קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה למתן צו מניעה זמני לחילוט ערבויות: רקע עובדתי וטענות הצדדים בקשה לצו מניעה זמני. התובעים עותרים למתן צו האוסר על בנק דיסקונט בע"מ (להלן: "הבנק" או "בנק דיסקונט") לפרוע את ערבויות הטיב שהוצאו לטובת הנתבעת - דניה סיבוס בע"מ (להלן: "הנתבעת" או "דניה סיבוס") , וביניהן- כתב ערבות על סך 1,700,000 ₪ בקשר עם הסכם לביצוע והקמה של דרך מספר 431; כתב ערבות על סך 1,228,286 ₪ בקשר עם הסכם לביצוע והקמת דרך מספר 4 בבנימינה; כתב ערבות על סך 300,000 ₪ בקשר עם הסכם לביצוע קירות קרקע משוריינת בדרך מספר 431 (העתקי הערבויות צורפו כנספחים א'1-א'3 לבקשה לצו המניעה). הבקשה הוגשה באמצעות עו"ד חנית נוב, שמונתה ככונסת נכסים לתובעת 1, חברת אייל בן שחר בע"מ (להלן- "בן שחר" או "התובעת"), ובהתאם להחלטתה מיום 4/7/10 של כב' השופטת דניה קרת-מאיר, במסגרת בקשה למתן הוראות שהוגשה לפניה, שבה נקבע כי אין מקום לבירור הבקשה במסגרת בקשה למתן הוראות, וכי הצו הארעי יעמוד על כנו לתקופה של שבעה ימים, על מנת לאפשר לכונסת הנכסים לפנות בהליך מתאים בפני הערכאה המוסמכת (ההחלטה צורפה כנספח י"ב לבקשה). בבקשה מפורטות התקשרויות בנוגע לעבודות פיתוח ותשתית בדרך 431 ובבנימינה, אשר בוצעו על ידי בן שחר, ולאחר ביצוען, דיווחה דניה סיבוס על גילויים של ליקויי טיב שונים. ביום 23/6/10 העבירה דניה סיבוס לבנק דיסקונט מכתבי דרישה לחילוט הערבויות, ביום 24/6/10 עתרה כונסת הנכסים, במסגרת תיק הכינוס, למניעת חילוט הערבויות, וביום 4/7/10 ניתנה החלטתה האמורה של כב' השופטת קרת-מאיר. התובעים מציינים בבקשתם, כי בן שחר הוחתמה על כתבי ויתור ללא ידיעת בנק דיסקונט וללא הסכמתו, מה גם שבנק דיסקונט הסכים למתן ערבויות טיב בלבד, אשר כל אחת מהן ניתנה ביחס לפרוייקט ספציפי שצויין על גבי אותה ערבות, וכך גם סווגו הערבויות בספרי הבנק. לטענתם, דניה סיבוס מנסה "להמיר" את מטרת הערבויות לשם הבטחת התחייבויות לא מוגדרות, שאין להן קשר להבטחת טיב העבודות. בנוסף, לטענתם, לא נחתם כל כתב ויתור בקשר להסכם בנימינה. התובעים טוענים, כי חילוט הערבויות התבקש באופן גורף ובמלוא סכומן, באופן המעיד על כך שלא קמה כל עילה שעניינה טיב או בדק באחד מהפרוייקטים, ומבלי שקדמה לכך כל פנייה לתיקון ליקויים, או פנייה לכונסת הנכסים, אשר לא טופלה. לטענת התובעים, מתקיימות בענייננו "נסיבות מיוחדות" המעידות על חוסר תום לב מצד דניה סיבוס, ולכן על פי הפסיקה, אין הצדקה לחילוט הערבויות. התובעים טוענים, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם, שכן ניתן לתקן את הליקויים הרלוונטיים בכדי למנוע את חילוט הערבויות, בעוד שחילוט הערבויות הבנקאיות עלול להעמיד את קופת הכינוס במצב של העדר יכולת פירעון. בנוסף, לטענתם, קיימות אינדיקציות המעידות על כך שמצבה הכלכלי של דניה סיבוס הורע בתקופה האחרונה, וגם מסיבה זו, מאזן הנוחות נוטה לטובתם. בתגובתה, מפנה דניה סיבוס לכך שהערבויות הבנקאיות נשוא הבקשה ניתנות לחילוט מיידי וללא צורך בהצגת נימוק או דרישה מוקדמת מן החייב לפיהן. לטענתה, הבקשה לוקה בחוסר תום לב, שכן היא הוגשה תוך ניגוד אינטרסים, המתבטא בכך שבאת כח התובעים היא גם כונסת הנכסים של בן שחר, וכן באת כח בנק דיסקונט. לטענתה, למרות שמדובר היה בערבויות לחילוט מיידי (בהעדר צו מניעה תקף בעת החילוט), עיכב בנק דיסקונט במכוון את חילוט הערבויות, תוך שהוא פונה אל כונסת הנכסים, על מנת שתעצור את חילוט הערבויות. דניה סיבוס מפרטת בתגובתה את כתבי הויתור השונים, וטוענת כי במסגרתם ויתרה דניה סיבוס, באופן מוחלט, על תביעות וטענות בנוגע לביצוע כל העבודות נשוא ההסכם (כתבי הויתור צורפו כנספחים 3 - 6 לתגובה). לטענתה, משמעותם של כתבי הויתור היא, שאין לבן שחר כל טענה בדבר חוב כספי וכי הערבויות לא תוגבלנה לענייני טיב בלבד. בנוסף, לטענתה, גם ערבות בנימינה אינה מוגבלת לענייני טיב בלבד. דניה סיבוס טוענת, כי בן שחר הותירה נזקים בסך מיליוני שקלים, במסגרת הפרוייקטים בהם פעלה, ומדובר בנזקים הקשורים לטיב ולאיכות העובדות, וכן לעניינים אחרים. בפרק ג' לתגובתה, מפרטת דניה סיבוס חלק מהנזקים האמורים, ואת התכתובות שהוחלפו בין הצדדים בגינם (שצורפו כנספחים 11 - 20). לטענת דניה סיבוס, לפני כחודש, וללא כל התראה מוקדמת, "נעלמה" בן שחר משטחי הפרוייקטים ולא הוסיפה לבצע את המוטל עליה על פי ההסכמים, לרבות השלמת העבודות שטרם בוצעו ותיקון הליקויים שנוצרו, והדבר מטיל עליה התחייבויות כלפי מזמיני העבודות. דניה סיבוס מפנה לפסיקה המפרטת את עקרונות הערבות הבנקאית האוטונומית, וטוענת כי משמעותה היא שלא ניתן למנוע את חילוטה בשל טענות ומחלוקות בין הצדדים, הנוגעות לעיסקת היסוד בין הצדדים, ולא ניתן לעכב את מימושה עד להכרעה בטענות מעין אלה, והחריגים בהקשר זה ("חריג המרמה" ו"חריג הנסיבות המיוחדות") חלים בכפוף להתקיימותם של תנאים מסויימים, אשר אינם מתקיימים בענייננו. לטענת דניה סיבוס, מאזן הנוחות נוטה לטובתה, שכן ניתנת עדיפות לעצמאותה של הערבות הבנקאית האוטונומית, אשר אינה נפגעת מכך שבן שחר היא חדלת פירעון; התובעים לא הוכיחו את טענתם בדבר מצבה הכלכלי הרעוע, ולמעשה, על פי חוות דעת של חברת קסלמן פיננסים (נספח 22 לתגובה) ודוחות כספיים שונים, נראה שלא קיימת כל פגיעה באיתנותה הפיננסית. דיון במעמד הצדדים התקיים בפניי ביום 19.8.10. הצדדים, הגם שלא הגיעו לפשרה, הודיעו, למחרת, על הסדר דיוני, שלפיו תינתן ההחלטה על סמך החומר שבתיק. הקריטריונים למתן סעד זמני כידוע, על פי תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, בעל דין המבקש לקבל סעד זמני בהליך אזרחי נדרש לעמוד בשני תנאים מצטברים - קיומה של זכות לכאורה לקבלת הסעד והטיית מאזן הנוחות לטובת המבקש. ככל שבית המשפט יתרשם כי סיכוייו של מבקש הסעד לזכות בתביעתו הם גבוהים, יקל עמו בדרישת מאזן הנוחות, ולהפך. עם זאת, על המבקש לעמוד ברף מינימאלי, בנוגע לכל אחד מהתנאים בנפרד, שאם לא כן, לא יהיה מקום למתן סעד זמני (ראו רע"א 3533/09 נציגות הבית המשותף ברח' הפרחים 7 רמת השרון נ' עיון (2009)). בהקשר של מאזן הנוחות נקבע בנוסף, כי ככל שהנזק הנטען ניתן לפיצוי כספי, תגבר הנטייה שלא לתת סעד מסוג צו מניעה זמני (רע"א 10277/08 גסטטנרטק בע"מ נ' האוניברסיטה העברית (2009); ראו והשוו- בר"ם 5910/10 חברת רכבת ישראל בע"מ נ' ועדת ההיגוי למפגשי מסילה (2010)). ערבות בנקאית אוטונומית בהקשר זה, מעבר לדין הכללי, נוהג דין ספציפי. בפסק הדין ברע"א 3332/10 ש. אנפה בע"מ נ' אם דבליו זנדר פסילטי אנג'ינירינג ישראל (2010), הובהר ונפסק שוב כי: "ערבות בנקאית אוטונומית הינה עצמאית ומנותקת מעסקת היסוד, והאפשרות לחלטה תהיה פועל יוצא של התנאים הנקובים בכתב הערבות עצמו. לעקרון העצמאות של הערבות הבנקאית קיימים חריגים, בדמות מרמה ונסיבות מיוחדות. חריגים אלו יחולו במקרים נדירים, בהם התנהגות הנערב היתה חמורה במיוחד... ". פסק הדין ברע"א (מחוזי מרכז) 15389-11-08 אודר הנדסה ובניין בע"מ נ' תנובות קש"ת בע"מ (2009), מפי כב' השופט מאיר יפרח, מסכם היטב את ההלכה: "עקרון העל בדיני הערבויות הבנקאיות, הוא עקרון העצמאות. עקרון זה קובע הפרדה מלאה בין הערבות הבנקאית לבין עסקת היסוד שבמסגרתה ניתנה הערבות. תנאי מימושה של הערבות נלמדים מתוכה וחוזה עסקת היסוד שבין הצדדים אינו בר השפעה. עת קיימת סתירה בין השניים- נתונה הבכורה לתוכן התניות אשר בכתב הערבות. עקרון העצמאות כפוף לחריגים אחדים, וביניהם: חריג המרמה; חריג הנסיבות המיוחדות; חריג אי החוקיות. החריג הרלוונטי לענייננו הוא, כאמור, חריג הנסיבות המיוחדות. על כן, נמקד מבטנו בו... חריג זה מאפשר מניעתו של תשלום על פי כתב ערבות בנקאית, שעה שאין מדובר במרמה. לא בכדי מכונה החריג דנן בשם חריג הנסיבות המיוחדות. עמימות שמו מצביעה על עמימות תוכנו. לא ניתן להגדיר במדויק את כל קשת המקרים היכולים להיכלל בחריג דנן. מקרים אלה הם פרי פיתוח עקב בצד אגודל של ההלכה הפסוקה. כך, למשל, ניתן למנות חוסר תום לב קיצוני; התנהגות חמורה במיוחד של המוטב, גם אם אינה מגיעה למרמה; התנהגות שרירותית מצד המוטב בבואו לחלט את הערבות; התנהגות המונעת בעליל משיקולים זרים; הפעלת לחץ או נקמנות, כגון מחמת ניתוק יחסים מסחריים בין הצדדים; אי הגינות בולטת בקיום החוזה, דוגמת דרישה למימוש ערבות ביצוע, בשעה שהמוטב אישר בכתב לצד האחר שביצוע העבודות נסתיים, או דרישה לממש ערבויות, כאשר חוסר תקפותה של עסקת היסוד אינו מוטל בספק... חריג הנסיבות המיוחדות אינו חל עת עניין לנו במחלוקת חוזית "רגילה"... הכלל לפיו אין די במחלוקות חוזיות רגילות, לאמור אלה שאינן עולות לדרגת מרמה חמורה, נעוץ בעקרון העצמאות. עקרון זה הוא, כאמור, "עקרון על" בערבות הבנקאית. לא ניתן להתגבר עליו מכוח טענות שאינן טענות בעלות אופי קיצוני". והדברים הברורים מדברים בעד עצמם. יישום בענייננו, יש ליישם עקרונות נורמטיביים אלה לצורך בחינת קיומה של זכות לכאורה לקבלת הסעד. הצדדים חלוקים ביניהם, בין היתר, באשר להיקף תחולתם של כתבי הערבות (אשר נראה כי אין מחלוקת על כך שהן ערבויות בנקאיות אוטונומיות). התובעים טוענים כי כתבי הערבות נועדו להבטיח את תיקון ליקויי הטיב, בעוד שדניה סיבוס טוענת כי עילת החילוט בערבות הבנקאית אינה מוגבלת, לאור אוטונומיות הערבות. מדובר, לטעמי, במחלוקת חוזית רגילה אשר אינה מפחיתה ממעמדה של הערבות הבנקאית. בנוסף, גם סוגיית תחולתם של כתבי הויתור היא סוגייה חוזית, אשר עשויה להשליך על היקף התחייבויותיה של דניה סיבוס, אך היא אינה גורעת ממידת עצמאותה הלכאורית של הערבות הבנקאית. בניגוד לטענת התובעים, מאחר שמדובר בערבות בנקאית אוטונומית, הרי שלצורך חילוטה, אין נפקות למהות עיסקאות היסוד בין הצדדים, או להסכמתה האפשרית של בן שחר לכך שהערבויות לא תוגבלנה לחילוט בגין עילה מסוימת, באופן שניתן לחלטן בשל כל עילה שהיא. באותו אופן, ולאור עצמאותה של הערבות, אין גם נפקות מיוחדת למידת מודעותו של בנק דיסקונט להסכמות פנימיות בין בן שחר לבין דניה סיבוס, לגבי היקף תחולתה של הערבות. טענת התובעים בדבר התחייבויותיה הכספיות של דניה סיבוס היא טענה בעלת אופי חוזי מובהק, וככזו, היא אינה פוגעת בתוקפה של הערבות. בתגובתה, מפרטת דניה סיבוס את הליקויים השונים שהתגלו בעבודות שביצעה בן שחר, הקשורים, לטענתה, לטיב ולאיכות העבודות וכן לעניינים אחרים, שאינם נוגעים לליקויים בעבודות. פירוט רכיבי הנזקים השונים, לצד מכתבי הדרישה שהופנו בגינם אל בן שחר, מבססים את זכותה הלכאורית של דניה סיבוס לחילוט הערבויות, אשר נועדו, כפי הנראה, להבטחת הנזקים האמורים, ומעידים על כך שדניה סיבוס פנתה בעניינם אל התובעים בשלב מוקדם יותר, בדרישה לתיקון הליקויים השונים. מכאן, כי הדרישה לחילוט הערבויות לא הופנתה אל התובעים ללא ניסיונות קודמים להידבר עימם לצורך תיקונם המבוקש של הפגמים (וגם אם לא כך הדבר, ספק אם די בכך כדי למנוע חילוט). לאור זאת, איני סבור כי מתקיים בענייננו "חריג הנסיבות המיוחדות", על תנאיו השונים. לפיכך, התובעים לא הוכיחו זכות לכאורית המצדיקה את מתן הסעד הזמני המבוקש, ולמעשה, נראה כי דניה סיבוס הראתה שקיימת הצדקה לכאורית לחילוט הערבויות. באשר למאזן הנוחות, בתגובתה מאזכרת דניה סיבוס פסיקה לפיה תוצאת מאזן הנוחות אינה קריטית שעה שמדובר בהליך לחילוט ערבות בנקאית. מכל מקום, דומה כי מאזן הנוחות נוטה לטובת דניה סיבוס. ערבות בנקאית מהווה מעין תחליף למזומן ממש, וישנה חשיבות רבה בהקפדה על אופיו הנזיל של כלי זה, הן במישור הפרטי והן במישור הכללי של עסקאות במשק. ככל שייגרם לתובעים נזק כלשהו כתוצאה מאי מתן הצו, הרי שהוא ניתן לפיצוי כספי. לעומת זאת, יש להניח, כי כפי שנטען בתגובה, גורמים שהזמינו את ביצוען של עבודות שונות, מאת דניה סיבוס, עשויים לייחס לה אחריות בגין העיכוב בביצוע והליקויים השונים, והיא עלולה להיתקל בקושי בתיקון הנזקים שייגרמו לה בשל כך, שעה שבן שחר מצויה בהליכי כינוס. בנוסף, מתקבל הרושם שדניה סיבוס בעלת יכולת פירעון (ואני מפנה בהקשר זה לחוות הדעת שצורפה כנספח 22 לתגובה), ולכן ההנחה היא, שביכולתה לקיים את התחייבויותיה הנטענות או לפצות את התובעים, בהתאם לתוצאת בירור המחלוקות החוזיות בין הצדדים. לאור מסקנותיי אלו לא מצאתי לנכון להכריע ביתר הטענות, כפי שפורטו על ידי הצדדים. סוף דבר הבקשה נדחית. הצו הארעי מבוטל. התובעות תשאנה בהוצאות הנתבעת בסכום של 15,000 ₪ + מע"מ. צו מניעה זמניחילוטחילוט ערבותצוויםצו מניעהערבות