באילו מקרים תידחה תביעה בטענת העדר עילה ? לא בנקל יסלק בית המשפט תובענה מחמת היעדר עילה לפי תקנה 100(1) לתקנות סדר הדין האזרחי. בשלב זה של ההליך המשפטי בית המשפט כלל אינו נדרש להיזקק לשאלה הראייתית האם התובע יוכל להוכיח את טענותיו והאם ישנן די ראיות קבילות להוכחת גרסתו, שכן על בית המשפט לצאת מנקודת הנחה שהתובע יוכל אכן להוכיח טענותיו המפורטות בכתב התביעה. בית המשפט אינו מברר את חוסנן הראייתי של טענות התובע אלא יוצא מתוך הנחה שהתובע יצליח להוכיח את כל העובדות הנטענות על ידו [ראו למשל: פסק דינו של כבוד השופט (כתוארו אז) א' ריבלין בע"א 154/04 יצחק נ' נוימן (לא פורסם, 13.2.2005), סעיף 8]. כך, נקבע כי אין מוחקים תביעה בשל חוסר עילה, אלא אם כן ברור הדבר על פניה, ואף בהנחה שכל האמור בה אכן יוכח, כי דינה לכישלון. מאידך גיסא, כל עוד קיים סיכוי על פי הנטען בכתב התביעה לבדו, ולו אף קלוש, כי התובע יזכה בתביעתו, אין למחוק את כתב התביעה [ראו למשל: פסק דינה של כבוד השופטת ש' נתניהו בע"א 109/84 ורבר נ' אורדן תעשיות בע"מ, פ"ד מא (1) 577, 581 (1987); כן ראו: י' זוסמן סדרי הדין האזרחי 140 (מהדורה שביעית, תשנ"ה)]. העדר עילה