם אמר בעדותו גולן: "... הייתי צריך את הכסף - נאלצתי לחתום, וזה היה חלק מההתפשרות שלי... לא חשוב חתמתי, בכל מקרה הייתי מקיים את ההסכם עד הסעיף האחרון" (עמ' 47). ב"כ הנתבעת הוסיף למשמע דברים אלו כי אין בפי הנתבעת טענה של כפיה. מדברים אלו משתמע בבירור כי לא יכולה לעמוד לפוליטיב גם טענת עושק. אכן, גולן אישר בשיחות שהתנהלו בינו לבין יונת כחודשים לאחר חתימת ההסכם, כי הוא איננו מעוניין בביטול ההסכם, ופוליטיב גם לא ביטלה את ההסכם (ראה הציטוטים בסעיף 15 לקמן ועדות גולן בעמ' 52). מכאן ברור שההסכם נחתם מרצונה החופשי של התובעת, מן הנימוקים שפורטו לעיל. בפני פוליטיב עמדה האופציה לנהל את ההליכים בהוצאה לפועל, ולמולה עמדה האופציה השניה: חתימה על הסכם הפשרה המזכה אותה בסכום השיקים, אך גם מחייב אותה במתן הטבות למרגליות במשך ארבע שנים. פוליטיב בחרה בהחלטה עסקית לחתום על הסכם הפשרה, ומשכך היא מחויבת לו. עצם העובדה שפוליטיב נזקקת להעלאת טענה כה מופרכת, מלמדת כי היא חיפשה "מתחת לאדמה" אמתלה כלשהי כדי להתנער מן ההסכם הכולל הטבות שהוענקו למרגליות, לאחר שקיבלה ממרגליות את מלוא התמורה לפי ההסכם, קרי: פירעון השיקים. עניין זה יובהר בהמשך. 9. התחייבויותיה המרכזיות של פוליטיב מעוגנות בסעיף 5 להסכם. על פי סעיף זה היא התחייבה למכור למרגליות ממוצריה לפי ההזמנות שיועברו ממרגליות. ההסכם מתייחס לשתי קבוצות מוצרים, כפי שהבהיר בעדותו (עמ' 41) יחיאל זייד (להלן: "זייד") - מי שהיה מנהל השיווק של מרגליות, והכין יחד עם גולן את המחירון שצורף כנספח א' להסכם: א. בסעיף 5(ב) להסכם נקבע כי מחירי כל המוצרים, המתחלקים לשתי קבוצות כפי שיובהר לקמן, יהיו כמפורט במחירון שצורף כנספח א' להסכם. מחירון זה נערך בהתבסס על שני מחירונים: האחד - מחירון עדכני של חומרי הגלם שמספקת כרמל (כך נאמר בכותרת למחירון שצורף כנספח א' להסכם); השני - מחירון המוצרים של חברת גניגר למרגליות, שהיה שונה ממחירי גניגר ללקוחות אחרים (זייד בעמ' 39, 42). עוד הוסכם בסעיף 5(ב) כי מחירי כל המוצרים (שתי הקבוצות), כפי שנקבעו במחירון שבנספח א' להסכם, יהיו צמודים למחירי חומרי הגלם של כרמל. משלב זה מתפצל ההסכם לשתי קבוצות מוצרים, בכל הנוגע לשיטת קביעת המחיר, ואלו מסומנות במחירון שבנספח א' להסכם כ"קבוצה I” ו- "קבוצה II”: (1) הקבוצה הראשונה הם מוצרים המיועדים ל"גידולי שדה". נוסחת חישוב מחירם נקבעה על פי מחיר חומרי הגלם של כרמל + 2 ₪ ובהנחה של 7% לכל ק"ג סחורה, ולגבי "פולידק" - מחיר חומרי הגלם של כרמל + 2.3 ₪ ובהנחה של 7% לכל ק"ג סחורה (סעיף 5(ג) - להלן: "הקבוצה הראשונה"). כפי שניתן לראות מן המחירון שצורף כנספח א' להסכם, קבוצה זו מונה שלושה מוצרים (השלושה הראשונים), שמחירם יעודכן אך ורק בהתאם למחיר חומרי הגלם של כרמל. (2) "כל שאר מוצרי פוליטיב", שמחירם יחושב לפי מחיר אחרון שמרגליות רכשה מגניגר, אם לגניגר יש מוצרים דומים, על פי חשבוניות שתציג מרגליות לפוליטיב (סעיף 5(ד) להסכם - להלן: "הקבוצה השניה"). כפי שניתן לראות מן המחירון שצורף כנספח א' להסכם, קבוצה זו מונה 11 מוצרים. עוד נקבע בסעיף 5(ד), כי אם מאז הוצאת חשבונית גניגר למרגליות ועד ליום בו היא מוצגת לפוליטיב חלו שינויים במחירי הגלם, הרי שהמחירים יוצמדו למחירי חומרי הגלם (והכוונה למחירי כרמל, כאמור בסעיף 5(ב) להסכם), באופן שמחיר חשבונית גניגר ישתנה באותו יחס שהשתנה מחיר חומרי הגלם. על כל מוצרי פוליטיב תנתן הנחה של 7% משכר העיבוד, השקולים ל- 14 אגורות לכל ק"ג מוצר (סעיף 5(ד)). מכאן שמנגנון עדכון המחיר של מוצרי הקבוצה השניה (בניגוד לאלו שבקבוצה הראשונה) תלוי הן במחירון של כרמל (לעניין חומרי הגלם), והן במחירון האחרון של גניגר למרגליות. 10. בנוגע לדרך עריכת המחירון שצורף להסכם נדרשה עדותו של זייד, שהיה באותה עת מנהל השיווק של מרגליות והופקד על עריכת המחירון יחד עם גולן. המחירון שצורף להסכם כנספח א' (נ/2) הוא מיום 5.6.05 (ההסכם נחתם ביום 9.6.05). זייד העיד כי מחירון זה התבסס על מחירון מעודכן של גניגר למרגליות מיום 1.6.05 (זייד בעמ' 42). על מחירון זה של גניגר, כאמור לעיל, העניקה פוליטיב למרגליות הנחה של 7% (14 אג' לק"ג). זייד העיד כי המחירון סוכם בינו לבין גולן (מנהל הנתבעת) במשרדי הנתבעת, והיה לשביעות רצונו של גולן; הוא כולל תיקונים בכתב-ידו של זייד וחתימה מקורית בעט של גולן על גביו (נ/2) במקום בו מופיעה החותמת של פוליטיב; כל אחד מן הצדדים נטל לעצמו עותק מהמחירון שנחתם (עמ' 38-40). על גבי המחירון שצורף להסכם כנספח א' נראה כיתוב פקס המעיד כי המחירון נשלח מפוליטיב למרגליות ביום 9.6.05 (יום חתימת ההסכם). חרף כך, העיד גולן כי לא ראה את המחירון של גניגר בעת חתימת ההסכם, וכי "הכל נעשה בעל פה תוך כדי אמונה" (עמ' 48). עדותו של זייד נתמכת בדברי מנהלה של מרגליות, גדעון יונת (להלן "יונת"), אשר אומר בתצהירו כי הציג מחירונים וחשבוניות רכישה של גניגר בפני גולן, לפני חתימת ההסכם (סעיף 26(ב)). הוא מצרף לתצהירו את החשבוניות והמחירון שהוצגו בפני גולן לפני החתימה על ההסכם, מהם עולה כי המחירים שנקבעו במחירון שצורף כנספח א' להסכם תואמים את המחירון של גניגר מאותה העת (נספח ג' לתצהיר). זו גם התשובה של מרגליות לטענת פוליטיב, כי מרגליות הטעתה אותה בעת כריתת ההסכם לגבי מחירי גניגר: המחירים נקבעו בהסכמה לפי המחירון הנכון והמעודכן של גניגר למרגליות. זייד אישר דברים אלו של יונת בעדותו (עמ' 41-42). גם מנהלה של פוליטיב, אבנר גולן, נאלץ להודות בחקירתו הנגדית כי המחירים שנקבעו במחירון שצורף להסכם תואמים למחירון ולחשבוניות הרכישה מגניגר שצורפו לתצהיר יונת, למעט מטענה שהעלה (ראה בהמשך) לגבי הנחת מזומן (עמ' 46). מכאן ברור שלא היתה כל הטעיה מצד מרגליות כלפי פוליטיב בעת חתימת ההסכם, בניגוד לטענת פוליטיב. מצאתי את עדותו של זייד מהימנה, והיא כאמור נתמכת בעדותו של יונת. אני מעדיף את גרסתם על פני גרסתו של גולן. יש לזכור שההסכם נערך לאחר רקע של סכסוך וחוסר אמון בין הצדדים. אין זה סביר שפוליטיב לא בדקה את המחירון המצורף להסכם והנושא את חתימתה ואת חתימת גולן. סעיף 5(ב) להסכם, קובע מפורשות כי "המחיר עבור המוצרים יהיה כמפורט במחירון הבסיסי המצ"ב כנספח א'", ואין כל סיבה לסבור שהמחירון לא צורף להסכם בעת חתימתו ואישורו על ידי בית המשפט (ביום 9.6.05). כך גם לא הובאה כל ראיה התומכת בטענה שהמחירון שצורף להסכם סוטה מן המחירון האמיתי של גניגר למרגליות מאותה העת. לאור האמור לעיל יש לדחות את טענת פוליטיב כי מרגליות הטעתה אותה לגבי המחירים של גניגר, וכי בפועל היו הם גבוהים מאלו שהוצגו לה. טענה זו נסתרה לאור הצגת המחירון והחשבוניות מתקופת חתימת ההסכם (נספחים ג', ט' לתצהיר יונת), ונותן אני אמון בטענתם של זייד ויונת כי ההסכם נחתם לאור ועל סמך חשבוניות ומחירון של גניגר שהונחו בפני פוליטיב. לא הוצגה בפני כל ראיה לסתור את טענת יונת וזייד, ואיש מגניגר לא זומן להעיד מטעם פוליטיב על מנת להראות כי המחירים שבמחירון שצורף כנספח א' להסכם שונים מן המחירון של גניגר למרגליות שנהג באותה העת. מכאן שאין כל בסיס לטענת פוליטיב כי היא זכאית לבטל את ההסכם בשל הטעיה, והיא גם לא הודיעה על ביטולו - נהפוך הוא: גולן שב והצהיר כי הוא רוצה להמשיך ולקיים את ההסכם (ראה סעיף 15 לקמן). 11. אשר להנחת המזומן בשיעור של 3.25% שמרגליות זכאית לקבל מפוליטיב לפי סעיף 6(ג) להסכם, ושלגביה טענה פוליטיב כי הוטעתה על ידי מרגליות לסבור שהיא מקבלת הנחה כזו גם מגניגר, הרי שגם דין טענה זו להידחות. טענה זו לא הועלתה בכתב ההגנה, ומהווה הרחבת חזית אסורה, כפי שהחלטתי בעת שמיעת הראיות (עמ' 26). היא גם לא הועלתה בתצהירו של גולן, ולכן אינה נתמכת בתשתית עובדתית כלשהי. די בכך כדי לדחותה. לפנים מן הצריך אוסיף, לגופה של טענה, כי יונת הבהיר בעדותו שבטיוטות הראשונות של ההסכם נאמר שמרגליות תקבל אשראי של "שוטף + 120 יום", אך פוליטיב דרשה ערבות בנקאית והתעורר ויכוח מי ישא בעלותה; לכן סוכם על תשלום במזומן: מרגליות דרשה הנחת מזומן של 4% וסוכם על 3.25% (עמ' 23-25). גולן אישר בעדותו את דברי יונת לכל פרטיהם (עמ' 48-49). המחירון של גניגר מבוסס על תשלום במזומן כפי שנרשם בו (נספח ג' לתצהיר יונת), וכך נרשם גם בשתי חשבוניות מיום 14.6.05. אך המחירון של גניגר למרגליות לא כלל הנחת מזומן משום שההתקשרות עם גניגר לא היתה מבוססת בהכרח של תשלום במזומן, אלא גם אשראי, כפי שהעידו זייד ויונת (עמ' 24-25, 42). ההסכם בין מרגליות לפוליטיב, לעומת זאת, התבסס אך ורק על תשלום במזומן (סעיף 6(א) - בשל חוסר האמון ששרר בין הצדדים. בנסיבות אלו - כאשר פוליטיב לא העניקה למרגליות אשראי כלשהו (בניגוד למקובל), היה זה רק סביר והגיוני להעניק למרגליות הנחת מזומן, כפי שהעיד יונת וכפי שאישר גולן. 12. כאן המקום להתייחס לטענה נוספת שהעלתה פוליטיב במהלך שמיעת הראיות, לפיה הנחת המזומן שנקבע בסעיף 6(ג) להסכם חלה רק על רכיב עלות הייצור, ולא על מרכיב חומר הגלם. כפי שהחלטתי במהלך הדיון, אף טענה זו מהווה הרחבת חזית, שאין לה זכר בכתב ההגנה או בתצהירו של גולן (עמ' 27), מה גם שהיא מנוגדת ללשונו הפשוטה של סעיף 6(ג). בסעיף זה נקבע: "הוסכם כי על המחיר הסופי כפי שיחושב על פי הפרמטרים המפורטים בסעיף 5 לעיל תינתן הנחת מזומן בשיעור של 3.25% מן המחיר הסופי שיקבע על פי הפרמטרים של סעיף 5". אין בהוראה זו כל בסיס לטענה שמנסה פוליטיב להעלות בדבר תחולה של ההנחה רק על חלק ממרכיבי המוצר, וטענה כזו גם לא הועלתה על ידי פוליטיב לאחר חתימת ההסכם, כאשר מרגליות הגישה לה הזמנות. אין כל ראיה כי פוליטיב מכרה למרגליות לאחר ההסכם (שהרי כמה עסקאות הספיקו להתבצע) בהנחה שחושבה על חלק מן המחיר הסופי (ראה למשל חשבונית של פוליטיב למרגליות מיום 26.6.05, שצורפה כחלק מנספח ה' לתצהיר יונת). כל הטענות האלו שמעלה פוליטיב רק מראות עד כמה נואשה היתה להתנער מן ההסכם בכל דרך שהיא, תוך העלאת טענות חסרות שחר. 13. בעדותו, ניסה גולן לקשור גם את מוצרי הקבוצה הראשונה (גידולי שדה) לגניגר, וטען כי הם התבססו על מחירון גניגר (עמ' 45-46). לכן חשוב לשוב ולהדגיש כי מוצרי הקבוצה הראשונה (גידולי שדה) צמודים אך ורק למחיר חומרי הגלם של כרמל, כפי שעולה בבירור מסעיף 5(ג) להסכם. מחירם לא הוצמד באופן שוטף למחירונים של גניגר, אלא נקבע בנספח א' להסכם בצורה סופית - אמנם על בסיס מחירון של גניגר, אך עם הצמדה למחירי חומרי הגלם של כרמל בלבד. לכן, טענות הנתבעת לגבי אי-הצגת חשבוניות גניגר אינה יכולה להיות רלבנטית למוצרי הקבוצה הראשונה, אלא רק לקבוצה השניה של המוצרים, הצמודה למחירי גניגר (סעיף 5(ד) להסכם). 2. הטענה בדבר אי-הצגת חשבוניות עדכניות של גניגר 14. אין מחלוקת שפוליטיב הפסיקה לספק למרגליות סחורה על-פי ההסכם זמן קצר לאחר חתימתו. העתק ההזמנות ששלחה מרגליות לפוליטיב מיום חתימת ההסכם, בחודשים יוני-ספטמבר 2005, מרוכזות בנספח ה' לתצהיר יונת, בליווי טבלאות המראות מה מן ההזמנות סופק למרגליות. יונת מסכם טבלאות אלו באומרו כי מתוך 137 טון סחורה שהוזמנה סיפקה לה פוליטיב רק 16.2 טון, קרי: כ- 11% מן ההזמנות (סעיף 42 לתצהיר). ניתן לראות בטבלאות צניחה חדה באספקה מתחילת חודש יולי - אז השלימה מרגליות את התשלום עבור השיקים - עד להפסקתה המוחלטת במחצית הראשונה של חודש אוגוסט. פוליטיב צירפה בנספח 11 למוצגיה את ההזמנות שסיפקה, והאחרונה היא מיום 11.8.05. לתצהירו של יונת מצורפים תמלילי שיחות שהקליט עם גולן ועם האחראית על ההזמנות בפוליטיב (סימונה) בסוף חודש אוגוסט 2005, בהן הוא חוזר ומבקש לקבל את ההזמנות ששלח, ואנשי פוליטיב דוחים אותו ב"לך ושוב". דרישותיה החוזרות ונישנות של מרגליות לקבל סחורה מפוליטיב הועלו גם במכתבי בא-כוחה לפוליטיב מן הימים 26.6.05, 27.6.05, 29.6.05, 4.7.05, 6.7.05, 14.7.05, 28.7.05, 3.8.05 ו- 7.9.05 (נספח יא' לתצהיר יונת). פוליטיב טוענת בסיכומיה כי לא התחייבה בהסכם לספק כל כמות שתזמין מרגליות, וכי האחרונה הציפה אותה בהזמנות פיקטיביות נעדרות כל בסיס, שפוליטיב לא היתה יכולה לספקן מבחינת כושר הייצור שלה. גם אם היה ממש בטענה זו - שאף לה אין זכר בכתב ההגנה או בתצהירו של גולן - הרי שאין בה עוד כל רבותא מרגע שהתברר כי האספקה של הסחורה פסקה לחלוטין כחודשיים לאחר כריתת ההסכם. כך גם לגבי הטענה שחלק מן המוצרים שהזמינה מרגליות לא יוצרו כלל על ידי פוליטיב. ברור כי לא זו היתה הסיבה לדחיית ההזמנות של מרגליות. השאלה היא רק האם היתה פוליטיב זכאית להפסיק את אספקת הסחורה למרגליות, כפי שהיא טוענת בכתב ההגנה, על סמך טענתה כי מרגליות הפרה את התחייבויותיה על-פי ההסכם. 15. אקדים ואומר כי טענות הנתבעת בדבר הפרות שונות של ההסכם שביצעה התובעת נשמעות חשודות על פניהן. הטעם לכך הוא שההתחייבות העיקרית של התובעת על-פי ההסכם, ושבגינה חתמה עליו הנתבעת, היתה פירעון השיקים בסך 827,670 ₪ לנתבעת. כל שאר תנאי ההסכם, נוגעים לאספקת מוצרי הנתבעת לתובעת במחירי הנחה, שזו היתה ההטבה שקיבלה התובעת על-פי ההסכם. אין מחלוקת שהתובעת קיימה את התחייבותה במלואה חודש לאחר חתימת ההסכם עם פירעון השיקים. משלב זה ואילך, היה זה האינטרס שלה - ושלה בלבד - שההסכם ימשיך להתקיים, והיא בוודאי לא היתה מסתכנת בהפרה שתביא לביטולו. עובדה היא שהנתבעת העלתה טענות כי התובעת איננה עומדת בתנאים הדרושים לאספקת המוצרים, כמו הצגת חשבוניות גניגר, תשלום במזומן וחשיפת מקור הסחורה. חרף כך, נמנעה הנתבעת מלבטל את ההסכם, אלא פשוט הפסיקה לקיימו באופן חד-צדדי. היא לא הודיעה על ביטול ההסכם ולא דרשה פיצוי מוסכם או אחר, למרות הטענות השונות שהעלתה נגד התובעת בדבר הפרתו. הטעם לכך הוא, שהפסקת קיום ההסכם לא גרמה לנתבעת כל נזק - נהפוך הוא - בעוד שביטולו היה עשוי לגרור השבה של סכום השיקים שקיבלה פוליטיב ממרגליות על-פי ההסכם. טענת פוליטיב כיום, כי יש לראות בהפסקת האספקה של המוצרים משום ביטול ההסכם בהתנהגות, איננה מתיישבת עם התנהגותה באותה עת. בתמליל שיחה של יונת וגולן מיום 24.8.05 (נספח ו' לתצהיר יונת) נשמע יונת שואל את גולן בכעס מדוע איננו מספק את ההזמנות והאם הוא רוצה לבטל את ההסכם; תשובתו של גולן ברורה: "לא. לא רוצה לבטל את ההסכם, למה שאני אבטל את ההסכם?". בשיחה מיום 28.5.05 שואל יונת את גולן האם יש לו טענות כלשהן כלפי מרגליות, וגולן משיב: "אני, אין לי שום טענה...". גולן נשאל אם הוא רוצה להמשיך ולעבוד על-פי ההסכם ומשיב: "וודאי, שממשיכים לעבוד, איזו שאלה?". לכל אורך הדרך מבטיחים אנשי פוליטיב לספק את הסחורה ("אל תדאג, יהיה בסדר" - אומר גולן), אך ממשיכים להימנע מאספקת הסחורה. כל אלו התרחשו בחודש אוגוסט, למעלה מחודשיים לאחר חתימת ההסכם, ולאחר שמרגליות העבירה הזמנות רבות לפוליטיב שחלקן בוצע (בעיקר בחודש יוני). פוליטיב לא טענה כי היא פטורה מלספק את ההזמנות בשל הפרה כלשהי מצד מרגליות, וגם התעקשה שהיא מעוניינת בקיום ההסכם, אף שזו היתה טענה טקטית בלבד; גולן שב ומבטיח ליונת לספק את הסחורה "עוד היום". אכן, בא-כוחה של פוליטיב העלה לאחר חתימת ההסכם טענות כי מרגליות מפיצה ברבים את העובדה שהיא רוכשת בזול את מוצרי פוליטיב, ומבטיחה לספק אותם במחירים זולים מאלו של פוליטיב (מכתבים מיום 26.6.05, 4.7.05). במכתב מיום 12.7.05 העלה ב"כ פוליטיב טענות לגבי מחירון גניגר ודרש לראות את כרטסת הנהלת החשבונות של גניגר במרגליות וחשבוניות רכישה, ובמכתבים מיום 27.7.05 ו- 2.8.05 טען כי מרגליות הפרה את חובתה לשלם במזומן עבור שלוש חשבוניות שטרם נפרעו (המכתבים מצויים בנספחים 9-10 לתיק מוצגי פוליטיב). טענות אלו יידונו בהמשך, אך חשוב להדגיש כי בשום שלב לא ביטלה פוליטיב את ההסכם, והטענות שהועלו במכתבי בא-כוחה לא היו הסיבה להפסקת האספקה. פוליטיב חדלה לקיים את ההסכם באופן חד-צדדי בחודש אוגוסט 2005. היא לא מצאה לנכון בשום שלב למסור הודעת ביטול, כנדרש בסעיף 8 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשל"א-1971 (להלן: "חוק החוזים תרופות"); הודעת ביטול שכזו חייבת להישלח תוך זמן סביר לאחר ההפרה. לאור כל האמור לעיל, נקודת המוצא להכרעה בסכסוך שבפני היא שהנתבעת קיבלה מייד לאחר חתימת ההסכם את מלוא התמורה על-פי ההסכם, ומי שהיתה מעוניינת מאוד בהמשך קיומו היא התובעת, אשר היתה זכאית על-פי ההסכם לרכוש מהנתבעת מוצרים בהנחה. לכן, על פני הדברים, אין זה סביר שהתובעת בחרה להפר את תנאי ההסכם, לאחר שנתנה לנתבעת את מלוא התמורה הכלולה בו, וכאשר המשך קיומו רק זיכה את התובעת בהטבות. אכן, בחנתי את טענות ההפרה שהעלתה הנתבעת, ולא מצאתי בהן כל ממש, כפי שיובהר בהמשך. ברור לחלוטין שהנתבעת חיפשה כל דרך להתנער מן ההסכם, שהעניק לתובעת הטבות חשובות ברכישת מוצרי הנתבעת, לאחר שהנתבעת קיבלה את סכום השיקים מהתובעת עם חתימת ההסכם. התשלום האחרון בגין השיקים נעשה לפי נספח ב' להסכם ביום 1.7.05, ובאמצע חודש יולי 2005, בוודאי בחודש אוגוסט, חדלה הנתבעת מלספק מוצרים לתובעת; ההסכם הופר בתוך זמן קצר לאחר שמרגליות קיימה את חלקה בהסכם (זייד בעמ' 42 ויונת בסעיף 37 ו- 42(ג) לתצהירו). 16. הטענה הראשונה והעיקרית של פוליטיב היא כי מרגליות הפרה את ההסכם בכך שלא הציגה בפניה את החשבוניות המעודכנות של גניגר. טענה זו נוגעת לפירושו הנכון של סעיף 5(ד) להסכם. בעניין זה מקבל אני את טענתה המשפטית של פוליטיב כי ההסכם מחייב את מרגליות להציג במהלך תקופת ההסכם מחירון אחרון וחשבונית רכישה אחרונה מגניגר, אשר מראים את המחיר העדכני לפיו רכשה מרגליות מגניגר מוצרים הדומים לאלו שהיא רוכשת מפוליטיב, ואשר סעיף 5(ד) חל עליהם (מוצרים שאינם מיועדים לגידולי שדה). יש לדחות את טענתה של מרגליות, שהועלתה גם בעדותו של מנהלה יונת (עמ' 19-21), לפיה סעיף 5(ד) מתייחס להתאמה חד-פעמית של מחירי פוליטיב למחירון גניגר. יונת הודה שלפי פירוש זה ניתן היה למחוק את סעיף 5(ד) להסכם, לאחר שבעת חתימת ההסכם ביום 9.6.05 נעשתה התאמה של המחירים למחירון גניגר מיום 5.6.05. לדבריו, מטרת סעיף זה היתה להגן על פוליטיב מפני שינוי במחירון גניגר בימים שעד לחתימת ההסכם, אך לא לאחר מכן, כאשר מאז חתימת ההסכם היה צורך בעדכון מחירים רק בשל שינוי במחירי חומרי הגלם של כרמל. פירוש זה איננו מתיישב עם עצם קיומו של סעיף 5(ד) בהסכם, כמו גם עם לשונו הפשוטה. אם הכוונה היתה לעדכן את המחיר רק לפי מחירי חומרי הגלם של כרמל, הרי שדי היה בהוראת סעיף 5(ב) הקובעת עדכון זה. אך הצדדים מצאו להוסיף ולקבוע הוראה מיוחדת בסעיף 5(ד), המנוסחת עם הפנים לעתיד. סעיף 5(ד) קובע כי מחירי המוצרים עליהם חל הסעיף "יחושבו" לפי מחירון אחרון של גניגר, וזאת על-פי חשבונית רכישה שמרגליות "תציג" לפוליטיב. הסעיף אף קובע שפוליטיב תוכל לסרב להכיר במחיר שבחשבונית זו ולדרוש הצגת חשבונית אחרת. עוד קובע הסעיף כי: "במידה ובפרק הזמן שמאז הוצאת חשבונית גניגר ועד ליום הצגתה לפוליטיב כאמור לעיל, חלו שינויים במחירי חומרי הגלם של המוצרים נשוא חשבונית גניגר - תיעשה התאמה ברכיב חומר הגלם... באופן שכל שינוי, כפי שיהיה במועד ביצוע הזמנה של מרגליות, במחירי חומרי הגלם יגרור שינוי באותו יחס במחירים הנקובים בחשבונית גניגר". בהמשך הסעיף נאמר כי: "על המחיר של כל שאר מוצרי פוליטיב לרבות על המחיר של המוצרים שנקבע לפי חשבוניות גניגר לאחר ביצוע ההתאמות דלעיל (במידה ותידרשנה) תינתן הנחה של 7%...". מדובר, אפוא, בהוראה הצופה פני עתיד, ואשר מתייחסת לרכישה של מרגליות מפוליטיב שתבוצע בעתיד על-פי ההסכם. אין זה סביר שכל תכליתה של הוראה זו היתה לפתור בעיה של שינויי מחיר בתקופה שמאז קביעת המחירון מיום 5.6.05 ועד ליום חתימת ההסכם (4 ימים לאחר מכן). אם זו היתה הכוונה, ניתן היה למחוק את סעיף 5(ד) ביום חתימת ההסכם, ומשלא נעשה כן - יש לפרש את ההסכם באופן המעניק תוקף ומשמעות לכל אחת מהוראותיו. סעיף 5(ד) קובע הוראה מאוד ברורה, הכוללת מנגנון עדכון שוטף כפול: ראשית - עדכון שוטף של מחיר המוצר בהתאם למחיר המחירון האחרון של גניגר למרגליות; ושנית - עדכון שוטף של מרכיב חומר הגלם שבחשבונית גניגר בהתאם למחירי כרמל, אם חל שינוי במחירי חומרי הגלם מאז הוצאתה של חשבונית גניגר ועד למועד הצגתה לפוליטיב. אין לקבל את טענת מרגליות ואת פרשנותו של יונת כי הכוונה היתה לעדכן את המחירים של המוצרים נושא סעיף 5(ד) רק בהתאם למרכיב חומרי הגלם. עדכון שכזה קבוע בסעיף 5(ב) להסכם, ואילו סעיף 5(ד) דורש עדכון שוטף נוסף על-פי המחירון של גניגר למרגליות. כך עולה בבירור מעדותו האמינה של מנהל השיווק של מרגליות, מר זייד, שהיה מעורב בגיבוש ההסכם וקביעת המחירים עם גולן, ואשר אמר בעדותו (בעמ' 39): "אם המחיר של גניגר היה משתנה - גם המחיר של ההסכם היה משתנה בהתאם. אנחנו התבססנו על המחירון של גניגר. ההסכמה לעתיד היתה שהמחירון הזה עובד כל הזמן... מה שסוכם שהמחיר שלנו צמוד למחיר של גניגר". יונת אמר בעדותו: "אני מוכן להסכים לפרשנות שסעיף 5ד להסכם התכוון שתהיה התאמה שוטפת של המחיר שאני משלם לנתבעת, בהתאם למחיר השוטף של גניגר עד היום (עמ' 18). אם יונת מסכים לפרשנות של הנתבעת לגבי סעיף 5(ד), כפי שהסכים לה גם מר זייד בעדותו, ומכיוון שזו גם הפרשנות התואמת של לשון ההסכם - יש לאמץ פרשנות זו. מכאן שעל פי ההסכם היתה מרגליות אמורה להציג בפני פוליטיב חשבונית רכישה אחרונה מגניגר לצורך ביצוע ההזמנות. 17. מקבל אני את טענת פוליטיב כי התחייבותה של מרגליות להצגת החשבוניות של גניגר והתחייבותה של פוליטיב לאספקת הסחורה הינן התחייבויות שלובות שיש לקיימן בד בבד (סעיף 43(א)(3) לחוק החוזים (חלק כללי)). מכאן, שאם נדרשה מרגליות להציג את החשבוניות של גניגר בפני פוליטיב וסירבה לעשות כן - היתה פוליטיב זכאית להימנע מאספקת הסחורה עד שתקויים התחייבותה של מרגליות. יצויין כי פוליטיב לא היתה יכולה לדעת מהם מחיריה של גניגר למרגליות, כי אלו היו שונים מהמחירים בהם מכרה לכלל לקוחותיה (זייד בעמ' 41). לכן מתעוררת השאלה האם התבקשה מרגליות להציג לפוליטיב חשבוניות רכישה מעודכנות מגניגר בתקופה הקצרה בה התקיים ההסכם והאם נענתה לדרישה זו. לטענת יונת, הוא לא נדרש להציג לפוליטיב חשבוניות רכישה של גניגר, ובעניין זה לא היה למרגליות דבר להסתיר (עמ' 19-20, 22-23). כך גם העיד זייד, מנהל השיווק של מרגליות, כי בתקופה הקצרה בה פעל ההסכם לאחר חתימתו עמד בקשר שוטף עם גולן, והציג לו כל מה שנתבקש להציג; הוא הדגיש: "זה לא משהו שהיינו צריכים להסתיר מפניו" (עמ' 39 וראה גם עדותו בעמ' 41). זייד אמר לגבי הצגת חשבוניות גניגר: "היינו חייבים להציג על פי דרישה של פוליטיב. אם לא דרשו - לא הצגנו. ובפועל לפעמים הם דרשו" (עמ' 42). זייד הבהיר כי המחירון של גניגר למרגליות השתנה לאחר חתימת ההסכם, ובהתאם לכך גם פוליטיב שינתה את המחיר לפיו מכרה למרגליות (עמ' 42). כך למשל העיד זייד, בהתאם למחירון שהחזיק בידו, כי המחיר על-פי המחירון של גניגר מיום 19.6.05 (עשרה ימים לאחר חתימת ההסכם) ירד, ולכן הוא וגולן בנו מחירון חדש למרגליות (עמ' 39). עדותו של יונת בנושא הצגת החשבוניות לפוליטיב לא היתה קוהרנטית: מחד - טען כי לא הציג את החשבוניות שכן לא היה חייב לעשות כן על-פי ההסכם, ומאידך טען כי לא נדרש לעשות כן; לאחר מכן טען כי הראה את החשבוניות לפוליטיב במשרדו (עמ' 19, 20, 22-23). נראה כי בעדותו בנקודה זו חל בלבול בין הזמנים, שכן הוא נדרש להתייחס להצגת החשבוניות בשלושה מועדים שונים: לפני חתימת ההסכם, בחודשיים שלאחר חתימתו ובעת שהתנהל גישור בין הצדדים בשלב מאוחר יותר. אך עדותם של יונת וזייד כי היו מוכנים להציג לפוליטיב כל מה שנדרשו להציג נתמכת בשיחה שהתנהלה ביום 31.8.05 בין יונת לגולן, בה מעלה גולן את הדרישה לראות חשבוניות של גניגר וגם את הכרטסת של גניגר; יונת משיב לו כי למרות שאיננו מחויב לכך הוא מוכן להראות את הכרטסת, המחירונים המעודכנים וגם את החשבון של גניגר (נספח ו' לתצהיר יונת). גם במכתב ב"כ מרגליות מיום 14.7.05, שהוא מענה למכתבה של פוליטיב בענין החשבוניות מיום 12.7.05 (נספח 10 למוצגיה), נאמר כי היא מוכנה להציג לפוליטיב חשבוניות רכישה מגניגר במשרדיה אף שכבר עשתה זאת (נספח יא' לתצהיר יונת). פוליטיב לא "הרימה את הכפפה", ונמנעה מלשלוח נציג מטעמה למשרדי מרגליות לעיון בחשבוניות (סעיף 5(ד) להסכם מחייב את מרגליות אך ורק "להציג" את החשבונית). פוליטיב העלתה דרישה בלתי מבוססת לקבל לידיה העתק מכרטיס הנהלת החשבונות של גניגר לכל שנת 2005 (ראה מכתבה הנ"ל). מן הראוי לציין כי דרישתה של פוליטיב לראות חשבוניות של גניגר הועלתה לראשונה במכתבה הנ"ל מיום 12.7.05 - למעלה מחודש לאחר חתימת ההסכם - לאחר שמרגליות השלימה את התשלום עבור השיקים - וכאשר ב"צנרת" כבר היו הזמנות לא מעטות של מרגליות. חלקן סופקו עד יום 11.8.05, חרף טענת פוליטיב כי לא הוצגו בפניה חשבוניות של גניגר. מכאן ניתן להתרשם כי נושא החשבוניות לא באמת הטריד את פוליטיב, אלא שימש אמתלה נוספת להתנער מן ההסכם. 18. משך חיי ההסכם היו, כאמור, קצרים ביותר - כחודשיים ימים - ועל כך אין מחלוקת. ביום 1.7.05 השלימה מרגליות את התחייבותה לשלם לפוליטיב את סכום השיקים (827,670 ₪) בהתאם לנספח ב' בהסכם (יונת בסעיף 24 לתצהירו). מרגע זה, טוען יונת בתצהירו, החליטה פוליטיב להפסיק את התחייבותה על-פי ההסכם למסור למרגליות מוצרים בהנחה (סעיפים 38 ו- 42). על רקע זה, נשאלת השאלה האם אמנם חלו במחירון גניגר למרגליות, בתקופה הקצרה בה פעל ההסכם, שינויים שהיתה למרגליות סיבה להסתירם מפוליטיב? המחירון שצורף להסכם כנספח א' התבסס על מחירון גניגר מיום 1.6.05, וכבר בתחילת אוגוסט 2005 חדלה פוליטיב כליל מלספק סחורה לתובעת (זייד בעמ' 42). לא מצאתי בתצהירו של גולן הסבר הגיוני לטענה שמרגליות סירבה להציג לפוליטיב את החשבוניות והמחירון של גניגר, או כי היה בהם דבר המחייב שינוי במחירון פוליטיב לגניגר באופן המיטיב עם פוליטיב. בעת שנערך תצהירו של גולן, ובוודאי לאחר שמיעת כל העדויות, נמצאו כל הנתונים בידי פוליטיב (לפחות לא נטען אחרת). בכל זאת, אין בידי פוליטיב להצביע על מצג שווא ספציפי כלשהו שנעשה מצד מרגליות כלפיה לאור הנתונים הקיימים באשר למחירי גניגר למרגליות, או על עילה כלשהי להסתרתם. פוליטיב טוענת בסיכומיה כי מצגי מרגליות בדבר חשבוניות גניגר, אשר קדמו לחתימת הסכם, היו מטעים ולכן ניסתה מרגליות להתחמק מהצגתן לאחר חתימת ההסכם. אך זו טענה בעלמא, כאמור לעיל (ראה סעיף 10). כל מחירוני גניגר למרגליות ממועד חתימת ההסכם צורפו לתצהיר יונת יחד עם שתי חשבוניות הרכישה מגניגר מיום 14.6.05 (נספח ט'), וגם לנוכח אלו לא עלתה טענה המצביעה על עילה כלשהי של מרגליות להסתרת המחירים העדכניים של גניגר מפוליטיב. מנספח ט' עולה כי ביום 19.6.05 (עשרה ימים לאחר חתימת ההסכם) הורידה גניגר את מחיריה למרגליות ב- 5%, דבר המזכה את מרגליות בהורדת מחיר דומה ברכישות מפוליטיב, שמחיריהן צמודות למחירי גניגר. כלום היתה למרגליות סיבה להסתיר ירידת מחיר זו מפוליטיב? אכן, ביום 18.7.05 העלתה גניגר את המחיר ב- 5.7% והעלאה נוספת היתה ביום 8.9.05. אך כפי שיבואר בהמשך, כבר בתחילת חודש אוגוסט 2005 חדלה פוליטיב לספק סחורה למרגליות. אין בפי פוליטיב תשובה לשאלה מה היה באותן חשבוניות רכישה מגניגר בתקופה שלאחר חתימת ההסכם, שהיה עשוי לגרום למרגליות לסרב להציגן בפני פוליטיב. אם נצרף עובדה זו להנחה ההגיונית שלא היתה למרגליות כל סיבה להפר את ההסכם, לאחר שקיימה את התחייבותה העיקרית על-פי ההסכם לפרוע את סכום השיקים, וכאשר ההסכם זיכה אותה בהטבות משמעותיות - נגיע למסקנה שאין כל ממש בטענת פוליטיב כי מרגליות סירבה להציג לה חשבוניות רכישה מגניגר. פוליטיב אף טוענת בסיכומיה כי מרגליות ביקשה להסתיר ממנה את העובדה שהיא שילמה לגניגר במזומן, בניגוד למה שהציגה בפניה. גם טענה זו נדחתה לעיל: מקבל אני את טענת מרגליות כי היא רכשה מגניגר לא רק במזומן, ומכל מקום אין לכך כל קשר להתחייבות פוליטיב לתת הנחת מזומן, על רקע דרישתה לתשלום שיעשה רק במזומן (ראה סעיף 11 לעיל). 19. לאור כל האמור לעיל, מקבל אני בנושא החשבוניות את עדותם של זייד ויונת, כי הציגו לגולן כל מה שנדרשו והיה עליהם להציג לפוליטיב. כאמור לעיל, סוגיה זו רלבנטית רק למוצרים מן הקבוצה השניה (ובתנאי שהיו לגניגר מוצרים דומים), שכן המוצרים בקבוצה הראשונה אינם צמודים למחירי גניגר, אלא רק למחירי חומרי הגלם של כרמל. פוליטיב לא עשתה בטענותיה כל אבחנה בין שני סוגי מוצרים אלו. 3. הטענה בדבר הפרת חובת הסודיות ומכירת מוצרי פוליטיב ללקוחות מרגליות במחיר הנמוך ממחיר השוק 20. לטענת פוליטיב הפרה מרגליות את ההסכם בכך שלא קיימה את תניית הסודיות, וגילתה לצדדים שלישיים כי היא קונה מפוליטיב מוצרים במחיר מופחת. לטענת פוליטיב ההסכם בינה לבין מרגליות היה סודי, ולכן נקבע בסעיף 5(ז) להסכם כי הסחורה שתמכור פוליטיב למרגליות תסומן בקוד מיוחד הנושא האותיות MRG (השם מרגליות), כדי להבדילה משאר הסחורה שמייצרת פוליטיב (גולן בעמ' 49). מרגליות הפרה את ההסכם בכך שגילתה ללקוחותיה מהו מקור הסחורה, וסיפקה להם תוצרת של פוליטיב במחיר נמוך מהמחיר שהוצע ללקוחות אלו על ידי פוליטיב עצמה (סעיפים 15(ב) ו- 18 לתצהיר גולן). גולן טוען בתצהירו כי פוליטיב אינה יכולה להרשות לעצמה מצב שכזה, הפוגע במוניטין שלה וביחסיה עם הלקוחות. טענה כלפי מרגליות בעניין זה הועלתה במכתבי בא-כוחה מיום 26.5.05 ו- 4.7.05 (נספח 10 לתיק מוצגי פוליטיב). מרגליות טוענת כי לא הוכח כי עשתה את האמור לעיל, ויונת טוען בסעיף 78 לתצהירו כי מרגליות מוכרת את מוצריה על-פי מחירון שאינו קשור למחירי פוליטיב. מכל מקום, אין בהסכם כל תניה המונעת ממנה למכור במחיר נמוך ממחירי פוליטיב, שכן תניה כזו היתה מהווה הסדר כובל האסור על-פי דין. אשר לטענה שהעלתה פוליטיב כאילו סעיף 5(ז) להסכם קובע את חובת הסודיות, טוענת מרגליות כי לסעיף זה אין כל קשר לטענות דלעיל של פוליטיב. סעיף זה מורה כי: "על יריעות הפוליאתילן שבספק פוליטיב למרגליות יודפס סימן זיהוי מוסכם הנושא את השם MRG וכן תאריך יצור וקוד זיהוי וזאת לצורך זיהוי הסחורה שתסופק למרגליות ע"י פוליטיב". יונת טוען בתצהירו כי סימון זה נועד לצרכי זיהוי הסחורה על ידי מרגליות, ומעולם לא הוסכם על סודיות לגבי מקור הסחורה (סעיף 79). 21. מרגליות מכרה את המוצרים שרכשה מפוליטיב ללקוחותיה. על רקע זה באה טענת מרגליות, כי אי-ביצוע ההזמנות על ידי פוליטיב גרם לה להפר את הסכמי האספקה עם לקוחותיה, שכן היו לה לקוחות שהביעו התעניינות לרכוש רק תוצרת של פוליטיב (כתב התביעה המתוקן סעיף 41(ו)). אך פוליטיב לא הביאה כל ראיה לטענתה כי מרגליות הפיצה ברבים שהיא רוכשת מפוליטיב מוצרים במחיר נמוך, וגם לא הובאה כל ראיה לגבי המחיר בו מכרה מרגליות מוצרי פוליטיב למי מלקוחותיה. די בכך כדי לדחות את טענתה הסתמית של פוליטיב. מן הבחינה המשפטית - טענתה של פוליטיב לסודיות של ההסכם, שניתן לו תוקף של פסק דין, אינה מובנת, כמו גם טענתה שמרגליות פעלה בחוסר תום לב. לא ברור מה היא ציפתה שמרגליות תעשה עם הסחורה שרכשה ממנה, שכן מרגליות איננה רוכשת את המוצרים לשימוש עצמי, אלא לצורך שיווקם ללקוחותיה. לכן מתייחס סעיף 7(א) להסכם לאחריות פוליטיב למוצר פגום שלה שנמכר ללקוח של מרגליות, ונספח ב' כולל נוהל לטיפול של פוליטיב בתלונות לקוחותיה של מרגליות. אם תמכור מרגליות את הסחורה לאחרים במחיר הזהה למחיריה של פוליטיב או במחיר גבוה יותר, יעדיפו הלקוחות לרכוש ישירות מפוליטיב. כך גם העיד גולן, כי לקוחותיו העדיפו בעיקרון לרכוש מפוליטיב ולא ממרגליות (עמ' 51). מכאן ברור שהצדדים צפו שמרגליות תמכור את מוצרי פוליטיב במחיר נמוך יותר ממחירי פוליטיב, שהרי היא רכשה אותם בהנחה משמעותית והיה צפוי שתמכור אותם ללקוחותיה. זאת ועוד, ההסכם מתייחס למקרה בו תטפל פוליטיב בתלונת לקוח של מרגליות, אשר רכש מוצר פוליטיב שנרכש במקור על ידי מרגליות, ומכאן שהצדדים הבינו שלקוחותיה של מרגליות ידעו שמקור הסחורה הוא פוליטיב, שכן היא אחראית למוצרים פגומים שלה כלפי לקוחות מרגליות. אם נושא סודיות היצרן והמחיר בו ישווקו מוצריו היה כל כך חשוב לפוליטיב, כפי שנטען על ידי גולן, היו הצדדים קובעים תנייה מפורשת בהסכם בעניין זה. ספק בעיני אם תנייה לפיה היתה פוליטיב מכתיבה מחירים למרגליות היתה חוקית לאור סעיף 2(ב)(1) לחוק ההגבלים העסקיים, תשמ"ח-1988, בהתחשב בכך שפוליטיב וגניגר שולטות בשוק בו עסקינן (סעיף 12 לתצהיר גולן). אך תניה כזו לא הוכנסה להסכם, למרות שהצדדים היו מיוצגים על ידי עורכי דין, ורמת החשדנות ביניהם היתה גבוהה. לכן, אין להכניס תנייה כזו "בדלת האחורית", באמצעות פרשנות יצירתית של סעיף 5(ז) להסכם. כך הבינה פוליטיב עצמה, כפי הנראה, ולכן נאמר במכתבי בא-כוחה מיום 26.5.05 ומיום 4.7.05 (נספח 10 למוצגי פוליטיב): "התנהגות זו, גם אם אינה מהווה הפרת חובת סודיות - מהווה, ללא ספק פעולה בחוסר תום לב בביצוע הסכם...". עוד יש לציין כי ס"ק (ז) הוא חלק מסעיף 5 להסכם, הנושא את הכותרת "התחייבויות פוליטיב". מעדותו של גולן מתברר כי ההתחייבות לסמן את המוצרים לא הייתה של מרגליות, אלא של פוליטיב, וכי פוליטיב עצמה התרשלה ושכחה לעתים לסמן את המוצרים ששלחה למרגליות על פי ההסכם (עמ' 50). גם עובדה זו תומכת במסקנה שעניין הסודיות לא היה כה חשוב לפוליטיב, אם בכלל, והוא בוודאי לא היה העילה להפסקת האספקה של הסחורה למרגליות. סיכומה של נקודה זו: אין בסיס עובדתי או משפטי לטענה שמרגליות הפרה את ההסכם בכך שלא שמרה על סודיות מקור המוצרים, או בכך שמכרה אותם במחיר נמוך ממחירי פוליטיב. 4. הטענה בדבר הפרת תנאי התשלום על ידי מרגליות 22. הטענה האחרונה של פוליטיב היא, כי מרגליות הפרה את תנאי התשלום שנקבעו בסעיף 6 להסכם, הקובע כי מרגליות תשתלם במזומן עבור הסחורה. במשך תקופת קיום ההסכם (כחודשיים) הוציאה פוליטיב למרגליות שמונה חשבוניות, מתוכם שתיים שולמו באיחור לטענתה (כל החשבוניות צורפו כנספח 11 לתיק מוצגי פוליטיב). לגבי שתי החשבוניות הנ"ל, טוענת מרגליות כי הסכומים אותם שלחה פוליטיב לתשלום היו שלא בהתאם להסכם. בתגובה החזירה מרגליות את החשבוניות לתיקון, והן הוחזרו למרגליות מבלי שתוקנו. לכן, הוציאה מרגליות חשבונית חיוב בגין הסכום הנכון, והודיעה לפוליטיב כי השיק מוכן. למרות ההודעות לא נלקח השיק. לבסוף הוא נשלח על ידי מרגליות, כשפוליטיב מפקידה אותו בחשבונה כמעט חודש לאחר אישור קבלת השיק על ידי בא-כוחה. 23. גם טענת הפרה זו, מועלית בתצהירו של גולן - שהוא העד היחיד מטעם פוליטיב - בצורה סתמית, ללא כל פירוט או אסמכתא (סעיף 15(ג). נטען שם כי מרגליות איחרה בתשלום "פעם אחר פעם", אך לא ניתנו כל פרטים המבהירים באיזה חשבונית מדובר, מתי היה עליה לשלמה ומתי שולמה, שהרי אין טענה כי מרגליות נותרה חייבת סכום כלשהו לפוליטיב. הטענה בדבר איחור בתשלומים הועלתה במכתב בא-כוחה של פוליטיב מיום 27.7.05 (נספח 10 למוצגיה). הטענה היא שמרגליות לא שילמה חשבונית מיום 10.7.05 ע"ס 22,311 ₪, וחשבונית אחרת מיום 11.7.05 ע"ס 8,442 ₪, שהסחורה בגינן סופקה, וזאת בנוסף ליתרה בסך 1,617 ₪ בגין חשבונית שלישית מיום 10.7.05. כאמור לעיל, טענה זו, המועלית במכתב, אינה נתמכת בראיה כלשהי. על מכתב זה השיבה מרגליות במכתב בא-כוחה מיום 28.7.05 (נספח יא' לתצהיר יונת). במכתב התשובה של מרגליות נאמר כי שתי החשבוניות הנ"ל התבססו על מחיר שאינו תואם את ההסכם, ולכן הוחזרו עם שליח לשם תיקונן; משלא תוקנו, הוציאה מרגליות ביום 19.7.05 (שבוע לאחר הוצאת החשבונית) חשבונית ושיק על הסך הנכון, קרי: 29,464 ש"ח (ההפרש היה בסך הכל 1,289 ₪), שהעתקם צורף למכתב. השיק הנ"ל נותר אצל מרגליות, משום שאיש מפוליטיב לא בא לקבלו, אף שנאמר להם לעשות כן, וגם במכתב הנ"ל נשאלה פוליטיב כיצד היא רוצה לקבל את השיק; משלא הודיעה פוליטיב דבר, נשלח השיק למשרדה בדואר רשום (ראה מכתב ב"כ מרגליות מיום 2.8.05, בנספח יא' לתצהיר יונת). גם לגבי התשלום השלישי נטען במכתב הנ"ל כי הוא נובע מסכום שגוי, שלא תוקן על ידי פוליטיב. עובדות אלו נתמכות בתצהיר יונת (סעיף 80), והן לא נסתרו, מה גם שבתצהיר גולן אין כאמור כל פירוט של טענותיו. רק בעדותו הוגש לראשונה כרטיס הנהלת החשבונות של מרגליות אצל פוליטיב (נ/1 ועמ' 51), שאיננו תומך בטענות פוליטיב: כל החשבוניות שולמו תוך מספר ימים (סעיף 6 להסכם קובע כי התשלום יתבצע אחת לשבוע), אם כי, כאמור לעיל, היתה מחלוקת לגבי סכום של כ-3,000 ₪ שנותרה בעינה, ואין כל סיבה לקבוע כי טענות מרגליות בענין הטעות במחיר לא היו נכונות. גולן טען כי השיק בגין החשבוניות נפרע רק ביום 30.8.05, אף שלפי הכרטיס נ/1 הן נפרעו ביום 10.7.05 ו- 11.7.05, והוכח כי השיק עמד לרשותה של פוליטיב מיום 19.7.05. לאור כל האמור לעיל, אין בסיס לטענת ההפרה שמעלה פוליטיב בעניין האיחור בתשלום, ובוודאי שאין מדובר בהפרה יסודית. הסכום השנוי במחלוקת היה כ- 3,000 ₪ בלבד - סכום קטן ביחס להיקף ההזמנות שסופקו בסך של כ- 180,000 ₪ (נספח 1 למוצגי פוליטיב) ופרעון שיקים לפוליטיב בסך של 827,000 ₪ חודש קודם לכן. האיחור הנטען היה של כמה שבועות לכל היותר, כך שקשה להיתלות בו כעילה לביטול ההסכם. אלא שפוליטיב חיפשה אמתלה להתנער מהתחייבויותיה על-פי ההסכם, ולכן הערימה קשיים וגיבבה טענות נגד מרגליות, שכאמור לעיל היו לה כל הסיבות שבעולם לקיים את ההסכם. 5. הטענות בדבר הפרת ההסכם על ידי פוליטיב 24. המסקנה העולה מכל האמור לעיל, היא שפוליטיב הפרה את ההסכם הפרה יסודית, כאשר הפסיקה באופן חד-צדדי לספק למרגליות סחורה פחות מחודשיים לאחר חתימת ההסכם, בלא כל עילה מוצדקת לכך. מרגליות מצדה, לא הפרה את ההסכם. מבחינת מרגליות די במסקנה זו, ואין צורך בהפרות נוספות מצד פוליטיב. אך מרגליות מונה שורה של הפרות מצד פוליטיב להסכם. לטענתה, פוליטיב לא ביטלה את התלונה במשטרה; מכרה מוצרי טפטוף בניגוד להסכם; ונמנעה מלעדכן את המחירון למרות שהייתה הוזלה במחירי חומרי הגלם של כרמל. 25. לגבי התלונה במשטרה, הציגה הנתבעת ראיות לכך ששלחה בדואר רשום הודעה למשטרה על ביטול התלונה, וזאת כמה ימים לפני חתימת ההסכם (מוצגים 12 ו 13 בתיק המוצגים שהגישה). גולן העיד כי המכתב נשלח והתלונה בוטלה ככל שמדובר בפוליטיב, ואם זומן יונת למשטרה בשנת 2007 - יש לברר מדוע הדבר קרה (עמ' 50). מרגליות לא הביאה מהמשטרה כל ראיה הסותרת את מכתבה של פוליטיב. במכתבה של פוליטיב מיום 26.6.05 נאמר כי העתק מאישור שליחת המכתב הועבר למרגליות (נספח 11 למוצגי פוליטיב). יש לציין כי לפי סעיף 13 המכתב היה אמור להימסר למרגליות בעת חתימת ההסכם, וחזקה עליה שלא חתמה על ההסכם ללא קבלת העתק. לאור זאת, יש לקבוע כי לא הוכח שפוליטיב הפרה את ההסכם בשל אי-ביטול התלונה או אי-מתן העתק ממכתב הביטול. 26. בסעיף 44 לתצהירו טוען יונת כי חלו התייקרויות במחירי חומרי הגלם לאחר חתימת ההסכם, אשר לפי סעיף 5 להסכם הצריכו את עדכון מחירי המוצרים של פוליטיב. טענה זו נטענה בצורה סתמית, ללא כל פירוט. במכתב ב"כ מרגליות לפוליטיב מיום 26.6.05 (נספח יא' לתצהיר יונת) נטען כי ביום 19.6.05 "חל שינוי במחירים", וכי מרגליות טרם קיבלה את המחירונים החדשים. לא ברור אם ההתייחסות כאן היא לשינוי מחירי חומרי הגלם או מחירי גניגר. פוליטיב הכחישה טענה זו, ובא-כוחה הודיע במכתבו מאותו היום (נספח 11 למוצגיה) כי מחירון חדש התקבל. לא ראיתי כל פניה נוספת של מרגליות בענין, וזייד דווקא העיד כי פוליטיב הכינה מחירון חדש ביום 19.6.05 יחד עמו (עמ' 39). אין זה ברור אם המחירון החדש התייחס לירידת מחירי חומרי הגלם או למחירי גניגר. לאור חוסר הבהירות והדרך בה נטענה הטענה בצורה סתמית - יש לקבוע כי לא הוכחה ההפרה בדבר אי-עידכון המחירים בשל ירידת חומרי הגלם. בנקודה זו לא התייחסתי למכתבי כרמל מחודש אוגוסט 2005 ואילך (נספח 14 למוצגי פוליטיב), שכן לא זו תקופת ההפרה הנדונה כאן. 27. עוד טוען יונת בתצהירו (סעיף 45), כי פוליטיב הפרה את ההתחייבות שבסעיף 5(ט) להסכם להימנע מלשווק מערכות השקיה דקות דופן ("טפטוף") שלא באמצעות מרגליות, וכנגד תשלום עמלה למרגליות. יונת טוען כי פוליטיב מכרה מערכות השקיה כאלו לכל דורש. כך צויין שמה של אגרופילד, שרכשה מפוליטיב מערכות כאלו ומכרה אותן למרגליות. לא הובאה כל ראיה לתמיכה בטענה זו, שלא גובתה במסמכים או בפרטים. אך פוליטיב מודה במכירה מצומצמת של מלאי מן המערכות הללו שהיה ברשותה ערב ההסכם, ואשר לגביו היא טוענת כי הייתה הסכמה שבעל-פה עם יונת שאיפשרה לה להפטר ממלאי זה (סעיף 28 לכתב ההגנה וגולן בעמ' 50). כך גם טוענת פוליטיב כי כוונת הצדדים בהסכם היתה למנוע מכירת מערכות חדשות, אך לא מלאי קיים. אינני מקבל טענה אחרונה זו, שנועדה להכניס להסכם סייג שלא כתוב בו. הטענה הועלתה בדרך מעורפלת בסעיף 28 לכתב ההגנה, ולא נאמר האם ההסכמה על מכירת המלאי ניתנה לפני או לאחר חתימת ההסכם. אך בשל דלות הראיות בנושא הפרה זו, ולנוכח הסברי פוליטיב כי מדובר במלאי קיים - הסברים שלא נסתרו - אין מדובר בהפרה יסודית, שבגינה היה מקום לאשר את ביטול ההסכם או תשלום פיצוי מוסכם לפי סעיף 10(ב) להסכם. 6. אחריותו האישית של גולן 28. לטענת מרגליות יש להטיל אחריות אישית על גולן, וזאת משום שהפרת ההסכם נעשתה בהוראתו ועל ידו, ובאופן המהווה עוולה של גרם הפרת חוזה. טענות אלו הופיעו גם בכתב התביעה המתוקן (סעיפים 41(י) ו- 70), בצירוף הטענה שגולן ופוליטיב נהגו בחוסר תום-לב, ואף בתרמית, שכן הם לא התכוונו מלכתחילה לקיים את ההסכם; כל תכליתם היתה קבלת פירעון השיקים (סעיפים 3, 33-35). פוליטיב טוענת כי צרופו של גולן כנתבע איננה רלוונטית, וזאת משום שאין כל עילה מוכרת בדין המאפשרת "הרמת מסך" במקרה הנדון לפי סעיף 6 לחוק החברות, ולא ניתן להטיל חיוב אישי על מנהל חברה אלא מכוח הכללים של הרמת מסך. טענה זו אינה נכונה מבחינה משפטית. השאלה העומדת להכרעה איננה קשורה להרמת מסך ההתאגדות, קרי: לשאלה האם ניתן להטיל על גולן, כבעל מניות בפוליטיב, חיוב אישי לשאת בתשלום פיצויים בהם מחויבת החברה (פוליטיב), אלא לשאלה האם ניתן לחייבו באופן אישי, כאורגן של פוליטיב, לפצות את מרגליות בגין הנזק שגרם לה בעוולה שאת יסודותיה ביצע בעצמו, בשם ועבור החברה. נקודה זו, והאבחנה בין "הרמת מסך" לבין הטלת חיוב אישי על מנהל תאגיד, הובהרה על ידי כב' הנשיא מ' שמגר בע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי בע"מ, פ"ד מח(5) 661, עמ' 700 (1994), ועל ידי כב' השופט א' גרוניס בע"א 10362/03 א. ברזני שירותים ועסקאות בע"מ נ' אחים בן רחמים (צפון) ע"מ, תק-על 2009(4) 510, פסקה 16 (20.10.09)). 29. ניתן לסכם את הכללים שגובשו בפסיקה, בעניין הטלת חבות אישית על מנהל תאגיד בנזיקין או בחוזים, כדלקמן: א. הכלל בנזיקין הוא, כי היותו של האדם מנהל ובעל מניות בחברה, ואף היותו אורגן של החברה - אין בהם, כשלעצמם, כדי להטיל עליו אחריות אישית למעשה עוולה בנזיקין שביצעה חברה: יש צורך להוכיח כי אותו מנהל ביצע בעצמו את העוולה, עבור החברה, או למצער השתתף בביצוע העוולה כמסייע, כשותף או כמשדל. מנהל, או אורגן אחר של החברה, שהיתה לו מעורבות אישית בביצוע העוולה, איננו יכול להסתתר מאחורי אישיותו המשפטית הנפרדת של התאגיד, וניתן לתבוע אותו במקרה שכזה יחד עם התאגיד (פרשת צוק אור הנ"ל, פסקאות 17-23; פרשת ברזני הנ"ל, פסקה 16). ויודגש: המנהל אינו נושא באחריות אישית בגין מעשי התאגיד, אלא בגין פעולותיו הוא (פסקה 16 לפרשת ברזני, והפסיקה שצוטטה שם). ב. החובה לנהל משא ומתן בתום לב לפי סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי) חלה גם על אורגן של תאגיד המנהל משא ומתן בשמה, ומכוחה ניתן להטיל עליו חובת פיצוי אישית (ע"א 230/80 פנידר נ' קסטרו, לה(2) 217, שאושר בד"נ 7/81 פנידר נ' קסטרו, פ"ד לז(4) 673, 694-695 (1983); ע"א 10385/02 מכנס נ' ריג'נט השקעות בע"מ, פ"ד נח(2) 53 (2003). ג. אשר להפרת חוזה על ידי תאגיד, הכלל הוא שהפרת החוזה, כשלעצמה, אין בה כדי להטיל על אורגן של התאגיד חיוב אישי, גם אם ההחלטה להפר את החוזה נתקבלה על ידי אותו אורגן. הטעם לאבחנה בין חיוב חוזי לחיוב נזיקי נעוץ בכך שהנושה החוזי הוא רצוני, ובחר במודע שלא לצרף לחוזה את האורגן, תוך שהוא מביא בחשבון את הסיכון הנובע מכך, בעוד שמי שנפגע מביצוע עוולה נזיקית איננו עומד בפני בחירה כזו (פרשת צוק אור, עמ' 698-699; פרשת ברזני, פסקה 16 והפסיקה שצוטטה שם). ברם, לכלל זה קיים חריג שהתפתח לאחרונה בפסיקה של בית המשפט העליון. בע"א 8910/05 אדמון בע"מ נ' וינבלט, תק-על 2007(3) 4537 (2007) נפסק מפי כב' השופטת ד' ברלינר כי יתכן שיש מקום להטיל חיוב אישי על אורגן של תאגיד בגין הפרת יסודית ומתמשכת של החוזה שנעשתה בחוסר תום לב, שכן במקרה זה הנושה החוזי הופך לנושה נזיקי (פסקה 32). עוד נפסק באותו עניין (פסקה 32): "עיכוב דמי השכירות לאורך זמן (למשל), יש בו משום קיום חוזה שלא בתום לב תוך שבעצם מהווה התנהגות זו הפרה יסודית שלו. על מי שפועל בדרך זו ביודעין ולאורך זמן, מוטלת גם החבות הנזיקית הנשענת על חובת הזהירות שהוא חב כלפי צדדים שלישיים עמם הוא מתקשר, גם אם התקשרותו היא כמנהל חברה". לדברים אלו הצטרף כב' השופט א' גרוניס בפרשת ברזני הנ"ל, בה נפסק (פסקה 17) כי מבחן זה יפה גם להפרת החובה לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב בקיום חוזה, לפי סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי). אך הודגש שלעניין זה תום הלב הנדרש איננו אובייקטיבי, כי אם: "אשם אישי (סובייקטיבי) למעשים או למחדלים שיש בהם משום ביצוע עוולה או הפרת חובה חוקית" (פסקה 17). 30. בענייננו, אין מחלוקת שגולן הוא מנהל ובעל מניות בפוליטיב, ולאור הראיות שהובאו ברור לחלוטין כי הוא זה שהורה להפסיק את אספקת הסחורה למרגליות, המהווה הפרה יסודית של ההסכם. מן השיחות שבין יונת לגולן ולעובדת בפוליטיב, סימונה (צורפו לתצהיר יונת), ברור שגולן עומד מאחרי ההוראה להפסיק לקיים את ההסכם. הוא היה "הרוח החיה" מאחרי פוליטיב, הן בגיבוש ההסכם והן בהפרתו (לכן הוא זה שנתן מטעמה תצהיר). לאור הזמן הקצר בו בוצע ההסכם על ידי פוליטיב, והפסקתו החד-צדדית על ידה לאחר שמרגליות פרעה לה את סכום השיקים - סביר להניח שפוליטיב וגולן לא התכוונו מלכתחילה לבצע את ההסכם עד תומו. התנהגות זו מהווה לא רק הפרת חוזה, כי אם גם הטעיה לפי סעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי) (ראה: ע"א 760/77 בן-עמי נ' בנק לאומי, פ"ד לג(3) 670, פסקה 6 לפסק דינו של כב' השופט א' ברק, כתוארו אז). על עובדה זו תעיד דרכם בחיפוש אמתלות שונות להתנער מן ההסכם והעלאת טענות מופרכות בדבר הפרות, כביכול, מצד מרגליות. כל אלו עולים כדי קיום חוזה שלא בתום לב, כמשמעותו בסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), והם בוצעו באופן אישי ובמתכוון על ידי גולן, בשם פוליטיב. לכן, יש לקבל את טענת מרגליות בדבר אחריותו האישית של גולן למעשה ההפרה של ההסכם, מכוח ההלכות דלעיל. אינני נוטה לקבל את העילה האישית המבוססת על העוולה של גרם הפרת חוזה לפי סעיף 62 לפקודת הנזיקין, אשר מתייחס למי "שביודעין ובלי צידוק מספיק גורם לאדם שיפר חוזה מחייב כדין שבינו לבין אדם שלישי". עוולה זו מניחה קיומם של שלושה גורמים שונים ונבדלים זה מזה: המעוול הגורם להפרת החוזה, הצד המפר את החוזה והצד הנפגע (האדם השלישי). אורגן של התאגיד נחשב כ- alter ego שלו, כאשר הוא פועל במסגרת סמכותו, ופעולת האורגן נחשבת כפעולה של התאגיד. הפרת החוזה מיוחסת לתאגיד, הפועל באמצעות האורגן המוסמך מטעמו, ואין לראות באורגן כמי שגרם לאחר להפר חוזה עם צד שלישי. האורגן והתאגיד - חד הם לצורך זה. זו הדעה המובעת בספרה של נ' כהן, גרם הפרת חוזה, תשמ"ו, הנסמכת, בין היתר על הדין האנגלי. כדבריה: "העוולה של גרם הפרת חוזה מניחה ניתוק משפטי בין המשדל למשודל", ולדעתה "לא ניתן לנתק בין המנהל לבין החברה" (עמ' 111-112). ד"ר נ' כהן מוסיפה כי המנהל פועל לטובת החברה, במסגרת חובת האמון שלו כלפיה - הגם שהוא גורם לה לבצע מעשה לא-חוקי (הפרת חוזה); לכן, ניתן לומר שהיה למנהל "צידוק מספיק" לנהוג כך, ובכך נשללת תחולת העוולה לפי סעיף 62 לפקודת הנזיקין. 31. לאור כל האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי ניתן לבסס את אחריותו של גולן במקרה זה על פעולותיו האישיות, שנועדו להביא להפרה יסודית של ההסכם בנסיבות הנעדרות תום לב, בהתאם להלכות שבוארו לעיל. לכן, יש מקום להטיל עליו חבות אישית לפצות את מרגליות, ביחד ולחוד עם פוליטיב. ג. עילות תביעה נוספות של מרגליות שאינן קשורות להפרת ההסכם 32. מרגליות תבעה 100,000 ₪ פיצוי בגין לשון הרע (מנוסח כתב התביעה והסיכומים לא ברור ממי), וזאת משום שלטענתה כונה יונת בכינויים מעליבים על ידי גולן באזני צדדים שלישיים. לא הובאה ראיה כלשהי מפי אדם שלישי ששמע את דבר הדיבה, ובעדותו טען גולן כי אמר את הדברים רק ליונת עצמו, ולא לצדדים שלישיים (עמ' 55). אך בשיחה עם יונת שהוקלטה לא טרח גולן להכחיש את הטענה כי כינה את יונת בפני אחרים "רמאי, גנב ונוכל קטן", ואפילו התנצל על כך (נספח ו' לתצהיר יונת, שיחה מיום 19.9.05 עמ' 12 ו- 17). אמנם בכתב התביעה המתוקן "הודבקה" העילה של לשון הרע גם לפוליטיב, וגם בגין השמצתה של מרגליות, אך לא הובאה לכך כל ראיה. יונת, הטוען כי הושמץ על ידי גולן בפני גורמים שלישיים, איננו צד לתביעה שבפני. על כן אין בסיס לתביעה בגין לשון הרע, שהוגשה רק על ידי מרגליות. 33. לגבי "פרשת מזרחי", הגישה מרגליות הקלטת שיחה ובה ההתערבות בין יונת לגולן, לפיה אם תוצג בפני גולן הזמנה של סחורה מפוליטיב החתומה בידי מוטי מזרחי ממרגליות - ישלם גולן 100,000 דולר (נספח י/1 לתצהיר יונת). בשיחה נשמע גולן משוכנע כי הזמנה שכזו אינה קיימת, ואמר כי אם תוצג לו ייתן את "כל המפעל" ליונת. יונת - אשר הקליט את השיחה - שאל את גולן: "אם אני מביא לך עכשיו (הזמנה - ע.ב.), לא רוצה את המפעל שלך, אתה נותן לי 100,000 דולר?"; גולן השיב: "כן". התערבות זו היא "החוזה" אותו מבקשת מרגליות לאכוף. שיחה זו התרחשה ביום 31.8.05, וגם ההזמנה של מזרחי נושאת אותו תאריך ולא ברור באיזה שעה נעשתה. מזרחי לא זומן להעיד בעניין, אלא צורפה לתצהיר יונת הזמנה שנטען כי היא חתומה על ידי מזרחי, אף שבית המשפט קבע בהחלטה על הגשת תצהירי עדות ראשית כי הוא יתעלם מכל עדות שמיעה בתצהירים (יום 24.12.06). בנוסף, אם יש בפנינו חוזה - אין זה ברור כלל ועיקר כי הוא נערך בין מרגליות לנתבעים, או מי מהם; יונת, שהיה הצד "המציע" בהתערבות דלעיל, איננו צד לתביעה שבפני. אך העיקר הוא זה: התערבות "ילדותית" ובלתי-רצינית מעין זו איננה מעידה על כוונה ליצור קשר משפטי מחייב, בעל תוצאה משפטית, ואין לומר כי קיים אצל גולן קיבול המעיד על גמירת דעת להתקשר בחוזה מחייב (סעיף 5 לחוק החוזים (חלק כללי). הצעתו לתת את "כל המפעל" של פוליטיב אם תוצג לו הזמנה כזו, מלמדת על חוסר הרצינות בה התייחס לעניין. היענותו של גולן לאתגר שהציב יונת, אשר הקליט את גולן בסתר ו"טמן לו מארב", נראית כסוג של התרסה, ולא כקיבול הצעה חוזית מחייבת. לאור כל אלו, יש לדחות תביעה משונה זו לאכיפת אותה התערבות. ד. הסעדים בגין הפרת ההסכם 34. בתביעתה עותרת מרגליות - כתביעה עיקרית - למתן צו אשר יורה על אכיפת ההסכם למשך ארבע שנים ממועד מתן צו בית המשפט (זו התקופה שנקבעה בהסכם), ובתוספת לכך פיצוי בגין נזקיה. הפיצוי כולל 200,000 דולר ארה"ב, שהוא הפיצוי המוסכם שנקבע בסעיף 10(ב) להסכם (- 874,000 ₪ ביום הגשת התביעה), וכן סך של 134,640 ₪ בגין נזק שנגרם למרגליות עקב הצורך לרכוש מגניגר במחיר גבוה יותר, בחודשים יולי-אוגוסט 2005, כמות של 120 טון שפוליטיב סירבה למכור לה. התביעה החלופית, למקרה שתדחה העתירה לאכיפת ההסכם, הינה להצהרה על ביטול ההסכם, השבת הסכום ששולם על-פי ההסכם לפוליטיב עבור השיקים (827,670 ₪), ופיצוי בסך 3,357,000 ₪ בגין אובדן ההטבות הגלומות בהסכם והצורך לרכוש מוצרים במחיר גבוה יותר. 35. לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים הנוגעים לסעד האכיפה, הגעתי לכלל מסקנה כי לא יהא זה נכון ומעשי במקרה זה לאכוף את ההסכם - לאו דווקא מן הטעמים שמעלה בא-כוחה של פוליטיב. טענתו כי מדובר באכיפת "שירות אישי" במובן סעיף 3(2) לחוק החוזים (תרופות) איננה יכולה להתקבל. עסקינן בחוזה לאספקת סחורה, כאשר חובתה של פוליטיב לספק שירות שדה ללקוחות שירכשו את מוצריה הינו טפל לעיקר. מדובר למעשה באחריות למוצר של פוליטיב במקרה שהמוצר פגום. האם תימנע אכיפה של חוזה למכירת רכב חדש רק בשל העובדה שחלק מהחוזה כולל אחריות למתן תיקונים במשך תקופה מסוימת? אם פוליטיב תמנע מלספק אחריות למוצר, בהתאם לנוהל השירות שצורף להסכם עם מרגליות, יוכלו הלקוחות שרכשו את המוצר לתבוע מפוליטיב פיצוי, אך לא לאכוף את חוזה השירות, וזאת בנוסף לכך שיהיה מדובר בהפרה של החוזה שבין פוליטיב למרגליות (סעיף 5(ו) מחייב את פוליטיב לתת שירות ללקוחות מרגליות שירכשו את מוצרי פוליטיב). אך אין סיבה שלא לאכוף את חוזה האספקה שבין פוליטיב למרגליות, רק בשל חוזה השירות שיש להעניק ללקוחות שירכשו את מוצרי פוליטיב אם יתגלה פגם במוצריה. 36. אכן, על פי חוק החוזים (תרופות) האכיפה היא הסעד הראשוני והעיקרי הניתן בגין הפרת חוזה (ע"א 3380/97 תמגר בע"מ נ' גושן, פ"ד נב(4) 673, 688, 689). אולם סעיף 3 לחוק מונה כמה חריגים לעקרון זה. במקרה דנא, נראה לי כי אכיפת החוזה תדרוש "מידה בלתי-סבירה של פיקוח מטעם בית משפט או לשכת הוצאה לפועל", וזה אחד המקרים שבו יש להימנע מאכיפת החוזה לפי סעיף 3(3) לחוק החוזים (תרופות). בע"א 108/84 סתם נ' מרקוביץ, פ"ד מב(1) 757, הבהיר כב' השופט ג' בך כי השיקולים לעניין הפעלת סעיף 3(3) הנ"ל הינם כדלקמן: "בבוחנו את השאלה, אם יש מקום ליישם את החלופה השלישית האמורה בכיוון לאי-מתן צו לאכיפת חוזה, יתחשב בית המשפט בעיקר בשיקולים הרלוואנטיים הבאים: 1) מידת מורכבותו של החוזה האמור. ככל שהוא מורכב יותר, כן גדול החשש לצורך בפיקוח של בית-משפט. 2) משך הזמן הצפוי של ביצוע החוזה. כשמדובר בעיסקה אשר ניתן לבצעה במהירות ובאופן חד-פעמי, ייטה השופט לקבוע, כי החשש של צורך בפיקוח אינו גדול. 3) מידת שיתוף הפעולה הנדרש בין הצדדים. גם כאשר שיתוף הפעולה הנדרש אינו מגיע כדי שירות אישי, עדיין ייתכן שיידרשו מן הצדדים שיתוף פעולה ורצון טוב רבים, כאשר החשש להעדרם יוביל למסקנה כי אין לאכוף את החוזה.” בספרם של המלומדים ג' שלו וי' אדר, דיני חוזים - התרופות, לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי (התשס"ט-2009), מבוארים השיקולים דלעיל, לצד השיקול הבוחן את המידה שבה יחסי הנפגע והמפר מעורערים ומתאפיינים בחשדנות הדדית - דבר שיקשה על מלאכת הפיקוח של בית המשפט - כאשר החוזה דורש שיתוף פעולה אקטיבי ביניהם (עמ' 216 וראה הפסיקה בה"ש 140). בענייננו, אין ספק כי אכיפת הסכם הינה סעד צודק, בהתחשב בהפרה הגסה שלו בידי פוליטיב, ועל מנת ש"לא יצא חוטא נשכר". אך נראה לי כי לא יהא זה מעשי ונכון לאכוף את ההסכם כיום. מדובר בחוזה אשר אמור להתקיים במשך ארבע שנים, שבמהלכם נדרשת מידה רבה של שיתוף פעולה ויחסי עבודה תקינים בין הצדדים. אין צורך לומר, לאור העובדות שפורטו לעיל, כי הצדדים אינם נותנים אמון כלשהו אחד בשני לאור ההליכים המשפטיים שהתנהלו ביניהם לא רק בתיק זה, ולאור הדברים הקשים שהטיחו זה בזה. בנוסף, מדובר בחוזה מורכב הדורש עדכון שוטף של מחירי המוצרים, תוך תיאום בין הצדדים ובהתחשב במחירים של שתי חברות אחרות (גניגר וכרמל). החוזה נערך באמצע שנת 2005 בהתאם למצב המסחרי ששרר אז, וקשה להעריך עד כמה הוא ישים כיום ולמשך ארבע שנים מהיום. לא בכדי נאמר בסיכומי ב"כ התובעת כי "למרגליות היה ידוע כי אכיפת ההסכם בנסיבות הענין יכול ותתקל בקשיים ותהיה בלתי מעשית", ולכן עתרה לסעד חלופי של ביטול, השבה ופיצויים (סעיף 122 לסיכומים). כך אכן התרשמתי, כי האינטרס של שני הצדדים הוא להתנתק זה מזה, שכן קשה לראות כיצד יוכלו להמשיך ולעבוד יחדיו. הסכסוך הקודם בין הצדדים הסתיים בפסק דין שאישר הסכם פשרה, והוא הוביל לסכסוך נשוא תיק זה משום שפוליטיב וגולן עשו כל שביכולתם כדי לסכל את ההסכם. אכיפת ההסכם כיום, על-פי התרשמותי הברורה, לא תניב תוצאה טובה יותר. לכן מן הראוי להתמקד בסעד החלופי לו עתרה מרגליות: ביטול ההסכם, השבה ופיצויי הפרה. 37. לו הייתי נעתר לסעד האכיפה, היה עלי להידרש לשאלה אם יש מקום לפסוק בנוסף פיצוי מוסכם לפי סעיף 10(ב) להסכם. אין כל ממש בטענת פוליטיב כי מדובר בפיצוי מופרז שהוא ללא כל יחס סביר לנזק שניתן היה לצפותו בעת כריתת החוזה, ולכן יש להפחיתו לפי סעיף 15(א) לחוק החוזים (תרופות). לא הובאו כל ראיות להוכחת טענה זו, שהנפגע חייב להוכיחה בראיות (ע"א 532/83 סיני נ' פישל, פ"ד מ(4) 319, 329). הפחתת הפיצוי המוסכם הינה צעד חריג, ואף נדיר, שיש לו מקום רק כאשר הוכח שאין כל יחס סביר בין הפיצוי שנקבע לפיצוי שניתן היה לצפות בעת כריתת החוזה, ובהתעלם מן הנזק שנגרם בפועל (פרשת סיני הנ"ל, בעמ' 328; ע"א 748/80 גולדשטיין נ' גוב-ארי, פ"ד לח(1) 309, עמ' 319). המבחן הוא הנזק שניתן היה לצפות בעת כריתת החוזה כתוצאה מן ההפרה שארעה בפועל (ע"א 707/78 יוסף נ' קניאל, פ"ד לה(4) 796). במקרה דנא אין לומר שפיצוי בסך 200,000 דולר איננו עומד ביחס סביר כלשהו להפרה שארעה. פוליטיב התנערה כליל מן ההסכם מיד לאחר שקיבלה את כל התמורה על פיו (פירעון שיקים בסך 827,670 ₪), ובאופן שהותיר את מרגליות ללא כל תמורה עבור ההסכם. ההטבה שמרגליות ציפתה לקבל על פי ההסכם הינה משמעותית ביותר: הנחה בשיעור של 7% + 3.25% הנחת מזומן לעומת המחירים של גניגר, כאשר מדובר בהזמנות בהיקף הזמנות משמעותי ביותר. בחודשיים שלאחר כריתת ההסכם הספיקה מרגליות לרכוש אצל פוליטיב סחורה בכ-180,000 ₪, והיה זה רק 11% מן ההזמנות שהגישה לפוליטיב. אם נחשב את ההנחה המגיעה למרגליות על-פי ההסכם למשך 4 שנים, ולאחר שמרגליות נתנה את מלוא התמורה על פי ההסכם בסך של 827,670 ₪ - נגיע למסקנה שסכום הפיצוי המוסכם שקבעו הצדדים איננו מופרז כלל וכלל. יש גם להביא בחשבון את העובדה שלצורך אכיפת ההסכם נדרשה הגשת תביעה והמתנה של שנים לקבלת סעד, ואף דבר זה כרוך בנזק מבחינת מרגליות. לכן יש לדחות את הטענה בדבר הפחתת הפיצוי המוסכם. 38. על פי סעיף 15(ב) לחוק החוזים (תרופות), אין מניעה עקרונית לתבוע פיצויים מוסכמים בנוסף לסעד של אכיפה (ע"א 265/80, 260/80 נוביץ נ' ליבוביץ, פ"ד לו(1) 537 פסקה 10 לפסק דינו של כב' השופט א' ברק, כתוארו אז). כך גם קבעו הצדדים בסעיף 10(ב) להסכם, כי אין בפיצוי המוסכם כדי לפגוע בזכות הנפגע לכל סעד אחר על-פי ההסכם או על-פי דין. אולם, כפי שהובהר בעניין נוביץ הנ"ל, דבר זה אפשרי רק מקום שאין די באכיפה עצמה כדי להעמיד את הנפגע במצב בו היה נתון לולא הופר החוזה. הנפגע איננו זכאי לפיצוי מקום בו האכיפה מונעת נזק; לא ניתן לדרוש את ביצוע העסקה וגם פיצויים עבור אובדנה. לכן יש לבחון בכל מקרה לגופו האם לאחר האכיפה נותר נזק שנגרם בעבר, או שעלול להיגרם בעתיד, ואשר איננו מתרפא על ידי סעד האכיפה (פיסקה 12 לפסק דינו של כב' השופט ברק). בספרם הנ"ל של המלומדים שלו ואדר מובהר כי חוק חוזים (תרופות) איננו מאפשר הפעלת שתי תרופות (או יותר) שקיימת ביניהם סתירה מהותית, באופן שיעניק לנפגע הגנה תרופתית מופרזת (עמ' 74, 86-80 והפסיקה שם; וכן ראה דברי כב' הנשיא מ' שמגר בע"א 1846/92 לוי נ' מבט בנייה בע"מ, פ"ד מז(4) 49, פסקה 6). אחת הדוגמאות שניתנת על ידי המלומדים שלו ואדר נוגעת לתביעת אכיפה שלצידה תביעה לפיצויי קיום: אלו הן שתי תרופות המגנות על אותו אינטרס, ואין להעניקן במקביל, להבדיל מנזקים שצו האכיפה איננו מונע או מרפא (עמ' 84). כאשר מדובר בפיצוי מוסכם קשה לעיתים לדעת בגין מה הוא ניתן, שהרי מדובר בפיצוי ללא הוכחת נזק. זה המקרה שבפנינו, שבו מתעורר חשש שמא הפיצוי המוסכם טומן בחובו מרכיב של פיצויי קיום, קרי: פיצוי בגין אובדן הרווחים הצפויים מהעסקה. אם כך הוא הדבר, מתן פיצוי מוסכם יעמוד בסתירה לסעד האכיפה, אשר נועד למנוע אובדן רווחים זה. הואיל וסביר יהיה להניח שהפיצוי המוסכם שקבעו פוליטיב ומרגליות כולל גם מרכיב של פיצויי קיום, לא היה מקום להעניק פיצוי זה בנוסף לסעד של אכיפה, לו הייתי סבור שיש מקום לאכוף את החוזה. 39. סעיף 15(ב) לחוק החוזים (תרופות) קובע כי הנפגע יכול לבחור בין שתי דרכים חלופיות: לתבוע את הפיצויים המוסכמים או להוכיח פיצויים רגילים לפי סעיפים 14-10 לחוק "במקומם" (ראה: ע"א 532/83 סיני נ' פישל, פ"ד מ(4) 319, 329; ע"א 628/87, 640/87, חורי נ' חברת החשמל לישראל, פ"ד מו(1) 115, פסקה 8 לפסק דינו של כב' הנשיא מ. שמגר). אין זאת אומרת שלא ניתן לתבוע פיצוי מוסכם בנוסף על פיצוי לפי סעיף 10 לחוק. כך גם קבעו הצדדים בסעיף 10(ב) להסכם, כי אין בפיצוי המוסכם כדי לפגוע בזכות הנפגע לכל סעד אחר על-פי ההסכם או על-פי דין. כפי שהבהיר כב' הנשיא מ' שמגר בענין חורי הנ"ל, אם מדובר בפיצוי בגין ראשי נזק שונים אין כל מניעה להצטברות שכזו, ובלבד שלא נוצרת חפיפה בין הפיצוי המוסכם לבין הפיצוי האחר (פסקה 8). לכן, לו הייתי פוסק למרגליות את הפיצוי המוסכם לצד אכיפה, כפי שביקשה, לא היה מקום לפסוק לה בנוסף פיצוי בסך 134,640 ₪ בגין הצורך לרכוש סחורה חלופית בסכום גבוה יותר אצל גניגר בשלושת החודשים הראשונים להסכם. יש להניח שהפיצוי המוסכם שקבעו הצדדים כולל גם נזק מסוג כזה, ובשל חפיפה אפשרית לא היה מקום לפסוק פיצוי מיוחד בנוסף לפיצוי המוסכם. עוד יש לציין, באשר להוכחת נזק נטען זה, כי הטענה נסמכת על "דו"ח רכישה" של הסחורה, שצורף כנספח ז' לתצהיר יונת. אך נספח זה איננו אלא "תנועות מלאי" שלא ניתן ללמוד מהם על רכישה וממי הוזמנה הסחורה. כמו כן לא ברור מדוח"ות אלו מה סוג הסחורה, כדי לוודא שמדובר במוצרים נשוא ההסכם המצויים בידי פוליטיב. לא ברור מדוע לא הוצגו חשבוניות הרכישה בפריט נזק זה, ולכן הוא לא הוכח כדבעי. לכן, לו הייתי פוסק פיצוי בגין נזק זה, הוא היה מתבסס על אובדן ההטבה לפי ההסכם, קרי: ההנחה מפוליטיב לעומת מחירון גניגר (ראה לקמן). מכל מקום, לו היה ניתן סעד של אכיפת הסכם במקרה דנא, לא היה מקום לפסוק בנוסף על כך גם פיצוי מוסכם, וזאת מן הטעמים המבוארים בסעיף 38 לעיל. אך לעומת הפיצוי המוסכם, אשר כאמור כולל מרכיב של פיצויי קיום שסותר את סעד האכיפה, לא היתה מניעה לתבוע פיצוי בגין נזק מיוחד שהתרחש בפועל ושסעד האכיפה אינו מרפא אותו. נזק מסוג זה נטען ומחושב בנספח ט' לתצהירו של יונת, ומבוסס על כמות של 120 טון שמרגליות נאלצה לרכוש בחודש ספטמבר 2005 מגניגר, במקום ההזמנות מן החודשים יולי-אוגוסט 2005 שפוליטיב לא כיבדה. מרגליות הזמינה אצל פוליטיב 137.6 טון סחורה ופוליטיב סיפקה לה רק 16.2 טון (ראה סעיפים 42 ו-51 לתצהיר יונת, ונספחים ה/1 ה/2 ו-ט' לתצהירו). לו הייתי נעתר לסעד האכיפה, הוא היה ניתן לתקופה של ארבע שנים פחות שלושה חודשים, ובמקרה זה לא היה כפל פיצוי בין סעד האכיפה לבין הפיצוי בגין הנזק שנגרם בשלושת החודשים הראשונים מאז חתימת ההסכם. אך כאמור לעיל, הגעתי למסקנה כי אין מקום לאכוף את ההסכם במקרה דנא. לכן יש לבחון את התביעה החלופית של מרגליות לביטול ההסכם, השבה ופיצוי. 40. לא יכולה להיות מחלוקת לגבי זכותה של מרגליות לבטל את ההסכם, לאחר שהוכח כי פוליטיב התנערה מקיומו זמן קצר לאחר חתימתו, באופן המהווה הפרה יסודית ואף למעלה מכך (סעיף 7(א) לחוק החוזים (תרופות)). יש לראות בהגשת התביעה, הכוללת עתירה לסעד חלופי של ביטול, משום מתן הודעת ביטול כנדרש על פי סעיף 8 לחוק. השאלה הראשונה המתעוררת בהקשר זה הינה היחס בין הסעד השבה המבוקש לבין פיצויי הקיום להם עותרת מרגליות, קרי: פיצוי בגין אובדן ההטבות שהיו צפויות מקיום ההסכם. ההשבה בה מדובר - משמעותה חיוב פוליטיב להחזיר למרגליות את הסכום ששילמה לה על פי ההסכם (827,670 ₪) בגין השיקים שהוגשו לביצוע בהוצאה לפועל. במקביל, יהיה צורך לחזור ולדון בהתנגדות שהגישה מרגליות לביצוע השיקים, ויהיה עליה להשיב את השיקים לפוליטיב. ברם, במקרה דנא השבה תעמוד בסתירה למתן פצויי קיום. היא תותיר את פוליטיב ללא כל תמורה על פי ההסכם, ומאידך תשיב למרגליות את התמורה היחידה שנתנה על פי ההסכם. במצב דברים זה, אין כל סיבה שמרגליות תהיה זכאית גם לפיצויי קיום, אשר כמוהם כאכיפת ההסכם. בע"א 1846/92 הנ"ל בענין מבט, פסק כב' הנשיא מ' שמגר כי ניתן לצרף בתביעה אחת ביטול והשבה הנגזרת ממנו ביחד עם פיצויי צפיות (פיצויי קיום), ובלבד שלא יינתן פיצוי כפול (פיסקה 7). אך נפסק כי "לא יתכן שילוב של השבה מלאה, בעין או בשווי, עם פיצויי ציפיה מלאים בשיעור התמורה המוסכמת במלואה" (ע"א 116/82, ליפקין נ' דור הזהב ואח', פ"ד לט(3) 85, 96, מפי כב' השופטת מ' בן פורת). דברים אלו אושרו בעניין מבט הנ"ל, בפסקה 6, וכב' הנשיא מ' שמגר ציטט מעניין ליפקין הנ"ל באומרו: "ההשבה עליה מורה סעיף 9 (א) של חוק התרופות, נגזרת, כאמור שם, מהביטול, אשר עימו ניתן, כאמור, לתבוע גם פיצוי, ובלבד שטיבו ושיעורו לא יביאו, יחד עם ההשבה, לכפל תרופה על אותו נזק". כך גם מבהיר כב' הנשיא מ' שמגר (בפסקה 6): "נפגע מבטל חוזה רשאי לבחור בהשבה בלבד - ובמקרה כזה מחויב כל צד להשיב לשני את שקיבל על פי החוזה, הא ותו לא...; הנפגע רשאי לבטל את החוזה ולדרוש פיצויי צפיות בלבד; או פיצויי הסתמכות בצרוף השבה...". כך גם הובהר בספרם הנ"ל של המלומדים שלו ואדר, בעמ' 86: "פשיטא שאין הנפגע זכאי לתבוע הגנה מלאה על אינטרס הקיום שלו (באמצעות תרופות הפיצויים) ונוסף לכך לתבוע הגנה מלאה על אינטרס ההשבה שלו (באמצעות סעד ההשבה)". בשולי דברים אלו אציין כי סעד של השבה - לא רק סותר את הסעד של פיצויי קיום במקרה זה, אלא שהוא גם איננו נראה צודק. סעיף 2 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979 מאפשר לבית המשפט לפטור מחובת השבה אם היא בלתי צודקת, והוראה זו חלה גם על השבה לפי סעיף 9 לחוק החוזים (תרופות) (ד"נ 820/82 אדרס חומרי בנין בע"מ נ' הרלו את ג'ונס ג.מ.ב.ה., פ"ד מב(1) 221, עמ' 241-420, 271-270). במועד הגשת השיקים לביצוע היו למרגליות טענות קיזוז שונות. אולם בעדותו הודה יונת כי לאחר מכן, בסופו של דבר, סיפקה פוליטיב למרגליות את מלוא הסחורה שבגינה נפרעו שיקים אלו (עמ' 11, 15-14). בנסיבות אלו, לא יהיה זה צודק להשיב למרגליות את סכום השיקים. 41. לאור האמור לעיל, יש לבחון את סעד הפיצויים לו זכאית מרגליות בשל הפרת ההסכם, קרי: פיצויי קיום (צפיות) בשל אובדן ההטבות הגלומות בהסכם, בהתאם לחישוב שנערך בתצהירו של יונת, המבוסס על מסמכים והטבלאות שצורפו לו. הנזק שנגרם למרגליות בשל הפרת ההסכם ואובדן ההטבות הגלומות בו ברור. בשוק קיימות שתי חברות גדולות המוכרות את מוצרי הניילון בהם עסקינן - גניגר ופוליטיב. ההסכם העניק למרגליות זכות לרכוש את מוצרי פוליטיב בהנחה משמעותית לעומת מחירי גניגר. אובדן האפשרות לרכוש מוצרים אלו בהנחה - משקפת את הנזק שנגרם למרגליות בשל ביטול החוזה, והיא זכאית לפיצויי קיום שיעמידו אותה במצב בו היתה נתונה אילו קוים ההסכם על ידי פוליטיב. לתצהירו של יונת צורפה בנספח ט' טבלת השוואה בין מחירוני גניגר מאז חתימת ההסכם ועד חודש ינואר 2006, לבין המחירים שהיתה מרגליות צריכה לשלם על-פי ההסכם. מהשוואה זו עולה כי המחירים שנאלצה מרגליות לשלם לגניגר היו גבוהים משמעותית מאלו שהיתה זכאית להם לפי ההסכם עם פוליטיב (סעיף 54(ט) לתצהיר יונת). 42. אין כל ממש בטענתה של פוליטיב בסיכומיה, כי למרגליות לא נגרם כל נזק בשל הפרת ההסכם, שכן היא רכשה את הסחורה מגניגר בתנאים טובים יותר. טענה זו מופרכת על-פניה, שהרי סעיף 5(ד) להסכם קובע שמרגליות תהיה זכאית לרכוש מפוליטיב את הסחורה בהנחה של 7% לעומת המחיר של גניגר. ההסכם גם מעניק למרגליות הנחה של 7% על המוצרים לגידולי שדה של פוליטיב (סעיף 5(ג)). הנחה זו נשללה מפוליטיב למשך תקופת ההסכם (4 שנים) בשל הפרתו. כך גם אין לקבל את טענת פוליטיב בנוגע להנחה הנוספת בשיעור של 3.25%, אשר ניתנת לפי סעיף 6(ג) להסכם על רכישה במזומן. פוליטיב טענה כי מרגליות קיבלה הנחה זו גם אצל גניגר. יונת לא היה ברור בתשובותיו לשאלה האם היה זכאי להנחה דומה מגניגר כאשר רכש ממנה במזומן (ולא תמיד היה כך). במקום אחד טען שאין לו תנאי מקביל מסוג זה עם גניגר, אך היא מעניקה לו אשראים ארוכים למוצרים אחרים במקרה שהוא רוכש במזומן (עמ' 32). במקום אחר ענה, כשנשאל אם קיבל מגניגר הנחת מזומן של 3.25%: "קיבלתי יותר גם. אמרתי את זה קודם. כל דבר לגופו. אם אתבקש, אביא ראיה" (עמ' 25). אולם לכך אין כל חשיבות. הטעם לכך הוא שהמחירון נשוא ההסכם התבסס על מחירון גניגר למרגליות (ראה סעיף 10 לעיל), ובמחירון גניגר נאמר: "המחירים על בסיס מזומן!" (נספח ג' לתצהיר יונת). על מחיר זה של גניגר, העניקה פוליטיב למרגליות בסעיף 6(ג) להסכם הנחת מזומן של 3.25%. בסעיף זה נאמר כי הנחת המזומן תינתן "על המחיר הסופי כפי שיחושב על פי הפרמטרים המפורטים בסעיף 5 לעיל", דהיינו: 3.25% מעבר למחיר של גניגר, שהיה הבסיס להסכם, ואשר בעצמו התבסס על תשלום במזומן. אולם מצאתי טעם בטענה אחרת של פוליטיב, הנוגעת להטבה משמעותית שמרגליות מקבלת מגניגר, לעומת הרכישה מפוליטיב. יונת אמר בעדותו כי גניגר כוללת במחיריה הובלה, שהיא, כדבריו "יותר יקרה מהנחת מזומן" (עמ' 28). בהמשך אמר שהטבה זו שקולה להנחה של כ-4% (עמ' 31). אם כך הוא הדבר, הרי שבעקבות ביטול ההסכם והצורך לרכוש את המוצרים מגניגר במקום מפוליטיב, תזכה מרגליות בהטבה ששיעורה הוא כמו הנחת המזומן. דברים אלו נכונים גם לגבי הנחה נוספת של 30אג' לק"ג המוענקת לפי המחירון שצורף להסכם על גלילי ג'מבו ברכישה מעל 400 ק"ג. יונת העיד כי היה מקבל הנחה זו גם מגניגר (עמ' 31). יונת גם אישר כי בסופו של דבר ההטבה היחידה שמרגליות קיבלה מפוליטיב על-פי ההסכם, ואשר אין היא מקבלת מגניגר, היא ההנחה של 14 אג' לגל ק"ג, קרי: 7% (עמ' 29, 31). לאור זאת, יש לקזז מן הנזק הנטען שנגרם למרגליות בעקבות הפרת ההסכם את הנחת המזומן בשיעור של 3.25%, כמו גם את הנחת גלילי הג'מבו בשיעור של 30 אג', ולהתמקד באובדן ההנחה בשיעור של 7% לעומת מחירון גניגר. במצב של הפרת ההסכם, יכולה היתה מרגליות לרכוש מגניגר את הסחורה (ויש להניח כי כך גם עשתה), במחיר שההפרש בינו לבין המחיר לו היתה זכאית לפי ההסכם היה 14 אג' לק"ג בלבד. זה שיעור הנזק של מרגליות כתוצאה מהפרת ההסכם ואובדן ההטבות שהוא מעניק לה, לאור חובתה להקטין את הנזק (סעיף 14 לחוק החוזים (תרופות). יש להוסיף ולציין לגבי ההנחה לגלילי ג'מבו, כי מרגליות לא טרחה להביא ראיות כלשהן לביסוס טענתה כי "מרבית רכישותיה היו צריכים להיות גלילי ג'מבו". הואיל וכל ההזמנות לפוליטיב לאחר חתימת ההסכם צורפו, היה צורך להצביע על אותן הזמנות הכוללות גלילי ג'מבו, על מנת שניתן יהיה להיווכח איזה כמות מן ההזמנות היא לגלילי ג'מבו (לא מצאתי את המילה "ג'מבו" בהזמנות, וגם אין זה מתפקידו של בית המשפט לעשות את עבודת התובעת). לכן, גם אם היה מגיע למרגליות פיצוי בגין אובדן הנחה זו, לא היו בידי נתונים כלשהם כדי להעריכו. 43. חישוב פיצויי הקיום בתצהירו של יונת (סעיף 54) הינו כדלקמן: 7% הנחה (14 אגורות לכל 1 ק"ג) לפי סעיף 5 להסכם, בהנחה שמרגליות היתה רוכשת מפוליטיב 900 טון ניילון בשנה, ולמשך ארבע שנות קיומו של ההסכם. יש לתקן את החישוב של מרגליות המבוסס על ארבע שנים כך שיתבסס על 3.9 שנים, שכן ההסכם קויים, לפחות חלקית, במשך כחודש עד חודשיים. אשר לטענת מרגליות כי היא היתה צפויה לרכוש מפוליטיב 900 טון בשנה, טוען יונת בתצהירו כי כושר הקניה של מרגליות הוא 1,200 טוען בשנה, ומרגליות התכוונה לרכוש מתוך כמות זו 900 טונות בשנה מפוליטיב (סעיף 54(ו)(1)). גולן כופר בטענה זו וטוען בתצהירו כי כושר הקניה של מרגליות לא עלה על 300 טון בשנה (סעיף 26 לתצהירו). מרגליות לא הביאה נותנים על היקף רכישותיה ממרגליות בעבר, לפני שפרץ ביניהן סכסוך בשל החזרת השיקים; יונת טען כי אין זה רלבנטי, הואיל ומרגליות התכוונה להגדיל רכישותיה אצל פוליטיב לאור ההסכם (עמ' 34). טענה זו סבירה, לאור ההטבה המשמעותית שמעניק לה ההסכם. יונת מציין בתצהירו כי מאז כריתת הסכם בחודש יוני 2005 ועד סוף שנה זו רכשה מרגליות ניילון בהיקף של 684 טון, ובשנת 2006 רכשה 942 טון ניילון; רכישות אלו נעשו בעיקר מגניגר (דו"חות המלאי צורפו בנספחים ח'1-ח'2 לתצהיר וראה גם עדות יונת בעמ' 35). אך אין מדובר בחשבוניות רכישה, מהם ניתן ללמוד מי המוכר, מה סוג המוצר, מתי נרכש וכו'; יונת טען שמדובר בכמות גדולה של מסמכים (עמ' 36). נתון ידוע נוסף הוא שמרגליות הזמינה אצל פוליטיב על-פי ההסכם מאמצע חודש יוני 2005 ועד אמצע חודש ספטמבר 2005 סחורה בהיקף כולל של 136.7 טון ((נספח ה' לתצהיר יונת). מדובר בהיקף שנתי של כ- 550 טון סחורה. זה נתון הרבה יותר אמין מהיקף ההזמנות של מרגליות מספקים אחרים לאחר הפרת ההסכם, משום שהוא משקף את ההזמנות מפוליטיב לגבי מוצרים נשוא ההסכם, להבדיל מרכישות מכלל הספקים ומכלל המוצרים. ההסכם הניח שמרגליות תרכוש סחורה גם מספקים אחרים, כמו למשל גניגר, אחרת לא היה נקבע שתוצג לפוליטיב באופן שוטף חשבונית הרכישה האחרונה מגניגר. יונת אישר כי מטרת ההסכם היתה שלמרגליות יהיה ספק נוסף (עמ' 32). יש גם לזכור שלא כל הסחורה שרוכשת מרגליות מיוצרת על ידי פוליטיב או מצויה אצלה תמיד במלאי. לאור האמור לעיל, יש לבסס את ההערכה לגבי היקף הרכישות הצפוי על-פי ההסכם בהתאם להזמנות של מרגליות מפוליטיב, בתקופה בה הוזרמו לה הזמנות על-פי ההסכם, קרי: 550 טון בשנה. 44. נפגע התובע פיצויים לפי סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות), חייב להוכיח במידת וודאות סבירה הן את נזקו, והן את שיעור הפיצויים שיש בהם כדי לפצותו על נזקו. נפגע שנכשל בהוכחת נזקו - איננו זכאי לפיצוי, אפילו הוכחה הפרת החוזה; אין מקום לפסוק לו פיצוי כלשהו על סמך הנתונים העובדתיים שהביא, או על דרך האומדנא. הן בתביעה חוזית והן בתביעה נזיקית - רק באותם מקרים בהם הוכחו עצם קרות הנזק והיקפו, אך לאור טבעו ואופיו של הנזק קשה להוכיח בדייקנות ובוודאות את מידתו ושיעורו - רשאי בית המשפט לפסוק לנפגע פיצוי על דרך האומדנא, בהתבסס על אותם נתונים שניתן באופן סביר להביאם (וראה: ע"א 355/80 נתן אניסימוב בע"מ נ. מלון טירת בת שבע בע"מ, פ"ד לה(2) 880; אושר בע"א 605/88 תבורי - בית חרושת למשקאות קלים בע"מ נ' מעיינות הגליל המערבי (1979) בע"מ, פ"ד מה(2)1, בעמ' 11-10; ע"א 1081/00 אבנעל חברה להפצה בע"מ נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(1) 443, סעיף 21 לפסק הדין, וע"א 153/04 הנ"ל בענין רובינוביץ, סעיפים 12-9 לחוות דעתה של כב' השופטת מ. נאור, וההלכות המצוטטות שם. בענייננו, הובאו די והותר נתונים לגבי הנזק ושיעורו, לפיהם ניתן לפסוק למרגליות פיצויי קיום בשל הפרת ההסכם, וזאת בגין אובדן ההנחה של 7% על הזמנות סחורה בהיקף של 550 טון בשנה, למשך תקופת החוזה (בניכוי התקופה הקצרצרה בה נתקיים). לפיכך חישוב הנזק הינו כדלקמן: 550,000 ק"ג בשנה X 3.9 שנים X 0.14 ₪ (הנחה של 14 אג' לכל ק"ג) = 300,300 ₪. על סכום זה יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאמצע תקופת ההסכם (יום 10.6.07) ועד יום התשלום בפועל. הנזק של אובדן ההטבה הצטבר ונגרם למרגליות במהלך התקופה של ארבע שנים שלאחר חתימת ההסכם, בהן היתה זכאית לרכוש את הסחורה מפוליטיב ולא היתה יכולה לעשות כן בשל הפרת ההסכם. 45. לפי שהגעתי למסקנה כי לא יהא זה מעשי ונכון לאכוף את ההסכם (אף שהיה זה צודק יותר), וכי הנזק שהוכח בפועל עקב הפרת ההסכם הינו בשיעור נמוך מן הפיצוי המוסכם שקבעו הצדדים, ולפי שקבעתי כי אין סיבה להפחית מן הפיצוי המוסכם אותו תבעה מרגליות בחלופה העיקרית של אכיפת ההסכם - מן הדין ומן הצדק לפסוק למרגליות לכל הפחות את הפיצוי המוסכם שנקבע בסעיף 10 להסכם. מדובר בסך של 200,000 דולר, קרי: 874,000 ₪, לפי הנתבע בכתב התביעה המתוקן שהוגש ביום 15.10.06 (הסכום בעת הגשת כתב התביעה המקורי ביום 10.11.05 היה 940,800 ₪, אך ב"כ מרגליות תבע ביום 15.10.06 את הסך של 874,000 ש"ח). בתשלום סכום זה יחויבו, כאמור לעיל, פוליטיב וגולן ביחד ולחוד. הפיצוי המוסכם משקף טוב יותר את הנזק האמיתי למרגליות בשל הפרת ההסכם, שכן הוא מביא בחשבון גורמים נוספים, מעבר לאובדן ההטבה על-פי ההסכם, כמו: חלוף הזמן עד להכרעה בסכסוך, שבמהלכו היתה מרגליות נתונה בחוסר וודאות; הצורך של מרגליות להיערך לאספקה ממקור חלופי; והנזק ליחסי מרגליות עם לקוחות שלא קיבלו את הסחורה שמרגליות הזמינה עבורם מפוליטיב. כמו כן, הואיל ולא הוריתי על השבה של סכום השיקים, יש להביא בחשבון גם את העובדה שמרגליות קיימה את מלוא התחייבויותיה על-פי ההסכם, והעניקה לפוליטיב את מלוא התמורה לפי ההסכם בוותרה על טענותיה לגבי פירעון השיקים, בעוד שפוליטיב לא קיימה כמעט כלל את התחייבויותיה והתנערה מן ההסכם בחוסר תום לב, בעודו באיבו. 46. בשולי הדברים אציין כי מרגליות תובעת פיצויי קיום בגין אובדן ההטבות על-פי ההסכם בשיעור של 2,637,000 ₪. פיצוי בשיעור כזה הינו בלתי סביר לאור תניות ההסכם. השיקים ששלמה מרגליות תמורת קבלת ההטבות מפוליטיב היו בסך 827,670 ₪, ואין זה סביר שפוליטיב היתה מסכימה למתן הטבות למרגליות בשווי של 2,637,000 ₪ תמורת סכום זה. גם סכום הפיצוי המוסכם שקבעו הצדדים (200,000 דולר) תומך במסקנה זו. 47. מרגליות תובעת בנוסף פיצוי בסך 720,000 ₪, בגין תשלום שנאלצה לשלם לספק חלופי אנונימי, אשר העלה את המחירים בשל "כעסו" על ההסכם שנכרת בין מרגליות לפוליטיב. יונת טוען כי אותו ספק ניצל את הפרת ההסכם כדי להעלות את המחיר למרגליות בהיקף של 20 אג' לק"ג (סעיף 55 לתצהיר). גם נזק זה מתבסס על רכישה ממוצעת של 900 טון בשנה. יש לדחות את התביעה לפיצוי בגין ראש נזק זה. ראשית, לא נמסרו נתוני אמת כלשהם (חשבוניות רכישה) לגבי הנזק הנטען והקשר הסיבתי שבינו לבין ההפרה: מיהו הספק, כמה ואיזה סחורה הוזמנה ממנו, מתי הוזמנה וכמה שולם לו. די בכך כדי לדחות תביעה זו. שנית, פוליטיב איננה אחראית - בוודאי לא יותר ממרגליות - לכעסו של ספק על חתימת ההסכם. שלישית, מרגליות איננה זכאית לתבוע גם פיצויי קיום (צפיות), אשר נועדו להעמידה במקום בו היתה לו קויים ההסכם, וגם פיצויי הסתמכות שנגרמו כתוצאה מאי-קיומו. מדובר בסעדים סותרים (ראה ספרם הנ"ל של המלומדים ג' שלו ו- י' אדר, בעמ' 78). ה. סיכום 48. סוף דבר: התביעה בגין הפרת ההסכם מתקבלת. התביעה לתשלום סכום ההתערבות ב"פרשת מזרחי", כמו גם התביעה בגין לשון הרע - נדחות. אשר לסעד בגין הפרת ההסכם - העתירה לאכיפתו נדחית, ומתקבלת העתירה לביטול ההסכם ולתשלום פיצויי הפרה, ללא צו לביצוע השבה. פוליטיב וגולן (הנתבעים) ישלמו למרגליות (התובעת), ביחד ולחוד, את סכום הפיצוי המוסכם בסך 874,000 ₪ (200,000 דולר לפי כתב התביעה המתוקן שהוגש ביום 15.10.06), וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 15.10.06 ועד לתשלום בפועל. כמו כן ישלמו גולן ופוליטיב למרגליות, יחד ולחוד, הוצאות משפט כוללות בסך 40,000 ש"ח ושכ"ט עו"ד בסך 100,000 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק. בפסיקת ההוצאות הבאתי בחשבון את אגרת בית המשפט, את הסכום שנפסק, את חוסר תום הלב בהפרת ההסכם ואת העובדה שחלק מתביעות התובעת לא התקבלו. הפרת חוזהחוזהאחריות אישית