בקשה לביטול החלטת מעצר עד תום ההליכים

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לביטול החלטת מעצר עד תום ההליכים: זהו ערר על החלטת בית משפט השלום בחיפה, כב' השופט ע. קוטון (להלן: "בית המשפט קמא") מיום 5.8.10 (בתיק מ"ת 13557-07-10), , לפיה נעצרו העוררים עד תום ההליכים המשפטיים שנפתחו נגדם בת"פ 13502-07-10 של בית המשפט קמא. האישום כתב האישום מונה 16 אישומים שונים - אשר חלקם מתייחס רק לחלק מן העוררים - ומגולל מסכת "עשירה" ומפורטת של אירועים בהם יצרו העוררים קשר עם אנשים שונים אשר ביקשו למכור את מכוניותיהם, הפקידו בחשבונותיהם שיקים מזויפים, קיבלו לידיהם במרמה את הרכבים ובטרם גילו המוכרים כי השיק נעדר כיסוי, מכרו העוררים את הרכב לצד שלישי. בנסיבות אלה, בין החודשים ינואר עד יוני 2010, קיבלו העוררים לידיהם, במרמה, רכבים בשווי של מאות אלפי שקלים, ביודעם כי אין בכוונתם לשלם בעבור הרכבים, והותירו את בעלי הרכבים, במקרים רבים, ללא רכביהם וללא כספי המכירה. בשל מעשים אלה ואחרים, המפורטים בכתב האישום, מיוחסים לעוררים העבירות הבאות: לעורר 1- 2 עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"); 4 עבירות של זיוף שיק, לפי סעיף 418 לחוק העונשין; 4 עבירות של שימוש במסמך מזויף, לפי סעיף 420 לחוק העונשין; 2 עבירות של ניסיון לקבל דבר במרמה, לפי סעיף 415 + 25 לחוק העונשין ו-3 עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין. לעורר 2- 10 עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין; 12 עבירות של זיוף שיק, לפי סעיף 418 לחוק העונשין; 12 עבירות של שימוש במסמך מזויף, לפי סעיף 420 לחוק העונשין; 2 עבירות של ניסיון לקבל דבר במרמה, לפי סעיף 415 + 25 לחוק העונשין ו-10 עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין. לעורר 3- 10 עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין; 12 עבירות של זיוף שיק, לפי סעיף 418 לחוק העונשין; 12 עבירות של שימוש במסמך מזויף, לפי סעיף 420 לחוק העונשין; 2 עבירות של ניסיון לקבל דבר במרמה, לפי סעיף 415 + 25 לחוק העונשין; 8 עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין וגניבה, לפי סעיף 383 + 384 לחוק. יצוין, כי באישום הראשון מתואר מקרה שאינו קשור לקבלת רכבים במרמה, כי אם לגניבת פנקס שיקים (על ידי העורר 3), וזיוף שיקים בסך 50,500 ₪ ומסירתם לבעל חנות לחומרי בנין (עוררים 2 ו-3). ההליכים בפני בית משפט קמא בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המאשימה בקשה למעצרם של העוררים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. ביום 26.6.10 התקיים דיון בנוכחות עו"ד מסרי, שייצג אותה עת את העוררים. עו"ד מסרי הסכים לקיומן של ראיות לכאורה ולקיומה של עילת מעצר, אולם ביקש כי ייערך תסקיר מעצר בעניינם. בעקבות האמור, הורה בית משפט קמא לשרות המבחן להכין תסקיר מעצר. תוכנם של תסקירי המעצר פורט בהרחבה בהחלטת בית משפט קמא. כללו של דבר, המליץ שרות המבחן שלא לשחרר מהמעצר את העוררים 1 ו-2. באשר לעורר 3, המליץ שרות המבחן על שחרורו ממעצר בפיקוחם של אחות העורר 3 ושל בעלה, בכפר עוספיא, ובפיקוח מסייע של אשת העורר. כן הוצע, להטיל עליו צו פיקוח מעצר לתקופה של 6 חודשים במהלכו ישתתף בקבוצה טיפולית של עצורי בית. לאחר קבלת התסקירים קיים בית משפט קמא דיון נוסף בבקשת המעצר (דיון מיום 14.07.10), בנוכחות עו"ד י. אדרי שקיבל על עצמו את ייצוג העוררים. עו"ד אדרי, בניגוד לעמדת הסנגור בדיון הקודם, חלק על קיומה של עילת מעצר נגד העוררים. אך הסכים גם הוא לקיומן של ראיות לכאורה נגדם. לאחר שמיעת טיעוני הצדדים והמפקחים שהוצעו במסגרת חלופות המעצר, נתן בית המשפט את החלטתו נשוא הערר. בהחלטתו קבע בית משפט קמא, כי קיימת במקרה זה עילת מעצר בשל המסוכנות הנשקפת מהעוררים. בהחלטה הוטעם, כי מעשיהם החמורים של העוררים נעשו באופן שיטתי, לאורך תקופה ארוכה, לעיתים בתדירות יומיומית: "המדובר אפוא במערכת משומנת היטב, אשר גרמה נזק וסבל רב לקורבנות תמימים רבים, הן בעלי הרכבים, הן בעלי השיקים והן רוכשי הרכבים". בית המשפט קמא קבע, כי אמנם אין מדובר בעבירות המקימות עילת מעצר חקוקה, ואולם "נוכח היקף הפעילות, השותפות, הקורבנות הרבים, התחכום, השיטתיות וסכומי הכסף הגדולים, דומה כי מסוכנותם...ברורה על פניה". בית המשפט קמא סבר כי מסוכנותם של העוררים מתעצמת על רקע עברם הפלילי המכביד. ואף שלא מתקיימת בעניינם עילת מעצר סטטוטורית, קיימת עילת מסוכנות הנובעת מריבוי ותחכום מעשיהם. לאחר שקבע כי ישנן ראיות לכאורה ומתקיימת עילת מעצר, נפנה בית משפט קמא לבחון את חלופות המעצר שהוצעו בעניינם של העוררים. לאחר שעיין בחומר שהונח בפניו ובטיעוני הצדדים ושמע את המפקחים המוצעים, הגיע בית המשפט למסקנה כי אין די בחלופות המוצעות כדי לאיין את מסוכנותם של העוררים והורה על מעצרם עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. הערר בהודעת הערר ובטיעונים בפני טען הסנגור כל אשר ניתן טענות זכות עבור מרשיו. באשר לעורר 1 נטען, כי שגה בית משפט קמא משלא לקח בחשבון כי העורר 1 אינו עבריין רכוש וכי לא ביצע עבירות פליליות בשבע השנים האחרונות. כמו כן, הודגשו נסיבותיו האישיות שהינו כבן 31.5, נשוי טרי, המנהל חיים נורמטיביים מזה כמה שנים. הוטעם, כי המעצר עלול להסב לו נזק ממשי ולגרום להידרדרות בחייו. עוד נטען, כי במקרה זה אין המדובר בנסיבות העשויות להצביע על מסוכנות לבטחונו של אדם או לבטחונו של הציבור. באשר לעורר 2 נטען, כי בית המשפט קמא לא נתן משקל ראוי לעובדה שמדובר בעורר אשר היה מכור לסמים ועבר לאחרונה הליך גמילה וחפץ להשלים את הליך הגמילה מחוץ לכותלי בית המעצר. באשר לעורר 3, אחיו של העורר 1, הוטעם, כי לא ניתן המשקל הראוי לנסיבותיו האישיות. כן הוטעם, כי בית משפט קמא לא שקל כראוי את המלצת שרות המבחן לשחררו לחלופת מעצר. הסנגור ביקש להדגיש גם, כי מדובר באב מסור לחמישה ילדים ועברו הפלילי ישן, מלפני כ- 17 שנים. הוסיף וטען הסנגור, כי נוכח ריבוי העדים בכתב האישום צפוי משפטם של העוררים להימשך זמן רב, אף מעבר לתשעה חודשים. כללו של דבר, ביקש הסנגור להורות על שחרורם של העוררים לחלופת מעצר. העורר 1 ביקש, כי תינתן לו הזדמנות נוספת. לדבריו, "פתח דף חדש" בחייו בשנת 2002 והראיה היא כי מאז ועד היום לא הורשע באף עבירה. העורר 2 טען, כי כל מעשיו נבעו מהתמכרותו לסמים וכי הוא מעוניין לעבור הליך מסודר של גמילה. ב"כ המאשימה ביקשה להותיר את החלטת בית משפט קמא על כנה, שכן מדובר, לדבריה, בהחלטה מבוססת וראויה. דיון הערר מתמקד בעיקרו בשאלת מסוכנותם של העוררים ובאפשרות לשחררם לחלופת מעצר. לאחר שעיינתי בחומר שהונח בפניי ושמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי בדין קבע בית משפט קמא שבמקרה זה מתקיימת עילת מעצר כנגד העוררים מחמת מסוכנותם, וכי אין בחלופות המעצר שהוצעו כדי לאיין או אף לצמצם באופן סביר מסוכנות זו (השוו: בש"פ 11163/08 מדינת ישראל נ' דוד סל, פורסם באתר בית המשפט העליון, ). המחוקק אמנם לא קבע את עבירות הרכוש ככאלה המגבשות מעצמן ובאופן סטטוטורי עילת מעצר, ואולם בית המשפט בודק כל מקרה לגופו. כפי שנקבע בבש"פ 5431/98 רוסלן פרנקל נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(4), 268 : "מעשים שנועדו לפגוע ברכוש ולשלול רכוש פוגעים בסדרי החברה, פוגעים גם בזכויותיהם היסודיות של יחידיה, ובנסיבות מסויימות יש בהם כדי לסכן את בטחונה של החברה ואת בטחונו של כל אדם בה. בנוסף על כך, עבירות רכוש טומנות בחובן סיכון טבוע כי בתנאים מסויימים הן יבוצעו באלימות ותוך סיכון חיי אדם, או שלמות גופו; אם לצורך השגת הרכוש, אם לשם שמירה עליו, ואם לצורך המלטות המבצעים מעונש. מטעמים אלה ניתן לקבוע כי עבירות רכוש המבוצעות באורח שיטתי, או בהיקף ניכר, או תוך התארגנות של מספר עבריינים, או תוך שימוש באמצעים מיוחדים ומתוחכמים, עלולות לפי מהותן ונסיבות ביצוען לסכן את בטחון האדם ואת בטחון הציבור. לפיכך, אין לשלול קיומה של עילת מעצר בכל מקרה של עבירות המבוצעות נגד הרכוש, ויש לבחון את מכלול הנסיבות כדי לקבוע אם נתקיימה עילת מעצר, היינו - לבחון אם נשקף מן העבריין אשר לו מיוחסת העבירה סיכון לבטחון במשמעותו האמורה... " כן נאמר בבש"פ 10350/08 הייב נ' מדינת ישראל , מיום 16.12.08 (פורסם ב"נבו"): "... המבחנים שנקבעו בעניין פרנקל אינם צריכים להתקיים באופן מצטבר על מנת שתקום עילת מעצר במקרה של עבירות רכוש..." בענייננו, היקף המעשים, הישנותם, תדירותם, חומרתם והעובדה שנעשו בהתארגנות משותפת ובתכנון מוקדם מעידים כי אין לעוררים כל מורא מפני החוק. העוררים לא בחלו בשימוש בדרכי תרמית ועורמה כדי לשלשל לכיסם את כספם של קורבנות מזדמנים, ללא רחם, פעם אחר פעם. מעשיהם של העוררים ודרכי הרמייה בהם נקטו מצביעים על מניפולטיביות ותחכום שיש בה להעיד על המסוכנות הנשקפת מהם. זאת, בשילוב עם עברם הפלילי העשיר של העוררים ואורחות חייהם במשך שנים, מטילים צל כבד על האמון שניתן לתת בהם כי לא יבצעו עבירות נוספות אם ישוחררו ממעצר. (לחובתו של העורר 1 רשומות 6 הרשעות קודמות ובהן עבירות אלימות, שימוש וסחר בסם מסוכן ועבירת הריגה. לחובתו של העורר 2 רשומות 28 עבירות רכוש, עבירות אלימות ועבירות סמים והוא שוחרר לפני תקופה לא ארוכה מריצוי עונש מאסר. לחובתו של העורר 3 רשומות 5 הרשעות קודמות ובהן גם עבירות רכוש, עבירות מרמה, זיוף, שימוש במסמך מזויף ומשיכת שיק ללא כיסוי). בית משפט קמא בחן לגופו של עניין ובאופן יסודי את חלופות המעצר שהוצעו לגבי כל עורר והתרשם באופן ישיר מהמפקחים המוצעים שהעידו בפניו. באשר לעורר 1, קבע בית משפט קמא כי החלופה שהוצעה, דהיינו אמה של רעייתו (או ארוסתו), אינה מתאימה לריסון ולפיקוח ולא תוכל לאיין את מסוכנותו. גם החלופה הנוספת שהוצעה, לא נמצאה מתאימה, ובכל מקרה הוצעה רק כסיוע למפקחת העיקרית. באשר לעורר 2, ציין בית משפט קמא כי מדובר באדם המכור לסמים, בעל עבר פלילי עשיר, אשר אורחות חייו העבריינים מצמצמות את יכולתו לעמוד במגבלות מעצר הבית. כאמור, גם שרות המבחן לא המליץ על שחרורם של העוררים 1 ו-2. באשר לעורר 3, סבר בית משפט קמא על בסיס חומרתם של המעשים המיוחסים לו, עברו הפלילי, ותוך שהעניק משקל גם לעובדה שהעורר המשיך לכאורה במעשיו גם לאחר שנעצר, נחקר ושוחרר בגין האישומים הראשונים שבכתב האישום. על רקע זה, סבר בית המשפט קמא, כי לא ניתן לתת במשיב 3 את האמון הנדרש לשם שחרורו ממעצר. לא מצאתי להתערב בקביעה זו. בית המשפט שקל באופן מעמיק ויסודי את מכלול הנתונים שעמדו בפניו וערך את האיזונים הראויים במקרה זה בין אינטרס העוררים לחירות לבין האינטרס להבטיח את שלום הציבור ואת ניהולו התקין של ההליך, והחלטתו שלא לשחרר את העוררים לחלופת מעצר בדין יסודה. ראוי לזכור כי שרות המבחן לא המליץ על שחרורם של העוררים 1 ו- 2 לחלופת מעצר וכידוע, הכלל הוא, כי רק במקרים נדירים וחריגים ישחרר בית המשפט אדם חרף קיום המלצה שלילית של שרות המבחן. בבש"פ 3441/98 מדינת ישראל נ' מקס לוי, תק-על 98(2), 179 , נקבע: "...אכן, כפי שנקבע בחוק במפורש, חלופת מעצר נועדה להשיג את המטרה של מעצר עד תום ההליכים. לכן, כאשר מורה בית המשפט על שחרור למעצר בית בתנאי ערובה, עליו להשתכנע שמדובר בחלופה שתבטיח את השמירה על שלום הציבור ומניעת שיבוש הליכי משפט. כמו כן, בדרך כלל על בית המשפט להשתכנע שיקויים פיקוח נאות על הנאשם, במקום בו ישהה כחלופת מעצר, כך שאם הנאשם יפר את תנאי השחרור מן המעצר, תימסר מיד הודעה על כך למשטרה..." אף שבעניינו של העורר 3 המליץ שרות המבחן לשחררו לחלופת מעצר נראה לי, מנימוקי בית המשפט קמא, כי אין לקבל המלצה זו בשל כך שלא ניתן ליתן בו עצמו אמון על רקע חזרתו לבצע עבירות אף שנעצר ושוחרר וכן על רקע המסוכנות הנשקפת ממעשיו. במקרה זה לא מתקיימים התנאים הנדרשים לקיומה של חלופת מעצר ראויה. התחכום והעורמה בה פעלו העוררים מערערים את האמון שניתן לתת בהם ומעוררים חשש כי העוררים יצליחו להערים על מפקחיהם ואולי אף לבצע עבירות בהיותם במעצר הבית. לא התעלמתי מהצורך בשמירת זכויות היסוד של העוררים ובראש ובראשונה זכותם לחרות, כל עוד לא הורשעו בדין. יחד עם זאת ניתן, במקרים מתאימים, להגביל חירות אישית של נאשם ולהורות על הארכת המעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, וכך ראוי כי ייעשה בענייננו בשל הסכנה הטמונה בעוררים לבטחון הציבור ורכושו. אציין גם, כי עיינתי בפסיקה שהגישו ב"כ הצדדים. נכון אמנם, כי הסנגור הפנה למספר מקרים בהם שוחררו עוררים לחלופות מעצר גם במקרים של עבירות רכוש, ואולם ברוב המקרים אליהם הפנה מדובר היה בנאשמים נעדרי עבר פלילי מכביד, או במקרים בהם נדחה ערר המדינה הואיל ובתי המשפט קמא התרשמו מקיומה של חלופה ראויה. לעומת זאת נראה כי הפסיקה שהוגשה ע"י ב"כ המשיבה מתאימה יותר לנסיבות העניין שבפנינו (ראו בש"פ 6422/07 ישראל (סרוליק) טאייב נ' מדינת ישראל (פורסם ב"נבו") וכן בש"פ 1171/10 שמואל אבו חצירה נד מדינת ישראל מיום 3.3.10 (פורסם באתר בית המשפט העליון). נראה גם כי על העוררים שבפני ניתן לומר, כדברי כב' השופטת פורקצ'יה בעניין אבו חצירה הנ"ל שמדובר בעברייני רכוש "סדרתיים" שלחובתם עבר פלילי מכביד ואף בעבירות דומות. לא אוכל לסיים מבלי להידרש לטענת הסנגור לפיה ההליכים בעניינם של העוררים צפויים להימשך זמן רב - אף מעבר לתשעה חודשים - נתון שצריך להישקל, לטענתו, כבר בשלב זה. טענה זו אין בידי לקבל. מדובר בטענה תיאורטית שאין לה - ולא יכולה להיות לה בשלב זה - אחיזה עובדתית כלשהי. לא ניתן לחזות היום כמה זמן יימשכו ההליכים המשפטיים בעניינם, ובוודאי אין זו סיבה לשחררם כבר עתה לחלופה. (ראו בעניין ישראל טייב הנ"ל). בית המשפט קמא קבע 4 מועדים לשמיעת ראיות בחודשים ספטמבר ודצמבר ויש להניח כי יעשה ככל יכולתו על מנת לקדם את סיום המשפט ואף נראה לי, לאחר ששמעתי טענות ועמדות הצדדים, כי קיימת אפשרות שהמשפט יסתיים ללא צורך בשמיעת ראיות. לאור האמור לעיל הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות. בהתאם להחלטתי מיום 10.08.10, שניתנה בהסכמת הצדדים, תישלח החלטה זו באמצעות מזכירות בית המשפט, בפקס, לב"כ הצדדים. על הסנגור להעביר העתק החלטה זו לעוררים. מעצרמעצר עד תום ההליכים