קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה ייצוגית נגד בנק מזרחי טפחות / גביית יתר עמלות בנק: פתח דבר 1. עסקינן בבקשה לאישור תובענה כייצוגית, שעניינה על פי הנטען הוא גביית יתר של עמלת דמי ניהול פיקדון ניירות ערך (בש"א 16302/06, להלן: "בקשת האישור") . המשיב, בנק מזרחי טפחות בע"מ (להלן: "הבנק"), הוא תאגיד בנקאי ציבורי וחבר מסלקת הבורסה לניירות ערך (להלן: "הבורסה"). המבקש, מר אליעז צימרמן (להלן: "המבקש"), היה לקוח של הבנק בשנים 1991 ועד זמן קצר לאחר הגשת בקשת האישור; במהלך התקופה החזיק המבקש במסגרת חשבון הבנק שלו גם פיקדון ניירות ערך (מסמכי פתיחת חשבון צורפו כנספח ו לתצהירה של גב' טלי אלוני, מי ששימשה בתקופה הרלוונטית כמנהלת מחלקת פיקדונות וחסכונות בבנק, להלן: "אלוני"). רקע עובדתי והצגת נושא הדיון 2. על פי כללי הבורסה, אדם אינו רשאי לסחור בעצמו בניירות ערך - אלא רק באמצעות גוף שהוא חבר מסלקת הבורסה. הבנק שהוא כאמור חבר מסלקת הבורסה מבצע מסחר בניירות ערך עבור לקוחותיו, ובנוסף מעניק להם שירותי משמורת וניהול של ניירות הערך הללו - שהם למעשה רישום ומעקב אחר הזכויות של כל אחד מן הלקוחות בניירות הערך השונים (ראו סעיפים 10-6 לתצהיר אלוני). לדברי הבנק, במסגרת שירותי המשמורת והניהול של ניירות ערך הוא עורך מעקב שוטף אחר הוראות הבורסה והרשות לניירות ערך בנוגע לזכויות הצמודות לכל נייר ערך המוחזק על ידי כל לקוח; וכן מדווח ללקוחות על הטבות, שינויים במצב הזכויות, ואירועים מהותיים בפעילות או בהון החברה שהנפיקה את ניירות הערך. עבור ניירות ערך הנסחרים מחוץ לישראל - נדרש הבנק לקבל מידע מגורמים בנקאיים ומספקי מידע זרים. נוסף על כן, הבנק מבצע חישובי מס ומנפיק אישורים מתאימים לרשויות המס. לצורך אספקת מגוון השירותים הללו נדרש הבנק לדבריו, בין היתר, להעמיד רשת תקשורת עם מסלקת הבורסה, להחזיק מערך לאבטחת המידע הנוגע לזכויות הלקוחות בניירות הערך השונים ומערך גיבוי, וכן לבצע סליקה כספית בחשבונות הלקוחות בהתאם למידע המתקבל מן הבורסה (ראו סעיפים 21-13 לתצהיר אלוני). עבור שירותי הניהול, הדיווח והשמירה כמפורט לעיל, גובה הבנק מן הלקוחות עמלת דמי ניהול פיקדון ניירות ערך (להלן: "דמי הניהול" או "העמלה"). 3. על פי סעיף 12 להסכם תנאים כלליים לניהול חשבון, שהוא הסכם סטנדרטי הנהוג בבנק, רשאי הבנק לגבות מלקוחותיו עמלות בגין השירותים השונים שאותם הוא מספק - "והכל לפי התעריף הנהוג בבנק מזמן לזמן" (הסכם תנאים כלליים לניהול חשבון שעליו חתם המבקש ביום 23/1/01 צורף כנספח ז לתצהיר אלוני). תעריף זה מפורסם על ידי הבנק ב"תעריפון", שבו פירוט של סוגי העמלות השונות ואופן חישובן (להלן: "התעריפון"). הצדדים מסכימים כי התעריפון מהווה חלק מן המסמכים הרלוונטיים להתקשרות החוזית בין הבנק לבין כל אחד מלקוחותיו, וכי הבנק אינו רשאי לגבות עמלות שלא בהתאם להוראות התעריפון (הפרק הרלוונטי מתוך התעריפון צורף כנספח ה לתצהיר המבקש). התעריפון בנוי בצורת טבלה בת מספר עמודות, שבהן נמצא תיאור העמלה הרלוונטית, גובה העמלה ומידע רלוונטי נוסף. הבנק נוהג לעדכן את התעריפון מעת לעת; ואולם בכל המועדים הרלוונטיים לתובענה, לעניין דמי הניהול נקבע בעמודה האחרונה כדלקמן: "1. דמי ניהול פיקדון ני"ע נגבים בעת מכירת נייר ערך או בתחילת כל רביע, עבור הרביע הקודם או עבור התקופה שחלפה מיום הרכישה (אם הרכישה בוצעה במהלך הרביע הקודם). 2. דמי ניהול פיקדון ני"ע נגבים יחסית למספר הימים בהם הוחזקו ניירות הערך, לפי שוויים ביום המכירה או ביום האחרון של הרביע הקודם. 3. דמי ניהול פיקדון ני"ע לאופציית מעו"ף נגבים עפ"י שווי הפרמיה. 4. חשבונות העונים על התבחינים הבאים פטורים מהעמלה הרבעונית: - ניתנה בחשבון הוראת קבע לרכישת קרנות נאמנות של הבנק. - יתרת הקרנות של הבנק הינה עד 10,000 ש"ח. - אין בחשבון ניירות ערך נוספים. 5. ני"ע שהמסחר בו הופסק עקב פירוק או הפסקת פעילות החברה - פטור." (ההדגשות שלי- ע.ב.). בעמודה נפרדת מזו שבה מפורט המידע הרלוונטי לדמי הניהול שצוטט לעיל, נקבע גובהה של עמלה זו - ובעניין זה מבחין התעריפון בין ניירות ערך הנסחרים בבורסה לבין ניירות ערך הנסחרים בחו"ל. עבור ניירות ערך הנסחרים בבורסה צוין כי העמלה היא בשיעור 0.5% לשנה; אך גם כי קיימת עמלה מזערית: "לנייר- 5.30 (ש"ח- ע.ב.) לרביע לחשבון - 26.00 (ש"ח- ע.ב.)" (להלן: "עמלה מזערית לנייר" ו- "עמלה מזערית לרביע"). עבור ניירות ערך הנסחרים בחו"ל הלקוח נדרש לשלם דמי ניהול בשיעור 0.6% לשנה, העמלה המזערית לנייר היא 11₪, והעמלה המזערית לרביע גם במקרה זה היא 26₪. 4. הבנק נוהג לחשב את דמי הניהול שהוא גובה מלקוחותיו באופן הבא: במקרה של מכירת נייר ערך במהלך רביע, גובה הבנק עמלה בהתאם לשוויו של נייר הערך בעת המכירה ובאופן יחסי לתקופת ההחזקה באותו נייר - למן ראשית הרביע, ואם נרכש לאחר ראשית הרביע אזי למן מועד רכישתו. נוסף על כך, בראשית כל רביע מחייב הבנק את לקוחותיו בעמלה המחושבת על פי שוויים של ניירות הערך שבהם החזיק הלקוח ביום האחרון של הרביע הקודם, גם כן באופן יחסי לתקופת ההחזקה (למן ראשית הרביע הקודם, ואם נרכשו לאחר ראשית הרביע הקודם - למן מועד רכישתם). בכל מקרה, כאשר שיעור העמלה שחושבה בהתאם לשוויו ולתקופת החזקתו של נייר הערך נופלת מ- 5.30₪ לנייר שנסחר בבורסה ומ- 11₪ לנייר שנסחר בחו"ל, הבנק גובה מן הלקוח את העמלה המזערית לנייר; הדבר אמור הן במקרה של גביית דמי ניהול בעת מכירת נייר ערך והן במקרה של גביית דמי ניהול ליום האחרון לרביע. כמו כן, בראשית כל רביע סוכם הבנק את העמלה שעליו לגבות מהלקוח בגין כל אחד מניירות הערך שבהם החזיק ביום האחרון של הרביע הקודם - ובמידה שסכום זה נמוך מ- 26₪, שיעור העמלה המזערית לרביע, הבנק גובה מהלקוח את העמלה המזערית לרביע. קרי: בעת חישוב העמלה המזערית לרביע, הבנק אינו מביא בחשבון עמלות ששילם הלקוח במהלך הרביע בעת מכירה של ניירות ערך. אין חולק כי אופן גביית העמלה על ידי הבנק הוא כמתואר לעיל; המחלוקת בין הצדדים מתמצה בשאלה אם שיטה זו תואמת את הוראות התעריפון, אם לאו. וביתר דיוק: המבקש מלין על אופן הגביה של העמלה המזערית לרביע - כאשר לטענתו בעת חישוב עמלה זו, שומה על הבנק להביא בחשבון גם את דמי הניהול ששולמו על ידי הלקוח במהלך הרביע (בעת מכירת נייר ערך) ולא רק את אלה שעליו לשלם עבור ניירות הערך שהוחזקו בפיקדון ביום האחרון של הרביע. הנה כי כן, במרכזה של בקשת האישור ניצבת סוגיה משפטית - שעניינה פרשנות הוראות התעריפון. המסגרת הנורמטיבית לדיון בבקשת אישור תובענה כייצוגית 5. סעיף 1 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו- 2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות" או "החוק") מלמדנו כי מטרתו של מוסד התובענה הייצוגית היא לתרום להגנה על זכויות - ובכלל זה לקדם גישה לערכאות, אכיפה של הדין והרתעה מפני הפרתו, מתן סעד הולם לנפגעים מהפרת הדין, וכן ניהול יעיל והוגן של תביעות. אמנם חוק תובענות ייצוגיות הוא בעל אופי דיוני בעיקרו, ואולם תכליתן של ההוראות הדיוניות היא להבטיח שימוש יעיל במוסד התובענה הייצוגית לשם קידום אינטרסים חברתיים. בכל הנוגע לאישור תובענה כייצוגית - ההוראות הדיוניות שבחוק מסייעות בידי בית משפט לברור ולהבחין בין תובענות שיש להן ערך ציבורי ועל כן הן ראויות להתברר כייצוגיות, לבין תובענות שבהן המכשיר הייצוגי מנוצל לרעה שאז הן עלולות להסב נזק לקבוצת התובעים המיוצגים, לנתבעים או לציבור בכללותו. עוד טרם חקיקתו של החוק עמד בית המשפט העליון על התועלת שבתובענה ייצוגית ראויה ובה במידה על הסכנה שבתובענה ייצוגית בלתי ראויה [ע"א 2967/95 מגן וקשת בע"מ נ' טמפו תעשיות, פ"ד נא(2) 312, 324-325 (1997), להלן: "עניין מגן וקשת"]; והדברים שרירים ונכונים גם כיום. על רקע זה, שלב האישור של תובענה כייצוגית תואר בפסיקה כפרוזדור שדרכו ניתן להיכנס לטרקלין, הוא הדיון בתובענה לגופה. ההלכה היא שמן הראוי "לעבור פרוזדור זה בזהירות מרובה וליתן את הרשות רק במקרים המתאימים העונים על כל התנאים הדרושים, לבל תתבררנה תביעות סרק ייצוגיות שאינן ראויות להתברר ככאלה, על כל המורכבות והבעייתיות הכרוכות בהן." [רע"א 6567/97 בזק - החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ' עיזבון המנוח אליהו גת, תק-על 98(2) 1627, 1630 (1998)]. 6. התנאים לאישור תובענה כייצוגית פזורים על פני כמה מסעיפי חוק תובענות ייצוגיות. סעיף 3(א) לחוק מורה כי התביעות שניתן להגיש בהן בקשה לאישור תביעה כייצוגית הן רשימה סגורה, המפורטת בתוספת השנייה לחוק. עניינה של בקשת האישור בה עסקינן הוא בתביעה שהיא בגדר פרט 3 לתוספת השנייה: "תביעה נגד תאגיד בנקאי, בקשר לעניין שבינו לבין לקוח, בין אם התקשרו בעסקה ובין אם לאו." סעיף 4(א) לחוק תובענות ייצוגיות מוסיף כי התובע המייצג צריך להיות בעל עילת תביעה אישית נגד הנתבע; ואולם נראה כי לאחר חקיקתו של חוק תובענות ייצוגיות איבדה דרישה זו במידה מסוימת מעוצמתה, לנוכח האפשרות הקבועה בסעיף 8(ג)(2) להורות על החלפתו של התובע המייצג בהעדר עילה אישית [ראו: ע"א 458/06 עו"ד שטנדל נ' חברת בזק בינלאומי בע"מ, תק-על 2009(2) 1267, 1273 (2009)]. סעיף 8(א) לחוק תובענות ייצוגיות מקנה שיקול דעת לבית משפט אם לאשר ניהולה של תובענה כייצוגית, בהתקיים מספר תנאים מצטברים: "בית המשפט רשאי לאשר תובענה ייצוגית, אם מצא שהתקיימו כל אלה: (1)   התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה; (2)   תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין; (3)   קיים יסוד סביר להניח כי ענינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת; הנתבע לא רשאי לערער או לבקש לערער על החלטה בענין זה; (4)   קיים יסוד סביר להניח כי ענינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בתום לב." (ההדגשה שלי- ע.ב.). 7. נראה כי בין המשוכות השונות בדרך לאישור תובענה כייצוגית הקבועות בסעיף 8(א) לחוק, הקשה ביותר לצליחה היא הדרישה להראות שהתובענה מעוררת שאלות מהותיות המשותפות לכלל הקבוצה וכן כי יש אפשרות סבירה שהן יוכרעו לטובת הקבוצה. דרישת ההומוגניות נולדה על רקע המצב הייחודי לתובענה ייצוגית - שבו אדם אחד מייצג קבוצת אנשים שחבריה לא הביעו הסכמה לייצוג ולעיתים כלל אינם מודעים לו, ובכל זאת ההכרעה בתובענה הייצוגית יוצרת מעשה בית-דין בעניינם. ואולם מידת האחידות הנדרשת על פי החוק היא סוגיה נכבדה ובעלת פנים לכאן ולכאן: "אף שאין זה מן ההכרח כי כל השאלות המתעוררות בגדר התובענה הייצוגית תהיינה משותפות לכל חברי הקבוצה, אין פירוש הדבר כי אם קיימות שאלות משותפות ניתן לאשר את התובענה כייצוגית, יהיו אשר יהיו השאלות האינדיווידואליות המתעוררות בגדרה. הקביעה אם השאלות המשותפות הינן 'מהותיות', כדרישת סעיף 8(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות, נגזרת גם מבחינתן ביחס לשאלות שאינן משותפות. כמו כן, שונוּת רבה מידי בין חברי הקבוצה עלולה להביא לאי התקיימותו של התנאי הקבוע בסעיף 8(א)(2) לחוק, הדורש כי התובענה הייצוגית תהא 'הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת'. ישנם מקרים בהם ניתן לאשר תובענה ייצוגית על אף שחלק מהשאלות המתעוררות בגדרה אינן משותפות לחברי הקבוצה. אולם, ישנם מקרים בהם קיומו של מרכיב אינדיווידואלי יחרוץ את גורל הבקשה לאישור תובענה ייצוגית לדחייה. השאלה מתי היעדר אחידות בין חברי הקבוצה יביא לדחיית הבקשה לאישור תובענה ייצוגית היא שאלה קשה ומורכבת, שדומה כי עד כה טרם זכתה לעיון ממצה בפסיקת בית משפט זה." (ההדגשה שלי- ע.ב.) [ע"א 6887/03 רזניק נ' ניר שיתופי אגודה ארצית שיתופית להתיישבות עובדים, תק-על 2010(3) 598, 611 (2010)]. לא זו אף זו: על מנת לקבוע אם יש אפשרות סבירה כי השאלות המהותיות המשותפות לקבוצה יוכרעו לטובתה, שומה על בית משפט לבחון כבר בשלב האישור את התובענה לגופה ולהעריך את סיכויי הצלחתה: "כבר נאמר, כי 'על מנת להשתכנע כי, לכאורה, קיימת אפשרות סבירה ששאלות מהותיות של עובדה ומשפט יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה, נדרש בית המשפט להיכנס לעובי הקורה ולבחון את התובענה לגופה, אם היא מגלה עילה טובה ואם יש סיכוי סביר להכרעה לטובת התובעים' (ע"א 6343/95 אבנר נפט וגז בע"מ נ' אבן, פ"ד נג(1) 115, 118 (1999); כן ראו, ע"א 2967/95 מגן וקשת בע"מ נ' טמפו תעשיות בירה בע"מ, פ"ד נא(2) 312, 327329 (1997); רע"א 8268/96 רייכרט נ' שמש, פ"ד נה(5) 276, 291 (2001); ע"א 1509/04 דנוש נ' Chrysler Corporation, פיסקאות 1314 (לא פורסם, 22.11.07)). בחינה מעמיקה של סיכויי הצלחת התובענה היא מלאכה רבת-חשיבות. יש לזכור, כי הכלי של תובענה ייצוגית הוא רב-עוצמה. בצד היתרונות של כלי זה, לא ניתן להתעלם מכך שעצם אישורה של בקשה להגיש תובענה ייצוגית עשוי ליצור לחץ כבד על הנתבע. על כן, קיים צידוק רב שכבר בשלב הדיון בבקשת האישור יידרש בית המשפט לבחון את הסוגיה של זכות לכאורה וסיכויי ההצלחה... על כן, נדרשים אנו להיכנס לעובי הקורה ולבחון בחינה מהותית אף את עילות התביעה בעת הדיון בבקשת האישור." (ההדגשות שלי- ע.ב.) [רע"א 729/04 מדינת ישראל נ' קו מחשבה בע"מ, תק-על 2010(2) 1177, 1181 (2010)]. בקשת האישור שבפניי 8. המבקש עותר לייצג בתביעה ייצוגית נגד הבנק את כל הלקוחות שבמהלך שבע השנים שקדמו להגשתה של בקשת האישור החזיקו בבנק פיקדון ניירות ערך (להלן: "הקבוצה"). עילת התביעה שעליה מבוססת בקשת האישור היא הפרת חוזה; ובהקשר זה במוקד המחלוקת בין הצדדים, וכפי שכבר הוברר, עומדת שאלת הפרשנות הראויה שיש ליתן להוראות התעריפון בנושא גביית העמלה המזערית לרביע. פרט לעילה החוזית נגד הבנק הוסיף המבקש וטען בבקשת האישור גם לעילות מכוח פקודת הנזיקין (עוולת הרשלנות ועוולת הפרת חובה חקוקה), דיני הבנקאות (הפרת חובות אמון, זהירות וגילוי נאות), וכן חוק עשיית עושר ולא במשפט (ראו סעיף 66 לבקשת האישור); ואולם עילות אלה נטענו באופן סתמי וללא פירוט כדבעי. אומר כבר עתה, כי אף על פי שהחוק מאפשר לכאורה לנהל תובענה ייצוגית נגד בנק בכל עניין שבינו לבין לקוחותיו - אין כוונתו של החוק לתת יד "למסע דייג" נגד בנק נתבע, בדרך של העלאת שורה של עילות תביעה נגדו כלאחר יד ומתוך תקווה כי לפחות אחת מהן תימצא מתאימה לבירור בהליך ייצוגי. בענייננו ברור, ומסיכומי הטיעונים עולה כי למעשה גם מוסכם על הצדדים, שעילת התביעה העומדת לדיון היא אך ורק הפרת חוזה - ועל כן אין מקום לשאר העילות הרבות שצוינו בבקשת האישור. באשר לעילת התביעה האישית נגד הבנק - המבקש טוען כי עבור הרביע השלישי של שנת 2005 חייב אותו הבנק בדמי ניהול בסכום גבוה מזה שהיה עליו לשלם על פי הוראות התעריפון. במהלך אותו רביע ביצע המבקש שתי עסקאות של מכירת ניירות ערך, שבגינן הוא חויב בדמי ניהול בסכום כולל של 24.4₪ (ראו תדפיס תנועות בניירות ערך מיום 1/1/06 שהופק על ידי המבקש מאתר האינטרנט של הבנק, נספח ו לתצהירו). ביום האחרון של אותו רביע (השלישי לשנת 2005) החזיק המבקש בשני ניירות ערך נוספים - שלנוכח שוויים ותקופת ההחזקה בהם היה עליו לשלם לבנק דמי ניהול נוספים בסכום כולל של 16.3₪. דמי הניהול ששילם המבקש במהלך הרביע בעת מכירת ניירות הערך, בתוספת דמי הניהול שהיה עליו לשלם ביום האחרון של אותו רביע - מגיעים אפוא לסכום כולל של 40.7₪. סכום זה עולה על העמלה המזערית לרביע הקבועה בתעריפון (26₪) - ובכל זאת תחת לחייב את המבקש בדמי ניהול נוספים בסכום של 16.3₪ בלבד עבור הרביע השלישי של שנת 2005, הבנק חייב אותו בעמלה המזערית לרביע בסכום של 26₪. המבקש סבור כי מדובר בגביית יתר שנעשתה על ידי הבנק שלא כדין (ראו סעיפים 40-23 לתצהיר המבקש). בניגוד לגישתו של המבקש, כאשר הבנק בודק אם יש מקום לגביית העמלה המזערית לרביע הוא אינו מביא בחשבון את דמי הניהול ששולמו על ידי הלקוח במהלך הרביע בעת מכירת ניירות ערך - אלא רק את דמי הניהול שעליו לשלם בהתאם לשוויים של הניירות שבהם הוא מחזיק ביום האחרון של הרביע. מאחר שעל פי שוויים של הניירות שבהם החזיק המבקש ביום האחרון של הרביע השלישי בשנת 2005, הגיע לבנק דמי ניהול בסכום של 16.3₪ בלבד - חייב הבנק את המבקש בעמלה המזערית לרביע, בסכום של 26₪. לעמדת המבקש מדובר בגביית יתר של 9.7₪ (ראו סעיפים 43-41 לתצהיר המבקש). באופן דומה נהג הבנק, לטענתו של המבקש, גם ברביע הרביעי של שנת 2005. עבור רביע זה חויב המבקש בעמלה המזערית לרביע בסכום של 26₪ - הגם שבמהלך הרביע בעת מכירת ניירות ערך שילם המבקש לבנק דמי ניהול בסך 29.9₪ (ראו: תדפיס, נספח ו לתצהיר המבקש), ועל פי שוויים של ניירות הערך שבהם החזיק ביום האחרון של הרביע היה עליו לשלם דמי ניהול נוספים בסך 19.55₪. לשיטתו של המבקש הסכום הכולל של דמי הניהול שהגיע לבנק עבור הרביע הרביעי עלה על העמלה המזערית לרביע - ולכן משגבה הבנק עמלה בסך 26₪ במקום 19.55₪ בלבד, הוא הסב למבקש נזק בסכום של 6.05₪ (ראו סעיפים 60-45 לתצהיר המבקש). המבקש מבהיר בבקשת האישור כי אין בידיו נתונים בנוגע לגודל הקבוצה ולהיקף הנזקים שנגרמו לחבריה. עם זאת, הוא מעריך כי לבנק עשרות ואף מאות אלפי לקוחות, ועל כן נזקי הקבוצה נאמדים במיליוני ואף עשרות מיליוני שקלים (ראו סעיף 63 לתצהיר המבקש). הסעד המבוקש בבקשת האישור הוא השבה של גביית היתר לחברי הקבוצה. ייאמר כבר בנקודה זו, כי בכל מקרה הגדרת הקבוצה כפי שהגדירה המבקש רחבה יתר על המידה, מאחר שעל פניו לא כל מי שהחזיק בבנק פיקדון ניירות ערך בהכרח גם חויב בעמלה יתרה. 9. הבנק סבור כי יש לדחות את בקשת האישור - בראש ובראשונה משום שהיא אינה מגלה כל עילת תביעה נגדו, ובוודאי לא עילה שסיכוייה להתקבל הם טובים כנדרש בסעיף 8(א) לחוק תובענות ייצוגיות. לגישתו של הבנק, על פי התעריפון קיימים שני סוגים שונים של דמי הניהול. האחד נגבה במהלך הרביע - בעת מכירת ניירות ערך ועל פי שווי הנייר בעת המכירה (להלן: "דמי ניהול שוטפים"); השני נגבה בתחילת כל רביע עבור הרביע הקודם - על פי שווי ניירות הערך המוחזקים בחשבון ביום האחרון של הרביע (להלן: "דמי ניהול רבעוניים"). יובהר כי גם לשיטתו של הבנק, הן דמי הניהול השוטפים והן דמי הניהול הרבעוניים נגבים עבור שירותי שמירה וניהול של ניירות ערך שמספק הבנק ללקוחותיו - ולא בגין פעולה מסוימת של רכישה או מכירה של ניירות. עם זאת, לטענתו של הבנק יש להבחין בין שני הסוגים של דמי הניהול - כאשר על פי הנטען עיקר האבחנה נעוץ בכך שביחס לדמי הניהול הרבעוניים קובע התעריפון רף מזערי של 26₪, היא העמלה המזערית לרביע כהגדרתה לעיל, בעוד שלדמי הניהול השוטפים לא נקבע רף מינימאלי כלשהו. מכיוון שלגישתו של הבנק העמלה המזערית לרביע מתייחסת רק לדמי הניהול הרבעוניים ולא לשוטפים - הבנק סבור כי כאשר בודקים אם יש לחייב לקוח בעמלה זו אם לאו, אין להביא בחשבון את דמי הניהול השוטפים ששולמו במהלך הרביע. הנה כי כן לגישתו של הבנק הפרשנות שמייחס המבקש להוראות התעריפון היא שגויה, ולעומת זאת הפרשנות של הבנק היא הנכונה ושומטת את היסוד תחת הטענה בדבר גביית יתר של דמי הניהול. עוד נטען כי למבקש בכל מקרה לא עומדת עילת תביעה אישית נגד הבנק. הלה פתח את חשבון הבנק שלו בשנת 1991 - כאשר במרוצת כל השנים למן פתיחת החשבון ועד להגשת בקשת האישור (בשנת 2006) נהג הבנק לחשב את דמי הניהול המגיעים לו באותו אופן. יתר על כן, משך כל אותה תקופה נהג הבנק לעדכן את המבקש באופן שוטף בנוגע לשיעורם של דמי הניהול שנגבו בחשבון - באמצעות דפי חשבון והודעות על גביית עמלות שנשלחו לו בדואר. המבקש אף עמד בקשר רציף וקרוב עם פקידי הבנק - ואף על פי כן במשך כחמש עשרה שנים, מעת פתיחתו של החשבון בבנק ועד הגשת בקשת האישור, כבש המבקש את טענותיו נגד הבנק בנוגע לאופן החישוב והגביה של דמי הניהול. במצב דברים זה, לטענת הבנק, בעת הגשת בקשת האישור התיישנה זה מכבר עילת התביעה של המבקש, ומכל מקום הבקשה נגועה בשיהוי חמור ודי בכך על מנת לדחותה. הבנק מוסיף וטוען כי עילת התביעה הנטענת אינה ראויה להתברר במתכונת ייצוגית - מכיוון שלא רק שתביעה כזאת לא תועיל לכל חברי הקבוצה, אלא שבמקרים מסוימים היא אף עלולה להסב להם נזק. על פי הפרשנות שנותן הבנק לתעריפון, העמלה המזערית לרביע מתייחסת אך ורק לדמי ניהול רבעוניים, כלומר לדמי ניהול המשולמים על פי מצב ההחזקות של הלקוח בניירות ערך ביום האחרון של הרביע. על כן, במקרים שבהם במועד זה הלקוח אינו מחזיק עוד בנייר כלשהו - לגישתו של הבנק ממילא גם אין לחייבו בעמלה המזערית לרביע. ואולם על פי הפרשנות שמציע המבקש לתעריפון, אין להבחין בין דמי ניהול שוטפים לרבעוניים - והתוצאה היא שהבנק נדרש לכאורה לגבות מלקוחות את העמלה המזערית לרביע גם אם אין לחייבם בדמי ניהול רבעוניים, קרי: במקרה שכל ניירות הערך נמכרו במהלך הרביע, וביום האחרון לרביע הלקוח לא החזיק עוד באף נייר. לפיכך, אם תתקבל פרשנותו של המבקש לתעריפון, תסב התובענה הייצוגית נזק לכל אותם לקוחות שבמהלך רביע מסוים מכרו את כל ניירות הערך, וביום האחרון לרביע לא החזיקו עוד באף נייר - באשר בשונה מבעבר יהא על הבנק לחייבם בעמלה המזערית לרביע. לבסוף נטען כי בקשת האישור הוגשה על ידי המבקש בחוסר תום לב - טרם שנתן בידי הבנק הזדמנות נאותה לברר את תלונותיו בנוגע לגביית העמלה המזערית לרביע. דיון 10. הבנק הגיש תגובתו לבקשת האישור, המבקש השיב לתגובה; ובהחלטה מנומקת שניתנה על ידי בדיון מיום 5/9/07 התרתי לבנק להגיש גם תגובה לתשובה. בקשת האישור נתמכת בתצהירו של המבקש מיום 24/7/06 (לעיל ולהלן: "תצהיר המבקש"), ובתצהיר נוסף שלו מיום 27/5/07. התגובה לבקשת האישור נתמכת בתצהיר אלוני, וכן בתצהיר מאת גב' אביבית פרנקו ששימשה במועדים הרלוונטיים כמנהלת תחום שירותים בנקאיים בסניף שבו ניהל המבקש את החשבון (להלן: "פרנקו"); במסגרת התגובה לתשובה הגיש הבנק תצהיר נוסף מטעמו - מאת גב' טליה כהן, ראש צוות תפעול עמלות באגף הנדסת תהליכים של הבנק (להלן: "כהן"). המצהירים נחקרו על תצהיריהם. 11. כבר הוברר כי במוקד בקשת האישור ניצבת שאלה משפטית המשותפת לכלל חברי הקבוצה, ועניינה פרשנותן של הוראות התעריפון בכל הנוגע לחיוב בעמלה מזערית לרביע. בתמצית, המבקש סבור כי על פי הוראות התעריפון הבנק אינו רשאי להתעלם מדמי ניהול ששולמו על ידי לקוח במהלך הרביע בעת הבדיקה אם יש לחייבו בהשלמה לעמלה המזערית לרביע; הבנק מצידו סבור כי התעריפון מבחין בין דמי ניהול שוטפים לבין דמי ניהול רבעוניים, וכי מאחר שהעמלה המזערית לרביע הקבועה בתעריפון מתייחסת אך ורק לדמי ניהול רבעוניים - בעת גבייתה של העמלה המזערית לרביע אין כל רלוונטיות לדמי הניהול השוטפים ששולמו על ידי הלקוח במהלך הרביע. אומר כבר כעת, כי שוכנעתי שקיימת אפשרות סבירה כי השאלה המשפטית של פרשנות התעריפון תוכרע לטובתה של הקבוצה; ואפרט. סיכויי התביעה - פרשנות התעריפון 12. התעריפון הוא חוזה בנקאי המסדיר את התעריפים, המועדים ואופן הגביה של עמלות ביחסים שבין הבנק לבין לקוחותיו. מדובר בטופס סטנדרטי המנוסח על ידי הבנק בלבד וחל באופן זהה על כל ציבור לקוחותיו, ועל כן הוא גם חוזה אחיד. על פי מושכלות יסוד בדיני חוזים, פרשנותו של חוזה מתבצעת תוך התחקות אחר אומד הדעת הסובייקטיבי והמשותף של הצדדים - על פי לשון החוזה והנסיבות החיצוניות לו [ראו: ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום, פ"ד מט(2) 265, 311 (1995)]. על פי ההלכה הנוהגת קיים היזון חוזר בין מילות החוזה לבין הנסיבות האופפות את חתימתו, כאשר אין הפרשן כבול לבחינה מוקדמת של אחד מהם דווקא [ראו: ע"א 6055/04 לנדאו נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, תק-על 2006(3) 514, 520-519 (2006)]. ואולם נראה כי בפסיקה מן העת האחרונה התגלעה בקרב שופטי בית המשפט העליון מחלוקת מלומדים בנוגע למשקל שראוי ליחס בתהליך הפרשנות לרכיב הלשון לעומת רכיב הנסיבות [ראו: ע"א 9551/04 אספן בניה ופיתוח בע"מ נ' מדינת ישראל, תק-על 2009(4) 242, 267 (2009)]. אך כך או אחרת, אין חולק כי לשון החוזה משמשת נקודת אחיזה ארכימדית לפרשנותו, כפי שנאמר על ידי הנשיא א' ברק (כתוארו אז) [ראו: ע"א 2553/01 ארגון מגדלי ירקות - אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(5) 481, 530-531 (2005)]; ובפסיקה מן העת האחרונה הובהר כי מקום שבו לשון החוזה ברורה וחד משמעית - ברי כי היא משקפת נאמנה את כוונת הצדדים ועל כן יש להעניק לה משקל מכריע בפרשנותו [ראו: ע"א 2032/06 האגי נ' עזבון המנוח סלמאן יוסף זיאן, תק-על 2009(1) 1316, 1323 (2009)]. במקרים שבהם חרף הפניה ללשון החוזה ולנסיבות עריכתו אין בידי הפרשן אפשרות להתחקות אחר כוונתם הסובייקטיבית של צדדים לחוזה - עליו לבחון את אומד דעת הצדדים על פי התכלית האובייקטיבית של החוזה, קרי: "הערכים, המטרות והאינטרסים שחוזה מהסוג או מהטיפוס של החוזה שנכרת, נועד להגשים". [ע"א 4869/96 מליליין בע"מ נ' The Harper Group, פ"ד נב(1) 845, 855-856 (1998)]. 13. ככל חוזה, כללי הפרשנות שנזכרו לעיל חלים גם על חוזה בנקאי. ואולם בעת פרשנותו של חוזה בנקאי שומה על בית משפט ליתן דעתו גם למאפיינים הייחודיים לחוזה מסוג זה - ובעיקרם פערי הידע, הכוחות והמיומנות שבין הצדדים לחוזה, מעמדם המרכזי של הבנקים בחיי המסחר והכלכלה, וכן מורכבותם של החוזים הבנקאיים והקושי בהבנתם על ידי "הצרכן הקטן": "הבנק הוא 'צד חזק' והוא בעל חובות אמון כלפי הציבור בכלל וכלפי הלקוח בפרט, בהיותו ספק שירות חיוני ובעל עוצמה רבה ... בנק מחויב לפעול בתום לב, לא להטעות את מקבל השירות, לגלות כל פרט בעל חשיבות לשירות הניתן והסיכונים הכרוכים בו (ע"א 3955/04 גילת נ' בנק מזרחי המאוחד, פס' 8 לפסק דינו של השופט ברק (טרם פורסם, 9.10.2005). ראו גם ע"א 1570/92 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' ציגלר, פ"ד מט(1) 369 (1995); ע"א 5893/91 טפחות בנק משכנתאות לישראל בע"מ נ' צבאח, פ"ד מח(2) 573 (1995) (להלן: פרשת צבאח); ע"א 6799/02 יולזרי נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד נח(2) 145, 150 (2003) (להלן: פרשת יולזרי)). הכללים המשפטיים צריכים להבטיח 'שירות ראוי ללקוח, מתוך הנחת עוצמתו של הבנק אל מול הלקוח היחיד - עוצמתו תרתי משמע, זו הכלכלית וזו הכרוכה במיומנות היומיום בטיפול בכספים. זו מהותו של חוק הבנקאות (שירות ללקוח), וזו תכליתו מהחל ועד כלה. ועוד, מערכת היחסים שבין הבנק ללקוח מטילה מעצם הגדרתה חובת אמון על הבנקים' (ראו ע"א 3955/04 רייזל נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פס' ו' לפסק דינו של השופט רובינשטיין (לא פורסם, 4.7.2005)). העוצמה הרבה אשר בידי הבנקים מונעת מן הלקוח, במקרים רבים, יכולת להתמודד עם הבנק בצורה שווה. חוסר השוויון 'יוצר פער ממשי בין כושר המיקוח של הלקוח ובין זה של הבנק ומאפשר לבנק להכתיב את תנאי ההתקשרות מבלי שניתן יהיה לשנותם או להשמיטם'… מאפיינים מיוחדים אלו של יחסי בנק - לקוח משפיעים גם על החוזה בין הצדדים. אלו יחסים מיוחדים החורגים באופיים מחוזה מסחרי רגיל." (ההדגשות שלי- ע.ב.) [ע"א 3352/07 בנק הפועלים בע"מ נ' הורש, תק-על 2009(4) 4380, 4385 (2009); להלן: "עניין הורש"]. 14. ומן הכלל אל הפרט - ראשית ללשון התעריפון, ובהמשך לנסיבות עריכתו. הבנק בדעה כי לשון התעריפון היא חד משמעית וברורה, ולפיה קיימים שני סוגים של דמי הניהול - האחד הוא דמי ניהול שוטפים, והשני הוא דמי ניהול רבעוניים. לא רק שאין בדברים אלה ממש, אלא נראה כי דווקא ההיפך הוא הנכון: הפרשנות המוצעת על ידי הבנק להוראות התעריפון אינה עולה בקנה אחד עם מילותיו ואף סותרת את האמור בו. סעיף 1 לפרק הרלוונטי בתעריפון מבחין לכאורה בין גביית דמי ניהול בעת מכירת נייר ערך לבין גביה בתום רביע - ואולם ניכר מן האמור שם כי הבחנה זו מתייחסת אך ורק למועד הגביה, ולא לסוג העמלה: "דמי ניהול פיקדון ני"ע נגבים בעת מכירת נייר ערך או בתחילת כל רביע, עבור הרביע הקודם או עבור התקופה שחלפה מיום הרכישה (אם הרכישה בוצעה במהלך הרביע הקודם)." (ההדגשות שלי- ע.ב.). נוסף על כן, לאבחנה הנטענת בין שני סוגים של דמי הניהול אין אחיזה במינוח שבו נוקט התעריפון: העמלה הנגבית במהלך הרביע קרויה "דמי ניהול" בדיוק כמו העמלה הנגבית בתום הרביע, ואין אבחנה טרמינולוגית בהתייחסות אליהן. טענת הבנק בנדון נסתרת גם על פי המבנה של התעריפון: העמלה המזערית לרביע קבועה בעמודה המתייחסת לדמי הניהול ככלל, ללא אבחנה בין עמלה הנגבית במהלך רביע לזו הנגבית לאחר שנסתיים. זאת ועוד, סעיף 2 לפרק הרלוונטי בתעריפון מוסיף ומבהיר כי דמי הניהול נגבים באופן יחסי למספר הימים שבהם הוחזקו על ידי הלקוח ובהתאם לשוויים במועד הרלוונטי לחישוב העמלה - וגם כאן אין כל אבחנה בין גביית דמי ניהול במהלך רביע לבין גבייתם בתום רביע, פרט למועד הגביה כאמור: "דמי ניהול פיקדון ני"ע נגבים יחסית למספר הימים בהם הוחזקו ניירות הערך, לפי שוויים ביום המכירה או ביום האחרון של הרביע הקודם." (ההדגשה שלי- ע.ב.). נמצאנו למדים כי אין בלשון התעריפון יסוד כלשהו לאבחנה שעורך הבנק לעניין גביית העמלה המזערית לרביע בין דמי ניהול שוטפים לדמי ניהול רבעוניים (להבדיל מאבחנה לעניין מועד הגביה). המשמעות היא שהתעריפון מורה כי העמלה המזערית לרביע מחושבת בהתאם לדמי הניהול באופן כללי, הן אלה ששולמו בחשבון במהלך הרביע והן אלה הנגבים בתחילת רביע עבור הרביע הקודם, שלא כטענת הבנק. לנוכח לשונו הברורה של התעריפון בעניין נושא המחלוקת, ומשום המשקל המכריע שיש לייחס ללשון חוזה מקום שבו היא ברורה וחד משמעית כבענייננו - במסגרת הדיון בבקשת האישור אין לכאורה עוד צורך להוסיף ולהידרש גם לתכלית הסובייקטיבית ולנסיבות עריכתו של התעריפון. ואולם משהקדיש הבנק מקום רב בטיעוניו לעניין זה - מן הראוי להתייחס גם לכך, אף שבשלב זה הדבר נעשה למעלה מן הצורך. 15. הבנק טוען כי הטעם לאבחנה בין דמי ניהול הנגבים במהלך רביע לבין אלה שנגבים בתומו בכל הנוגע לגביית העמלה המזערית לרביע, נעוץ בכך שבתום כל רביע נדרש הבנק לבצע פעולות מיוחדות של ניהול ודיווח שאינן מבוצעות על ידו במהלך הרביע. כפי שפורט באריכות בפרק העובדתי, הבנק מחייב את לקוחותיו בדמי ניהול עבור פעולות שמירה, דיווח וניהול שהוא מבצע בפיקדון ניירות ערך באופן שוטף. הבנק מוסיף וטוען כאמור כי בתום רביע עליו לבצע פעולות נוספות על הפעולות השוטפות - ובעיקר עליו לערוך השוואה בין רישומיו לבין הרישומים שבבורסה בנוגע ליתרת האחזקות בניירות ערך של כל אחד מלקוחותיו, ואף להעביר דיווחים לבורסה בנדון. באשר לניירות ערך זרים - הבנק מבצע בדיקה מיוחדת גם של ניירות אלה אל מול ברוקרים שונים (ראו סעיפים 28-27 לתצהיר אלוני). את טענותיו בהקשר זה סומך הבנק בעיקר על עדותה של אלוני, שהדגישה בתצהירה כי הדיווח הרבעוני לבורסה מחייב בדיקה פרטנית של כל אחד מפיקדונות ניירות הערך המנוהלים בבנק, ועל כן הוא כרוך בעלויות ניכרות. אלוני הוסיפה וציינה בתצהירה כי העמלה המזערית לרביע הקבועה בתעריפון נגזרת אמנם מפעולות השמירה והניהול המתבצעות במהלך הרביע, אך גם מן העלויות של הפעולות המיוחדות המבוצעות בתום הרביע (ראו סעיפים 31-29 לתצהיר אלוני). משכך לגישתו של הבנק, יש הצדקה לגבות את העמלה המזערית לרביע בתום הרביע ללא קשר לגובה דמי הניהול שנגבו במהלכו. ואולם, בעדותה הודתה אלוני כי במסגרת תפקידה כמנהלת מחלקת פיקדונות וחסכונות בבנק היא היתה אמונה רק על הצד התפעולי והמיכוני של גביית עמלות, וכי אין לה ידיעה אישית בנוגע לאופן התמחור של עמלות אלה בידי הבנק או ניסוחן בתעריפון (ראו בעמ' 20 לפרוטוקול ש' 23-21, בעמ' 23 ש' 3-1). בניגוד לאמור בתצהירה, בחקירתה התברר כי לאלוני גם אין כל ידיעה בנוגע לעלויות הכרוכות בביצוע הפעולות שהבנק טוען כי עליו לבצע בתום כל רביע. למעשה הנושא העיקרי שעליו יכולה היתה אלוני להעיד מידיעה אישית הוא בנוגע לפן הטכני של גביית דמי הניהול (ראו עדותה בעמ' 30 לפרוטוקול ש' 18 עד עמ' 31 ש' 25) - ואולם לעניין זה אין כל רלוונטיות לנושא הדיון שבפניי. בכל הנוגע לטיבן של הפעולות שעל הבנק לבצע לטענתו בתום כל רביע - אלוני חזרה וציינה כי "יש המון הוצאות" ו- "כל מיני הודעות לבנק ישראל" כלשונה, אך הדברים נאמרו באופן מגמתי, כוללני וסתמי (ראו עדותה בעמ' 29 ש' 13-5). ודוק: לבנק אגף מיוחד העוסק בתמחור עמלות בהתאם לעלותו של השירות הניתן ללקוח - אך אף על פי שעניין התמחור של דמי הניהול הוא לטענת הבנק בעל חשיבות מכרעת לסוגיה הפרשנית שבמוקד המחלוקת בין הצדדים, הבנק ביכר שלא להביא אף אחד מבעלי התפקידים באגף זה למתן עדות: "יש ועדת עמלות. כשמעלים הצעות לעמלה חדשה או שינוי של עמלה קיימת לוועדת עמלות, מגישים עבודה של תמחור של כלכלה. יש לנו מחלקה, אגף אפילו שלם שמתעסק בזה, הוא עושה את התמחור, מקבל ממני את כל ההוצאות שאני מייצרת שלי ושל המחשוב של כל מה שכרוך בזה, ועל סמך זה עולים לוועדת עמלות ושם מציגים את ההוצאות וכך מחליטים על עמלה, לא אני מתעסקת בזה." (ההדגשה שלי- ע.ב.) (ראו עדותה של אלוני בעמ' 24 לפרוטוקול ש' 22-16). משנמנע הבנק מלהביא לעדות בעל תפקיד שיכול היה לתמוך בעמדתו בנוגע לתכלית החיוב בעמלה המזערית לרביע, ותחת זאת הביא את עדותה של אלוני שאין לה ידיעה אישית בנושא - פועל הדבר לחובת גרסתו [ראו: ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, תק-על 2006(4) 64, 81 (2006)]. 16. הנה כי כן - בשלב זה של הדיון כשל הבנק להניח תשתית עובדתית וראייתית מתאימה לטענתו בעניין התכלית שבאבחנה בין דמי הניהול שנגבים במהלך רביע לבין אלה שנגבים בתומו, בכל הנוגע לגביית עמלה מזערית לרביע. וכאן המקום לחזור ולהדגיש: התעריפון על פי לשונו אינו יוצר אבחנה מהותית כלשהי בין גביית דמי ניהול במהלך רביע לבין גבייתם לאחר שנסתיים, פרט כאמור למועד הגביה. מעדותה של אלוני עולה כי הבנק עצמו אף מודה כי מבחינת תכליתם, הן במהלך הרביע והן בתומו דמי הניהול נגבים עבור שירותי שמירה וניהול של ניירות ערך - כאשר עבור פעולות של קנייה או מכירה של ניירות גובה הבנק עמלות בנפרד. כמו כן, התעריפון מלמד כי לא משנה מתי הם נגבים - דמי הניהול מחושבים באופן זהה, על פי שוויו של נייר הערך במועד הרלוונטי ובהתאם לתקופת האחזקה בו. ועוד בעניין זה, אין חולק כי בכל הנוגע לעמלה מזערית לנייר אין הבחנה בתעריפון בין דמי ניהול הנגבים במהלך הרביע לבין אלה הנגבים בסופו - וגם מטעם זה לא ברור מנין גוזר הבנק הבחנה כזו, בהעדר הוראה מפורשת, רק ביחס לעמלה המזערית לרביע. יוער כי בנוגע לעמדתו של הבנק שלפיה גביית העמלה המזערית לרביע ללא קשר עם דמי הניהול שנגבו במהלך אותו רביע מתחייבת מן הפעולות המיוחדות שמבצע הבנק בתום הרביע - המבקש סבור כי יש רלוונטיות לקביעה מיום 26/4/09 של הממונה על הגבלים עסקיים לפי סעיף 43(א)(1) לחוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח- 1988, בנושא "הסדרים כובלים בין בנק הפועלים, בנק לאומי, בנק המזרחי והבנק הבינלאומי, שעניינם העברת מידע הנוגע לעמלות" (להלן: "נייר העמדה", הוגש במסגרת בש"א 8920/09). לדבריו של המבקש, מנייר העמדה עולה כי הבנק נוהג לקבוע שיעור של עמלות בתעריפון ללא קשר לעלות הביצוע של הפעולות שבגינן מחויב הלקוח. ואולם מבלי להתייחס לתוכן של נייר העמדה, ברור על פניו כי לא ניתן להסיק מן האמור בו לענייננו - ולו רק משום שאין חולק כי דמי הניהול נושא הדיון דנן אינם מבין העמלות נושא הדיון שם. אך בכל מקרה וכפי שכבר צוין, לא עלה בידי הבנק להראות כי קיימת תכלית מיוחדת שבגינה יש ליתן לתעריפון פרשנות שהוברר כי עומדת בסתירה להוראותיו המפורשות. 17. הבנק מוצא שלל רב בטענה נוספת, שלפיה עד להגשתה של בקשת האישור ובמשך שנים רבות שבהן גבה הבנק את העמלה המזערית לרביע בהתאם לפרשנות המוצעת על ידו לתעריפון - מעולם לא פנה אף לקוח אל הבנק והלין על אופן הגביה של עמלה זו (ראו עדותה של אלוני, בעמ' 34 לפרוטוקול ש' 19-14, ובעמ' 35 ש' 22 עד עמ' 36 ש' 9). לעמדת הבנק, הדבר מלמד על אומד הדעת הסובייקטיבי של הצדדים בכל הנוגע לאופן החישוב של העמלה המזערית לרביע, וכי הפרשנות הראויה שיש ליתן לתעריפון היא זו שניתנה לו בפועל ובמשך שנים רבות על ידי הבנק. ואולם, יש ספק של ממש אם ניתן לעשות היקש כפי שעושה הבנק בין העדר תלונות על גביית יתר לבין אומד דעתם של לקוחות הבנק. כפי שיפורט להלן, מגוון של סיבות יכול שיוביל למצב של העדר תלונות על גביית יתר של העמלה - ולכן אין בכך משום עדות כי זו נגבתה בהתאם להוראות התעריפון. חזקה על המבקש ועל יתר חברי הקבוצה, כי עיינו ובדקו את דפי החשבון ואת ההודעות השונות על גביית עמלות שאין מחלוקת כי נשלחו אליהם באופן קבוע על ידי הבנק. עם זאת, גם אם חברי הקבוצה עיינו ובדקו את האמור בהודעות אלה - לא מן הנמנע, ואף סביר להניח, כי בכל זאת נעלם מהם כי גביית העמלה המזערית לרביע נעשתה שלא בהתאם להוראות התעריפון. הטעם לכך עשוי להיות נעוץ בעובדה שחישוב העמלה הוא מורכב למדי בהיותו כרוך בפרמטרים שונים - ובהם תקופת האחזקה בנייר הערך, שווי הנייר במועד החישוב, גובה העמלה המזערית לנייר, וכן שיעורם של דמי הניהול שנגבו זה מכבר במועדים שונים במהלך הרביע. אם לא די בכך, חלק מן הפרמטרים הרלוונטיים לחישוב מטבע הדברים אינם בידיעתו או בהישג ידו של "הלקוח הסביר", כגון שוויו של כל נייר ערך במועד הרלוונטי לחישוב, וזאת להבדיל מן הבנק ששולט במידע זה. יוזכר כי הגם שעל פי הנטען גביית היתר מכלל חברי הקבוצה מסתכמת בסכומים ניכרים, הנזק הנטען לכל לקוח עומד על שקלים בודדים - ועל כן התועלת במעקב אחר חישוב הגביה, ביחס למידת ההשקעה הכרוכה בכך, על פניו נראית נמוכה ביותר. זאת ועוד, יש להניח כי נטיית הלקוחות היא לסמוך על הבנק בכל הנוגע לגביית עמלות, ועל כן מרביתם סבורים שאין להם כל סיבה לבדוק אם הבנק ממלא אחר הוראות התעריפון; מה גם שעל פי רוב כל לקוח מחויב על ידי הבנק בשורה של עמלות שונות, ולא רק בדמי הניהול נושא בקשת האישור, ועל כן מדובר בבדיקה שאורכת זמן ואינה פשוטה. יפים לעניין זה דברים שנאמרו על ידי כבוד השופט א' רובינשטיין בעניין הורש: "אכן, הרוח הכללית הנושבת מן החקיקה והפסיקה היא לרוב של מבט אוהד אל הלקוח הקטן, שלא לומר מבט ספקן - לשון עדינה - אל הבנק רב העוצמה והכסף, שאין בידי לקוח קטן להתחרות בידע המצטבר שלו ולא ביכולותיו. על כן היחסים לעולם אינם בין שווים במובן המהותי, גם אם בעלי דין שווים הם במובן המשפטי העיוני. דומה כי לא אטעה אם אומר, שרוב בני אנוש - גם אנשים משכילים - אינם בודקים דרך שיגרה אחר הבנק, אינם מתמצאים במסמכיו, ויוצאים הם מן ההנחה כי מוסד כזה, המעוניין בלקוח, ושהם מכירים בו על פי רוב פקיד, שניים או שלושה בסניף בו מתנהל חשבונם, ינהג בהם ביושר. כך מן הסתם דרך העולם." (ההדגשה שלי- ע.ב.) (שם, בעמ' 4406). המסקנה המתבקשת מן האמור היא, שגם אם איש מבין חברי הקבוצה לא הלין בפני הבנק על אופן הגביה של העמלה המזערית לרביע - אין להסיק מכך דבר לעניין אומד דעתם באשר להוראות התעריפון והפרשנות הראויה שיש ליתן להן. לא זו אף זו: העובדה כי חרף לשונו החד משמעית של התעריפון באשר לעמלה המזערית לרביע, בכל זאת אף אחד מחברי הקבוצה לא הלין בפני נציגי הבנק על גביית היתר של עמלה זו - היא זו שמלמדת כי הכשלים השונים האינהרנטיים ליחסי בנק-לקוח כמפורט לעיל, הם אלה שמאפשרים לבנק לבצע במשך שנים גביה שלא כדין לכאורה של עמלות. בדיוק לשם הסרתם של מכשולים מעין אלה נועד המכשיר של התובענה הייצוגית, שבדרך זו מקדם את ההגנה על זכויותיו של "האזרח הקטן". דברים ברוח זו נאמרו על ידי בית המשפט העליון בעניין מגן וקשת שנזכר לעיל, כך מורה סעיף 1 לחוק תובענות ייצוגיות שאף הוא כבר אוזכר, וכך הובהר גם בהצעת חוק תובענות ייצוגיות: "התובענה הייצוגית היא כלי חשוב להגברת האכיפה של זכויות, שלגביהן התביעה הפרטנית אינה הליך יעיל ומעשי, ובכלל זה תביעות שסכומן זניח לעומת עלות התביעה, או תביעות הסובלות ממחסומי תביעה אחרים. התובענה הייצוגית היא כלי חשוב לתביעת זכויות של ציבור גדול הנפגע ממעשה של גורם אחד המרכז בידיו כוח רב. היא מיועדת להביא בצד אכיפת הזכויות גם להרתעת אותם גורמים מפגיעה בזכויות של רבים. לתובענה ייצוגית נודע תפקיד חשוב בתחום הצרכנות לסוגיו, בתחום איכות הסביבה, בתחום הביטחון הסוציאלי וכן בתחום ניירות הערך." (ההדגשה שלי- ע.ב.) [ה"ח 234, עמ' 256 (26/1/06)]. הנה כי כן, גם מטעמים של שיקולי מדיניות יש לאפשר למבקש להסיר את אותם "מחסומי תביעה" מעל חברי הקבוצה, ולפעול למיצוי זכויותיה של הקבוצה אל מול הבנק. 18. עד כה עסקנו בחשיפת אומד הדעת הסובייקטיבי של הצדדים לתעריפון בכל הנוגע לגביית העמלה המזערית לרביע - הן על פי לשונו של התעריפון והן על פי הנסיבות האופפות את ניסוחו. בעוד שהלשון הברורה של התעריפון תומכת בפרשנות המוצעת לו על ידי המבקש - בשלב זה של הדיון לא נמצא ממש בתכלית המיוחדת של העמלה כפי שנטען על ידי הבנק, במיוחד לא לנוכח העובדה שפרשנות הבנק נראית כעומדת בסתירה ללשון התעריפון. במצב דברים זה אין עוד צורך להרחיק במסע הפרשנות ולהידרש גם לתכלית האובייקטיבית של התעריפון; יצוין רק כי בהקשר זה מפנים הצדדים לשני מסמכים שנוסחו ופורסמו לאחר הגשתה של בקשת האישור. המבקש נסמך על טיוטה של תעריפון מיום 15/11/07, שנוסחה על ידי המפקח על הבנקים במטרה לקבוע נוסח אחיד שיחייב את כל הבנקים - שם הוצע בנוגע לדמי ניהול פיקדון ניירות ערך כי "עמלת מינימום תגבה בהתחשב בסך עמלות הניהול שנגבו ברבעון, לרבות על ני"ע שנמכרו" (להלן: "טיוטת התעריפון", הוגשה במסגרת בש"א 22260/07). הבנק לעומת זאת סומך ידיו על הנוסח הסופי של אותו תעריפון כפי שנקבע בכללי הבנקאות (שירות ללקוח) (עמלות), התשס"ח-2008 - שבמסגרתו הובהר כי "עמלת המינימום הנגבית בתום הרבעון או לאחריו תיגבה בהתחשב בעמלות הניהול המינימליות שנגבו במהלך הרבעון, לרבות על ניירות ערך שנמכרו" (להלן: "כללי הבנקאות"). הצדדים כמובן נחלקו בנוגע למשמעות הפרשנית שיש לייחס לטיוטת התעריפון מצד אחד ולתעריפון שנקבע בסופו של יום בכללי הבנקאות מצד שני. עיקר המחלוקת נסבה על השאלה אם האמור בכל אחד מן המסמכים מעיד על מצב רצוי או מצוי בקרב הבנקים בכל הנוגע לגביית העמלה המזערית לרביע, קרי: אם מטרתו של כל אחד מהמסמכים היא לשקף את המצב הקיים בעת כתיבתו או דווקא להביא לשינויו. אומר רק כי מדובר בשאלה נכבדה, הכרוכה על פניה בפרשנות המסמכים בפני עצמם - מלאכה שאין זה המקום לעסוק בה. בשלב זה של הדיון די כאמור בכך שעלה בידי המבקש להראות במידת הסבירות הראויה כי בהתאם ללשון התעריפון ובהעדר תכלית מיוחדת אחרת - הבנק אינו רשאי לגבות את העמלה המזערית ללקוח מבלי להתחשב בדמי ניהול ששולמו על ידי הלקוח במהלך הרביע. תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין 19. לגישתו של הבנק, אין מקום לדון בתביעה הנסמכת על עילה חוזית במתכונת של תובענה ייצוגית - משום שפרשנות חוזה נלמדת בראש ובראשונה מאומד הדעת הסובייקטיבי של הצדדים לו, וברור כי בהליך ייצוגי לא ניתן לבדוק את אומד הדעת של כל אחד ואחד מחברי הקבוצה. הניסיון להדיר באופן קטגורי את העילה החוזית מרשימת העילות שבגינן ניתן לנהל תובענה ייצוגית לא יצלח - בראש ובראשונה משום שאין לדבר אחיזה בחוק תובענות ייצוגיות, המתיר ניהולה של תובענה ייצוגית בכל עילה שיסודה ביחסי בנק-לקוח. חשוב לא פחות, כבר הוברר כי מקום שבו לשון החוזה היא ברורה וחד משמעית - יש לייחס לה משקל מכריע בפרשנות החוזה. לפיכך במצב שבו מילות החוזה העומד לדיון הן פשוטות ונהירות, העובדה כי מדובר בהליך ייצוגי אינה פוגעת במלאכת הפרשנות; וכך גם במקרה דנן. נוסף על כך, בכל הנוגע לתובענות ייצוגיות מן התחום הבנקאי - על פי רוב הנושא העומד לדיון הוא פרשנות של חוזה שאינו אלא טופס סטנדרטי שנוסח בידי הבנק ומשמש אותו ביחסיו עם כל חברי הקבוצה. בנסיבות אלה הבנק הוא גם זה שברשותו המידע הרלוונטי להתחקות אחר תכליתה של ההוראה החוזית הרלוונטית. ואולם גם אם אין בלשון החוזה או בתכליתו כדי לסייע לבית המשפט בפרשנותו, חוזה אחיד ממילא ניתן לפרשנות בהתאם לתכלית האובייקטיבית שלו [ראו: רע"א 1185/97 יורשי ומנהלי עיזבון המנוחה מילגרום הינדה ז"ל נ' מרכז משען, פ"ד נב(4) 145, 158-159 (1998); וכן: עניין הורש, שם, בעמ' 4386]. עוד ייאמר כי מטבע הדברים, בעת בירורן של מרבית התובענות הייצוגיות עשויות להתעורר גם שאלות שהן פרטניות במהותן ואינן משותפות לכל חברי הקבוצה. כפי שכבר הוברר לעיל, מוסד התובענה הייצוגית מבוסס על עקרון הייצוגיות - ועל כן לא יהא זה ראוי, הוגן או יעיל לנהל תובענה כייצוגית בהעדר אחדות מספקת בין חברי הקבוצה. ואולם בד בבד, יש להישמר גם מפני מצב שבו הטענה לחוסר הומוגניות בין חברי הקבוצה תשמש ככלי לריקון ההליך הייצוגי מתוכן. שומה על בית משפט לשמור על איזון ראוי בין ההגנה על עיקרון הייצוגיות לבין קידום שימוש יעיל בכלי הייצוגי, מלאכה שכבר ציינתי כי פעמים רבות אינה פשוטה כלל ועיקר. אך לא זה המצב בענייננו - לנוכח לשונו הבהירה של התעריפון, ומשנמצא כי לא הונחה תשתית לטענתו של הבנק כי קיימת תכלית מיוחדת לחיוב לקוחות בעמלה מזערית לרביע גם אם מלשון התעריפון משתמע אחרת. בנסיבות אלה, אין לשעות לטענה כי התובענה אינה מתאימה להתברר כייצוגית מחמת העדר אחידות בין חברי הקבוצה בעניין אומד הדעת הנוגע לפרשנות הוראות התעריפון. 20. עוד נטען על ידי הבנק כי אין לאשר את התובענה כייצוגית משום שהיא צפויה להסב נזק לפחות לחלק מחברי הקבוצה. לגישתו של הבנק, באותם מקרים שבהם במהלך רביע מכר לקוח את כל ניירות הערך שהיו בבעלותו כך שביום האחרון לרביע לא היו עוד ניירות בפיקדון, הבנק לא נהג לחייב את הלקוח בעמלה מזערית לרביע - ואולם על פי פרשנותו של המבקש לתעריפון יהא על הבנק לעשות כן. לפיכך אם תתקבל התביעה הייצוגית - בעוד שחלק מחברי הקבוצה יימצאו זכאים להחזר של עמלות מאת הבנק, אחרים ייאלצו לשלם לבנק עמלות שלא נגבו מהם בעבר. לנוכח עמדה זו של הבנק, התגלעה בין הצדדים מחלוקת נוספת שעניינה פרשנות התעריפון: האם בכלל רשאי הבנק לחייב לקוח בעמלה מזערית לרביע במקרה שביום האחרון לרביע לא היו עוד ניירות ערך בפיקדון, אם לאו. עמדתו של המבקש היא שהבנק אינו רשאי לחייב במקרה כגון דא בעמלה מזערית לרביע - וזאת לנוכח הוראת פטור הקבועה בסעיף 4 לפרק הרלוונטי בתעריפון, המורה כדלקמן: "חשבונות העונים על התבחינים הבאים פטורים מהעמלה הרבעונית: - ניתנה בחשבון הוראת קבע לרכישת קרנות נאמנות של הבנק. - יתרת הקרנות של הבנק הינה עד 10,000₪. - אין בחשבון ניירות ערך נוספים." (ההדגשה במקור- ע.ב.) (להלן: "הוראת הפטור"). לגישתו של המבקש "התבחינים" שבהוראת הפטור הם חלופיים - ועל כן כאשר אין בתום הרביע ניירות ערך בפיקדון, מתקיים התבחין השלישי והבנק אינו רשאי לחייב בעמלה מזערית לרביע. הבנק מצידו טוען כי הוראת הפטור נועדה להיטיב אך ורק עם לקוח שרכש קרנות נאמנות של הבנק בסכומים מסוימים, ועל כן פטור זה ניתן רק כאשר שלושת התבחינים שבהוראת הפטור מתקיימים גם יחד. הא ראיה, שבעקבות הרפורמה בשוק ההון והחקיקה שאסרה על הבנקים לעסוק בניהול קרנות נאמנות שלהם - בוטלה גם הוראת הפטור ונמחקה מן התעריפון זמן קצר לפני הגשת בקשת האישור (ראו סעיפים 10-3 לתצהיר כהן; הודעה ששלחה כהן ביום 23/7/06 לעובדי הבנק בנושא שינוי התעריפון צורפה כנספח א לתצהירה). מכיוון שלעמדת הבנק מדובר בתנאים מצטברים, הבנק סבור כי בהתקיים התנאי השלישי בלבד אין הלקוח זכאי לפטור מעמלה מזערית לרביע. ביטולה של הוראת הפטור בתעריפון בסמוך לאחר שנאסר על הבנקים לנהל קרנות נאמנות שלו, תומכת לכאורה בגרסתו של הבנק לעניין פרשנותה של הוראת הפטור; ואולם בשלב זה של הדיון איני נדרשת להכריע בעניין זה, ואבאר. בראש ובראשונה, לא ברור על מה סומך הבנק את הטענה שלפיה אם תתקבל התביעה הייצוגית הוא יהא רשאי לגבות מחברי הקבוצה עמלות שלא גבה מהם במועד מכיוון שלא פעל על פי הוראות התעריפון. גביה כזו אינה מובנת מעליה, במיוחד לא אם יתברר כי הבנק פעל שלא כדין בכל הנוגע לגביית העמלה המזערית לרביע וכן לנוכח מעמדו המיוחד של הבנק ביחסים עם לקוחותיו. שנית, הבנק ביכר שלא להציג נתונים עובדתיים כלשהם, אף לא מדגמיים, שבאמצעותם יכול בית המשפט לאמוד את "הנזק" הנטען שייגרם לחברי הקבוצה אם יחויבו בעמלות שלא נגבו מהם בעבר; וממילא לא הוברר היחס בין נזק זה לבין התועלת שעשויה לצמוח לקבוצה מקבלתה של התובענה הייצוגית. ודוק: גם אם תתקבל עמדת הבנק בעניין זה, כלל לא ברור כי שיעור הנזק שעלולה התובענה הייצוגית לגרום לחברים בקבוצה הוא משמעותי - שכן לא בכל מקרה שבו ביום האחרון לרביע לא היו בפיקדון ניירות ערך ניתן לחייב את הלקוח בעמלה מזערית לרביע. ברור כי אם בפיקדון היו ניירות ערך בראשית הרביע אך לא בסופו, אזי במהלך הרביע בוצעה מכירה של ניירות שאז גם שולמו דמי ניהול. משכך, על פניו נראה כי הנזק הנטען אינו בכפולות של העמלה המזערית לרביע לחשבון - אלא לכל היותר השלמה מסוימת לעמלה זו, אם בכלל. בשלב זה של הדיון, "הנזק" שנטען כי ייגרם לקבוצה אם תתקבל התביעה הייצוגית נמצא תיאורטי בלבד; ובכל מקרה לא הוכח על ידי הבנק ולו לכאורה כי הנזק שתסב התובענה לקבוצה עולה על התועלת שבצידה. איני סבורה כי האפשרות שחלק מחברי הקבוצה "הרוויחו" משיטת הגביה של הבנק, כשלעצמה, מהווה טעם של ממש לדחיית בקשת האישור נגד הבנק מקום שבו נראה על פניו כי הגביה נעשתה שלא כדין. בנסיבות המקרה אין לשעות לטענתו של הבנק כי התובענה אינה ראויה להתברר כייצוגית; עם זאת, לא מן הנמנע כי נושא זה יכול שיהא בעל חשיבות בשלב הדיון בתובענה לגופה, במיוחד בהקשר של קביעת הסעד ההולם לקבוצה. התביעה האישית והלימות הייצוג 21. הבנק טוען כי תביעתו האישית של המבקש בעניין גביית עמלה מזערית לרביע התיישנה זה מכבר ומכל מקום לוקה בשיהוי ניכר - ועל כן לא מתמלא התנאי הקבוע בסעיף 4(א) לחוק לאישור התובענה כייצוגית. לגרסתו של הבנק, עילת התביעה הנטענת של המבקש נולדה כבר בשנת 1991 - בעת שפתח המבקש חשבון ופיקדון ניירות ערך בבנק. למן מועד זה ועד עתה, הבנק גובה לדבריו עמלה מזערית לרביע באותו אופן שהמבקש קובל עליו כעת - ואף על פי כן עד להגשתה של בקשת האישור בשנת 2006, במשך כחמש עשרה שנים, המבקש מעולם לא הלין בפני נציגי הבנק על שיטת גביה זו. על פי הנטען, שתיקתו של המבקש במהלך תקופה כה ממושכת מעידה על הסכמתו לאופן הגביה של העמלה המזערית לרביע הנהוגה בבנק. אלא מאי? עמדתו של הבנק בנוגע להתיישנות תביעתו האישית של המבקש והשיהוי הניכר שבו היא הוגשה נסמכת כאמור על ההנחה שלפיה עילת התביעה הנטענת נולדה כבר בשנת 1991 עם פתיחתו של החשבון. ואולם, המבקש הבהיר בעדותו כי נודע לו שהבנק גובה ממנו גביית יתר של דמי ניהול לראשונה רק בסוף שנת 2005 - ביחס לרבעון השלישי של אותה שנה (ראו עדותו בעמ' 6 לפרוטוקול ש' 23 עד עמ' 7 ש' 3). הבנק מצידו לא טען, וממילא לא הוכיח ולו לכאורה, כי כבר במועד קודם לכך יכול וצריך היה המבקש להבחין בגביית היתר הנטענת בחשבונו. ודוק: על פי הנטען בבקשת האישור, הבנק רשאי לגבות עמלה מזערית לרביע רק במקרה ספציפי שבו סך דמי הניהול ששולמו במהלך הרביע בתוספת דמי הניהול שהיה על הלקוח לשלם לבנק בגין ניירות הערך שבפיקדון בסוף הרביע, נופלים משיעורה של העמלה המזערית לרביע - כאשר גם אז שומה על הבנק להפחית מהעמלה המזערית לרביע את דמי הניהול ששולמו במהלך הרביע ואת אלה שיש לשלמם בתום הרביע. משכך, גם גביית היתר הנטענת בבקשת האישור אינה מתרחשת בכל חשבון בכל רביע. למשל, כאשר ביום האחרון לרביע מחזיק הלקוח בניירות ערך בשווי רב - דמי הניהול שעליו לשלם עולים על העמלה המזערית לרביע ולכן ממילא הלקוח אינו מחויב על ידי הבנק בעמלה זו. ועוד, כאשר במהלך הרביע לא בוצעו בפיקדון פעולות של מכירת ניירות ערך אזי גם לא נגבו דמי ניהול - וגם במקרה כזה אין רלוונטיות לטענת המבקש כי הבנק פועל שלא כדין כאשר הוא אינו מביא בחשבון דמי ניהול ששולמו במהלך הרביע בעת החישוב של העמלה המזערית לרביע. הנה כי כן, טענתו של הבנק כי עילת התביעה האישית של המבקש נולדה כבר בשנת 1991 נתבררה כחסרת ממש, ומשכך נשמט היסוד תחת טענות ההתיישנות והשיהוי שנטענו נגדו. 22. הבנק טוען כי יש יסוד סביר להניח שהמבקש לא ייצג את חברי הקבוצה בתום לב אם תאושר התביעה כייצוגית, בניגוד לדרישת סעיף 8(א) לחוק. לטענתו של הבנק, הגם שהמבקש פנה אליו בנוגע לגביית דמי הניהול עובר להגשת בקשת האישור - הלה לא נתן לבנק אפשרות הולמת ליישב את הטענות כלפיו בנדון (ראו תצהירה של פרנקו). ואולם אין בדברים אלה כל ממש: המבקש אינו עורך דין ואינו בעל מומחיות בתחום הבנקאי, אלא אדם מן היישוב ולקוח ככל לקוחותיו של הבנק, שכאשר הבחין בגביית היתר פנה אל הבנק בנדון באמצעות באי כוחו וביקש כי יבדוק את אופן הגביה בחשבונו (התכתובת עם הבנק צורפה כנספחים א-ד לתצהיר המבקש). חשוב לא פחות, מעמדת הבנק בבקשת האישור ניכר על פניו כי למבקש ממילא לא היה כל סיכוי שעמדתו שלו לעניין פרשנות התעריפון תתקבל על דעת הבנק - ועל כן עצם טענת הבנק שלא ניתנה לו הזדמנות דייה לברר את טענות המבקש כלפיו, היא שנראית חסרת תום לב. סעיף 8(א) לחוק תובענות ייצוגיות מורה כי על בית משפט להשתכנע בבואו לאשר תובענה כייצוגית כי קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של חברי הקבוצה ייוצג וינוהל על ידי התובע המייצג בדרך הולמת ובתום לב. יפים לעניין זה דברים שנאמרו על ידי בית המשפט העליון בעניין רייכרט, בהקשר של תובענה ייצוגית בתחום ניירות ערך: "בחינת זהותו וכשירותו של התובע הייצוגי צריכה להיעשות בהקשר לתכלית התובענה הייצוגית בניירות ערך. תכלית זו היא לאפשר הגשת תובענה ייצוגית על ידי אדם מן הישוב שהשקיע כספו בניירות ערך ונגרמו לו נזקים. חוק ניירות ערך נועד להגן על המשקיע הסביר. משקיע זה אינו בהכרח איש כלכלה מובהק המתמצא בנבכי דיני ניירות הערך. אין הוא צריך להיות מלומד, ידען, או מתוחכם, ככל שהדבר נוגע לשוק ניירות הערך. עליו להיות בעל אינטרס אמיתי ולא מדומה בתובענה שהוא מגיש ועליו להיות מסוגל לנהל אותה באמצעות עורכי דין שידריכוהו בפן המקצועי של התובענה וינהלו אותה עבורו ועבור הקבוצה. אין כל פסול בכך שעורכי הדין - ולא התובע עצמו - הם המומחים המכלכלים את צעדיהם בתובענה ובלבד שהתובע עצמו איננו פיקטיבי ויש לו עניין ממשי בתביעה והבנה כלשהי של מסגרתה." [רע"א 8332/96 שמש נ' רייכרט, פ"ד נה(5) 276, 304-303 (2001)]. גם בענייננו, נראה כי המבקש הוא בעל אינטרס אמיתי בתובענה הייצוגית, וכי הוא בהחלט מסוגל לנהל אותה עבורו ועבור הקבוצה באמצעות באי כוחו. סוף דבר 23. המבקש ובקשת האישור עומדים בתנאים הקבועים בחוק תובענות ייצוגיות לאישורה של התובענה שהוגשה על ידי המבקש נגד הבנק כייצוגית, והתוצאה היא שבקשת האישור מתקבלת: א. הקבוצה שבשמה תנוהל התובענה הייצוגית כוללת את כל הלקוחות אשר החזיקו בפיקדון ניירות ערך בבנק בשבע השנים שקדמו להגשת בקשת האישור, והבנק גבה מהם גביית יתר בגין עמלה מזערית ללקוח. ב. המבקש ישמש כתובע המייצג, ובאי הכוח המייצגים הם עו"ד סיני אליאס ועו"ד אורי אדלשטיין. ג. עילת התביעה הייצוגית היא הפרת חוזה, והשאלה המשפטית המשותפת לחברי הקבוצה היא שאלת פרשנות הוראות התעריפון לעניין גביית עמלה מזערית לרביע. ד. הסעד המבוקש עבור הקבוצה שבשמה תנוהל התובענה הייצוגית הוא השבה של סכומי גביית היתר. המבקש יגיש לבית המשפט בתוך 14 יום נוסח הודעה בדבר אישור התובענה כייצוגית. ההודעה תכלול את כל הפרטים המנויים בסעיף 14(א) לחוק תובענות ייצוגיות, ולאחר אישורה בידי בית המשפט היא תפורסם על ידי המבקש בעיתונים "ידיעות אחרונות", "מעריב", "הארץ" ו- "גלובס"; הבנק יישא בהוצאות הפרסום. לאחר הפרסום ישלח המבקש עותק של ההודעה למנהל בתי המשפט לשם רישומה בפנקס תובענות ייצוגיות כאמור בסעיף 25(ז) לחוק; ההודעה תיערך ותישלח על פי הוראות סעיף 17 לתקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע- 2010 (להלן: "התקנות"). על פי סעיף 16 לתקנות ישלח המבקש את ההודעה גם ליועץ המשפטי לממשלה ולמפקח על הבנקים. הבנק יגיש כתב הגנה בתוך 45 יום. אני קובעת את התיק לישיבת קדם משפט בתובענה הייצוגית ליום 18/1/11 שעה 09:00. הבנק ישלם לב"כ המבקש שכר טרחה בשלב זה של הדיון בסך 40,000₪. בנקגביית יתר