ביטול עסקאות חברה בהקפאת הליכים

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול עסקאות חברה בהקפאת הליכים: הקדמה: הבקשה שלפני הנה בקשת הנאמן בהקפאת הליכים של חברת אחים כאלדי חברה לעבודות עפר ופיתוח בע"מ (בהקפאת הליכים) (להלן: "החברה", ו"הנאמן" בהתאמה) למתן צו מניעה וצו עיקול, שיאסרו על המשיבה 1, חברת כרם עתאמלה בע"מ, ו/או על כל צד שלישי אליו הועברו ו/או אצלו מוחזקים תשעה כלי רכב מסוג צמ"ה (ציוד מכני הנדסי), לעשות כל דיספוזיציה בכלים, וכן צו מניעה זמני האוסר על כרם עתאמלה, בעל מניות במשיבה 1 (המשיב 2) לעשות כל דיספוזיציה בשש חלקות מקרקעין, אשר מושכנו לטובתו על ידי בעל המניות בחברה, חכמת כאלדי (להלן: "בעל המניות"), בהסכם מיום 5/12/08. לידתה של הבקשה דנן, בבקשה קודמת שהגישה סונול צפון בע"מ, נושה של החברה (להלן: "סונול"), במסגרתה נתבקש בית המשפט להורות לנאמן לחקור בדבר עסקה למכירת תשעה כלי רכב על ידי החברה למשיבה 1, בהסכם מיום 1/12/08, ולפעול לביטולה של העסקה האמורה מן הנימוק שמדובר בהעדפה פסולה של נושה בניגוד לסעיף 355(א) לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983 (להלן: "פקודת החברות") (בש"א 370/09) . יצויין, צו הקפאת ההליכים בעניינה של החברה ניתן ביום 30/12/08, בתוך פחות מחודש לאחר שנחתמו שני ההסכמים הנ"ל, להעברת כלי הרכב ולמשכון המקרקעין. במסגרת הדיון באותה בקשה, ביקש הנאמן כי בית המשפט יאפשר לו לעתור למתן צו מניעה וצו עיקול לגבי כלי הרכב, ובהחלטתי מיום 22/3/09 הוסמך הנאמן לפעול על מנת לבחון ולבדוק מהותית את העברת כלי רכב ונכסים אחרים של החברה ו/או של בעלי המניות ו/או כל גורם אחר שהחזיק בנכסים של החברה, למשיבה 1 ו/או לכל צד ג'. מכאן הבקשה שלפני. בהחלטתי מיום 24/3/09 בבקשה דנן ניתנו צווי מניעה וצווי עיקול זמניים, ונתבקשה תגובת הצדדים. העובדות בתמצית: בין החברה ובין המשיבה 1 היו קשרים עסקיים ממושכים, ובין בעלי המניות בחברה ובמשיבה 1 שררו יחסים חבריים. לאחר שהחברה נקלעה לקשיים, ונזקקה להמשך הספקת דלקים על מנת שתוכל להמשיך בביצוע עבודות, נחתם בין החברה ובין המשיבה 1 ביום 1/12/08 הסכם למכירת שניים-עשר כלי רכב מסוג צמ"ה, ששווים על פי האמור בהסכם הנו בסך 1,194,000 ₪. העובדה שמדובר בשניים-עשר כלי רכב, ולא בתשעה, לא היתה ידועה לנאמן מלכתחילה, אלא התבררה רק לאחר שהמשיבים הציגו את ההסכם האמור במסגרת תגובתם לבקשה דנן (הביטוי "כלי הרכב" להלן יתייחס לשניים-עשר כלי הרכב). תמורת כלי הרכב, מסרה המשיבה 1 לחברה המחאה בסך 500,000 ₪ והחברה הנפיקה למשיבה חשבונית בסך 1,194,000 ₪. אף שהדבר לא צוין בהסכם, עולה מן התגובות לבקשה כי הוסכם בין הצדדים שיתרת התמורה בעד כלי הרכב תקוזז מחובה של החברה למשיבה 1, אשר יועמד, לאחר הקיזוז, על פי הנטען, על סך 846,514 ₪. בהתאם למסמכים שהוצגו בתגובתה, מכרה המשיבה 1, זמן קצר לאחר חתימת ההסכם, חמישה מכלי הרכב לשלושה קונים שונים. חברת מובילי המרכז-כוכב בע"מ, היא אחת מן הקונים, מכרה אחד מכלי הרכב שרכשה מהמשיבה 1, המכונה "מוביל עפר", לחברת קייזרמן ושות' בע"מ (להלן: "קייזרמן"), חברה העוסקת ברכישה ובמכירה של צמ"ה. קייזרמן מכרה את מוביל העפר לחברת סמעאן נופי ובניו בע"מ (להלן: "נופי"), חברה קבלנית. יובהר, כי למעט באשר למוביל העפר, אין בפני מידע אודות מיהות המחזיקים בכלי הרכב האחרים שנמכרו על ידי המשיבה 1. נוסף על האמור לעיל, נחתם ביום 5/12/2008 הסכם בין המשיבה 1 והמשיב 2 מצד אחד, ובין החברה ובעל המניות מצד שני, לפיו בעל המניות ימשכן שש חלקות מקרקעין הרשומות על שמו, לשם הבטחת חובה של החברה למשיבים. כן צוין בהסכם כי שוויין הכולל של החלקות בסך 2,000,000 ₪ (להלן: "המקרקעין"). טענות הצדדים: בטיעוניהם ובסיכומיהם התייחסו הצדדים בעיקר לשאלה האם מדובר בהעדפה פסולה של נושה בניגוד לסעיף 355(א) לפקודת החברות, שיש לבטלה ולשאלה האם מי מכלי הרכב נרכש בתנאי תקנת השוק ומכאן שאין להורות על השבתו. עמדת הנאמן הנאמן טען כי על פי התרשמותו העסקאות בין הצדדים אינן בגדר העדפת מרמה של נושה. הנאמן נסמך על כך שנאמר לו, מפי בעל המניות, כי עקב היקלעותה של החברה לקשיים, סירבו ספקים להמשיך ולספק לה דלקים, ואילו המשיבה 1 היתה נכונה להמשיך ולעשות כן. עוד סמך הנאמן ידיו על הצהרתו של בעל המניות, ודברי בא כוחו בעת הדיון בבקשה, לפיהם בעת החתימה על ההסכמים לא היה בעל המניות מודע לאפשרות לפנות לבית המשפט בבקשה למתן צו הקפאת הליכים. יחד עם זאת, סבר הנאמן כי לאור סמיכות הזמנים בין מועד העסקאות ובין מתן צו הקפאת ההליכים, יש להורות על ביטולן, על השבת כלי הרכב שלא נמכרו לצדדים שלישיים, על הסרת המשכנתאות מעל המקרקעין, ולהתיר למשיבה 1 לתקן את תביעת החוב שלה. תגובת בעל המניות לטענת בעל המניות, אף שהעסקאות נערכו בזמן שלחברה לא היתה יכולת לפרוע את חובותיה, ובתוך תקופת שלושת החודשים שקדמו למועד הגשת הבקשה למתן צו הקפאת הליכים, שזהו המועד הקובע לעניין ביטול העדפות לפי סעיף 355(א) לפקודת החברות. יחד עם זאת, לטענת בעלי המניות, ההסכמים האמורים לא נועדו ליתן עדיפות למשיבה על פני יתר הנושים. להוכחת טענה זו, הצהיר בעל המניות כי ההחלטה לפנות לבית המשפט בבקשה למתן צו הקפאת הליכים נולדה ביום 23/12/08, דהיינו לאחר חתימת ההסכמים. נטען, כי ההסכמים נועדו כדי לשפר את מצב החברה, ולשמור על פעילותה השוטפת, וכי נערכו בתום לב, ללא קשר להליכי ההקפאה שננקטו לאחר מכן. לטענת בעל המניות, אין די בקיומה של העדפה במישור העובדתי האובייקטיבי, אלא שיש להוכיח שההעברה לוותה בכוונה להעדיף נושה מסוים, ומשום שכוונה כזו לא היתה, הרי שההסכמים תקפים ואין לבטלם. תגובת המשיבים לטענת המשיבים, העסקאות לא לוו בכוונה להעדיף את המשיבה 1 על פני נושים אחרים של החברה. כלי הרכב נרכשו בתמורה ובתום לב, ולא היתה כל מניעה להתקשרות בעת חתימת ההסכמים. תום הלב מתבטא בכך שהמשיבה 1 שילמה סך 500,000 ₪ לחברה, אף שיכלה לקזז את כל התמורה מחובה של החברה. כמו כן, טענו המשיבים כי סעיף 355(א) לפקודת החברות אינו חל משום שלא ניתן צו פירוק לחברה אלא ניתן צו הקפאת הליכים. על פי הפסיקה, כל עוד זכות הקיזוז של המשיבה 1 נוצרה לפני מתן צו הקפאת ההליכים, אין מקום להורות על ביטול העסקה. עוד נטען כי חל שיהוי בהגשת הבקשה, מספר חודשים לאחר חתימת העסקאות. המשיבים טענו עוד כי בפועל נמסרו לרשותה 11 כלי רכב בלבד, מתוך 12 כלי הרכב שנרכשו על ידה, וכי לאחר שמכרה 5 מכלי הרכב נותרו בחזקתה 6 כלי רכב בלבד. תגובת הנושה סונול צפון בע"מ לטענת סונול, הוראות הדין והפסיקה באשר לביטול העדפת נושה חלות גם מקום שניתן צו הקפאת הליכים, ובענייננו מכר כלי הרכב הנו בגדר העדפת נושה, שנועדה לרוקן את החברה מנכסיה תוך פירעון חוב למשיבה 1, ימים ספורים טרם הגשת הבקשה להקפאת הליכים, ועל מנת להבטיח את המשיבה 1 במסגרת הליך ההקפאה. סונול סמכה טענתה זו על העובדה שעיקר התמורה שולמה בדרך של קיזוז מחוב של החברה, ועל העובדה שחלק מכלי הרכב נמכר מייד לאחר מכן לצדדים שלישיים. על כן, סבורה סונול, כי יש להורות על ביטול העסקאות, ועל השבת כלי הרכב, או לחילופין לחייב את המשיבה 1 בתשלום ערכם הכספי של כלי הרכב לקופת הנאמן, ככל שמדובר בכלי רכב שלא ניתן להשיבם בעין. המהפך אגודה שיתופית להובלת משאות בירושלים בע"מ, נושה נוספת של החברה, הצטרפה גם היא לעמדה לפיה מדובר בעסקאות בטלות בהיותן העדפה פסולה של נושה. תגובת בנק לאומי לישראל בע"מ בנק לאומי הנו נושה מובטח של החברה, ולטובתו נרשם במרשם החברות שעבוד שוטף על כלל נכסי החברה. לטענת הבנק, העסקאות נעשו בניגוד לתנאי השעבוד השוטף ומכאן שיש להורות על ביטולן. כן נטען כי אין מדובר בפעולות המבוצעות במהלך העסקים הרגיל, ולכן השעבוד, האוסר על ביצוע עסקאות שלא במהלך העסקים הרגיל, גובר, אף אם טרם התגבש. בנק לאומי טען עוד כי העובדה שעל פי העתק רישומי כרטסת הנהלת חשבונות של המשיבה 1, שצורפה לתגובת המשיבים, חובה של החברה למשיבה 1 עמד ביום 30/11/08 על סך של 415,758 ₪, וביום למחרת, יום חתימת ההסכם למכירת כלי הרכב, עמד החוב על סך 1,725,584 ₪ מעוררת תמיהות באשר למטרת העסקה ולהיקף החוב הנכון של החברה למשיבה. כמו כן, צוין כי שווי כלי הרכב שנמכרו, ושווי המקרקעין שמושכנו, עולה בהרבה על סכום החוב הנטען, מבלי שניתן לכך הסבר המניח את הדעת. באשר למוביל העפר אשר נמכר על ידי המשיבה 1 לחברת מובילי המרכז-כוכב בע"מ, מציין בנק לאומי, כי נרשם לטובתו שעבוד מדרגה ראשונה במרשם החברות, ובנסיבות אלה העברת הבעלות מן החברה למשיבה 1, שנעשתה בניגוד לשעבוד, בטלה. לטענת הבנק העובדה ששעבוד זה לא נרשם במשרד הרישוי, אינה גורעת מתוקפו של השעבוד, שכן המרשם המחייב הוא מרשם החברות. יחד עם זאת, מסכים הבנק שמכירתו של מוביל העפר לקייזרמן ולאחר מכן לנופי, עומדת בתנאים המנויים בסעיף 34 לחוק המכר, תשכ"ח-1968 (להלן: "חוק המכר"), ובנסיבות אלה חל החריג של תקנת השוק, ויש להותיר את הכלי בחזקתה של נופי. יחד עם זאת, תחולת תקנת השוק אינה גורעת מכך שהמשיבה 1 קיבלה את הרכב שלא כדין, ומכאן שהבנק זכאי לקבל לידיו את כספי התמורה שנתקבלה אצל המשיבה 1 ממכירת הכלי. עוד מציין הבנק, כי משום שלא הוכח שארבעת כלי הרכב הנוספים שנמכרו על ידי המשיבה 1 לצדדים שלישיים נמכרו בתנאי תקנת השוק, יש לבטל לגביהם את המכירה, ולהורות על השבתם לידי החברה. רק במידה ויתברר כי אחד מהכלים נמכר בתנאי תקנת השוק, יהיה מקום לחייב את המשיבה 1 לשלם לקופת הנאמן בסכום התמורה שקיבלה ממכירת אותו רכב. באשר למשכון על הקרקע, טוען הבנק כי המשכנתא נרשמה לטובת המשיב 2, בעוד שחובות החברה הן כלפי המשיבה 1, ומשום שלא הוכח כי קיים חוב לטובת המשיב 2, המשכנתא בטלה לאור הוראות סעיף 15 לחוק המשכון, תשכ"ז-1967 (להלן: "חוק המשכון"). בנק הפועלים, גם הוא נושה של החברה, הגיש תגובה מטעמו בה ציין כי ככל שבית המשפט יורה על ביטול עסקאות בנכסי החברה או בנכסי בעל המניות, יש לחלק את תמורת הנכסים בהתאם לסדרי הנשייה על פי דין ו/או בהתאם להסדר הנושים, ככל שיאושר על ידי בית המשפט. תגובת חברת קייזרמן וחברת נופי קייזרמן ציינה בתגובתה כי היא עוסקת דרך קבע ברכישה ומכירת צמ"ה ונותנת ללקוחות שירות תיקונים ואספקת חלקי חילוף לצמ"ה. נופי הנה חברה קבלנית הנוהגת לרכוש צמ"ה מקייזרמן. קייזרמן רכשה את מוביל העפר מחברת מובילי המרכז-כוכב בע"מ ביום 31/1/09, ומכרה אותו לנופי ביום 23/2/09. על כן נטען, שרכישת מוביל העפר ומכירתו לחברת נופי נעשו במהלך העסקים הרגיל, על ידי מי שעיסוקו במכירת נכסים מסוג הנכס הנמכר, בהתאם לתנאי סעיף 34 לחוק המכר. נטען כי השעבוד שנרשם לטובת בנק לאומי אינו גובר על המכירה לנופי, הואיל וקייזרמן ונופי לא ידעו ולא יכולות היו לדעת אודות השעבוד. רשם החברות אינו מאפשר לבדוק שעבודים על רכבים לפי מספר כלי רכב, והמידע שניתן לקבל הוא רק לפי מספר חברה או שם חברה. נטען כי הבנק אמנם שיגר למשרד הרישוי בקשה לרשום את השעבוד על הרכב, אך בפועל השעבוד לא נרשם. הואיל והבנק לא וידא את ביצוע הרישום, יש לחייב אותו בהוצאות הנובעות מכך. כמו כן, השעבוד לא נרשם ברשם המשכונות. בכך, בנק לאומי הפר את חובת האמון וחובת תום הלב שהוא חב בה כלפי צדדים שלישיים, שכן צדדים מרוחקים לא יכלו לדעת על קיומו של המשכון. חברת נופי ציינה עוד כי השקיעה כספים בהשבחת כלי הרכב. דיון והכרעה: הכללים הנוגעים לביטול העדפות נושים מנויים בסעיף 98(א) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980 (להלן: "פקודת פשיטת הרגל") ובסעיף 355(א) לפקודת החברות. בשל הדמיון הרב שבין הליכי פירוק ובין הקפאת הליכים, קבעו בתי המשפט כי הכללים הנוגעים לבטלות העדפות בהליכי פירוק חלים מקל וחומר על הליכי הקפאה (ע"א 3911/01 כספי נ' נס, פ"ד נו(6) 752 (2002); בש"א (ת"א-יפו) 16127/02 פש"ר 1802/02 חיון נ' עו"ד איתן ארז, תק-מח 2002(4) 20285 (2002)). המטרה העיקרית של ההוראות הנ"ל הנה למנוע פגיעה בעקרון היסודי של שוויון בין הנושים בהליכי חדלות פירעון, שהרי לא תתקיים חלוקה שוויונית בין הנושים, אם החברה תוכל לבחור למי מהנושים ברצונה לפרוע את החוב טרם כניסתה להקפאת הליכים (צ' כהן פירוק חברות, 405 (2000)). ארבעת התנאים המצטברים לשם שלילת תוקפה של עסקה שהחברה היתה צד לה הנם: החברה נמצאת בפירוק (או בהקפאת הליכים); בזמן עשיית העסקה לא היתה לחברה יכולת לפרוע את חובותיה בהגיע זמן פירעונם; הפעולה או העסקה נעשו כדי לתת עדיפות לנושה מסוים או מתוך אילוץ או שידול שלא כדין; הפעולה או העסקה נעשו בתוך תקופת שלושת החודשים שקדמו להגשת הבקשה לפירוק (או הקפאת ההליכים). התנאי הראשון והתנאי השני מתמלאים בענייננו ועל כך לא חלק מי מן הצדדים. לחברה, המצויה בהקפאת הליכים, לא היתה יכולת לפרוע את חובותיה בזמן עשיית העסקאות, ובעל המניות בחברה אינו חולק על קביעה זו. התנאי הרביעי, הנוגע לתקופת עשיית העסקה, אף הוא מתקיים. הסכם מכר כלי הרכב נחתם ביום 1/12/08 והסכם המשכנתא נחתם ביום 5/12/08. הבקשה למתן צו הקפאת הליכים הוגשה ביום 28/12/08, וצו הקפאת הליכים ניתן ביום 30/12/08. דהיינו, שההסכמים נחתמו בתוך התקופה הקובעת לעניין סעיף 355(א) לפקודת החברות. אין זה משנה אם בעת חתימת העסקאות ידע בעל המניות בחברה על קיומה של המסגרת המשפטית המכונה הקפאת הליכים, אם לאו, ודי בכך שידע על קשייה של החברה, על חוסר יכולתה לפרוע את חובותיה, ועל קריסתה הצפויה. מה היתה, אם כן, הכוונה שנלוותה לעסקאות, והאם מתמלא התנאי השלישי לשם ביטולן? כבר נקבע בפסיקה כי די בהוכחת כוונת העדפה ואין צורך בהוכחתה של כוונת מרמה (ו' אלשיך, ג' אורבך הקפאת הליכים, 240 (2005); בש"א (נצרת) 586/09 עומר זידאן בע"מ (בפירוק) נ' כונס הנכסים הרשמי, תק-מח 2009(2) 4792 (2009)). נטל ההוכחה בדבר כוונת העדפה מוטל על המבקש את ביטול העסקה, אך כשיש קושי להוכיח עובדה זו באמצעות הוכחה ישירה, ניתן להסתמך גם על ראיות נסיבתיות (ע"א 3911/01 כספי נ' נס, פ"ד נו(6) 752 (2002); צ' כהן פירוק חברות, 412 (2000)). הפסיקה ראתה בסמיכות הזמנים בין מועד העברת נכס מנכסי החברה לאחד מנושיה לבין מועד כניסתה להליכי הבראה או פירוק משום ראיה נסיבתית לקיום העדפת מרמה (עניין כספי נ' נס הנ"ל, בעמ' 764). יחד עם זאת, מקובל לומר, כי אין די בסמיכות הזמנים כשלעצמה, ויש לצרף לה ראיות נוספות לכוונת ההעדפה, שיחזקו את המסקנה לפיה קיים קשר בין העסקה לבין החשש מן הקריסה הצפויה. כך למשל, יהיו מקרים בהם עסקה בין החברה ובין נושה, שקדמה למועד תחילת הפירוק או ההקפאה, תחשב כעסקה לגיטימית שנועדה להזרים "חמצן פיננסי" לחברה, או שהיא מכוונת "להדק את תנאי האספקה" עקב קשיי החברה. העדפת נושים פסולה תחול בדרך כלל על תשלום חובות עבר, או "שדרוג" מעמדם של נושים בסולם הנשייה, ואילו תשלומים שוטפים הצופים פני עתיד יחשבו כהעדפה פסולה אך במקרים חריגים (ראו: בש"א (ת"א-יפו) 20041/03 פש"ר 1149/03 עו"ד דורון טישמן נ' טיבון ויל אחזקות בע"מ, תק-מח 2004(1) 5693 (2004), שם נקבע כי סירוב לספק סחורה אלא לאחר פירעון מיידי של חוב עבר הנו בגדר העדפת מרמה). במקרה שלפני, אף אם מטרתה המוצהרת של העסקה למכירת כלי הרכב היתה, לכאורה, המשך הספקת דלקים לחברה על ידי המשיבה 1, הרי שהנסיבות שאפפו את ביצוע העסקה מובילות למסקנה לפיה אין מדובר בעסקה שהיא במהלך העסקים הרגיל של החברה. בענייננו לא הוכח ואף לא נטען כי מדובר בתשלום בעד סחורה שסופקה לחברה בפועל אחרי מועד ההקפאה, אלא נראה כי הותנה שהחברה תעביר או תמשכן נכסים גם בכדי שהמשיבה תספק סחורה, וגם כנגד קיזוז מחובות עבר של החברה. למטרה זו שביסוד העסקאות, מצטרפים: הפער המשמעותי בין חוב החברה למשיבה 1 ביום 30/11/08 לבין חוב החברה למשיבה 1 ביום 1/12/08 לפי הרישום בכרטסת הנהלת החשבונות שלה; ידיעת הצדדים לעסקה אודות קשייה של החברה ואי יכולתה לפרוע חובותיה; היחסים הקרובים בין בעל המניות ובין המשיב 2; סמיכות הזמנים בין העסקה ובין הגשת הבקשה למתן צו הקפאת הליכים; ומכירת חמישה כלי רכב על ידי המשיבה 1 בסמוך לאחר ביצוע העסקה, המעידה כשלעצמה כי למשיבה 1 לא היתה כוונה להחזיק אצלה את כלי הרכב לשימושה, אלא שהמשיבה היתה מעוניינת להיפרע מהם. כל אלה מובילים למסקנה כי העסקה למכירת כלי הרכב לוותה בכוונה לשפר את מצבה של המשיבה 1, טרם קריסתה הצפויה של החברה. זאת ועוד, ניתן להסיק אודות כוונת הצדדים ומטרתם מהתבוננות במבט-על בשני ההסכמים, הסכם העברת כלי הרכב והסכם משכון המקרקעין, ובנסיבות שאפפו את כריתתן, לאור זהות הצדדים להסכמים, תכליתם הזהה של ההסכמים, ולאור סמיכות הזמנים שבהם נערכו. לעובדה שנרשמו משכנתאות והועברו כלי רכב ששוויים הכולל עולה בהרבה על סכום החוב של החברה למשיבה 1 יש את המשקל המתחייב בנסיבות העניין. כן גם לעובדה שהמשכנתאות נרשמו על מקרקעין פרטיים של בעל המניות בחברה, לטובת המשיב 2, בעוד שמדובר בחוב של החברה כלפי המשיבה 1. תכלית ההסכמים היתה להתנות את המשך ההתקשרות העסקית בין החברה לבין המשיבה 1 בהעברת נכסים של החברה ובעל המניות בה לידי המשיבה 1 והמשיב 2, או שעבודם, ופירעון חוב העבר של החברה למשיבה 1. מן הנסיבות המתוארות לעיל, עולה המסקנה כי מדובר בעסקאות בטלות בהיותן העדפה פסולה של נושה. המסקנה לפיה מדובר בהעדפה פסולה של נושה אף מתחזקת לנוכח טענות המשיבים בתגובתם. המשיבים, תחת התמודדות עניינית עם הטענה כבדת-המשקל לפיה מדובר בעסקאות פסולות, העלו טענות שאינן מהותיות, כגון טענת שיהוי וטענה לפיה אין תחולה לסעיף 355(א) לפקודה משום שלא ניתן צו פירוק נגד החברה. כאשר טענות אלה עומדות לבדן, כטענות עיקריות, ומבלי שהן מצטרפות לטענות ענייניות, משמע כי אין במהות העניין מה לטעון. משום שקבעתי כאמור, כי המדובר בהעדפה פסולה של נושה, מהי, אם כן, הנפקות של ביטול העסקאות? באשר למכירת כלי הרכב, מוטלת עתה על המשיבה 1 החובה להשיב את כלי הרכב המצויים בחזקתה לידי הנאמן, במצב שבו היו בעת ביצוע העסקה, על מנת שיוכל הנאמן לפעול למכירתם ולחלוקת תמורתם על פי סדר הנשייה. מביטולן של העסקאות נובע כי למשיבה 1 לא היתה זכות למכור את חמשת כלי הרכב אותם מכרה לצדדים שלישיים, ולכאורה יש להורות על השבתם. מה גם שכל עוד לא הוכח כי אותם רכבים נמכרו בתנאי תקנת השוק לצדדים שלישיים, בתמורה ובתום לב, אין מקום להגן על הצדדים השלישיים ולהותירם בחזקתם. מכאן, שעל המשיבה 1 לפעול לביטול עסקאות המכר ולהשבת הרכבים לידי הנאמן. דא עקא, אם יוכח לגבי מי מכלי הרכב שנמכרו לצדדים שלישיים כי נמכר בתנאי תקנת השוק, לא יהיה מקום להורות על השבתו בעין לנאמן, ויהיה על המשיבה לשלם לקופת ההקפאה את התמורה שנתקבלה אצלה כתוצאה ממכירת אותו רכב, בתנאי שאותה תמורה הנה תמורה ריאלית בעד אותו כלי רכב, שאם לא כן, יהא הנאמן רשאי, ואולי אף חייב, לפעול לצורך חיוב המשיבה 1 בהשבת הערך והשווי הריאליים של כלי הרכב. באשר למוביל העפר (קטרפילר, מ.ר. 698496), שהוא אחד מחמשת כלי הרכב שנמכרו כאמור, הוכח לפני כי הכלי נמכר מן המשיבה לצד שלישי, מצד שלישי לצד רביעי, וממנו לחברת סמעאן נופי ובניו בע"מ בתנאי תקנת השוק, בתמורה ובתום לב, ובנסיבות אלה הקונה - נופי - רכשה את הזכויות בו כדין. אמנם, בנסיבות העניין מתעוררת שאלה בדבר היחס שבין תקנת השוק לפי סעיף 34 לחוק המכר ובין שעבוד ספציפי שיש לנושה של החברה על כלי הרכב, שהזכויות בו הועברו לצד שלישי, אולם אין אני נדרש לדיון בשאלה זו היות ובנק לאומי, בעל השעבוד הספציפי, הסכים לכך שתועבר הבעלות בכלי הרכב לנופי, לאור העובדה שזו רכשה את הזכויות בו בהתאם לתנאי תקנת השוק. משנקבע כך, מתייתר הצורך לדון גם בטענותיהן של קייזרמן ונופי באשר לחובתו של הבנק לרשום את השעבוד על מוביל העפר במרשם אחר, מלבד רשם החברות, וחובתו של הבנק כלפי צדדים שלישיים. יחד עם זאת, את התמורה שנתקבלה אצל המשיבה 1 כתוצאה ממכירתו של מוביל העפר הנ"ל, יהיה עליה להשיב לקופת הנאמן. באשר להסכם המשכנתא, אשר הוריתי על ביטולו כאמור, הואיל ובמסגרת אותו הסכם העמיד בעל המניות את המקרקעין הרשומים על שמו כערובה לחוב של החברה, ולאור ערבותו האישית של בעל המניות לחובות החברה, יש להורות בהתאם על העמדת המקרקעין לטובת קופת הנאמן, ועל חלוקת תמורת המקרקעין בין נושיה של החברה. אשר על כן, אני מורה כלדקמן: ההסכם בין אחים כאלדי חברה לעבודות עפר ופיתוח בע"מ ובין כרם עתאמלה בע"מ מיום 1/12/08, וההסכם בין כרם עתאמלה בע"מ, כרם עתאמלה, אחים כאלדי חברה לעבודות עפר ופיתוח בע"מ וחכמת כאלדי, מיום 5/12/08 בטלים. אני מורה לכרם עתאמלה בע"מ להשיב לידי הנאמן בהקפאת הליכים, רו"ח יצחק קרמין, את כלי הרכב המפורטים להלן: מכבש גלילי ממונע מס' 658355 מכבש גלילי ידני מס' 439257 יעה אופני זעיר מס' 739245 מכבש גלילי ידני מס' 928823 מכבש גלילי ידני מס' 928098 מכבש גלילי ממונע 927853 אני מורה לכרם עתאמלה בע"מ להשיב לידי הנאמן את כלי הרכב המפורטים להלן, וזאת אלא אם יוכח בפני הנאמן ו/או בית המשפט כי אחד מכלי הרכב המפורטים בסעיף זה נמכר לצד שלישי בתנאי תקנת השוק: יעה אופני מס' 761132 מחפרון אופני מס' 710248 מחפרון אופני מס' 260743 מכבש משולב מס' 928849 הנאמן יפעל לאיתור מחפר זחלי זעיר 547356, אשר לטענת המשיבה 1 לא נמסר לה, וככל שיאתר אותו יתפוס את כלי הרכב. ככל שכלי הרכב לא יאותר הנאמן יפנה לבית המשפט בבקשה למתן הוראות, במסגרתה יפרט את הפעולות שנעשו על ידו לשם איתור הכלי, ומה העלו אותן פעולות. העיקול על מוביל עפר מדגם קטרפילר שנת ייצור 2007 מס' 698496 מוסר בזה. בנק לאומי יודיע לרשם החברות על הסרת השעבוד על רכב זה, והנני קובע בזאת כי רכב זה הועבר לחברת נופי, בתנאי סעיף 34 לחוק המכר, תשכ"ח-1968. באשר לתביעת החוב של המשיבה 1, מוארך בזה המועד להגשת תביעת חוב, מתוקנת ומגובה במסמכים הנדרשים, לנאמן, בתוך 14 יום מיום מתן החלטתי זו, והנאמן יכריע בתביעת החוב בתוך 14 יום. אני מורה לנאמן להמציא לבית המשפט העתק מתביעת החוב ומהכרעתו המנומקת בתביעת החוב, כדי שבית המשפט יוכל לבחנה ולהתרשם מנכונות היקף החוב של החברה למשיבה 1. באשר לסך 500,000 ₪ שהמשיבים שילמו לחברה במסגרת העסקאות נשוא ההסכמים שבוטלו כאמור לעיל, הנאמן יבדוק האם הסכום שולם בפועל, ואם כן, ינוכה סכום זה מן התשלומים שהמשיבים חויבו בהחזרתם לקופת ההקפאה כאמור לעיל, זאת לאור חובת ההשבה הקמה לאחר ביטול ההסכמים. אני מחייב את המשיבים, יחד ולחוד, לשלם לקופת הקפאת ההליכים את ההוצאות הכרוכות בבקשה זו בסך 20,000 ₪, כולל מע"מ.הקפאת הליכים