סעיף 24(10) לחוק הבוררות

הבקשה לביטול פסק הבוררות הוגשה במועד החל לגבי עילת הביטול שבסעיף 24(10), כפי שנקבעה בסעיף 27 לחוק: "(א) לא ייזקק בית המשפט לבקשת ביטול שהוגשה כעבור ארבעים וחמישה יום מיום מתן הפסק, אם ניתן בפני המבקש, או מהיום שנמסר למבקש, על ידי הבורר או על ידי בעל-דין, העתק הפסק, אם ניתן שלא בפניו; בית המשפט רשאי להאריך את התקופה האמורה, אף אם כבר עברה, מטעמים מיוחדים שיירשמו, ובכל מקרה שהוגשה בקשה לאישור של פסק בוררות-חוץ. (ב) הייתה פנייה לבורר לפי סעיף 22, תתחיל התקופה של ארבעים וחמישה יום מהיום שהבורר החליט או צריך היה להחליט בפניה; ובבקשת ביטול על פי העילה האמורה בסעיף 24(10) - מהיום שנתגלו העובדות המשמשות יסוד לבקשה. (ג) לא ייזקק בית המשפט לבקשת ביטול שהוגשה אחרי שפסק הבוררות אושר. (ד) המועדים האמורים בסעיף קטן (א) לא יחולו על בקשת ביטול על פי העילה האמורה בסעיף 24(1) והוראות סעיף קטן (ג) לא יחולו על בקשת ביטול על פי העילה האמורה בסעיף 24(10)." קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סעיף 24(10) לחוק הבוררות: בקשה לביטול פסק בוררות (סעיף 24 לחוק הבוררות תשכ"ח- 1968, "החוק") שניתן על ידי הבורר עו"ד יוסף תוסיה כהן ב - 29.10.07 . בעלי הדין חברו יחד עם אחרים, לביצוע פרויקט בנייה של תשע יחידות דיור, על מקרקעין שרכשו למטרה זו. כל השותפים למיזם חתמו על הסכם המקנה ליחידי הצדדים בעלות בחלק יחסי מהמקרקעין. מונו "מארגנים" לפרויקט, עובד מזרחי ויוסף חביב. הוסכם כי היזמים יקבלו דירות במחיר נמוך משאר השותפים. כמו כן נבחרה ועדת ביקורת. עוד הוסכם כי ועדת הביקורת תתכנס על פי שיקול דעתה ומסקנותיה תהיינה בגדר המלצה למארגנים. המארגנים רשאים שלא לאמץ את המלצות ועדת הביקורת ולהביא את העניין להכרעת בורר (סעיף 6 להסכם, נספח ב' לבקשה). הוחלט על התקשרות עם בנק מלווה אשר יאשר השתתפותם של יחידי הקבוצה במיזם. מונה רואה חשבון למיזם. הצדדים ייפו את כוחם של עו"ד יהושע ננר ועורכי הדין שבמשרדו, לפעול לקידום הפרויקט ולספק לחברי הקבוצה ייצוג משפטי . ניהול הכספים הוסדר בנספח א' להסכם לפיו שילמו השותפים כספים לחשבון ליווי סגור שנוהל כחשבון נאמנות בבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ. הוסכם כי המשיכות מהחשבון הסגור תבוצענה אך ורק על ידי עורך הדין ננר ורואה החשבון מנחם ויזל, בצירוף חתימת אחד משני היזמים (3 חתימות). המיזם יצא לדרך. תוך זמן לא רב התגלעו מחלוקות וחשדות לגבייה לא שוויונית, שלא על פי שלבי הביצוע בפועל, חשד להעדפת היזמים וקרוביהם, אי מתן דו"חות כספיים במועד והעלמת כספים מהחשבון הסגור בניגוד לחובת הנאמנות. החשדות הובילו להפסקת הזרמת כספים על פי לוחות הזמנים בהסכם ולמשבר אמון חמור. בשלב זה הופעל סעיף הבוררות (סעיף 19 להסכם). נבחר לבורר עו"ד יוסף תוסיה כהן. הבוררות התנהלה בשנת 2007. הוגשו חוות דעת של רואי החשבון של הצדדים (נספח ד[1] ו-[2] לכרך הנספחים לתשובה), אשר בדקו את הנהלת החשבונות והדגישו פגמים שנפלו בחתימות על השקים שנמשכו מחשבון השותפות. כבר כאן המקום לציין כי לא מונה רואה חשבון מטעם הבורר. פסק בוררות מלא ומנומק ניתן ב-20.10.07. הבורר הנכבד סקר את השתלשלות ההתארגנות לקראת המיזם ,החל מ-1999, השנה בה נרכש המגרש ברח' אפרתה 23 ירושלים, עמד על פעילות היזמים והגמול שקיבלו תמורת פועלם. בסופו של יום נדחו טענות השותפים אשר כונו בפסק "הדיירים". הבורר קבע שלא הייתה הצדקה לעיכוב תשלומים על ידי השותפים. העיכוב גרם לקשיים לא מבוטלים ולעצירת הבנייה. הטענות בדבר ליקויים בניהול הפרויקט נדחו, כולל הטענה כי כובדו המחאות שלא נשאו 3 חתימות כנדרש על פי ההסכם. כמו כן נדחו הטענות בדבר חיוב ביתר, בגין תשלום מע"מ שבפועל לא שולם. הבורר העביר ביקורת על התנהלות השותפים, כולל החשדות שהנחו אותם לעצירת התשלומים וגרמו לחסימת התקדמות המיזם. יחד עם זאת, קבע הבורר כי העובדה שרואה החשבון של המיזם הפסיק לטפל "באופן אקטיבי" בחשבון, לא הובאה לידיעת השותפים בזמן אמת: "עניין זה שנתגלה זמן רב לאחר שרואה החשבון חדל מלחתום יכול היה ליצור חששות בלב הדיירים, חששות שהלכו והקצינו והביאו אותם לתוצאות קיצוניות ומיותרות". הבורר הצביע על החלוקה הבלתי שוויונית של אחוזי בנייה אשר נוספו למיזם במהלך הרישוי ועל חיוב השותפים בתשלום מיוחד בגין "הכנה לסגירה ותוספת בנייה ושינוי חזית הבניין." (סעיף 18(א), 18(ג) לפסק הבוררות). כפועל יוצא, חייב הבורר את השותפים בפיצוי על עצירת התשלומים תוך הפרת ההסכם (סעיף 21 להסכם), בסך של 200$ ליום במכפלת אחוז האחריות של יחידי השותפים כשהחיוב הוא אישי לכל משפחה בנפרד. חלפו למעלה משנתיים מיום מתן הפסק. באוגוסט 2009 הגישה משפחת גרון בקשה לביטול פסק הבוררות (המרצה 8355/09) בהסתמך על עילת הביטול בסעיף 24(10) לחוק הבוררות. הבקשה נדחתה על הסף והפסק אושר (סעיף 28 לחוק הבוררות). ב-30.12.09 הוגשה בקשת משפחת זינגר לביטול פסק הבוררות, בהסתמך על אותה העילה שהיא חסינה יחסית, בפני משטר הזמנים הקבוע בסעיף 27 לחוק. הבקשה נתמכת בתצהירה של מבקשת 2. המצהירה נחקרה על תצהירה והסבירה כי ב-20.11.09 הובאו לידיעת המבקשים נתונים חדשים, המצביעים על מעשי תרמית של המשיבים. המבקשת העידה כי במסגרת תביעה המתנהלת בין שותפים אחרים למיזם (משפחת גרון), לבין הבנק המלווה, בבית משפט השלום בירושלים, התגלו ראיות חדשות, הכוללות צילומי שקים שלא נשאו שלוש חתימות, כנדרש על פי הסכם ההתקשרות. על חלק מן השקים זויפו חתימות (חוות דעת גרפולוגית הוכנה במסגרת התביעה של משפחת גרון בבית משפט השלום). עוד הוצהר על ידי המבקשת כי הראיות החדשות מעידות על זיוף חתימות על השקים, על משיכת מזומנים בניגוד להסכם והן מאיינות את המסקנות שאליהן הגיע כבוד הבורר על יסוד הראיות שהיו בפניו. המבקשים מצביעים על גילוי כרטסת הנהלת החשבונות של משפחת נגר שהוגשה ב-31.8.08. בכרטסת מופיעה יתרת זכות של 372,877 ₪ ואילו במאזן הבוחן אשר הפיק מר רונן עוד ב-6.2.07 נמצא כי משפחת נגר ביתרת זכות של 522,202 ₪. הראיות החדשות מעידות לדעתם של המבקשים, על שינוי נתונים במערכת החשבונות של הפרויקט ומבססות חשד לביצוע פעולות בהנהלת החשבונות שלא צוינו בכרטסת, מכיוון שנמחקו ידנית ללא הותרת סימן. עוד טוענים המבקשים כי התגלו ראיות הכוללות שקים שבוטלו ושקים לא חתומים. בחוות הדעת הגרפולוגית נמצא כי חתימתו של מורשה החתימה, רואה החשבון מנחם ויזל על ההמחאה הנוספת, מזויפת. לטענת המבקשת התברר עתה לראשונה, כי המשיבים לא מינו רואה חשבון לפרויקט ופעלו בפרויקט ללא פיקוח של רואה חשבון, בניגוד לקביעתו של הבורר בעניין זה. לאור העובדות הנוספות שהגיעו לידי המבקשים, הם עותרים לביטול פסק הבוררות מכוח עילת הביטול העשירית. המשיבים דוחים את טענות המבקשים אשר פעלו לדידם ב "שיתוף פעולה הדוק עם משפחת גרון שניסיונה לביטול פסק הבוררות מאותה עילה, נכשל ". הם מבקרים בחומרה את התנהלות המבקשים שלא מצאו לנכון להזכיר ולו בקצרה, כי ניסיונם של משפחת גרון להביא לביטולו של פסק הבוררות בבית המשפט, נכשל והבקשה נדחתה ב - 24.11.09. עוד הם טוענים, כי הבורר העניק למבקשים הזדמנות מלאה לקבל כל מסמך ולצלם כל שיק הנוגע למיזם. החומר הומצא להם באמצעות רואה חשבון קופ והם הגישו חוות דעת מטעמם. כמו כן העידו שני מומחים; שמאי מקרקעין ואדריכל הפרויקט. המומחים נחקרו על ידי המבקשים והבוררות תועדה במלואה. טענות המבקשים נבחנו ונדחו על ידי הבורר אחת לאחת. ההסבר על המניעים להפסקת התשלומים לבניית הפרויקט, לא התקבל. למעשה, טוענים המשיבים, מדובר בניסיון נוסף להביא לביטול תוצאות פסק הבוררות, שלא עלה יפה בהליכים של משפחת גרון. המשיבים מפנים למדיניות של כיבוד פסקי בוררות תוך צמצום ההתערבות בפסיקת בוררים, כפי שבאה לידי ביטוי בפסיקה המנחה. דא עקא שחלף המועד להגשת בקשת ביטול, על פי כל אחת מהעילות המפורטות בסעיף 24 לחוק. אשר לעילת הביטול העשירית, מפנים המשיבים לדבריה של המלומדת סמדר אוטולנגי כי ביטול הפסק עקב תרמית נדיר ביותר והוא ניתן כאשר קיימת הוכחה מעל לכל ספק בדבר קיומה של תרמית שנתגלתה לאחר מתן הפסק , בהיקף המצדיק ביטול פסק דין חלוט על ידי בית המשפט. דיון: הבקשה לביטול פסק הבוררות הוגשה במועד החל לגבי עילת הביטול שבסעיף 24(10), כפי שנקבעה בסעיף 27 לחוק: "(א) לא ייזקק בית המשפט לבקשת ביטול שהוגשה כעבור ארבעים וחמישה יום מיום מתן הפסק, אם ניתן בפני המבקש, או מהיום שנמסר למבקש, על ידי הבורר או על ידי בעל-דין, העתק הפסק, אם ניתן שלא בפניו; בית המשפט רשאי להאריך את התקופה האמורה, אף אם כבר עברה, מטעמים מיוחדים שיירשמו, ובכל מקרה שהוגשה בקשה לאישור של פסק בוררות-חוץ. (ב) הייתה פנייה לבורר לפי סעיף 22, תתחיל התקופה של ארבעים וחמישה יום מהיום שהבורר החליט או צריך היה להחליט בפניה; ובבקשת ביטול על פי העילה האמורה בסעיף 24(10) - מהיום שנתגלו העובדות המשמשות יסוד לבקשה. (ג) לא ייזקק בית המשפט לבקשת ביטול שהוגשה אחרי שפסק הבוררות אושר. (ד) המועדים האמורים בסעיף קטן (א) לא יחולו על בקשת ביטול על פי העילה האמורה בסעיף 24(1) והוראות סעיף קטן (ג) לא יחולו על בקשת ביטול על פי העילה האמורה בסעיף 24(10)." הפסק שבפנינו ניתן לאחר בדיקה מוקפדת של הראיות אשר הונחו בפני בורר מנוסה. לא זו בלבד אלא שהבורר עמד בהרחבה על ההזדמנות המלאה שהעניק לכל צד, לבדוק את הנהלת החשבונות. התקבלו חוות דעת של רואי חשבון משני צידי המתרס. המומחים נחקרו על חוות דעתם. הבקשה נתמכת בתצהירה של מרים זינגר ("מבקשת 2"). כידוע נהנה מוסד הבוררות מאוטונומיה מלאה, בהיותו מיועד להכרעה בזמן אמת, מחוץ לכותלי בית המשפט, בנושאים ברירים. עמד על כך בית המשפט בפרשת רע"א 3680/00 גמליאלי נ' מגשימים כפר שיתופי תק-על 2003 (2) 1805 : " התערבות שיפוטית הינה צרה ומוגבלת לעילות מוגדרות. עילות אלה מוחלות בזהירות ועל דרך פירוש דווקני במגמה ליתן תוקף לפסק ולא לבטלו. בית המשפט הבוחן את הפסק אינו דן בו כערכאת ערעור ואין הוא אמור לבחון האם צדק הבורר בקביעותיו או טעה בהן על פי הדין......... עליו להעמיד את פסק הבורר בשאלות יסוד שעניינן בעיקר בחינת תקינותו הבסיסית של הליך הבוררות- קיומו של הסכם בוררות בר תוקף, מינוי בורר כדין, פסיקה בתוך גבולות הסמכות, שמירה על כללי צדק טבעי, עמידה באמות מידה של תקנת הציבור..... גלישת הביקורת השיפוטית על פסק בורר מעבר לעילות הביקורת הצרות כאמור, מפרה את האיזון הראוי בין העצמאות לחופש הפעולה שהמחוקק ביקש לתת בידי מוסד הבוררות לבין אינטרס הציבור בקיום פיקוח שיפוטי צר בלבד על תקינותם של הליכי הבוררות". לא בכדי מנוסחת עילת הביטול העשירית בעמימות: "קיימת עילה שעל פיה היה בית משפט מבטל פסק דין סופי שאין עליו ערעור עוד". הכוונה לנסיבות נדירות בהן מכתיבה תחושת הצדק את הצורך בביטול פסק בוררות, בדומה לבית משפט המבטל פסק דין חלוט, בהגיעו למסקנה כי פסק הדין נשען על אדני רמייה. יחד עם זאת יש להיזהר משנה זהירות שלא לפרוץ את הכלל החשוב של 'מעשה בית דין', כל אימת שמתגלות ראיות שלא הובאו במועדן, בכדי לשנות את התוצאה שהתקבלה בפסק דין שאינו ניתן לערעור עוד. "העיקרון היסודי, שיהיו בתי המשפט פתוחים לרווחה ללא כל הגבלה לכל דורש, הוא המחייב, שניצול זכות זו ייעשה באופן חד-פעמי, ללא אפשרות של כפילות וחזרה וללא "הזדמנות שנייה". כך גם יש לעשות זאת בצורה מלאה ושלמה ולא לחצאין או למקוטעין" (ע"א 351/82 אילון נ' אסטרייכר, עו"ד, פ"ד מא (2) 673,וכן ראו ע"א 734/83 (ר"ע 449/83) [2], עמ' 620) המלומדת סמדר אוטולנגי, עומדת על העילה לפי סעיף 24(10), תוך הקבלתה ל 'משפט חוזר'. כפי שבית המשפט יורה על משפט חוזר בעניין פלילי, על פי סעיף 31 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב, תשמ"ד-1984], כך הוא רשאי לבטל פסק בוררות: א. עם גילוי עובדות חדשות שלא היו ידועות למבקשים בשעת הבירור. ב. לא ניתן היה לגלות את העובדות הרלוונטיות מבעוד מועד. ואולם אם לא הוגשו הראיות בזמן ובמסגרת הנאותה, למרות שהיו זמינות במועד הרלוונטי, לא יבטל בית המשפט את פסק הדין שלא ניתן לערער עליו עוד, ואף לא את פסק הבוררות המאושר, שדינו לכל דבר, כדין פסק דין (סעיף 23(א) לחוק). ('בוררות דין ונוהל', כרך ב', מהדורה רביעית מיוחדת, עמ' 1110). במקרה שבפנינו, אין חולק כי הבורר הנכבד העניק הזדמנות מלאה למבקשים לבדוק את מסמכי המיזם. שני הצדדים מינו רואי חשבון שבדקו את הנהלת החשבונות והגישו חוות דעת מפורטות. העובדה שלאחר מתן פסק הבוררות, הגיעו מסמכים בנקאיים לידי המבקשים, באמצעות שותפים למיזם, המנהלים משפט עם הבנק המלווה, והם בעלי אינטרס משותף לביטול פסק הבוררות, אינה מזכה בסעד של ביטול פסק הבוררות מחובת הצדק. בית המשפט הקביל את הבקשה לביטול פסק בוררות המאושר, אל הדרישה למשפט חוזר, על פי סעיף 31 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב, תשמ"ד- 1984]. כפי שהציב המחוקק לגבי משפט חוזר, את הדרישה לגילוי עובדה חדשה שבעל הדין לא היה יכול לדעת על קיומה במהלך הדיון הקודם, כך גם כאשר מדובר בפסק בוררות, יש להקפיד על שני מרכיבים; החידוש שבראיה והעדר אפשרות סבירה להגשת הראייה לבורר במהלך הבוררות. במקרה שבפנינו לא הרימו המבקשים את הנטל המוטל עליהם לשכנע כי לא היה בהישג ידם להגיע אל הראיות "החדשות". הכוונה לשקים ולמסמכים אחרים, הקשורים למיזם שהיו מצויים בחזקת הבנק המלווה, בזמן ניהול הבוררות. המצהירה העידה על נסיבות קבלת הראיות והסבירה כי ב- 20.11.09 התקשר נגר לביתה: "הוא אמר אני רוצה להראות לכם מה גיליתי", אך לא הסביר מדוע הוא פונה אל המבקשים בשלב כה מאוחר: "הוא אמר שהוא רוצה לשתף אותנו, ושאנחנו נחליט מה אנחנו רוצים לעשות". לשאלה מדוע לא הוגשו המסמכים לבורר במהלך הבוררות השיבה העדה: "כי לא היו בידינו. את המסמכים הללו קיבל נגר מהבנק, במסגרת תביעה משפטית שהוא ניהל נגד הבנק" (עמוד 2 לפרוטוקול). קשה לקבל הסבר זה מפיה של המבקשת לאור העובדה כי ב-24.11.09 נדחתה בקשה לביטול פסק הבוררות שבפנינו, אשר הגיש שותף נוסף למיזם בטענה: " ממסמכים שהגיעו לידי לאחרונה, עולה, כי אכן, שונו גם שונו נתונים במערכת הנהלת החשבונות של הפרויקט... " ( הפ 8355/09) לבורר ולבית המשפט, נתונה סמכות רחבה להזמין עדים ומסמכים הקשורים לחומר הראיות בבוררות (סעיפים 13 ו-16 לחוק ), ואולם צד שאינו נערך להפעיל סמכות זו מבעוד מועד, לא יישמע בטענה כי יש לבטל את פסק הבוררות, לנוכח מסמכים שהגיעו לידיו לאחר שניתן הפסק. העיקרון שמקפל בתוכו 'מעשה בית דין' מעניק לגיטימציה להסתמכות על פסיקה חלוטה ומהווה תנאי הכרחי ליציבות חברתית. תוצאה אחרת עלולה להביא לתוהו ובוהו. העיקרון של סופיות הדיון נדון בספרה של נינה זלצמן: "שני שיקולים עיקריים מעצבים, את תוכנו של כלל 'מעשה בית דין' , השיקול האחד נעוץ בטובת הציבור כי יהיה סוף לדיוני משפט. השיקול השני מבטא אינטרס אחר של החברה והוא לעשות צדק עם הפרט, בעל הדין שכנגד, שלא יהיה נטרד פעמיים או יותר בשל אותה עילה או אותה פלוגתא..... אינטרס החברה הוא לשים סוף להתדיינות, ובכך לשמור על כבודה ויוקרתה של המערכת השיפוטית ולהבטיח יציבות וודאות לגבי כוחו המחייב של המעשה השיפוטי. אם יותר לבעל דין שאינו מרוצה מתוצאות פסק הדין לחזור ולהתדיין עם בעל דין יריבו באותו עניין עד שישיג את ההכרעה הראויה בעיניו, משמעות הדבר היחלשות מעמדו של בית המשפט בעיני הבריות ויצירת סכנה של הכרעות שיפוטיות סותרות באותו עניין . מכאן כבר קצרה הדרך לערעור מוחלט של הביטחון והיציבות במשפט". ('מעשה -בית דין בהליך אזרחי' , ד"ר נינה זלצמן,הוצאת רמות-אוניברסיטת תל-אביב, תשנ"א 1991, עמ' 12-15. וכן ראו א' הרנון, "הפלוגתה הפסוקה כמעשה בית דין", הפרקליט כג(תשכ"ז) 344,352. ע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני, פ"ד כב(2)561, בעמ' 586). דין אחד לפסק הדין ולפסק הבוררות המאושר. במיוחד הולמים הדברים את המקרה שלפנינו, בו נפתחו הליכים של שני שותפים לפרויקט לביטול אותו הפסק, במהלך השנה החולפת. התוצאה הינה, כי הבקשה נדחית. אין צורך לאשר את פסק הבוררות (סעיף 28 לחוק) שכן הפסק אושר עם דחיית הבקשה לביטולו ב- 20.4.09 ,במסגרת הפ 8355/09 . המבקשים יישאו בשכר טרחת המשיבים בסך 10,000 ₪, סכום זה יישא הפרשי ריבית והצמדה כדין החל מה- 1.7.10.יישוב סכסוכיםבוררות