כאשר עסקינן איפוא בזכויות מי שקיבל התחייבות למתנה לעומת מעקל, ההלכה היא כי זכותו של המעקל גוברת וכי הלכת אהרונוב, עליה נסמכו המבקשות והמשיב הפורמלי , אינה חלה. בע"א 11502/05 אילנה לאניאדו נ' הולנד ישראל בע"מ, תק-על 2008(1), 5768 מביא כבוד השופט אלון את תמצית ההלכה בענין אהרונוב : "תמצית ההלכה שנתחדשה בעניין אהרונוב הינה כדלהלן: משנערך הסכם ובו התחייבות של בעל מקרקעין להעביר זכויותיו לקונה, קמה לקונה זכות "מעין קנינית" במקרקעין מיד עם היווצר ההתחייבות. זאת גם בטרם נרשמה העיסקה וגם בטרם נרשמה הערת אזהרה. זכות מעין קניינית זאת אינה מותנית בתשלום התמורה המוסכם בפועל על ידי הקונה. בהיות זכותו זו של הקונה "מעין קניינית", גוברת היא על זכותו של נושהו של המוכר שנרשם לזכותו עיקול על הנכס, זאת מתוך כך שהעיקול מעצם טיבו אינו משקף זכות קניינית בנכס אלא "זכות דיונית" שכל כוחה במניעת בעל הזכויות הרשום מביצוע עסקאות בהן". בהמשך הוא נדרש לשאלה : "האם תקפים הדברים גם לעניין ההתחייבות לתת מתנה? " ולאחר סקירה ארוכה של הפסיקה והרציו בסוגיית העיסקאות הנוגדות הוא קובע כי: "לאמור, נקודת המוצא בתחרות זו תהיה בהעדפת הנושה על פני מקבל המתנה. אולם, פתוחה תהיה הדרך בפני מקבל ההתחייבות למתנה לנסות ולהוכיח כי עניינו הקונקרטי נמנה על אותם החריגים שבהם במאזן הציפיות המוגנות שלו ושל הנושה - תיטה הכף להעדפת עניינו. ראש וראשון לאלה יהיה בהוכחת תום הלב של נותן המתנה ונסיבות נתינתה ובהפרכת והסרת כל ספק סביר שמא נועדה אותה המתנה להברחת הנכס מנושיו או למטרה בלתי ראויה אחרת". דהיינו - הכלל הוא כי זכות הנושה גוברת על זו של מקבל ההתחייבות ליתן מתנה.מתנהעיקול