כאשר עילת התביעה הינה תרמית, חלים כללי התיישנות מיוחדים - אלו הקבועים בסעיף 7 לחוק ההתיישנות. עיקרם, כי תקופת ההתיישנות תחל ביום בו "נודעה" לתובע עילת התרמית או ההונאה. שאלת ההתיישנות איננה נבחנת במשקפיו של סעיף 8 לחוק ההתיישנות, והדברים באו לידי ביטוי בע"א 675/87 מידל איסט אינווסטורס נ' בנק יפת בע"מ, פ"ד מג(4) 861, 870 (1989): "תקופת ההתיישנות תתחיל רק ביום שבו נודעה לתובע התרמית. באמירה "נודעה לתובע", בהקשרו של הסעיף הנדון, לא יכול היה המחוקק להתכוון אלא לידיעה שהיווצרותה בפועל מהווה עובדה ממשית; משמע, שבעצם זמינותה של הידיעה על התרמית, ידיעה שהתובע התרשל בהשגתה, לא סגי". סעיף 7 לחוק ההתיישנות, בניגוד לסעיף 8 לחוק, אינו מציב תנאים להארכת תקופת ההתיישנות, ולא בכדי. לו היינו מחילות את הוראות סעיף 8 לחוק על סעיף 7 המשמעות היתה כי תביעתו של תובע בעילת התרמית היתה נדחית משום שהיתה ברשותו ידיעה זמינה, כזו שבנקיטת אמצעים זמינים וסבירים היה יכול להשיגה. בכך, היה נשלל תוקפו של סעיף 7 לחוק, בעוד הכלל הוא כי המחוקק אינו משחית מילותיו לריק. על כן, מקום בו חל סעיף 7 לחוק, סעיף 8 אינו יכול לחול (שם, שם). זאת ועוד, "סעיפי חוק ההתיישנות מלמדים על המתח שבין טעמי ההתיישנות השונים... טעמים אלו יוצרים מקבילית כוחות כאשר כל אחד מהטעמים מושך לכיוונו, בין זה של התובע לבין זה של הנתבע" (רע"א 3266/07 פלוני נ' הראל חברה לביטוח בע"מ, ( 30.7.09) בפסקה 11). מנקודת מבטו של הנתבע, הגבלת התובע מלהגיש תביעתו לפרק זמן קצוב נועדה להגן עליו לבל יאלץ להחזיק באמתחתו את אותו הנכס או הממון בגינו עתיד הוא להיתבע, ולבל יידרש לשמור ראיותיו המבססים הגנה אפשרית עד כלות. גם האינטרס הציבורי, שבתי המשפט לא ידונו בנושאים שאבד עליהם הכלח לאחר שהתובע הציג מצג כי וויתר על תביעתו, תומכים בהגבלת יכולת התביעה (מידל איסט, בעמ' 870-871). עם זאת, "טעמים אלה, שהם טובים ונכוחים ביחס לכל התובענות כולן, אינם טובים ואינם נכוחים ביחס לתובענות שעילתן תרמית. וכי מוטל עלינו, מטעמי 'הגינות' כביכול, לדאוג את דאגתו של רמאי שדבר תרמיתו לא נחשף אלא בעבור שנים הרבה ? וכלום עניינו של הציבור אינו תומך דווקא בהוקעת הרמאי על מעלליו, ולוא גם כעבור זמן ? (שם, שם). ראו גם ע"א 3752/09 המאם נ' עזבון המנוח המאם, ז"ל (17.1.10) בפסקאות 16-17). מכאן, שעל מנת שמרוץ ההתיישנות בעילת התרמית יצא לדרכו, יש צורך בידיעה ממשית וסובייקטיבית של התובע אודות התרמית ושבכוחו להוכיחה בראיות בבית משפט (ע"א 9800/01 שאוליאן נ' שאוליאן, פ"ד נח(4) 389, 399 (2004)). תרמיתהתיישנות