קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשת מנהל מיוחד למימוש זכויות החייב: לפני בקשת המנהל המיוחד שמונה על נכסי החייב להתיר לו לפעול למימוש זכויותיו של החייב בנכס המקרקעין ברח' אלסוולדור 10 בירושלים הידוע גם כגוש 30427 חלקה 1 תת חלקה 14 ו-22 (להלן: "הנכס"); לאשר לו למנות שמאי לצורך הוצאת דו"ח שמאות לנכס; ולאשר לו לממש את הנכס בדרך של מכירה, לרבות פרסום הזמנה בעיתונות להציע הצעות לרכישת הנכס ועריכת התמחרות למכירתו. 1. הנכס האמור מורכב למעשה משתי דירות מגורים שחוברו יחדיו לדירה אחת ובה מתגוררים החייב, אשתו-משיבה 4 ושלושת ילדיהם המשותפים. לדברי המנהל המיוחד, מבירור שערך עם החייב עלה כי לטענתו שוויה של כל אחת מהדירות בנפרד עומד על סך של כחצי מיליון דולר, כשחובות החייב מגיעים לכמה מיליוני שקלים. לבקשה צורפה חוות דעת שמאית שהוכנה עבור בנק טפחות ביום 11.08.05 שהעריכה את אחת הדירות בסך של כ-1,600,000 ₪. על כל אחת מהדירות רשום לפחות משכון אחד. על האחת משכון לטובת בנק מזרחי-טפחות בע"מ (משיב 2), ועל השנייה משכון לטובת בנק לאומי לישראל בע"מ (משיב 3). לטענת המנהל המיוחד, חרף בקשתו, בנק לאומי טרם המציא לו מסמכים המעידים על המשכון שרשום לטובתו כמו גם על גובה החוב העדכני של החייב כלפיו. לעומת זאת, בנק מזרחי-טפחות העביר למנהל המיוחד מסמכים מהם עולה כי גובה החוב לבנק זה עומד על סך של כ-900,000 ₪. לטענת בנק מזרחי-טפחות לחייב קיים חוב פיגורים והוא פתח בהליכי מימוש הדירה הממושכנת לטובתו. החייב הכחיש את קיומו של חוב פיגורים והגיש בקשה לעיכוב ביצוע הליכי המימוש. ההליכים עוכבו והסוגיה עומדת לידון בבית משפט השלום בירושלים. לחייב גם טענות כנגד החוב לבנק לאומי כשלדבריו הוא שילם חלק מהחוב באמצעות מימוש נכס אחר שאמו העמידה לטובת הבנק. על הדירות רשומים שני משכונים נוספים מאוחרים יותר. האחד שנרשם ביום 22.01.09 לטובת חברת אמפייר נכסים בע"מ והאחר שנרשם ביום 22.10.09 לטובת גב' יונה בכר. 2. לטענת המנהל המיוחד, הנסיבות המתוארות לעיל מצדיקות את מימוש הנכס על ידו מפני ששוויו עולה באופן ניכר על גובה החובות לנושים המובטחים. גם העובדה שמדובר בשתי דירות שאוחדו לנכס אחד מצדיקה כי בעל תפקיד אחד יפעל למימושם ובכך יחסכו הוצאות וכפועל יוצא מכך היתרה לחלוקה לנושים תגדל. המנהל המיוחד הוסיף כי פיצול הנכס שהוא כאמור, כיום דירה אחת, בחזרה לשתי דירות כרוכה בעלות גבוהה ביותר, ובמימוש הנכס כולו כמקשה אחת יגדיל את הסכום שיתקבל ממכירתו. 3. מנגד, התנגדו שני הבנקים למימוש הנכס על ידי המנהל המיוחד וטענו כי בהתאם להוראות סעיף 20(ב) וסעיף 22(ד)(2) לפקודת פשיטת רגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: "הפקודה"), נכסים המשועבדים לנושים מובטחים אינם נכללים בהליכי פשיטת רגל, הליכי המימוש לגביהם מטעם הנושה המובטח אינם מעוכבים עקב צו פשיטת רגל, ולפיכך זכות מימוש הדירות שממושכנות להם, מוקנית להם. 4. בנוסף, בנק מזרחי-טפחות טען כי המשכון לטובתו נרשם ביום 3.08.05 להבטחת הלוואה בסכום קרן של 900,000 ₪. הליך למימוש המשכון נפתח ביום 3.12.08 עקב פיגור בהחזר הלוואת המשכנתא על ידי החייב ואשתו, וביום 4.02.09 מונה ב"כ הבנק ככונס נכסים על זכויות החייב ואשתו בדירה. הליכי הפינוי אכן עוכבו על ידי ראש ההוצל"פ על מנת לאפשר לחייב ואשתו למצות את טענותיהם. ברם, בקשת החייב ואשתו לסגירת תיק המימוש נדחתה על ידי ראש ההוצל"פ ביום 12.10.09 וערעור שהוגש על החלטה זו לבית משפט השלום בירושלים (ע"ש 120/09) נדחה ביום 8.02.10. בקשה לביטול פסק הדין בערעור שהוגשה על ידי החייב נדחתה אף היא ביום 22.06.10, וכיום, אפוא, אין מניעה להוציא את מימוש הדירה הממושכנת לבנק לפועל. 5. בנק לאומי מצדו טען כי שטר המשכון לטובתו נוצר ביום 29.11.07 והמשכון נרשם ביום 27.08.07 ולאחר מכן ביום 14.01.08. מאז יום 18.12.08 הוא פועל למימוש המשכון. כן צוין כי על אף ששטר המשכון מבטיח את סילוק מלוא החובות של החייב לבנק, הגביל הבנק את כתב ההתחייבות שניתן על ידי החברה המשכנת לסך של 150,000 $, ולפיכך הליכי מימוש המשכון שננקטו במסגרת תיק ההוצל"פ הוגשו על הסכום המובטח, היינו סך של 579,000 ₪ בצירוף ריבית, הוצאות ושכ"ט. זאת על אף שחובם של החייב ואשתו לבנק לאמתו של דבר עמד אותה שעה על סך של 1,197,383.33 ₪. עוד ציין בנק לאומי כי בתחילה הוקצבו לחייב ולאשתו 90 יום לצורך מכר עצמי אך משהם לא נקטו כל פעולה למכירת הדירה, ניתן ביום 14.06.09 צו למינוי ב"כ הבנק ככונסת זכויות החייב ואשתו בדירה. גם הסדרים שונים שנחתמו בין הבנק ובין בני הזוג לא כובדו על ידם והם הפסיקו לשתף פעולה עם כונסת הנכסים. כיום, ערוכה כונסת הנכסים מטעם הבנק לפינוי החייב ואשתו מהדירה בכל עת ללא צורך במשלוח התראת פינוי למעט הודעה בת 7 ימים. 6. יוצא אפוא, כי שתי הדירות נמצאות בהליך מימוש מתקדם בלשכת ההוצל"פ, וכונסי הנכסים שמונו מטעם שני הבנקים פועלים במרץ למימוש זכויות החייב ואשתו בדירות והם אף פועלים באופן משותף למכירת הדירות כיחידה אחת בלא צורך בהפרדתן ומכירתן בנפרד. הבנקים ציינו גם כי עד עתה פעלו כונסי הנכסים בשיתוף פעולה מלא עם המנהל המיוחד. לדבריהם עוד, המנהל המיוחד כלל אינו מוסמך למכור את שתי הדירות משום שאשת החייב היא בעלת מחצית מהזכויות בכל אחת מהן והיא אינה נמצאת בהליכי פשיטת רגל. על כן לצורך מימוש הדירות יהיה על המנהל המיוחד להגיש תביעה לפירוק השיתוף בזכויות המשותפות, ומדובר בהליך ארוך, מסובך, יקר ומסורבל. לעומת זאת, הבנקים אוחזים במשכון על הזכויות בדירה, הן של החייב והן של האישה ועל כן הם יכולים לממש את הנכס באופן מיידי, ואין, אפוא, כל הצדקה שהם כנושים המובטחים ימתינו עד שתתברר תביעת המנהל המיוחד לפירוק השיתוף. מה גם שבמשך תקופת ההמתנה החוב לבנקים הנושא ריבית פיגורים עד לפרעונו יתפח בצורה משמעותית, דבר שיגרע בצורה ניכרת מקופת כינוס נכסי החייב. הבנקים הוסיפו וטענו כי מימוש הנכס על ידי המנהל המיוחד יחייב אותו לתת דיור חלופי לחייב ולאשתו בהתאם להוראות סעיף 40(א)(א) לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 ובהתאם להוראת סעיף 86א' לפקודה. לעומת זאת, מימוש הנכס בידי הבנקים אינו מחייב מתן דיור חלופי מפני שהחייב ואשתו ויתרו על זכות זו במסגרת הסכמי ההלוואות שחתמו עם הבנקים, וכתוצאה מכך עלות מתן דיור חלופי תחסך מקופת פשיטת הרגל. שני הבנקים ציינו כי כונסי הנכסים מטעמם לא פנו עד היום לבית משפט זה לקבל אישורו להמשך הליכי המימוש משום שסברו שהמנהל המיוחד יפעל בעצמו לעדכן את בית המשפט בדבר מצב הליכי המימוש, ובשל כך שהליכי המימוש היו מעוכבים ממילא עד להכרעה בערעור שהגיש החייב לבית משפט השלום, כאמור. 7. שני הנושים המובטחים הנוספים, חברת אמפייר נכסים בע"מ והגב' יונה בכר שגם לטובתם רשום משכון על הנכס כאמור, הסכימו לבקשת המנהל המיוחד כי מימוש הנכס יעשה על ידו. 8. משיבה 4 התנגדה אף היא לבקשת המנהל המיוחד אך זאת מטעמים אחרים לחלוטין. לדבריה, מאז קריסתו הכלכלית של בעלה, חרב עליה עולמה והיא נותרה עם ילדיה בחוסר כל, ומלבד חלקה בדירה אין לה דבר. בנסיבות אלו משמעות מימוש הנכס על ידי מכירתו היא הוצאתה יחד עם ילדיה לרחוב. לפיכך היא ביקשה כי במידה ובית המשפט ייעתר לבקשת המנהל המיוחד, הוא יורה על הענקת דיור חלופי לה ולילדיה. היא הוסיפה כי אין מקום למכור את הנכס בטרם התברר גובה החוב לבנקים וטענות החייב על פרעון החוב לבנק לאומי. על כל אלו היא ביקשה, כי בשל זכאותה למחצית הנכס, בית המשפט יאפשר לה לרכוש את החלק שהיה יכול להיוותר בידי החייב לו מומש הנכס ב"דרך הרגילה" ובכך יחסכו כספים רבים שיהיה צורך לשלמם במידה והנכס יימכר על ידי המנהל המיוחד לצד ג' אחר. בין היתר, יחסכו בכך תשלומי מס שבח בשיעור של מאות אלפי שקלים, היטלי השבחה, וכספים לעורכי דין ולעירייה. לדבריה, היא עתידה להגיש בימים הקרובים תביעת מזונות לה ולילדיה כמו גם תביעת פיצויי פיטורין כנגד החייב אשר העסיקה עשר שנים ברציפות ופיטרהּ ללא ששילם לה פיצוי פיטורים, וכספים אלו שעתידים להתקבל אצלה יסייעו לה ברכישת חלק החייב בנכס. בנוסף היא טענה, שבכל מקרה המנהל המיוחד אינו מוסמך למכור את הנכס מפני שהחייב טרם הוכרז פושט רגל. 9. חרף הארכות שניתנו לחייב, הוא לא מסר את עמדתו לבית המשפט. 10. בתשובה שהגיש המנהל המיוחד הוא שב וטען כי במקרה זה יש להעדיף את מימוש הנכס על ידו, הן בשל הפער המשמעותי הקיים בין שווי הנכס לבין החוב המובטח על ידו וייחודו של הנכס המבוטח המורכב כאמור משתי דירות שצורפו לאחת, הן באשר לסרבול ההליכים במידה והם יבוצעו על ידי שני כונסי הנכסים מטעם הבנקים, הן באשר לעובדה ששני נושים מובטחים (חברת אמפייר נכסים בע"מ והגב' יונה בכר) ביקשו כי המימוש ייעשה דווקא במסגרת תיק פשיטת הרגל, והן משום שעד היום לא הגישו הבנקים בקשה להתיר להם להמשיך בהליכי המימוש של הנכס. באשר לטענה כי במידה והמימוש ייעשה על ידו הוא יצטרף לנקוט כנגד אשת החייב בהליך של פירוק שיתוף, ציין המנהל המיוחד כי אין בטענה זו ממש מפני שהאישה חתומה גם היא על המשכון לטובת אמפייר נסכים בע"מ ולטובת הגב' בכר ולכן אין מניעה לממש את חלקה בנכס יחד עם חלקו של החייב. המנהל המיוחד הוסיף כי אין מקום לשעות לטענה כי הוא אינו מוסמך למכור את הנכס בשלב זה טרם הוכרז החייב פושט רגל תוך מינויו לנאמן על נכסיו, שכן טענה מעין זו שמורה לחייב בלבד. הוא הוסיף וציין כי בד בבד עם תשובתו זו הוא הגיש בקשה להכריז על החייב כפושט רגל. 11. נקודת המוצא היא כי זכותו של נאמן ובכלל זה מנהל מיוחד, לו נתנו סמכויות מתאימות, לפי סעיף 129 לפקודה "לבדוק" את הנכס הממושכן ולאחר הבדיקה לפדותו. משמעותו של דבר, שזכויותיו של הנאמן בנכסים המשמשים כערובה ברשותו של נושה מובטח נדחית על פני זכויותיו של הנושה המובטח בנכס, וכל אימת שהנושה המובטח אינו מוותר על ערובתו, הנאמן מנוע מלממש את הנכס (תקנות 85 ו-86 לתקנות פשיטת רגל, תשמ"ה-1985, להלן: "התקנות"). במידה והנושה המובטח לא וויתר על ערובתו ולא מימשה והוא מגיש תביעת חוב תוך שהוא מציין בתביעתו בין היתר את שווי הערובה לפי שומתו, הוא זכאי לקבל דיבידנד רק בשל סכום החוב העולה על שווי הערובה שבידו (תקנה 84 לתקנות). במידה ולא הסכים הנאמן לשומתו של הנושה המובטח, רשאי הוא לדרוש שהנכס המהווה את הערובה יוצא למכירה בזמנים ובתנאים שיסכימו עליהם הנושה והנאמן (תקנה 86(ב) לתקנות). לעומת זאת, במידה והנושה המובטח אינו מעוניין לממש את ערובתו, אך הנאמן מעוניין לעשות כן מפני שלאחר בדיקתו נתגלה לו, למשל, כי סכום החוב המובטח נמוך משוויה של הערובה, אין מניעה שיעשה כן שהרי בכוחו של כל בעל נכס מקרקעין ובכלל זה נאמן הנכנס בנעליו, למכור את נכסו ובלבד שידאג לסילוק החוב המובטח. גם לא ניתן לאפשר מצב בו נושה מובטח, האוחז בידו את השליטה בכספים המגיעים לאחרים (קרי, יתרת כספי המימוש לאחר פרעון חובו), יפגע בזכויות הנושים שאינם מובטחים אחרים בלא שיעמוד מאחורי פגיעה זו אינטרס מהותי או צורך אמיתי הדרוש באופן סביר לפירעון החוב המובטח (פש"ר (מחוזי-ת"א) 1494/00 לוי יצחק נ' כונס הנכסים הרשמי, פורסם במאגרים [1.09.03]). מה גם, לא פעם אי מימוש הבטוחה גורע מחלקם של הנושים המובטחים ומשחק לטובת הנושה המובטח, שכן חלוף הזמן גורם לתפיחת החוב לנושה המובטח בשל הצטברות ריבית פיגורים בנקאית חריגה, הגורעת יום יום מהיתרה העשויה להגיע לידי הנושים הבלתי-מובטחים (ראה פש"ר (מחוזי-ת"א) 1494/00 בעניין לוי יצחק; בש"א (מחוזי-ת"א) 2024/01 כץ נ' בנק בין לאומי לישראל, פורסם במאגרים [13.06.02]; פש"ר 466/93 גרבש נ' שלף, פורסם במאגרים [24.12.00]). 12. ברם, סעיף 20(ב) לפקודה קובע כי אין בהוראת סעיף 20(א) לפקודה הקובעת משניתן צו כינוס לא תהיה תרופה לנושה נגד חייב לו חוב בר תביעה, אלא ברשות בית המשפט, כדי לגרוע מכוחו של נושה מובטח לממש את ערובתו או לעשות בה בדרך אחרת. לכן צודקים, אפוא, ב"כ הבנקים כי ככלל, נושה מובטח שהוא בעל זיקה קניינית לנכס המשועבד להבטחת חובו שעה שהוא מעוניין לממשו, יש את היכולת להיפרע את חובו באמצעות מימוש הנכס המשועבד במישרין וללא תלות בהליכים אחרים או בנושים אחרים ובמנותק מהליכי פשיטת רגל או פירוק אם אלה מתקיימים (רע"א 8122/08 ישראלי נ' עו"ד פביאן סלמן, המנהל המיוחד, פורסם במאגרים [17.10.08]; רע"א 102/00 קוזצ'י נ' בנק עצמאות למשכנתאות בע"מ, פ"ד נד(4) 761; רע"א 5671/08 אלבז נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ, פורסם במאגרים [6.08.08]). אכן, קיים חשש כי במקרה בו שוויו של הנכס הממושכן גבוה מהחוב לטובת הנושה המובטח, לא יפעל כונס הנכסים מטעם הנושה המובטח למקסום הרווחים ממימוש המשכון, בשל העדר אינטרס של הנושה המובטח לעשות כן. כן קיים חשש שהנושה המובטח יתמהמה ללא צורך במימוש הנכס הממשוכן, שכן חלוף הזמן גורם לתפיחת החוב בשל הצטברות ריבית פיגורים בנקאית חריגה, ובכך יגרע יום יום מהיתרה העשויה להגיע לידי הנושים הבלתי מובטחים (ראה פש"ר (מחוזי-ת"א) 1494/00 בעניין לוי יצחק; בש"א (מחוזי-ת"א) 2024/01 כץ נ' בנק בין לאומי לישראל, פורסם במאגרים [13.06.02]). ואולם, חשש זה בא על פתרונו לאור ההלכה הקובעת כי לבית המשפט של פשיטת הרגל סמכותו להפעיל מעין "פיקוח מטריה" על הליכי מימוש נכסיו של פושט הרגל. סמכות פיקוח זו נועדה להבטיח את איזון שבין האינטרסים של הנושה המובטח, הנושים הבלתי מובטחים ושל החייב (רע"א 8122/08 בעניין ישראלי; פש"ר 466/93 בעניין גרבש). פיקוח זה, כך נקבע, ייעשה באופן זהיר ומצומצם על מנת שלא לפגוע בזכותו של הנושה המובטח לממש את בטוחתו, והיא תופעל אך כדי למנוע פגיעה יתירה באינטרסים של החייב והנושים הבלתי מובטחים (ראה רע"א 401/09 מוסקוביץ נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ, פורסם במאגרים [16.04.09]; רע"א 9025/03 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' בן פורת, פורסם במאגרים [13.10.04]). 13. במקרה זה, הליכי מימוש המשכון על ידי שני הבנקים באמצעות לשכת ההוצאה לפועל החלו זמן רב לפני פתיחת הליכי פשיטת הרגל, כל ניסיונות החייב ואשתו לעכב את ההליכים לא צלחו, וכיום עומדים שני הבנקים על סף מימוש המשכונות לטובתם. לכן, לא זו בלבד שהשארת המימוש בידי כונסי הנכסים מטעם הבנקים תזרז את הליכי המימוש ויביא לסיום הליכי המימוש מוקדם יותר, אלא שצודקים גם ב"כ הבנקים כי הוצאת מימוש הנכס מידי כונסי הנכסים מטעמם לידי המנהל המיוחד תאריך את התקופה עד למימוש הנכס בזמן רב. זאת לוּ בשל העובדה כי על המנהל המיוחד להגיש תביעה כנגד משיבה 4, אשת החייב, לפירוק השיתוף בנכס. הארכה זו תגדיל את החוב לבנקים בצורה ניכרת ותגרע מקופת פשיטת הרגל. הטענה כי מימוש הנכס כולו אפשרי בשל העובדה כי גם משיבה 4 חתמה על הסכם המשכון לטובת חברת אמפייר נכסים בע"מ והגב' בכר דורשת גם היא בירור משפטי, שכן לטענת הבנקים משכונות אלו נעדרים תוקף, בשל העובדה כי החייב לא קיבל את הסכמתם למישכון זה (וכדלהלן). ובאשר לטענה כי מכירת הדירות על ידי כונסי הנכסים מטעם הבנקים תחוייב במס שבח ייאמר, כי חזקה על כל מי שיפעל למימוש הנכס, יהיו אלו כונסי הנכסים מטעם הבנקים או המנהל המיוחד, שבמידה וניתן למכור את הנכס או את חלקו בדרך בה יינתן פטור ממס שבח, הוא יפעל למוכרה בדרך זו. 14. זאת ועוד, העברת המימוש לידי המנהל המיוחד גם תקטין את קופת פשיטת הרגל בשל הצורך למצוא דיור חלופי לחייב ולאשתו, דבר שיימנע במידה והמימוש ייעשה על ידי כונסי הנכסים מטעם הבנקים. שיתוף הפעולה בין כונסי הנכסים מטעם הבנקים למכירת שתי הדירות כאחת, גם מאיינת את טענת המנהל המיוחד בדבר גרעון מקופת פשיטת הרגל במקרה של מימוש כל אחת מהדירות בנפרד. בנסיבות אלו, לא זו בלבד שאין מקום לעכב את המימוש או להעבירו לידי המנהל המיוחד, אלא שהפיקוח שיפעיל בית המשפט של פשיטת הרגל על הליכי המימוש יהא מצומצם בהיקפו. בשולי עניין זה יצוין כי מקובלת עלי טענת ב"כ הבנקים כי אין לזקוף לחובתם של כונסי הנכסים מטעמם את העובדה כי לא פנו בבקשה לבית משפט זה על מנת שיתיר את המשך הליכי המימוש, שכן אלו היו מעוכבים ממילא עד למתן ההחלטה בערעור שהגיש החייב כנגד החלטת ראש ההוצל"פ, כאמור, החלטה שניתנה אך ביום 22.06.10. מה גם שיש מידה מסוימת של צדק בטענה כי בטרם מונה נאמן לנכסי החייב והוא טרם הוכרז פושט רגל, אין תחולה לתקנה 85 לתקנות, העוסקות במתן הודעה על ידי נושה מובטח לנאמן. 15. ובאשר לטענת המנהל המיוחד כי קיימים שני נושים מובטחים נוספים (חברת אמפייר נכסים בע"מ והגב' יונה בכר) להם זכות בנכס אשר נתנו את הסכמתם למימוש הנכס על ידי המנהל המיוחד. לא זו בלבד שהתגובה הקצרה שנמסרה על ידי נושים אלו לבית המשפט אינה מלמדת כי הם מעדיפים כי המימוש ייעשה על ידי המנהל המיוחד דווקא ולא על ידי כונסי הנכסים מטעם הבנקים, אלא שמשכון הנכס לטובת נושים אלו נעשה זמן רב לאחר שהנכס מושכן לטובת הבנקים ובהתאם להוראת סעיף 6(א) לחוק המשכון, התשכ"ז-1967, המשכון לטובתם כפוף לאמור בהסכם המשכון שנחתם בין הבנקים לבין החייב ואשתו, ולפיהם נאסר על החייב ואשתו למשכן את הנכס במשכון נוסף מבלי לקבל את הסכמתם לכך קודם לכן. בנסיבות אלו ספק רב אם המשכון לטובת נושים אלו הוא אכן בר תוקף. בכל מקרה תחולתם של משכונים אלו נסוגים מפני תחולת המשכונים של הבנקים. 16. אשר על כן אני מאשר לכונסי הנכסים מטעם הבנקים להמשיך בהליכי מימוש שתי הדירות על ידם. עם זאת, ובהתאם למוצע על ידי ב"כ הבנקים, הכונסים מטעמם ידווחו למנהל המיוחד ולבית המשפט על התקדמות הליכי המימוש והפינוי, ויכללו תנאי מתלה בכל הסכם מכר, לפיו ההסכם מותנה באישור בית משפט זה בנוסף לאישור ראש ההוצל"פ. מנהל מיוחד