קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערר על דחיית בקשה לעיון בחומר חקירה: בפניי ערר על שתי החלטות של בית משפט השלום בחיפה (להלן: "בית משפט קמא"). האחת ניתנה ביום 22.4.10 על ידי כבוד השופטת רננה גלפז-מוקדי וההחלטה השניה ניתנה ביום 10.5.10 על ידי כבוד השופטת הבכירה אורית קנטור בתיק פלילי 33870-11-09, . העוררים הגישו שתי בקשות לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב - 1982, (להלן - "החוק"), האחת הוגשה על ידי עו"ד מ. לוי ביום 17.3.10 ושכותרתה: "בקשה לאיתור ולקבלת חומר חקירה לפי סעיף 74 לחוק .... " - (שתיקרא להלן: "הבקשה הראשונה"). הבקשה השניה הוגשה ע"י עו"ד ו. עראף ביום 10.4.10 ושכותרתה: "בקשה לעיון בחומר חקירה בהתאם להוראות סעיף 74 לחוק .... " - (שתיקרא להלן: "הבקשה השנייה"). בבקשה הראשונה עתר הסנגור לקבלת רשימת מספרי הטלפונים הניידים שהיו בשימוש ו/או בבעלות ו/או בהחזקת הן עדת התביעה מס' 1 (א.ט.) (להלן: "המתלוננת") והן עדת התביעה מס' 2 (א.ט.פ.) (להלן: "העדה"). העוררים טענו בבקשה הראשונה כי רשימת מספרי הטלפונים הניידים של המתלוננת והעדה וכן פירוט השיחות היוצאות וההודעות הכתובות (SMS) שבוצעו או נשלחו מאותם טלפונים, דרושים להגנה. בקשה זו נדחתה על ידי כבוד השופטת רננה גלפז-מוקדי, על יסוד הנימוק שחומר זה אינו חומר חקירה כמשמעותו בסעיף 74 לחוק. בבקשה השנייה עתר הסנגור לעיין בחומר החקירה אשר כולל הקלטה המתעדת את השיחות למוקד 100 (משל"ט) והנוגעות לאירוע נשוא כתב האישום; תלונות קודמות של המתלוננת נגד העוררים, בני משפחתם ושכנים נוספים המתגוררים בבניין וכן את התיק הרפואי של המתלוננת, לרבות תיעוד על עברה הפסיכיאטרי. הסנגור נימק את בקשתו בצורך להכנת הגנת העוררים ולשם חקירת המתלוננת והעדה במהלך המשפט. בית משפט השלום, כבוד השופטת הבכירה, אורית קנטור, החליטה כי על המשיבה למסור לידי הסנגור פלט בדבר תלונות שהגישה המתלוננת נגד בני משפחתם של העוררים ושכנים נוספים בבניין. המשיבה קיימה את החלטת בימ"ש קמא, אך העוררים מבקשים לאפשר להם לעיין בתיקי החקירה, בקשה שנדחתה. על ההחלטות הנ"ל מופנה הערר שבפניי. לדעת הסנגור חומר החקירה דרוש להכנת הגנת העוררים ואין להסתפק בקבלת פלט התלונות בלבד. לגישתו, יש לאפשר לו לעיין בתיקי החקירה. יש לציין כי המדובר ב- 50 תיקים (עמ' 5 לפרוטוקול), כטענת הסנגור. מהפלט ניתן ללמוד על מועד הגשת התלונה, מהות התלונה והרישום שהתיק נסגר. מדובר בתלונות משנת 2000 - 2009. לדעת הסנגור, די בכך שקיימת נגיעה עקיפה בין החומר המבוקש לבין מהות החקירה והצורך בהכנת הגנת העוררים. עוד נטען על ידו כי קיימת רלוונטיות ממשית בין החומר המבוקש לבין הצורך בניהול הגנת העוררים ובעיקר חקירת המתלוננת והעדה. עוד טען הסנגור כי גם כאשר קיימת התנגשות בין זכות העוררים להכנת הגנתם, זכות המעוגנת בחוק ומשולבת גם בזכות להליך הוגן אל מול הזכות לפרטיות של העדה והמתלוננת, יש להעדיף את השיקול הראשון על פני השיקול האחרון. בערר חזרו העוררים על דרישתם למסור להם פירוט שיחות יוצאות ונכנסות ממכשירי הטלפונים הניידים במטרה להוכיח קשר אישי בין המתלוננת לעדה, כשהוא חוזר על טענותיו בפניי כפי שהעלה אותן בפני בית משפט קמא והביא אותן בהודעת הערר. ב"כ המשיבה סבור שיש לדחות את הערר. החלטות בית משפט קמא מנומקות וקובעות באופן חד משמעי שלא מדובר בחומר חקירה. עוד נטען כי אין בידי המשיבה כל חומר חקירה מסוג זה ושיש ביכולתה להמציאו לידי ההגנה ובודאי אין זה צודק שהיא תישא בהוצאות השגת חומר זה והמצאתו לעוררים. לאחר שעיינתי בהחלטות בית משפט קמא, בהודעת הערר ושמעתי את טענות הצדדים, אני מחליט לקבל את הערר באופן חלקי. ראשית כל, אציין כי בהתאם להחלטת כבוד השופטת קנטור, נמסר לידי העוררים פלט בדבר תלונות שהגישה המתלוננת נגד בני משפחתם של העוררים ושכנים נוספים המתגוררים בבניין. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי בהחלטת בית משפט קמא, נראה לי כי בהתחשב בטענות העוררים והעובדה שנפתחו תיקים רבים בעקבות תלונותיה של המתלוננת, תיקים שנסגרו על ידי המשטרה, ראוי לאפשר לעוררים לעיין בתיקים אלה. האפשרות שימצא חומר שיהיה בו כדי לסייע לעוררים ולהציגו בפני בית המשפט השומע את הראיות בתיק נשוא הערר, הוא לא בלתי סביר וחסר כל יסוד - ראו בש"פ 5400/01 פלוני נגד מדינת ישראל (ניתנה ביום 6.8.01). אינני סבור שרשימת פלט התלונות יכולה לתת לעוררים תמונה מלאה וברורה ביחס לתוכן תיק החקירה ומהות העדויות שנגבו במסגרת החקירה, לרבות תלונות שהגישה המתלוננת. מתברר שהמתלוננת הגישה תלונות רבות מאוד נגד אנשים רבים וחשוב לבחון את חומר החקירה בתיקים אלה בעיני סנגור ובעיקר בעיני סנגורם של העוררים. כמובן שהאפשרות שלא ימצא חומר שישמש את העוררים בניהול ההליך המשפטי, היא אפשרות קיימת, אך ראוי שהבדיקה תעשה על ידי הסנגור שמופקד על הגנת העוררים ומכאן אני סבור כי יש לאפשר לו לעיין בחומר החקירה שבתיקים המפורטים בפלט רשימת התלונות של המתלוננת. על המשיבה לדאוג לריכוז התיקים שמפורטים ברשימת פלט התלונות במשרדיה ולזמן את הסנגור לעיין בחומר זה. אין לצלם או להעתיק את החומר, אם כי הסנגור רשאי לערוך לעצמו רישומים שיסייעו בידו בחקירת המתלוננת. אין באמור לעיל כדי לשלול מהעוררים לבקש להגיש חלק מהראיות שבתיקים, אם רצונם בכך, והכל בכפוף לרלוונטיות ולהחלטת בימ"ש שישמע את הראיות. אין ספק שיש בהגשת תלונות שווא כדי להוות חומר רלוונטי לצורך בחינת מהימנות העד שאמור להופיע בבית המשפט ומשנה חשיבות לכך, כשמדובר במתלונן או מתלוננת, שאם יוכח כי היא מסרה תלונת שווא, חשוב עד מאוד להציג זאת בפני בית המשפט ששומע את עדותה, כך שגם מסיבה זו, יש לאפשר לסנגור לעיין בחומר זה, הגם שמדובר בחומר שלא נאסף במסגרת חקירת התיק העיקרי. ראו בש"פ 9322/99 מסארווה נגד מדינת ישראל פ"ד נד(1), 376, (להלן "עניין מסארווה"), שם נאמר כי: " השאלה מהו "חומר חקירה" כמשמעותו בסעיף 74 לחוק אינה פשוטה, וכבר נאמר על ידי בית משפט זה כי מושג זה של "חומר חקירה" אין הוא ניתן להגדרה, אלא באורח כללי בלבד. לא בכדי "חומר חקירה" לא הוגדר בהגדרה ממצה לא על ידי המחוקק ולא על ידי הפסיקה, אלא נקבעו בפסיקה מבחנים כלליים שיסייעו לזהותו. (בג"ץ 233/85 עלי אל הוזייל נ' משטרת ישראל, פ"ד לט(124 (4. ראו גם בש"פ 1355/98 צבי בן ארי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) ). עוד נקבע כי: "כל ראיה העשויה להיות רלוונטית לשאלות העומדות להכרעה במשפט, במישרין או בעקיפין, בין שהיא תומכת בגירסת התביעה ובין שהיא לכאורה עומדת בסתירה לה, ובין שהיא נראית נייטרלית לגבי השאלות השנויות במחלוקת, חייבת להכלל 'בחומר החקירה' העומד לעיון הסניגוריה". אוסיף ואומר כי גם ראיה שיש בה כדי לסייע בידי ביהמ"ש להכריע בשאלת המהימנות של העדים, היא חומר חקירה כמשמעותו בחוק ושיש להעבירו להגנה ובלבד שהאיזון הדרוש בין מכלול השיקולים והאינטרסים המתנגשים ישמר ולא יפגע. בעניין שבפני התלונות הרבות יכולות להיות רלוונטיות גם בסוגיה זו. הסנגור עתר להצגת רשימת השיחות הנכנסות והיוצאות של הטלפונים הניידים של המתלוננת והעדה וכן הצגת חומר רפואי פסיכיאטרי ביחס למתלוננת. אינני סבור שיש בסיס לדרישה זו. החומר אינו מצוי בידי המשיבה ואין זה ראוי להורות לה לבצע פעולות חקירה כדי לאסוף חומר שההגנה מבקשת להשיג. מה גם, סעיף 74 לחוק מתייחס לחומר חקירה שבידי הרשות החוקרת ונאסף על ידה במהלך חקירת האירוע הפלילי או בחקירה הקשורה אליו או אל הצדדים ואין לומר שהחומר המבוקש נמנה עם הגדרת חומר חקירה כמשמעותו בדין. פרשנות מרחיבה שתכלול חומר זה כחומר חקירה עלולה להפוך את הרשות החוקרת כלי בידי ההגנה להשגת כל חומר חקירה אחר, גם אם הוא אינו מצוי בידיה; דבר שאינו משתלב עם תכלית החוק. עוד יש לומר כי ההזדמנות לקבל חומר הנוגע לשיחות הטלפוניות ולמצב הבריאותי הנפשי של המתלוננת, תעמוד לעוררים במסגרת חקירת המתלוננת והעדה בבימ"ש ובלבד שהחקירה תעשה על פי דין. הסנגור יוכל לחקור את המתלוננת והעדה בסוגיות הנ"ל ואף האפשרות שהסכמתן לקבלת החומר תינתן, היא קיימת ובכך יהיה ניתן להתגבר על שאלת החיסיון והגנת הפרטיות. מיותר לציין כי הסנגור לא הניח כל תשתית עובדתית ממנה ניתן לקבוע שלמתלוננת קיים רקע פסיכיאטרי ונפשי וכי ראוי שמי שדורש המצאת מסמכים כאלה יראה במידה מספקת שאכן קיים רקע פסיכיאטרי ותיעוד רפואי בקשר למצב נפשי זה. בהעדר תשתית ראשונית ולכאורית, ניתן לראות בבקשה מסוג זה, כמסע "דייג", שיש לבחון אותו בזהירות רבה ובהעדר נימוקים משכנעים לדחותו מייד ותכף וכך נראה לי יש לנהוג בבקשה דנן. על כן אינני סבור כי בית משפט קמא שגה עת דחה את הבקשה. סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי אינו המסלול הנכון שהיה על העוררים ללכת בו ומכאן שלא היה כל בסיס לבקשה כפי שהובאה בפני בית משפט קמא ובדין נדחתה. ראו בש"פ 2292/09 חייבטוב נגד מדינת ישראל, (ניתנה ביום 27.7.09), עניין מסארווה הנ"ל ובג"צ 9264/04 מדינת ישראל נגד בימ"ש שלום י-ם, (ניתן ביום 6.605). לדעתי, יש לדחות, גם כן, את הבקשה לקבלת פירוט שיחות נכנסות ויוצאות של המתלוננת והעדה. ברי כי למתלוננת ולעדה עומדת הגנת הפרטיות ובמסגרת האיזון בין הגנה זו לבין הזכות של העוררים להליך הוגן, אני סבור כי בנסיבות העניין, הכף נוטה לטובת זכות המתלוננת והעדה לפרטיות ובין השאר גם משום שאינני סבור כי מדובר בראיה ממשית ורלוונטית להגנת העוררים. גם דרישה זו מבטאת ניסיון "לדוג" ראיות ומכאן שאין לתת יד לכך בהתחשב בשאר הנימוקים שלעיל. עוד יש לציין כי העוררים יוכלו לברר את הקשר בין המתלוננת לבין העדה במסגרת חקירתן על דוכן העדים או בדרכים אחרות ורבות ולאו דווקא בדרך של בדיקת פירוט השיחות היוצאות והנכנסות. אשר על כן ועל יסוד האמור לעיל, אני מחליט לדחות את הערר, למעט חלקו המתייחס לעיון בתלונות המתלוננת בתיקים שנסגרו על ידי המשטרה והמפורטים בפלט רשימת התלונות שנמסרה לידי העוררים בהתאם להחלטת כב' השופטת הבכירה קנטור. כמו כן, יש למסור לעוררים את ההקלטה המתעדת את השיחות למוקד 100 (משל"ט), במידה וטרם נמסר לידם.בקשת עיוןמסמכיםחומר חקירהעיון בחומר חקירהערר