להלן סקירה משפטית בנושא הגנות על ערבים: בשנים עברו, רווחה תופעה לפיה רוכשי דירות נהגו להפעיל לחץ כבד על בני משפחתם וחבריהם לערוב לבנקים המעמידים משכנתאות לרכישת הדירות, כאשר בסופו של דבר מצאו הערבים את עצמם וידיהם על ראשם. המחוקק סבר שיש להעמיד הגנות לאותם ערבים, ולפיכך יזם שינוי חקיקה בעניין. ביטוי לצורך האמור ניתן למצוא בהצעת חוק לתיקון חוק הערבות (הצעת חוק 2072 התשנ"א -1991): "בשנים האחרונות התפתחה תופעה חמורה של פגיעה קשה בערבים החותמים על ערבות לחברים לעבודה, לידידים או לבני משפחתם. החתימה על ערבות גרמה להרס כלכלי של ערבים במקרים רבים, כאשר הוחתמו ערבים על ערבות ועל סכום מסוים, וזה תפח לממדים עצומים. במקרים רבים נאלצו הערבים למכור את רכושם, ולא היה בו די לפרוע את ערבותם". כתוצאה, התקבל התיקון לחוק הערבות [(תיקון מס' 2), התשנ"ח-1997], והוסף לו פרק ב' שתכליתו, הגנה על אותם ערבים, שהוגדרו בחוק כ"ערב יחיד" וכ"ערב מוגן". בתיקון לחוק שחולל מהפכה בשוק המשכנתאות, בא לידי ביטוי מפורש רצון המחוקק בדבר הענקת מספר הגנות לערבים, על מנת לצמצם את הסיכון שהם ימצאו עצמם במשבר כלכלי, בגין אי פירעון הלוואה שאין להם כל זיקה אליה. בגדר זאת נקבע כי על הנושה למצות תחילה את ההליכים כנגד הלווים ורק לאחר מכן, יהיה רשאי לנקוט בהליכים נגד הערבים. עוד נקבע כי ערבות של "ערב יחיד", תוגבל לסכום הנקוב בהסכם הערבות, ולא תהיה בלתי מוגבלת בסכום. על הנושה הוטלו חובות גילוי מוגברות כלפי הערב. החוק אף הורה במפורש כי הגנות אלה אינן ניתנות להתניה (סעיף 32 לחוק). בסעיף 18 לחוק נקבע כי אין רלוונטיות לאופן בו כינו הצדדים את היחסים ביניהם, ואלה ייבחנו לפי מהותם. לכן ככל שמדובר ב"ערב יחיד" לפי ההגדרה בחוק הערבות, תחולנה על ההתקשרות הוראות פרק ב' האמור, אף אם בהסכם הצדדים קבעו אחרת. על מהות ההגנות וחשיבותן עמד בית המשפט העליון בע"א 7451/96 אביבה אברהם נ. בנק מסד בע"מ פ"ד נג 2 337 בעמ' 347-348: "מטרת התיקון היתה להגן על הערב היחיד מפני פגיעה בלתי סבירה בו כתוצאה מחתימת ערבות ומפני ערבות בלתי מוגבלת (וראה הצעות חוק 2072 מיום ה' באב התשנ"א (16 ביולי 1991) בעמ' 331). התיקון הוסיף לחוק הערבות פרק שעניינו ערבות היחיד ויש בו כדי לשנות מהגישה שנהגה עובר לשינוי. במסגרת זו ביסס התיקון זיקה צרכנית שהיה בה כדי להטיב עם הערב מחד ולקבוע מגבלות לאפשרות הנושה להיפרע מהערב מאידך. כך נקבע כי לא תוגש תובענה נגד ערב יחיד אלא לאחר שניתן פסק דין נגד החייב וכן לאחר שהנושה נקט בכל ההליכים האפשריים להיפרע מהחייב (ס' 27 לחוק הערבות). בשנת תשנ"ח התקבל תיקון נוסף לחוק הערבות (ס"ח 1637, התשנ"ח (14.11.1997) עמ' 6) תיקון זה המשיך את מהמגמה הצרכנית המגינה על הערב ומסדירה ביתר פירוט את סוג העסקאות, מהות הערבים והחובות המוטלות על הנושה. במסגרת התיקון הוטלה על הנושה חובת גילוי המחייבת את הנושה לגלות לערב לפני כריתת חוזה הערבות את הפרטים שנקבעו בחוזה בינו לבין החייב. בין השאר חייב הנושה לגלות לערב האם הערבות היא לחוב קיים או לחיוב המחליף חוב קיים (ס' 22(ב)(3) לחוק הערבות). במידה ולא גילה הנושה את הפרטים האמורים קובע החוק בסעיף 23(א)(5) כי הערב יהיה פטור מערבותו". עוד ראה, ספרו של ד"ר רוי בר קהן, "דיני הגנת הערבות" עמ' 188- 189). לאחר התיקון ולאורו קבעו בתי משפט כי באותם מקרים בהם נערכו הסכמי הלוואה עם מי שהוא במהותו ערב, יחולו ההגנות שבחוק הערבות, חרף ההסכמה האמורה לראות באותו ערב, כ"לווה נוסף" (ראה ת.א. שלום ת"א 60941/05 בנק המזרחי טפחות בע"מ נ' לאו סביאטקובסקי ואחר' ; הפ' שלום נתניה, 121/07 ג'רבי סיגלית ואחר' נ' עמית גולשטיין- לירן עו"ד ואחר'). בשונה, בפס"ד בדווי, קיבל בית המשפט המחוזי בחיפה את עמדת הבנק המערער שיש לאכוף על המשיב את התחייבותו כלווה לפרוע את ההלוואה לבנק, וזאת חרף ממצאי בית משפט השלום, אותם קיבל בית המשפט המחוזי, לפיהם מעמדו של המשיב הוא כשל "ערב", לפי ההגדרות שבחוק הערבות ולא של "לווה", תוך שנשללו מהמשיב ההגנות המוענקות בחוק הערבות. בית המשפט השתית את פסיקתו על הממצאים שהיו לפני הערכאה הדיונית ובכלל זה על מניעות משפטית מצד המשיב, נוכח הכרעה שיפוטית קודמת, בעקבותיה אף שילם המשיב חוב פיגורים כ"לווה" ולא כ"ערב". עוד נקבע כי המשיב ידע במדויק כי מעמדו הוא כשל "לווה" תוך שידע והבין את המשמעות של מעמד לווה בהבדל ממעמד של ערב; בית המשפט סבר שאין מקום לקביעה גורפת לפיה כל אימת שמדובר בהסכם "לווה נוסף", דינו פסלות, שכן ייתכנו מקרים לפיהם תקנת הציבור תחייב הכרה בהסכם "לווה נוסף". עוד קבע בית המשפט כי שעה שצד ג', חותם על ההסכם כלווה נוסף, הגם שאין לו זיקה לנכס אשר לרכישתו ניתנו כספי ההלוואה, הוא סולל בכך את הדרך לפני הרוכשים לקבל מימון לרכישת הדירה, אחרת לא היה ניתן המימון, וכי יש בכך כדי לעגן את הרציונל שבבסיס "הסכם לווה נוסף", ולכן יש יסוד לאכוף על אותו לווה נוסף, את התחייבויותיו כלפי הבנק. נקבע כי קיומו של הסכם לווה נוסף אינו "פיקציה", שכן קרובי משפחה מעוניינים לסייע בידי זוג צעיר לרכוש דירה והם מודעים לכך שהדרך לעשות כן היא רק אם הם יצורפו כלווים להלוואה. בית המשפט סבר שיש לאפשר להם לעשות כן, ומשעשו כך, הם יהיו אחראים לפירעון המשכנתא, ביחד ולחוד, עם הלווים ה"אמיתיים". ערבים (ערבות)