זימון עד נוסף

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על סירוב זימון עד נוסף: השופטת רות לבהר שרון בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב, שניתן על ידי כבוד השופטת א' פרוסט-פרנקל, מיום 03.09.08, בת.א. 66019/06, במסגרתו הורתה לחברת אן.אם.סי מוסיקה בע"מ (להלן: "החברה" או "המשיבה") להעביר הכספים המוחזקים בידה וכספים שיתקבלו בעתיד עבור המוסיקאי מתי כספי (להלן: "המשיב" או "כספי") - לידי המשיב. העובדות ופסק דינו של בית משפט קמא 1. כספי שכר את שירותיו של עו"ד בית און (להלן: "המערער") לייצגו בהליכי פשיטת רגל. ביום 26.8.02 חתם כספי על הסכם שכ"ט שכותרתו "גיליון קבלה והסכם", לפיו התחייב לשלם למערער שכר טרחה בסך 327,000 ₪, כולל מע"מ, עבור טיפול וייצוג בהשגת הסדר נושים (להלן: "ההסכם"). 2. ביום 01.06.04 חתם המשיב, בנוכחות עו"ד יעקב בן שושן (להלן: "בן שושן") שאישר את חתימתו של המשיב, על מסמך מודפס שכותרתו "המחאת זכויות", לפיו הוא ממחה למערער את כל הכספים המגיעים, ושיגיעו לו מגורמים שונים, בין השאר מהחברה שחייבת בתשלום תמלוגים למשיב , בזו הלשון: "בהמשך להתחייבויותיי כלפיך, כנאמן לנכסי וזכויותיי ובעבור יתרת נושי, אני הח"מ מתי כספי... ממחה לך בזאת, בהמחאה גמורה ומוחלטת, את כל הכספים ו/או הזכויות, המגיעים ו/או שיגיעו לי, מהגורמים הבאים:.... אן.אמ.סי מוסיקה בע"מ... בנוסף אני ממחה לך את כל הכספים ו/או הזכויות המגיעים ו/או שיגיעו אלי מצדדים שלישיים נוספים, מהם אני מקבל ו/או צפוי לקבל כספים, (ובתוספת בכתב יד) - למעט הכנסות מהופעות" (להלן: "המחאת הזכות"). 3. ביום 19.12.05 שלח המשיב לחברה מכתב בכתב ידו, בו הוא מודיע לה כי המחאת הזכות בטלה, בזו הלשון: "מכתב זה מבטל בזאת כל הוראה קודמת בדבר התמלוגים המגיעים לי. מעכשיו, כל התמלוגים המגיעים לי, ישולמו ישירות לי". 4. ראשיתה של התביעה בבקשה שהגישה החברה בדרך של טען ביניים, לאחר שקיבלה את הודעת המשיב כי הוא מבטל את המחאת הזכות, במסגרתה ביקשה מבית המשפט להכריע במחלוקת שבין המערער למשיב, ולהורות לה למי משניהם עליה להעביר את הכספים המוחזקים בידה, ושיתקבלו בעתיד, עבור המשיב. בית משפט קמא הורה, כאמור, להעביר הכספים למשיב ולא למערער, ומכאן הערעור. 5. המערער טען בפני בית משפט קמא, כי המשיב לא פרע את מלוא חוב שכה"ט בהתאם להסכם, כי המחאת הזכות היתה בלתי חוזרת ולא ניתנת לביטול, שכן צוין בה במפורש כי הינה "המחאה גמורה ומוחלטת", והמשיב לא היה רשאי לבטלה. לטענתו, פירוש המסמך נלמד מאשר צוין בו במפורש, ומכוונת הצדדים, עליה ניתן ללמוד מתצהירו של עו"ד בן שושן, שבית המשפט סרב לקבל, וכי על כן על החברה להעביר אליו את הכספים המגיעים, ושיגיעו למשיב, עד לסך של 206,985. ₪, הוא יתרת חוב שכה"ט, וזאת בהתאם להמחאת הזכות. 6. המשיב טען, כי המחאת הזכות הייתה טכנית במהותה, וניתנה למערער כ"נאמן", כדי להבטיח חלוקת הכספים עבור נושיו של המשיב במסגרת הליכי פשיטת הרגל. המחאת הזכות לא הייתה בלתי חוזרת, והביטוי "המחאה גמורה ומוחלטת" משמעו, לכל היותר, המחאה של כל הזכויות, והיא לא נועדה כלל להסדיר תשלום שכר טרחה. לטענת המשיב, המחאת הזכות נוסחה על ידי המערער, והיא נחתמה כאשר הוא היה במצב נפשי קשה, והיא נועדה ליתן בידי המערער כלי טכני שיאפשר לו לאסוף את הכספים המגיעים למשיב לצורך החלוקה בין נושיו, ולשם כך צויין כי הוא פועל "כנאמן". עוד טען כי לא נכתב שמדובר בהמחאת זכות בלתי חוזרת, והביטוי "המחאה גמורה ומוחלטת" משמעו, לכל היותר המחאה של זכויות, אך בשום אופן לא הוראה בלתי חוזרת. עוד הוא טען כי הוא ביטל את המחאת הזכות רק לאחר שהתברר לו כי ניתן הפטר, וחלוקת הכספים בין הנושים הסתיימה. יודגש, כי המשיב לא כפר בזכותו של המערער לשכ"ט, וציין כי כבר שולם לו סכום של 130,000 ₪. 7. בית משפט קמא, לאחר ששמע את הצדדים, קבע, כי המחאת הזכויות ניתנה למערער כנאמן (על אף שבפועל לא מונה כנאמן) לשם הסדרת חלוקת הכספים שיגיעו למשיב מהנושים, ולא ניתנה באופן ספציפי לשם הבטחת תשלום שכר טרחה. בית המשפט ציין, כי מסקנתו התבססה, בין היתר, על כך שבמועד חתימת המחאת הזכויות, (ביום 01.06.04) הליך פשיטת הרגל טרם הסתיים, על כך שלא צוין כי המחאת הזכות היא בלתי חוזרת, על כך שהיא נוסחה על ידי המערער ועל כן יש לפרשה נגדו, על כך שלא צוין בה שהיא קשורה באופן כלשהו לשכר טרחה, אלא להפך. בית המשפט ציין כי העובדה שבמועד חתימת המחאת הזכות הליך פשיטת הרגל טרם הסתיים, מחזקת את גרסתו של המשיב "כי הוצג בפניו שהמסמך נעשה ככלי טכני לטובת נושיו של כספי ולא לגביית שכר טרחתו של עו"ד בית און. על פי הסדר שהיה קיים באותו מועד ממילא הוסכם כי החל מחודש אוגוסט 2001 כל כספי התגמולים יועדו לקופת הכינוס, למעט הוצאות והכנסות" (עמ' 4 לפסק הדין). בית המשפט קבע, כי מאחר ומדובר בהמחאת זכויות שניתנה למערער כנאמן, הרי שלאור הודעת הכנ"ר מיום 12.07.06 לפיה כל חובות המשיב לפי הסדר הנושים שולמו - בכל מקרה אין לפעול לפיה מהמועד הנ"ל. עוד קבע בית המשפט, כי המשיב רשאי היה לבטל את המחאת הזכות לאחר שההתחייבויות נשוא המחאת הזכויות פקעו, וכי במקרה זה, מאחר וההמחאה ניתנה במסגרת תפקיד המערער כנאמן, הרי שלאחר ששולמו החובות לפי הסדר הנושים, רשאי היה המשיב לבטלה. טענות הצדדים בערעור 8. המערער חזר על כל טענותיו כפי שטען בפני בית משפט קמא, וטען כי שגה בית המשפט כאשר קבע כי על החברה להעביר הכספים למשיב, ולא אליו, שכן המחאת הזכות נועדה לטענתו להבטיח את תשלום שכר טרחתו, המחאת הזכות היתה בלתי חוזרת, והמשיב לא היה רשאי לבטל אותה על דעת עצמו. המערער ביקש לצמצם את הערעור לטענה כי שגה בית המשפט כאשר סירב לקבל את תצהירו של בן שושן ואת בקשתו להעידו. לטענתו, היה מקום לקבל בקשתו, על אף שהוגשה באיחור, שכן עו"ד בן שושן הוא ידידו של המשיב, היה מעורב בכל שלבי ההתקשרות ביניהם, והיה נוכח במעמד חתימת המחאת הזכות, והוא הצהיר במפורש כי המחאת הזכות נועדה להסדיר את תשלום שכה"ט, ואף הביע רצונו להעיד ולהיחקר על כך. לטענתנו, לו איפשר בית המשפט העדתו של בן שושן - כל התמונה הייתה מתבררת לאמיתה, ולא היה עוד ספק באשר למטרתה של המחאת הזכות, שנועדה אך ורק, לטענתו, להבטחת תשלום שכר טרחתו. 9. המשיב חזר על כל טענותיו כפי שהועלו בפני בית משפט קמא, עמד על דעתו כי המחאת הזכות ניתנה למערער כנאמן, אך ורק לשם איסוף הכספים המגיעים לצורך חלוקתם על פי הסדר שיושג עם הנושים, ובשום אופן לא להבטחת תשלום שכר טרחה. לטענתו, בשום מקום לא צוין שמדובר בהמחאה בלתי חוזרת, והמילים "המחאה גמורה ומוחלטת" מטרתן להבהיר שכל הכספים שיגיעו למשיב ייאספו על ידי המערער לצורך חלוקתם בין הנושים, ותו לאו, ויש ללמוד על מטרת המסמך אך ורק מהכתוב בו, ובכל מקרה הואיל והמחאת הזכות נוסחה על ידי המערער - הרי שבכל מחלוקת יש לפרשה נגדו. המשיב הוסיף וטען שבצדק לא איפשר בית המשפט להגיש תצהיר של בן שושן ולהעיד אותו, שכן הבקשה הוגשה לאחר שלמעשה המערער סיים להביא את ראיותיו, וכי בצדק קבע בית המשפט שלא מדובר בעד הזמה, שכן בן שושן היה חתום על המחאת הזכות, המחלוקת לגבי פירושה היה לב המחלוקת בין הצדדים, ואילו סבר המערער שעדותו דרושה לו - היה עליו להגיש תצהיר מטעמו במועד, מה גם שהוא ויתר על בר"ע שהגיש בנדון. 10. לטענת החברה, היא זו שפנתה לבית המשפט בטען ביניים על מנת שבית המשפט יורה לה למי לשלם את הכספים, והיא הצהירה כי היא פועלת ותפעל אך ורק על פי הוראות ביהמ"ש. יצוין, כי בכל הנוגע לחברה - נדחה הערעור נגדה כבר בדיון שהתקיים ביום 07.03.10, כאשר הוחלט שנתייחס לשאלת ההוצאות בהמשך. דיון 11. המחלוקת בפני בימ"ש קמא נסובה סביב השאלה האם מדובר בהמחאת זכות בלתי חוזרת אם לאו, והאם המסמך נועד להבטיח את תשלום שכר הטרחה למערער, כטענת המערער, או שמא ניתן למערער כנאמן, במסגרת הליכי פשיטת הרגל של המשיב, לצורך איסוף הכספים המגיעים למשיב וקידום הסדר הנושים, כטענת המשיב. בדיון שבפנינו צמצם, כאמור, המערער את הערעור אך ורק להחלטת בית משפט קמא, שסרב לבקשתו להעיד את עו"ד בן שושן, שלטענתו הינו עד מרכזי, שיכול להטיל אור על כוונת הצדדים ועל פירוש המחאת הזכויות (עמ' 7 לפרוטוקול הדיון מיום 07.03.10). 12. לכאורה, אין ספק שעו"ד בן שושן, שהיה נוכח בעת חתימת המסמך השנוי במחלוקת, יכול היה לשפוך אור על נסיבות המקרה ועל כוונת הצדדים לגבי פרשנות המסמך. ואולם, המערער לא טרח לצרף תצהיר מטעם בן שושן במועד שנקבע להבאת ראיותיו, על אף שהיה ברור לו שהוא עד חיוני, והמתין עד לאחר סיום עדותו של כספי, כדי לבקש מביהמ"ש לאפשר לו להביא את עדותו כ"עדות הזמה". לא מדובר בעד הזמה כי אם בעד מהותי שהיה נוכח במשא ומתן לקראת חתימתו של המסמך, וחתם על המסמך כעד. על מנת להכריע בשאלה האם יש עתה מקום לקבל את הערעור בנקודה זו, ולהיעתר לבקשת המערער להחזיר את התיק לבית משפט קמא על מנת לשמוע את העדות הנוספת, יש לבחון מחד את השתלשלות העניינים, ומאידך להביא בחשבון את העובדה שהדבר עלול לגרום לכך שביהמ"ש יידרש לשמוע מחדש עדים שכבר העידו. 13. יצוין, כי ביום 17.05.07, במסגרת דיון קדם המשפט, הורה בית משפט קמא כי על המערער להגיש תצהיר לתמיכה בהודעת הפרטים עד ליום 03.07.07, אלא שכאמור, המערער בחר שלא להגיש תצהיר מטעם בן שושן באותו מועד, וצירף רק תצהיר מטעמו, אליו צירף מכתב של בן שושן. 14. לגבי השתלשלות העניינים יצוין כי ביום 13.04.08 התקיימה ישיבת הוכחות בתיק אשר בתחילתה אמור היה להיחקר המצהיר מטעם החברה, ואולם מאחר והוא לא התייצב נאות המערער להשמיע ראיותיו תחילה, ולאחריו נחקר המשיב. רק בתום הדיון, לאחר שגם המערער וגם כספי העידו, ונותרה רק חקירה של המצהיר מטעם החברה, ביקש המערער, לראשונה, לזמן לעדות את עו"ד בן שושן, כעד הזמה, בהיותו עד לחתימת המחאת הזכות. המערער נימק בקשתו בכך שעדותו של בן שושן אינה העדות היחידה שיש עוד לשמוע, וכן בכך שבן שושן היה ידידו של כספי, והוא לא העלה על דעתו שכספי יטען שהוא משקר, ולכן הוא הסתפק תחילה בצירוף מכתב ששלח בן שושן לכספי ביום 20.09.06, ובו הביע פליאתו מכך שכספי מנסה להתחמק מהתחייבותו לתשלום שכר הטרחה למערער בהתאם לכתב ההמחאה (נספח ה' לתצהיר). בעת החקירה הנגדית, הציג המערער בפני המשיב מכתב שנשלח אליו ביום 27.11.06 על ידי עו"ד בן שושן, בו ציין בן שושן כי כתב המחאת הזכויות נועד להסדיר את תשלום שכר הטרחה. בתגובה אמר המשיב כי "המכתב הוא לא אמת לגמרי" (עמ' 10 לפרוטוקול). המערער טען, כי לאור עדות זו, הוא מבקש להעיד את עו"ד בן שושן כעד הזמה, תוך שציין כי ממילא קבוע מועד הוכחות נוסף להעדת העד מטעם החברה. בית משפט קמא דחה את הבקשה, וציין: "הכללים לעדות הזמה ידועים וברורים והמכתב אותו ביקש המשיב 1 [המערער] להגיש ושלדבריו נשלח על ידי עו"ד בן שושן למשיב 2 [כספי] היה בידי משיב 2 [כך במקור, צריך להיות - משיב 1, המערער] זה מכבר ולו רצה יכול היה לצרפו לתצהירו ולהזמין במועד וע"פי הקבוע בתקנות את עו"ד בן שושן לעדות. אין מדובר בבקשה במסגרת הקבועה לעדות הזמה, במסמך מפתיע או טענה מפתיעה וגם לא שמעתי בתשובות מר כספי טענה כי עו"ד בן שושן שיקר במכתבו וכל אשר נאמר שלא כל מה שכתוב אמת. לאור העובדה שהמסמך היה בידי המשיב 2 [כך במקור, צריך להיות משיב 1, המערער] זה מכבר היה עליו לו רצה בכך לצרפו ולזמן את עו"ד בן שושן לישיבה הקבועה להיום. גם העובדה שייקבע מועד נוסף לחקירת עד המבקשת אין בה כדי לערוך מקצה שיפורים למי מהצדדים ומשכך אני דוחה את הבקשה לזימון עו"ד בן שושן לעדות" (עמ' 11 לפרוטוקול) (להלן: "ההחלטה הראשונה"). 15. לאחר שדיון ההוכחות הנוסף שנקבע ליום 12.06.08 נדחה מספר פעמים (ונקבע בסופו של דבר ליום 01.09.08), הגיש המערער, ביום 26.06.08, "בקשה דחופה מטעם הטוען 1 לצירוף תצהיר ולזימון עד", במסגרתה ביקש שוב לצרף את תצהירו של עו"ד בן שושן, הפעם לא כעד הזמה אלא כעד "למען הצדק". בקשה זו נדחתה על ידי בית משפט קמא ביום 10.07.08 מהנימוקים שצוינו בהחלטה הראשונה (להלן: "ההחלטה השנייה"). על ההחלטה השנייה הגיש המערער ביום 27.08.08 בקשת רשות ערעור, וביקש מבית משפט קמא לדחות את מועד ההוכחות הקבוע ליום 01.09.08 - עד למתן החלטה בבר"ע. בית משפט קמא דחה את הבקשה לדחיית הדיון, וביום 01.09.08 התקיים דיון הוכחות נוסף, במהלכו אמר המערער שהוא חוזר בו מהבר"ע. ואולם, בתום הדיון שב וביקש לאפשר לו להעיד את עו"ד בן שושן, בציינו שהוא נמצא בבית המשפט, (עמ' 18 - 19 לפרוטוקול). בית המשפט דחה הבקשה וציין: "ביום 13.04.08 נדחתה בקשתו של טוען מס' 1 [המערער] להעיד את עו"ד בן שושן כעד הזמה תוך שנקבע שלא מדובר בעדות הזמה אלא מדובר בעד מטעמו, אותו היה עליו לצרף במועדים... ולא היה מדובר במסמך או טענה מפתיעים... היום שב ומבקש עו"ד בית און לצרף או לשמוע את עו"ד בן שושן המצוי בין כתלי בית המשפט וזאת לא מן הטעם של עדות הזמה, אלא מן הטעם 'של לעשות צדק' ולמצות את מלוא העובדות לצורך קבלת החלטה בתיק זה. אין לי אלא לחזור על נימוקי בהחלטתי מיום 13.04.08 בהם קבעתי כי היה על הצדדים לצרף את כל תצהירים של עדיהם במועד. עו"ד בן שושן אינו בגדר הפתעה בתיק זה. העובדה שהוא חתם כעד על מסמך המחאת הזכויות הייתה ידוע לכולם וגם המכתב שצורף לתיק היה גלוי. לא מדובר בכל סיבה שהיא העונה על הדרישות הרצויות כדי לצרף עד בשלבים מאוחרים של ניהול התיק. משכך אני דוחה את הבקשה" (עמ' 21 לפרוטוקול). 16. אומנם יתכן וברמה העקרונית ניתן היה במקרה זה לאפשר למערער, לפנים משורת הדין, ובכפוף לתשלום הוצאות ראויות, את העדתו של בן שושן שהיה כבר בביהמ"ש ותצהירו היה כבר בידי הצד שכנגד. ואולם, שיקול הדעת לזימון עד נוסף הוא עניין שבסדרי דין, שמסור לערכאה הדיונית, ואשר, ככלל, ערכאת הערעור תימנע מלהתערב בהחלטת אלה, אלא במקרים חריגים [רע"א 9155/07 רותם חברה לביטוח בע"מ נ' נחום ( 10.06.2009)]. יפים בהקשר זה דבריו של בית המשפט ברע"א 2148/09 עיריית גבעתיים נ' חיוטין ( 06.04.2009): "לבית המשפט המחוזי שיקול דעת רחב להחליט כיצד יברר את המחלוקת שבפניו, מבחינת סדרי הדיון ומהלך שמיעת הראיות וכלל נקוט הוא בידינו כי ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בשיקול דעת זה הנתון לערכאה הדיונית, אפילו נראה כי ראוי היה לנקוט דרך דיונית אחרת, להוציא מקרים חריגים בהם החלטת הערכאה הדיונית מנוגדת לדין או גורמת עיוות דין... זימון עדים הוא עניין מובהק של סדרי דין והתערבות ערכאת הערעור בסוגיה זו תהא, אפוא, מצומצמת". בענייננו, בצדק קבע בימ"ש קמא כי לא מדובר בעד הזמה או בטענה חדשה או מפתיעה שהועלתה על ידי המשיב, ואין ספק שהמערער ידע היטב שלצורך ליבון המחלוקת, עו"ד בן שושן הוא עד חיוני, ועל כן היה עליו להגיש התצהיר מטעמו במועד, ולא להמתין לסיום ההוכחות. הסבריו של המערער כי סבר שבשל הידידות בין כספי לבין עו"ד בן שושן איננו נדרש לצרף את תצהירו של בן שושן, שכן כספי בוודאי לא יטען שהוא אינו דובר אמת - אין בה כדי להצדיק את אי הגשת התצהיר במועד. 17. למעלה מן הצורך, יצוין, כי לטעמי, ספק אם עדותו של בן שושן היתה עשויה לשנות בסופו של יום את התוצאה אליה הגיע בימ"ש קמא, לאחר שהעדיף למעשה את גירסתו של כספי שהובהר לו המחאת הזכות לא נועדה להבטחת תשלום שכר הטרחה, אלא לאיסוף כל הכספים המגיעים לו לצורך חלוקה בין הנושים. בית משפט קמא נימק היטב את מכלול הנימוקים למסקנתו, וכך גם נימק היטב את החלטתו לדחיית בקשותיו, החוזרות ונשנות של המערער, בעניין קבלת תצהירו ועדותו של עו"ד בן שושן, ודבריו והנמקותיו מקובלים עלינו. זאת ועוד, ומבלי להיכנס למחלוקת בעניין פרשנות מסמך [ראה עמדות השופטים בע"א 8836/07 בלמורל השקעות בע"מ נ' ירון כהן ( 23.02.10)], אני סבורה כי במקרה זה יש ליתן משקל רב למשמעות העולה מלשון כתב המחאת הזכויות, שאינו מזכיר, ולו ברמז, כי הוא נועד להבטיח תשלום שכר טרחתו של המערער, ואף להפך, מצוין בו במפורש כי הוא ניתן למערער ככלי לאיסוף הכספים שגורמים שונים חייבים למשיב, ולחלוקתם לנושים בהתאם להסדר. 18. בנוסף, כלל הוא כי במקרה של ספק פרשני, יש לפרש מסמך כנגד מנסחו [א' ברק פרשנות במשפט, כרך ד, פרשנות החוזה (תשס"א), בעמ' 643-634; ע"א 2181/02‏ הסוכנות היהודית לארץ ישראל נ' בית נחמיה, מושב עובדים של העובד הציוני להתיישבות שתופית בע"מ, פ''ד נח(3) 697], ובמיוחד כאשר המנסח הוא עורך דין, וכאשר מדובר במסמך הקשור ליחסים בין עורך הדין והלקוח, כמו במקרה דנן [ת.א. (ת"א) 160842/09‏‏ אברהם לנדשטיין נ' שמואל הרשקוביץ ( 13.04.10)]. יצוין בהקשר זה, כי אומנם במקרה זה המסמך נשוא הדיון אינו הסכם שכ"ט כמו בפסק הדין הנ"ל, אשר חובה על עורך הדין לנסחו באופן ברור, ואולם מאחר והמערער טוען כי המחאת הזכות נועדה להבטחת תשלום שכר הטרחת, הרי שיש להחיל את ההלכות בעניין חובת עורך דין לנסח הסכם שכ"ט בכתב באופן ברור (ע"א9282/02 יכין חקל בע"מ ואח' נ' יצחק יחיאל, עו"ד, פ"ד נח (5) 20) גם על המסמך נשוא הדיון. המערער, בהכשרתו כעורך דין מיומן, יודע היטב כי לו רצה שהמסמך נשוא הדיון יהווה ערובה לתשלום שכר טרחתו, היה עליו לציין זאת באופן מפורש, כך גם אם כוונתו הייתה להוראה בלתי חוזרת שמצופה היה שיצוין באופן ברור יותר גם בכותרתו של המסמך. סוף דבר 19. לאור האמור לעיל, אמליץ לחברי להרכב לדחות את הערעור, ולחייב את המערער בתשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין, למשיב 2, מתי כספי. הפיקדון הכספי שהפקיד המערער יועבר למשיב 2 על חשבון ההוצאות ושכה"ט הנ"ל, באמצעות ב"כ, ויתרת הפיקדון תוחזר למערער. רות לבהר שרון, שופטת השופט י' שנלר, אב"ד אני מסכים. אב"ד השופט ד"ר ק' ורדי אני מסכים. ד"ר קובי ורדי, שופט הוחלט כאמור בפסק דינה של כב' השופטת רות לבהר שרוןהזמנת עדים