קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סעיף 353א לחוק החברות: בפני בקשה מטעם המבקשת, היא הנתבעת בהליך העיקרי, לחייב את המשיבה, התובעת בהליך העיקרי, בהפקדת ערובה להבטחת תשלום כל הוצאות המבקשת, אם וככל שתידחה התביעה כנגדה, בסך שלא יפחת מ- 70,000 ₪ ולעכב את כל ההליכים בתיק עד להפקדת הסכום כאמור. טענות המבקשת המבקשת נסמכת בבקשתה על ארבעה נימוקים אלו: ראשית, המשיבה הינה חברה, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת. באשר לחברה קובע סעיף 353א לחוק החברות, כי רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, לחייב את החברה התובעת בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות הנתבע, ככל שאלו ייפסקו בסיומו של ההליך ובכפוף למספר מצומצם של חריגים. שנית, המשיבה חויבה לשלם למבקשת הוצאות בסך 10,000 ₪ בצרוף מע"מ, בגין דחיית בקשתה לצו מניעה זמני. חרף החלטת בית המשפט וחרף מכתב ששלחה המבקשת למשיבה, הסכום האמור טרם שולם, ויש בכך כדי להצביע על יחסה של המשיבה להחלטות בית המשפט ועל מצבה הכלכלי הרעוע, המצדיקים חיובה בהפקדת ערובה. שלישית, הנטל רובץ על שכמה של המשיבה להוכיח, כי מצבה הכלכלי איתן, באופן שיהא בידה לשלם את הוצאות המשפט, ככל שאלו ייפסקו לחובתה בסיומו של ההליך. רביעית, הגם שסיכויי התביעה אינם נכללים בתנאים הקבועים בסעיף 353א לחוק החברות, לחיוב חברה תובעת בהפקדת ערובה, הרי שניתן לשקול את סיכויי ההליך, כדי להחליט אם חל החריג של נסיבות העניין המצדיקות לפטור מהפקדת ערובה. לדידה של המבקשת, סיכויי התביעה קלושים. באשר לסכום הערובה, מציינת המבקשת את סכום התביעה, מורכבותה והערכאה בפניה היא מתבררת, כשיקולים רלוונטיים לקביעת גובהה של הערובה. טענות המשיבה קצפה של המשיבה יוצא באשר לעצם הגשת הבקשה. לטענתה כל כולה של הבקשה מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט. באשר לעילה הנובעת מאי תשלום הוצאות משפט, שנפסקו לחובתה, טוענת המשיבה, כי עקב תקלה משרדית התעכב התשלום, אך בסופו של דבר הוא שולם ביום 29/7/10. באשר למצבה הכלכלי טוענת המשיבה, כי הוא איתן לחלוטין. באשר לסיכויי התביעה טוענת המשיבה, כי טענת המבקשת, לפיה סיכויי התביעה הינם קלושים, היא טענה מופרכת ושערורייתית. המתווה הנורמטיבי סעיף 353א לחוק החברות, תשנ"ט-1999, שכותרתו "ערובה להוצאות משפט", קובע כדלקמן: "הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם זכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה, או שהחברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין." סעיף 353א מורנו, כי קיימות שתי חלופות, אשר בהתקיימן לא יורה בית המשפט על הפקדת ערובה על ידי חברה תובעת להבטחת הוצאות הנתבע: א. החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין. ב. בית המשפט סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב בחברה בהפקדת ערובה. בפסק הדין רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, התווה כב' השופט מלצר את שלבי הבחינה בשאלה האם לחייב חברה תובעת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע. ובלשונו: "על בית המשפט … לשקול בראש ובראשונה את מצבה הכלכלי של החברה, בהתאם ללשון הסעיף. זהו שלב הבדיקה הראשון. ואולם בכך לא נעצרת הבדיקה. משקבע בית המשפט כי החברה לא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, על בית המשפט להמשיך ולבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה, אם לאו … זהו שלב הבדיקה השני. בהקשר זה יש להביא בחשבון, בין היתר: (א) את הזכויות החוקתיות (הנוגדות) של הצדדים (ב) את ההנחה שחיוב החברה להפקיד ערובה במקרה כזה (בו לא הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע) מבטא את הכלל והפטור הוא החריג … שאלת סיכויי ההליך … גם היא יכולה להישקל על ידי בית המשפט במסגרת בחינתו את הנסיבות לסתור את ההנחה המצדיקה חיוב החברה בערובה … משהסתיים שלב הבדיקה השני במסקנה שעל החברה להפקיד ערובה להוצאות הנתבע מגיע שלב הבדיקה השלישי, במסגרתו יש לבחון את גובה הערובה הנדרשת ולדאוג שתהיה מידתית ותאזן אל נכונה את שלל השיקולים הרלבנטיים." (סעיף 13 לפסק הדין) (ההדגשות אינן במקור - ד.א.) יחד עם האמור לעיל, הוסיף כב' השופט מלצר שתי הערות ביחס לשלב הבדיקה השני: הנטל להראות מהן אותן נסיבות, בגינן לא מוצדק לחייב את החברה התובעת בערובה להבטחת הוצאות הנתבע, רובץ על כתפי החברה התובעת. בדרך כלל אין זה ראוי להיכנס בהרחבה במסגרת זו לניתוח סוגיית סיכויי ההליך. ניתן להיזקק לסוגיה זו רק כאשר מדובר בסיכויים גבוהים מאוד או קלושים מאוד. מן הכלל אל הפרט כאמור, הכלל על פי הוראת סעיף 353א לחוק הוא חיוב חברה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, ככל שאלו ייפסקו לחובתה. מתן פטור לחברה מהפקדת ערובה הוא החריג לכלל, והנטל לשכנע את בית המשפט בהתקיימות החריג מוטל על כתפי החברה. האם עמדה המשיבה בנטל לשכנע בהתקיימות אחד מן החריגים? סבורני שהתשובה לשאלה זו היא בשלילה. באשר למצבה הכלכלי של המשיבה וליכולתה לשאת בתשלום הוצאות המבקשת, ככל שאלו ייפסקו בסיומו של ההליך, הרי שמלבד טענה לאקונית, לפיה מצבה הכלכלי של המשיבה איתן, לא באה כל ראיה, כי עומדת למשיבה יכולת כלכלית לשאת בהוצאות כאמור. על המשיבה היה להתכבד ולפרוס בפני בית המשפט תמונה עובדתית מלאה וראויה אודות חוסנה הכלכלי ויכולתה לעמוד בהוצאות, ככל שאלו ייפסקו לחובתה. היה על המשיבה להביא ראיות טובות אודות זכויותיה, חובותיה, נכסיה והתחייבויותיה. נתונים אלו יש לבסס על דפי חשבון, מסגרות אשראי, מאזנים, חוות דעת של רואי חשבון, זכויות החברה בנכסים, זכויות החברה מכוח הסכמים וכד'. אמנם, אין לזקוף לחובתה של המשיבה את אי תשלום הוצאות הביניים, או להשליך מכך על מצבה הכלכלי, שכן ההוצאות שולמו והנימוק שבפי המשיבה בעניין זה סביר. אולם, משלא הובאו ע"י המשיבה ראיות אודות מצבה הכלכלי, לא עמדה היא בנטל המוטל עליה, להוכיח שביכולתה לשאת בהוצאות שייפסקו, ככל שייפסקו, לזכותה של המבקשת בסופו של ההליך. מטעם זה אין לפטור אותה מהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקשת. באשר לחריג השני, שעניינו נסיבות העניין המצדיקות הימנעות מחיוב בהפקדת ערובה, העלתה המשיבה טענה, לפיה עושה המבקשת שימוש לרעה בהליכי בית משפט. עוד טענה המשיבה, כי המבקשת, כצעד ענישתי בגין הגשת התביעה כנגדה ובחוסר תום לב, חילטה ערבות בנקאית בסך של 400,000 ₪, על אף שעבודות הפרויקט כלל לא נמסרו לטיפולה. לא ראיתי מהו השימוש לרעה שעושה המבקשת בהליכי בית המשפט, כטענת המשיבה. מדובר בתביעה שהוגשה בחודש פברואר 2010. כתב ההגנה האחרון הוגש בחודש יוני 2010 והבקשה הוגשה בחודש יולי 2010. זכותה של המבקשת לעתור לחיוב בערובה היא זכות על פי דין, ואין בהגשת הבקשה כשלעצמה משום שימוש לרעה בהליכים. באשר לחילוט הערבות הבנקאית, דחה בית משפט זה (כב' השופט זפט) בקשה לעיכוב מימושה, ואף בקשת רשות ערעור שהגישה המשיבה לבית המשפט העליון נדחתה. נוכח החלטות אלו, ברי כי לא מדובר בנסיבות מיוחדות המצדיקות פטור מהפקדת ערובה. שיקולים נוספים בפסק הדין רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' מרדכי (מוטי) זיסר, מנה כב' השופט גרוניס מספר שיקולים, לבחינת השאלה האם נסיבות העניין אינו מחייבות את החברה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע: "במסגרת הפעלת שיקול דעתו עליו ליתן דעתו לשיקולים שונים, ובכלל זה לשאלות האם הוגשה התובענה בתום לב ומה סיכוייה, האם הוגשה הבקשה לערובה רק כדי למנוע תביעה אמיתית של החברה וכן האם מצבה הכספי הרעוע של החברה התובעת נגרם על ידי התנהגות הנתבע ..." הן המבקשת והן המשיבה טענו לעניין סיכויי התביעה. מדובר בתביעה שבבסיסה הסכם לביצוע עבודות אלומיניום וזכוכית, במתחם קריית שדה התעופה בנתב"ג. המבקשת הינה מזמין העבודות והמשיבה הינה הקבלן המבצע. המחלוקת בין הצדדים היא בסוגיה מי הפר את ההסכם וכל צד מאשים את רעהו. לאחר עיון בטענות הצדדים לעניין סיכויי התביעה, באתי לכלל מסקנה, כי בשלב הנוכחי לא ניתן לקבוע עמדה באשר לסיכוייה. התביעה מעלה שאלות עובדתיות, אשר עתידות להתברר במהלך שמיעת הראיות. בשלב הנוכחי, כאשר לא ניתן לאמוד את סיכויי התביעה, לא ניתן גם לומר, כי קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות פטור מהפקדת ערובה. גובה הערובה בבקשתה, עתרה המבקשת להשית על המשיבה ערובה בסך של 70,000 ₪ ולעכב את המשך ההליכים, עד להפקדת הסכום כאמור. בשים לב לעובדה שבבסיס התביעה מחלוקת עובדתית, אשר לא ניתן בשלב זה לאמוד את סיכוייה ובשים לב לסכום התביעה ולעובדה שהמשיבה שילמה הוצאות קודמות שנפסקו לחובתה, מצאתי לנכון לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקשת, בסך של 50,000 ₪. הערבות תופקד בקופת בית המשפט, במזומן או בערבות בנקאית אוטונומית צמודה למדד, עד ליום 17/10/10. לא יופקד הסכום האמור עד המועד הנ"ל, תידחה התביעה. בנסיבות העניין, איני עושה צו להוצאות. ערובה להבטחת הוצאותערובהדיני חברותחוק החברות