קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הפרת סימן מסחר - צו מניעה: בפני תביעה שהגישה התובעת כנגד הנתבעות, למתן צו מניעה האוסר על הנתבעות ו/או מי מטעמן לשווק מוצרי הצללה, וילונות ותריסים בשם סימן המסחר הרשום "sunstrip" (להלן: "סימן המסחר") או כל שם נגזר ממנו. כן מבוקש ליתן צו למתן חשבונות, המורה לנתבעות לגלות את הרווחים שהופקו כתוצאה מהשימוש המפר בסימן המסחר הרשום של התובעת, ולחייב את הנתבעות בתשלום כל הרווחים אשר הפיקו כתוצאה משימוש בסימן המסחר בתקופה שממועד הגשת הבקשה לרישום סימן המסחר ועד למועד הגשת התביעה. לחלופין - מבוקש לחייב את הנתבעות לשלם לתובעת פיצויים ללא הוכחת נזק בסך 400,000 ₪ (קרן). א. רקע התובעת הנה חברה פרטית לשיווק וילונות, תריסים ומוצרי הצללה. הנתבעות 1-3 הן חברות פרטיות, אשר מפיצות ומוכרות מוצרי וילונות והצללה. הנתבעת 4 הנה שותפות משווקת של יצרני וילונות בישראל. לטענת התובעת, בסוף שנת 2005 היא החלה לשווק בישראל וילון גלילה יוקרתי אשר כונה על ידה "סאן סטריפ". ביום 30.3.06 התובעת הגישה בקשה לרישום סימן המסחר "sunstrip" (נספח ב' לכתב התביעה). ביום 29.11.07 הנתבעות 1-3 הגישו התנגדות, לרישום סימן המסחר. בעקבות דיון שהתקיים בפני הפוסק בקניינן רוחני ביום 28.1.09, בהמלצת הפוסק חזרו בהן הנתבעות 1-3 מהתנגדותן וההתנגדות נמחקה (נספח ז' לכתב התביעה). ביום 5.3.09 נרשם סימן המסחר בפנקס סימני המסחר (נספח ח' לכתב התביעה). ב. טענות הצדדים טענות התובעת בשנת 2006, לאחר שהתובעת החלה לשווק את סימן המסחר הנתבעות החלו אף הן לשווק את אותו מוצר תחת אותו שם "סאן סטריפ", ללא הרשאת והסכמת התובעת. בכך, הפרו הנתבעות את סעיף 1 לפקודת סימני מסחר [נוסח חדש], תשל"ב-1972 (להלן: "הפקודה"). לאחר רישום סימן המסחר, פנתה התובעת אל כל המשווקים, המפיצים והיצרנים הישראליים של הוילונות, לרבות הנתבעות, ודרשה מהם לחדול מכל פעולה המפרה את סימן המסחר (נספחים ט', י' לכתב התביעה). אף על פי כן, הנתבעות המשיכו וממשיכות בשיווק המוצר תחת סימן המסחר הרשום ובכך פוגעות בזכויותיה הקנייניות של התובעת. על מנת לעקוף את זכויותיה של התובעת בסימן המסחר, הנתבעות החלו לכנות את סימן המסחר בשמות שונים הנגזרים ממנו: "סטריפ" או "פיין סטריפ" או "סטרייפ". על פי "המבחן המשולש" (מבחן המראה והצליל, סוג הסחורה ושאר הנסיבות), יש בכך כדי הפרה של סימן המסחר. על הנתבעות לפצות את התובעת בשיעור שווי הרווחים שהפיקו מהמכירות שבוצעו על ידן למוצרים בשם סימן המסחר או השמות הנגזרים, ממועד הגשת הבקשה לרשום סימן המסחר ועד למועד הגשת התובענה. לצורך זה, כאמור, ביקשה התובעת צו לגילוי חשבונות. הנתבעות עוולו כלפי התובעת בעוולת גניבת עין על פי סעיף 1 לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-199 (להלן: "חוק עוולות מסחריות), ולחלופין על הנתבעות לפצות את התובעת פיצוי ללא הוכחת נזק, על פי סעיף 13 לחוק עוולות מסחריות: סך 100,000 ₪ לכל אחת מהנתבעות 1-3 ונתבעת 4 בגין התקופה שממועד הגשת הבקשה לרישום סימן המסחר ועד למועד הרישום, וסך 100,000 ₪ לכל אחת מהנתבעות 1-3 והנתבעת 4 בגין התקופה שממועד רישום סימן המסחר ועד הגשת התביעה. סה"כ: 400,000 ₪. הפרת סימן המסחר מהווה אף עשיית עושר ולא במשפט. הנתבעות התעשרו על חשבון הזמן המאמץ והממון אשר השקיעה התובעת בשיווק המוצר בעל סימן המסחר. טענות הנתבעות 1-3 הנתבעות 1-3 החלו לעשות שימוש בסימן "סטרייפ" בשנת 2002, על בדי וילונות ומצעים עם פסים. בעת השימוש במונח, סימן המסחר לא היה רשום. הנתבעות 1-3 השתמשו בפועל בסימן המסחר כשנתיים, מתחילת שנת 2007 ועד לחודש ינואר 2009 (מועד הדיון בפני סגן רשם סימני המסחר). הנתבעות 1-3 הפסיקו להשתמש בסימן המסחר "sunstrip" מיד לאחר הדיון בפני סגן רשם סימני המסחר ביום 28.1.09 (עוד לפני רישומו של סימן המסחר), ונקטו בכל האמצעים כדי למנוע את הפרתו. לאחר אותו דיון החלו הנתבעות 1-3 לעשות שימוש בסימן "סטרייפ" המזוהה עמן, על וילונות ההצללה. המונחים "סטרייפ" (פס) ו"סטריפ" (רצועה) הנם תיאוריים למילים באנגלית ועל כן אינם ניתנים לרישום כסימן מסחרי. על פי המבחן המשולש, אין הסימנים סטריפ (strip) או סטרייפ (stripe) או "היפ סטריפ" או "גלילת סטרייפ" או "סטריפ מלאנז" דומים עד כדי הטעיה לסימן המסחר sunstrip ואינם מפירים אותו. בפעמים הבודדות בהן פנתה התובעת אל הנתבעות 1-3 בענין הפרה נקודתית של סימן המסחר על ידי צדדים שלישיים (שאינן הנתבעות 1-3), העניין טופל מייד ע"י הנתבעות. לאחר שהנתבעות 1-3 קיבלו העתק מדו"ח החקירה אשר צורף לכתב התביעה, הן פנו ל"הנרי וילונות" ולהום סנטר בראשון לציון בדרישה שלא לקשר בינם לבין סימן המסחר sunstrip. טענות הנתבעת 4 במהלך השנים, כל יצרני הוילונות בארץ קראו לוילונות הגלילה בשם "סאן סטריפ", וכך גם הנתבעת 4. השם סאן סטריפ שימש את הנתבעת 4 בהזמנות המוצר מול הספקים השונים בארץ. מיד לאחר קבלת הפניה של ב"כ התובעת הסירה הנתבעת 4 את השם "סאן סטריפ" מאתר האינטרנט והחלה להשתמש בשם חדש "פיין סטריפ". למען הזהירות החלה הנתבעת 4 להשתמש במונח "גלילה סטריפ". ג. דיון האם הנתבעות הפרו סימן מסחר רשום של התובעת? על פי סעיף 57 לפקודה "בעל סימן מסחר רשום... רשאי להגיש תובענה על הפרה..." "סימן מסחר רשום" מוגדר בסעיף 1 לפקודה כ"סימן מסחר הרשום בפנקס סימני המסחר לפי הוראות פקדה זו". "הפרה" מוגדרת בסעיף 1 לפקודה כ - "שימוש בידי מי שאינו זכאי לכך - בסימן מסחר רשום או בסימן הדומה לו, לענין טובים שלגביהם נרשם הסימן או טובין מאותו הגדר; בסימן מסחר רשום, לשם פרסום טובין מסוג הטובין שלגביהם נרשם הסימן או לשם פרסום טובין מאותו הגדר; ..." הוכחת נזק אינה מיסודות עילת התביעה בגין הפרת סימני מסחר (ע. פרידמן סימני מסחר - דין, פסיקה ומשפט משווה, 1998, 374) על פי סעיף 27 לפקודה: "התאריך שבו הוגשה הבקשה לרישום סימן מסחר יירשם כתאריך רישומו". הן הנתבעות 1-3 והן הנתבעת 4 הודו כי הן עשו שימוש בסימן המסחר הרשום על מוצרים מהסוג הרשום בתעודת רישום סימן המסחר (אריגים, וילונות, כיסויים ובדים לחלונות; הנכללים כולם בסוג 24). השאלה היא מה משך תקופת השימוש שעשו הנתבעות בסימן המסחר הרשום, כיצד פעלו לאחר פניות התובעת אליהן להפסקת השימוש בסימן הרשום ומה דינו של השימוש בשמות נגזרים מהסימן הרשום בהן השתמשו הנתבעות לאחר שהפסיקו את השימוש בסימן המסחר. התקופה שממועד הגשת הבקשה לרישום סימן המסחר (30.3.06) ועד לרישומו (5.3.09) אשר לנתבעות 1-3 - העד מר רמי דרזי (מנכ"ל הנתבעות 1-3) הודה בחקירתו הנגדית, כי עד ליום 28.1.09 כונה המוצר על ידי הנתבעות 1-3 בשם סימן המסחר הרשום: "ש. אני מפנה אותך לנספח א' בתצהיר מר פיני אוסט, זה המוצר נשוא התביעה? ת. כן. ש. ואין מחלוקת שעד לפחות עד 28/1 במועד שהיה הדיון אצל רשם סימני המסחר, קראתם לו סאן סטריפ? ת. נכון (עמ' 32 שורות 18-20 לפרוטוקול). מעדותו של מר פיני אוסט (מנכ"ל התובעת) בחקירתו הנגדית, אשר לא נסתרה, שימוש הנתבעות 1-3 בסימן המסחר נעשה בתקופה של כשנתיים, מסוף שנת 2006 תחילת שנת 2007 ועד לחודש ינואר 2009: "ש. מתי גיליתם שהנתבעות 1-3 התחילו לעשות שימוש בשם סאן סטריפ? ת. במהלך 2006, לא זוכר תאריך מדויק. לקראת סוף 2006 כמדומני הם התחילו לשווק את המוצר הזה בשוק. בהתחלה בלי קטלוגים ואחר כך עם קטלוגים. ש. למיטב ידיעתך סוף 2006? ת. כן. (עמ' 26 שורות 17-31 לפרוטוקול). הנתבעות 1-3 מודות בסיכומים, כי השתמשו בסימן המסחר מתחילת שנת 2007 ועד ליום 28.1.09 (סעיף 18 לסיכומים). איני מקבלת את טענת הנתבעות 1-3 בסיכומים מטעמן, כי הן השתמשו בסימן המסחר בתום לב לאחר שרכשו בחו"ל פריטים תחת השם sunstrip. זאת, הן משום שזו נטענה בפני הפוסק בקניין רוחני ולא הוכחה שם, כשם שלא הוכחה בפני, אך בייחוד נוכח נסיבות הענין בהן הגישו הנתבעות ביום 29.11.07 את ההתנגדות לרישום סימן המסחר. דהיינו, במועד הגשת ההתנגדות ידעו הנתבעות 1-3 כי לתובעת טענות כלפי השימוש בסימן המסחר, ואף על פי כן הן המשיכו לעשות בו שימוש. לפחות משלב זה, אין הנתבעות יכולות לטעון לשימוש בתום לב בסימן המסחר. אשר לנתבעת 4 - זו הודתה, כי עשתה שימוש בסימן המסחר סאן סטריפ, עד שנתבקשה ע"י התובעת לחדול מכך. טענתה, לפיה חברות רבות אחרות השתמשו אף הן בשם סימן המסחר, אינה גורעת מאחריות הנתבעת 4 אשר עשתה כן אף היא ובכך הפרה את סימן המסחר. מכאן, שהן הנתבעות 1-3 והן הנתבעת 4 עשו שימוש בסימן המסחר בתקופה שממועד להגשת הבקשה לרישומו, ולפחות עד סמוך למועד רישומו בפועל, ובכך הפרו את סימן המסחר הרשום במהלך תקופה זו. טענת שיהוי לטענת הנתבעות 1-3, למרות שהתובעת גלתה שהן עושות שימוש בסימן המסחר בסוף שנת 2006, היא פנתה אליהן לראשונה רק בחודש ספטמבר 2007, דהיינו כתשעה חודשים לאחר מכן. לטענתן, בכך נתנה להן התובעת לעשות שימוש בסימן המסחר באין מפריע ומשיקולי שיהוי, השתק, מניעות וחוסר תום לב יש לדחות את התביעה. בתמיכה לטענתן הפנו הנתבעות 1-3 ללת.א. (ת"א) 2960/00 Gianni Versace S.p.A נ' ורסצ'ה 83 בע"מ ואח' (פסק-דין חלקי מיום 9.8.09, פורסם ב"נבו", להלן: "פרשת ורסצ'ה"). אלא שאין הנדון דומה לראיה. שם נקבע, כי התובעת מנועה מלתבוע סעדים כספיים ביחס לתקופה של שנים רבות בהן שתקה והשלימה בפועל עם הפרת סימן המסחר שלה, לרבות משיכת התנגדותה לרישום סימני מסחר של הנתבעת, מבלי שניתנה התחייבות כלשהי של הנתבעת שלא לעשות שימוש בסימן מסחר זה. למרות זאת, כאשר הגישה התובעת שם תביעה להפרת סימני מסחר כנגד הנתבעת, דחה בית המשפט את טענת הנתבעת לויתור, השתק ומניעות מצד התובעת וקבע: "ויתור ושיהוי היוצרים מניעות והשתק הם הגנה טובה לגבי מעשי הפרה שנעשו בהסתמך עליהם. אין בהם, בהכרח, כדי לאפשר לנתבע להמשיך ולהפר את הזכות ללא הגבלת זמן, גם לאחר שבעליה הבהיר כי הוא עומד על קיומה. כך הדגיש כב' השופט מ' בן-יאיר בת.א. 3825/85 הנ"ל בעניין בלאס, בעמ' 215, כי יש להוכיח מצג של בעל הזכות (פטנט באותו מקרה) "ממנו נובע שלא תהיה כל התנגדות בעתיד, מצדו, כלפי ההפרה"" (הדגשות במקור, פסקה 46 לפסק הדין). בעניינינו, מדובר בתקופת שיהוי לכאורה של שבעה חודשים, כאשר במשך חמישה חודשים מתוכם, היתה תלויה ועומדת התנגדות הנתבעות לרישום סימן המסחר של התובעת (התנגדות הוגשה בחודש נובמבר 2007). דהיינו, גם לאור פסק הדין אליו הפנו הנתבעות 1-3, הן לא יכולות לטעון כי השימוש בסימן המסחר נעשה על ידן בהסתמך על שתיקת התובעת, שהרי ברי כי בנסיבות בהן הוגש סימן המסחר לרישום ע"י התובעת, הוגשה התנגדות ע"י הנתבעות 1-3 והצדדים המתינו לדיון, ניתן לומר כי התובעת עמדה על קיומה של הזכות, ולא ניתן לומר כי ויתרה עליה. ומעבר לכך, כפי שאף נקבע בת.א. 2960/00, אין תוקף לטענות הנתבעים בדבר השתק מניעות ושיהוי בכל הנוגע למתן צו מניעה קבוע מכאן ואילך כפי שעותרת התובעת (שם, פסקה 26). על כן, בנסיבות שבפני, לא הוכיחו הנתבעות 1-3 את טענתן לשיהוי ואו מניעות ו/או ויתור מצד התובעת, והטענה נדחית. לאור כל האמור, עלה בידי התובעת להוכיח, כי הנתבעות הפרו סימן מסחרי רשום שלה בתקופה שממועד הגשת הבקשה לרישום סימן המסחר ועד למועד רישום סימן המסחר. אשר לתקופה שמיום רישום סימן המסחר (5.3.09) ועד למועד הגשת התביעה לטענת התובעת, לאחר הישיבה אצל סגן רשם סימני המסחר ביום 28.1.09, היא שלחה שני מכתבים לב"כ הנתבעות, ביום 1.2.09 וביום 4.2.09, בהם קראה לנתבעות לאסוף מכל חנות, נקודות מכירה, אולמות תצוגה וכו' כל אביזר פרסום בו מפורסם מוצר הצללה תחת סימן המסחר sunstrip, וכן לחדול מכל שימוש בשם המסחר ולהורות כך לכל מי שעוסק מטעמן בשיווק מוצרים כנ"ל (נספחים ט,י לתצהיר מר פיני אוסט). לטענת התובעת, הואיל והנתבעות המשיכו להפר את סימן המסחר, חמישה חודשים לאחר הישיבה אצל רשם סימני המסחר, היא פנתה למשרד חקירות. מדו"ח החקירה מיום 7.5.09 עולה, כי בשתי החנויות בהן נערך ביקור, המוכרות מוצרים של הנתבעות 1-3, המוכרים הציגו בפני החוקרים את המוצר בשם סימן המסחר ונמצאו קטלוגים של הנתבעות 1-3 בהם נעשה שימוש בסימן המסחר (מוצג ת/1). בחנות "הנרי וילונות" הוצג המוצר בחלון הראווה. בקטלוג של הנתבעות 1-3 נמצא המוצר נושא את המילה "סאן סטריפ" כאשר המילה "סאן" מחוקה בטוש שחור. בחנות "סיפורי בדים" המוכר אציג בפני החוקרים את המוצר תוך כשהוא מכנה אותו "סאן סטריפ". בקטלוגים של הנתבעות 1-3 בחנות נמצא המוצר כשהוא נושא את סימן המסחר. לטענת הנתבעות 1-3, מיד לאחר הדיון בפני סגן רשם סימני המסחר, הן פעלו מיידית להפסקת השימוש בסימן המסחר כמפורט בסעיפים 21-26 לתצהיר מטעמן. גם מדו"ח החקירה (מוצג ת/1) עולה, כי בקטלוגים של הנתבעות 1-3 נמחקה המילה "סאן" בטוש שחור ונותרה המילה "סטרייפ". לטענת הנתבעות 1-3, השימוש שנעשה בסימן המסחר על ידן ו/או מי מטעמן, לאחר רישומו, מסתכם ב: קטלוגים בהום סנטר סניף געש - טופל באותו יום בו נתקבל מכתב התובעת בנדון ביום 3.3.09 (נספחים כא 5-6 לתצהיר הנתבעות 1-3). וילונות בהום סנטר סניף ראשל"צ - יומיים לאחר קבלת כתב התביעה עם דו"ח החקירה, פנו הנתבעות 1-3 לסניף בדרישה שלא לקשר בין סימן המסחר אליהן (נספח כח לתצהיר הנתבעות 1-3). קטלוגים בחנות "סיפורי בדים" - נתבקשו ע"י הנתבעות 1-3, בכתב ובע"פ להסיר את הקישור בינה לבין סימן המסחר (נספחים יח-יט לתצהיר הנתבעות 1-3). נציג המכירות מר אבי לנציאנו - הנתבעות 1-3 פנו אליו בבקשה להפסיק את הקישור בין סימן המסחר לנתבעות 1-3. על פניו, נראה כי הנתבעות 1-3 לא עשו די על מנת לחדול הן ו/או מי מטעמן משימוש בסימן המסחר. מסעיפים 21-26 לתצהיר הנתבעות 1-3 עולה כי הנתבעות החליטו למחוק את סימן המסחר sunstrip מכל הקטלוגים ומוצרי הפרסום, ותחתיו להשתמש במילה "סטרייפ", ושלחו בנדון מכתב ללקוחותיהן ביום 3.3.09. אלא שבשליחת מכתב בלבד, אין די כאשר בנדון הפרת סימן מסחר. בכך, העבירו הנתבעות 1-3 את האחריות ללקוחותיהן במקום לשוב ולוודא כי אכן הוסר סימן המסחר. מצופה היה מהנתבעות 1-3, לאחר שליחת מכתב, לוודא בכל דרך, לרבות בביקור במקום, כי לקוחותיהן חדלו משימוש בסימן המסחר. משלא עשו כן והסתפקו בשליחת מכתב בלבד, אין פלא כי סימן המסחר המשיך להיות שגור בפי חלק מלקוחותיהן כמקושר עם הנתבעות 1-3, כפי שעולה מדו"ח החקירה, והנתבעות 1-3 נאלצו לפנות אליהם בשנית. אשר לנתבעת 4 - לטענת הנתבעת 4, מיד לאחר קבלת מכתבו של ב"כ התובעת, היא הסירה מאתר האינטרנט שלה את סימן המסחר "סאן סטריפ" והחלה להשתמש בשם "פיין סטריפ" (סעיף 45 לסיכומיה). אלא שהתובעת צרפה לתצהיר עדות ראשית מטעמה תדפיסי אתר אינטרנט של הנתבעת 4 מחודשים מרץ 2009 ויולי 2009, לפיהם הנתבעת 4 המשיכה להשתמש בסימן המסחר הרשום באתר האינטרנט שלה ובכך הפרה אותו. כמו כן עולה מדו"ח החקירה (מוצג ת/1), כי נציגי הנתבעת 4 המשיכו למכור וילונות בסימן המסחר ובחנות הנתבעת 4 נמצאו קטלוגים של הנתבעות 1-3 בהם רשומים וילונות תחת סימן המסחר. איני מקבלת את הסברו של מר ניסן חי, שהינו אחד משני השותפים בנתבעת 4, לפיו הוא עצמו הסיר את שם סימן המסחר מהאתר על פי הסבריו של מתכנן האתר (עמ' 36 לפרוטוקול). מר ניסן חי אינו איש מחשבים (עמ' 37 שורות 11-12), ואין די בניסיונותיו אשר אינם מקצועיים להסיר את סימן המסחר מאתר האינטרנט של השותפות. מצופה היה מנתבעת 4, כי לנוכח חשיבות העניין - הסרת סימן מסחר רשום - תדאג שאיש מקצוע יעשה כן בעצמו, ואם לא כך הרי שאין לה להלין אלא על עצמה. ודאי שאין בכך כדי לפטור אותה מאחריות בגין הפרת סימן המסחר. מהאמור עולה, כי גם לאחר רישום סימן המסחר, ולפחות עד אמצע שנת 2009 הנתבעות לא עשו די כדי למנוע את הפרתו של סימן המסחר, והמשיכו להפר את סימן המסחר. האם הכינויים "סטריפ" "סטרייפ" או "פיין סטריפ" מהווים הפרת סימן מסחר רשום? הנתבעות 1-3 הודו, כי הן משתמשות בכינוי "סטריפ" ו"סטרייפ" לכינוי הוילונות. הנתבעת 4 הודתה כי שינתה את שם המוצר ל"פיין סטריפ". על פי הפסיקה, הקביעה האם סימן מפר סימן מסחר רשום תיעשה על פי "המבחן המשולש", המורכב משלושה מבחני עזר - מבחן המראה והצליל, מבחן סוג הסחורה וחוג הלקוחות ויתר נסיבות הענין (ר' רע"א 5454/02 טעם טבע (1988) טיבולי בע"מ נ' אמברוזיה סופהרב בע"מ, פ"ד נז(2) 438). ההשוואה תיעשה בין שני הסימנים בשלמותם (ע"א 1123/04 Canali S.P.A נ' Canal Jean Co (פורסם ב"נבו"). אשר לנתבעות 1-3 ולכינויים "סטריפ" (strip) ו"סטרייפ" (stripe) - על פניו, על פי מבחן המראה והצליל, שהינו המבחן העיקרי (ר' ע"א 1123/04 לעיל), לא ניתן לומר כי קיים דמיון מטעה בינם לבין סימן המסחר sunstrip, הן לאור בחינת הצליל והן לאור בחינת המראה. סימן המסחר רשום כמילה אחת, היוצרת הבדל בינו לבין המילה strip לבדה, ובודאי בינו לבין המילה stripe, אז גם הצליל הסופי שונה. בנוסף, המילים strip (סרט, פס) ו-stripe (רצועה) הנם שמות תיאוריים אשר אינם כשרים לרישום (סעיף 11(10) לפקודה) וההגנה עליהם מצומצמת ביותר ובמקרים נדירים (ע"א 5792/99 תקשורת וחינוך דתי יהודי משפחה (1997) בע"מ - עיתון "משפחה" נ' אס.בי.סי פרסום, שיווק וקידום מכירות בע"מ - עיתון "משפחה טובה", פ"ד נה(3) 933). התובעת בסיכומיה לא התייחסה לכינויים "גלילת סטריפ", "סטריפ מלאנז" ו"היפ סטריפ", ולא טענה כנגד שימוש בהן. כן לא נטען בסיכומים לגבי השימוש במילים דלעיל ע"י הנתבעות 1-3 למוצרים שאינם וילונות הצללה. אשר לנתבעת 4 ולשימושה בשם "Fine srtip" (נספח יד2 לכתב התביעה) - אמנם חזות הסימנים שונה: סימן המסחר הינו בן מילה אחת, בעוד הסימן השני מורכב משתי מילים. גם האותיות הראשונות שונות ואין דמיון במראה. אלא שאין כך הדבר בנוגע לצליל, שהינו דומה ועולה לכאורה לכדי הטעייה. גם אם התחיליות שונות, הגיית סוף ההברה הראשונה בסימן המסחר זהה להברה האחרונה במילה הראשונה של הסימן השני (אַָן). אין ספק, כי מדובר באותו חוג לקוחות ובאותו סוג סחורה (וילנות ומוצרי הצללה). לפיכך ובהתאם למבחני הפסיקה, ניתן לקבוע כי שימוש בשם "פיין סטריפ" לאותו סוג סחורה מהווה הפרת סימן המסחר. בהקשר זה יצויין (ולעניין הסעד כפי שיפורט להלן), כי הנתבעת 4 הצהירה, שהיא אינה אינה מכנה כיום את המוצר בשם "פיין סטריפ" אלא "גלילה סטריפ" (סע' 124-125 לסיכומיה). הסעדים על פי סעיף 59(א) לפקודה: "במשפט על הפרה יהיה התובע זכאי לסעד בדרך של צו מניעה ולדמי נזק בנוסף על כל סעד אחר שבית המשפט הדן בדבר מוסמך לתיתו, וכן יהא זכאי לסעדים המנויים בסעיף 59א. על יסוד האמור לעיל, זכאית התובעת לקבלת הסעד המבוקש בסעיף 52.1 לכתב התביעה ברובו, דהיינו, כי יינתן צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעות ו/ואו מי מטעמן לשווק מוצרי וילונות ותריסי הצללה תחת סימן המסחר הרשום או "פיין סטריפ". עוד עותרת התובעת למתן צו לגילוי חשבונות וכן לפיצוי בגין הרווחים שהפיקו הנתבעות מהפרת סימן המסחר ולפיצוי בגין נזקיה. כאשר מוגשת תביעה למתן חשבונות, יש לברר תחילה האם זכאית התובעת למתן חשבונות. בשלב השני לאחר שניתן צו למתן חשבונות ואלו הוגשו, יתברר הסעד הכספי המבוקש. התובעת זכאית לבחור האם לקבל פיצוי כספי על הנזק שנגרם לה כתוצאה מההפרה, או האם לקבל את הרווחים שהפיקו הנתבעות ממעשה ההפרה. היא אינה זכאית לקבל את השניים במצטבר (ר' פרשת ורסצ'ה לעיל, פסקה 27). התובעת זכאית למתן צו לגילוי חשבונות כמבוקש בסעיף 52.2 לכתב התביעה, בנוגע לתקופת ההפרה - מתחילת שנת 2007 ועד למחצית שנת 2009 (שנתיים וחצי). לאחר קבלת החשבונות ובירור היקפם, תוכל התובעת לעתור לסעד הכספי. בכל הנוגע לקבלת פיצוי כספי - הואיל ומדובר בדיני קניין רוחני, והוכח כי הנתבעות הפרו סימן מסחר רשום, הנני מוכנה להניח כי נגרם לתובעת נזק כתוצאה ממעשה ההפרה. בשלב זה התובעת לא הוכיחה את היקף הנזק שנגרם לה, אף לא בקירוב. לטענת התובעת, היא השקיעה כספים רבים במיתוג הוילון פרסומו ושיווקו, ואילו הנתבעות נהנו מכספי תמורת מכירת הוילונות תוך ניצול המוניטין לו זכה סימן המסחר בהקשר לתובעת. מר אוסט העיד מטעם התובעת, כי התובעת השקיעה 150,000 ₪ בהטמעת המוצר והשם בארץ (עמ' 17 שורות 4-5 לפרוטוקול), ברם לא הוצג בפני כל מסמך או ראיה אחרת להוכחת הנזק הנטען. כך למשל, התובעת לא הראתה כמה יחידות מכרה לפני השימוש של הנתבעות בסימן המסחר ולאחר הפסקתן וכיוצ"ב. על פי הפסיקה, במקרים כאלו רשאי בית המשפט לפסוק פיצוי על פי שיקול דעתו, בדרך של אמדן. כפי שנקבע בע"א 3400/03 רוחמה רובינשטיין נ' עין טל (1983) בע"מ, פ"ד נט(6) 470: "לגבי עילות שבתחום דיני הקניין הרוחני נטל ההוכחה הוא קל בהשוואה לתחום דיני הנזיקין, משום שההנחה היא כי מעשי ההפרה גרמו נזקים לבעלי הזכויות (ראו קלדרון [21], בעמ' 461). מקדמת דנא נפסק בעניין הפיצוי על הפרת סימן מסחר רשום: "... במשפטים מסוג זה, אף לגבי נזק ממשי, שלרוב לא ניתן למדוד אותו במדוייק, ניתנת יד חופשית למדי לבית המשפט להעריכו או לקבעו על דרך האמדן, בהתחשב עם כל נסיבות המקרה כפי שהוכחו בבית המשפט (דברי השופט ברנזון בע"א 715/68 פרו-פרו ביסקויט (כפר סבא) בע"מ נ' פרומין ובניו בע"מ [4], בעמ' 50) (הדגשה במקור- ו.פ.). על כן, לאחר שהתובעת תקבל את פירוט הרווחים אותם הפיקו הנתבעות כתוצאה מהשימוש המפר בסימן המסחר הרשום, תודיע התובעת האם ברצונה לקבל את אותם רווחים (בקיזוז הוצאות הנתבעות), או שהיא מבקשת מבית המשפט לפסוק פיצוי על פי אומדן כאמור לאור נסיבות הענין. האם הנתבעות עוולו על פי חוק עוולות מסחריות? סעיף 1 לחוק עוולות מסחריות קובע: "(א). לא יגרום עוסק לכך שנכס שהוא מוכר או שירות שהוא נותן, ייחשבו בטעות כנכס או כשירות של עוסק אחר או כנכס או כשירות שיש להם קשר לעוסק אחר. (ב). שימוש של עוסק בשמו בתום לב, לשם מכירת נכס או מתן שירות, לא ייחשב כשלעצמו גניבת עין. בעוד שעילת תביעה על פי פקודת סימני המסחר, בגין הפרת סימן מסחר רשום, נועדה להגן מפני הטעיית הציבור ביחס למקור המוצר נשוא סימן המסחר, הרי שעילת תביעה בגין גניבת עיין נועדה להגן על המוניטין של בעל סימן המסחר. על מנת לבסס עילת תביעה על פי עוולת גניבת עין, על התובעת להוכיח כי קיים לסימן המסחר הרשום מוניטין, כי הזכות במוניטין שייכת לה וכי שימוש הנתבעות בסימן המסחר יצר סיכון ממש שהציבור יוטעה לחשוב שהמוצרים תחת סימן המסחר הם של התובעת. (ע"א 5792/99 תקשורת וחינוך דתי-יהודי משפחה (1997) בע"מ - עיתון "משפחה" נ' אס.בי.סי פרסום, שיווק וקידום מכירות בע"מ, פ"ד נה(3) 933; תא (ת"א 1001/02 מסע אחר בע"מ נ' אייל פלד (פורסם ב"נבו"). התובעת לא הוכיחה כי צברה מוניטין במוצר, היא לא הגישה סקר צרכנים המוכיח קיומו של מוניטין או כל ראיה אחרת. למעשה, התובעת כלל לא התייחסה לשאלת המוניטין. התובעת ביקשה בסיכומיה לחייב את הנתבעות בגין עוולה של גניבת עין רק על סמך טענתה להטעיית הציבור בגין הפרת סימן המסחר הרשום (סעיפים 10-11 לסיכומים), ללא התייחסות ליסוד המוניטין שהינו הכרחי לצורך ביסוס העוולה כאמור. לא זו אף זו, מחקירת מר פיני אוסט - מנכ"ל התובעת בנוגע לשיווק המוצר בארץ עולה, כי התובעת כלל לא צברה מוניטין במוצר (עמ' 18-19 לפרוטוקול): "ש. האם וילון סאן סטריפ התקבל בשוק וצבר תאוצה? ת. כן. בלי שום קשר לתצהיר. ש. איך הגעת למסקנה זאת? ת. לפי הדוחות הכספיים וגם בשים לב לדוחות המכירות של נתבעות 1-3 על המכירות שהן מבצעות על המוצר הזה. ש. מה היקף המכירות? ת. אנחנו חברה פרטית ולא רוצה לחשוף סודות מסחריים. ... ש. אני שאלתי שאלה ספציפית. יש חברות שמכרו או לא (בארץ - ו.פ.)? ת. מכיוון שהגישו התנגדויות לשימוש סימן המסחר והנתבעות בעצמן קראו בכל התקופה למוצר סאן סטריפ, גם כל הלקוחות שלהם קראו למוצר סאן סטריפ, וכל התקופה הזאת עד לדיון אצל רשם סימני המסחר, כל השוק הלך אחרינו וקרא כך למוצר. כולם. כל מי שמכר את המוצר קרא לו סאן סטריפ. כי ככה הופיעו בפרסומים של היצרנים האחרים. ש. תנקוב בשמות של חברות גדולות שהשתמשו בסימן המסחרי טרם אושר אצל הרשם? ת. כולם. אני לא יודע מי מכר. אני לא יכול להיות בטוח לגבי חברה ספציפית. אני מעריך שכולם. ש. האם אתה יודע לגבי חברות מסויימות? ת. עניתי כבר. אני יכול להגיד בוודאות שאביזר סנטר (הנתבעות 1-3 - ו.פ.) מכרו את המוצר ולא רק הם, עוד עשרות ומאות חברות מכרו את המוצר. הראו גם אצל רשם סימני המסחר חברות נוספות שפרסמו באינטרנט. וקראו כך למוצר בתקופה הזאת" מחקירת מר אוסט עולה, כי התובעת ראתה את המוצר נשוא סימן המסחר בחו"ל, והחלה לשווק אותו בארץ בסוף שנת 2005. כפי שפורט לעיל, הנתבעות החלו למכור את המוצר תחת סימן המסחר כשנה לאחר מכן. כפי שמכרו חברות רבות אחרות בתחום. דהיינו, חברות רבות ושונות, ביניהן הנתבעות, מכרו את המוצר תחת שם המסחר וכך צבר המוצר תאוצה בשוק. אף מנכ"ל התובעת למד על צבירת תאוצת המוצר בשוק, בין היתר, מדו"חות המכירות של הנתבעות, כפי שענה בחקירתו. כל השוק קרא למוצר בסימן המסחר, וכך הכיר אותו הציבור - וילון הצללה סאן סטריפ. לא התרשמתי כי ציבור הלקוחות שייך את המוצר לתובעת דווקא, ועל כן יסוד המוניטין לא הוכח. משכך, אין לי אלא לדחות את התובענה ככל שהיא נוגעת לחוק עוולות מסחריות, ובכללה את העתירה לחיוב הנתבעות בפיצוי ללא הוכחת נזק על יסוד החוק. האם הנתבעות התעשרו ולא במשפט? על פי סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979: "מי שקיבל שלא על פי זכות שבדין נכס, שירות או טובת הנאה אחרת (להלן - הזוכה) שבאו לו מאדם אחר (להלן - המזכה), חייב להשיב למזכה את הזכיה, ואם השבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה - לשלם לו את שוויה" על התובע מכח חוק זה להוכיח קיומם של שלושה יסודות: א. קבלת נכס, שירות או טובת הנאה (התעשרות); ב. קבלה מהמזכה; ג. קבלה שלא על פי זכות שבדין. בפסיקה נקבע, כי לשם ביסוס היסוד השלישי (קבלה שלא על פי זכות שבדין) נדרש "ייסוד נוסף" והוא התנהגות מצד הזוכה אשר אינה עולה בקנה אחד עם דרישות המסחר ההוגן, התנהגות אשר נגועה בחוסר תום לב. כל מקרה ייבחן על פי נסיבותיו (רע"א 5768/94 א.ש.י.ר יבוא ייצוא והפצה נ' פורום אביזרים ומוצרי צריכה בע"מ, פ"ד נב(4) 289, רע"א 502/04 buffalo Boots GMGH ואח' נ' גלי ואח', פ"ד נח (5) 487). בעניינינו ברור, כי הנתבעות עשו שימוש בעובדה כי הציבור ביקש לרכוש וילון sunstrip שהינו מוצר של התובעת, ומכרו לו מוצר שלהן תחת אותו שם. בכך, הפיקו הנתבעות רווחים על חשבון רווחיה של התובעת, שלא כדין ומתקיימים יסודות סעיף 1 לחוק. הסעד לו זכאית התובעת מכח עילה זו הינו השבה, ובעניינינו - על הנתבעות לשלם לתובעת את הרווחים אשר הפיקו במשך התקופה הרלוונטית כתוצאה מהשימוש המפר בסימן המסחר הרשום. חישוב הסכום ייעשה לאחר קבלת החשבונות כאמור לעיל. על פי הפסיקה, כאשר זכאי תובע לסעד ופיצוי בגין שני הסדרים חקיקתיים שונים, יקנה התובע את שתי הזכויות גם יחד אך יזכה בפיצוי פעם אחת בלבד, בגין אחת מהזכויות (רע"א 5768/94 פרשת א.ש.י.ר לעיל, ת.א. 1828/04 Atari Inc ואח' נ' בז'ה פלו רבע"מ ואחרים, פורסם ב"נבו"). דהיינו, הפיצוי מכח חוק עשיית עושר ולא במשפט יהא חופף לפיצוי בגין פקודת סימני המסחר, ואין לחייב את הנתבעות בתשלומם במצטבר. ד. לסיכום על יסוד האמור לעיל הנני קובעת כדלקמן: ניתן צו מניעה קבוע, האוסר על הנתבעות ו/או מי מטעמן לשווק מוצרים מסוג מוצרי הצללה וילונות ותריסים תחת שם סימן המסחר "sunstrip" ו/או תחת השם "פיין סטריפ". נדחית הבקשה למתן צו מניעה בכל הנוגע לשימוש בשמות "סטריפ" ו"סטרייפ" כאמור בסעיף 16 לעיל. ניתן צו למתן חשבונות, המורה לנתבעות לגלות, בתצהיר מאומת על ידי רואה חשבון, את הרווחים שהפיקו כתוצאה מהשימוש המפר בסימן המסחר הרשום של התובעת במהלך השנים 2007 עד מחצית שנת 2009 (שנתיים וחצי), לרבות אסמכתאות. 1. לצורך מתן פסק דין משלים (לאחר קבלת הודעת התובעת האם מבוקש לפסוק פיצוי כספי על פי אמדן או השבה בהתאם לרווחים שהופקו על ידי הנתבעות על פי החשבונות שניתנו), יובא התיק בפני בעוד ששה חודשים. 2. מוצע לצדדים להסמיך את בית המשפט לפסוק לתובעת פיצוי ו/או השבה על דרך הפשרה, לפי סעיף 79א. לחוק בתי המשפט, בין לפני מתן החשבונות ובין לאחריהם, על מנת לחסוך את הדיון הארוך, המורכב והיקר בשאלת מתן החשבונות והפיצוי, מבלי שאף צד יוותר על זכותו לערער על פסק דין חלקי זה לבית המשפט העליון (השווה פרשת ורסצ'ה לעיל, סעיף 55). נדחית התובענה על פי חוק עוולות מסחריות, כאמור בסעיף 18 לעיל. הנתבעות 1-3 והנתבעת 4, ישלמו לתובעת הוצאות פסק הדין החלקי ושכ"ט עו"ד בסך 30,000 ₪ (הנתבעות 1-3 ישלמו ביחד סך 15,000 ₪, והנתבעת 4 תשלם סך 15,000 ₪). לסכומים הנ"ל יתווסף מע"מ. סימן מסחריצוויםצו מניעה