קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הקצאת נחלות במושב: 1. ארבע נחלות חקלאיות בלתי מאוכלסות בתחום משבצת הקרקע של האגודה השיתופית נחושה מושב עובדים של הפועל המזרחי להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ (להלן - האגודה) הן המצויות במוקד הסכסוכים נשואי שתי התביעות שבכותרת, שהדיון בהן אוחד. התובעים בת.א. 8126/06 הנם שלושה זוגות הטוענים כל אחד לזכאות לקבלת אחת מארבע הנחלות. התובעים בת.א. 8129/06 הנם בני זוג הטוענים לזכאות לקבלת הנחלה הרביעית. 2. על משבצת הקרקע האמורה חל החוזה המשולש בין מינהל מקרקעי ישראל (נתבע 2; להלן - המינהל), הסוכנות היהודית לארץ ישראל (נתבעת 3; להלן - הסוכנות) והאגודה (נתבעת 1). החוזה מתחדש מעת לעת. המינהל השכיר בו לסוכנות את המשבצת על מנת שהסוכנות (הקרויה בחוזה "המיישבת") תקים בה יישוב חקלאי. הסוכנות מסרה את המשבצת לאגודה על מנת שזו תבצע את המטרה האמורה במעמד של בת-רשות. בסעיף 4 לחוזה התחייבה הסוכנות "לפעול במגמה שהיישוב יהיה וימשיך להיות מאוכלס על ידי מתיישבים חקלאיים שיהיו מאוגדים באגודה", וכן ששעבוד השטחים החקלאיים ייעשה "על ידי האגודה ו/או חבריה". זאת כפוף לחריגים באותם "מקרים שלא יענו על מגמה זו". בסעיף 8(ב) לחוזה נאסר על האגודה "למסור חלק כל שהוא מהמשבצת - פרט לאנשים שהינם חברי האגודה בתאריך חתימת חוזה זה ושאושרו ע"י המשכיר והמיישבת - בלא לקבל רשות מראש ובכתב מהמשכיר והמיישבת". בסעיף 18(א) לחוזה הצהירה האגודה "כי היא רואה במתן רשות לחזקה ולעיבוד של יחידת משק על ידי המיישבת לחבר באגודה או למי שאושר ע"י המיישבת כמתיישב במושב כמתן רשות לאגודה באותה יחידה בהתאם לחוזה זה". לעניין חברי האגודה נקבע בסעיף 19(א) כי "כל שינוי ברשימת החברים טעון הסכמה בכתב של המשכיר והמיישבת, והאגודה מתחייבת כלפי המשכיר לא להכניס כל שינוי ברשימת החברים, בלי לקבל הסכמתו על כך, כאמור בסעיף 8 דלעיל". מהוראות אלה עולה כי ברגיל הקצאת הנחלות במושב נעשית לחברי האגודה, אם כי האגודה אינה סוברנית לקבל לשורותיה חברים חדשים ולהקצות להם נחלות בלא הסכמת המינהל והסוכנות. הסכמת המינהל והסוכנות הנה אפוא על פי רוב תנאי הכרחי, אך לא מספיק, להקצאת נחלות חדשות, הטעונה תחילה הסכמה של האגודה לקבלת המועמד כחבר. במקרים יוצאי דופן רשאים המינהל והסוכנות להקצות נחלה למי שאינו חבר באגודה, וגם אז מוסיפה האגודה להיחשב כבת-רשות באותה נחלה. השימוש בסמכות זאת של המינהל והסוכנות מוגבלת למצבים חריגים, כפי שמורה סעיף 26 לחוזה: "על אף האמור בחוזה זה יהיו המשכיר והמיישבת רשאים לפעול גם ללא קבלת הסכמת האגודה, במקרים שנדרשת קבלת הסכמה כזו על פי חוזה זה ואשר הם מקרים חריגים וזאת על פי שיקולם הבלעדי". 3. האגודה הוקמה בראשית שנות ה-80 כמושב עובדים המונה 30 משפחות. בשנת 1994 אושרה הפיכת המושב ליישוב קהילתי המכיל 200 מגרשים למגורים לצד 50 נחלות חקלאיות. בשנות ה-2000 המוקדמות הקצו המינהל והסוכנות 11 מתוך 20 הנחלות הפנויות למשפחות שנקלטו קודם לכן ושוכנו עד אז באתר קרוואנים זמני. 8 מתוך 11 המשפחות לא התקבלו לחברות באגודה חרף רצונן. הקצאת הנחלות לאותן משפחות בוצעה בהתאם לסעיף 26 לחוזה המשולש שלא בהסכמת האגודה, שאף ניסתה למנוע את המהלך בנקיטת הליכים משפטיים שלא צלחו. באותה תקופה (שנת 2001) פנו התובעים בת.א. 8126/06, שאינם מתגוררים במושב, יחד עם משפחות נוספות, לסוכנות ולאיגוד המושבים של הפועל המזרחי (להלן - איגוד המושבים) בבקשה להיקלט במושב ולקבל בו נחלות פנויות. הסוכנות ואיגוד המושבים ערכו למשפחות המבקשות הליך מיון שכלל בדיקות התאמה במכון פיל"ת וראיונות אישיים בוועדת קבלה, והחליטו בסיומו לאשר את קליטתן של 5 משפחות, בתוכן התובעים (מכתב החטיבה לחוזים, בטחונות וקרקעות בסוכנות מיום 9.9.04). אלא שוועד האגודה פעל במקביל לקליטתן של 9 משפחות אחרות (נתבעים 21-4; להלן - מומלצי האגודה) ולהקצאת הנחלות הפנויות להן. מרבית אותן משפחות (נתבעים 15-8, 21-18) הן בנים של בעלי תפקיד באגודה ובני זוגם. משפחה נוספת (נתבעים 7-6) היא רב המושב ורעייתו. כך, ביום 5.9.04 החליטה ועדת הקליטה של המושב להקצות 5 נחלות פנויות למשפחות נתבעים 5-4, 15-8 ולקבלם כחברים באגודה; ביום 6.9.04 החליט ועד האגודה לאשר את ההחלטה; בבחירות שנערכו באסיפה הכללית ביום 22.6.05 התקבלו משפחות אלה כחברים; ביום 31.5.05 החליט הוועד לקבל כחברים את נתבעים 17-16 ולהקצות להם נחלה; בבחירות שהתקיימו באסיפה הכללית ביום 21.9.05 התקבלו נתבעים אלה כחברים; וביום 4.11.05 החליט הוועד לקבל את נתבעים 21-18 ולהקצות להם נחלות. קבלתם כחברים של רב המושב ורעייתו נעשתה על ידי האסיפה הכללית עוד ביום 4.2.00; למחרת היום (5.2.00) אישר הוועד את הקצאת אחת הנחלות להם; אך רק בחודש ספטמבר 2004 ניתן היה לקדם את ההקצאה לאחר שהוסר צו עיקול שהוטל על הנחלה בשנת 1997 יחד עם כלל זכויות האגודה במשבצת. כל ההחלטות הללו הובאו בשנת 2005 על ידי האגודה לידיעת המינהל והסוכנות. בדיון שהנהלת המינהל קיימה ביום 13.2.06 עם נציגי הסוכנות הוחלט שלא להפעיל את סעיף 26 לחוזה המשולש אלא לדבוק בנוהג ולהקצות את הנחלות הפנויות למומלצי האגודה, בתיאום עם הסוכנות, ללא תשלום תמורה עבור מרכיב הקרקע בהתאם להחלטת הנהלת המינהל מס' 1542 מיום 1.2.06 המאפשרת הקצאת נחלות פנויות ביישובי קו התפר ששווי הנחלה בהם (כולל פיתוח) נופל מ-100,000 דולרים. ההחלטה התקבלה הגם שבאותו דיון הביעו נציגי הסוכנות את דעתם "כי רצוי להקצות את הנחלות במכרז פומבי". לאחר הגשת התביעה, ובמסגרת הדיונים בבקשת התובעים לצו מניעה זמני, הגישו מומלצי האגודה לסוכנות בקשות להקצאת הנחלות. הסוכנות בחנה את הבקשות ומצאה גם את מומלצי האגודה ראויים להקצאה. בהתאם לכך העבירה הסוכנות המלצות להקצאת הנחלות הן לתובעים (לגביהם צוין כי ההקצאות הן לפי סעיף 26 לחוזה המשולש) והן למומלצי האגודה (לגביהם צוין כי מדובר ב"איוש נחלה"). בדיון נוסף שהנהלת המינהל ונציגי הסוכנות קיימו בעקבות כך ביום 7.11.06, החליט מנהל המינהל לאמץ את המלצות הסוכנות באשר למומלצי האגודה ולהימנע מהפעלת סעיף 26 לחוזה המשולש. 5 מתוך 9 הנחלות הפנויות הוקצו על פי החלטה זו: נחלה 30 לנתבעים 7-6; נחלה 33 לנתבעים 15-14; נחלה 39 לנתבעים 19-18; נחלה 49 לנתבעים 13-12; ונחלה 50 לנתבעים 5-4. 4 הנחלות הנותרות (מס' 31, 32, 34 ו-38) לא הוקצו בשל צו מניעה זמני שניתן ביום 21.11.06, כאשר התובעים בת.א. 8126/06 טוענים לנחלות 31, 32 ו-34, והתובעים בת.א. 8129/06 טוענים לנחלה 38. ת.א. 8126/06 4. התובעים בת.א. 8126/06 מבססים את זכאותם לקבלת נחלות 31, 32 ו-34, מצד אחד על היותם הראשונים שהציגו את המועמדות לקבלת הנחלות והיחידים שנמצאו ראויים לכך על ידי הסוכנות ואיגוד המושבים והפקידו על פי דרישת הסוכנות ערבות בנקאית להבטחת תשלום דמי הפיתוח, ומצד שני על ההתנהלות הפסולה של האגודה בטיפול בבקשתם להתקבל כחבריה ובמתן ההמלצה למינהל ולסוכנות על הקצאת הנחלות לבנים ומקורבים של חברי הוועד. לטענת התובעים, ועד האגודה חייב היה לפעול כלפיהם בצורה שוויונית וממלכתית הן משום שקרקעות המשבצת אינן שייכות לאגודה אלא מהוות משאב ציבורי השייך למדינה ומנוהל על ידי הסוכנות, והן משום שחבר ועד הנהלה של אגודה שיתופית שהנה מושב עובדים נחשב לעובד ציבור החב בנאמנות לציבור כולו בהיות האגודה מספקת שירות לציבור, ובהינתן העובדה שרוב חברי הוועד מכהנים גם כחברי הוועד המקומי של היישוב המהווה רשות מקומית. בנוסף, האגודה עצמה הנה תאגיד דו-מהותי הכפוף לדואליות נורמטיבית של המשפט הפרטי לצד המשפט הציבורי. במקום לפעול כפי שמחייב מעמדם האמור, החליטו חברי הוועד להקצות את הנחלות לבני משפחותיהם ולמקורביהם, תוך ניגוד עניינים משווע האסור בתכלית על מי שממלא פונקציה ציבורית, ותוך הפלייה לרעה לא רק של התובעים אלא גם של חברים אחרים באגודה שחפצו אף הם להתמודד על קבלת הנחלות אך דברם כלל לא נשמע בשל החלטת הוועד להעדיף את אנשי שלומם. התובעים מפנים למכתב שבא-כוחם שלח לאגודה ביום 19.6.05, בו התבקשה האגודה לדחות את הבחירות לקבלת חברים לאגודה שהיו קבועות ליום 22.6.05 על מנת שהתובעים יוכלו ליטול חלק בבחירות ולהציע אף הם את מועמדותם לחברות באגודה. במכתב הועמדה האגודה על חובתה לאפשר לאנשים חיצוניים להיקלט במושב ולקבל בו נחלות, השייכות למדינה ואינן רכוש פרטי של האגודה, שבהיותה בת-רשות בלבד אינה רשאית לעשות בהן כבשלה ולהקצות אותן כאוות נפשה. מכתב זה לא נענה על ידי האגודה. חרף האמור בו, התובעים לא זומנו להופיע בפני ועדת הקליטה או האסיפה הכללית של האגודה. לטענת התובעים, יש בכך ללמד על חוסר תום הלב של מקבלי ההחלטות באגודה ועל מניעיהם הפסולים להבטיח כי הנחלות הפנויות לא יימסרו לידיים חיצוניות אלא יתחלקו בין משפחות החברים הוותיקות ללא תשלום, הגם שהתובעים נדרשו ועדיין מוכנים לשלם בעד הנחלות; תוך פגיעה בזכותו של כל אדם להתמודד על הזכות להקצאת קרקע של המדינה; ותוך סתימת הגולל על אפשרות שיקומה הכלכלי והחברתי של האגודה. האגודה הגיעה למצב של מינוי כונס על נכסיה מטעם נושיה, וקליטת משפחות דוגמת התובעים, שיכולותיהן הכלכליות והחברתיות טובות ומוכחות, תזרים "דם חדש" לאגודה ותסייע לה לצאת מהמשבר. לטענת התובעים, החלטת המינהל לאשר את הקצאת הנחלות למומלצי האגודה נבעה מלחצים פסולים שהופעלו על הנהלת המינהל מצד חבר הכנסת אלי ישי, שאחיו וגיסתו (נתבעים 5-4) נמנים על מומלצי האגודה. ביום 13.1.06 פנה מזכיר האגודה במכתב לחה"כ ישי, בו דיווח לו על פגישה שמנהל המינהל, יעקב אפרתי, זימן עם נציגי הסוכנות בנוגע לאיוש הנחלות הפנויות, וביקשו "ליצור קשר עם מר יעקב אפרתי וללחוץ שההחלטות יהיו לטובת המושב". חודש לאחר מכן, ביום 13.2.06, נעשתה פנייה כתובה של מזכיר האגודה גם לשר הבינוי והשיכון זאב בוים, שהתבקש להושיט את עזרתו "המיידית לקיום שיחה עם מנהל מ.מ.י מר יעקב אפרתי לפני מועד הפגישה היום כאמור בשעה 15:00 בלשכתו", היא הפגישה בה התקבלה ההחלטה הנזכרת בדבר הקצאת הנחלות למומלצי האגודה. השר אכן שוחח בעקבות המכתב עם מנהל המינהל, ודיווח על כך למזכיר האגודה במכתב מיום 26.2.06. במצב הדברים המתואר טוענים התובעים כי אין מקרה הולם מזה להפעלת סעיף 26 לחוזה המשולש כך שהמינהל והסוכנות יקצו את הנחלות להם, לאחר שעברו בהצלחה את כל שלבי הקבלה על פי הדין, וידחו את המלצת האגודה לבצע את ההקצאה למשפחות שלא עברו את תהליך הקבלה בסוכנות ובאיגוד המושבים. 5. המינהל (נתבע 2) לא הגיש כתב הגנה. ביום 3.5.07 החליטה כב' הרשמת כי "התובעים זכאים לפסק דין, בהעדר הגנה, נגד הנתבע מס' 2. פסק הדין גופו ינתן בתום הדיון". החלטה זו שרירה וקיימת ולא בוטלה. בישיבת קדם-משפט שהתקיימה ביום 26.3.08 הודיעה ב"כ המינהל כי לעת הזאת המינהל שותף לעמדת הסוכנות, ולפיכך אינו נוקט עמדה בסכסוך העובדתי הנטוש בין התובעים לבין האגודה ומומלציה, וכי "אם בית המשפט ייקבע שהאגודה לא נהגה כדין, נשקול בשנית את הפעלת סעיף 26 לחוזה המשולש". 6. הסוכנות הגישה כתב הגנה אך לא נטלה חלק בישיבות ההוכחות והסיכומים. ביום 25.3.08 הודיעה הסוכנות כי "אין בינה לבין התובעים מחלוקת עובדתית", וכי "היא אינה מתנגדת להעניק לתובעים זכויות בר רשות בנחלה חקלאית במושב נחושה... אם יקבע בית המשפט הנכבד כי התובעים (או מי מהם) הם חברי האגודה ואושרו על ידי האגודה לקבלת נחלה פנויה, הרי שלמעשה לא תהיה מניעה להקצות את הנחלה לתובעים מאחר וקביעת בית המשפט הנכבד תחליף את קביעת האגודה, ואם יקבע כי האגודה נחושה נהגה שלא בתום לב והפעילה שיקולים זרים כלפי התובעים, תשקול הסוכנות שנית את עמדתה בענין הפעלת סעיף 26 לחוזה המשולש". בכתב ההגנה הבהירה הסוכנות כי מאחר שהמושבים הנם מסגרת התיישבותית מצומצמת של עשרות משפחות, הרי שברגיל אין היא נוטה להתערב בשיקולי האגודות השיתופיות בקבלת חברים אלא מדריכה עצמה בגישה שיש ליתן משקל לרצונם של מי שעומדים להתגורר יחד. הסדר זה נוהג עשרות שנים בעשרות רבות של מושבים. יחד עם זאת, סעיף 26 לחוזה המשולש מאפשר לסוכנות ולמינהל לקלוט מתיישבים בנחלות חקלאיות גם בלי לקבל את הסכמת האגודה, אך זאת נעשה רק במקרים נדירים וחריגים ולא כדבר שבשגרה. 7. האגודה ומומלציה (להלן - הנתבעים) טוענים כי לא ניתן להקצות נחלה אלא בהסכמת האגודה, ולפיכך יש לדחות את התביעה ולאפשר לאותם מבין מומלצי האגודה שטרם קיבלו את הנחלות שהוקצו להם לקבלן. הנתבעים מסתמכים על מספר החלטות של מועצת מקרקעי ישראל (מס' 1, 8 ו-9) המעלות, לשיטתם, כי נחלה חקלאית מיועדת אך ורק לצורך עיסוק של המתיישב בחקלאות, וכי הקצאת הנחלה צריכה להיעשות בתיאום עם האגודה. מדיניות עקבית זאת של המינהל היא המחייבת, ולא ניתן לתקוף אותה בתביעה אזרחית אלא רק בעתירה לבית המשפט הגבוה לצדק, כך שבמסגרת ההליך הנוכחי אין בית המשפט מוסמך לדון בתוקפה של המדיניות. לדידם של הנתבעים, מעמדה האמור של האגודה נותר על כנו גם במסגרת החוזה המשולש, בו מעמדה של הסוכנות - שהנתבעים מלינים על התנהלותה במקרה הנדון וטוענים כי הונחתה בשיקולים זרים - הנו של גורם מיישב בלבד המחויב לקווי המדיניות שקבעה מועצת מקרקעי ישראל, ואילו לאיגוד המושבים (ממנו בלאו הכי פרשה האגודה) אין כל מעמד. החוזה המשולש מקנה לאגודה עצמה זכויות חכירה בקרקעות המשבצת ובמיוחד בנחלות שאינן מאוישות, תמורתן משלמת היא דמי חכירה שנתיים, ומכאן זכותה של האגודה להקצות נחלות אלו למשפחות עליהן המליצה. כך נובע, לטענת הנתבעים, גם מהעיקרון הקואופרטיבי המקופל בבסיסה של האגודה השיתופית, ממנו נגזרת אחריותה לצביון הקשר האישי והמרקם החברתי בין תושבי המושב. הלכה למעשה, המלצת האגודה היא זו שהובילה להקצאת נחלות 30, 33, 39, 49 ו-50 לנתבעים 7-4, 15-12, 19-18, ואותו דין צריך שיחול על המלצת האגודה להקצות את יתר הנחלות הפנויות ליתר מומלצי האגודה. הנתבעים גורסים כי קבלת מומלצי האגודה כחברים והקצאת הנחלות הפנויות להם נעשו בהליך תקין, שקוף ושוויוני כלפי כל חברי האגודה, שקיבלו בעוד מועד הודעה על זכותו של כל בן נשוי או בן שעומד להינשא להציג את מועמדותו לחברות ולנחלה. קבלת החברים נעשתה בהתאם לתקנון האגודה על ידי האסיפה הכללית בבחירות בקלפי. כל אחת מהמשפחות שהתקבלו לחברות שילמה דמי כניסה לאגודה בסך 5,000 דולרים וסכום זהה נוסף לכונס הנכסים לצורך שחרור הנחלה מעיקול בהתאם להחלטות חלוטות של המשקם. כמו כן שולמו על ידן דמי פיתוח לסוכנות. בנוסף, כל אחת מהמשפחות עברה בחינות התאמה במכון "כיוונים נוספים", מילאה שאלון למועמדים להתיישבות מטעם הסוכנות, ועברה את יתר ההליכים הנדרשים בסוכנות ובמינהל לקבלת הנחלות, תוך הסתמכות על מדיניותו רבת השנים של המינהל להכיר בתוקף ההמלצה של האגודה. הסתמכות זאת ראויה להגנה, מה גם שהתובעים - שבבעלותם בתי מגורים בעיר הגדולה ושאינם מכירים איש באגודה ואף לא מתגוררים במושב - לא קיבלו מהסוכנות הבטחה או התחייבות לכך שהנחלות יוקצו להם, ואין מקום לשנות את הנוהג המושרש בתחום זה על גבם של מומלצי האגודה, תוך הפלייה לרעה של המומלצים שטרם קיבלו את הנחלה שהובטחה להם על אף שאין להם בית מגורים זולת הנחלה החקלאית. לא כל שכן בהתחשב בעובדה שהאגודה היא זו שגרמה להקצאת הנחלות הפנויות, תודות למאמצים ולכספים שהשקיעה על מנת לשכנע את המינהל לאפשר את ההקצאה למרות החלטתו משנת 2003 להקפיא את איוש הנחלות הפנויות במושבים. הנתבעים מסתמכים על ההלכה המצמצמת עד מאד את ההתערבות של בית המשפט בסירובה של אגודה שיתופית לקבל חברים לשורותיה, ומוסיפים כי בכל מקרה התובעים לא הגישו בקשה מסודרת להתקבל כחברים בהתאם לתקנון האגודה ולא מילאו את הטפסים הנדרשים לשם כך, ובנסיבות אלה לא הייתה חובה על האגודה להשיב למכתבו של ב"כ התובעים בנדון מיום 19.6.05, שנשלח רק לאחר שהמשקם דחה ביום 8.3.05 את בקשתם להתקבל כחברים לצורך קבלת המגרשים, מה עוד שבאותה שעה האגודה נמצאה כבר בעיצומו של הליך ההקצאה למועמדים שפנו אליה באופן מסודר על פי התקנון. לבסוף טוענים הנתבעים כי התובעים מנועים לבקש נחלות במושב לאחר שרכשו מגרשים בהרחבה הקהילתית הצמודה למושב וסיימו את הליך הקליטה בשכונה הקהילתית רמת נחושה. עובדות אלה הוסתרו על ידי התובעים מבית המשפט, וגם הסוכנות - שחתמה עם התובעים על הסכמים לביצוע עבודות תשתית בהרחבה הקהילתית - נמנעה מלגלות אותן, עד שהדבר התברר לנתבעים במהלך הדיונים בתביעה. בכך שללו התובעים מעצמם את הזכות לנחלות חקלאיות באגודה החקלאית, לנוכח הצהרתו של כל משתכן בהסכם עם האגודה הקהילתית כי הוא מוותר על כל חלק בפעילות האגודה החקלאית ונכסיה. לא עוד אלא שחתימת הסכם הפיתוח בין המשתכן לבין המינהל מותנית בחתימת המשתכן על תצהיר לפיו אין הוא בעל זכות בנחלה. בשונה מהתובעים, מומלצי האגודה לא הגישו מועמדות להתקבל להרחבה הקהילתית ולא רכשו בה מגרשים. 8. למעשה, המצב הנורמטיבי הרלוונטי לתביעה אינו שנוי במחלוקת בין התובעים לבין המינהל והסוכנות. ממילא אין התובעים תוקפים את מדיניות המינהל או הסוכנות, ואין כל מניעה לבירור התביעה מבחינת סמכות בית המשפט (מה גם שהמינהל והסוכנות לא העלו כל טענה בנושא הסמכות). התובעים, המינהל והסוכנות מכירים כאחד בכך שברגיל עמדת האגודה השיתופית החקלאית בנוגע להקצאת נחלות חקלאיות בתחום משבצת הקרקע שלה הנה נתון בעל חשיבות לעניין החלטת המינהל והסוכנות באשר לזהות המתיישב שיקבל את הנחלה, אך יחד עם זאת - שהאגודה החקלאית אינה בעלת שליטה על ההקצאה ואינה יכולה לכפות על המינהל ועל הסוכנות את עמדתה בכל מקרה. אמנם, הקצאת נחלה בניגוד לעמדת האגודה הנה בבחינת יוצא מן הכלל, אולם אינה בלתי-אפשרית, ושמורה היא - בלשונו של סעיף 26 לחוזה המשולש - לאותם "מקרים חריגים וזאת על פי שיקולם הבלעדי" של המינהל והסוכנות. סעיף זה כלול בהסכם עליו האגודה חתומה כצד, ולפני כעשור אף נעשה בו שימוש נגד האגודה עת סירבה לקלוט למושב 8 משפחות והמינהל והסוכנות כפו בניגוד לרצונה את מסירת הנחלות לאותן משפחות, וגם פניית האגודה לבית המשפט לא הועילה לסיכול המהלך. בהתחשב בסעיף 26, אין כל ממש בניסיונה של האגודה להתכחש לזכות של המינהל והסוכנות לדחות את המלצתה ולהעניק את הנחלות למועמדים שהיא לא המליצה עליהם, לרבות כאלה שאינם חברים באגודה. ניסיון זה של האגודה אף אינו עולה בקנה אחד עם החלטת המשקם מיום 8.3.05 בה הוכרה סמכותה של הסוכנות "מכוח ה'הסכם המשולש' ליטול את החזקה במקרקעין ולהקצותה למי שהיא חפצה בהם"; והרי הנתבעים הם אלה התולים את יהבם בהחלטות המשקם. שלא כפי שטוענים הנתבעים, זכות (חוזית) זאת של המינהל והסוכנות אינה נוגדת את החלטות מועצת מקרקעי ישראל. סעיף 4(א) להחלטה מס' 1 של המועצה מיום 17.5.65 קבע אמנם כי "נחלות יוחכרו ישירות למתיישב במושב בתיאום עם האגודה", אולם ענייננו אנו אינו בהחכרה ישירה של המינהל למתיישב, בה עוסק הסעיף, אלא בהחכרה לסוכנות המעניקה למתיישב זכות שימוש בנחלה במעמד של בר-רשות בלבד (כפי שאכן נרשמו לדוגמה הזכויות בנחלות 30, 33, 39, 49 ו-50 ע"ש נתבעים 7-4, 15-12, 19-18, כעולה מאישורי הזכויות שצורפו לתצהיר העדות הראשית של מזכיר האגודה וממלא מקום יו"ר הוועד, מאיר לחיאני; להלן - לחיאני). עסקה תלת-צדדית כזו, בה מעורבת גם הסוכנות, מוסדרת בהחלטה מס' 14 של מועצת מקרקעי ישראל מיום 8.11.66. החלטה זו אינה חוזרת על האמור בהחלטה מס' 1 בדבר הצורך "בתיאום עם האגודה" אלא קובעת בסעיף 1(א) כי רישיון בר-הרשות יינתן על ידי הסוכנות "בהסכמת מינהל מקרקעי ישראל, לאגודה חקלאית וגם/או למתיישבים אשר לפי דעת הסוכנות, בהסכמת שר החקלאות יהיו רשאים לקבל נחלה..." (ההדגשות לעיל ולהלן בפסקה זו הוספו). הוראה זו תואמת לאמור בסעיף 18(א) לחוזה המשולש בו הצהירה האגודה "כי היא רואה במתן רשות לחזקה ולעיבוד של יחידת משק על ידי המיישבת לחבר באגודה או למי שאושר ע"י המיישבת כמתיישב במושב כמתן רשות לאגודה באותה יחידה בהתאם לחוזה זה". סמכות זאת של המינהל והסוכנות ליתן את רישיון השימוש בנחלה גם למתיישב שאינו חבר באגודה ולא הומלץ על ידה, שרירה וקיימת עד היום. ביום 9.6.03 קיבלה מועצת מקרקעי ישראל את החלטה מס' 970, וזאת בעקבות העתירה שנדונה בבג"ץ 1793/03 דרורי נ' מועצת מקרקעי ישראל, . ההחלטה קבעה כי פרישתו של חבר מהאגודה החקלאית אינה גוררת את שלילת זכותו בנחלה שניתנה לו בעבר. עם זאת נקבע (בסעיף 1 להחלטה) כי "ככלל, תשמר מסגרת האגודות החקלאיות השיתופיות ובכלל זה ההוראה בדבר חברות של בעלי הנחלות באגודות על פי תקנוניהן". הנה כי כן, הכלל נותר שמסירת נחלה תיעשה לחבר האגודה. אולם כמו לכל כלל, גם לכלל זה יש חריגים, ובהתקיימם שמורה למינהל ולסוכנות הזכות שלא לשעות לרצון האגודה ולמסור את הנחלה גם למי שאין האגודה חפצה בו, כפי שהוסכם בחוזה המשולש. בכל מקרה, גם אלמלא הייתה מועצת מקרקעי ישראל מכירה בקיומם של חריגים להחלטתה הקובעת כי נחלות נמסרות לחברי האגודה, גם אז לא הייתה מניעה לסטות במקרה המתאים מהקביעה, שהרי "החלטות המועצה נתפסות במשפטנו כהנחיות מינהליות בתחום המדיניות הקרקעית במקרקעי המדינה, שלפיהן נדרש המינהל לפעול... בהתאם להלכה הנוהגת במשפטנו המנהלי בנוגע להנחיות מינהליות נותרת לרשות המינהלית גמישות מסוימת בבואה ליישם את ההנחיות; ולפיכך, ניתן לומר כי אין מדיניות שאין לה חריגים, ואם אלה נקבעים על פי אמות מידה שוויוניות ניתן לקיים אותם חריגים" (בג"ץ 2908/05 אלסנע נ' מינהל מקרקעי ישראל, מיום 12.10.08, בפסקה 7). לא למותר להוסיף כי במסגרת ת.א. 8129/06 טענה לא אחרת מאשר האגודה כי "שאלת חברותו של אדם באגודה שיתופית ושאלת זכויותיו כבר רשות בנחלה המוחכרת ממינהל מקרקעי ישראל, הן שאלות מתחומים נפרדים בתכלית" (סעיף 19 לתצהיר עדותו הראשית של לחיאני, ההדגשה במקור; ראו בדומה דבריו בעמ' 62 שו' 13-11 ועמ' 68 שו' 4-1 לפרוטוקול). אין זאת כי אם שצדקת הגישה האמורה מקובלת גם על הנתבעים בנסיבות בהן יש בה להוביל לתוצאה הרצויה להם. גישה זו, המכירה באי-כבילת המינהל והסוכנות בעמדת האגודה לעת מסירת נחלות, מתחייבת גם מעקרונות בסיסיים של תקינות ציבורית וצדק חלוקתי, בהינתן ש"המקרקעין... הוא משאב לאומי" באופן המחייב זהירות מרובה בטיפול במקרקעי המדינה ועושה "את קניין המקרקעין לקניין שממד האחריות החברתית בו הוא חשוב" (ע"א 3901/96 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה רעננה נ' הורוויץ, פ"ד נו(4) 913, 938). "המקרקעין הם נכס יחיד במינו מבין נכסיה של המדינה. קשה להפריז בחשיבותם לחברה ולמדינה. אם האומה ומפעלה התרבותי הם ה'נשמה' של העם, הרי שמקרקעיה הם ה'גוף' שלו. על בסיס הקרקע מנהלים הפרט והחברה את כל מעגל חייהם" (בג"ץ 244/00 עמותת שיח חדש, למען השיח הדמוקרטי נ' שר התשתיות הלאומיות, פ"ד נו(6) 25, 62). מעמד ייחודי זה של מקרקעי ישראל מטיל חובה "על המדינה ועל המופקדים מטעמה על מקרקעיה לפעול בשיקול דעת זהיר בכל הנוגע לוויתור על זכויות בקרקע" ובכלל זה לשקול שיקולים של צדק חלוקתי על ידי פתיחת התחרות על קרקעות המדינה באופן שוויוני לכל אדם, שהרי "המינהל משמש נאמנו של הציבור בנהלו את מקרקעי המדינה. עליו לנהלם תוך שמירה על אינטרס הציבור בהם, לרבות שמירה על המקרקעין לתועלת הציבור כולו... כנדרש מכל גוף מינהלי, על המינהל לפעול בהגינות על פי שיקולים ענייניים ובשוויון תוך מתן הזדמנויות שוות לכלל הציבור" (שם, עמ' 64-63; ראו עוד: בג"ץ 5023/91 פורז נ' שר הבינוי והשיכון, פ"ד מו(2) 793, 801; בג"ץ 6176/93 אליקים 1986 - אגודה שיתופית חקלאית להתיישבות בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד מח(2) 158, 165; בג"ץ 1/98 כבל נ' ראש ממשלת ישראל, פ"ד נג(2) 241, 262-261). הכרה בכוחה של אגודה שיתופית לכפות בכל מצב ובכל תנאי את דעתה על הרשויות הציבוריות המוסמכות בנוגע לזהות מי שתימסר לו קרקע המדינה, ועוד נחלה חקלאית ששטחה גדול ושווייה הכלכלי עשוי להיות משמעותי, אינה עולה בקנה אחד עם חובת הנאמנות של המינהל כלפי הציבור ועם חובתו להבטיח תחרות חופשית ושוויון הזדמנות לכלל הציבור בהתמודדות על קרקעות המדינה. אין פירושו של דבר שעמדת האגודה בנוגע לאופי האנשים שיתגוררו בתוכה, ככל שהדבר נדרש לשמירה על צביונה והמרקם החברתי המאפיין אותה, לא יילקחו בחשבון. נהפוך הוא: "ההנחה המתבקשת היא כי לכל יישוב ויישוב הכלים הטובים ביותר לבצע את המיון והסינון הראשוניים של המועמדים להתיישבות במסגרתו" (ע"א 3962/97 בארותיים, מושב עובדים נ' ארד, פ"ד נב(4) 614, 620). על אחת כמה וכמה במושב חקלאי שהנו "צורת התיישבות מיוחדת" (ע"א 3298/92 כץ נ' מינהל מקרקעי ישראל, מיום 19.5.96, בפיסקה 9). ההתיישבות החקלאית הנה עתירת זכויות, בתרומתה הרבה למפעל הציוני, לפיתוח החקלאות ולהתוויית גבולות המדינה ושמירה על בטחונה משך שנים רבות בהן המתיישבים החקלאיים הלכו חלוצים לפני המחנה והתיישבו באזורי ספר שלא רבים הסכימו לעבור אליהם. אלא שהיבט זה, חשוב ככל שיהיה, אינו חזות הכל. השאלה היא לעולם האיזון הנכון בין זכויותיה האמורות של ההתיישבות לבין חובת השמירה על משאב הקרקע היקר והדאגה לכך שהקצאתו למגזר מסוים לא תחרוג מאמות מידה בסיסיות של סבירות, צדק והוגנות (בג"ץ 244/00, לעיל, עמ' 67-64). מטעם זה נהגו נכון המינהל והסוכנות כאשר שימרו לעצמם את כוח הפיקוח והשליטה על הליך קליטת מתיישבים חדשים ביישובים חקלאיים קיימים, לשם מניעת מצב בו הליך הקליטה ינוצל על ידי האגודה החקלאית להשגת מטרות פסולות ובלתי-ענייניות. מעמד האגודה נותר לעולם של ממליצה ולא של מחליטה, והמילה האחרונה שמורה תמיד למינהל ולסוכנות. כפי שנפסק על ידי בית המשפט העליון בהקשר קרוב (החלטת מועצת מקרקעי ישראל מס' 737 שהעניקה לאגודה החקלאית את האפשרות להמליץ על מועמדים לקבלת מגרשי מגורים בהרחבת המושב): "החלטה 737 אינה מעבירה את כוח ההכרעה בבחירת המתיישבים אל האגודה השיתופית. אין בהחלטה זו כדי להפוך את המושבים לרשות מוסמכת לצורך קביעת המתיישבים. התפקיד הנמסר לאגודה הוא תפקיד של גוף ממליץ בלבד. הדברים עולים בבירור מהחלטה 737, הקובעת כי מי שיופנו על-ידי המושב אל המינהל הם בבחינת 'מועמדים שיומלצו' (סעיף 4(א) להחלטה). החלטה 737 מבחינה הבחן היטב בין תפקידו של המושב, להמליץ על 'מועמדים' (ראו גם סעיף 4(ג)), לבין כוחו של המינהל, אשר רק הוא יכול להקנות לפלוני את הזכות להיות 'חוכר' (סעיף 5(א) להחלטה). כוח ההחלטה על ההתקשרות עם מועמד פלוני בהסכם חכירה נשמר למינהל מקרקעי ישראל, ונשאר בידיו בלבד. בשל כך, אין בהחלטה 737 משום התפרקות מזכותו (וחובתו) של המינהל שלא להתקשר בהסכם חכירה עם מומלץ פלוני, אם ההתקשרות עמו אינה תואמת את מדיניותו בניהול מקרקעי ישראל. באופן דומה, גם בעקבות החלטה 737, שמורה למינהל הסמכות שלא להתקשר בהסכם חכירה, מקום שבו ההמלצה של האגודה השיתופית על מועמד כזה או אחר נגועה בפגמים כמו שרירות, הפליה וחוסר תום לב. המינהל, ולא האגודה, נשאר לכל אורך הדרך הגוף היחיד, אשר יש בידיו סמכות ההחלטה על ההתקשרות... אכן, בעניין זה מסור למינהל תפקיד אשר לא ניתן להפריז בחשיבותו. המינהל הוא האחראי לניהולו התקין של אחד המשאבים החשובים ביותר של המדינה. מכך נובע, כי על המינהל לצקת תוכן ממשי ביישומה של אחריות כבדה זו, ואין הוא רשאי להתנער ממנה" (ע"א 3962/97, לעיל, עמ' 623-621). בדומה לכך נקבע (לעניין הצורך בהסכמת האגודה על מנת שהמינהל יחתום חתימת בעלים על בקשה להיתר בניה בתחומי הנחלה) כי "מובן שאם הפעלת שיקול הדעת על ידי האגודה נעשית בשרירות ובאופן בלתי ענייני, יש מקום להתערב בכך" (ע"א 3298/92, לעיל, שם). ועוד נאמר כי "כוח ההכרעה בעניין הקצאת קרקעות מדינה חייב להישאר בידי המינהל, אף שרשאי הוא לקבוע כי יישובים מסוגים שונים יוכלו להמליץ על זהות המתקבלים אליהם" (בג"ץ 7574/06 הסוללים קבוצת מכבי צעיר להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל, מיום 22.1.07, בפיסקה 5). בגישה זו אכן נקטו המינהל והסוכנות במקרה שלפנינו: נכונותם לקבל את המלצת האגודה ולהקצות את הנחלות הפנויות למומלציה הנה על תנאי בלבד, והוא שבית המשפט לא יקבע, לאחר בירור ההתנהלות של האגודה כי היא נהגה כלפי התובעים שלא בתום לב והודרכה בשיקולים זרים. היה וכך ייקבע, כי אז יאותו המינהל והסוכנות לשקול את הפעלת סעיף 26 לחוזה המשולש. 9. מהראיות שבאו בפני בית המשפט מתקבלת תמונה עגומה באשר להתנהלות האגודה, ומתבקשת המסקנה הבלתי-נמנעת כי מהלכי האגודה בנוגע להקצאת הנחלות הפנויות הונעו משיקולים זרים וחסרי תום לב. למסקנה זו שתי זרועות, השלובות זו בזו כבתנועת מלקחיים. הזרוע הראשונה נוגעת לבחירת האגודה במומלציה. הזרוע השניה היא אופן הטיפול של האגודה בבקשת התובעים להתקבל בה כחברים. 10. בחירת האגודה במומלציה נגועה, בראש ובראשונה, בניגוד עניינים מובהק. שניים מבין המומלצים שקבלתם אושרה בהחלטת ועדת הקליטה מיום 5.9.04 ובהחלטת ועד האגודה מיום 6.9.04 הנם בנים של חברי הוועד: נתבעים 9-8 הנם בנו וכלתו של חבר הוועד יצחק חוסני, ונתבעים 11-10 הנם בנו וכלתו של חבר הוועד יהודה סימון. שני חברי ועד אלה נטלו חלק בישיבת הוועד בה הוחלט להקצות לבניהם ולכלותיהם נחלות. יהודה סימון השתתף בנוסף יום קודם לכן בישיבת ועדת הקליטה שקיבלה את אותה החלטה. משפחה אחרת שהוחלט לקבלה באותן ישיבות קשורה אף היא לוועד בזיקה משפחתית: נתבעים 14-15 הנם בתו וחתנו של יו"ר הוועד הקודם חיים מגידיש. למשפחה נוספת, של נתבעים 5-4, אחיו של חה"כ אלי ישי ובתו של אחד מחברי האגודה, היה לחברי הוועד אינטרס מובהק להיטיב בהקצאת נחלה, כפי שמעלה מכתבו של מזכיר האגודה לחה"כ ישי מיום 13.1.06 בו התבקש האחרון להפעיל את השפעתו במינהל ו"ליצור קשר עם מר יעקב אפרתי וללחוץ שההחלטות יהיו לטובת המושב". המשפחה החמישית שזכתה בחברות ובנחלה בהחלטות הנזכרות הנה נתבעים 13-12, בנו וכלתו של רב המושב. אילו היה מדובר רק בהחלטת ביניים בדרך לקבלת המשפחות הנזכרות כחברים באגודה, ניחא, שכן סעיף 13 לתקנון האגודה שעמד בתוקף במועדים הרלוונטיים (נספח ג' לתצהיר עדותה הראשית של תובעת 2; להלן - התקנון) התנה הבאת בקשה לקבלת חבר להצבעת האסיפה הכללית בדיון מוקדם בוועד האגודה האמור להחליט "אם קוימו הוראות תקנון זה בדבר סגולות הכשירות לחברות באגודה ובדבר קבלת חברים לאגודה" (התקנון החדש שהוגש על ידי הנתבעים אושר לרישום על ידי רשם האגודות השיתופיות ביום 15.1.07, לאחר האירועים נשוא התביעה (עמ' 22 לתקנון), ונכנס לתוקף רק אז כאמור בסעיף 12(1) לפקודת האגודות השיתופיות ובתקנה 8 לתקנות האגודות השיתופיות (ייסוד), תשל"ו-1976, כך שאינו רלוונטי). אלא שהוועד לא הסתפק בכך. החלטת הוועד מיום 6.9.04 כלל אינה מנוסחת לפי סעיף 13 לתקנון - רוצה לומר החלטה בדבר התקיימות סגולות הכשירות ותנאי הקבלה במועמדים - אלא כהחלטה סופית בדבר קבלת המועמדים כחברים, שאחריה אין ולא כלום. וזו לשון ההחלטה: "לאחר המלצות וועדת קליטה המשפחות כדלקמן עברו את הליכי הקליטה כולל מבחני התאמה. האגודה החליטה לקבלם לחברות באגודה ולהקצות להם נחלות. החברות מותנת בתשלום 5000$ למינהלה להסדרים לשם ביטול עיקול על הנחלה, וכן 5000$ דמי קבלה לחברות באגודה, ויופנו לרישום בסוכנות היהודית ומנהל מקרקעי ישראל... תשלח הודעה לרשם האגודות השיתופיות לצרופם כחברים באגודה וכן למנהל חשבונות לפתיחת כרטיס הנה"ח" (ההדגשה הוספה). הנה כי כן, הוועד לא קבע, כפי שהיה בסמכותו לקבוע על פי התקנון, כי נתבעים 5-4, 15-8 עונים על התנאים הנדרשים לקבלת חבר לאגודה, קביעה שלאחריה היה על הוועד להביא "את החלטתו בדבר הבקשה להתקבל כחבר האגודה, בין אם החלטתו היתה חיובית ובין אם החלטתו היתה שלילית, לאסיפה הכללית" (סעיף 14 לתקנון). תחת זאת החליט הוועד לעקוף ולהחליף את האסיפה הכללית ולקבוע, כאילו היה אסיפה כללית, כי "האגודה החליטה לקבלם לחברות באגודה". סופיות ההחלטה של הוועד נלמדת לא רק מלשון ההחלטה אלא גם מההוראות המעשיות שנכללו בה, ובכלל זה משלוח הודעה לרשם האגודות השיתופיות על קבלת המועמדים כחברים. בפועל, הודעה כזו אכן נשלחה לרשם על ידי הוועד במכתב מיום 10.11.04 בו התבקש הרשם (וכמוהו ברית פיקוח) לאשר את פרוטוקול ישיבת הוועד מיום 6.9.04 בדבר קבלת החברים והקצאת הנחלות. הוועד לא הסתפק בכך, ובמהלך החודשים אוקטובר ונובמבר 2004 חתם על הסכמים עם נתבעים 5-4, 15-8 בדבר העברת הנחלות על שמם, והסכמים אלה הוגשו למשקם וקיבלו את אישורו בחודשים נובמבר ודצמבר 2004. בכותרת של כל הסכם הוגדרו נתבעים אלה "החברים", ובמבוא של כל הסכם נכתב כי "בשנת 2004 התקבלו החברים לאגודה והוקצתה להם נחלה מס' [ ] באגודה", תוך ציון מספר הנחלה הספציפית שניתנה לכל משפחה. אלא שהצהרה זו לא הייתה נכונה, בשים לב לכך שוועדת הקליטה או ועד ההנהלה לא היו מוסמכים לקבל מי מהנתבעים כחברים אלא רק ליתן החלטות מקדימות לצורך הבאת בקשות ההצטרפות להצבעת האסיפה הכללית שלה הסמכות הבלעדית לקבלת חברים. אכן, ביום 31.5.05 החליט הוועד להביא את נתבעים 5-4, 15-8 "לבחירות קבלה לחברות" באסיפה הכללית, ובחירות אלה נערכו ביום 22.6.05 (כאשר יו"ר הוועד וממלא מקומו משמשים חברי ועדת הקלפי יחד עם חבר הוועד יהודה סימון שבנו וכלתו נבחרו באותן בחירות - הרי לך ניגוד עניינים נוסף). מהלך זה של הוועד מהווה הודאה ברורה מצדו בכך שהחלטתו מיום 6.9.04 לא שכללה את קבלת נתבעים 5-4, 15-8 כחברים. הדבר לא מנע מהוועד - על יסוד החלטתו שלו בלבד ומספר חודשים לפני הבחירות באסיפה הכללית - לדווח לרשם האגודות השיתופיות על קבלת נתבעים אלו כחברים, לחתום עמם הסכמים בדבר העברת הנחלות על שמם, להגיש את ההסכמים לאישור המשקם, ולגרום להם לשלם כספים לצורך הסרת העיקולים על הנחלות. ואין זו חוסר התקינות היחידה בפעולות הוועד: בניגוד לסעיף 12 לתקנון האגודה, שקבע כי על המבקש להתקבל כחבר באגודה לעבור תקופת מועמדות של מגורים במושב, החליט הוועד לקבל את נתבעים 5-4, 15-8 כחברים בלא כל תקופת מועמדות ולמרות שאין הם נחשבים לבן ממשיך על פי סעיף 19 לתקנון ושחלק ניכר מהם, אם לא רובם, לא התגוררו במושב באותה עת. ועדת הקליטה והוועד כלל לא הסבירו בגוף החלטותיהם על שום מה ומכוח איזו סמכות החליטו לוותר על תקופת המועמדות של אותם מועמדים. בהודעת ועדת הקליטה והוועד לחברי האגודה מיום 2.6.05 על קיום הבחירות ביום 22.6.05 צוין כי "עקב כך שמדובר בילדי המקום ובאין אפשרות למגורים לתקופת מועמדות, הוועד פטר את המשפחות מתקופת מועמדות וזאת לאחר קבלת יעוץ מרשם האגודות". דא עקא, התקנון או הדין אינם מסמיכים את הוועד לפעול בניגוד לתקנון ולהעניק פטור מתקופת מועמדות, ובכל מקרה הנתבעים לא הציגו מסמך כלשהו מרשם האגודות השיתופיות בו הוכרה סמכותו של הוועד לפעול כאמור. זאת ועוד: ועדת הקליטה והוועד חרגו מסמכותם לא רק בקבלת נתבעים 5-4, 15-8 כחברים אלא גם בהחלטה להקצות להם נחלות, ועוד נחלה ספציפית נקובה במספר לכל משפחה. הקצאת נחלות במושב עובדים הנה נושא עקרוני ומרכזי מאין כמוהו בחיי המושב, הן מבחינת משמעותו הכלכלית והן מבחינת השפעתו על צביון התנהלות המושב. ככזה, ההחלטה לגביו צריכה להתקבל על ידי האסיפה הכללית שהנה הרשות העליונה באגודה האמורה להחליט "בכל הנושאים העקרוניים, הקשורים באגודה ובפעולתה" (סעיף 35 לתקנון), ולא על ידי הוועד (אלא אם כן האסיפה הכללית הסמיכה את הוועד לקבל את ההחלטה במקומה, מה שלא ארע במקרה דנן). כך למצער כאשר נטושה מחלוקת בקרב חברי האגודה בנושא ההקצאה ומספר הנחלות הפנויות קטן מלענות על הביקוש. לא כל שכן שאסור לוועד לקבל במצב כזה החלטה בנוגע להקצאת נחלות שעה שחברי הוועד השותפים להחלטה מצויים בניגוד עניינים חריף, כפי שהדבר היה בענייננו. התנהלותו הפסולה של הוועד חזרה על עצמה גם בנוגע לנתבעים 17-16, וביתר שאת בנוגע לנתבעים 21-18. נתבעים 17-16 חתמו כבר ביום 6.7.05 על הסכם עם הוועד בדבר העברת נחלה 34 על שמם, בו הוגדרו כ"חברים" ונאמר כי "בשנת 2005 התקבלו החברים לאגודה והוקצתה להם נחלה מס' 34 באגודה". ההסכם הובא בפני המשקם וקיבל את אישורו ביום 7.8.05, הגם שבאותו שלב חברותם של נתבעים 17-16 לא אושרה על ידי האסיפה הכללית (שקיימה את הבחירות בנדון רק ביום 21.9.05) אלא רק על ידי הוועד בהחלטתו מיום 31.5.05, שכמבואר לעיל לא הייתה מסוגלת לעשותם לחברים באגודה או לזוכים בנחלה מנחלותיה (כפי שהודה נתבע 16 בחקירתו הנגדית: "התקבלתי כחבר בספטמבר 2005" - עמ' 50 שו' 5). אשר לנתבעים 21-18, ההסכמים בינם לבין הוועד נחתמו ביום 30.10.05 ואושרו על ידי המשקם ביום 3.11.05. גם בהסכמים אלה תוארו מקבלי הנחלות כחברים ונאמר כי "בשנת 2005 התקבלו החברים לאגודה והוקצתה להם נחלה מס' 39 באגודה" (נתבעים 19-18) או "נחלה מס' 38 באגודה" (נתבעים 21-20). דא עקא, במועד חתימת ההסכמים והבאתם לאישור המשקם, נתבעים 21-18 אפילו לא התקבלו כחברים על ידי הוועד ולא הוכרו על ידי הוועד כזכאים לנחלות. החלטת הוועד בעניינם התקבלה רק ביום 4.11.05, לאחר חתימת ההסכמים ולאחר אישורם על ידי המשקם. למותר לציין כי גם לגבי נתבעים אלו נעקפה הוראת התקנון באשר לתקופת מועמדות. חמור מכל: נתבעים 19-18 הנם בתו וחתנו של יו"ר הוועד הנוכחי, יחזקאל חיים, ונתבעים 21-20 הנם בתו וחתנו של לחיאני, המשמש מזכיר האגודה, יו"ר ועדת הקליטה וממלא מקום יו"ר הוועד, שניכר כי הוא הרוח החיה והמוציא והמביא באגודה, והוא גם היחיד שהעיד מטעמה בבית המשפט. שני חברי ועד בכירים אלה - יושב הראש וממלא מקומו - נטלו חלק בישיבת הוועד מיום 4.11.05 בה הוחלט לקבל את ילדיהם כחברים ולהקצות להם נחלות, ולא ראו כל מניעה להשתתפותם בדיון ובהחלטה חרף ניגוד העניינים המשווע בו נמצאו. ניגוד עניינים זה גם לא מנע בעדם לחתום בשם האגודה על ההסכמים מיום 30.10.05, על אף שהצד השני לאותם הסכמים היו ילדיהם. לא ייפלא אפוא כי שתי הנחלות שהוקצו לילדיהם של יו"ר הוועד וממלא מקומו אינן סתם נחלות אלא הנחלות הנחשקות ביותר, שלהבדיל מיתר הנחלות (פרט לנחלה 30 שהוקצתה לרב ולאשתו) כבר פותחו לפני כעשור כך שלא נדרש לגביהן תשלום דמי פיתוח לסוכנות בסכום נכבד (כ-44,000 דולרים) כפי שנדרש מיתר מומלצי האגודה. יתרה מכך: לאחר אותה החלטת ועד לא הובאה סוגיית החברות והקצאת הנחלות של נתבעים 21-18 לדיון באסיפה הכללית, חרף הוראות הדין והתקנון המחייבות זאת, וחרף דרישות של רבים מחברי האגודה שפנו בנדון בכתב הן לוועד והן לרשם האגודות השיתופיות (נספחים ו', ח' לתצהיר העדות הראשית של חבר האגודה רחמים קורש). הלכה למעשה נתבעים 21-18 אכן לא נכללו ברשימת חברי האגודה לאחר החלטת הוועד מיום 4.11.05 (ראו רשימת החברים מחודש נובמבר 2007 בחותמת וחתימת הוועד - נספח ב/2 לתצהיר העדות הראשית של קורש) ולא נטלו חלק בהצבעות האסיפה הכללית. טענתו של לחיאני (בסעיף 14 סיפא לתצהיר עדותו הראשית) כי נתבעים 21-18 "טרם השלימו הליך בחירתם לחברות באגודה עקב ההליך המשפטי בו נקטו התובעים במארס 06" (ראו גם חקירתו הנגדית בעמ' 63 שו' 12-11), אינה יכולה להתקבל. ראשית, היה על הוועד להביא את בחירת נתבעים 18-21 בפני האסיפה הכללית עוד לפני הגשת התביעה, ואף לפני ההחלטה להקצות להם נחלות ולפני שהוועד חתם עמם על הסכמי הקצאה. שנית, בהליך דנן ניתן אך ורק צו מניעה זמני האוסר להקצות את נחלות 31, 32, 34 ו-38. לא ניתן כל צו האוסר לקיים בחירות לקבלת חברים לאגודה, מה עוד שהנתבעים נקטו לאחר הגשת התביעה ומתן צו המניעה הזמני בשורה של פעולות להשלמת הליך הקצאת הנחלות שלא ניתן לגביהן צו מניעה זמני ורישומן על שם המשפחות שזכו בהן, ובכלל זה נתבעים 19-18 שחתמו על חוזה התיישבות עם הסוכנות לגבי נחלה 39 ביום 11.11.07 והשלימו את הליך רישום הנחלה במינהל ביום 10.12.07. אם רישומה הסופי של הנחלה יכול היה להתבצע לאחר הגשת התביעה, על אחת כמה וכמה שניתן היה במהלך תקופה זו להביא את שאלת החברות והקצאת הנחלות של נתבעים 21-18 בפני האסיפה הכללית, שלא קיבלה כל הזדמנות לומר את דברה בנושא כה עקרוני ומרכזי, שנרקם - ולגבי נתבעים 19-18 אף נסגר - מאחורי גבה. ההחלטה בדבר הקצאת הנחלות לנתבעים 21-18 מעלה תמיהות נוספות. תמיהה אחת נוגעת לאמור בהחלטת הוועד מיום 4.11.05 כאילו נתבעים אלה "עברו הליכי קליטה כמקובל שולמו 5000$ לשחרור הנחלה מעיקול במנהלה להסדרים וכן 5000$ דמי כניסה לחברות באגודה". דברים אלה אינם מתיישבים עם המציאות, שהרי נתבעים 19-18 שילמו את דמי הכניסה ביום 15.3.06 (נספח י/6 לתצהיר העדות הראשית של לחיאני) ונתבעים 21-20 עשו כן ביום 8.12.05 (שם, נספח י/5), שני המועדים לאחר החלטת הוועד. התמיהה השניה קשורה לפגישה שנערכה ביום 24.11.05 בין לחיאני וב"כ הנתבעים לבין מנהל המינהל, בה התבקש אישור המינהל להקצאת הנחלות הפנויות לבני החברים מומלצי האגודה. באותה פגישה הצדיקו נציגי האגודה את בקשתם בכך ש"ב-2004 קלטו בנים לנחלות הפנויות, לטענתם מאחר ולא שמעו על הקפאת איוש הנחלות, הבנים שילמו את שנדרשו למשקם" (סיכום הדיון צורף לתגובת המינהל בבש"א 1174/06) . גם אם נתעלם מכך שהחלטת "ההקפאה" (מס' 863) הנה מיום 30.4.03, הרי לכל המאוחר נודע עליה לאגודה ביום 27.7.05, בו נשלח מכתבו של בא-כוחה למינהל, ובמכתב הוזכרה אותה החלטה והתבקש כחריג לה לאשר את הקצאת הנחלות למומלצי האגודה. ממילא לא יכול להימצא כל הסבר מניח את הדעת להחלטת הוועד מיום 4.11.05 - למעלה משלושה חודשים לאחר שהיה ידוע לחבריו בוודאות על "הקפאת" איוש הנחלות הפנויות - להקצות את נחלות 38 ו-39 לבנות ולחתנים של יו"ר הוועד וממלא מקומו. כך גם באשר לחתימת האגודה על הסכמי הקצאה עם אותם מועמדים ביום 30.10.05 והבאתם לאישור המשקם בסמוך לאחר מכן, כאשר כבר היה ידוע לחותמים על ההסכמים בשם האגודה כי המינהל לא יאפשר את ההקצאה. 11. עד כאן סקרתי את הפעולות הפסולות בהן הוועד נקט במישור של קידום המועמדות של מומלציו-מקורביו. כאמור, בכך לא הסתיימו מהלכי הוועד לצורך סילוקם של התובעים מעמדת ההתמודדות על הנחלות: במקביל, ועל מנת להבטיח את התוצאה המבוקשת, פעל הוועד - ליתר דיוק חדל הוועד - בחזית נוספת, והפעם ישירות מול התובעים. כזכור, התובעים פנו אל האגודה במכתב מיום 19.6.05 וביקשו לדחות את הבחירות לקבלת חברים שהיו קבועות ליום 22.6.05 על מנת לאפשר גם להם להתמודד בבחירות הקבלה לאגודה. פנייה זו של התובעים לא הייתה הכרחית לשם התמודדות על הנחלות (לעיל פיסקה 2, וכנלמד גם מ-8 המשפחות שזכו בנחלות במושב בלא שהתקבלו כחברים באגודה), אך נועדה לחזק את סיכוייהם של התובעים בהתמודדות. אף שהמכתב התקבל אצל הוועד (עדות לחיאני בעמ' 63 שו' 1) לא ראה הוועד לנכון להשיב עליו. הסברו של לחיאני לכך הנו: "אני לא חייב להשיב... ככה לא פונים לאגודה להתקבל לחברות" (שם, שו' 6-4), כשכוונת הדברים הנה, ככל הנראה, לכך שהתובעים לא פעלו בהתאם להוראות התקנון ולא הגישו לוועד בקשה בכתב להתקבל כחברים בנוסח הקבוע בסעיף 9 לתקנון. אלא שהסבר זה אינו מחזיק מים: ראשית, מאחר שחבר ועד מחויב לפעול לטובת האגודה ולא לטובתו האישית, ומאחר שטובת האגודה היא שייקלטו לתוכה המועמדים הראויים והמוכשרים ביותר ולאו דווקא בני המשפחה של חברי הוועד, הרי פנייה של אדם המבקש להציג את מועמדותו לחברות באגודה חייבת לזכות בתשובה עניינית מצד הוועד ולא בהתעלמות; ואם הפונה לא צירף לבקשתו את הטפסים המתאימים מחובתו של הוועד להדריכו ולהפנותו אל המסמך הנכון. התובעים במכתבם מיום 19.6.05 הבהירו כי "יסכימו להיפגש עם ועדת הקליטה של המושב לשיחת היכרות קודם לקיום הבחירות", והרי לפחות במהלך מפגש מקדים כזה ניתן למסור לפונה את כל ההבהרות הנדרשות באשר להליך הקבלה. אלא שהוועד לא הגיב גם לפניית התובעים בקשר להזמנתם לראיון בוועדת הקליטה. שנית, ההיאחזות של הוועד בקרנות הוראות התקנון הנוגעות להליך הקבלה אינה מתיישבת עם העובדה שאותו ועד ראה לוותר למומלציו, מכוח סמכות שמקורה אינו ברור, על דרישת התקנון בדבר תקופת מועמדות של מגורים במושב בטרם הבאת בקשת החברות להצבעה באסיפה הכללית. שלישית, כאשר החליטה האגודה בשנת 2000 לקבל כחברים את נתבעים 7-6 (רב המושב ואשתו) ולהקצות להם את נחלה 30, הסתפק הוועד בבקשה בכתב ידם של המועמדים (נספח ז/1 לתצהיר העדות הראשית של לחיאני), הרחוקה מלענות על נוסח הבקשה הקבוע בסעיף 9 לתקנון. יו"ר הוועד הנוכחי (יחזקאל חיים) שימש חבר ועדת הקלפי שאישרה חרף זאת ביום 4.2.00 את הבחירה בנתבעים 7-6 כחברים (שם, נספח ז/2). נראה אפוא כי הקפדת הוועד על מתכונת הגשת הבקשה הנה סלקטיבית. רביעית, אם אמנם תנאי להבאת בקשתו של מועמד לחברות בפני רשויות האגודה הנו הגשת כל המסמכים הנדרשים בתקנון, כי אז היה על הוועד להימנע מדיון בבקשות מומלציו כל עוד לא צורף להם כתב התחייבות לשמירת אורח חיים דתי והתנהגות נאותה כנדרש בסעיף 11 לתקנון. הנתבעים לא הציגו כתב התחייבות כזה שהוגש על ידי מי ממומלצי האגודה, מה שלא מנע מהוועד לטפל בבקשות של מומלצים אלה. יתרה מכך: בפניית ועד האגודה אל חברי האגודה מיום 1.7.04 התבקשו הבנים הנשואים והעומדים להינשא של החברים להגיש תוך שבוע "קורות חיים", ותו לא. כל אלה מצביעים על כך שסירובו של הוועד להשיב לבקשת ההצטרפות של התובעים לא נבע באמת מהנימוק הטכני שהוצג בבית המשפט באשר למתכונת הצורנית של הבקשה, אלא מטרתו האמיתית של הסירוב טמונה בשאיפתו הבלתי-לגיטימית של הוועד להיטיב עם בני המשפחה והמקורבים של חבריו ולמנוע ממועמדים אחרים להתמודד מולם ולנסות לשכנע את המוסדות המוסמכים באגודה ומחוצה לה כי ראויים הם מהם לחברות ולזכייה בנחלות הפנויות. במאמר מוסגר יצוין כי הנתבעים גם לא הציגו אישורים לכך שמומלצי האגודה אכן עברו בהצלחה בחינות התאמה במכון "כיוונים נוספים", להבדיל מהפנייתם לבחינות כאלה (ראו עדות לחיאני בעמ' 69 שו' 17-13). 12. כידוע, האיסור על הימצאות במצב של ניגוד עניינים תקף לא רק בתחום המשפט הציבורי אלא גם בתחומים נוספים, בהם דיני התאגידים (סעיף 254 לחוק החברות, תשנ"ט-1999; ע"א 817/79 קוסוי נ' בנק י.ל. פויכטונגר בע"מ, פ"ד לח(3) 253; א' ברק, "ניגוד אינטרסים במילוי תפקיד" משפטים י' (תש"מ) 11). החלטה המתקבלת "כאשר עניין שעליו אדם מופקד עשוי להתנגש עם עניינו האישי של אותו אדם או עם עניין אחר שהוא מופקד עליו" פסולה בתכלית (בג"ץ 3132/92 מושלב נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה, פ"ד מז(3) 741, 747). כלל זה יפה גם למקבלי ההחלטות במוסדות הניהול של אגודה שיתופית, אם בהיקש מדיני החברות (ס' אוטולנגי, אגודות שיתופיות - דין ונוהל, 1995, כרך א', עמ' 59-60; השוו ע"א 393/08 שגיא נ' כפר ביאליק כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ, מיום 23.2.10, בפיסקה 19), ואם בהיותו "חלק 'מהמשפט המקובל נוסח ישראל', ויש לנהוג לפיו אף באין הוראת חוק הקובעת את תחולתו" (בג"ץ 5575/94 מהדרין בע"מ נ' ממשלת ישראל, פ"ד מט(3) 133, 142; ראו עוד בג"ץ 5734/98 עזריאל נ' ועדת המשנה של מועצת מקרקעי ישראל, פ"ד נג(2) 8, 20-19; רע"א 3009/03 הינדי נ' בית עריף מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית, מיום 14.9.03). המהות והעוצמה של ניגוד העניינים משנות את פניהן ממצב למצב, אך חריפות הן במיוחד שעה שמדובר ב"קירבת משפחה הדוקה ופעילה" של מקבל ההחלטה אל מי שנהנה ממנה (דנ"פ 1397/03 מדינת ישראל נ' שבס, פ"ד פ"ד נט(4) 385, 419). כבר בשל כך אסור היה לחברי ועדת הקליטה וועד ההנהלה הנוגעים בדבר לקבל את ההחלטות על הקצאת הנחלות לילדים של ארבעה מהם; לבתו ולחתנו של יו"ר הוועד הקודם; ולאחיו ולגיסתו של חבר-כנסת אליו פנה הוועד על מנת שיפעיל את השפעתו בהנהלת המינהל לשם הכשרת ההקצאות האמורות (במאמר מוסגר יצוין כי אף לא אחד ממומלצי אגודה אלה הובאו לעדות מטעם הנתבעים; מומלץ האגודה היחיד שהעיד הנו נתבע 16 שאינו קשור בקרבת משפחה לחברי הוועד). לא כל שכן כאשר חברי הוועד אינם עוסקים בניהולה של אגודה "מסחרית" אלא בניהולו של מושב עובדים קטן לרווחת ציבור מתיישביו. האופי הציבורי של האגודה מקנה במקרה הנדון לאיסור בדבר ניגוד עניינים סממנים של המשפט הציבורי ובכך מעצים את תוקפו והיקפו (השוו ע"א 10419/03 דור נ' רמת הדר כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ, פ"ד ס(2) 277, 291; ת.א. (חיפה) 548/96 כפר האמנים אגודה שיתופית בעין הוד בע"מ נ' אלקרא, פ"מ סא(2) 945, 959-958). עומדת על כך פרופ' אוטולנגי (בספרה הנ"ל, עמ' 73): "אל להם, לנושאי המשרה, לפעול לטובת האינטרסים האישיים שלהם. כשמדובר באגודות שיתופיות קטנות יחסית, החיוב לפעול לטובת מטרות האגודה צריך להוות משקל נגד לנטיית הלב להפעיל שיקולים אישיים". ועוד (בעמ' 263): "אסור שיהיה לחבר ועד ניגוד אינטרסים בין מילוי חובתו בהנהלת האגודה השיתופית לבין כל אינטרס אחר שלו... למנהל כלל אסור להימצא במצב של ניגוד אינטרסים אם הוא ידוע מראש, ואם הוא נקלע לתוכו - אסור לו להשתתף בהצבעה". לכך מתווספת העובדה שמרבית חברי הוועד מכהנים גם כחברי הוועד המקומי של היישוב, וככאלה נחשבים לעובדי ציבור לכל דבר וענין (ע"פ 10735/04 גולדמן נ' מדינת ישראל, מיום 20.2.06, בפסקאות 12-8) לרבות בהקשר של איסור ההימצאות במצב של ניגוד עניינים. הפגיעה הנגרמת מהקצאת הנחלות על ידי מי שנמצא במצב של ניגוד עניינים כה חמור אינה רק בתובעים, שביקשו להתמודד על אותן נחלות ונדחו על הסף בשל החלטתם הבלתי-עניינית של חברי הוועד להעדיף את בני משפחתם ואנשי שלומם, אלא גם בחברי האגודה שאינם נמנים על המחנה של חברי הוועד ושמתנגדים להענקת הנחלות למומלצי האגודה, וחלקם אף מצפים לנחלה שטרם הוענקה להם (כעולה מהראיות בת.א. 8129/06; ראו גם סעיף 3(ה) למכתב הסוכנות למינהל מיום 1.8.06, ודברי ב"כ הסוכנות בדיון מיום 3.7.06 בבש"א 1174/06: "במהלך התקופה היו פניות רבות מחברי אגודה אלי, שביקשו גם הם לקבל נחלות. כולם טענו על אי סדרים לכאורה בעבודה"). חברים אלה זכאים לכך שהתנהלות הוועד תיעשה בהתאם לאמות מידה ציבוריות ושוויונית. חובתו של ועד ההנהלה להקפיד על שוויון ההזדמנויות בין חברי האגודה חקוקה בדין: "הוועד וחבריו יפעלו בתחום סמכויותיהם, בכפוף לתקנות האגודה והחלטות האסיפה הכללית, לטובת האגודה וללא הפליה" (תקנה 23(ג) לתקנות האגודות השיתופיות (רשויות האגודה), תשל"ה-1975; ההדגשה הוספה). כך גם נובע ממהותה של הקואופרציה עליה מושתתת האגודה השיתופית, שהרי "הנורמות החלות על גוף קואופרטיבי הן נורמות של אחוות חברים, רעות ושוויון" (ע"א 31/87 חרמש נ' ברעם, פ"ד מג(1) 672, 677), ו"עקרון השוויון בין חברי אגודה שיתופית הוא יסוד מוסד לקיומה ולניהול עניניה" (ע"א 556/69 "ניר" חברה שיתופית להתיישבות עובדים עברים בע"מ נ' ביטן, פ"ד כד(2) 710, 715). בתקפותו של עיקרון זה הודה, למעשה, גם לחיאני, שבתגובה לסירובה של ועדת הקבלה הבין-מוסדית לקבל את בנו - שאינו חבר באגודה - להרחבה הקהילתית של המושב, כתב ביום 9.12.07 בשם ועד האגודה ליו"ר ועדת הקבלה כי בדעת הוועד לנקוט בהליכים משפטיים "על הפליה שנעשית במקרה דנן". כאמור לעיל, החלטה עקרונית בדבר הקצאת נחלות אינה עניין לוועד לענות בו אלא לאסיפה הכללית. אך אפילו היה הנושא מסור לסמכותו של הוועד, חייב היה איסור ההפליה בין המתיישבים לשמש נר לרגליו בבואו להחליט על הענקת קרקעות המושב למתיישבים (ע"א 8223/99 ברוך נ' עזריאל מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ, פ"ד נו(3) 742, 751). חובה זו הופרה על ידי ועד האגודה, שהחליט על דעת עצמו לקבל כחברים ולזַכּות בנחלות בני משפחה מדרגה ראשונה של חברי הוועד היוצא והנכנס ואנשים נוספים שחברי הוועד חפצים ביקרם, ובאותו זמן נמנע מלטפל בבקשת התובעים להתקבל כחברים באגודה. עד כדי כך מגעת הזדהותו של הוועד עם המועמדים להם הקצה את הנחלות, שאותו עורך דין נבחר על ידי הוועד לייצג בהליך דנן גם אותם וגם אותו, בלא שנראתה לוועד מניעה לכך מבחינת האינטרסים השונים להם אמור להיות מחויב כל צד, ואף תוך התחייבות של הוועד לשאת בשכר הטרחה של עורך הדין (עדות לחיאני בעמ' 56 שו' 4-1). השילוב בין התוצאה הפסולה של החלטות הוועד לבין האופן הפסול בו ההחלטות התקבלו מוביל למסקנה הבלתי-נמנעת כי פעולתם של חברי הוועד נועדה להקדים את התובעים ולסכל את הליך הענקת הנחלות לתובעים על ידי הסוכנות והמינהל. כעולה ממכתב החטיבה לחוזים, בטחונות וקרקעות בסוכנות מיום 9.9.04, כבר בשנת 2002 החליטו הסוכנות ואיגוד המושבים, לאחר תהליך מיון ובדיקה, לקלוט את התובעים (ושתי משפחות נוספות) לקבלת נחלות במושב. הסוכנות סברה כי משפחות התובעים "ראויות ומתאימות לקליטה ואנו סבורים כי הן יכולות לתרום לחיזוק ולביסוס הישוב, שאינו גדול בשלב זה ונמצא באיזור שישנה חשיבות רבה לחיזוקו" (מכתב הסוכנות מיום 1.8.06). עם זאת הובהר לתובעים "שהליך הקצאת הנחלות, אם וכאשר יתאפשר, תלוי בקידום תכנית המתאר של היישוב ואישורה במוסדות התכנון, וכן בקבלת הסכמה מאת המשקם, כונסי נכסי האגודה השיתופית נחושה ומינהל מקרקעי ישראל" (מכתב הסוכנות מיום 9.9.04). ההליך התכנוני (שהיה כרוך באישור תכנית ההרחבה הקהילתית של המושב) הסתיים בשנת 2004, דבר שסלל את הדרך להקצאת הנחלות לתובעים על פי החלטת הסוכנות ואיגוד המושבים משנת 2002. אלא שהוועד, שמסירת הנחלות לתובעים הייתה לצנינים בעיניו, גמר אומר לסכל את המהלך. לפיכך פרסם הוועד ביום 1.7.04 הודעה המזמינה את חברי האגודה לגרום לכך ש"כל משפחה אשר בנה או בתה התחתנו ו/או אמורים להינשא בקרוב ומעוניינים להתקבל לחברות במושב" יפנו בבקשה מתאימה תוך לא יותר משבוע ימים. בכך שמטרת הוועד בפעולה מהירה זו הייתה לחסום את הענקת הנחלות לתובעים על פי החלטת הסוכנות ואיגוד המושבים, הודה הוועד בעצמו בהודעה שפרסם ביום 2.6.05, בה נכתב: "וועד ההנהלה, מתוך דאגה לאיכלוס הנחלות הפנויות ע"י בנינו ילדי היישוב בעדיפות ראשונה ולא תושבי חוץ, שאגב היה נסיון לכפות על האגודה איכלוס 5 משפחות תושבי חוץ והעניין נדון אצל המשקם והמשקם קיבל את נימוקי האגודה". גם אם נתעלם מכך שאותם "ילדי היישוב" שנבחרו על ידי הוועד לקבל נחלות אינם משקפים ייצוג הולם של כלל ילדי החברים בהיות חלק משמעותי מהם משתייך לקבוצה מאד מוגדרת של ילדים - הלא הם ילדי חברי הוועד בעבר ובעיקר בהווה - גם אז הנימוק של העדפת ילדיהם של בני המקום מעורר קושי רב. כפי שראינו, קרקעות המשבצת הנן קרקעות מדינה השייכות לכלל הציבור הזכאי להתמודד באופן שוויוני על ניצולן. זאת, כמובן, תוך שמירה על זכותו של המושב להבטיח כי המתגוררים בתחומו יתאימו לאופיו ההתיישבותי ולצביון הקהילה שבו. בהנחה שהמועמד מן החוץ עונה על דרישת ההתאמה האישית והחברתית, קשה למצוא טעם ענייני המצדיק אפריורית להעדיף על פניו ילד של חבר המושב, מבלי לאפשר למועמד החיצוני אפילו לנסות ולהוכיח את כישוריו במבדקי התאמה. ילדו של חבר המושב עשוי ליהנות מאפשרויות מגורים במושב הן בתוך נחלת הוריו (כבן ממשיך בבית שני בנחלה) והן במסגרת מגרשי ההרחבה (בהתאם להחלטת הנהלת המינהל מיום 13.2.06 בדבר הקצאת 50 מגרשים בהרחבה למומלצי האגודה; השוו: רע"א 10623/02 כפר חיטים מושב שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ נ' ביין, פ"ד נז(2) 943; ה.פ. (תל-אביב) 38/96 גל נ' נווה ירק מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ, מיום 1.7.02). העדפה נוספת של ילד של חבר בזכאות לנחלה חקלאית רק בשל היותו בן המקום, מבלי לבחון האם מבחינת יתר תכונותיו וכישוריו עדיף הוא על פני המועמד החיצוני, אינה עולה בקנה אחד עם חובת השוויון והנאמנות של המינהל כלפי כלל הציבור (השוו ע"א 5817/95 רוזנברג נ' משרד הבינוי והשיכון, פ"ד נ(1) 221, 227). יפים לכאן דבריו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט י' אלון) בת.א. (ב"ש) 4281/05 בורה נ' כלימי (מיום 15.2.07): "שאלת היותו של המועמד 'בן המקום' או 'זר' - אין לה כשלעצמה ולא כלום עם האינטרס הלגיטימי של האגודה לוודא התאמת אישיותו של המועמד לאופיו של המושב ולצביון הקהילה שבו. ודוק, גם האגודה עצמה אינה טוענת לכך. שכן, משמעות טענתה הינה כי מעבר לשיקולי האופי והצביון של הישוב, זכאית היא לשקול בבחינת המועמדים גם את השיקול הכלכלי והכספי של בני המקום על דרך העדפתם, מתוך שיקול זה בלבד, על פני מועמד 'זר' אפילו יהיה ראוי יותר, מתאים יותר ומסוגל יותר לאופיו ולצביונו של המושב, וכדבריה - 'עניי עירך קודמים'. אי אפשר להימנע מהמסקנה כי מאחורי שיקול זה עומדת הנחת 'הבעלות' של חברי האגודה על נחלות ומשקי המושב באשר הם... עמדה זו של האגודה משמעה למעשה הפקעת והדרת 'הזרים' באשר הם משטחי משבצת המושב, יהיו אשר יהיו... טיבו ואופיו של 'מושב' על צביון הקהילה המיוחדת הנדרשת בו, מקימים כמפורט לעיל לאגודה את הזכות לתהות על טיב המועמדים לרכישת נחלות במושב ועל מידת התאמתם לאופי המקום וצביונו, ולסרב למי שאינו עומד בקריטריונים אלה. ברם, אין הם מפקיעים את הציבור בכללו מזכויותיו במקרקעי המדינה שהועמדו למושב, ואין הם הופכים את קבוצת המשפחות שבמקום לחוג האקסקלוסיבי שרק זרעו ובניו יירשו ארץ ומושב לדורי דורות". ערעור שהוגש על פסק דין זה לבית המשפט העליון נדחה (ע"א 3267/07 שיבולים מושב עובדים של הפועל המזרחי להתיישבות שיתופית בע"מ נ' בורה, מיום 10.4.08). כאשר מצרפים לכך את העובדה שמטרתו העיקרית, אם לא היחידה, של הוועד במהלכיו המתוארים לא הייתה לקדם את בני המושב בכללותם אלא דווקא את אותם בנים שלחברי הוועד היה עניין אישי בקידומם, מסקנה מתבקשת היא כי החלטותיו של הוועד אינן יכולות לעמוד. 13. יוער כי בניגוד לטענת הנתבעים כאילו המשקם הכשיר את העדפת מומלצי האגודה על פני התובעים, בפועל המשקם בהחלטתו מיום 8.3.05 כלל לא נזקק לסוגיה לגופה אלא קבע כי אין בידו סמכות להורות לאגודה לקלוט חברים חדשים ולהקצות להם קרקעות, תוך הדגשה כי אין לראות בהחלטה קביעה כלשהי של המשקם באשר לתקינות התנהלותה של האגודה. גם החלטותיו של המשקם לאשר את ההסכמים בין האגודה לבין מומלצי האגודה וכונס הנכסים ולמחוק את העיקולים שרבצו על הנחלות שהוקצו על ידי האגודה למומלציה, אינן מהוות הכשרה של החלטות הוועד: ראשית, החלטות אלה כלל אינן מזכירות את בקשת התובעים, והן ניתנו בהליך שלא התובעים ולא המינהל והסוכנות היו צד לו. עמד על כך המינהל בסעיף 15 לתגובתו בבש"א 1174/06: "לא למותר לציין, כי פסק המשקם החלוט ביחס למומלצי האגודה, ניתן בלא שנתקבלה הסכמת המינהל להקצאת הנחלות למי שמבקשים להופכו למתיישב, ומבלי שהונחה גם בהתייחס אליהם בקשה שלמה ומלאה בהמלצת הסוכנות היהודית להקצאת הנחלות למומלצי האגודה". שנית, המשקם עצמו קבע בהחלטתו מיום 8.3.05, בהתייחס לבקשת התובעים, כי אינו מוסמך לדון בקבלת חברים לאגודה ובהקצאת קרקעות על ידי האגודה לחבריה (ראו גם החלטתו הדומה של המשקם מיום 24.11.04 בבקשתם של אורה ויצחק חזן, הטוענים גם הם לזכאות לקבל נחלה במושב). מכאן שהחלטות המשקם בדבר ביטול העיקולים מוגבלות לנקודה זו בלבד; ואכן אין באותן החלטות התייחסות לשאלת חברותם של מומלצי האגודה ולשאלת תוקף הקצאת הנחלות לאותם מומלצים. שלישית, כפי שכבר נאמר, המשקם אישר הסכמים שתיארו את מומלצי האגודה כחברי האגודה להם הוקצו נחלות. תיאור זה לא היה נכון לגבי כמעט כל המומלצים, שכן בעת חתימת ההסכמים ומתן החלטות המשקם טרם התקיימו הבחירות באסיפה הכללית לצורך קבלתם כחברים. מצג הנתונים המטעה שעל יסודו ניתנו החלטות המשקם שומט את הקרקע מתחת להחלטות ומאיין את תוקפן. 14. פעולה של ועד אגודה שיתופית מתוך ניגוד עניינים לקידום הקצאת נחלות במושב לבני משפחה של חברי הוועד ולמי שחברי הוועד חפצים ביקרו, תוך הפרה של הוראות הדין והתקנון באשר להליך קבלת חברים לאגודה והקצאת נחלות בה, ובמטרה למנוע ממעוניינים אחרים להתקבל לאגודה ולהתמודד על הנחלות, נגועה בחוסר תום לב ובשיקולים זרים. כפי שמקובל על המינהל והסוכנות, בכך די לביטול ההחלטה על הקצאת נחלות 31, 32 ו-34 למומלצי האגודה וקבלת החלטה חדשה בשאלת הפעלת סעיף 26 לחוזה המשולש, כאשר נקודת המוצא להחלטה תהיה קביעת בית המשפט בדבר הפגמים שנפלו בהחלטות על קביעת מומלצי האגודה. 15. לא ראיתי לקבל את טענת הנתבעים באשר למשמעות רכישת מגרשים בהרחבה הקהילתית על ידי התובעים. אני מוכן להניח כי עלה בידי הנתבעים להוכיח שהתובעים, ולפחות חלק מהם, חתמו לא רק על הסכמים עם הסוכנות לביצוע תשתיות ציבוריות (שהוגשו לבית המשפט), אלא גם על הסכמי משתכן עם האגודה הקהילתית (שלא הוגשו). מאחר שהסכמים אלה הנם בין התובעים לבין האגודה הקהילתית, ואילו האגודה החקלאית או המינהל או הסוכנות אינם צד להסכמים, אין בידי האגודה החקלאית להיתלות בהם ולבסס עליהם את שלילת זכותם של התובעים לנחלה. בידוע כי חוזה אינו מזכה את מי שאינו צד לו אלא "אם משתמעת מן החוזה כוונה להקנות לו זכות זו" (סעיף 34 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973). כוונה כזאת אינה עולה מההסכם בין האגודה הקהילתית לבין המשתכן. תכליתן של הוראות ההסכם המגבילות אותו למגרש בהרחבה הקהילתית ומחריגות מתחולתו זכויות במשבצת האגודה החקלאית, הנה להגן על האגודה הקהילתית ולמנוע מהמשתכן לטעון כי החוזה עמה מקנה לו זכויות במשבצת האגודה החקלאית. הוראות אלה לא נועדו לשלול מהמשתכן זכות כזאת ככל שמקורה אינו בחוזה עם האגודה הקהילתית אלא במערכת היחסים שבינו לבין האגודה החקלאית. אמנם חתימה על הסכם פיתוח בין המשתכן לבין המינהל מותנית בחתימת המשתכן על תצהיר לפיו אין הוא בעל זכות בנחלה, אולם הנתבעים לא הוכיחו כי נחתמו עם התובעים הסכמי פיתוח, וממילא לא הוכח כי התובעים חתמו על התצהיר האמור (ראו עדות תובעת 2 בעמ' 17 שו' 19-5). לא עוד אלא שהמינהל, שהמידע בנושא זה מצוי בידיו, לא טען למניעות של התובעים לקבלת נחלות בשל רכישת המגרשים בהרחבה. בכל מקרה, ככל שהתובעים יזכו בעקבות ההליך הנוכחי בנחלות במשבצת החקלאית, תיעור ממילא זכותם להמליץ על בן משפחה (שאינו בן ממשיך) כזכאי למגרש בהרחבה הקהילתית, כפי שעשו הוריהם של מרבית מומלצי האגודה. תובעת 2 ציינה בעדותה כי היא ובן זוגה (תובע 1) רכשו את המגרש בהרחבה לא מתוך ויתור על תכניתם המקורית להעביר את ביתם לנחלה במושב נחושה, תכנית שבמימושה החלו עוד לפני שהוחל (לאחר הגשת התביעה) בהליך הרישום להרחבה ושעודנה בראש סולם העדיפות שלהם, אלא על מנת להבטיח שלא יימצאו לבסוף קרחים מכאן ומכאן לנוכח התמשכות ההליך המשפטי. עוד אמרה כי אם יקבלו נחלה יסכימו לוותר על המגרש בהרחבה ולהעבירו לבן משפחה כמו כל בעל נחלה אחר. בגישה זו אין פסול, מה גם שהחלטה מס' 1110 של מועצת מקרקעי ישראל מיום 21.5.07 מאפשרת לבעל זכות בנחלה חקלאית לרכוש מגרש מגורים בהרחבה, כנגד התחייבות מצדו להעביר את הנחלה תוך 3 שנים ממועד הקצאת המגרש (ראו עדותו של לחיאני בעמ' 58 שו' 3-1). ת.א. 8129/06 16. להבדיל מששת התובעים בת.א. 8126/06, שלא התגוררו במושב בשום שלב ושביקשו להתקבל כחברים באגודה אך לא נענו, שני התובעים בת.א. 8129/06 התקבלו כחברי האגודה עוד בשנת 1991, בתום שנת מועמדות, והתגוררו עם ששת ילדיהם בנחלה 10 במבנה טרומי (אשקובית). ביום 25.5.94 החליט הוועד הממונה של האגודה להיענות לבקשת התובעים ולהעבירם מנחלה 10 לנחלה 17, כפוף לאישור מחלקת החוזים של הסוכנות. החלטה זאת לא יצאה אל הפועל. בחודש ספטמבר 1995 פינו התובעים את נחלה 10 ועברו להתגורר בשכירות מחוץ למושב. ביום 27.2.96 החליט הוועד הממונה לאשר לתובעים לבנות את ביתם "במסגרת ההרחבה של הנחלות החקלאיות בין המספרים 50-31", וזאת עם סיום עבודות התשתית. ביום 30.5.96 החליט הוועד לאשר את קבלת התובעים לנחלה 45, וזאת בהסתמך על אישור ועדת הקבלה הבין-מוסדית. עוד באותה שנה הופנו התובעים על ידי הוועד למינהל ולסוכנות לצורך קבלת נחלה 45. בשנת 1997 חזרו התובעים למושב ועברו להתגורר באתר הקרוואנים הזמני יחד עם משפחות נוספות שהמתינו להשלמת עבודות הקמת הנחלות החדשות לצורך איושן בהתאם להחלטת המדינה והסוכנות משנת 1994 להוסיף למשבצת החקלאית של המושב 20 נחלות חדשות. כעבור כשנה, בסוף שנת 1998, עזבו התובעים שוב את המושב ועברו להתגורר בשכירות במושב אחר. לדבריהם, הסיבה לעזיבתם הייתה תנאי המחיה הבלתי אנושיים בשני הקרוואנים שקיבלו, שהיו דולפים ורעועים עד כדי כך שתובע 1 נפצע עקב קריסת חדר המקלחת שבקרוואן. לטענת התובעים, עזיבתם את אתר הקרוואנים בשנת 1998 נעשתה בהתאם להסכמה בינם לבין נציגי האגודה לפיה תוך חצי שנה תושלם הכשרתה של נחלה 38 - היא נחלה 45 שהובטחה להם בשנת 1996 - ואז יוכלו לחזור למושב ולבנות בנחלה זאת את בית הקבע שלהם. אלא שהסכמה זאת לא כובדה. התובעים לא צורפו ל-11 המשפחות שקיבלו בשנים 2001 עד 2003 נחלות חדשות מהמינהל ומהסוכנות אף שנותרו 2 נחלות פנויות לאחר הקצאת 11 הנחלות (רובן המכריע למשפחות שלא התקבלו כחברים באגודה). בתגובה לדרישת התובעים לקבל אחת מאותן נחלות, הודיע להם ועד האגודה ביום 5.12.04 כי ביום 28.9.04 הוחלט על ידו לבטל את חברותם באגודה. התובעים מיאנו להשלים עם הדברים, עד שביום 12.4.05 הודיע להם הוועד כי החלטתו לבטל את חברותם בטלה וכי חברותם "תקפה עד להחלטה אחרת". בהתאם לכך, נותר רישומם של התובעים בפנקס החברים ועודם נוטלים חלק בהצבעות האסיפה הכללית. במקביל נותר ועד האגודה בסירובו להקצות להם נחלה. ביום 4.11.05 החליט הוועד להקצות את נחלה 38 לנתבעים 21-20, בתו וחתנו של לחיאני, וביום 13.2.06 החליטו הנהלת המינהל ונציגי הסוכנות לכבד את החלטת הוועד ולהקצות נחלה זאת, כמו את יתר הנחלות הפנויות, למומלצי האגודה. יישום ההחלטה בנוגע לנחלה 38 עוכב בשל צו המניעה הזמני שניתן. 17. התובעים בת.א. 8129/06 חוזרים על טענות התובעים בת.א. 8126/06 בדבר ניגוד העניינים וחוסר תום הלב של חברי הוועד בהחלטתם להעדיף את בני משפחותיהם ולהקצות להם את הנחלות בניגוד לדין ולתקנון. התובעים מוסיפים כי העוול שגרמה להם התנהלות הוועד כפול ומכופל, שכן בעוד הם חברים באגודה מאז שנת 1991 ומי שכבר בשנת 1996 הוחלט להקצות להם נחלה במושב, נתבעים 21-20 לא התקבלו מעולם כחברים על ידי האסיפה הכללית. יתרה מכך, התובעים טוענים כי הסכימו לפנות בחודש ספטמבר 1995 את נחלה 10 ולעבור להתגורר באופן זמני מחוץ למושב, משום שהמבנה הטרומי בנחלה 10 היה קטן מאד וצר מלהכיל את משפחתם שמנתה 8 נפשות, ומשום שניתנה להם באותה עת התחייבות מפורשת של הוועד, תחילה בעל פה מיו"ר הוועד ובהמשך גם בכתב, לפיה בתום עבודות התשתית והפיתוח של 20 הנחלות החדשות תימסר להם אחת מהן במקום נחלה 10 אותה פינו. הנחלה שהובטחה להם סומנה בשעתו כמספר 45, בהתאם למפה שהוועד שכיהן אז הכין במסגרת יוזמתו לשינוי תכנית המתאר והגדלת הנחלות הפנויות בצד המערבי של המושב. יוזמה זו לא צלחה לבסוף. לאחר הגשת כתב התביעה המקורי הסתבר לתובעים כי כיום חזר מספרה של הנחלה להיות 38, כמספרה המקורי לפני יוזמת שינוי תכנית המתאר. לפיכך תוקנה התביעה והופנתה כלפי נחלה 38. התובעים מוסיפים כי לא ויתרו באף שלב על הזכות לקבלת נחלה זאת שהובטחה להם, הא ראיה - שהם לא רכשו בית במקום אחר ועודם מתגוררים בשכירות במושב גבעון החדשה ומצפים לחזור למושב נחושה ולהקים בו את בית הקבע שלהם. לדבריהם, ועד האגודה ניצל את תמימותם ואת היותם עולים מצרפת חסרי מרפקים ובלתי מורגלים בהוויה הישראלית, ובדרך זאת הצליח לשכנע אותם לעזוב את הנחלה בה התגוררו ולגרום להם להאמין שהעזיבה תהיה זמנית עד להקצאת נחלת הקבע המגיעה להם. בנסיבות אלו אין הם נזקקים להמלצה נוספת של האגודה לקבלת נחלה חלופית תחת הנחלה אותה החליטה בשעתו להעניק להם, ועל המינהל והסוכנות להפעיל את סעיף 26 לחוזה המשולש ולהסתפק בהמלצה המקורית של האגודה ובהיותם של התובעים עדיין חברים בה. לפיכך הם מבקשים שבית המשפט יצהיר על זכאותם לקבלת נחלה 38 או נחלה אחרת שטרם אוכלסה. 18. עמדת המינהל והסוכנות דומה לעמדתם בת.א. 8126/06. ככל שייקבע על ידי בית המשפט כי האגודה נהגה שלא כדין ובחוסר תום לב בהחלטתה להקצות את נחלה 38 לנתבעים 21-20 ולא לתובעים, ישקלו המינהל והסוכנות בשנית את עמדתם לגבי אפשרות הפעלת סעיף 26 לחוזה המשולש והקצאת נחלה 38 או כל נחלה פנויה אחרת לתובעים ללא אישור האגודה. לחלופין, יסתפקו המינהל והסוכנות בקביעה של בית המשפט לפיה התובעים הנם חברים באגודה ואושרו על ידה לקבל הנחלה, ובהתאם לקביעה כזו יקצו את הנחלה לתובעים. הסוכנות הבהירה בכתב הגנתה כי התובעים אינם רשומים אצלה כבעלי זכויות בנחלה חקלאית במושב. ממילא התובעים לא החזירו לסוכנות נחלה, והסוכנות לא הייתה מודעת לכך שהם פינו נחלה בתמורה להבטחה של האגודה להעניק להם נחלה אחרת. כמו כן הסוכנות לא התחייבה מעולם להעניק נחלה לתובעים, אם כי היא אינה מתנגדת לעשות כן עתה. עוד לטענת הסוכנות, היא אינה מוסמכת לנקוט עמדה בשאלה האם התובעים עודם חברים באגודה. כל עוד לא הוחלט על ידה להפעיל את סעיף 26 לחוזה המשולש, על הסוכנות לקבל את אישור האגודה להקצאת הנחלה לתובעים ותו לא. 19. הנתבעים דוחים את טענות התובעים. לטענת הנתבעים, התובעים לא פעלו לקידום עניינם ולמימוש זכותם לקבלת נחלה 45 מכוח החלטות הוועד משנת 1996. לפיכך הקצתה הסוכנות נחלה זאת בשנת 1998 (ללא הסכמת האגודה) למשפחת פיינגלה. לאחר שהקצאה זו הושלמה המתינו התובעים שנים רבות והגישו את תביעתם בשנת 2006. חוסר המעש של התובעים מהווה ויתור על קבלת הנחלה. על שם התובעים לא נרשמה במינהל נחלה כלשהי, כך שמעולם לא הוקצתה להם נחלה. כל שנעשה הוא החלטה של הוועד להעניק להם נחלה, החלטה שלא יצאה לפועל ונזנחה. נחלה 45 אותה בשעתו החליט הוועד להעניק לתובעים הייתה ונותרה נחלה 45. נחלה 38 הייתה ונותרה כל העת במספרה זה, ואותה הקצה הוועד לנתבעים 21-20 המתגוררים במושב ושאין התובעים רשאים לפגוע בזכויות אותן כבר רכשו. ההקצאה אושרה בהחלטה חלוטה של המשקם, אותה התובעים מנועים מלתקוף. בנוסף, התובעים עקרו מהמושב ללא קבלת הסכמת האגודה, וזה למעלה מ-10 שנים שאין הם מתגוררים במושב, אינם מגלים כל מעורבות בנעשה בו ומנותקים לחלוטין מהאגודה. גם כשהתגוררו במושב לא פרעו התובעים את חובותיהם הכספיים לאגודה חרף דרישות רבות שהופנו אליהם וחרף החלטה של המשקם, ממנה התעלמו, בה חויבו לשלם סך של 5,000 דולרים לצורך שחרור הנחלה מהעיקול. הנתבעים גורסים כי הקצאת הנחלות - ובכללן נחלה 38 - לכל מומלצי האגודה נעשתה לפני הודעת הוועד לתובעים מיום 5.12.04 על ביטול חברותם. לדברי הנתבעים, הודעה זו באה בעקבות דרישה של המינהל מיום 10.2.04 לקבל מהאגודה את רשימת בעלי הזכויות בנחלות המאוישות. התובעים החרישו בתקופה בה התנהל הליך ההקצאה למומלצי האגודה, ורק בעקבות הודעת הוועד על כוונתו לפעול לביטול חברותם החלו להתעניין בגורלה של נחלה 45 ופנו בנדון לוועד באמצעות עורך דין במכתב מיום 6.5.04. לדעת הנתבעים, אין כל קשר בין שאלת המשך חברותם של התובעים באגודה - התלויה ועומדת לבירור מאז שנת 2005 בפני חוקר שמינה רשם האגודות השיתופיות - לבין שאלת זכאות התובעים לנחלה, מה עוד שהתובעים מסכלים את בדיקת הרשם ובמכוון אינם משתפים פעולה עם החוקר. בכל מקרה, הניתוק המוחלט והממושך בין התובעים לבין המושב והאגודה, ומגוריהם דרך קבע מעל 10 שנים ביישוב אחר ללא רשות האגודה, גרמו לפקיעת החברות מאליה, ולכל הפחות אפשרו לוועד על פי הדין והתקנון להחליט על פקיעת חברותם, כפי שאכן נעשה. בדומה לכך הימנעות התובעים מתשלום חובותיהם לאגודה. 20. קבלת התביעה בת.א. 8126/06 מובילה בקל וחומר לקבלת התביעה בת.א. 8129/06. התובעים בת.א. 8129/06 נמצאו אף הם ראויים על ידי הסוכנות לנחלה, כאמור במכתב הסוכנות מיום 1.8.06 לפיו התובעים נמנים על אותן משפחות "ראויות ומתאימות לקליטה ואנו סבורים כי הן יכולות לתרום לחיזוק ולביסוס הישוב, שאינו גדול בשלב זה ונמצא באיזור שישנה חשיבות רבה לחיזוקו"; וגם לגביהם שלחה הסוכנות למינהל (ביום 7.8.06) המלצה להקצאת נחלה (מס' 38) לפי סעיף 26 לחוזה המשולש. מוֹתר התובעים בת.א. 8129/06 על התובעים בת.א. 8126/06 הוא בכך שהראשונים חברים באגודה קרוב ל-20 שנה מאז שנת 1991, התגוררו בנחלה במושב, ואף הוכרו על ידי ועד האגודה בשנת 1996 כזכאים לקבלת נחלה ספציפית (מס' 45). כל אלה ודאי שאינם מחלישים את זכותם של התובעים בת.א. 8129/06 בהשוואה לתובעים בת.א. 8126/06, אלא אם כבר ההיפך. המגורים הממושכים של התובעים מחוץ למושב מאז שנת 1998 אינם מהווים טעם להעדפת מומלצי האגודה על פניהם - מבלי להיזקק לשאלת סיבת העזיבה והאם נלוותה לה הבטחה מצד הוועד או לא - שכן פנייתם הראשונה של התובעים אל הוועד בדרישה לקבלת נחלה (10 או 45) נעשתה לכל המאוחר במכתב בא-כוחם מיום 6.5.04. במועד זה טרם הוגשה בקשת נתבעים 21-20 לקבלת נחלה 38 - שכפי שיבואר להלן היא למעשה נחלה 45 אותה דרשו התובעים - שהרי נתבעים 21-20 נישאו קרוב לשנה לאחר מכן, ביום 29.3.05; נתבעת 21 החלה בהליכי קבלה לאגודה רק לאחר נישואיה (כפי שאישר אביה, לחיאני, בעמ' 80 שו' 8-9); וההחלטה לקבל אותה ואת בעלה כחברים ולהקצות להם את הנחלה התקבלה על ידי הוועד ביום 4.11.05, שבעה חודשים לאחר הנישואין. יתר על כן, במועד פניית ב"כ התובעים (6.5.04) הוועד אפילו לא תכנן להקצות את נחלה 38, כנלמד מהודעת הוועד לחברי האגודה מיום 2.6.05, בה נאמר כי פרט ל-5 הנחלות שפורטו בה (ושאינן כוללות את נחלות 38 ו-39) "נותרה נחלה אחת, כל המעוניין להגיש את בנו או בתו הנשואים יוכל לעשות זאת בהתאם לכללי הקליטה דלעיל". כוונת הדברים היא לנחלה 34 שבחלוף כחודש (ביום 6.7.05) הוענקה לנתבעים 17-16 בהסכם עם הוועד (ראו עדותו של נתבע 16 בעמ' 49 לפרוטוקול). צא וראה: ביום 27.7.05 כתב ב"כ הנתבעים למינהל כי מתוך 50 הנחלות של המושב נותרו 8 נחלות פנויות וכי מתוכן הקצתה האגודה 6 נחלות לנתבעים 5-4, 17-8. אותן 8 נחלות פנויות היו בנמצא עוד קודם לכן, כעולה למשל מסעיף ה' לבקשה שהוועד הגיש למשקם ביום 1.8.04. ללמדך שבאותה תקופה נותרו פנויות 2 נחלות, הלא הן 38 ו-39 אותן הקצה הוועד רק ביום 4.11.05 לבנות ולחתנים של יו"ר הוועד וממלא מקומו. מאחר שפניית התובעים לוועד לקבלת הנחלה שהובטחה להם קדמה ביותר משנה לפניית נתבעים 21-20 לוועד לקבלת אותה נחלה, אין בידי נתבעים 21-20 לבסס טענת ויתור או מניעות על יסוד מה שארע קודם לאותה פנייה. גם האגודה אינה רשאית להעלות טענה כאמור, הן משום שלא נטען על ידי האגודה כי מי מטעמה אמר לתובעים עד לפנייתם אליה בעניין הנחלה כי זכותם לקבלתה חדלה או עשויה לחדול להתקיים, והן משום שהימנעות האגודה מלהקצות את נחלה 38 במשך מספר שנים חרף מגורי התובעים מחוץ למושב אינה עולה בקנה אחד עם טענה לאבדן זכותם של התובעים לקבלת הנחלה. אם אמנם זכות התובעים אבדה, מדוע לא פרסם הוועד ביום 2.6.05 להקצאה גם את נחלות 38 ו-39 שהיו זמינות למסירה כבר מספר שנים קודם לכן, ומדוע ציין הוועד באותו מועד כי "נותרה נחלה אחת" היא נחלה 34? אין זאת אלא שהמצג שהוועד יצר היה שנחלות 38 ו-39 שמורות הן. אם בשמירה עסקינן, כי אז זכאות התובעים שהשמירה תהיה עבורם מכוח החלטותיו ההיסטוריות של הוועד להעניק להם כחברי האגודה את נחלה 38, אינה נופלת מהזכאות לשמירה של בתו וחתנו של לחיאני, שבמועד פרסום הודעתו האמורה של הוועד לא היו חברים באגודה וטרם הוכרו כזכאים לנחלה, ושלאחר נישואיהם התגוררו אף הם מחוץ למושב (כאמור בשאלון למועמדים להתיישבות מטעם הסוכנות מיום 7.6.06 בו ציינו נתבעים 21-20 את מען מגוריהם הנוכחי בגבעת זאב מזרח - נספח לח/8 לתצהיר העדות הראשית של לחיאני, עמוד שני; יש בכך לסתור את עדותו של לחיאני בעמ' 55 שו' 28-22). כך בוודאי לנוכח עדויותיהם של חברי האגודה רחמים קורש ושלמה פרץ - להן אני מאמין בהיותן היחידות המציגות הסבר הגיוני להתרחשויות - לפיהן יו"ר הוועד וממלא מקומו נימקו בעבר את סירוב הוועד להעמיד את נחלות 38 ו-39 להקצאה בכך שנחלות אלו שמורות לתובעים ולמשפחת חזן (סעיף 35 לתצהיר העדות הראשית של פרץ; עמ' 29 שו' 24-22 לפרוטוקול; סעיף 13 לתצהיר העדות הראשית של קורש). על רקע זה, החלטת הוועד להעדיף את נתבעים 21-20 כך שהשמירה תהיה עבורם ולא עבור התובעים, עולה היא כשלעצמה כדי העדפת מי שאינו חבר באגודה על פני מי שחבר בה משיקולים זרים המוּנָעים מניגוד עניינים. זאת בנוסף לליקויים הנוספים בהחלטה אשר פורטו לעיל במסגרת הדיון בת.א. 8126/06 (ראו בין היתר ההתייחסות הפרטנית למקרה של נתבעים 21-20 בפסקה 10 לעיל). 21. על כך שהתובעים היו חברים באגודה בעת החלטת הוועד להקצות את נחלה 38 לנתבעים 21-20 לא תיתכן מחלוקת, שהרי הוועד הוא שכתב לתובעים ביום 12.4.05 כי "בישיבתו מיום 11.4.05 החליט לבטל את החלטתו מיום 28.9.04 בדבר הסרת חברותכם מהאגודה. לכן חברותכם באגודה תקפה עד להחלטה אחרת". החלטה אחרת לא ניתנה. הוועד היה מודע לחובתו להביא את שאלת חברותם של התובעים להכרעת האסיפה הכללית (כאמור בסעיף 8 למכתבו לב"כ התובעים מיום 9.5.04). האסיפה הכללית דנה בעניין ביום 16.5.04 והחליטה שלא לבטל את החברות (ראו סעיף 2 למכתב הוועד לרשם האגודות השיתופיות מיום 9.5.05). ניסיונו של הוועד בהחלטה מיום 28.9.04 לעקוף את האסיפה הכללית ולבטל בניגוד לדעתה את החברות של התובעים נכשל, ובהתאם להחלטת הוועד מיום 31.5.05 הועבר הנושא לבדיקה של רשם האגודות השיתופיות. עד כה לא קבע הרשם כי התובעים חדלו להימנות על חברי האגודה. לא עוד אלא שברשימת החברים שפורסמה בחודש נובמבר 2007 לקראת הבחירות נכללו התובעים, שאף הצביעו בפועל. 22. הזהות בין נחלה 38 לבין נחלה 45 שהוענקה לתובעים בהחלטות הוועד משנת 1996 מוכחת, בראש ובראשונה, מתוך הצבת מפת הנחלות העדכנית במושב (נספח א' לתצהיר העדות הראשית של שלמה פרץ) אל מול המפה שצורפה לתכנית המתאר אותה יזם הוועד דאז ושלבסוף לא אושרה (נספח ב' לאותו תצהיר). נחלה 38 במפה העדכנית חופפת את נחלה 45 במפה הלא מאושרת, ונחלה 45 במפה העדכנית (בה מתגוררת משפחת פיינגלה) חופפת את נחלה 38 במפה הלא מאושרת. החלפת המספרים אינה קיימת רק בשתי נחלות אלו אלא גם בנחלות נוספות, כגון נחלה 37 במפה העדכנית בה מתגוררת משפחת לזרוב. נחלה זו, הגובלת בנחלה 38, מסומנת במפה הלא מאושרת במספר 46. אכן, החלטת הוועד מיום 30.5.96 שהעניקה לתובעים את נחלה 45, העניקה למשפחת לזרוב - שלכל הדעות מתגוררת היום בנחלה 37 - את נחלה 46. לכך מצטרפת עדותו של תובע 1 לפיה כאשר הסכים לפנות את נחלה 10 הציג בפניו יו"ר הוועד מפה הכוללת סימון של נחלה 45 שהובטחה לו, וזו מוקמה במקום הימצאותה של נחלה 38 על פי הסימון העדכני (עמ' 19 שו' 21-19; עמ' 22 שו' 7-1; עמ' 25 שו' 21-15). ברוח זו העידו שלמה פרץ (תצהיר עדות ראשית, סעיף 34-33; חקירה נגדית, עמ' 29-28; עמ' 31 שו' 12-7; עמ' 32 שו' 16-11) ורחמים קורש (עמ' 41 שו' 18-22). לחיאני בעדותו לא הצליח לספק הסברים מניחים את הדעת לתמונה הנגלית מהשוואת המפות, הן לגבי התובעים והן לגבי משפחת לזרוב, ופטר עצמו בכך שהמפה - שעצם קיומה מוסכם גם על לחיאני - המסמנת את נחלה 38 כנחלה 45 מתייחסת לתכנית מתאר לא מאושרת (עמ' 66-64 לפרוטוקול). אלא שנתון זה, שאינו במחלוקת, אינו סותר את היותה של המפה בתקופה הרלוונטית מסמך המצוי ברשות הוועד ושעליו הוועד הסתמך ולוּ לצרכיו הפנימיים. דבר אחרון: השוואת המפות מיישבת קושי נוסף, והוא - מפני מה ראתה האגודה לנכון להימנע במשך תקופה של מספר שנים מהקצאת נחלה 38? כפי שנאמר, ההסבר הוא בהבטחה שניתנה לתובעים לקבל נחלה זו עם סיום עבודות התשתית. לפי שיטת הנתבעים, שנחלה 38 הייתה ונותרה נחלה 38 ונחלה 45 הייתה ונותרה נחלה 45, אין כל היגיון בהימנעות האגודה מהקצאת נחלה 38. הלא לפי זה הנחלה שהובטחה לתובעים נמסרה עוד בשנת 1998 למשפחת אחרת (פיינגלה) בניגוד לדעת האגודה, ואם כן נחלה 38 לא הובטחה מעולם לתובעים ואין הסבר להימנעות האגודה מהקצאתה מאז סיום הפיתוח שלה בשנות ה-2000 המוקדמות ועד סוף שנת 2005. 23. מן המקובץ עולה כי ההחלטות שוועד האגודה קיבל מתוך ניגוד עניינים חריף ותוך הפרה של הוראות הדין והתקנון פגעו בתובעים בת.א. 8129/06 לא פחות, ואף יותר, מאשר בתובעים בת.א. 8126/06. לפיכך יש להושיט כאן את אותו סעד ולהורות על ביטול החלטת המינהל והסוכנות בדבר הקצאת נחלה 38 לנתבעים 21-20, ועל קבלת החלטה חדשה על ידי גורמים אלה בשאלת הפעלת סעיף 26 לחוזה המשולש לצורך הקצאת הנחלה האמורה (או כל נחלה פנויה אחרת) לתובעים ללא אישור האגודה. ליותר מכך אין התובעים זכאים. התובעים אינם זכאים להצהרה על היותם חברים באגודה או על אי-היות מומלצי האגודה חברים באגודה, באשר עניין זה מסור לסמכותו של רשם האגודות השיתופיות (שאף התבקש להכריע בתוקף חברותם של התובעים) ולא לסמכות בית המשפט בהליך אזרחי. האמירות בפסק דין זה בנוגע לסוגיית החברות הנן קביעות אגביות הצריכות להכרעה בשאלת הקצאת הנחלות, ותוקפן מוגבל לשאלה זאת בלבד. התובעים אינם זכאים להצהרה השוללת ממומלצי האגודה את הזכאות להתמודד מולם על הנחלות הפנויות, שהרי מומלצי האגודה קיבלו אף הם את המלצת הסוכנות ונמצאו בכך על ידה ראויים לאייש את הנחלות, מבלי שהוכחו פגם או טעות בממצא זה של הסוכנות. עם זאת, אין בכך למנוע מהסוכנות לשוב ולבחון את התאמת המועמדים השונים או לקבוע דירוג ביניהם, ככל שלדעתה הדבר ראוי ונצרך. התובעים אינם זכאים להצהרה לפיה הם אלה שאושרו על ידי האגודה לקבלת נחלה 38, משום שמאז ההחלטות שהתקבלו בנדון באגודה בשנת 1996 חלפו שנים רבות, ולעת הזאת לא ניתנה לאסיפה הכללית הזדמנות להיזקק לנושא ולהחליט האם ועד כמה היא עומדת מאחורי אותן החלטות. התובעים אינם זכאים בשלב זה לצו המחייב את המינהל והסוכנות להפעיל את סעיף 26 לחוזה המשולש, להבדיל מחיובם לשקול בשנית את הפעלת הסעיף, שכן הדבר מסור לשיקול הדעת של שתי רשויות ציבוריות אלו, ויש לאפשר להן תחילה להפעיל את שיקול הדעת בהתאם לקביעות פסק הדין בנוגע להתנהלות הוועד. סיכום 24. התוצאה היא ששתי התביעות מתקבלות כדלקמן: מוצהר כי ועד ההנהלה של האגודה פעל מתוך ניגוד עניינים, בחוסר תום לב ומשיקולים זרים, לקידום הקצאת נחלות במושב לבני משפחה ולמקורבים של חברי הוועד, תוך הפרה של הוראות הדין והתקנון באשר להליך קבלת חברים לאגודה והקצאת נחלות בה, ובמטרה למנוע ממעוניינים אחרים להתקבל לאגודה ולהתמודד על הנחלות. כפועל יוצא מהצהרה זו מבוטלת החלטת המינהל והסוכנות על הקצאת נחלות 31, 32, 34 ו-38 למומלצי האגודה, וניתנת הוראה למינהל ולסוכנות לשקול בשנית את עמדתם ולקבל החלטה חדשה בשאלת הפעלת סעיף 26 לחוזה המשולש בנוגע לנחלות האמורות, כאשר נקודת המוצא להחלטה תהיה קביעות פסק דין זה בדבר הפגמים שנפלו בקביעת מומלצי האגודה. ניתן לתובעים היתר לפיצול סעדים כספיים ככל שאלו נובעים מהסעדים דלעיל. נתבעים 1, 21-4 - יחד ולחוד - ישלמו לתובעים את אגרות המשפט וכן שכר טרחת עורך דין (בשני התיקים יחד) בסך של 100,000 ₪ בצירוף מע"מ נכון להיום. מושבים נחלות ומשקים