הכלל לקביעת הסמכות העניינית של בית המשפט, הינו מבחן הסעד אותו מבקש התובע בכתב התביעה (ראו: ע"א 510/82 חסן נ' פלדמן, פ"ד לז (3) 1, 12 (1983); ע"א 27/77 טובי נ' רפאל, פ"ד לא(3)561 (1977)), למעט עניינים לגביהם נקבע בחוק הסדר שונה. ההלכה היא, ככלל, כי כאשר נתבעים בכתב התביעה מספר סעדים, שאינם מצויים כולם בסמכותו של בית משפט אחד, "אין מנוס מניהול כמה הליכים בהתאם לסמכויות שלפי הסעדים" (ע"א 29/58 לוי נ' עקריש, פ"ד יב 1457 (1958); ע"א 2846/03 אלדרמן, עו"ד נ' ארליך, פ"ד נט(3) 529, 535 (2004) מפי כב' השופט א' גרוניס). לעיתים התגברו בתי המשפט על הצורך בפיצול הדיון וניהול מספר הליכים בבתי משפט שונים באמצעות הכלל כי הטפל נגרר אחר העיקר, לפיו, בית המשפט המוסמך ליתן את הסעד העיקרי ידון גם בסעד הטפל (ע"א 2846/03 הנ"ל, שם; ע"א 145/58 קלקודה נ' "אגד" (א.ש.ד.) בע"מ, פ"ד יג 26 (1959); רע"א 3189/06 וולפינגר נ' ראובני (טרם פורסם, 20.8.2006, בפסקה ו', מפי כב' השופט א' רובינשטיין). הלכת "הטפל אחר העיקר" חלה על סעדים במקרקעין בלבד (ע"א 8130/01 מחאג'נה נ' אגבאריה (לא פורסם, 4.5.03); ע"א 2618/03 פי.או.אס. (רסטורנט סוליושנס) בע"מ נ' נחום ליפקונסקי, פ"ד נט(3) 497, 518 (2004)). השופט א' גרוניס פסק ברע"א 11122/08 אסולין נ' דרוקר כי הצורך להגיש שתי תובענות שונות, בהתאם לסעדים הנפרדים, מקשה הן על בעלי הדין והן על בתי המשפט. כתוצאה מכך נגרם בזבוז משאבים. לא פעם נאמר כי יש לבצע תיקון חקיקתי על מנת למנוע את הפיצול האמור. הדבר נעשה, כאמור, בתחום הקניין הרוחני. דומה שכבר לפני שנים ראוי היה לתקן מכשלה זו (להערה בדבר הצורך בתיקון ראו: ע"א 29/58 לוי נ' עקריש, פ"ד יב 1457, 1458 (1958))". לביקורת על המצב הקיים ראו גם: דודי שוורץ סדר דין אזרחי - חידושים, תהליכים ומגמות תשס"ז, בעמ' 172-174 והערות השוליים שם.סמכות ענייניתשאלות משפטיות