בבקשתה למתן פטור מתשלום האגרה טענה המבקשת כי אין לה את היכולת הכלכלית לשלם את אגרת המשפט. היא ובעלה פנסיונרים המתגוררים בדירה שכורה וחיים מקצבות זקנה מהמוסד לביטוח לאומי ומארה"ב, מתמלוגים נמוכים אותם היא מקבלת מספריה וסיפוריה ומשכר דירה השייכת להם והמושכרת לאחרים. קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לפטור מתשלום אגרת בית משפט בהעדר יכולת כלכלית: ביום 5.05.10 הגישה המבקשת והגב' שפירו (להלן: "הגב' שפירו", ושתיהן ביחד תכונניה להלן: "התובעות") את תביעתן כנגד המשיבות והעמידוה נכון ליום הגשתה על סך של 2,500,001 ₪. בד בבד עם הגשת התביעה עתרה המבקשת למתן פטור מתשלום האגרה וזהו עניינה של החלטה זו. 1. בכתב התביעה טענו התובעות כי המשיבות הפרו את זכויות הקניין הרוחני וזכויות היוצרים שלהן ביצירה ספרותית. לטענת המבקשת, המתארת עצמה כאישה חרדית שהפכה את תחביבה בכתיבה ספרותית למקצוע המשמש לה כמקור פרנסה, היא כתבה סיפור אישי משפחתי בו מתואר סיפור מעשה "השידוך" האמיתי של בנה בכורה. לתדהמתה, לפני כארבע-חמש שנים היא שמעה כי קטעים מיצירתה מצאו דרכם לספר שכתבה משיבה 1 (להלן: "המשיבה"). תוכנה של ההפרה נודע לה רק בשנת 2007 לאחר שערכה השוואה בין סיפורה שלה לבין פרק 24 בספרה של המשיבה "עקידת תמר" אשר יצא תחילה לאור בשפה האנגלית בשנת 1994 וראה אור בתרגומו לעברית בשנת 1997. לדבריה, עיון בשתי היצירות מגלה דמיון במבנה הצורני והתוכני, ברצף הנושאים, ולעיתים אף בשימוש במילים זהות במשפטים עוקבים. לטענת המבקשת היא לא נתנה הרשאה כלשהי לשימוש בקניינה הרוחני, ואילו המשיבה הודתה בדיון שהתקיים במסגרת ת.א. 9430/07 בבית משפט זה כי הסתכלה בספר בשם "OUR LIVES" שנערך על ידי הגב' שפירו ובו התפרסם סיפור "השידוך" של המבקשת, וכי ייתכן שבעקיפין ובלי משים "הדים מרוחקים" של קטעים שקראה ביצירתה של המבקשת היוו עבורה מקור השראה. בנסיבות אלו טענה המבקשת בתביעתה, הפרה המשיבה את זכויות היוצרים שלה ואף פגעה בזכותה המוסרית, שכן דבריה וחוויותיה האישיות סולפו באופן הפוגע בה כאישה חרדית. את התביעה הגישו התובעות כנגד המשיבה וכנגד משיבה 2 אשר לטענתן התרשלה בכך שהוציאה לאור את ספרה של המשיבה מבלי שוידאה כי בידיה יצירה מקורית פרי עטה. מלבד תביעתן הכספית עתרו התובעות במסגרת תביעתן גם למתן צו מניעה קבוע האוסר על המשיבות להפיץ את הספר עקידת תמר על כל גרסאותיו בשפה האנגלית ובשפה העברית. 2. בבקשתה למתן פטור מתשלום האגרה טענה המבקשת כי אין לה את היכולת הכלכלית לשלם את אגרת המשפט. היא ובעלה פנסיונרים המתגוררים בדירה שכורה וחיים מקצבות זקנה מהמוסד לביטוח לאומי ומארה"ב, מתמלוגים נמוכים אותם היא מקבלת מספריה וסיפוריה ומשכר דירה השייכת להם והמושכרת לאחרים. כל אלו עולים לכדי אלפים בודדים של שקלים כשמנגד יש להם הוצאות בגין משכנתא על הדירה המושכרת והוצאות רפואיות. לפי הצהרתה, אין לה ולבעלה רכב וזכויות כלשהן במיטלטלין מלבד מטלטלי ביתה, והבנק בו מתנהל חשבונה סרב לתת לה הלוואה. גם ילדיה אליהם פנתה, אינם יכולים לסייע בידה בתשלום אגרת המשפט מפני שהם כורעים בעצמם תחת נטל צרכי משפחותיהם הברוכות בילדים. למעשה, גם אין בידה לשלם את שכר טרחת עורך דינה והיא הסתייע לשם כך בתרומה שהעלה בנה לשם כך. המשיבות התנגדו לבקשה, ואף ביקשו לחקור את המבקשת על תצהירה שנסמך לבקשתה. 3. ראשית טענו המשיבות כי מאחר ואין מחלוקת שספרה של המשיבה ראה אור לראשונה בשנת 1994, לפני שש עשרה שנים, הרי שתביעתן של שתי התובעות התיישנה זה מכבר ובשל כך דינה להדחות על הסף. טענת המבקשת כי נודע לה על הפרת הזכויות לראשונה רק לפני כארבע-חמש שנים אינה עומדת במבחן הסבירות שבסעיף 8 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 (להלן: "חוק ההתיישנות"). בכל מקרה גם אם תתקבל טענת המבקשת, התביעה הוגשה בשיהוי ניכר. עוד נטען כי על אף העמימות בכתב התביעה בשאלה מי מהתובעות היא בעלת הזכויות המופרות לפי הטענה, הרי שמההקדמה לספר "OUR LIVES", ממנה לפי הטענה הועתקו קטעים על ידי המשיבה, עולה כי הגב' שפירו היא בעלת הזכויות בו. למבקשת אפוא, אין כל עילת תביעה כנגד המשיבות. מה גם, שהגב' שפירו היא בעלת אמצעים ובעלת יכולת לשלם את אגרת המשפט ודומה כי המבקשת צורפה כתובעת אך כדי לסייע לגב' שפירו לקבל פטור מתשלום האגרה. בכל מקרה, נטען כי די בעובדה שאחת מהתובעות בעלת יכולת כלכלית לשלם את אגרת המשפט כדי לדחות את הבקשה. המשיבות הוסיפו כי גם סכום התביעה מופרז והעמדתו על שקל אחד בלבד מעבר לגבול התחתון של סמכות בית משפט זה מלמדת כי מדובר בקביעת סכום בצורה מלאכותית. גובה הסכום הנתבע גם ניתן באופן סתמי ללא כל פירוט או חישוב כלשהו, שיש בו כדי להצביע על הדרך בה המבקשת הגיעה אליו. 4. המשיבות גם טענו לגבי יכולתה הכלכלית של המבקשת והצביעו על כך שמדפי חשבון העו"ש שהיא צרפה לבקשתה עולה כי הוא נמצא תמיד ביתרה חיובית, וכי לפי דבריה של המבקשת עצמה יש לה הכנסה קבועה של אלפי שקלים בחודש מקצבאות, מתמלוגים ומדירה השייכת לה ומושכרת לאחרים. לטענתן גם, המבקשת המציאה נתונים חלקיים בלבד אודות היקף התמלוגים שהיא מקבלת. עוד נאמר כי אין לייחס חשיבות לטענת המבקשת כי הבנק שלה סרב לתת לה הלוואה בסך של 100,000 ₪, שכן האגרה בגין התביעה שהוגשה עומדת על סך של 60,000 ₪, כשעל המבקשת לשאת אך בתשלום מחצית מסכום זה. המבקשת גם לא הצליחה להוכיח מדוע לא תוכל להעמיד את דירתה כבטוחה כנגד קבלת הלוואה. גם הטענות בדבר אי יכולת ילדיה ובני משפחתה לסייע בידה לא נתמכו בתצהירים מטעמה או בראיות אחרות כלשהן שיש בהן כדי להעיד על נכונותן של הטענות. 5. בתשובה לתגובת המשיבות טענה המבקשת כי היא בעלת מלוא הזכויות בסיפור נשוא התביעה וכי הגב' שפירו צורפה אך כתובעת פורמאלית בהתאם להוראת סעיף 54(ב) לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007 ואין בכך כדי לחייבה בתשלום אגרת המשפט. המבקשת הוסיפה כי אין שחר לטענת המשיבות שהגב' שפירו הינה בעלת אמצעים. ההיפך הוא הנכון, שכן הגב' שפירו נושאת בנטל כלכלי הכרוך בהליך שהיא מנהלת כנגד המשיבה בגין פגיעה בזכויותיה שלה, בעלה פנסיונר והוצאות משפחתה מרובות. באשר לטענת ההתיישנות היא טענה כי הפרת זכות יוצרים הינה עוולה נמשכת כמשמעותה בסעיף 89 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] החלה גם על עוולה של הפרת זכות יוצרים. מה גם, שכאמור בבקשתה, היא גילתה את דבר הפרת זכות היוצרים שלה רק לפני כארבע-חמש שנים. גם אין ממש בטענת השיהוי מפני שהמבקשת לא שקטה על שמריה ופנתה בכתב מספר פעמים במהלך שלוש השנים האחרונות למשיבה ובא-כוחה במטרה להגיע לפתרון מחוץ לכותלי בית המשפט. מה גם שכאמור, מדובר בעוולה נמשכת המצמיחה עילת תביעה חדשה בכל יום וממילא לא ייתכן לטעון לשיהוי כנגדה. באשר ליכולתה הכלכלית טענה כי אין ממש בטענה כי יש לה הכנסה חודשית קבועה. היא פנסיונרית המתקיימת מקצבת זקנה וגם אם היא נמצאת ביתרת זכות שולית היא רחוקה מלהיות בעלת כספים נזילים באמצעותם היא תוכל לשלם את אגרת המשפט. לדבריה, בהתאם לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן: "התקנות") ולפסיקת בתי המשפט, אין בסיס לטענה כי היה עליה לנסות לגייס כספים ממשפחתה ומקרוביה. עם זאת, היא ציינה כי על אף שלא הייתה מחויבת לעשות זאת, היא פעלה באופן שכזה, וכשלה במאמציה. דחיית הבנק את בקשתה למתן הלוואה נומקה בגילה ובנסיבות אלו אין ערובה כי הבנק יסכים להגדיל את סכום המשכנתא על הדירה. באשר לגובה התביעה ציינה המבקשת כי כל עוד שלא ניתן צו למתן חשבונות כפי שנתבקש במסגרת התביעה, הסעד הכספי אינו ניתן לכימות מראש, וכל שיש בידה לציין בעניין הכנסותיה של המשיבה, שיש בהן כדי להשליך על היקף תביעתה שלה, הוא כי ספרה של המשיבה תורגם למספר שפות, יצא במספר מהדורות ומו"לים בחו"ל והוא רב מכר בינלאומי שצבר הכנסות רבות מתמלוגים במשך שנים. הגשת התביעה בבית משפט זה לא נבעה מהסעד הכספי אלא בשל צו המניעה הקבוע שהוא הסעד העיקרי במסגרת התביעה. 6. על מנת לזכות לקבל פטור מתשלום אגרת משפט, לפי תקנה 14(ג) לתקנות נדרשת התקיימותם של שני תנאים מצטברים. א) העדר יכולת כלכלית לעמוד בתשלום האגרה. ב) התרשמות בית המשפט כי ההליך מגלה עילה. גם בהתמלא שני התנאים, עדיין ההכרעה נתונה לשיקול דעת בית המשפט (תקנה 14(ג) סיפא). הנטל להוכחת שני התנאים רובץ על שכמו של מבקש הפטור. 7. באשר לסיכויי המבקשת לזכות בתביעתה, אין היא צריכה להוכיח את תביעתה בשלב זה ודי כי תצביע על סיכוי לזכות בה, ושנימוקיה אינם מופרכים מעיקרם (רע"א 321/07 רבינוב-גושן נ' עו"ד יורם אבי-גיא, פורסם במאגרים [21.08.07]; בש"א 329/90 אברך נ' גרונר, פ"ד מד(2) 383). בעניין זה ייאמר כי המבקשת הניחה את דעתי בשלב זה כי אם יעלה בידה להוכיח את טענותיה, אזי קיימת לה עילת תביעה כנגד המשיבות. גם יש ממש בטענותיה באשר לאי התיישנותה של התביעה, הן בשל היות העוולה של הפרת זכות יוצרים עוולה נמשכת (ת"א (מחוזי-ת"א) 2960/00 Gianni Versace S.p.A נ' ורסצ'ה 83 בע"מ, פורסם במאגרים [9.08.09]; ת"א (מחוזי-ת"א) 2062/02 ברקי פטה המפריס (ישראל) בע"מ נ' האולפנים המאוחדים בע"מ, פורסם במאגרים [25.03.08]), והן בשל הוראות סעיף 8 לחוק ההתיישנות לפיו אם נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה. אכן, בהתאם להוראות סעיף זה תקופת ההתיישנות תדחה למועד בו נודעו לתובע העובדות המהוות את עילת התביעה רק בהתקיימות תנאי נוסף והוא שאף בזהירות סבירה התובע לא יכול היה למנוע את אותן סיבות שמנעו ממנו לדעת את העובדות. ברם, ההכרעה בעניין זה תידון במסגרת הדיון בתובענה לגופה, ובשלב זה המבקשת הניחה את דעתי כאמור, כי יש לה סיכוי לזכות בתביעתה ובכלל זה בטענה כי תביעתה לא התיישנה. 8. ובאשר למעמדה של הגב' שפירו. אכן, יש צדק בטענת המשיבות כי מעיון בכתב התביעה קשה לעמוד על בעלת הזכויות ביצירה שהזכויות בגין יצירתה הופרו, על אף שאך מתבקש היה שהתובעות יצביעו על עניין זה במפורש. ייתכן גם שיש מקום לסברה כי דווקא הגב' שפירו היא בעלת הזכויות בספר "OUR LIVES", ממנו לפי הטענה הועתקו קטעים על ידי המשיבה. ואולם, בשלב זה די בטענות המבקשת כדי שהיא תדלג מעל גבי מחסום קיומה של עילת תביעה ראויה. 9. יחד עם זאת, גם בהנחה כי העובדות המצוינות בכתב התביעה מקימות למבקשת עילת תביעה כנגד המשיבות, על המבקשת להצביע על סיכוייה גם באשר לגובה הסעד הנתבע, שכן תכלית הדרישה לתשלום אגרת בית-משפט נועדה לא רק לממן את השירות המשפטי, אלא גם למנוע ניצול לרעה של ההליך המשפטי בדרך של הגשת תביעות סרק, תביעות מוגזמות או מנופחות (ראה בש"א (מחוזי-י-ם) 7028/07 סם מרית נ' מדינת אוקראינה, פורסם במאגרים [21.11.07]; בש"א (מחוזי-י-ם) 13593/01 ניצולת הקרטל בע"מ נ' אסם תעשיות מזון בע"מ, פורסם במאגרים [26.01.02]). בית המשפט אף ציין כי כאשר מדובר בסכומים גבוהים מאוד, יש לנקוט זהירות יתרה במתן פטור מאגרה, ובמסגרת בחינת סיכויי התביעה יש לבחון גם את הסיכויים לנוכח סכום התביעה (רע"א 430/07 סם מרית נ' מדינת אוקראינה, פורסם במאגרים [26.08.07]; בש"א (מחוזי-חי') 5619/06 מריאנה אבו נסרה נ' נתיבי תבואות בע"מ, פורסם במאגרים [30.11.06]). 10. במקרה זה, התובעות לא אמרו בכתב תביעתן דבר וחצי דבר אודות הדרך בה הגיעו לגובה תביעתן, ויש רגליים לסברת המשיבות כי מדובר בסכום מופרז. גם העובדה שהתובעות העמידו את תביעתן בדיוק בגבול סמכותו של בית משפט זה, מלמדת כי מדובר בקביעה שרירותית. גם הטענה כאילו סעד מתן צו מניעה הוא הסעד העיקרי המבוקש ומשכך קנה בית משפט זה סמכות לדון בתביעה, אינה מסבירה מדוע בכל זאת הסעד הכספי הועמד ממש על הגבול הסמכות. זאת ועוד, אם יש ממש בטענת המבקשת שלעת הזו היא אינה יודעת מהו הסכום הנכון לתבוע, ביכולתה, למשל, לוותר בשלב הזה על הסעד הכספי, לעתור רק לסעד של מתן חשבונות, ותוך כדי עתירה לפיצול סעדיה, לשוב לבית משפט זה בסעד הכספי לאחר שתוכר זכותה. או אז, יקל יותר על בית המשפט לבוא לקראתה במתן פטור מתשלום האגרה. לוּ הייתה המבקשת פועלת במתווה האמור, האגרה שהייתה מחויבת בה בשלב זה הייתה מינימאלית. 11. על כל זאת, יש לבחון את יכולתה הכלכלית של המבקשת לתשלום האגרה. גם אם אניח שהגב' שפירו היא תובעת פורמאלית בלבד ואין מקום לבחון את יכולתה הכלכלית של זו, הרי שהמבקשת על פי הצהרתה היא בעלת דירה שיתרת המשכנתא הרובצת עליה היא בסך של 19,000 ₪ בלבד. במצב שכזה עם השתדלות מינימאלית, ביכולתה של המבקשת לגייס את סכום האגרה באמצעות הדירה. התוצאה היא אפוא, שהמבקשת תישא במלוא בכום האגרה שתשולם על ידה תוך 7 ימים מהיום, שאם לא כן התביעה תימחק ללא התראה נוספת. הוצאות בקשה זו בסך של 2,500 ₪ בצירוף מע"מ יהיו לפי התוצאות הסופיות של הדיון. פטור מאגרהאגרת בית משפטאגרה