העתקת כתבי בי דין

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא העתקת כתבי בית דין: 1. הערעור והערעור שכנגד הם על פסק דין של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת חנה לפין-הראל) בת"א 8034/06 מיום 31/12/09, לפיו נקבע, כי העתקה שנעשתה על ידי עו"ד י' סגל (להלן: עו"ד סגל) של עתירה אשר הוגשה לבג"ץ על ידי עו"ד א' גולדהמר (להלן: עו"ד גולדהמר), כשנתיים לפני כן מהווה הפרה של זכויות יוצרים, ובגין הפרה זו חייב בית המשפט את עו"ד סגל לשלם לעו"ד גולדהמר פיצוי בסכום כולל של 50,000 ש"ח, נכון ליום 16/6/09 וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 25,000 ש"ח בצרוף מע"מ כחוק, נכון ליום 31/12/09. הרקע והנסיבות הצריכים לעניין: 2. הפירוט העובדתי הובא בפסק הדין של בית משפט קמא, ואין לנו אלא להדגיש את עיקרי הדברים: - עו"ד גולדהמר אשר ייצג מספר רשויות מקומיות - עיריית קריית מוצקין, עיריית קריית ים ועירית קריית ביאליק - הגיש ביום 25/8/04 עתירה לבג"ץ שמספרה 7805/04, שעיקרה תקיפת החלטת שר הפנים לעגן המלצות ועדת חקירה בנוגע לאופן ניהולם של שטח בתי הזיקוק והשטחים הכלואים בין רשויות מסוימות (להלן: עתירת גולדהמר). ברקע העתירה האמורה הגדרת מתחם בתי הזיקוק באזור מפרץ חיפה (להלן: המתחם) אשר מאז ימי השלטון של הנציב העליון הבריטי, נחשב כשטח חסר מעמד מוניציפאלי. על-פי תנאי הזיכיון שניתן בשנת 1933 לחברת הנפט האנגלו-איראנית, לצורך הפעלת בתי הזיקוק, היה אמור שטח המתחם לחזור למדינה, שבאה במקומו של הנציב העליון הבריטי בשנת 2003, והשאלה התעוררה בנוגע לגבולות שיפוט חיפה, קריית אתא, נשר והשטחים חסרי מעמד מוניציפאלי "הכלואים" ביניהם. לצורך זה מינה שר הפנים בחודש פברואר 2002 וועדת חקירה. על-פי המלצות וועדת החקירה שנמסרו בספטמבר 2003, הומלץ להעביר את כול שטח המתחם לשטח השיפוט של עיריית חיפה, והמתחם ינוהל באמצעות מינהלה משותפת של ארבע הרשויות הגובלות במתחם: חיפה, קריית אתא, נשר וזבולון, וכי עודפי התקבולים נטו בסוף כול שנה, יחולקו בין אותן רשויות גובלות. בעקבות מסקנות אלה הוגשה כאמור עתירת גולדהמר. - ביום 19/3/06 הגישה המועצה המקומית קרית טבעון באמצעות עו"ד סגל עתירה באותו עניין נגד אותם גורמים ועל רקע החלטות אותה ועדה, במסגרת תיק בג"ץ 2461/06 (להלן: "עתירת סגל"). 3. ביום 20/4/06 הגיש עו"ד גולדהמר תביעה נגד עו"ד סגל ונגד המועצה המקומית קרית טבעון (להלן: המועצה), במסגרתה טען כי עו"ד סגל העתיק כמעט מילה במילה מתוך כתבי הטענות שהוגשו על ידו במסגרת עתירת גולדהמר, כשנתיים לפני כן, וכי "עתירת סגל", שאינה אלא העתק כאמור, מהווה הפרה של זכויות יוצרים של עו"ד גולדהמר. מאחר שעו"ד סגל אף זכה בפרסום עקב אותה עתירה שהגיש, ועשה כן שלא כדין, התבססה תובענת גולדהמר גם על עילת עשיית עושר שלא כדין. בשלבים מוקדמים של הליך התובענה הגיעו עו"ד גולדהמר והמועצה המקומית טבעון לידי הסדר פשרה שקיבל תוקף של פסק דין ולכן לא נוהל התיק נגדה בבית משפט השלום ומן הטעם האמור, אף איננה בעלת דין בערעור. פסק הדין של בית משפט השלום: 4. מבחינה עובדתית קבע בית המשפט כי השוואת עתירת סגל לעתירת גולדהמר מורה כי אכן הייתה העתקה כמעט "מושלמת" של עתירת גולדהמר לעתירת סגל, עד כדי העתקת שגיאות ו/או טעויות דפוס. עוד קבע בית משפט השלום כי מעבר להגדרה בחוק הפרשנות ובפסיקה כי העתקה ללא רשות היא כפשוטה מעשה שאינו הגון, הרי שמבחינה משפטית, תוך הפניה לפסיקה שניתנה בנושאים דומים (ת"א (י-ם) 7417/05 סורוקר-אגמון, קניין רוחני נ' רמי ארטמן, עו"ד, תק-מח 2007(2) 12234; ע"א 23/81 הרשקו נ' אורבוך, פ"ד מב(3) 75; ע"א 513/89 Interlego נ' .Exin - Lines Bros S. A, פ"ד מח(4), 133 (להלן: פרשת אינטרלגו)), ניתן להגיע למסקנה כי כתבי בי-דין, כגון כתב תביעה, הגנה, בקשה, וכן עתירה לבג"ץ מהווים "יצירה ספרותית" כהגדרתם בחוק היוצרים- 1911, ולכן הפרת הזכות כזכות יוצרים יכול שתתקיים, מותנה בבדיקה ספציפית של נסיבותיו של אותו מקרה. 5. בתיק דנן הגיע בית משפט השלום למסקנה כי אכן הייתה הפרה של זכות היוצרים במיוחד שכתיבה ויצירה של עתירה כגון זו שהייתה מושא ההעתקה, דורשת השקעה ולימוד, ויישום הידע המשפטי, לרבות מאמץ באיסוף נתונים הדרושים לתקוף את החלטות שר הפנים והוועדה. במקרה זה עו"ד סגל לא רק שלא ביקש רשות להעתיק את העתירה, אלא עמד על דעתו כי נהג כשורה וטען שהוא רשאי להעתיק את המסמך וכי אין מקום להתנצל, ובכך הגדיל את חוסר תום ליבו בפרשה. בית משפט קמא ציין עוד שהעובדה שהעתירה נחתמה על ידי עורך דין ממשרדו של עו"ד גולדהמר אין בה כדי לשנות את התוצאה, כי הרי כל אחד מהם הוא בעל זכות היוצרים, והעובדה שהאחד חתם והאחר לקח חלק בהדרכה, בליבון ובסגנון העתירה אין בה כדי לשנות את התוצאה. עוד הבהיר בית משפט קמא, כי במקרה דנן הוכח כי עו"ד גולדהמר לקח חלק פעיל בכול השלבים המוקדמים של הכנת העתירה, מן השלב המוקדם של איתור החומר ואיסוף חומר הנתונים הרלוונטי, ועד להדרכה בסגנון העתירה ובעריכתה. לכן התוצאה לפיה הופרה זכות היוצרים של עו"ד גלדהמר, עומדת בעינה. על בסיס האמור קבע בית משפט השלום כי הפיצוי מגיע לעו"ד גולדהמר. סכום הפיצוי הכולל שנפסק לחובת המערער הועמד על 50,000 ש"ח, כאשר זה מורכב מ: הפרת זכות יוצרים - 30,000 ₪; הפרת הזכות המוסרית - 15,000 ש"ח; התעשרות שלא דין - 15,000 ש"ח. טענות בעלי הדין בערעור: 6. בערעור העיקרי טען עו"ד סגל כי לא הפר זכות יוצרים, מן הטעם שאין זכות יוצרים בכתבי בי-דין, וכי במקרה דנן, גם לו קיימת הייתה זכות יוצרים בכתב בי-דין, הרי שזו לא הופרה. בנוגע לעצם חיוב בפיצוי לרבות שיעורו, טען עו"ד סגל שטעה בית משפט קמא מאחר שפסק כפל פיצוי, ואף העניק סעד בחריגה מן הסעדים שנתבקשו, כך למשל בנוגע לפיצוי בגין מוניטין, אשר לא נתבע ונזק כזה לא הוכח. לעמדת עו"ד סגל, מאחר שהתביעה העיקרית הוגשה גם נגד קרית טבעון, הרי שבנוגע לשיעור הפיצוי שנקבע, היה על הערכאה הדיונית להשוות בין סכום הפיצוי שניתן על בסיס הסכמה בהסדר בין עו"ד גולדהמר למועצה המקומית קרית טבעון לבין חבותו הנטענת בתביעה שהוגשה. עו"ד סגל הוסיף וטען כי משהעמיד בית המשפט את הפיצוי הסטטוטורי על שיעורו המקסימאלי, והן בכל יתר הפיצוי הנוסף הרי שיש לראות בפיצוי הנוסף שפסק לטובת המשיב (סכום של 30,000 ש"ח) כפיצוי אסור בהיותו כפל פיצוי. עו"ד סגל טען עוד נגד פסיקת פיצוי בגין הפרת זכות מוסרית וכן טען נגד פסיקת פיצוי נוסף בשל עשיית עושר שלא במשפט, וכל זאת מבלי שיוכח נזק ממשי. עוד הוסיף עו"ד סגל כי מאחר שהמחלוקת התמקדה בשאלה משפטית - אם העתירה היא בגדר "יצירה ספרותית" - לא היה מקום לפסוק הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום של 25,000 ש"ח. 7. עו"ד גולדהמר ביקש לדחות את טענות עו"ד סגל ולאשר את פסק הדין של בית משפט השלום. בערעור שכנגד טען עו"ד גולדהמר נגד סכומי הפיצוי שנפסקו לטובתו בשני ראשי הנזק שהם: פגיעה במוניטין ופיצוי במסגרת תביעה מכוח עשיית עושר ולא במשפט. לעמדתו, שיעורם הנמוך שנקבע בולט בהשוואה לפסקי דין אחרים שנתנו באותו נושא, ולכן יש לדעתו להעלות את שיעורם, במיוחד כאשר הוכחה גם עוולה של הפרת חובה חקוקה בין היתר לפי סעיפים 53 ו- 61 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961 וכן לפי סעיף 2 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), תשמ"ו-1986, המורים על חובת ההגינות ושמירה על כבוד המקצוע. דיון ומסקנות: 8. המחלוקת האמורה יכולה להיבחן בשני מישורים עיקריים: האחד, אם עתירת גולדהמר היא בגדר "יצירה ספרותית" החוסה תחת הגנת זכויות היוצרים, ולכן העתקתה היא בגדר הפרה; ולצורך כך יש לעמוד גם על מאפיינה של "זכות יוצרים". האחרת, ובהנחה שאין אנו מכריעים במחלוקת הראשונה, אם העתקת העתירה, ללא קבלת רשות מראש מעו"ד גולדהמר, מהווה בנסיבות העניין עשיית עושר ולא במשפט, באופן המזכה את עו"ד גולדהמר בפיצוי. שאלות אלה עלו בע"א 8485/08 (The FA Premier League Limited נ' המועצה להסדר הימורים בספורט (ניתן ב- 14/3/10, להלן: פס"ד הסדר ההימורים)) שעסק בעיקר בשאלה מהי "יצירה ספרותית" המזכה את יוצרה בהגנת החוק. ברע"א 5768/94 (א.ש.י.ר בוא יצור והפצה נ' פורום אביזרים ומוצרי צריכה בע"מ, פ"ד נב(4) 289, להלן: פס"ד אשיר), נקבע עקרונית כי העדר הגנה על יצירה/נכס כקניין רוחני, אינה מאיינת אפשרות תביעה על בסיס עילה של עשיית עושר ולא במשפט. על עקרון זה חזר בית המשפט העליון בע"א 2287/00 (שוהם מכונות ומבלטים בע"מ נ' שמואל הרר, אלומל בע"מ, משה לוי, ניתן ביום 5/12/05 (להלן: פס"ד אלומל), שם הזכיר בית המשפט את העיקרון האמור, ועמד בעיקר על המבחנים הנדרשים לצורך בחירה נאותה בסעד ההולם: בחירה בין סעד של צו מניעה או סעד של פיצוי כספי בתביעה המבוססת על עילה של עשיית עושר ולא במשפט. נתעכב קמעא בשאלה אם כתבי בית דין ובעיקר עתירה מינהלית, יכול שיהיו "יצירה" מוגנת, ולאחר מכן נבחן התובענה בענייננו, על בסיס עילה של עשיית עושה ולא במשפט. מהי "יצירה ספרותית" מוגנת: 9. בפס"ד הסדר ההימורים הבהיר בית המשפט כי כניסתו לתוקף של חוק זכות היוצרים, התשס"ח-2007 (להלן: החוק החדש) אשר ביטל את החוק הישן - חוק זכות היוצרים, 1911 (להלן: החוק הישן) לא הביא לשינוי הדינים הנוגעים לעניין, והחוק החדש בא לעגן את הפסיקה שניתנה עד לאותו מועד. לצורך קיומה של זכות מוגנת כזכות יוצרים צריך שיתקיימו שני תנאים הכרחיים מצטברים: מבחן היצירתיות ומבחן ההשקעה. אין חולק כי הגנת החוק ניתנת גם ל"יצירה מקורית ספרותית", ואולם הזכות לא תהא קיימת ברעיון, בעובדה או בנתון, כשהם בלבדם, אלא בדרך הביטוי שלהם. כלומר, המאפיין את ההגדרה של זכות יוצרים הוא, דרך הביטוי, יותר מאשר נושאו. עיקר ההדגשה הוא בהיותו של "הנכס" מאופיין ביצירתיות - דרך הביטוי הוא המעניק לאותו נכס שנוצר "מקוריות ייחודית", מתוך כוונה להעשיר את עולם הביטויים, בהתבסס על העובדות, הנתונים והרעיוניות הקיימים (סעיף 32 לפסה"ד). כדי לאבחן את יסוד היצירתיות, אין הכרח להתמקד בתוצר המוגמר אלא בתהליך הכנתו, והשאלה היא, מידת היצירתיות של מלקט החומר ביצירה שיצר, בשלבי גיבושה (סע' 33 של פסה"ד). מרכיב ההשקעה - קל יותר לזהותו. הדרישה היא, כי תהיה השקעה מינימאלית של משאב אנושי כלשהו, הכוללים: זמן עבודה, כישרון, ידע ועוד (סע' 34 לפסה"ד, המפנה גם לפס"ד אינטרלגו (ע"א 513/89 Interlego A/S נ' Exin-Line Bros.S.A, פ"ד מח(4) 133, 173 להלן: פס"ד אינטרלגו). הכוונה הברורה העומדת מאחורי דרישה זו היא, כי יוכל אדם ליהנות מפירות עמלו שלו, ולא מפירות עמלו של אחר, בלא רשות ובלא תמורה (ראה שם, סעיף 26 לפס"ד הסדר ההימורים). 10. מעבר לצורך בקיומם של המרכיבים לעיל - יצירתיות והשקעה - כדי לזכות בהגנתו של חוק היוצרים, יש עוד לעמוד על היחס בין שני המבחנים הנ"ל. בעניין אינטרלגו הודגש דווקא היקף ההשקעה, על חשבון שחיקתה של דרישת היצירתיות או במקומה של דרישת המקוריות (ראה פס"ד אינטרלגו, שם 168 - 170-169, וכן פס"ד הסדר ההימורים בסעיף 35). אולם כל זאת מבלי לבטל את הדרישה ליצירתיות, ולו במידה מינימאלית. מכאן וכמסוכם בסעיף 38 לפסה"ד הסדר ההימורים, שני תנאים הכרחיים צריכים להתקיים כדי ש"הנכס" או "היצירה" שנוצרו יזכו להגנת זכויות היוצרים: מבחן היצירתיות ומבחן ההשקעה, כמרכיבים מצטברים הכרחיים, ואין די בקיומו של אחד מהם. האם עתירה לבג"ץ היא "יצירה ספרותית" מוגנת: 11. עתירה לבג"ץ יכול שתושווה ללקט ספרותי. ביצירה מסוג זה המקוריות היא בבחירה ובסידור של היצירות או של הנתונים בו, לרבות אופן סידורים ועיצובם (ראה סעיפים 42-41 לפסה"ד הסדר ההימורים). הגנה תינתן כאשר עצם האיסוף מחייב יצירתיות הן בבחירת הנתונים והן באופן סידורים וייצוגם. לכן, כאשר לא נעשה כל סינון של נתונים או כאשר הסידור הרשומי הנעשה, אפשרי רק על פי חלופה אמיתית אחת (כמו למשל הכנת מדריך טלפון), הרי שאין לקט כזה מזכה בהגנת החוק. 12. בנוגע ליישום ההסדר הנורמטיבי בענייננו, יודגש כי נקודת המוצא היא, שככל שנקבעו ממצאים עובדתיים על ידי הערכאה הדיונית, בהבדל מהסקת מסקנות, יהוו אלה בסיס למתן פסק דין זה, בערעור. ועוד, בחינת יישומם של המבחנים האמורים בקשר לקביעה אם מדובר ב"יצירה" מוגנת, על מקרים ספציפיים, מורה כי אלה ישתנו ויותאמו על-פי המקרים הקונקרטיים, תוך הבהרה כי המבחנים אינם נוקשים, וכך יש לעשות גם במקרה דנן. 13. בפסק הדין של הערכאה הדיונית נקבע בלשון ברורה וחד משמעית כי הייתה העתקה כמעט מלאה של עתירת גולדהמר על ידי עו"ד סגל לעתירה שהוגשה על-ידו. עוד קבע בית משפט השלום כי ההעתקה נעשתה במתכוון ובמודע, וכי השינויים היחידים שהוכנסו היו שינויים מחוייבים בלבד, כמו "עותרת" במקום "עותרות", או הוספת סעיפים 3-2 שהיו רלוונטיים למועצה של קרית טבעון בלבד. ההעתקה הייתה כל כך "מלאה" ומדוייקת עד כי נשמרו אף מספר הסעיפים ומספר החלקים, ולמעשה ניתן היה לדבר על זהות העתקה. בית משפט השלום סיכם את קביעתו האמורה, תוך הדגשה כי למעט אותם שינויים מחוייבים, הייתה העתקה מלאה, בזו הלשון: "כל שאר סעיפי העתירות זהים לחלוטין ובכלל זה ציטוטים והפניות לפסקי דין וההדגשות בתוכם. הדבר נכון הן לגבי טיעונים עובדתיים והן לגבי טיעונים משפטיים והן לגבי מלל אחר. במילים אחרות, הטענה להעתקה היא נכונה עתירת סגל הועתקה כמעט בשלימותה מעתירה גולדהמר". (עמ' 6 ש' 9-7 לפסה"ד של בית משפט השלום). בהמשך פסק הדין מתייחס ביהמ"ש למבחן ההשקעה וקובע, כי אין ספק שבכתיבת העתירה וביצירתה, הושקעו לימוד, יישום הידע המשפטי, מאמץ באיסוף הנתונים הדרושים כדי לתקוף את החלטות שר הפנים והוועדה, עצם כתיבת הטיעונים, התיאור העובדתי וההשלכות הצפויות. כל אלה מצביעים על עבודה ניכרת ורבה, אשר עו"ד סגל "חסך" לעצמו, ובכך למעשה הפר את זכות היוצרים המוגנת של עו"ד גולדהמר ב"יצירה" שהיא העתירה שהוגשה. אין ספק שקביעות אלה יש בהן לבסס ממצא נדרש של מרכיב ההשקעה, לצורך בחינת יצירה כ"יצירה ספרותית" מוגנת. ואולם כאמור מבחן זה, על אף היותו הכרחי, אינו בלעדי אלא מצטבר למרכיב היצירתיות. 14. בנוגע לבחינת קיומה של זכות היוצרים בהתייחס לאלמנט "היצרתיות", קבע בית משפט השלום, כי עתירה כמו גם כתב תביעה, הגנה, בקשה, יכולים להיכלל בגדר "יצירה ספרותית" כהגדרתה בחוק היוצרים, 1911, הגם שהדבר מחייב בדיקה של הנתונים הספציפיים, ואולם מעבר לכך, מעשה העתקה ללא קבלת רשות אינו מעשה הגון (עמ' 6 ש' 18-12). בנוגע למרכיב ה"יצירתיות", מוסיף בית משפט השלום ואומר, כי: "מדובר ביצירה שלמה שהועתקה, בכוונה תחילה. אין אפשרות לקבל אף אחת מטענות הנתבע. עתירה לבג"צ אינה שונה במובן זה, מכל כתב טענות אחר ויצירה ספרותית, גם אם אין בה ספרות גדולה, לא אמורה להיות". (הכוונה, כפי הנראה, שגם אם מדובר ב"ספרות שאינה גבוהה, אין זו אמורה להיות מועתקת על ידי אחר וללא רשות "היוצר" - ש' ו'). 15. נראה כי בממצאים אלה אין פירוט נדרש לשאלה, אם אכן העתירה כפי שהוגשה ממלאה אחר מרכיב היצירתיות. אין כל מניעה כי מרכיב זה ייבחן על ידי ערכאה זו, במיוחד כאשר מדובר בראיות שהם מסמכים. עיון בעתירה כפי שהוגשה, ותוך השוואה ללוחות המשחקים שנבחנו בפס"ד הסדר ההימורים, מוביל לכאורה לתוצאה לפיה בחירת הנתונים, סידורם, עיצובם והסקת המסקנות של אלה ביישומם על העובדות הספציפיות של עתירת גולדהמר, אכן יכולה לחייב מסקנה לפיה בעתירת גולדהמר התקיים מרכיב "היצירתיות". אם נוסיף לכך את מרכיב "ההשקעה" שנקבע כממצא על ידי הערכאה הדיונית, הרי שעתירת גולדהמר, חוסה לכאורה תחת הגנתו של חוק זכות היוצרים. אעיר עוד, שקביעתו של בית משפט קמא, כי כל כתב תביעה או כל בקשה כמו גם עתירה, הם בגדר של יצירה ספרותית, ראוי כי נשאירה בצריך עיון, במיוחד כאשר בית משפט קמא עצמו קובע כי נדרשת בדיקה ספציפית. עוד יש להעיר, כי ככלל, יכול להיות שיש ייחודיות רבה יותר בעתירה, הגם שייחודיות כזו יכול שתהא גם בתביעה מורכבת. 16. ואולם, כפי שהוער במהלך הדיון בערעור, גם אם ניתן היה להגיע למסקנה שהעתירה, כפי שהוגשה, אינה בגדר "יצירה ספרותית" המוגנת על פי חוק היוצרים, זכאי היה עו"ד גולדהמר כי לא ייעשה שימוש בעבודה שביצע, בדרך של העתקה מלאה ללא רשותו, ומשבצע עו"ד סגל העתקה של אותה עתירה, זכאי עו"ד גולדהמר למלוא הפיצוי המגיע עקב עשיית אותו עושר שלא במשפט. עילת תביעה ופיצוי מכוח עשיית עושר ולא במשפט: 17. ההנחה העקרונית שהונחה בפס"ד אשיר ואשר עליה חזר בית המשפט בפס"ד אלומל היא, שכאשר נעשה חיקוי או העתקה של מוצר או של יצירה שנוצרו על ידי אחר, והמחקה או המעתיק מפיץ את המוצר ומקבל ממנו טובת הנאה, וכאשר לנפגע אין תביעה בעילה מכוח דיני הקניין הרוחני או דיני הנזיקין, עומדת לנפגע זכות תביעה בעילה מכוח עשיית עושר ולא במשפט. קרי; היעדר זכאות מכוח דיני הקניין הרוחני או מכוח דין חיצוני אחר אינו שולל לכשעצמו תביעה בעילה של עשיית עושר ולא במשפט כאמצעי להגנה מפני שימוש במוצר רוחני של האחר. התפיסה הרעיונית הגלומה בעילה של עשיית עושר ולא במשפט מעוגנת בערכים של צדק, הגינות ויושר. מדובר בעקרונות מחייבים ואולם אלה גמישים בעת שבאים ליישומם בנוגע לזכות שבדין (השופט חשין, בפס"ד אשיר, שם 430א-ב). בעת יישומם במקרה ספציפי, ובהיות הנושא קרוב לתחום של זכויות קניין רוחני, יש לזכור כי בבסיס ההגנה על זכות היוצרים מתקיימים שני אינטרסים שיכול שיהיו נוגדים: אינטרס חופש העיסוק והתחרות, מצד אחד, שמכתיב קיומו של שוק חופשי של רעיונות שיש בו לקדם תרבות וכלכלה; ומצד שני, הרצון לעודד יצירתיות, להגן עליה ולתגמל על ההשקעה שכרוכה הייתה בהשגת אותה יצירתיות, במיוחד במשטר דמוקרטי המבוסס על מערך של הגינות גם בתחום החברתי והכלכלה ומה שמכתיב כתוצאה - תחרות הוגנת (השווה לפס"ד אשיר, שם 341ד). ולכן, האינטרס של הפרט שלא יעתיקו עבודה יצירתית שביצע ובה השקיע את ממרצו, מכישוריו, ממחשבתו וגם ממשאביו, עשויים להיות מוגנים במסגרת דיני עשיית עושר ולא במשפט, וזכות כזו אינה נשללת רק מן הטעם שאין מדובר בזכות מוגנת בחוק זכויות היוצרים (פס"ד אשיר, שם, 417ג). ואולם כדי שתעמוד לנפגע הזכות לסעד של השבה על בסיס עילה של עשיית עושר ולא במשפט, אין די בחיקוי או העתקה לכשעצמם. בהעדר קניין רוחני במוצר על-פי הדינים הסטטוטוריים, ובלא שהעתקה תהווה עוולה או פגיעה ביחסי אמון או בסוד מסחרי, יש צורך שלחיקוי או להעתקה ייווסף יסוד נוסף. פס"ד אשיר ניתן בהרכב שבעה שופטים. המחלוקת בין השופטים נגעה לזהותו של היסוד הנוסף (ברק, פס"ד אשיר, שם 449). ואולם, נראה כי "היסוד הנוסף" הדרוש לצורך מימושה של זכות ההשבה יכולה לבוא לידי ביטוי ביסוד פנימי (פס"ד אשיר, שם 449ה). 18. כדי שתקום עילה על בסיס של עשיית עושר ולא במשפט, על פי סעיף 1(א) לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979 (להלן: חוק עשיית עושר), יש למלא אחר שלושה תנאים: קיומה של התעשרות, ההתעשרות האמורה באה לזוכה מן המזכה ועל חשבונו, וכי אותה התעשרות של הזוכה על חשבון המזכה היא שלא על פי זכות שבדין, כאשר לתנאי השלישי נוסף בפסיקה, במסגרת פס"ד אשיר, "היסוד הנוסף", כפי שהוזכר לעיל. על-פי גישתו של הנשיא ברק "היסוד הנוסף" מתקיים - "אם פעולת החיקוי או ההעתקה - הגם שאינה מהווה "גניבת עין" או פגיעה ביחסי אמון או בסוד מסחרי - נעשתה תוך הפרת עקרון תום הלב (האובייקטיבי). דבר זה יקרה, בסוג העניינים שלפנינו, אם החיקוי או ההעתקה נעשו בנסיבות של תחרות לא הוגנת, וזאת גם אם התחרות הבלתי הוגנת טרם הפכה לעוולה בשיטת המשפט הישראלי". ותוך הפנייה לפסיקתו של הנשיא שמגר, קובע הנשיא ברק, כי היסוד הנוסף יכול להיות משני סוגים עיקריים שהם: "א) התנהגות פסולה ובלתי הוגנת של המתחרה, לרבות התנהגות נטולת תום לב; ב) נסיבות אחרות אשר הופכות את ההתעשרות לבלתי צודקת (רע"א 371/89 [ליבוביץ נ' א.אתי.י. אליהו בע"מ, פ"ד מד(2) 309 - ש' ו'] (להלן: פרשת ליבוביץ [1]), בעמ' 330-329)." (פס"ד אשיר, שם עמ' 450). 19. נראה כי על אף חילוקי הדעות בפס"ד אשיר, בנוגע למיהותו של היסוד הנוסף, ניתן לקבוע כי מדובר בהתנהלות לא ראויה, שעל אף שלא הגיעה לכדי הפרה של הוראת חוק קיימת, אין זו התנהלות שראוי להשלים עמה, ובחינתה של ההתנהגות תעשה על-פי בחינה של היסוד הנוסף, כיסוד פנימי, על פי מבחן אובייקטיבי של אותה התנהלות. נראה כי לצורך שימוש באמות מידה נדרשות לקיומו או העדרו של היסוד הנוסף, ניתן לעשות שימוש - על דרך ההשוואה - במבחנים שהובאו בפס"ד הסדר ההימורים, הגם ששם נעשתה הבחינה לצורך בחירה בסעד ההולם. 20. בפס"ד הסדר ההימורים לעצם קיומו של "יסוד נוסף" על פי מבחן התחרות הבלתי הוגנת, הגיע בית המשפט העליון למסקנה, כי יסוד זה לא התקיים מאחר שמדובר היה שם במועצה להסדר ההימורים בספורט שהיא למעשה הגוף היחיד הרשאי לארגן ולערוך הימורים על תוצאות של משחקים ותחרויות בספורט בישראל, ולכן לא יכולה להתקיים תחרות בין המערערות שם, שהן מנהלות את הליגות לכדורגל בבריטניה לבין המועצה להסדר ההימורים בספורט, האחראית על הנושא בארץ. יתר על כן ביהמ"ש הוסיף והבהיר שגם אלמלא הייתה גוף יחיד שאחראי על ההסדר האמור, לא היה נוצר באותו מקרה מצב של תחרות בלתי הוגנת, מאחר שיש לאתר את נקודת האיזון בין האינטרסים הציבוריים המתנגשים, עידוד היצירה מחד גיסא לבין האינטרס הציבורי שעניינו חופש הביטוי והמידע, מאידך גיסא. 21. השוואה בין נסיבותיו של התיק דנן לבין פסה"ד הסדר ההימורים, מוביל לדעתי לתוצאה לפיה יש לקבל את תביעת עו"ד גולדהמר על בסיס העילה של עשיית עושר ולא במשפט מפני שיש בנסיבות בענייננו משום תחרות בלתי הוגנת ובלתי מוסרית. כאשר אדם בכלל ועורך דין בפרט, מאפשר לעצמו העתקה מלאה של עבודה רבה שהושקעה על ידי האחר, ומבקש להפיק לעצמו רווחים מאותה העתקה, מבלי שקיבל רשות מראש מאת מגיש העתירה המקורי, הרי שהעתקה כזו הנוגעת לעתירה שיש בה סממנים של "יצירתיות" גם אם זו אינה מזכה בהגנה של חוק זכויות היוצרים, וכאשר הגשת העתירה מלווה הייתה בהשקעה של מקצועיות ומשאבים, מבססת זו תביעה על בסיס עילה של עשיית עושר ולא במשפט. יתר על כן, במקרה כגון זה, לא מדובר על אינטרסים ציבוריים מתנגשים, לא מדובר בזכות הציבור לעשות שימוש בלתי תלוי ובלתי מותנה במידע ובנתונים, ובמיוחד בדרך יישומם על העתירה הספציפית ללא כל תמורה ל"יוצר", ועוד למעשה מדובר באינטרסים משותפים נוספים המובילים לאותה תוצאה, לפיה העוסק במקצוע עריכת הדין, יקפיד הקפדה יתירה על הגינות. לעניין זה יש להפנות לסעיף 53 לחוק לשכת עורכי-הדין, התשכ"א-1961 (להלן: חוק לשכת עורכי-הדין) המורה על החובה המוטלת על כל עורך דין לשמור על כבוד המקצוע ולהימנע ממעשה העלול לפגוע בכבוד המקצוע, עד כדי הכרה בהפרה כאמור, כעבירת משמעת (שם, סעיף 61) וכן לסעיף 2 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1986 המחייב ייצוג "תוך שמירה על הגינות". 22. כאמור, לצורך בחינת מיהותו של היסוד הנוסף, כיסוד פנימי, אין מניעה לדעתי לעשות שימוש במבחנים שהותוו בפס"ד אלומל. שם נעשתה בחינה של המשאב הנדון, טיב הזיקה הכולל את היוצר, "הזוכה" והציבור כבעל אינטרס, ומהות הפגם שדבק בהתנהגות "הזוכה". מרכיבים אלה יכולים לדעתי לשמש כאמור, גם לצורך קביעת מידת קיומו של היסוד הנוסף. נבחן מרכיבים אלה, תוך יישומם בענייננו - מבחינת "הממציא" - - הסביבה המשפטית - התחום המשפטי אליו משיק מקרה עשיית עושר ולא במשפט -דיני חוזים, קניין רוחני, נזיקין או אחר. שיוך כזה מאפשר לשמר הרמוניה בין ענפי המשפט השונים ולעמוד על התכלית אותה באה הוראת החוק לקדם במקרה הספציפי. בעניינו, עתירה מינהלית ומקצוע עריכת הדין כמחייב הגינות בין עורכי הדין, והיות התנהגות בדרך כגון זו משום הפרה של הוראות חוק לשכת עורכי הדין וכללי האתיקה. - טיבו של המשאב - המשמעות החברתית המיוחסת למשאב שניטל - הציפיה היא כי עורך הדין יטפל בעניינו של לקוחו בהגינות. הפנייה לעורך דין באה בשל הסתמכות על המידע והכישורים של אותו אדם וככל שיהא צורך בייצוג של יותר מעורך דין אחד, ייעשה הדבר תוך הבאת המידע ללקוח, ותוך שיתוף פעולה בין עורכי הדין הנוגעים בדבר. - מהותו של הערך שיש לקדם - שליטתו של הממציא בנכס או רווחתו - האם אינטרס הממציא הוא בעצם השליטה במשאב או התועלת האישית שביקש להפיק ממנו. אמנם אין להניח כי הממציא מבקש להמשיך ולשלוט בנכס לרווחתו הבלעדית, ואולם ידיעתו ומקצועיותו והמחקר שביצע יכול שיהיה נתון לשימוש האחרים, על בסיס תחרות הוגנת. מבחינת "הזוכה" - פסלות הנטילה - זו נוגעת למימד אי ההגינות שבתחרות וכרוכה בעמל שהושקע ביצירה, כשאליה מצטרפים שיקולי ההרתעה ומידת האשם או חוסר תום הלב בהעתקה (ראה סעיף 24 לפס"ד אלומל). לגבי השיקול הראשון: מידת הפסלות - " אינטרס של הפרט שלא יעתיקו עבודה יצירתית שעשה ובה השקיע מזמנו, ממרצו, ממחשבותיו, מכישוריו וממשאביו, ראוי באופן עקרוני להגנה במסגרת דיני עשיית עושר" (פס"ד אשיר, בעמ' 416-417) כלל החומרה המיוחדת יתקיים כאשר מדובר במוצר המגלם קניין רוחני וכי מדובר בהעתקה מלאה של המוצר. במקרה כזה גם לא נדרש ליסוד נוסף. רכיבים אלה התקיימו במקרה דנן באופן מלא ובחומרה, כפי שנקבע על ידי הערכאה הדיונית. השיקול השני: סעד הרתעתי - יש חשיבות רבה ביצירת תמריץ שלילי הבא למנוע הפרות עתידיות. השיקול השלישי - הגנה על אינטרס חברתי של שמירה על כללי התחרות ההוגנת ועידוד יצירה עצמאית. "עידוד ההמצאה וההשקעה ברעיונות חדשים מחייבים שמירה על הלכותיו של מסחר הוגן, והוקעה של "תחרות פרועה" (סע' 23 לפס"ד אלומל). שני השיקולים הנוספים, מחייבים הכרה בזכות התובענה במקרה דנן, על בסיס עילה של עשיית עושר ולא במשפט. לאמור לעיל יש להוסיף על פי פס"ד אלומל וכפי שהודגש גם בפס"ד אשיר מרכיב חוסר תום הלב המאפיין את הזוכה המשתמש בפרי פועלו של אחר. יישומם של עקרונות אלה בענייננו, כאשר מדובר בעתירה מינהלית שהוגשה כ"משאב מיוחד" שיש לו משמעות מיוחדת לעורך הדין מנסח העתירה המקורית, "טיב הזיקה" בין אינטרס הרווחה לאינטרס השליטה, והפגם שדבק בהתנהגותו של עו"ד סגל כחלק מפסלות הנטילה, כל אלה מובילים לתוצאה כי זכאי עו"ד גולדהמר לסעד של פיצוי. 23. באשר לשיעורו של הפיצוי, הרי ראוי כי יהיה בו מסר הרתעתי, אך ייתן גם ביטוי ל"ערך הקנייני" שיש ל"נכס", שהוא כתב בית דין, וכן מניעת מונופול (ראה על דרך ההשוואה סעיף 26 לפס"ד אלומל). הפיצוי שנפסק על ידי בית משפט קמא אינו פיצוי החורג באופן שמצדיק התערבותה של ערכאת הערעור. על פי הודעתו של עו"ד סגל, שכר הטרחה שקיבל עמד על 27,000 ש"ח. אם נוסיף לכך את שעות העבודה שהיה עליו להשקיע כדי לאסוף את כל הנתונים שפורטו בעתירת גולדהמר ואשר עשה בהם שימוש, תוך חישוב שעת עבודה, ומבלי להצביע על ראשי נזק נוספים שרשאי היה עו"ד גולדהמר לקבל פיצוי בגינם, הרי שנגיע בנקל לסכום של 50,000 ש"ח. ערעור בנוגע להוצאות: 24. ההלכה לעניין ערעור על חיוב בהוצאות, ידועה ולפיה, אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בנושא. על אחת כמה וכמה שאין לעשות כן, כאשר המגמה היא להביא לפסיקת הוצאות ריאליות, וכאשר הסכום שנפסק עומד בהתאמה לעקרונות אלה (חמי בן נון הערעור האזרחי 243 וההפניות שם (2004)). אשר על כן, הערעור גם בנושא זה, דינו להידחות. מכל הטעמים שפורטו לעיל, יש לדחות את הערעור העיקרי. הערעור שכנגד: 25. כאמור, הפיצוי שנפסק מבטא היטב את האיזון הנדרש בין כלל השיקולים הנדרשים לצורך קביעת שיעורו של הפיצוי. גם אם הפיצוי נוטה יותר לכיוון הנמוך, אין בשיעורו כפי שנקבע כדי התערבות של ערכאת הערעור להגדלת שיעורו. לפיכך, יש לדחות את הערעור שכנגד, במיוחד כאשר הפיצוי אושר על בסיס של עילת עשיית עושר ולא במשפט. העובדה שיכול אותו מעשה להוות גם עוולה של הפרת חובה חקוקה - והדבר לא בא לידי ביטוי בפסק הדין של הערכאה הדיונית, ובערכאה זו נבחנו הדברים כחלק מעילה של עשיית עושר ולא במשפט - אינם מצדיקים לכשעצמם העלאת שיעור הפיצוי. מטעמים אלה, יש לדחות גם את הערעור שכנגד. ההוצאות ושכ"ט בערעורים: 26. עיקרו של פסק הדין דן בערעור העיקרי, וממילא זכאי עו"ד גולדהמר כזוכה להוצאות בערעור זה. מנגד, זכאי עו"ד סגל להוצאות בערעור שכנגד שנדחה אף הוא, אלא שבשיעור נמוך מזה לו זכאי עו"ד גולדהמר עקב זכייתו בערעור העיקרי. לאור השיקולים המפורטים לעיל, ותוך קיזוז מתאים, יחוייב עו"ד סגל בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בערכאה זו בסכום כולל של 15,000 ש"ח, בצירוף מע"מ כחוק. התוצאה: 27. אשר על כן, אני דוחה את הערעור ואת הערעור שכנגד. אני מחייבת את עו"ד סגל לשלם לעו"ד גולדהמר הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 15,000 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק, בתוך 30 ימים מהיום. הפיקדון, אם הופקד בערעור העיקרי, יועבר לידי המשיב בערעור העיקרי (עו"ד גולדהמר) באמצעות בא-כוחו, על חשבון ההוצאות שנפסקו בערעור, והיתרה, אם קיימת, תוחזר למערער באמצעות באת-כוחו. הפיקדון שהופקד בערעור שכנגד, אם הופקד, יוחזר למערער שכנגד באמצעות בא-כוחו.מסמכיםזכויות יוצרים (הפרת)כתבי טענות / כתבי בי דין