יציאה לעבודה ממעצר בית

התסקיר של שרות המבחן בחן את הנסיבות והעובדות והגיע לתוצאה כי מן הראוי להמליץ שהמבקש יצא לעבוד באותה עבודה מוצעת, תחת פיקוחם של משמורנים. קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא יציאה לעבודה ממעצר בית: כתב האישום שהוגש ביום 28/1/09 מייחס למבקש שלפניי עבירות של יבוא סם מסוכן, החזקת סם שלא לצריכה עצמית, קשירת קשר לביצוע פשע והסתייעות ברכב לשם ביצוע פשע. עם הגשת כתב האישום עתרה המשיבה בבקשה למעצר המבקש עד תום ההליכים ואכן בהחלטה מפורטת הוריתי על מעצרו של המבקש עד לתום ההליכים הפליליים נגדו. מאוחר יותר, ולאחר חלופי סנגור, הוגשה בקשה לעיון חוזר ובמסגרת אותה בקשה עתר המבקש לשחרורו ממעצר, בקשה זו נדחתה על ידי בהחלטה מפורטת מיום 30/9/09, עליה הוגש ערר בבית המשפט העליון, ערר אשר נדון במאוחד עם בקשת המשיבה להארכת מעצרו של המבקש ב-90 ימים נוספים לפני כב' השופט דנציגר, אשר סקר את העובדות, השתלשלות העניינים, ההחלטות והראיות, ובסוף הערר נדחה והבקשה של המשיבה התקבל ובית המשפט העליון הורה על מעצרו של העורר כמבוקש. לקראת חלוף 90 הימים, הוגשה בקשה נוספת על ידי המשיבה למתן הארכה נוספת למעצרו של המבקש, בקשתה זו נדונה והוכרעה על ידי כב' השופט עמית מביהמ"ש העליון, שם נקבע כי חלוף הזמן בנסיבות הספציפיות של התיק עומדות לימינו של המבקש ובהתאם הורה כב' השופט עמית על שחרורו של המבקש למעצר בית בחלופה הולמת, והורה על החזרת העניין לדיון בפניי. בהתאם להנחיית כב' השופט עמית, החלטתי ביום 2/2/10 על שחרורו של המבקש למעצר בית מלא, תחת פיקוח אנושי ופיקוח אלקטרוני, ניתן נגדו צו עיכוב יציאה מן הארץ וחויב להפקיד דרכונו, וכן הוטלו עליו ערבויות והפקדה כספית. לשם ההבהרה, אדגיש כי המחלוקת בעניינו של המבקש, מחלוקת תהומית בין גרסתו לבין עמדתה של המאשימה - המשיבה, מתמקדת בנקודת זמן יחסית קצרה על ציר הזמן של ביצוע העבירה, כאשר מדובר בסה"כ בכ-15-20 דקות. המבקש היה מודיע משטרתי, שגויס לצורך אותה עסקה ספציפית והיה בקשר רציף, במידת האפשר מבחינת נוכחות יתר העבריינים בפרשה, יחד איתו, עם המשטרה, אך בשלב מסוים הודיע המבקש למשטרה כי כנראה העסקה תידחה אך סמוך לכך נזרקו הסמים אל מעבר לגבול, והמבקש הסליק את הסמים ולא הודיע למשטרה אודות כך. בעניין הזה המדינה טוענת כי המבקש עבד עם המשטרה אבל גם ניסה "לעבוד על המשטרה" בכך שאמר לא אמת למשטרה בדבר דחיית ביצוע העסקה, ומנגד הוא החביא את הסמים בתקווה שהעסקה לא תיחשף למשטרה ואז יוכל להמשיך לעבוד כמודיע משטרתי וכן ליטול חלק מרווחי העסקה. מאידך, טוען המבקש כי לא יכול היה להודיע על כך שהסמים נזרקו אל תחום מדינת ישראל משום שלאחר החבאתם על ידו, לא יכול היה להתקשר למשטרה מאותו טלפון סלולרי עקב העדר קליטה באיזור, וגם משום שהסמים נזרקו במפתיע. כנ"ל הן גרסאות הצדדים בקליפת האגוז. לכאורה, המחלוקת העובדתית בין הצדדים היא מחלוקת פשוטה, מתמקדת במרווח זמן מצומצם יחסית, אך בין אם כך ובין אם אחרת, עובדה היא שמאז הגשת כתב האישום ועד היום חלפו להן 17 חודשים, ובינתיים התקיימה אך ורק ישיבת הוכחות אחת, כאשר ישיבות הוכחות נוספות הקבועות בתיק קבועות לחודש אוקטובר שנה זו. בנסיבות האמורות, לאחר שהמבקש היה 13 חודשים במעצר מאחורי סורג ובריח, וכן לאחר שחלפו מאז שחרורו ועד היום 4 חודשים במעצר בית מלא, הגיש המבקש את בקשתו זו שלפניי ובה הוא עותר לאפשר לו לצאת לעבוד, בתחום האחזקה והשיפוצים בארבעה צימרים הממוקמים במרחק של כ-100 מטרים ממקום חלופת המעצר בה הוא שוהה מאז שחרורו לחלופה. בטרם תוכרע הבקשה, החלטתי ביום 15/4/10, להזמין משרות המבחן תסקיר אשר יבדוק ויבחן את השאלה אם נכון הוא, בנסיבות של התיק, לאפשר למבקש לצאת לעבודה, ואם כן - לבחון אם העבודה מתאימה ואם המפקחים המוצעים במסגרת העבודה מתאימים לפקח עליו, תוך התחשבות בנסיבותיו האישיות של המבקש. יצוין כי בבסיס בקשתו של המבקש עומד נימוק של מצוקה כלכלית קשה ביותר אליה נקלע בעקבות ההליך דנא ובעקבות מעצרו, אי עבודתו מאז תחילת הפרשה ועד היום, וכן בנימוק כי הצפי העתידי להתנהלות המשפט הוא צפי שהמשפט עלול להארך עוד חודשים ארוכים, עד להגעה להכרעה, כאשר יש לשים את הדגש, כך לטענתו של המבקש, הן על חזקת החפות שעודנו נהנה ממנה, על עיקרון העל בדבר: כבוד האדום וזכותו הבסיסית לעבוד ולהתפרנס בכבד, בייחוד מקום שניתן לשמור על כבודו ועל זכותו להתפרנס מבלי שיידגם נזק שהחברה והציבור אינם יכולים לעמוד בו. התסקיר של שרות המבחן בחן את הנסיבות והעובדות והגיע לתוצאה כי מן הראוי להמליץ שהמבקש יצא לעבוד באותה עבודה מוצעת, תחת פיקוחם של המשמורנים המוצעים. באשר לטענת המשיבה כי אין התאמה בין המלצת שרות המבחן לבין הדברים שנאמרו בעמ' הראשון של התסקיר, אציין כי אינני מסכים עם דעתה של ב"כ המשיבה המלומדת וזאת משום שלטעמי משציין שרות המבחן בתסקיר כי לפי התחשבותו החלופה התעסוקתית המוצעת והמפקחים שנבחנו על ידו ואובחנו כמתאימים ובעלי יכולת לפקח ולהציב גבולות למבקש, המפקחים האלה - כך נאמר - בעלי יכולת להפחית את הסיכון מהמבקש, דווקא אמרה שמעידה על כך ששרות המבחן היה ער לסכנה הנשקפת מהמבקש, בנסיבות הכלליות של התיק, כי הוא הזהיר את עצמו מפני אותה סכנה וכי למרות כל זאת, בשקלול השיקולים המקצועיים המתחייבים בנסיבות המקרה, הגיע לתוצאה כין מן הראוי לאמץ את החלופה התעסוקתית המוצעת בהיותו "סיכון מחושב", שהחברה חייבת לעצמה, החברה חייבת לפעמים לקחת סיכונים מחושבים, שסופם הוא תועלת לכלל הציבור, מקום שעבריין לכאורה ניתן לשיקום, שעה שהוא נתון תחת פיקוח צמיד לש מפקחים, בשעה שהוא נתון תחת פיקוח של בית המשפט וחרב המעצר מרחפת מעל ראשו. כאמור, סיכון מחושב שומה על החברה לקחת, להבדילו מסיכון לא מחושב, ובבואי לשקול את כלל הנסיבות בתיק הזה, התמשכות ההליכים והזמן, הן בעבר והן עתידית, בהתחשב באינטרס הציבורי , אשר מוגן בתנאים המגבילים המוטלים על המבקש, בפיקוח האלקטרוני והאנושי, בעובדה שמאז שחרור מלפני כ-4 חודשים ועד היום, הקפיד המבקש לקיים את כל התנאים המגבילים על חרותו, במסגרת חלופת המעצר, בהתחשב מהתרשמותי האישית מאימו של המבקש, שהיא אחת המפקחות אשר על פי התרשמותי מדובר באישה ששמה לנגד עיניה מטרה שבנחישות רבה מתכוונת להשיג אותה והיא לפקח פיקוח צמוד ובלתי מתפשר על בנה המבקש, על מנת שיחזור לדרך המוטב, ואשר מלווה אותו בכל ישיבה וישיבה, וכן בהתחשב בדיעה המקצועית שהובאה על ידי שרות המבחן בתסקיר, נראה כי נקודת האיזון הראויה בין האינטרס הציבורי לבי זכויותיו של המבקש הנאשם, עומדת היום בנקודה המאפשרת לו לצאת לעבודה כבקשתו וכהמלצת שרות המבחן. במסקנה לעיל התחשבתי גם בעובדה כי המבקש יתום אביו והיא מפרנסת יחידה, כי הוא נקלע לסיטואציה של דלילת כלכלית משמעותית בעטיה של הפרשה וכי אכן מתכוון הוא לעזור לאמו לפרנסת המשפחה וכלכלתה. לא התעלמתי מעברו של המבקש, אך גם לא ניתן להתעלם מהעובדה שהעבירה האחרונה בוצעה בשנת 2003, וכן לא ניתן להתעלם מהעובדה שהמבקש בשנים האחרונות שימש מודיע משטרתי, אשר על כן, לאחר שאני שוקל את האינטרס הציבורי במובן הרחב (הסיכון והתועלת של הציבור בשיקומו של המבקש), ונסיבותיו האישיות של המבקש, וכן לאחר שעיינתי בתסקיר שרות המבחן ושקלתי את כלל הנסיבות והעובדות כמפורט לעיל, אני נעתר לבקשה ומאפשר בזאת למבקש לצאת לעבוד על פי ההצעה המפורטת בתסקיר שרות המבחן כלהלן: הפיקוח האלקטרוני יצומצם לשעות 19:00 ועד לשעה 9:00 בבוקר, בימי חו"ל ואילו ביום שישי הפיקוח האלקטרוני יחל מהשעה 18:00 ויסתיים ביום ראשון, בשעה 9:00 בבוקר (זאת אומרת הפיקוח האלקטרוני בשבת ימשיך לחול באופן מלא). בשעות שאין בהן פיקוח אלקטרוני, יהיה המבקש נתון לפיקוח צמוד של הערבים שנקבעו עד כה בהחלטותיי הקודמות ו/או הערבים הנוספים שייקבעו בהמשך. בשעות שאין בהן פיקוח אלקטרוני, יהיה המבקש רשאי לשהות אך ורק במתחם הצימרים הידועים "חלום שלמה" במושב שפר, הוא מקום העבודה של המבקש. מובהר בזאת כי המשטרה רשאית לבקר במקום העבודה בכל עת, ללא תיאום מראש, על מנת לוודא קיום התנאים המגבילים. בנוסף לערבים שנקבעו בהחלטותיי הקודמות, יתווספו שני הערבים שלמה וסימונה ווקנין, אשר יהיו חייבים לחתום על ערבות על סך של 20,000 ₪ כל אחת, על מנת לוודא קיום התנאים במהלך שעות העבודה של המבקש, בצימרים שלהם. הובהר לערבים במעמד זה כי אם המבקש יפר את תנאי השחרור, הם עלולים למצוא את עצמם מחויבים לשלם את סכום הערבות עליה הם חתומים, כולה או חלקה. הובהר למפקחים וכן למבקש כי במהלך שעות עבודתו חל עליו איסור מוחלט לצאת ממתחם הצימרים. בדרכו של המבקש מחלופת המעצר אל מתחם העבודה, יהא מלווה בפיקוח צמוד של אחד הערבים וללא ערב אסור לו - למבקש - לצאת ממעצר הבית למקום העבודה. קביעתם של שלמה וסימונה ווקנין כערבים, כפופה לכך שהם עונים על התנאים הנדרשים להיות משמורנים בהליך פלילי, ולצורך כך חקירתם תיעשה עתה. מעצר ביתמעצר