המצאה לעמיל מכס

השאלה האם ההמצאה לעמיל מכס מהווה המצאה כדין לפי תקנה 482 לתקנות סד"א טרם נידונה על ידי בית המשפט העליון אשר טרם קבע הלכה מחייבת בעניין זה: קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא המצאה לעמיל מכס: א הצדדים לתובענה ורקע עובדתי 1. מונחת לפניי בקשתן של המבקשות למתן פסק-דין כנגד המשיבה 1 בהעדר הגנה. בכתב התביעה אשר הוגש על ידי המבקשות נטען כי המבקשת 1 הינה חברה הפעילה במשך למעלה מעשור שנים בתעשיית הבידור לילדים, והיא עוסקת, בין היתר, בתחום פיתוח וייצור של צעצועים ומשחקים לילדים. כן נטען כי המבקשת 1 הינה בעלים של הזכויות בצעצועים אשר הפכו לשם דבר בעולם כולו, ובין היתר כי היא גם הבעלים של מלוא הזכויות בפטנט שמספרו 7306504 ובמדגם שמספרו D5886542S הרשומים בארה"ב. ההמצאה מושא הפטנט והמוצר מושא המדגם הינם כדור צעצוע המגולגל על קלפים מגנטיים מיוחדים אשר כתוצאה מכך הופך לדמות משחק (להלן: "משחק הבקוגן המקורי"). בכתב התביעה אשר הוגש על ידי המבקשות נטען גם כי המבקשת 2 הינה חברה הפעילה בתעשיית הבידור לילדים עוד משנת 1956, ובין היתר היא עוסקת בהפקת סדרות טלוויזיה מצליחות לילדים ומוצרים המבוססים על סדרות אלה הכוללים גם את התוכנית הידועה בשם "DRAGON BALL". בסעיף 8 של כתב התביעה טוענות המבקשות כי בבעלותה של המבקשת 2 סימני מסחר הרשומים בישראל ומחוצה לה המגינים על השם "DRAGON BALL" בהרכביו ובשימושיו השונים. המשיבה 1, היא הנתבעת 1 בתובענה, הינה חברה שמקום מושבה בעיר חברון ועל פי הנטען בסעיף 9 של כתב התביעה, היא עוסקת בייבוא ו/או הפצה ו/או שיווק ו/או מכירה של משחקי בקוגן ודרגון בול מזויפים. המשיבה 2, היא הנתבעת 2 בתובענה, הינה מדינת ישראל - אגף המכס והמע"מ אשר מחזיק מיום 10.11.09 בבית המכס באשדוד במשלוח מפר של משחקי בקוגן ודרגון בול מזויפים אשר המבקשות (התובעות) טוענות כי יובאו ארצה על ידי המשיבה 1. לטענת המבקשות, שמותיהן אינם מופיעים על גבי אריזות המשחקים המזויפים (סעיף 13.1 לכתב התביעה), אין כל אזכור או סימן של זכויות היוצרים ו/או זכות הבעלות של המבקשות בסימני המסחר המצוים בבעלותן (כל אחת לגבי מוצריה וסימניה שלה כנטען בסעיף 13.2 לכתב התביעה), ועל גבי אריזות המשחקים המזויפים קיים עירוב של דמויות מסדרות שונות וזאת בניגוד למדיניותן לייחד משחקים לסדרות הטלוויזיה השונות. המבקשות טוענות כי המשיבה 1 מפרה את זכויות היוצרים שלהן, מבצעת העתקה שלא כדין וללא הרשאה מהן של המוצרים והזכויות השייכים להן, גורמת להן לנזקים כספיים כתוצאה ממכירת משחקים מזויפים, וכן פוגעת המשיבה 1 גם בזכות המוסרית שלהן ובכלל זה בזכותן שלא ייעשה כל סילוף או שינוי של משחקי הבקוגן והדרגון בול המקוריים, ולא תקופח זכותן לכך שכל מוצר המיוצר במסגרת המותגים בקוגן ו/או דרגון בול ייקרא על שמותיהן, כל אחת לגבי מותגיה. בנוסף לכך טוענות המבקשות בכתב תביעתן כי המשיבה 1 מבצעת כלפיהן עוולה של התערבות לא הוגנת כמוגדר בסעיף 3 לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט - 1999 (להלן: חוק עוולות מסחריות), עוולה של גניבת עין, כמוגדר בסעיף 1 לחוק עוולות מסחריות, עוולה של הטעיה בניגוד לסעיף 2 של חוק הגנת הצרכן, התשמ"א - 1981, הפרה של סעיף 60(א)(2) לפקודת סימני מסחר [נוסח חדש] התשל"ב - 1972, עוולה של רשלנות על פי פקודת הנזיקין [נוסח חדש], עוולה של גזל על פי פקודת הנזיקין [נוסח חדש], ופגיעה במוניטין של המבקשות אשר הינו פרי עמל והשקעה מרובה ומהווה נכס קנייני שלהן וזכות משפטית מוכרת על-פי הדין. כמו כן טוענות המבקשות כי משיבה 1 מפיקה טובת הנאה מקניינן הייחודי והמקורי ללא כל זכות שבדין ובעשותה כן היא מעוולת כלפיהן בעוולה של עשיית עושר ולא במשפט בהתאם להוראות חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט - 1979. המשיבות אף טוענות כי במעשיה פוגעת המשיבה 1 בזכות היסוד החוקתית שלהן לקניין המעוגנת בסעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, התשמ"ב - 1982 ובהפירה חובות חקוקות היא גם מבצעת כלפיהן עוולה של הפרה חובה חקוקה בהתאם להוראות סעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. בסעיף 48 של כתב התביעה מבקשות המבקשות לצוות על המשיבה 1 לחדול לאלתר ולהימנע בעתיד מכל פעילות המפרה או הפוגעת בזכויותיהן, וכן להימנע מכל פעילות הנוגעת במישרין ו/או בעקיפין למשחקים המזויפים ובכלל זה להימנע מלייבאם ו/או לשווקם ו/או להפיצם ו/או למוכרם ו/או לפרסמם. בסעיף 49 של כתב התביעה עותרות המבקשות לקבלת צו בהתאם לסעיף 59א(א)(1) לפקודת סימני המסחר אשר יורה למשיבות, ובמיוחד למשיבה 2, על השמדת כל משחקי הבקוגן המזויפים. בסעיף 50 של כתב התביעה מבקשות המבקשות סעד של מתן חשבונות ובסעיף 51 הן עותרות לסעדים כספיים כנגד המשיבה 1. בסעיף 52 של כתב התביעה מתבקש בית המשפט אף להעתר לבקשתן של המבקשות לפיצול סעדים הואיל ונזקיהן טרם התגבשו. 2. במסגרת בקשתן למתן פסק-דין בהעדר הגנה כנגד המשיבה 1 (להלן: "הבקשה"), טוענות המבקשות כי כתב התביעה שעיקריו פורטו לעיל הוגש על ידן כנגד המשיבות ביום 24.11.09. לטענתן, וכמפורט בסעיף 2 של הבקשה, הן המציאו את כתב התביעה לעמיל המכס אשר בידיו הפקידה המשיבה 1 את הטיפול בשחרורם מהמכס של הטובין המצויים בלב המחלוקת ואשר יובאו על ידן לישראל. המדובר בחברת "יחדיו שילוח בנלאומי ועמילות מכס בע"מ" (להלן: "עמיל המכס") אשר חתומה על אישור המסירה המצורף כנספח מס' 1 של הבקשה. ב. טענות המבקשות 1. בסעיף 3 של הבקשה מבהירות המבקשות כי כתב התביעה נמסר על ידן לעמיל המכס של המשיבה 1 מאחר ומקום מושבה של המשיבה 1 הוא בחברון, דהיינו בשטחי הרשות הפלשתינית. לטענתן, הנסמכת על החלטה אשר ניתנה על ידי בית המשפט המחוזי בת"א (כב' השופט י. זפט) בבש"א 3069/03 MERCK FROSST CANADA נ' PHARMACEUTICAL COMPANY BIRZEIT PALESTINE (פורסם במאגרים המשפטיים) (ניתן ביום 29.4.2003) (להלן: פסק הדין בעניין בירזייט), מסירה לעמיל המכס עבור המשיבה 1 מהווה המצאה למורשה כנדרש על פי תקנה 482 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן - "תקנות סד"א"). 2. המבקשות טוענות כי בדיקה שנערכה על ידן במרכז המידע הארצי של מערכת בתי המשפט ביום 03.01.2010 העלתה כי חלף למעלה מחודש ימים מהמועד בו הומצא על ידן כתב התביעה לידי עמיל המכס של המשיבה 1 מבלי שהמשיבה 1 טרחה להגיש לבית המשפט כתב הגנה כנגד התובענה. בנסיבות אלה, כך סבורות המבקשות, ובהתאם לאמור בתקנה 97 לתקנות סד"א - משחלף המועד הקבוע בתקנות סד"א להגשת כתב הגנה מבלי שהמשיבה 1 הגישה לבית המשפט כתב הגנה מטעמה - מן הראוי שבית המשפט יתן פסק דין כנגדה שלא בפניה על יסוד כתב התביעה בלבד. לפיכך עותרות המבקשות לבית המשפט בבקשה ליתן פסק דין בהעדר הגנה כנגד המשיבה 1 על מלוא סכום התביעה המסתכם בסך (קרן) של 100,000 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל (ראה סעיף 9 לבקשה). בנוסף לכך מתבקש בית המשפט להורות על השמדת המוצרים המזויפים אשר יובאו לישראל על ידי המשיבה 1 והמעוכבים על ידי המשיבה 2 (תיק עיכוב 82/09/1665). בהעדר הגנה מתבקש גם בית המשפט לאפשר למבקשות לבצע את השמדת המוצרים המזויפים הנ"ל ולחייב את המשיבה 1 בתשלום דמי אחסנת המוצרים המזויפים ובהוצאות השמדתם. כמו כן מתבקש בית המשפט להורות על שחרור הערבות הבנקאית אשר הופקדה על ידי המבקשות אצל המשיבה 2 בהתאם להוראות פקודת המכס [נוסח חדש] וזאת תוך 14 ימים ממועד ביצוע השמדת המוצרים המזויפים ולאחר פרעון מלוא הוצאות האחסון וההשמדה של המוצרים המזויפים הנ"ל (סעיף 11 של הבקשה). בנוסף מתבקש בית המשפט ליתן צו מניעה קבוע אשר יורה למשיבה 1, כפי שכבר פורט לעיל, לחדול לאלתר ולהימנע בעתיד מכל פעילות המפרה והפוגעת בזכויותיהן של המבקשות בפטנט ובסימני המסחר "בקוגן" ו"דרגון בול" (סעיף 12 של הבקשה). בית המשפט אף מתבקש על ידי המבקשות להורות על החזר אגרה ששולמה על ידי המבקשות בהתאם להוראות תקנות בתי המשפט , תשס"ז- 2007 מאחר וטרם התקיימו הליכים כלשהם בפני בית המשפט, וכן לחייב את המשיבה 1 בהוצאות הבקשה בצירוף שכר טרחת עורך דין ומע"מ בגינו (כמפורט בסעיפים 13 ו-14 של הבקשה). ג. דיון והכרעה 1. המבקשות מבססות את בקשתן למתן פסק דין בהעדר הגנה כנגד המשיבה 1 על הסכמתו של ב"כ המשיבה 2 בבקשה זו (ראה סעיף 4 של הבקשה) וכן על פסיקתו של בית המשפט המחוזי בת"א בבש"א 3069/03 MERCK FROSST CANADA נ' PHARMACEUTICAL COMPANY BIRZEIT PALESTINE . באותו עניין אכן נפסק כי מאחר ותכליתה של המסירה היא להבטיח את הגעת כתב התביעה לידי הנתבע אזי "... הזיקה בין בעל הטובין ובין עמיל המכס מבטיחה כראוי את תכלית המסירה, ומצדיקה התייחסות אל עמיל המכס כאל מי שהופקד על ידי בעל הטובין לנהל את עסקיו בכל הנוגע לטובין בציר הזמן מעת הגעת הטובין לנמל ועד מסירתם לבעלים או לפקודתם". (ראו סעיף 2 של פסק הדין בעניין בירזייט). 2. תקנה 482 לתקנות סד"א עוסקת בהמצאה למורשה בהנהלת עסקים וזו לשונה: "(א) היתה התובענה בענין עסק או עבודה נגד אדם שאינו גר באזור השיפוט של בית המשפט המוציא כתב בי-דין, די בהמצאת הכתב למנהל או למורשה, העוסק אותה שעה בעצמו מטעם האדם בהנהלת העסק או העבודה באותו אזור שיפוט. (ב) לענין תקנה זו, רואים קברניט של אניה כמורשהו של בעל האניה או של שוכרה". 3. המצאת כתב תביעה לידי תושב חוץ הנתבע בבית משפט ישראלי חייבת לעשות בהתאם להוראות הקבועות בתקנות סד"א שכן ההמצאה הזו היא המקנה לבית משפט ישראלי את הסמכות הבינלאומית לדון בתביעה אשר הוגשה כנגד נתבע זר (ראו: ד"ר זוסמן סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית (שלמה לוין עורך, עמ' 35-36 ו-228-229). אחת הדרכים להמצאת כתב בי דין, בענייננו - המדובר בכתב התביעה, לידי נתבע הנמצא מחוץ לגבולות המדינה היא באמצעות ביצוע המצאה לידי אדם הנחשב על פי התקנות כ"ידו הארוכה" של הנתבע הזר (ראו: זוסמן, שם, עמוד 233). אכן, כאשר מדובר ב"מורשה עסקי" תחול הוראת תקנה 482 הדנה ב"המצאה למורשה בהנהלת עסקים". תקנה 482 קובעת כי ניתן להמציא כתב בי דין למנהל או למורשה העוסק אותה שעה בעצמו בהנהלת העסק או העבודה באותו אזור שיפוט מטעם אותו תושב חוץ. משכך, כבר נקבע כי המצאה באופן אישי למנהל חברה בעת שהתייצב לדיון בבקשה לסעדים זמניים - מהווה המצאה כדין על פי תקנה 482 (ראו לעניין זה: א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית (2009) בעמוד 722). במהלך השנים אומץ בפסיקת בתי המשפט בערכאות השונות מבחן "מידת אינטנסיביות הקשר שבין הנתבע לבין המורשה". כך נפסק, בין היתר, גם על ידי כב' השופט א' גרוניס ברע"א 11556/05 קמור רכב בע"מ ואח' נ' חיים חימו ואח' פורסם במאגרים המשפטיים) (ניתן ביום 27.2.06) בקובעו כי "המבחן העיקרי שאומץ בפסיקה לצורך קיומה של דרישת הרשאה הוא אינטנסיביות הקשר בין הנתבע לבין המורשה. המבקש להמציא כתב בי דין לידי מורשה נדרש להראות קיומו של שיתוף פעולה בין המורשה לבין הנתבע, במידה כזו שסביר להניח כי המורשה יעביר לידיעת הנתבע את דבר ההליכים שהוגשו נגדו". לטעמי, יש לכפוף את מידת האינטנסיביות הנדרשת לצורך ביסוס דרישת ההרשאה כנדרש על פי תקנה 482 לתקנות סד"א, לנוסחה של הסיפא של תקנה זו במובן זה שעל אותו מורשה לעסוק אותה שעה בעצמו בהנהלת העסק או העבודה מטעם אותו בעל דין המוחזק כמי שמינה אותו כמורשה. כפועל יוצא מכך יש לבחון את מידת האינטנסיביות של הקשר הזה באספקלריה של הפעילות העסקית של הנתבע בתחומו של אזור השיפוט ואת מידת מעורבותו הפעילה של המורשה בפעילות עסקית זו. אכן, תמים דעים אני עם השקפתו של כב' השופט י. זפט בפרשת בירזייט כי יש לייחס חשיבות למועד ביצוע המסירה לשם בחינת ציר הזמן שלגביו נטען כי קיים קשר אינטנסיבי בין המורשה לשולחו, אולם בחינה זו איננה מייתרת את בחינת טיב ומהות הקשר שבין המורשה לשולח כנדרש מנוסח התקנה עצמה. 4. סעיף 1 בחוק סוכני המכס, תשכ"א - 1964 (להלן: "חוק סוכני המכס") מגדיר "סוכן מכס" כ"אדם העושה פעולת מכס בשביל זולתו דרך שירות לכל, והוא רשום בפנקס סוכני המכס לפי חוק זה". באותו סעיף מוגדרת "פעולת מכס" כ"כל עשייה למען הזולת כלפי רשויות המכס בקשר לייבוא, לייצור או למעבר טובין, ששר האוצר קבע אותה בצו". ניתוח הדברים כאמור מעלה כי אין מחלוקת על כך שסוכן המכס, ובענייננו - עמיל המכס כפי שהוגדר לעיל, הוא מי שנדרש לבצע שירות עבור לקוחו במסגרת ביצוע "פעולת מכס" כהגדרתה בחוק סוכני המכס. ההרשאה הניתנת אפוא לסוכן המכס על ידי לקוחו מוגבלת לביצוע פעולת מכס בלבד. תימוכין למסקנה זו ניתן למצוא באמור בסעיף 3 (א) לחוק סוכני מכס המדגיש, בין היתר, כי "לא יעשה אדם פעולת מכס אלא אם כן הוא סוכן מכס או פקיד רישוי". ברור איפוא כי המבקש לשחרר טובין השייכים לו מהמכס חייב להזקק לשירותיו של סוכן מכס הואיל והעיסוק בעניין זה טעון רישום בפנקס סוכני המכס המצריך כשלעצמו קיומם של תנאים המוגדרים בחוק סוכני המכס (סעיפים 3 ו - 5 של חוק סוכני המכס). 5. השאלה האם ההמצאה לעמיל מכס מהווה המצאה כדין לפי תקנה 482 לתקנות סד"א טרם נידונה על ידי בית המשפט העליון אשר טרם קבע הלכה מחייבת בעניין זה (ראו לעניין זה: רע"א 2736/98 Habboub Bros. Co. ואח' נ. Nike Internationak L td (פורסם במאגרים המשפטיים) (ניתן ביום 6.3.2000) (בפיסקה 7 של ההחלטה). 6. ראוי להדגיש כי המבקשות לא הביאו ראיות כלשהן המבססות את מידת האינטסיביות של הקשר שבין המשיבה 1 לבין עמיל המכס שלה באופן אשר יאפשר לקבוע באופן מבוסס כי עמיל מכס זה אכן מהווה את ידה הארוכה של המשיבה 1 "בהנהלת העסק או העבודה" כמצוות תקנה 482(א) לתקנות סד"א. העובדה כי המשיבה 1 נאלצה למנות סוכן מכס אשר יטפל מטעמה בשחרורם מהמכס של הטובין אשר יובאו על ידה לישראל הואיל וזו דרישה הקבועה בחוק סוכני המכס אין פירושה כי עמיל המכס, כהגדרתו לעיל, הינו מורשה מטעמה של המשיבה 1 לקבלת כתבי בי- דין או כי יש להחזיקו כמי שמונה על ידה לשמש כמנהל או כמורשה מטעמה בהנהלת עסקיה או עבודתה בישראל. בעניין זה יובהר כי על אף שהתובענה שבפני עוסקת בטובין המופקדים אצל המשיבה 2 הרי שאין עניינה של התובענה ב"פעולת מכס" כהגדרתה בחוק סוכני המכס. אכן, לפסק הדין אשר ינתן בתובענה זו תהיינה השלכות על גורל הטובין המופקדים אצל המשיבה 2 אך התובענה שבפני עניינה הפרת זכויות הקנין הרוחני של המבקשות במוצרים אשר לטענתן זויפו על ידי המשיבה 1. סקירת יתר המסמכים שהומצאו לבית המשפט על-ידי המבקשות מעלה אף היא כי לא הוצגה כל ראיה התומכת במסקנה כי עמיל המכס, כהגדרתו לעיל, הוסמך על ידי המשיבה 1 לטפל מטעמה בתביעה זו אשר הטיפול בה חורג מהמוגדר בחוק סוכני המכס כ"פעולת מכס". 7. על מידת האינטיסביות של הקשר הנדרש בין המורשה לבין בעל הדין הזר לצורך החלתה של תקנה 482(א) לתקנות סד"א ניתן ללמוד גם מנוסחה של תקנה 482(ב) המהווה המחשה לכך. תקנה 482(ב) לתקנות סד"א קובעת כי "לענין תקנה זו, רואים קברניט של אניה כמורשהו של בעל האניה או שוכרה". ברור איפוא כי קברניט המופקד על עסקו של בעל האניה או של שוכר האניה אכן מהווה את ידו הארוכה בניהול עבודתו במסגרת עסקו המתייחס לאניה. למותר לציין כי אין לגזור גזירה שווה בענין זה לגבי עמיל המכס אשר הוסמך לבצע פעולות מכס בלבד ואף זאת עקב דרישת הדין לכך שכל אדם ימנה סוכן מכס מטעמו לצורך ביצוע פעולות מכס. 8. באשר לציר הזמן: במסגרת הבקשה העדיפו המבקשות לבסס טיעונן בדבר קיומם של התנאים הנדרשים לשם חלותה של תקנה 482(א) במקרה הנוכחי על העובדה שהמשיבה 1 שכרה בעבר את שירותיו של עמיל המכס לשם הטיפול בשחרורם מהמכס של הטובין אשר יובאו על ידי המשיבה 1 לישראל ואשר נתפסו על ידי המשיבה 2. אולם ראוי לציין כי המבקשות לא המציאו לבית המשפט ראיה כלשהי על כך שהקשר אשר נוצר בזמנו בין המשיבה 1 לבין עמיל המכס אכן נשמר גם בזמן המצאת התביעה לידי עמיל המכס של המשיבה 1 וכי מתקיימת ביחסיהם האינטסיביות הנדרשת לצורך הסקת המסקנה כי עמיל המכס יודיע למשיבה 1 על דבר הגשת התביעה הנוכחית כנגדה. באשר למבחן המהותי בדבר טיב ומהות הקשר שבין הנתבע הזר והמורשה: בית המשפט העליון נדרש לא אחת לדיון בסוגיה שעניינה ניהול מתמשך של "סניף" בישראל מטעם חברה זרה כקריטריון לבדיקת האינטנסיביות. ההלכה המנחה בנושא זה נפסקה מפי כב' השופט ש. לוין ברע"א 2652/94 עמיחי טנדלר נ' לה קלוב מדיטראנה (ישראל) ואח' (פורסם במאגרים המשפטיים) (ניתן ביום 25.8.04). באותו מקרה היה מדובר ברשת בינלאומית שמרכזה בצרפת ואשר התנהלה באמצעות תאגידים נפרדים ברחבי העולם ובין היתר גם בישראל. בבוחנו את כשרות ההמצאה אשר בוצעה לתאגיד הישראלי איזכר כב' השופט ש' לוין מספר מאפיינים המלמדים על קשר הדוק בין התאגידים, באופן שניתן לראות בתאגיד הישראלי "סניף" של התאגיד הצרפתי. כך למשל אוזכר הדמיון בשמות התאגידים וסמלם המשותף המעיד על אינטרס משותף של קידום מכירות והשתייכות לגוף אחד, ההחזקה של התאגיד הצרפתי בכל מניותיו של התאגיד הישראלי, העובדה כי שניים מתוך שלושת מנהליו של התאגיד הישראלי הינם צרפתיים כשאחד מהם הוא מנהל בתאגיד הצרפתי. בנוסף לכך הודגשה העובדה שישיבות ההנהלה של התאגיד הישראלי מתקיימות מדי פעם בצרפת, העובדה שהתאגיד הישראלי מקבל הזמנות עבור התאגיד הצרפתי, ורק עבורו, בצירוף העובדה שהתאגיד הישראלי מוסמך להנפיק קבלות בשם התאגיד הצרפתי מראות בבירור כי מטרת קיומו של התאגיד הישראלי הינה שיווק של התאגיד הצרפתי לתושבי הארץ ותפעולו בארץ (לניתוח של סוגיה זו ראו: ת"א 6696-10-08 אלמור חשמל התקנות ושירותים (1986) בע"מ נ' סימנס ישראל בע"מ ואח' (פורסם במאגרים המשפטיים) (ניתן ביום 15.1.09)). במקרה שלפני, זולת מינויו של עמיל המס לצורך פעולות מכס עבור המשיבה 1, לא מצאתי סממנים כלשהם העשויים לבסס מסקנה בדבר אינטנסיביות הקשר בין המשיבה 1 לבין עמיל המכס היוצרת את הזיקה הנדרשת בין הנתבע הזר ומורשהו לבין סמכות השיפוט הישראלית. לא נטען, וממילא לא הוכח, כי עמיל המכס מקיים קשר הדוק עם המשיבה 1 בנוגע ל"הנהלת עסקה" נשוא התובענה זאת להבדיל מהמקרים בו בוסס קשר זה באמצעות סוכנות, נציגות או סניף בישראל של נתבע זר. ההיזקקות לשירותיו של עמיל המכס נדרשת מכוח הדין ואין בה כדי להעיד על יצירת שיתוף פעולה עסקי עם המשיבה 1 במסגרת ניהול עסקיה בישראל, וממילא שבנסיבות המקרה שלפני לא ניתן להתייחס לעמיל המכס כאל "ידה הארוכה" של המשיבה 1 לצורך קבלת מסמכי בי-דין. 9. בנוסף לכל האמור לעיל אציין כי לבקשה צירפו המבקשות 2 מסמכים בלבד. האחד - מסמך שכותרתו "אישור מסירה" הכולל את חתימתו של השליח - המוסר וכן את חתימתה של עמיל המכס, דהיינו - "חברת יחדיו - שילוח בינלאומי ועמילות מכס בע"מ", והשני - נוסח של פסיקתה המיועדת לחתימת בית המשפט. עיון במסמך המכונה "אישור מסירה" מעלה כי לא סומן כלל איזה כתב בי- דין נמסר על ידי שלוחן של המבקשות לידי עמיל הנכס הנ"ל. פרט לפגם זה שנפל במסמךזה המכונה "אישור מסירה" ראוי לציין כי המבקשות לא צרפו כלל תצהיר כדין המפרט את אופן ביצוע המסירה בפועל ואת סוג המסמכים שנמסרו לידי מקבל המסירה כנדרש בתקנות סד"א. ד. סיכום ומסקנות 10. לנוכח כל המובא לעיל, אני סבור כי בנסיבות העניין לא ניתן לראות בהמצאה שבוצעה לעמיל המס, "יחדיו שילוח בינלאומי ועמילות מכס בע"מ", כהמצאה העונה על תנאיה של תקנה 482 לתקנות סד"א. בנסיבות אלה ומאחר והמשיבה 1 הינה חברה אשר מקום מושבה בשטחים המוחזקים אזי על המבקשות לפעול בהתאם לקבוע בתקנות סדרי דין (המצאת מסמכים לשטחים המוחזקים), תש"ל-1969, ואין צורך במקרה זה כי המבקשות תבקשנה מבית המשפט היתר להמצאה אל מחוץ לתחום השיפוט על-פי תקנה 500 לתקנות סד"א. כך נפסק על-ידי בית המשפט העליון בע"א 489/85 מאהר פרחאן סאלחאת, קטין נ' עיריית שכם ואח', פ"ד מב(1), 497, עמ' 502: "משהומצא לבעל דין הנמצא בשטחים המוחזקים כתב תביעה על פי תקנות ההמצאה בשטחים - הסמכות הבינלאומית כלפיו נרכשת ואין צורך בנטילת היתר להמצאה אל מחוץ לגבולות המדינה על פי תקנות 500-501 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984" (לעניין הטעם העומד ביסוד הלכה זו ראו: ע"א 211/73 אמין מחמד שורפה נ' פימה וקסלר, פ"ד כח(1), 512, עמ' 516). לאור כל האמור אני מורה כי על המבקשות להמציא את כתבי בי-הדין נשוא התובענה למשיבה 1, וכן החלטה זו, בהתאם למפורט בתקנות סדרי דין (המצאת מסמכים לשטחים המוחזקים), תש"ל-1969. מכס