הסדרי ההתיישנות שבחוק חוזה הביטוח מיועדים לאזן בין שתי תכליות, שלעיתים הן סותרות: ראשית, המחוקק קיבל את דעתן של חברות הביטוח כי ראוי לקצר את תקופת ההתיישנות בתביעות ביטוח, ולהעמידה על שלוש שנים בלבד ממועד התרחשות מקרה הביטוח. סעיף 31 בחוק חוזה הביטוח הוא ההוראה בה עוגן קיצור תקופת ההתיישנות בחוזי ביטוח. וזו לשון ההוראה: "תקופת ההתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח היא שלוש שנים לאחר שקרה מקרה הביטוח". דברי ההסבר להוראה מבהירים את תכליתה באופן הבא: "תקופת ההתיישנות הכללית של שבע שנים אינה מתאימה לתביעות מבוטח או מוטב נגד מבטח. הסעיף בא להגן על המבטח מפני תביעות שהובאו זמן רב אחי קרות מקרה הביטוח, אך הוא מגן גם על מבוטח שאיחר בתביעתו פחות משלוש שנים" (הצעת חוק הביטוח, תשל"ו - 1975, בעמ' 29. לסקירת ההיסטוריה החקיקתית של הסעיף ראו עניין ג'רייס, בע' 447 - 449). שנית, המחוקק ביקש להימנע ממצב שבו קיצור תקופת ההתיישנות מביא לסיכולה של התכלית למענה נערך הביטוח, קרי, מונע את האפשרות להעברת סיכונים מהמבוטחת אל כתפיה של המבטחת. הוראה המבטאת תכלית זו היא סעיף 70 בחוק חוזה הביטוח, אשר כותרתו "סייג להתיישנות". הוראה זו קובעת כדלהלן: "בביטוח אחריות, התביעה לתגמולי ביטוח אינה מתיישנת כל עוד לא התיישנה תביעת הצד השלישי, נגד המבוטח." מטרתה של הוראה זו מובהרת על ידי פרופ' אורי ידין באופן הבא: "סעיף זה משלים את סעיף 31, שגם הוא דן בנושא התיישנות. לאחר שסעיף 31 קיצר את התיישנות התביעה לתגמולי ביטוח לשלוש שנים, ייתכנו מקרים שבביטוח אחריות תתישן תביעה זו בעוד תביעת הצד השלישי נגד המבוטח שהיא 'הנזק' שביטוח זה בא לכסות - עדיין לא התיישנה. סעיף 70 מכוון למנוע מצב בלתי רצוי ובלתי מוצדק זה." (אורי ידין, חוק חוזה הביטוח, תשמ"א - 1981 (תשמ"ד) 166; וראו גם אליאס, דיני ביטוח (מהדורה שניה, תשס"ט) (להלן: "אליאס, דיני ביטוח") 1217 - 1218). במקרה של ביטוח אחריות יכולה התביעה לתגמולי הביטוח להיות מוגשת על ידי שני גורמים שונים: המבוטחת, מכוח חוזה הביטוח, והניזוק (הצד השלישי בלשון חוק חוזה הביטוח) מכוח סעיף 68 בחוק חוזה הביטוח. הערעור הנוכחי עוסק בהתיישנות תביעת המבוטחת (תביעת השיפוי), ומשום כך נתמקד בעניין זה. ואולם לשם השלמת התמונה נציין כי תביעת הניזוק כלפי המבטחת מתיישנת, כפוף לחריגי חוק ההתיישנות, בתום שבע שנים ממועד אירוע הנזק, וזאת מכוח הוראת סעיף 70 בחוק חוזה הביטוח (השוו אליאס, דיני ביטוח, בע' 1216). הסייג להתיישנות הקבוע בסעיף 70 בחוק חוזה הביטוח הוא לפיכך בעל חשיבות להגשמת התכלית של העברת הסיכונים מהמבוטחת למבטחת, כבר מהטעם שהוא מקנה לניזוק את האפשרות לתבוע את המבטחת במשך כל התקופה שבה עומדת לו האפשרות לתבוע את המזיק-המבוטח. בכך נמנע מצב שבו הניזוק יהיה אנוס לתבוע את המבוטחת בלבד, תוך פגיעה בתכלית הביטוחית. התיישנות תביעות ביטוחביטוח אחריותהתיישנות