קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לשחרור רכב שנתפס בשטחים: ההליך וטענות הצדדים 1. במוקדו של ערר זה המוגש על פי סעיף 38 א לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט -1969 (להלן הפסד"פ), תפיסתה של משאית מסוג וולוו נושאת לוחיות רישוי ישראליות מס' רישוי 95-972-59 נהוגה ביד העורר 2 (להלן -המשאית) אשר נתפסה ביום 6.3.2010 ע"י פקחי המשיבה במחסום א-זעיים הנמצא ממזרח לעיר ירושלים ובתחומי איזור יהודה ושומרון (להלן האיזור), שבשליטת צה"ל. אין חולק כיום כי המשאית הובילה תוצרת חקלאית מהאיזור מתוך מגמה להכניסה לשטח ישראל. 2. התוצרת החקלאית שהייתה על גבי המשאית הושמדה ע"י פקחי המשיבה מכוח סמכותם על פי סעיף 7 לפקודת בריאות הציבור (מזון) [נוסח חדש], תשמ"ג-1983. סמכותה של המשיבה להשמיד את התוצרת וההצדקה להשמדתה נתקפה אף היא ע"י העורר בבית המשפט קמא שסבר כי הנושא הפך לתיאורטי מאחר שהתוצרת כבר הושמדה. אולם, בשלב הדיון בערר נמחק בהסכמה העורר 1, שהוא על פי הנטען מגדל התוצרת, מכותרת הערר. העורר 2 שנותר כעורר יחיד זנח את טיעונו בעניין זה ומתמקד בעניין סמכות תפיסתה של המשאית. (מכאן ואילך ייקרא עורר 2-"העורר"). 3. הנושא היחיד שנותר לדיון בערר הוא ,אם כן, סמכות התפיסה של המשאית בידי המשיבה והחלטתו של בית המשפט קמא (כב' השופט י' מילנוב) מיום 8.3.10 בתיק הת 9003-03-10 להתנות את שחרורה של המשאית בתנאים ובהם הפקדת סך של 20,000 ₪ במזומן והתחייבות על סך 40,000 ₪ של העורר (להלן- הערבויות הכספיות).על פי החלטת בית המשפט קמא הנתקפת בפניי, נדרש העורר להתחייב לצורך השחרור, כי המשאית לא תשמש עוד להובלת תוצרת חקלאית משטחי יהודה ושומרון ו/או הרשות הפלסטינאית לשטחי ישראל, ללא תיעוד מתאים, ללא שהתוצרת תסומן בשם המגדל, ללא הבאת דוגמאות למפקחי היחידה של המשיבה, טרם קבלת אישור לשיווק בישראל. עוד נדרשו העורר להתחייב בכתב לצורך שחרור המשאית, כי יישא בהוצאות התפיסה והאחזקה של המשאית מיום התפיסה ועד למועד שחרורה, לרבות בעלות פריקת התוצרת והשמדתה, והכול לפי קביעה של בית משפט מוסמך ולאחר שיישמעו בעלי הדין בעניין. יצוין כי תחילתו של ההליך בבית המשפט קמא הייתה בבקשה מטעם העוררים שהוגשה אליו "להשבת ירקות ובנוסף רכב תפוס" מיום 6.3.10 לפי סעיף 34 לפסד"פ. על סמך אותה בקשה התקיים בבית המשפט קמא הדיון מיום 7.3.10, שלאחריו ניתנה ההחלטה מיום 8.3.10 הנתקפת בפניי. 4. לטענת ב"כ העורר, בית המשפט קמא כלל לא היה מוסמך לתת החלטה להתנות את שחרור המשאית בתנאים ומשום כך ראוי כי גם בית משפט זה יורה על שחרור המשאית ללא תנאים. זאת משום ,שעל פי הצהרת המשיבה, בית המשפט המוסמך להחליט על חילוט המשאית, ככל שיוגש כתב אישום נגד העורר, הינו בית משפט לעניינים מקומיים הפועל מכוח תחיקת הביטחון באיזור - צו שיפוט בבתי משפט לעניינים מקומיים (הוראת שעה) (מס' 1564) - (להלן- בית המשפט המקומי) ולא בית משפט ישראלי הפועל מכוח חוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ב -1982 (להלן -בית המשפט הישראלי). טעם נוסף לטענה הינו שגם האישום הפוטנציאלי המיוחס לעוררים מבוסס על תחיקת הביטחון באיזור- סעיפים 3א ו-5 לצו בדבר העברת טובין (יהודה והשומרון) (מס' 1252), התשמ"ח-1988 (להלן - הצו בדבר העברת טובין) - ולא על איסור פלילי ישראלי (ראה סעיף 18 ונספחים ו' ו-ו/1 לסיכומי המשיבה). לדבריו, כאשר לבית המשפט הישראלי אין סמכות לתת צו לגבי התפוס במסגרת ההליך העיקרי , ממילא אין הוא רשאי להידרש לבקשה זו או אחרת של המשיבה בעניין התפוס במסגרת בקשה לשחרורו. לשיטתו, המצב החוקי הקיים הינו בגדר לאקונה ומאחר שהמדינה לא השכילה להסדיר בחקיקה ראשית את ההליך המשפטי התקין בעניינם של תפוסים במקרים מן הסוג הנדון, אין מקום להשאיל סמכויות ממקורות תחיקתיים אחרים, תוך יצירת שעטנז מלאכותי ובלתי מתקבל על הדעת. 5. לעומתו, טוען ב"כ המשיבה כי מאחר שהחפץ התפוס מוחזק בישראל רשאי אדם שחפץ השייך לו נתפס ע"י הרשויות לפנות לבית משפט שלום בישראל ולבקש את שחרורו. זאת בנפרד וללא קשר להליכים שינוהלו אם וכאשר יוגש כתב אישום כלפי העורר בבית המשפט המקומי. עוד לדברי המשיבה, בסיכומיה שבכתב, אין זה ראוי לקבוע, כעניין שבמדיניות שיפוטית, שבית משפט שלום ישראלי אינו מוסמך לדון בבקשה "הן משום שהחפץ התפוס מצוי ומוחזק בישראל והן משום שבתי המשפט המקומיים הפועלים ביו"ש אינם ניגשים לפרט הנפגע כמו בתי משפט בישראל" (סעיף 30 לסיכומי המשיבה). מטעם זה - כך דברי המשיבה- היא נמנעה מלטעון בעבר בבקשות דומות שבתי המשפט בישראל מנועים מלדון בהם. דיון והכרעה 6. השאלה הראשונה שיש לבחון בהקשרו של ערר זה היא, האם אכן מוסמך בית משפט שלום בישראל לדון במסגרת סמכותו העניינית בבקשה להחזרת תפוס לפי סעיף 34 לפסד"פ לגבי חפץ שנתפס בנסיבות האמורות בענייננו ומכאן גם נגזרת שאלת סמכותו של בית המשפט המחוזי לדון בערר על החלטה כאמור מכוח סעיף 38א לפסד"פ. השאלה איננה פשוטה כל עיקר ובהסכמת המדינה לקיומה של סמכות עניינית לדון בבקשה אין כדי ליצור סמכות בבחינת יש מאין, שהרי צד להליך פלילי, והתביעה הכללית בפרט, אינו יכול להקנות לבית משפט סמכות עניינית, ובוודאי שלא סמכות אקס- טריטוריאלית לדון בעניין מסוים, רק מכוח הסכמתו לקיומה של סמכות כזו. 7. שאלת קיומה של סמכות בידי בית משפט ישראלי לדון בתפיסת חפץ שנעשתה באיזור, מכוח הדין באיזור ולשם הבטחת סמכות החילוט של אותו חפץ בית משפט באיזור במסגרת הליך פלילי בבית משפט באיזור, נגזרת מכוח הגדרת סמכותו האקס טריטוריאלית של בית המשפט בישראל. ברגיל, סמכותו של בית משפט שהוקם מכוח חוק בתי המשפט לדון בכל הליך פלילי, והליך שעניינו שחרור חפץ שנתפס מכוח הפסד"פ לבקשת הטוען לזכות בחפץ הוא בגדר הליך כזה, היא סמכות טריטוריאלית. כלל הריבונות הטריטוריאלית מזהה את גבולות השיפוט של מדינה עם גבולות הטריטוריה שלה, על מנת שלא להסיג את ריבונותה של יחידה מדינית אחרת. ראה בג"ץ 279/51 אמסטרדם נ' שר האוצר, פ"ד ו' 945, 971 מול ה'. הסייג לגבי גבולות השיפוט חל גם לגבי שטחי יהודה ושומרון המוחזקים ע"י צה"ל בתפיסה לוחמתית והמכונים בשפה החקיקה הישראלית גם "האיזור", אך לא הוחלה לגביהם ריבונותה של המדינה. בעניין זה נקבע "שגבולות תחולתו של הדין הישראלי זהים, בדרך כלל, לגבולותיה של המדינה. גבולות אלה מקיפים את שטח המדינה, לרבות מימי החופין שלה, אך לא את האזור או שטחים אחרים המוחזקים על-ידי צה"ל" (הדגש שלי-מ.ה.) בג"צ 2612/94 שאער נ' מפקד כוחות צה"ל ביהודה ושומרון, פ"ד מ"ח(3) 673 ,680 (1994). בפס"ד בעניין שאער נאמר גם, כי בעיקרון "נמנעה ישראל, הימנעות מודעת ומכוונת היטב, מהחלה כוללת של הדין הישראלי על השטחים המוחזקים בידי צה"ל ובחרה לייסד את מבנה שלטונה בהם על נורמה של ממשל צבאי, המורכבת מן הדין שהיה בתוקפו, בכל אזור, ביום תפיסתו על-ידי הצבא, מכללי המשפט הבינלאומי המנהגי ומתחיקת הביטחון" וכי "החלת מעשי חקיקה שונים על מתיישבים ישראליים בשטחים המוחזקים אינה סותרת את המגמה שצוינה; שכן דווקא מן ההחלה הפרטנית נובע כי מעשי חקיקה, שאין לגביהם הוראת תחולה כזאת, אינם חלים מחוץ לתחומי השיפוט של ישראל" (הדגש שלי-מ.ה.). שם בעמ' 681 וראה גם בג"צ 8276/05 עדאלה - המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ' שר הביטחון (פסק דין מיום 12.12.06) מפי כב' הנשיא (בדימוס) ברק בפסקה 22 של פסק הדין. 8. ביחסים המשפטיים שבין ישראל לבין אותם שטחים, בתחום הדין הפלילי, מתקיים חריג אחד המגולם בסעיף 2 לחוק להארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (יהודה והשומרון וחבל עזה- שיפוט בעבירות ועזרה משפטית), תשכ"ז-1967 (להלן-חוק ההארכה). סעיף 2 האמור מקנה לבית משפט בישראל סמכות לדון "אדם הנמצא בישראל על מעשהו או מחדלו שאירעו באיזור". הוראת סעיף זה, כפי שפורשה בפסיקה, יוצרת חריג לעקרון החלות הטריטוריאליות של הדין הפלילי במשפט הישראלי ומקנה סמכות שיפוט אקס טריטוריאלית לבית משפט בישראל על מעשה או מחדל פלילי של אדם הנמצא בישראל שאירעו באזור. "הסמכות הישראלית האמורה משתרעת הן על שאלת הדין והן על שאלת הדיין. אין הוראה זו מחילה את הדין הישראלי על האיזור, אלא מחילה היא את הדין הישראלי על העושה בגין מעשה או מחדל ב"איזור" (הדגש שלי-מ.ה.). דברי השופט ברק (כתוארו אז) בע"פ 163/82 משה דוד נ' מדינת ישראל ,פ"ד ל"ו (1) 622 ,631 (1983) (להלן-פרשת דוד). זאת ועוד, גם סמכות השיפוט באיזור נגזרת מסמכותו של המפקד הצבאי ולא מכוחם של חוקי הכנסת ועל פי אותה סמכות הוקמו הן בתי המשפט הצבאיים מכוח פרק ב' לצו בדבר הוראות ביטחון והן בתי המשפט לעניינים מקומיים שהוקמו מכוח הצו בדבר ניהול מועצות מקומיות (יהודה והשומרון) (מס' 892), התשמ"א-1981 ותקנון המועצות המקומיות (יהודה ושומרון),תשמ"א-1981 (להלן -התקנון). לניתוח מפורט של הסוגיה, כולל בעניין סמכות השיפוט החלה על אזרחי ישראל באיזור, ראה גם את פסק דינו של חברי, כב' השופט מ' דרורי, בבר"ע (י-ם) 743/03 שחר נזקי צנרת בע"מ נ' רוזן ג'קי (ניתן ב-25/8/04), בסעיפים 13-24 לפסק הדין. 9. לצורך בדיקת תחולתה של סמכות שיפוט ישראלית על מעשהו של ישראלי באיזור אומצה בפרשת דוד "הגישה המושגית". לפי גישה זו , לצורך הקביעה אם ניתן להעמיד לדין אדם בישראל על מעשהו באיזור, יש לבצע "המרה מושגית" של היסוד העובדתי -נסיבתי של המעשה שאירע באיזור ושלגביו קיימת עבירה פלילית מקבילה בדין הישראלי, לנסיבות "ישראליות היפותטיות" מקבילות, ככל שכאלה קיימות. כשהמרה כזו אפשרית , אזי מדובר במעשה שהוא בר עונשין ושפיט בישראל על אף ביצועו באזור . בנוסף, על פי הגישה המושגית, גם במידה ונמצאת בדין הישראלי עבירה פלילית מקבילה שהיא בת המרה מושגית ,עדיין יש לבצע גם "המרה רעיונית" ולבחון האם האינטרסים והערכים שבבסיס העבירה הישראלית המקבילה, במידה וכזו קיימת, הם בעלי זיקה ישראלית פרקטיקולרית . במידה שלא קיימת זיקה כזו - כי אז המעשה,שנעשה באיזור הינו בר ענישה בישראל. ראה לעניין זה בש"פ 2762/08 לנדסברג נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 6.4.08). בעניינו סבורה, ככל הנראה, המשיבה, אף כי הדבר לא נטען במפורש, כי לא ניתן לבצע "המרה מושגית" של המעשה המיוחס על ידה לעורר באיזור למונחי עבירה ישראלית מקבילה ואין מקום להרהר אחר בדיקתה ומסקנתה אלה שאינן שנויות במחלוקת בפניי. 10. לקביעה האמורה יש נפקות חשובה לעניין הסמכות האקסטריטוריאלית לפי הפסד"פ. שכן , לצורך מתן אפקטיביות אכיפתית לסמכות השיפוט לפי סעיף 2 לחוק ההארכה ,נקבע בסעיף 3 שבו ,בין היתר, כי "סמכות שהוענקה לשוטר וחובה שהוטלה עליו לפי כל דין יחולו, בשינויים המחוייבים, גם לגבי עבירה שבית משפט בישראל מוסמך לדון בה לפי תקנה 2". בנוסף לכך נקבע בסעיף 2א לחוק ההארכה ,כי "לבית המשפט בישראל יהיו כל הסמכויות הנתונות לו על פי הדין החל בישראל בקשר לעבירות שהוא מוסמך לדון בהן על פי כל דין, גם לעניין צווים שיש לבצעם באזור..." (הדגש שלי-מ.ה.) .מכאן ניתן ללמוד שלשוטרי משטרת ישראל,גם כאלה הפועלים מחוץ לאיזור, ניתנה בחוק ההארכה סמכות אקס טריטוריאלית לבצע גם פעולות חקירה ותפיסת חפצים על פי הפסד"פ באיזור ,הן לצורך חקירת עבירות ומניעתן והן לצורך תפיסת חפצים הנדרשים כראיה או שבית המשפט בישראל עשוי להורות על חילוטם במסגרת הליך פלילי עתידי,ובלבד שמדובר בעבירה שאת מבצעה באיזור ניתן לשפוט בישראל ,לפי הכללים שנקבעו בסעיף 2 . סעיף 3 נועד ,לפי השקפתי, להקנות תוקף על פי הדין הישראלי לפעולות אלה. בנוסף לכך, שילוב הוראות הסעיפים 2א ו-3 לחוק ההארכה מקנה במפורש סמכות אקס טריטוריאלית לבית המשפט המוסמך בישראל לדון באותם צווים על פי הסמכויות הנתונות לו על פי הדין החל בישראל ובכלל זה הסמכות הנתונה לו, מכוח סעיף 34 לפסד"פ לדון בבקשות להחזרת חפץ שנתפס לפי סעיף 32 לפסד"פ. מכלל ההן למד אתה על הלאו והוא, שמקום שאין המדובר בהפעלת סמכות לגבי עבירה הנתפסת ברשתו של סעיף 2, סמכות כזו אינה קיימת לבית משפט בישראל. זאת לאור הכלל, שלפיו דברי חקיקה ישראליים שאין בהם הוראת תחולה מפורשת על תושבים ישראליים או על אדם אחר המתגורר או הנמצא באיזור, אינם חלים מחוץ לתחומי השיפוט של ישראל.ראה עניין שאער לעיל ובג"צ 8276/05 בעניין עדאלה המאוזכר לעיל. 11. על אף שאין המשיבה טוענת במפורש לתחולה אקס טריטוריאלית של הפסד"פ ולקיומה של סמכות בינלאומית בידי בית משפט השלום לדון בתפיסת חפץ שבוצעה מחוץ לגבולות המדינה, הרי שמתוך עמדתה עולה גישה שקיימת בפועל תחולה כזו וזאת משני טעמים. טעמה הראשון של המשיבה הינו ,שהמשאית נשוא הערר מוחזקת כיום פיזית בתחומי ישראל. מבלי להידרש לשאלה מהו מקור סמכותו של המפקד הצבאי לאחסן את המשאית התפוסה בישראל, השקפתי היא שבעצם הימצאה הפיזי של המשאית בישראל אין להקנות לבית משפט שלום בישראל סמכות עניינית ובינלאומית להורות על שחרורה או להתנותו בתנאים מכוח הוראות הוראות הפסד"פ. דבר חקיקה זה חל לפי לשונו ותכליתו, מכוח עקרון התחולה הטריטוריאלית ובאין קביעה אחרת בדין אחר , רק על שחרור חפצים שנתפסו בישראל ומכוח הוראות הדין הישראלי. לשם המחשת עמדה זו, ניטול מקרה היפותטי שבו תופסת משטרת מדינת רוריטניה , בטריטוריה של רוריטניה חפץ שאזרח ישראלי העובד ברוריטניה טוען לבעלות בו. על פי החשד שימש אותו חפץ את האזרח הישראלי בביצוע עבירה בתחומי רוריטניה ,שאין לה מקבילה בדין הישראלי, ושלטונות רוריטניה טוענים כי בכוונתם להעמיד אותו אזרח ישראלי לדין ברוריטניה ולדרוש, אם יורשע בדין, את חילוטו של החפץ. למטרה זו החליטה משטרת רוריטניה ,על פי הדין ברוריטניה המאפשר זאת, להחזיק את החפץ במשמורתה עד לסיום אותם הליכים. על פי הסכם בינלאומי שבין משטרות ישראל ורוריטניה מועבר אותו חפץ, מטעמי נוחות טכנית, לאחסנה בישראל במתקן שבשליטת משטרת ישראל. האם במקרה כזה יוכל האזרח הישראלי להגיש לבית משפט שלום בישראל בקשה מכוח 34 לפסד"פ כנגד משטרת ישראל, להחזרת החפץ התפוס, רק בשל הימצאותו הטכנית בישראל ?. ברור שבקשה כזו תידחה על הסף מחוסר סמכות עניינית ובינלאומית של בית המשפט. ברמה העקרונית והמושגית ,אינני רואה כל הבדל בין המקרה ההיפותטי שתואר לעיל לבין ענייננו שבו נעשתה תפיסת המשאית באיזור, מכוח דיני האיזור, בהתייחס לעבירה שאינה בת עונשין בישראל ומתוך מטרה לאפשר לבית משפט הפועל מכוח הדין באיזור לחלט את החפץ בעתיד, בסיומו של הליך פלילי בעניין אותה עבירה שיתקיים באיזור. בניגוד לדעת המשיבה , אינני רואה כל "טעם שבמדיניות שיפוטית", שיצדיק הבחנה עקרונית בין המקרים. 12. הטעם השני הנטען להצדקת החלתה של הסמכות ,הינו טענת "הנוחות הטכנית" שבקיום ההליך בבית משפט בישראל מבחינת העורר, לעומת חוסר הנוחות, מבחינתו, הטמון, לטענת המשיבה , בקיומו בבית משפט באיזור שאיננו נגיש לעורר כמו בית המשפט בישראל. אין צורך לומר שאין בשיקולי נוחות די, כדי להקנות לבית המשפט סמכות עניינית ובינלאומית מקום שזו אינה קיימת ומוטב שטענה כזו לא הייתה מועלית. מעבר לכך, לשיטת המשיבה ההליך הפלילי נגד העורר עתיד להתנהל בבית משפט לעניינים מקומיים באיזור שהוקם על פי התקנון. מקום מושבו בית המשפט האמור נמצא בתוך יישוב ישראלי והשופטים היושבים בו בדין הם שופטים היושבים לדין בבתי משפט השלום בישראל. כאשר מדובר בישראלי תושב האיזור או בישראלי העובד באיזור, כמו העורר, לא ברור מדוע בית המשפט לעניינים מקומיים באיזור נגיש מבחינתו פחות מבית משפט בישראל. לשם ההמחשה ,מקום התפיסה של המשאית נעשה בנקודה הנמצאת כמעט במרחק זהה מירושלים, שבה נמצא בית משפט השלום שאליו הוגשה הבקשה וממעלה אדומים שבה יושב בית משפט לעניים מקומיים. מדוע הגישה לבית המשפט בירושלים אמורה להיחשב נוחה יותר, מבחינת העורר, מגישתו לבית המשפט במעלה אדומים? 13. מאחר שכפי שקבעתי, אין ממש בטענות המשיב בעניין הסמכות ומאחר שלהשקפתי בית משפט השלום בירושלים היה נעדר סמכות מלכתחילה לדון בבקשת העורר מהטעמים שפורטו למעלה, דין החלטת בית משפט השלום להתבטל. האם משמעות ההחלטה זו היא שהמשאית תושב לידי העורר ללא תנאים כגרסת ב"כ העורר? אין דעתי כך. הסמכות לתפיסת המשאית לא נבעה, כעמדת ב"כ העורר, מהחלטתו של בית משפט השלום אלא מכוח צו התפיסה שהוציאו פקידי המכס והבלו שמונו ע"י ראש המנהל האזרחי באיזור מכוח סמכותו לפי תחיקת המכס באיזור. (פקחים אלה, אנשי "יחידת הפיצו"ח", פועלים אומנם, ב"כובעם הנוסף" מצידו הישראלי של קו התיחום שביו ישראל לאיזור, כפקחים מכוח סעיף 46 לחוק יישום ההסכם בדבר רצועת עזה ואיזור יריחו (הסדרים כלכליים והוראות שונות) (תיקוני חקיקה), התשנ"ה - 1994, אך לכך אין רלבנטיות לענייננו). התפיסה עצמה בוצעה מכוח סעיף 80 לצו בדבר הוראות ביטחון (יהודה והשומרון) (מס'378), התש"ל - 1970, המקנה לחייל סמכות לתפוס ולעצור סחורות, בעלי חיים או דברים שיש שטעם לחשוד שנעברה או שעומדים לעבור לגביהם עבירה או שהשתמשו בהם בעשיית כל עבירה או להקלת ביצועה. הסמכויות לפי צו זה הוקנו גם לפקידי מכס ובלו שהוסמכו ע"י ראש המנהל האזרחי לפי סעיף 3 לצו בדבר סמכויות מכס (מס' 309), תשכ"ט- 1969, אשר בענייננו ביצעו את התפיסה. כל עוד לא שונה צו זה ולא בוטל ע"י בית משפט מוסמך באיזור או ע"י הרשות המוסמכת לבטלו- בעינו הוא עומד ולבית משפט בישראל אין סמכות לבטלו או לשנותו מכוח הפסד"פ. 14. האם קיימת ערכאה מוסמכת באיזור שאליה ניתן בקשה לביטול צו התפיסה או להתנייתו בתנאים? הכרעה בעניין אינה נצרכת לצורך ההחלטה בערר זה, אך למעלה מן הצורך ומבלי לקבוע מסמרות אומר ,כי לדעתי בית המשפט לעניינים מקומיים באיזור שהוא המוסמך לדון בעבירה שהמשיבה מייחסת לעורר, מוסמך לדעתי לדון גם בצו התפיסה של המשאית. בית משפט זה הוקם ע"י מפקדו הצבאי של האיזור מכוח התקנון מתוך מגמה ברורה להשוות את ההליכים בו להליכים בבית משפט בישראל. ראה רע"א 7665/06 לנציאנו נ' עירית אריאל (ניתן ביום 11.9.07) מפי כב' השופטת ארבל וכן בר"ע (י-ם)743/03 שאוזכר לעיל. בשל כך נקבע, בין היתר בסעיף 134 לתקנון, כי:"(א) בכפוף לאמור בתקנון ובנספחים לו, הליכים בבית המשפט לעניינים מקומיים יתנהלו לפי סדרי הדין ודיני הראיות הנהוגים בבתי משפט;(ב) הליך בפני בית משפט לעניינים מקומיים יוגש,יידון ויתנהל, בכפוף להוראות תקנון זה, כפי שמוגש נידון ומתנהל הליך בפני בית משפט.לבית המשפט לעניינים מקומיים יהיו כל הסמכויות שיש לבית משפט בהליך כזה". התקנון בסעיף 124 מגדיר "בית משפט" כ -"בית משפט הפועל מכוח חוק בתי המשפט, התשי"ז-1957 (כיום,חוק בתי המשפט [נוסח משולב] ,תשמ"ד- 1984). לטעמי, משמעות ההוראות האמורות, הנובעות מעקרון השוואת הדינים המגולם בתקנון, הינה החלה מפורשת של סדרי הדין ודיני הראיות החלים בבית משפט בישראל, בשינויים המחויבים, על ההליכים בבית משפט לעניינים מקומיים. אימוצם של החיקוקים הישראליים המסדירים את אותם סדרי דין ודיני ראיות, בצד הקביעה כי ההליכים בפני בית משפט לעניינים מקומיים יתנהלו כפי שמתנהלים הליכים זהים בבית משפט בישראל ותוך מתן אותן סמכויות הנתונות לבית משפט בישראל לבית המשפט לעניינים מקומיים, מלמדים, לתפיסתי, בין היתר, גם על קליטה של הוראות סדר הדין הפלילי הנוהגות בישראל לתוך קורפוס הדינים על פיהם דן בית המשפט, בשינויים המתחייבים מדין האיזור. זאת לרבות קליטה של סמכות בית המשפט בישראל, על פי סעיף 34 לפסד"פ ,לדון בבקשה לשחרור חפץ שנתפס לצורך הצגתו כראיה או לצורך חילוטו בהליך פלילי בבית המשפט לעניינים מקומיים . רוצה לומר, מקום שבו בוצעה באיזור תפיסה של חפץ ע"י בעל סמכות שיטור באיזור בשל זיקתו לעבירה שבית המשפט לעניינים מקומיים מוסמך לדון בה, כמו בענייננו, גם שעה שזו בוצעה מכוח סעיף 80 לצו בדבר הוראות ביטחון, הרי מוקנית לאותו בית המשפט גם הסמכות לדון בשחרור החפץ התפוס לפי אותן הוראות החלות בעניין בבית משפט בישראל. זאת למרות שסעיף מפורש מקביל אינו קיים בתחיקת הביטחון באיזור שמכוחה בוצעה התפיסה. 15. השקפתי זו נגזרת גם מן הקביעה בבג"ץ 1661/05‏ המועצה האזורית חוף עזה נ' כנסת ישראל, פ''ד נט(2) 481, לפיה חוקי היסוד שחוקקה הכנסת מעניקים זכויות לכל ישראלי המצוי בשטח שבתפיסה לוחמתית של צה"ל. "תחולה זו היא אישית. היא נגזרת משליטתה של מדינת ישראל על השטח המפונה. היא פרי התפיסה כי על ישראלים המצויים מחוץ למדינה אך באזור הנתון לשליטתה בדרך של תפיסה לוחמתית חלים חוקי היסוד של המדינה באשר לזכויות האדם". שם בעמ' 560. וראה גם בג"ץ 8276/05 שאוזכר לעיל ורע"א 7665/06 לנציאנו שאוזכר לעיל. (בפסקי דין אלה הושארה,אגב, צריך עיון תחולת חוקי היסוד גם על מי שאינם ישראלים והמצויים באותם שטחים). לאור החלת חוקי היסוד גם על ישראלים המצויים באיזור ולנוכח הפגיעה החוקתית הטמונה בתפיסת חפץ ע"י הרשות, הן בזכות הקניין של הטוען לזכות בחפץ והן, במקרים כמו בענייננו, גם בזכות לחופש עיסוק, מתחייבת לשיטתי אפשרות לביקורת שיפוטית על אותה פעולה. לאור הקביעה בדבר חלותם של חוקי היסוד ולאור פרשנות הוראות התקנון המחילות את סדרי הדין הנוהגים בישראל ואת סמכויות בתי המשפט בישראל על ההליכים בבית המשפט לעניינים מקומיים, מתחזקת דעתי כי יש לפרש את הוראות התקנון כקולטות לתוכן גם את הסמכויות המוקנות לבית משפט בישראל מכוח הפסד"פ לקיים ביקורת שיפוטית על צו התפיסה. האמור לעיל הוא מבחינת למעלה מן הצורך ואין בו כדי לכבול את ידיו של בית המשפט לעניינים מקומיים, אם וכאשר תוגש לו בקשה בנדון. בנוסף לכך, קיים לעורר מסלול נוסף והוא פנייה למפקד כוחות צה"ל באיזור שלו מוקנית הסמכות להורות מה ייעשה בחפץ מכוח סעיפים 81 ו-82 לצו בדבר הוראות ביטחון, כאשר הפעלת סמכות זו נתונה לביקורתו של בג"ץ בהתקיים העילות המאפשרות תקיפתה של החלטה של מפקד האיזור לפניו. 16. סיכומם של דברים - הערר מתקבל במובן זה שהחלטתו של בית המשפט קמא בתיק הת 9003-03-10 מיום 8.3.10 הנתקפת בפניי ,ככל שהיא מתייחסת לעורר, בטלה מחוסר סמכות. עם זאת, כמבואר לעיל, אין בכך כדי להשליך על תוקפו של צו התפיסה נשוא ההחלטה והערר שהוצא, לכאורה, כדין מכוח הדין באיזור ואין בכוחו של בית משפט בישראל לבטלו או לשנותו מכוח הפסד"פ. לעורר שמורה,כמובן, זכותו לפעול בכל נתיב משפטי אחר שייראה לו, הן באיזור והן בישראל כדי לפעול לשחרור התפוס.שחרור תפוסשטחי יהודה ושומרוןרכב