טענת התיישנות הינה טענה דיונית המבקשת למנוע מימושה של זכות מהותית שבידי התובע. ארבעה הם הטעמים המרכזיים העומדים במרכזו של עקרון ההתיישנות: השיקול הראייתי הקשור בקושי של הנתבע לשמור על ראיותיו לאורך זמן; שיקול המבקש להקנות לנתבע ודאות בדבר חוביותיו וזכויותיו, לאפשר לו לכלכל צעדיו ולא להותירו לסיכון בלתי מוגבל בזמן; השיקול המבוסס על ההנחה כי תובע שנמנע מלהגיש תביעה מזה זמן למעשה מחל על זכותו; האינטרס הציבורי המבקש להבטיח כי בתי המשפט יקדישו את זמנם לטיפול בבעיות ההווה ולא בברור זכויות ש"אבד עליהן הכלח" . (ע"א 1254/99 המאירי נ' הכשרת הישוב - חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נד(2) 535, 553-554 (2000). עם זאת, ההתיישנות איננה מאיינת את הזכות, אלא רק מקימה מחסום פרוצדוראלי למימושה (ראו סעיף 2 סיפא לחוק ההתיישנות). מכאן, ש"אף שיש טעם רב באינטרסים שעליהם באה ההתיישנות להגן, לא בכל מקרה הטעמים הנ"ל, או איזה מהם, רלוונטיים. האיזון הראוי בין האינטרסים המתעמתים בזירה, הוא שמתווה את גישתנו לטענת ההתיישנות, וליישומה במקרה נתון". בבוא בית המשפט לדון בטענת התיישנות של נתבע, בפרט כטענת סף, יעשה כן בזהירות המתבקשת שכן קבלתה מונעת, כאמור, דיון ענייני לגופה של התביעה ופוגעת בזכות החוקתית של גישה לערכאות (ע"א 9292/07 חברת שדמות הדרום בע"מ נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה "שמעונים" (טרם פורסם, , 6.1.10) פיסקה 6; רע"א 4348/03 קופת חולים מכבי נ' חכם, (2004) בפסקה 7). כבוד השופט טירקל בפרשת המאירי בעמ' 557 ציין כי לפי הגישה המסורתית - שהיא, כמדומה, הגישה המקובלת - הזכות המהותית היא גבירתה של הזכות הדיונית, שהיא שפחתה ההולכת בעקבותיה ונכנעת לה. על גישה זאת קמו עוררים... אולם, תהיה אשר תהיה השקפתנו על הסוגיה, סבורני כי בדרך-כלל, כאשר נשקל הערך של בירור האמת מול החסינות שבעל-דין יכול לרכוש לעצמו שלא להידרש לתובענה, יש להעדיף את בירור האמת. התיישנות